בית פורומים עצור כאן חושבים

מראית עין

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/6/2006 20:47 לינק ישיר 
מראית עין

מה הסיבה לאסור דברים משום מראית עין?
אם הדבר מותר מצד עצמו, ואם לבנאדם לא אכפת שיחשבו שהוא עושה משהו לא בסדר, כי העיקר שהוא יודע שהוא בסדר ולא אכפת לא מדעתם של אחרים עליו, אז למה לאסור עליו את המעשה?


ולמה "כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור"?
מסתבר שזה סייג. אך אם זה כך, יתכן שרק אמרו את זה כי פשוט אי אפשר להגיד במפורש לרבים שדבר שאסרו משום מראית העין מותר בחדרי חדרים כי אז יש חשש גדול שההיתר יגלוש מחדרי החדרים גם החוצה, ולכן אמרו שאסור, אך מצד האמת מותר כיון שאין מראית עין.

ולסיום, האם יש בדורות האחרונים דברים שאסרו משום מראית עין?



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/6/2006 21:19 לינק ישיר 

מ''אפילו בחדרי חדרים אסור'' ניתן אולי ללמוד שגם למראית יש חשיבות מהותית, לא רק למה שנתפס כמהות באופן מיידי או כך לפחות חשבו או הרגישו חכמים. (כלומר יתכן שאיסורי מראית עין אינם בנויים רק כסייגים שמא..). תוקן על ידי - bt77 - 07/06/2006 21:29:23



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/6/2006 23:08 לינק ישיר 

מה הסיבה לאסור דברים משום מראית עין?

אולי -

א.מדין ערבות-הסביבה עלולה בעקבות מראית העין לחשוב שהאסור מותר כי ראינו שהוא עשה כך וכך -(שכן דברים שרואים משם לא רואים מכאן)

ב.לפני העיוור-הסביבה עלולה לחשוד בכשרים.

ג.במידה ומדובר בחילול ה' -חילול ה' חל בין במראית עין ובין בחדרי חדרים (ובין בחדרי חרדים)

 
 













דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/6/2006 23:21 לינק ישיר 

ג' יקר,
א. אינני בטוח שניתן ללמוד מהכלל שציטטת - "אין למדין מן הכללות..."- דומני שיש יוצאים מן הכלל גם במקרה זה.
ב. השערה שעלתה תוכ"ד קריאת דבריך: שמא מראית עין הנה פעולה ציבורית משותפת בדומה לדין ערבות, הוכח תוכיח ועוד, חז"ל תופסים שיש ישות ציבורית (מסתמא מעבר לסך הפרטים ולכן מטאפיזית) אשר בתודעתה -common sense- יש כאן מעשה איסור ניתן להרבות בדימויים או סמלים כיד הקבלה הטובה ואכמ"ל.
ג. אם כנים דברינו ניתן לתהות האם במצב הפוסט-מודרני שייך לדבר על ישות אחדותית שכזאת וממילא ייתכן מאוד שאין מקום לחדש גזירות כאלה וגם בטל טעמם (לפחות) של איסורים שגזרו בעבר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2006 00:41 לינק ישיר 

חייםפרנק,

קשה לי להבין את דבריך ותועיל לי אם תרחיב קצת.
הנקודות שהתקשיתי בהן: ''מראית עין פעולה ציבורית'' מה כוונתו,
למה ישות ציבורית מוכרחה להיות ''מעבר לכל הפרטים ולכן מטאפיזית'' למה היא לא יכולה להיות סך הפרטים
בדיוק ועדיין להתנהג אחרת מהתנהגותו של כל פרט?
גם אם אתה צודק בב' שלך, לא היית צריך לעורר את הפוסטמודרניזם מרבצו בג', כי מודים העקביים שבהחכמים הפ''מ ירום הודם שיכולה מין  ''ישות אחדותית'' שכזו להתקיים לעולם לצד ישויות לא אחדותיות ככל שתהיינה.







