| נשלח ב-23/3/2008 16:44 |
 |
| |
שמיני
(אשכול זה נפתח
בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2008 19:06 |
|
| |
נדב ואביהוא
מה חטאם
מהו בקרובי אקדש?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2008 19:36 |
|
| |
הפסוק הרי אומר בפרוש מה היתה חטאם, הם הקריבו אש זרה,
הם הכניסו עבודת התלהבות אשר לא ציווה ה',
הם הורו הלכה חדשה, שלעבוד את ה' צריכה כוונה, חוץ מהכוונה שה' ציווה, פשוט להקריב קטורת.
הם מצאו והמציאו סודות לתורה, אש זרה, אשר ה' לא התכון אליהם.
הם התחילו להגיד לשם יחוד, וללבוש גערטל חוץ מהאבנט.
,
הם קבעו כי אסור להנות בעולם הזה, לא נשאו נשים, היות וזה לא התאים להשקפתם על קדושה, שהם יחסו לעצמם, ממילא לא הולידו ילדים,
והיתר- הרי כתובים בדברי הימים של עם ישראל.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2008 08:14 |
|
| |
נושאי פרשת שמיני
שמיני למילואים ט' א'- ט' כ"ד
נדב ואביהוא י' א'-י' ז'
שתויי יין י' ח'-י' י"א
אכילת שמיני י' י"ב-י' כ'
החי אשר תאכלו י"א א'-י"א כ"ג
נבילה ושרץ י"א כ"ד-י"א מ"ז
סיכום פרשת שמיני לנושאיה
פרשת שמיני מסיימת בחלקה הראשון את קידוש המשכן בקרבנות יום חנוכתו ובחלקה השני היא עוסקת בקידוש האדם וטהרתו באכילתו הוא מן החי. בתחילת הפרשה נאמר על קרבנות יום השמיני למילואים והקרבתם, עד שיצאה אש לאכילת המזבח שבזה היה היחס הנכסף בין השם לישראל עמו. מיד לאחר מכן יצאה אש לכליון נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה. עקב כך צווה אביהם לבל יכנסו שתויי יין למקדש ולבל יורו. בהמשך דיבר משה לכהנים האוננים על פרטי אכילת שמיני. המשך הפרשה על קדושת האדם להיטהר ב'החי אשר תאכלו' אף שלא מן המזבח ובפרטי נבילה ושרץ מטמאי מגע ומאכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2008 08:29 |
|
| |
[משהו שכתבתי פעם לפרשת שמיני -
א. בין החוקים הרבים הניתנים לעם, מקום של כבוד תופסים אלה הנוגעים למאכלות הטהורים והטמאים, המותרים והאסורים.
ב. (מב) כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם: (מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: (מד) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (מה) כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי: (מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ: (מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל: (ויקרא יא, 42 - 47)
ג. להשגיח על מה שאנחנו מכניסים אל פינו, לשים לב למה שאנחנו מקבלים אל קיבתנו - מן הטהור ניטהר, מן הטמא ניטמא. האופן בו אנחנו אוכלים ושותים, הוא חלק מהתייחסותנו אל העולם שלנו, על כל ברואיו.
ד. כוונה לפני אמירת ברכות הנהנין בארוחת צוותא / הרַבה דליה מרקס, מתוך "אל הלב".
הערב נא ה' אלהינו
את טעמה של הַפת הזו בפינו
והשרה מִתְקָהּ בחיכנו.
הנעֵם עלינו את החברותא שבאכילתה,
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח, 3).
ברַכת אותנו בשולחן ערוך,
במפה מוצעת,
ובחדוות היחד -
הדריכנו כדי שנחלוק פיתנו
עם העני
ונדע לקרב את הבודד.
ברַכת אותנו בארץ חמדה טובה ורחבה,
אשר ברווחת הלב והגוף נאכל בה לחם (ע"פ דברים ח, 9)
למדֵנו לאכול מתוך רעב
ולא מתוך שיעמום,
מתוך חדוות החיים
ולא מתוך כעס.
ברַכת את עולמך בשפע ובברכה
ולא חיסרת בו כלום (ע"פ בבלי ברכות מג, ע"ב).
למדֵנו ללכת באורחותיך
ולהשפיע טוב באשר נלך.]
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2008 11:11 |
|
| |
אנחנו מבחינים בין טומאה של מאכלות טמאים כגון שרצים ורמשים לבין טומאה במובן של טומאה וטהרה גבי קדשים וכו'.
