שמיני

נדב ואביהוא
מה חטאם
מהו בקרובי אקדש?

הפסוק הרי אומר בפרוש מה היתה חטאם, הם הקריבו אש זרה,
 הם הכניסו עבודת התלהבות אשר לא ציווה ה',
 
הם  הורו הלכה חדשה, שלעבוד את ה' צריכה כוונה, חוץ מהכוונה שה' ציווה, פשוט להקריב קטורת.
 
הם מצאו והמציאו סודות לתורה, אש זרה, אשר ה' לא התכון אליהם.

 הם התחילו להגיד לשם יחוד, וללבוש גערטל חוץ מהאבנט.
,
הם קבעו כי אסור להנות בעולם הזה,  לא נשאו נשים, היות וזה לא התאים להשקפתם על קדושה, שהם יחסו לעצמם, ממילא לא הולידו ילדים,

והיתר- הרי כתובים בדברי הימים של עם ישראל.

_________________

מודה ועוזב

נושאי פרשת שמיני

שמיני למילואים ט' א'- ט' כ"ד
נדב ואביהוא י' א'-י' ז'
שתויי יין י' ח'-י' י"א
אכילת שמיני י' י"ב-י' כ'
החי אשר תאכלו י"א א'-י"א כ"ג
נבילה ושרץ י"א כ"ד-י"א מ"ז


סיכום פרשת שמיני לנושאיה

פרשת שמיני מסיימת בחלקה הראשון את קידוש המשכן בקרבנות יום חנוכתו ובחלקה השני היא עוסקת בקידוש האדם וטהרתו באכילתו הוא מן החי. בתחילת הפרשה נאמר על קרבנות יום השמיני למילואים והקרבתם, עד שיצאה אש לאכילת המזבח שבזה היה היחס הנכסף בין השם לישראל עמו. מיד לאחר מכן יצאה אש לכליון נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה. עקב כך צווה אביהם לבל יכנסו שתויי יין למקדש ולבל יורו. בהמשך דיבר משה לכהנים האוננים על פרטי אכילת שמיני. המשך הפרשה על קדושת האדם להיטהר ב'החי אשר תאכלו' אף שלא מן המזבח ובפרטי נבילה ושרץ מטמאי מגע ומאכל.

[משהו שכתבתי פעם לפרשת שמיני - 

א.  בין החוקים הרבים הניתנים לעם, מקום של כבוד תופסים אלה הנוגעים למאכלות הטהורים והטמאים, המותרים והאסורים.

הקודש הממית: נדב ואביהו, עוזה ועוזיהו (nmzilber)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2187399

מעלה גרה ומפריס פרסה (מבחן)
http://www.hydepark.co.il//topic.asp?topic_id=359691

האם שפן מעלה גרה? (איל25)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1289249

_________________

שלא כירוחם, הקב"ה עדיין מגדיר את נדב ואביהו כ"קרובי",

ויש לומר שזה על דרך הארבעה שנכנסו לפרדס,

ושרבי עקיבא נכנס בשלום ולכן גם יצא בשלום.

הוא נכנס לפרדס מתוך כוונה לצאת ממנו ולהמשיך לקיים את המצוות כולן בעולם הגשמי.

נדב ואביהו נכנסו ולא אכפת היה להם להתקרב להשם ולהגיע לכלות הנפש ולא לחזור לכאן ולקיים מצוות נוספות.


וכפי הנראה, הבעל שם טוב וממשיכי דרכו פרסו דרך שבה ניתן להיכנס בשלום ולצאת בשלום, ומי הוא זה ואיזה הוא שיבוא ויורה לנו כאן הלכה אחרת?

תוקן על ידי עמית_חן ב- 27/03/2008 10:39:22

אנחנו מבחינים בין טומאה של מאכלות טמאים כגון שרצים ורמשים לבין טומאה במובן של טומאה וטהרה גבי קדשים וכו'.
אולם בפרשתנו משתמע ששני נושאים אלו הם אותו נושא, לדוגמא:
יא,ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תגעו; טמאים הם, לכם

רק במקרה אחד נאמרה הסתיגות
יא,לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאכלה--הנגע בנבלתה, יטמא עד-הערב.  יא,מ והאכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנשא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  יא,מא וכל-השרץ, השרץ על-הארץ--שקץ הוא, לא יאכל.

האם הטומאה אחת היא?

אין דבר כזה בהמה טמאה, כשהיא בחיים, כל זמן שהבהמה חיה אין בה כל טומאה.
הטומאה היחידה זו היא הטומאה של המוות, וגם לא של כל מוות, בהמה שנשחטה למרות שהיא מתה, אינה מטמאה, לא כל דבר בחייה האסורה באכילה מטמאה, העור למשל אינו מטמאה, השנהב של הפיל אינו מטמא, פרוות השועל אינה מטמאה.
פועל יוצאה מכך, כי כשבעל חיי וכל חיי מאבד את היעוד שלו בחיים, הוא מטמא. כל זמן שיש יעוד, אין טומאה.

עמית חן
בקרובי אקדש - המילה קדש בעברית ביסודה היא= נבדל
ה' אומר בקרובי אקדש, מזה ילמדו העם כי אני נבדל, ולא כל אחד יעשה איתי  ובביתי כרצונו,