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2006 01:08 לינק ישיר 

ביט77
אשוב ואבהיר לעצמי ואולי גם לזולתי והיה מאמרי מחוור כשמלה,
על ראשון ראשון:
א. כוונתי ב"פעולה ציבורית" הנה כי הציבור העד למעשה של פרט איננו פסיבי בהכרח כפי שאולי בד"כ תופסים, אלא הציבור בעיני חז"ל הינו שותף במידת מה למעשה הפרט, אסוציאציה שעלתה לראשי היתה פרשת המקלל שם נדמה בסמיכת ידי העם השומעים על ראשו כי יש להם על מה לכפר בכך ששמעו אותו מקלל או אולי גמו לנסיבות הקללה שתאמר אך נ"ל שהרעיון נכון גם ללא דבקות בפרשנות זו למקלל ומובטחני שתמצא את הדוגמא הראויה, במידה והרעיון יתיישב על ליבך ודעתך.
ב. בעניין המטאפיזי אכן דומני כי מתאים יותר לחז"ל להתייחס לעצם שעולה עך סך פרטיו, אך שמתי הנחה זו בסוגריים ובסיוג "מסתמא", בכדי לאפשר קריאות אחרות דוגמת קריאתך הקונקרטית יותר,
לגופו של עניין דומני כי קל יותר לייחס תכונות עצמאיות לישות מטאפיזית יותר מאשר ישות ייצוגית-ישירה אשר אין לה קיום בפנ"ע ובכך לפתור את שאלתו של ג' היות שאם נניח כי מדובר בישות ייצוגית אזי נהיה כבולים לפרשנותם של הרואים וליחס בין פרשנות זו לתודעה העצמית של העושה מעשה היודע שעושה מעשה כשר וראוי, כך שהישות המטאפיזית חוסכת לי את הצורך לתרץ מדוע הולכים עפ"י פרשנות של רואה מסויים ולא של נראה קונקרטי וכך חשבתי להנציח נכונה את תערו של אוקאם.
עכ"פ אני יכול להבין גישה אחרת בנושא זה.

ג.אשמח אם תפנה אותי לחכמי פ"מ (אגב הר"ת הנ"ל הנם קיצור יעיל!) המאפשרים קיום של ישויות אחדותיות מטאפיזיות שכאלה ומאפשרים להם להשפיע על עולמנו האישי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2006 19:15 לינק ישיר 

חייםפרנק,
אפשר לומר שבכמה מילות קסם פתרת את כל השאלות שעלו ושיעלו על טעמי המצוות מעתה ועד עולם. על כל מצוה שאשאל אותך מה טעמה תאמר שיש ישות ציבורית - אם מדובר במצווה שקשורה לציבור - או ישות אישית נוספת לכל בנאדם בנוסף לזהות האישית שכבר קיימת אצלו, אשר בתודעתה "יש כאן מעשה איסור".  מיהי אותה ישות מטפיזית שאתה מדבר עליה? במה חטאה, שהיא מתחייבת דוקא בכל המצוות שאנחנו לא הצלחנו למצוא להם טעם סביר? אם היא קיימת, למה חז"ל לא כתבו עליה במפורש?


איכה,
את הסיבות שכתבת אפשר לתת לכל גזירה או סייג. מה מיוחד בדברים שאסרו משום מראית עין, שנכנסו תחת הכותרת של מראית עין ולא תחת הכותרת של גזירה או של סייג?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2006 19:37 לינק ישיר 

חייםפרנק,

אני עדיין לא בטוח אם אני מבין מהי ה'יישות האחדותית' הזו. אבל בגדול החלק של ההגות הפ''מ שאני מניח שאתה מתכוון אליו ('אין אמת' 'הכל אמת' וכו') מתייחס אם הוא עקבי בגישתו לתיאוריות עם יומרה אבסולוטית באותו הכבוד (המצומצם או הרחב בלי גבול תלוי כמובן בגישה...)  שהוא מייחס לתיאוריות 'רגילות'. (ערך האמת של כל טענה מוכרח להיות שווה גם של טענה אפיקורסית עם יומרה כללית. זה אבסורד כמובן, אבל כברירת מחדל הוא עדיף מאבסורדים אפשריים אחרים כמו זו שהפ''מ לעולם לא תוכל תהתייחס לעצמה ברצינות כתיאוריה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/6/2006 10:32 לינק ישיר 



