בית פורומים עצור כאן חושבים

אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ה]

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/5/2019 19:50 לינק ישיר 
תלמידטועה

https://www.kikar.co.il/317696.html



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/6/2019 08:42 לינק ישיר 
יובל דיין חזר בשאלה

"פעם חשבתי שמתחבא שם סוד גנוז גנוז, היום אני יודע שאין שם כלום מלבד כסף וכבוד וכסף וכבוד ותו לא": 25 שנים לאחר שחזר בתשובה וניהל זוגיות דוסית מתוקשרת עם נועה ירון-דיין, שוטח יובל דיין (עד לא מזמן עם התואר הלא-רשמי "הרב") את התהליך שעבר החוצה מהדת, בפוסט חושפני שפרסם אמש (יום ג').

 

"אז למי שעוד לא מעודכן, אספר שלאחרונה הורדתי כל סממן חיצוני דתי, שלא על מנת לכפור או להתריס כנגד אף אדם או מגזר באשר הוא מגזר", כתב בעמוד הפייסבוק שלו. "פשוט נגמר לי. והבנתי שבשביל שאוכל להמשיך לקחת בזה חלק אני צריך אמונה עיוורת, ואין לי יותר כזאת. אזלה לי".

 

הטקסט הזה, תחת הכותרת "פוסט דרמטי", נכתב כחודשיים לאחר שהזוג הכריז בפומבי על גירושיו בערב שערכו במרכז "התהוות" שאותו הקימו – כמקום תל-אביבי ללימודי יהדות, בעיקר לפי תורת ברסלב.

 תל אביב עברו עם ילדיהם לאחר 16 שנים בקהילה חרדית קיצונית בבית שמש, והחוויה מתבטאת בעקיפין בפוסט של דיין, שלא חוסך את שבטו ממי שהוא מכנה "שליחיו הנאמנים של אלוהים, ואני בתוכם".

 

"אפתח ואומר שאין לי בעיה עם אלוהים עצמו, הבעיה שלי זה עם כל מה שמקיף אותו", כתב אמש. "כל הפוליטיקה והקרנבל וקטנות המוחין וההזיות ושגעון הגדלות ותחושת החשיבות... עם חיים עמוסים בפגישות ושיעורים ותלמידים ורבנות וכבוד אבל נטולי שמחה והתרגשות ואמונה וייעוד. כמעט ונשברתי סופית, אבל אז שמע האלוהים את תפילתי וגאל אותי ובגדול".

 

לקראת סוף הפוסט, הוסיף: "יש לי הרבה מה להגיד על המגזר שהחלטתי לעזוב ועל המוטציות האמוניות ההזויות שהוא מגדל, אבל אשאיר את הלשון שלי קשורה בליש ורק אומר שהבנתי באופן סופי שהם ואני לא מאמינים באותו אלוהים, והייתי חייב לעשות מעשה ויפה שעה אחת קודם".

 

יובל דיין (51) היה חילוני אדוק - תסריטאי וקולנוען - ואז הפך לחרדי אדוק, ולפני שנתיים הצהיר על עצמו בראיון ל-ynet כ"יהודי אדוק", לאחר שעזב את ההארד-קור החרדי והיגר לתל אביב שם אף שימש כתובת לחוזרים בתשובה, עד לחודשים האחרונים ממש

"אציין לזכותי שהייתי מספיק רוחני בשביל להאמין שחיים קשים פלוס נפש מורכבת וחולה כמו שלי יכולים לזכות אותי בכרטיס כניסה לגן עדן, כי הרי לפום צערא אגרא", כתב. "וכבר הייתי בודהיסט והייתי נוצרי ואפילו שינטו למדתי, אבל כשסוף-סוף התעוררה נשמתי ושבתי הביתה אל חיקה המחבק של היהדות, הפכתי בניד עפעף, מילד מוכשר ומחפש משמעות, לדתי צדיק וצודק, נטול דעה עצמית, נטול גלוטן ובעיקר נטול יכולות בסיסיות להסתדר בעולם המסוכן שאלוהים ברא לנו על מנת שניכשל בו."הפכתי לפלגלנט בחסות היהדות, מכה את עצמו עד זוב דם בלילות, אכול שנאה עצמית ורגשי נחיתות אל מול עבדיו המכוונים היטב עם המבטא המדויק ושם המשפחה הנכון. כי אם השטן לובש פראדה אז בטוח שאלוהים חובש שטריימל, לא?"

