שמיני

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)

שלא כירוחם, הקב"ה עדיין מגדיר את נדב ואביהו כ"קרובי",

ויש לומר שזה על דרך הארבעה שנכנסו לפרדס,

ושרבי עקיבא נכנס בשלום ולכן גם יצא בשלום.

הוא נכנס לפרדס מתוך כוונה לצאת ממנו ולהמשיך לקיים את המצוות כולן בעולם הגשמי.

נדב ואביהו נכנסו ולא אכפת היה להם להתקרב להשם ולהגיע לכלות הנפש ולא לחזור לכאן ולקיים מצוות נוספות.


וכפי הנראה, הבעל שם טוב וממשיכי דרכו פרסו דרך שבה ניתן להיכנס בשלום ולצאת בשלום, ומי הוא זה ואיזה הוא שיבוא ויורה לנו כאן הלכה אחרת?

תוקן על ידי עמית_חן ב- 27/03/2008 10:39:22

אנחנו מבחינים בין טומאה של מאכלות טמאים כגון שרצים ורמשים לבין טומאה במובן של טומאה וטהרה גבי קדשים וכו'.
אולם בפרשתנו משתמע ששני נושאים אלו הם אותו נושא, לדוגמא:
יא,ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תגעו; טמאים הם, לכם

רק במקרה אחד נאמרה הסתיגות
יא,לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאכלה--הנגע בנבלתה, יטמא עד-הערב.  יא,מ והאכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנשא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  יא,מא וכל-השרץ, השרץ על-הארץ--שקץ הוא, לא יאכל.

האם הטומאה אחת היא?

אין דבר כזה בהמה טמאה, כשהיא בחיים, כל זמן שהבהמה חיה אין בה כל טומאה.
הטומאה היחידה זו היא הטומאה של המוות, וגם לא של כל מוות, בהמה שנשחטה למרות שהיא מתה, אינה מטמאה, לא כל דבר בחייה האסורה באכילה מטמאה, העור למשל אינו מטמאה, השנהב של הפיל אינו מטמא, פרוות השועל אינה מטמאה.
פועל יוצאה מכך, כי כשבעל חיי וכל חיי מאבד את היעוד שלו בחיים, הוא מטמא. כל זמן שיש יעוד, אין טומאה.

עמית חן
בקרובי אקדש - המילה קדש בעברית ביסודה היא= נבדל
ה' אומר בקרובי אקדש, מזה ילמדו העם כי אני נבדל, ולא כל אחד יעשה איתי  ובביתי כרצונו,

פרשנות על התורה מותרת לכל אחד, ואין פרשנות אחת עולה על חברתה,

ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון, 
העם ילמד לכבד אותי, מהמעשה הזה, זה לא יעלה על הדעת אומר ה' שילודי אשה בשר ודם ישנו וימציאו לי שמות והנהגות חדשות , מתוך מחשבתם.

וידום אהרון- אם כתוב וידום, סימן שקודם הוא דיבר,- אהרון למרות שבהתחלה אמר - הרי הם עשו זאת לשם שמיים, בכוונות טהורות, למה מגיע להם עונש כזה, שמע את התשובה- וידום!

[מבואר בזה18 ע"פ מ"ש באוה"ח ה­קדוש19, שנדב ואביהוא מתו מפני גודל תשוקתם להתקרב להקב"ה, ש"לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשו­תם מהם". ובלשון הכתוב19 "בקרבתם לפני ה' וימותו", היינו, שסיבת מיתתם היא "קרבתם לפני ה'"20. ]

עמית
חןחן לך שאתה בא לחדש לי כי יש גם פרשנות  כזו.

לפעמים לא צריך לחדש אלא רק להזכיר.

גם, יתכן מאד ובשביל חלק מהקוראים זה חידוש.

ואם יורשה לי לחדש בעצמי, אזי החידוש יתבסס על הדברים המוכרים לי ולך שהוזכרו כאן.

והוא - שאולי יש לומר : שברגע שנבנה המשכן - אזי החידוש שלו היה שאת הקדושה אנו מכניסים לעניינים הגשמיים [קורבנות וכו'], אך נדב ואביהו, גם לאחרי שנתחדש המשכן - המשיכו בדרך הרוחנית הישנה [ שבה אין המשכה לגשמיות כל כך].



על דרך זה, אלו  שעדיין הולכים בדרך הישנה ביחס לדרך החסידות.

רש"י על התורה

(יב) הנותרים -
מן המיתה.
מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עוון העגל, הוא שנאמר (דברים ט כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואין השמדה אלא כלוי בנים, שנאמר (עמוס ב ט) ואשמיד פריו ממעל, ותפלתו של משה בטלה מחצה, שנאמר (דברים ט כ) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא:

שאלה:
במה חטאו בני אהרון אלעזר ואיתמר?
במחשבה ראשונה אני עונה: פוקד עוון אבות על בנים..

יש לכם עוד פשט אחר?