חבל שלא הזכירו פה את דברי הירושלמי:

"רב אמר כל שהוא אסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.  מתניתה פליגא על רב פשתן שצבעה <בחרס> [בחרת] לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה.  בכרים ובכסתות מותר.  מתניתא פליגא על רב נתפזרו מעותיו לפני עבודה זרה לא יהא שוחח ומלקטן שלא יהא כמשתחוה לעבודה זרה ואם היה מקום צנוע מותר.  מתניתא פליגא על רב פרצופות שהן מטילין מים בכרכים לא יתן פיו על פיו שלא יהא כמנשק לע"ז ואם היה מקום צנוע מותר.  מתניתא פליגא על רב אין שוחטין בגומא אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם בתוכו ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין.  מתניתא פליגא על רב הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם.  מתניתא פליגא על רב ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים אין שופכין לתוכו מים בשבת.  ותני עלה אם היה מזחילה מותר.  עונת גשמים מותר.  צינורות מקלחין אסורין.  תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר.  אילין פליגין על רב.  ולית להון קיום" (ירושלמי כלאים פ"ט ה"א).

לפי מה שהבנתי יש מחלוקת האם "ולית להון קיום" מוסב על דברי רב או על הבריתות החולקות עליו, כלו' ייתכן שלפי הירושלמי "בחדרי חדרים" לא אסור.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2009 21:10 לינק ישיר 

מראית עין ו'אוושא מילתא'

"ועשו סייג לתורה" (אבות א,ב). חז"ל תיקנו תקנות רבות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. רוב תקנותיהם נובעות מדמיון מהותי של המעשה לאיסור תורה (למשל: אכילת בשר עוף עם חלב נאסרה בגלל הדמיון לאכילת בשר). מאידך, ישנם מעשים שבאופן עקרוני אינם דומים כל-כך לאיסור תורה, ואעפ"כ חז"ל אסרו לעשותם מפני שאדם אחר הרואה את המעשה עלול לטעות ולחשוב שאותו אדם עובר עבירה, ויחשוב שהדבר מותר, ויבוא לידי תקלה (למשל: תליית כביסה בשבת נאסרה מחשש שהרואה יחשוב שמותר לכבס). כדי למנוע טעויות, חז"ל הרחיבו את הגזירה ואסרו פעולות אלו גם בחדרי-חדרים (כשאין איש רואה). תקנות מסוג זה נקראות 'משום מראית עין'.
מוסכם על רוב הפוסקים שבימינו אין סמכות שיכולה לקבוע תקנות חדשות מסוג זה, ומה שאסרו חז"ל נאסר, ומה שלא אסרו – לא נאסר (מלבד מקרים חריגים ויוצאי דופן). למשל: חז"ל אסרו להניח מאכל מבושל על אש גלויה בשבת מחשש שהרואה לא יידע שהמאכל מבושל, מאידך – לא אסרו זאת בערב שבת אף שהכלי יישאר על האש כל השבת, ואף בשבת עצמה התירו בתנאים מסוימים להניח על אש מכוסה.
 
האם פעולה אוטומטית הנעשית ע"י שעון שבת אסורה משום מראית עין? לכאורה, אין מקום לאיסור כלל, שכן חז"ל לא אסרו זאת! אלא שלגבי שבת ישנו חשש נוסף לפגיעה בכבוד השבת בפרהסיה. במסכת שבת נחלקו אמוראים האם מותר להכניס חיטים לרחיים המונעות בזרם מים בע"ש ע"מ שייטחנו מאליהן בשבת, מכיוון שהרחיים משמעות קול ו'אוושא מילתא' (=רועש הדבר). להלכה, הפוסקים האשכנזים החמירו בכך, אך התירו בדברים שהכול יודעים שהפעולה נעשית בלא מגע יד אדם (כמו שעון אורלוגין או קוקיה המשמיעים קול בזמנים קבועים מראש).
האם גם שעון שבת, שכל אחד מכוונו לשעה שונה וקובע לעצמו אלו מכשירים חשמליים יפעלו על-ידו, בכלל היתר זה?
 