 במעין סיכום של רבע מאה, כתב: "הייתי מוכן למות על קידוש השם, אבל לרוע מזלי אף אחד לא ביקש את זה ממני. לקח לי זמן להטיל ספק, ולשאול איך זה שכל מה שאלוהים רוצה ממני מתמצה בזה שאהפוך את עצמי לבעל אישיות גבולית עד מחוקה מרוב קדושות וטהרות ודקדוקים... מה נשאר שם בסוף, מתחת לכל השכבות והבגדים והכיסויים וההסתרות והשקרים על שקרים על שקרים שמתחזקים קהילות שלמות.

"אלף קולות מדברים לי בתוך הראש: משה רבנו, רבי נחמן, רבי נתן, רבי ישראל בר, רבי שמעון בר יוחאי, הבעל שם טוב וכל שישים תלמידיו, התנאים, האמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים, כולם מדברים דברי חוכמה בינה ודעת, אבל את עצמי אני כבר מזמן לא מצליח לשמוע.

 "מודה אני שמעולם לא הייתה לי אמונה עיוורת, התחפשתי לאמונה עיוורת כי זה מה שהבנתי שנדרש מיהודי קדוש. עשיתי קריירה בלהיות עיוור ותמים ולמדן וחכם וצדיק. עזבתי את כל מה שהיה לי והיגרתי למגזר חדש ומרתק, שהקיא אותי ואת ילדיי בשאט נפש כמו היינו גושי פלסטיק דביקים, ועל כך נתונה להם תודתי הכנה. מי יודע מה היה עולה עלינו אם חלילה וחס היינו נטמעים בהם. כנראה שהיינו אבודים לנצח רחמנא ליצלן.

"לפעמים אני מרגיש שכל הקירוב רחוקים הזה הוא רק תירוץ, הצגה אחת גדולה. מרגשת, סוחפת, מופקת היטב, שוברת קופות, אבל הצגה. מי רחוק ולאן מקרבים אותו? ומי בכלל יכול לפתוח פה ולהעיד שהוא יודע מי רחוק ומי קרוב. "וכמובן שאני לא מתיימר לטעון שהתורה היא שקר ושאלוהים לא קיים. אני רק טוען שאני באופן אישי לא מקור מספיק מהימן שתוכלו להסתמך עליו, והכי אמת שלי היא שאני לא יודע... וזה לקח לי רבע מאה ללמוד את זה. קצת איטי ועדיין הרבה יותר מהיר מרוב הרבנים, המשפיעים והמחזירים בתשובה הדגולים שאתם ואני מכירים שיודעים, הו כל כך יודעים".

 

בסיום ביקש סליחה מהמאוכזבים: "זה לא אישי נגדכם/ן, אני חייב להמשיך במסע שלי. אני מאחל לכולנו חיים טובים וממצים".

<*><*><*>
<*><*>



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/6/2019 09:36 לינק ישיר 

להנ'ל, כולל תגובות רבות:

https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3157584&forum_id=771



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/6/2019 11:18 לינק ישיר 

ספרן כתב:


הנ'ל



ככה זה בלי אלוהים...

https://youtu.be/0egLdRqudiE

https://youtu.be/jfhCT756UE0



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/7/2019 12:14 לינק ישיר 
המשפט העברי: רומנטיקה לא ריאלית

מכלול רחב של בעיות וליקויים מלמד שלא ניתן כיום לאמץ מבחינה מעשית את המשפט העברי כמשפט המדינה. יתרה מזאת, מעת שכנסת ישראל תאמץ את ההלכה כחוק הכנסת, היא תחדל להוות "משפט עברי" ותהפוך להוראותיו הפורמליות של המחוקק החילוני



תוקן על ידי אברם_העברי ב- 21/07/2019 10:14:30




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/8/2019 18:03 לינק ישיר 


    