אולם בפרשתנו משתמע ששני נושאים אלו הם אותו נושא, לדוגמא:
יא,ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תגעו; טמאים הם, לכם
רק במקרה אחד נאמרה הסתיגות
יא,לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאכלה--הנגע בנבלתה, יטמא עד-הערב.
יא,מ והאכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנשא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.
יא,מא וכל-השרץ, השרץ על-הארץ--שקץ הוא, לא יאכל.
האם הטומאה אחת היא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2008 11:55 |
|
| |
אין דבר כזה בהמה טמאה, כשהיא בחיים, כל זמן שהבהמה חיה אין בה כל טומאה.
הטומאה היחידה זו היא הטומאה של המוות, וגם לא של כל מוות, בהמה שנשחטה למרות שהיא מתה, אינה מטמאה, לא כל דבר בחייה האסורה באכילה מטמאה, העור למשל אינו מטמאה, השנהב של הפיל אינו מטמא, פרוות השועל אינה מטמאה.
פועל יוצאה מכך, כי כשבעל חיי וכל חיי מאבד את היעוד שלו בחיים, הוא מטמא. כל זמן שיש יעוד, אין טומאה.
עמית חן
בקרובי אקדש - המילה קדש בעברית ביסודה היא= נבדל
ה' אומר בקרובי אקדש, מזה ילמדו העם כי אני נבדל, ולא כל אחד יעשה איתי ובביתי כרצונו,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2008 12:06 |
|
| |
|
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:
|
(ג) הוא אשר דבר וגו' - היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט מג). אל תקרי בכבודי אלא במכובדי. אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך: וידם אהרן - קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדיבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין: בקרבי - בבחירי: ועל פני כל העם אכבד - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם כן באלו, כל שכן ברשעים, וכן הוא אומר (תהלים סח לו) נורא א-להים ממקדשיך, אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2008 12:17 |
|
| |
פרשנות על התורה מותרת לכל אחד, ואין פרשנות אחת עולה על חברתה,
ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון,
העם ילמד לכבד אותי, מהמעשה הזה, זה לא יעלה על הדעת אומר ה' שילודי אשה בשר ודם ישנו וימציאו לי שמות והנהגות חדשות , מתוך מחשבתם.
וידום אהרון- אם כתוב וידום, סימן שקודם הוא דיבר,- אהרון למרות שבהתחלה אמר - הרי הם עשו זאת לשם שמיים, בכוונות טהורות, למה מגיע להם עונש כזה, שמע את התשובה- וידום!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2008 12:35 |
|
| |
[מבואר בזה18 ע"פ מ"ש באוה"ח הקדוש19, שנדב ואביהוא מתו מפני גודל תשוקתם להתקרב להקב"ה, ש"לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם". ובלשון הכתוב19 "בקרבתם לפני ה' וימותו", היינו, שסיבת מיתתם היא "קרבתם לפני ה'"20. ]
20) ראה בארוכה ד"ה אחרי מות — תרמ"ט (בסה"מ תרמ"ט), תשכ"ב. לקו"ש ח"ג ע' 987 ואילך.
ומ"ש "ויקריבו גו' אש זרה גו'" (שמיני שם, א) — אין הכוונה ל"זרה" ביחס לענין הקדושה ח"ו, כי אם ביחס לענין המשכן, שתכליתו וכוונתו — השכנת והמשכת אלקות בתוכם למטה (כדלקמן בפנים). וראה לקו"ש חל"ב ע' 100 ואילך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2008 12:39 |
|
| |
עמית
חןחן לך שאתה בא לחדש לי כי יש גם פרשנות כזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2008 18:51 |
|
| |
רש"י על התורה
(יב) הנותרים -
מן המיתה.
מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עוון העגל, הוא שנאמר (דברים ט כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואין השמדה אלא כלוי בנים, שנאמר (עמוס ב ט) ואשמיד פריו ממעל, ותפלתו של משה בטלה מחצה, שנאמר (דברים ט כ) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא:
שאלה:
במה חטאו בני אהרון אלעזר ואיתמר?
במחשבה ראשונה אני עונה: פוקד עוון אבות על בנים..
יש לכם עוד פשט אחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 13:34 |
|
| |
ויקרא פרק י פסוק ו
יֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְדֹוָד:
מה הרעיון? אבא בנים לא מתאבלים! וכל קהל ישראל מתאבלים במקומם?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 17/04/2009 13:49:23
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