למעשה, המנהג הרווח הוא להתיר הדלקה וכיבוי אור על ידי שעון שבת, אך היו שערערו גם על מנהג זה. הרב משה פיינשטיין זצ"ל רצה לחלק בין הדלקת אור לשאר מלאכות (מפני שההדלקה היתה נעשית בעבר ע"י נוכרי), אך כיום מקובל להשתמש בשעון שבת גם להפעלות מזגן מערכות השקיה ועוד... נראה שהקידמה הטכנולוגית גרמה לפעולות אלו להיות דבר שבשגרה ומשום כך אינן פוגעות בכבוד השבת.
 
עמדת מכון 'צומת' שלא להימנע מהפעלת מכשירים באופן אוטומטי בשעת הצורך, ומאידך לעשות כל מה שניתן כדי לפרסם את 'כשרות' ההפעלה. כך נעשה בעגלת נכים (שקיבלה את ברכת הדרך מפי הגרש"ז אוירבך זצ"ל) – המכון דורש מהנוסע לתלות שלט גדול המבהיר לכול על קיומו של פיקוד שבת; וכך היא המלצת המכון לגבי הפעלת מדיח כלים בשבת – לכוונו לשעת לילה מאוחרת; ואף מערכות ההגברה המיוחדות לשבת מצוידות בשלטים מאירי-עיניים המבהירים את התאמתן לשימוש בשבת.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/2/2009 21:37 לינק ישיר 


האם מישהו יכול להסביר את ההלכות הללו הסותרות את הכלל כי האסור מפני מראית עיין ,אסור גם בחדרי חדרים?



בבא בתרא דף ח :

ת"ר:גבאי צדקה  אינן רשאין לפרוש זה מזה, אבל פורש זה לשער וזה לחנות; מצא מעות בשוק - לא יתנם בתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם;

בשוק לא יתן בתוך כיסו מפני מראית עין- ובבית בחדרי חדרים??

ספר החינוך מצוה קמח ד"ה ודם האדם

ודם האדם אסרוהו חכמים מפני מראית העין, ולפיכך אמרו דם שבין השינים  מוצצו ובולעו, ושעל הפת גוררו מעליו ואוכל הפת.

בין השינים אינו חדרי חדרים?

שו"ת הרשב"א חלק א סימן מו ד"ה תשובה תניא

אמרו דם  שבין השינים  מוצצוו ואוכלו לומר שהדם בעצמו אינו אסור כלל ואפילו מדרבנן. ושעל הככר גוררו ואוכלו כלומר משום מראית העין

מישקולצר- בר אורין אתה! נו??


_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2009 13:04 לינק ישיר 

לענין הדם -  אם אינני טועה כאשר המראית עין היא על איסורי דרבנן (דם אדם למשל לפי חלק מהשיטות ולפי הרשב"א המצוטט עכו"כ) כמדומני שלא מקפידים על החדרי חדרים.
לענין גבאי הצדקה - הרי מה טעם לאסור גם בחדרי חדרים אם אין בעיה שמישהו יראה ילמד או יחשוד בו. מן הסתם גרסו שאם יתירו בסתר יבוא וייכשל בפרהסיה. למשל אם ישטח כבסים לייבוש בחדר יבוא ויטעה לעשות זאת בחוץ גם כן. אבל בענין הגבאי הרי אתה מתיר לו להוציא בבית מתוך קופת הצדקה ולהכניס לכיס ולא להכניס ישירות מהריצפה לכיס, אין אם כן חשש לטעות, כי תמיד הכסף צריך לעבור דרך הקופה.  