מחר בע"ה אמורה וועדה לאשר את מינויה של ד"ר איילת סיידלר לתפקיד מפמ"רית תנ"ך בחינוך הממלכתי-דתי. כפי שכבר ציינתי בעבר, במינויה של ד"ר סיידלר, מחנכת ומורה ותיקה לתנ"ך באולפנות, סגנית ראש המדרשה בבר אילן, שיראתה קודמת לחכמתה, תומכים מועצת החמ"ד ורבני הציונות הדתית כגון הרב אריאל, הרב דרוקמן והרב אייזנמן. אולם, חוגי הר המור מפעילים לחץ כבד על שר החינוך הרב רפי פרץ לסכל את המינוי. במסגרת זו הרב יעקב דביר מישיבת מצפה רמון החליט פשוט 'לתפור לה תיק' באופן מסולף ומעוות, תוך ציטוטים מדבריה, במקרים רבים מתוך סיכומי שיעורים של תלמידים. למרות שהרב דביר מודה שהוא כלל אינו מכיר אותה, הוא קובע נחרצות במכתב ששלח לכל מנהלי מוסדות החינוך בחמ"ד שהיא בעלת "גישה מחקרית קרה ומנותקת" לתנ"ך, "גישה הרסנית ואנטי חינוכית". כל זאת רק משום שהיא אינה הולכת בדרך הקיצונית של חוגי הר המור, שהפנו עורף למסורת לימוד הפשט שלימדונו הראשונים, והחליטו להוציא מחוץ לקו כל מי שאינו שותף לדעתם. מקוצר הזמן והמקום אציין רק שלוש דוגמאות:

1. תחת הכותרת "ביקורת המקרא" הרב דביר מצטט מדבריה של סיידלר: "לפעמים בתנ"ך יש הערת עריכה שנוספה לסיפור יותר מאוחר", והוא מוסיף הסבר: "משמעות הדברים היא שהתנ"ך אינו פסוקים שנאמרו לנביא בנבואה אלא עריכה של אנשים מתקופות שונות". לפלא הוא כיצד נשמטו מדבריו עשרות מקומות שבהם חז"ל והמפרשים כתבו בדיוק כך. רק דוגמה אחת מני רבות: ביהושע ט"ו מסופר על כיבוש העיר דביר, ורש"י מציין, למרות שלפי חז"ל יהושע חיבר את ספרו, שפסוקים אלו נכתבו "לאחר מות יהושע". האם יש לפסול כעת גם את פירוש רש"י? 
2. הרב דביר מאשים את סיידלר ב"גישה ספרותית". כללית, הניתוח הספרותי של התנ"ך אחד החידושים הנפלאים של דורנו, וזכינו לראות גם בחודש האחרון עד כמה הוא מחייה את נפשם של לומדי התנ"ך. כשהרב דביר מבקש להציג את גישתה של סיידלר הוא מצטט מדבריה על התהליך שעברו מרדכי ואסתר במהלך המגילה, שבא לידי ביטוי בכך שהם היו בעלי שמות נוכריים: "אסתר זה השם של אלת הפריון והאהבה". אולם, גם כאן הדברים מופיעים במפורש בגמרא בשם רבי נחמיה: "שהיו אומות העולם קורין אותה על שם איסתהר", כלומר - האלה אישתר. האם גם רבי נחמיה פסול?
3. וכמובן, אי אפשר בלי פרשת דוד ובת שבע. כתבתי בהרחבה בעבר (בספרי על שמואל ב' וב'עד היום הזה') שהגישה הרווחת בחז"ל ובמפרשים היא להבין את הפסוקים כפשוטם, וכפי שכתבו, בין היתר, רד"ק, רלב"ג, ר' יוסף קרא ואברבנאל. האמנם גם המפרשים הללו יפסול הרב דביר, כפי שטען שגישתה של סיידלר פסולה בגלל שהיא עומדת "בניגוד גמור לדברי חז"ל במסכת שבת שדוד לא חטא באשת איש"? 
ככלל, מפרשי המקרא תמיד הלכו בדרך המציגה את המורכבות של גיבוריה ואת העובדה שלכולם יש חולשות ונפילות, כשהמבחן הגדול הוא יכולתם לתקן ולשוב בתשובה. מה שהיה מקובל על רש"י, רד"ק ורמב"ן, מוגדר כעת בפי הרב דביר כגישה אנטי חינוכית "שאינה נמנעת מהצגת גדולי ישראל שזכו לנבואה כבני אדם רגילים בעלי חולשות ויצרים".

לסיום, שתי הערות. האחת, במישור הציבורי: אם אכן ייכנע הרב פרץ לקמפיין המסולף הזה, מן הראוי שכל מי שאינו מוכן לקבל את תהליך 'הר המוריזציה' של החינוך הממלכתי דתי יחפש לו מפלגה אחרת להצביע לה. כניעה כזו, מול עמדת מועצת החמ"ד ורבני הציונות הדתית, תוכיח שהסכנה הגדולה ביותר לחינוך ילדינו תהיה דווקא אם שר החינוך ימשיך להיות מי שמתקפל תחת לחצים פוגענים ומסולפים של אנשי מפלגת נועם.

שנית, במישור האישי. הדברים הללו נכתבים בשעה שאני בחופשה משפחתית ברומא, לא הרחק משער טיטוס, המסמל את חורבן הבית השני בגלל שנאת חינם ובגלל מי שלא מחה על פגיעה בכבוד חברו. כשקיבלתי אמש מאנשי חינוך את מכתבו של הרב דביר, התנצלתי על כך שבגלל הנסיבות לא אוכל להגיב. אולם לאחר לילה שבו לא השתחררתי מהעוול שנעשה כאן לאיילת סיידלר, השתדלתי בכל זאת להתייחס לנושא בתנאים מוגבלים, והתנצלותי מראש שכנראה לא אוכל גם להתייחס לתגובו

ברהם שפירא ו684 נוספים
* rel="async" method="post" data-ft="{"tn":"]"}" action="https://www.facebook.com/ajax/ufi/modify.php" id="u_0_1x" style="margin: 0px; padding: 0px;">