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2009 13:30 לינק ישיר 

מישקולצר

אפשר להוסיף לדבריך- בענין הדם שבין השיניים-  אפילו כשרואים אותו מוצץ את הדם- אין איסור, הרי כולם רואים שהוא מוצץ את הדם מבין שיניו, ולא יחשדו בו שהוא שותה דם בהמה. ולכן לא מתחיל בכלל להיות כאן מראית עין.

בענין גבאי צדקה- אתה לא כל כך מדיק-  גבאי הצדקה זה מקצוע זו התעסקות, ברחוב ובשוק הוא גבאי צדקה, ושם חלים עליו דיני מראית עין.

אבל כשהוא  בבית הוא כבר לא גבאי צדקה, האיסורים של הגבאי לא חלים עליו.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2009 17:29 לינק ישיר 

ירוחם,

הר"ן בביצה (דומני דף ה בדפי הרי"ף) מחלק חילוק עקרוני בין שני סוגי מראית עין.

א. מראית עין הנובעת מטעות בפרשנות המציאות.

ב. מראית עין הנובעת מטעות בדין.

האופציה הראשונה היא טעות בפרשנות של הרואה. כגון המעביר סולם משובך לשובך שהרואה חושב שהולך לטוח את גגו אך הנ"ל כלל לא התעסק עם גגו, רק עם הסולם. כלומר הרואה מפרש את מעשה העברת הסולם לצורך מעשה האסור, אך מעביר הסולם עשה מעשה מותר, מבצע המעשה והרואה כלל לא כיוונו לאותו מעשה במציאות.

לעומת זאת מראית עין הנובעת מטעות בדין כגון בונה ארון למת בחוש"מ, שהרואה חושב שבונה ארון סתם וכרגע עושה איסור בעוד שמעשה הבניה עצמו מותר שהרי הבונה בונה בהיתר לצורך מת, אינה מחייבת לשמור בחדרי חדרים מכיוון שמדובר בטעות בדין הבניה.

(הרע"א (בשו"ת מהדורת תניינא ס' סח) מסביר את טעם החילוק הנ"ל שטעות בדין אינה שכיחה במציאות כך שעליה לא גזרו רבנן בח"ח, לעומת זאת טעות בפרשנות שכיחה טפי. אכמ"ל)

לכן לפי זה שאלתך לגבי גבאי צדקה מיושבת. הגבאים לא גורמים לרואה לחשוב על טעות בפרשנות המציאות, אלא על טעות בדין המעות שבאמת הם מותרים אך הרואה סבור שמשל צדקה הם, אך לא מדובר בפרשנות לא נכונה של המציאות שהרי הם רואים מעשה שלם במעות ואם באמת היה איסור הרי שהאיסור היה נראה לעיניהם (ולא כמו העברת סולם בשבת שודאי שהעברת הסולם מותרת דשם החשש הוא עתידי - על מעשה שכלל לא נראה לעינהם) ובטעות בדין לא גזרו רבנן בח"ח אלא בפרהסיה.

וכן מובא אף בתשובה באג"מ בעניין נסיעה במכונית אחרי הדלקת הנרות (ובתשובות נוספות), שאכן מעיקר הדין מותר ואין לחשוש למראית עין מכיוון שעדיין לא נכנסה שבת והחושב שהנוסע במכונית לאחר כניסת שבת מחלל את השבת טועה בדין הזמן שבין הדה"נ לשקה"ח, אך לא במציאות.


_________________

מ. זוהר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2009 18:03 לינק ישיר 

מאיר
ישכ"ג  מה הפסול- שמצאת בתשובתי???

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/2/2009 04:47 לינק ישיר 

ירוחם,

בלי להיכנס לדיון, אינני מסכים שגבאי צדקה בביתו הוא אינו גבאי צדקה. אם מופקדים בידיו מעות של צדקה, הרי שהוא גבאי בגינן אף בביתו הפרטי מכיוון שהוא אחראי עליהן.


_________________

מ. זוהר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מראית עין
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.