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/9/2019 11:33 לינק ישיר 

היום, כט באב תשע"ט, מלאו עשר שנים להגיענו לקבוצת יבנה. לכבוד תום העשור הראשון שלי כרב קיבוץ, עשרה אתגרים מרכזיים מיומנו של רב קהילה:
1. אתגר הצורך והתפקיד - יש קהילות, מוסדות או ישובים שלעולם לא ימנו רב, ויש אחרים שלא יזוזו מילימטר בלי רב. אך הקיבוץ שאליו הגעתי, כמו קהילות רבות במרחבי האורתודוקסיה המודרנית בישראל, הוא לא כזה ולא כזה. כך שיש רב, אך הוא אינו ה"מרא דאתרא". המערכות הקהילתיות יודעות לפעול היטב גם בלעדיו, והמילה האחרונה והקובעת היא לא בהכרח שלו אלא של אסיפת החברים. אז מדי פעם עולה השאלה הלא פשוטה "מה בדיוק התפקיד של הרב" או "בשביל מה צריך אותו". האתגר של רב בקהילה כזו היא להיות מעין סמרטפון - עד שהוא הגיע הסתדרנו מצוין בלעדיו, אך אחרי כמה שנים איתו, לא היינו ממהרים לוותר עליו.
2. אתגר ההתחדשות המתמדת - כל מורה, ר"מ או ראש ישיבה, שתלמידיו מתחלפים כל שנתיים-שלוש, יכול לחזור שוב ושוב על רעיונות, שיעורים, דרשות ופעילויות. אך רב קהילה, שפועל במשך שנים בקרב אותו ציבור, נדרש להמציא את עצמו מחדש לעתים תכופות. אי אפשר למחזר שוב ושוב את אותו שיעור או אותה דרשה, וקשה לעשות שנית את הפעילות משנה שעברה. כדי להימנע מהנזיפה ש"את זה כבר אמרת פעם" ו"את הבדיחה הזו כבר סיפרת", עליך להיות בהתחדשות מתמדת - של רעיונות, תחומי עניין ומחשבות. זהו עול קשה כברזל ומתנה נפלאה שאין כמותה. 
3. אתגר הגיוון והתרגום - קהילה, בניגוד לישיבה למשל, היא קבוצה מגוונת. יש בה צעירים וזקנים, גברים ונשים, דעות שונות ומנהגים שונים. כדי להיות רלבנטי, מעניין ונגיש, עליך לדבר שפות רבות ברמת שפת אם, ולתרגם את עצמך למגוון הניבים של הקבוצות השונות הללו. הדילוג משיעור בבית הסיעודי למפגש עם הנוער, דורש גמישות תודעתית גדולה במיוחד.
4. אתגר הפסיקה - דיונים הלכתיים מורכבים מתקיימים בלי הרף, הספרות עניפה ורחבה ובתי המדרש מלאים ב"ה. אך רב קהילה נדרש לא פעם להכריע *עכשיו*. בין אם מדובר באשה שמחכה לטבול, בטעות בספר התורה שהתגלתה באמצע הקריאה או בתקלה ברפת במהלך חליבת ליל שבת - אין זמן להתייעץ, לברר או להעמיק ואין את הפרבילגיה להגיד "שאלה מעניינת, צריך עיון".
5. אתגר ההקשבה - אנשים פונים לרב באינספור תחומים ושאלות, ובין אם מדובר בשאלה הלכתית, חינוכית, אמונית או אישית, הרב הוא זה שאמור כביכול להציע תשובה. אך כשאתה יודע מתחילת הבירור או הדיון את התשובה, אתה לא באמת מקשיב, לא ממש מאפשר מקום לספק ולא לגמרי מתחבר לחוויה של השואל. להצליח להתגבר על עמדת "איש התשובות" ולהקשיב באמת לעמדה ולקושיה של השואל העומד מולך, זה אחד האתגרים הרבניים הגדולים ביותר. 
6. אתגר הליווי - רב קהילה הוא סוג של מלווה - לא רק זוגות לחופתם ונערים ונערות בקבלת עול מצוות. גם בית החולים, בית המשפט, בית הדין הרבני, בית הסוהר, בית האבות, בית הספר ובית העלמין כמובן, הם כולם מקומות שהזדמן לי ללוות אנשים אליהם בעשור החולף. שום דבר בהכשרה הרבנית שלי לא הכין אותי למיומנויות הנדרשות ברגעים שאחרי יציאת נשמה, בשעות כסיסת הצפורניים בחדר ההמתנה של טיפול נמרץ או אל מול צעקות אימים במשבר זוגי סוער. ליווי הרגעים הללו הוא זכות גדולה ואתגר שאין כמותו.
7. אתגר הבדידות - לרב קהילה אין קולגות ועמיתים וגם אין חברים מהעבודה. רוב ככל העשיה שלו נעשית לבד - מהכנת השיעור ועד הכנת ההספד. תוסיפו לזה את חובת הדיסקרטיות ואת הריחוק החברתי שלפעמים מביא איתו תפקיד ציבורי, ותקבלו בדידות מזהרת. ברמה האישית, לפחות בתחילת הדרך, זה כנראה האתגר הגדול ביותר.
8. אתגר "בין הכסאות" - רב קהילה הוא הרבה פעמים הכתובת לנושאים שאין להם כתובת מוגדרת אחרת - פגיעות מיניות, אלימות במשפחה, סכסוכי שכנים, מחלוקות קהילתיות, משברים אישיים ועוד נושאים שלא פעם נופלים "בין הכסאות". היכולת לשים לב אליהם והנכונות לעסוק בהם ו"להתלכלך" היא אתגר לא קטן.
9. אתגר ההחזקה - האתגר הגדול מכולם, הוא לא ליפול מהכסא. אל הרב מתגלגלים סיפורים מורכבים - הלכתית, זוגית, חברתית, חינוכית, אישית וקהילתית. ויותר משהרב אמור להציע פתרון (ממש לא תמיד) הוא אמר להיות מסוגל לשאת ולהחזיק את הקושי, הקונפליקט והאתגר. עשר שנים אני רב קהילה, והמיומנות הכי משמעותית שרכשתי בזמן הזה היא לשמוע על קושי גדול ומסעיר ולא ליפול מהכסא.
10. אתגר הגאווה - שלמרות שלפעמים קוראים לך "הרב", ואפילו עושים לפעמים מה שהורית, ולמרות שבאים לשיעורים שלך ואומרים בסוף "ישר כח", ולמרות שאתה עומד ומרצה מול קהל גדול והעינים נשואות אליך, בכל זאת לזכור תמיד את הסעיף הראשון כאן למעלה - שהסתדרו פה מצוין גם בלעדיך ולא ממש ברור מה התפקיד שלך ולא בטוח בכלל שצריך אותך.

תודה לקבוצת יבנה על ההזדמנות, האמון והאתגר.
תודה לאביטל שלי על השותפות והאהבה.
תודה לה'.

יש לי את העבודה הכי שווה בעולם...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/9/2019 11:36 לינק ישיר 


  

מאז שכתבתי לפני כמה ימים על האתגרים העומדים בפני רב קהילה, אני זוכה לשטף בלתי פוסק של תגובות והערות מצד רבני קהילות - עם תוספות, מחלוקות, פירושים והגהות. כמו שרבנים אוהבים... 
כתבו לי רב חרדי ושני רבנים קונסרבטיבים, רבה רפורמית ורבנים חרד"לים, ועוד שלל חברים רבנים ממעגלים שונים, קרובים ורחוקים. כמקובל אצל רבנים, רבים מהם פתחו את דבריהם ב"אין לי פייסבוק, אבל שלחו לי את מה שכתבת..."
ההערות מרתקות ומחכימות, ואני שמח בהן שמחה גדולה. מרתק לראות עד כמה דומה החוויה של הרב למרות השוני העצום בין הקהילות. 
את אחת התגובות החשובות והמטלטלות שקיבלתי, כתב לי ידידי הרב מאיר נהוראי. שאחרי שכתבתי תובנות בתום עשור של רבנות, כתב לי את תובנותיו בתום שני עשורים כאלו. ואני מפרסם אותן כאן, ברשותו כמובן...

כאשר מכהנים למעלה משני עשורים ברבנות קהילה מקבלים ענווה או אם נרצה איזון לחיים בעולם הרגעי שלנו, עד כדי הבנה שאנחנו כחרס הנשבר. בתחילת תפקידנו הכרנו אנשים חזקים, מנהיגים כאלו שסללו דרך והנה חלפו עשרים שנה, חלקם הזדקנו וחלקם נפטרו ואפילו חלקם כבר נשכחו ותרומתם אינה ידועה. מגיע דור חדש שלא ידע את יוסף לא מכיר את פועלם ואת תרומתם. אין בעולם תפקיד שניתן לראות מקרוב עד כמה דמינו להבל. 
שני עשורים זו תקופה של חילוף דורות, קיים צורך של שפות שונות לתיווך התורה. קיימים אתגרים שונים. הקהילה רב דורית וכל אחד זקוק לתרגום שונה של התורה. הילדים שהכרנו מהגנים הקימו משפחות והתיישבו במושב או בקבוץ. נכנס קהל חדש עם צרכים שונים. רב צעיר אינו נמדד בגילו אלא ביכולת שלו להיות רלוונטי. אל לנו להתאהב בקהל הבטוח שקלט אותנו בעת תחילת התפקיד אלא יש צורך ללמוד מחדש איך מייצרים קשר עם קהל צעירים חדש, עם דור חדש. לגבי ההכרזה שזה התפקיד הכי שווה הייתי רק מוסיף וגם תפקיד מתסכל. הוא דורש כישורים ויכולות רבות ,לעולם הוא אינו מסתיים ותמיד קיימת תחושה שלא נעשה מספיק, בשונה מכל עבודה אחרת. תפקיד ללא הגדרות וציפיות ברורות. אך כל מעשה קטן שנעשה והועיל לאחר גורם לסיפוק גדול.

* rel="async" method="post" data-ft="{"tn":"]"}" action="https://www.facebook.com/ajax/ufi/modify.php" id="u_ps_stream_3_4_5" style="margin: 0px; padding: 0px;">



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/10/2019 07:15 לינק ישיר 
ספרן


   


 ‏‏PGSdXo - עותק.jpg
 https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%A5
  
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=47917&p=579713#p579713

תוקן על ידי ספרן ב- 23/10/2019 05:16:28




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/10/2019 09:46 לינק ישיר 


    היהדות החרדית בארה'ב / ראיון עם נשיא ה  OU

     
https://www.kikar.co.il/333772.html



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ה]
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 137 138 139 סך הכל 139 דפים.