הרב מאיר אשר לוגאסי

בפרשתנו נאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג), ומלשון זו דרשה הגמא במסכת שבת (קלב.) שהתינוק נימול ביום השמיני ללידתו ואפילו שחל בשבת. השלחן ערוך (יו"ד רסב) מבאר מהם האופנים שבהם מילה דוחה שבת ויום טוב, ומהם האופנים שאינה דוחה שבת ויום טוב, וכן דין יום טוב שני של גלויות

בזהר בפרשתנו רבי שמעון מחדש שאף על פי שהברכה אינה שורה בדבר הספור, השקול והמדוד, אלא בדבר הסמוי מן העין, משה ספר, שקל ומדד מפני שבחשבון של קדושה אין עין הרע שולט. נדון בנושאים שונים אשר לכולם מכנה משותף אחד, והוא החשש מעין הרע והדרך להנצל מעין הרע

פרשתנו פותחת במצוות השבת, ולאחר מכן בסיכום מלאכת המשכן. עורות האלים המאדמים שהיו במשכן ונמצאות בפרשתנו, יש בהם ללמד על אב מלאכה אחד מתוך הל"ט מלאכות - מלאכת צובע. נתמקד הפעם במלאכה זו, ובהשלכות ההלכתיות הנוגעות לכל אדם ואדם מדי שבת בשבתו.

"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי". בין כל מצוות הכהנים יש מצוה חשובה ומרכזית - נשיאת כפים. מה מותר לאדם לעשות בעת שהכהנים מברכים את העם, ומה אסור לעשות? ומה עושה אדם העסוק בתפילה, בקריאת שמע או בפסוקי דזמרה בזמן זה? מרן היביע אומר זצוק"ל עושה לנו סדר

בני משפחה אשר שכלו את אחיהם בתאונת דרכים לא עלינו, הקדישו פרוכת מהודרת לעילוי נשמתו לבית כנסת שהיה עד אז ללא פרוכת כלל. כעבור עשר שנים נתרמה לבית הכנסת פרוכת נוספת על ידי אדם אחר, והוחלט על ידי ועד בית הכנסת להחליף את הפרוכת הישנה בפרוכת החדשה. בני המשפחה הפגועים והכואבים העלו את פרטי המעשה לפתחו של מרן הרב עובדיה זצוק"ל וטענתם בפיהם - "הלא לנו החזקה"! מרן זצוק"ל השיב להם, דבר על לבם ופייסם כיד השם הטובה עליו

מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר חלק ח' חו"מ סימן ו' דן בבעל תשובה שנכשל בעודו קטן במעשי גניבה, וכעת נפשו בשאלתו, האם חייב הוא כעת בעודו גדול על מעשיו אשר עשה בעוד היה קטן טרם הגיעו למצוות. תשובת מרן זצ"ל כמו תמיד בנויה לתלפיות, ופותחת את הדלת בפני השב בתשובה

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ יב). ובגמרא בקדושין (לא:) חז"ל מביאים עובדות והנהגות מגדולי התנאים והאמוראים במצות כיבוד הורים. נעסוק הפעם בכמה נידונים במצוה זו להלכה ולמעשה

בפרשתנו נאמר (שמות טז ה) "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". שבולי הלקט (סימן נה) כותב שמהפסוק בפרשתנו לומדים שיש להזדרז להכין צרכי שבת שהיא מצוה חשובה מאוד. נעסוק הפעם בדינים העולים מכך להלכה ולמעשה

בפרשתנו מצווה התורה על מצוות התפילין, וכך נאמר "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת השם בפיך כי ביד חזקה הוציאך השם ממצרים" (שמות יג ט). נעסוק הפעם באחד מהזמנים שבהם יש איסור על האדם להניח תפילין, אבילות. ובתפילה שלא ישמע שוד ושבר בגבולנו

מובא במסכת בבא בתרא (קי.) "אמר רבא הנושא אשה צריך לבדוק באחיה שנאמר בפרשתנו "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון". מה תלמוד לומר אחות נחשון? מכאן שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה". דברים אלו הובאו אף ברש"י בפרשתנו. נדון הפעם בצוואת רבי יהודה החסיד הנוגעת לענייני שידוכים

בפרשתנו נאמר "ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה: ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה" (בראשית מח ב). נעסוק בדיני ביקור חולים להלכה ולמעשה מדין הגמרא והשלחן ערוך ועד לימים אלה

בפרשתנו יעקב אבינו ובנו יוסף מתאחדים מחדש. במפגש המרגש הזה הנאמר בלשון יחיד, מבארים חז"ל שרק יוסף נפל על צוואר אביו, אך אביו לא נפל על צווארו, מפני שיעקב היה קורא באותה שעה קריאת שמע. נעסוק הפעם באופנים השונים של הפסק בקריאת שמע וברכותיה, מתי מותר להפסיק ולצורך מה, ומתי אסור

בפרשתנו השבטים מוזמנים לסעוד עם יוסף, אך המצרים דואגים לכך שהשבטים יסעדו לבדם, יוסף לבדו והמצרים לבדם "כי תועבה הוא למצרים". להבדיל, גם בהלכה יש איסור לסעוד בסעודת משתה של גוי. נעסוק הפעם בדין זה באופנים השונים להלכה ולמעשה

בפרשתנו מובא שיוסף היה מספר לאביו כל דבר לא טוב שהיה רואה באחיו, וכמאמר הפסוק "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". הרש"י מפרש על פי מדרשי חז"ל שכל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה אומר לאביו. נעסוק הפעם בביאור איסור רכילות ולשון הרע, ובאופנים בהם מותר לדבר דברים אלו

בפרשתנו יעקב ועשו נפגשים, ויעקב אומר לעשו שהוא יגיע אליו למקום הנקרא שעיר. אך בסוף יעקב לא מגיע לשעיר אלא למקום אחר הנקרא סוכות, ובעצם יעקב משנה מן האמת. במאמרנו נעסוק בהיתר שלא לומר אמת, ויש בזה כמה דוגמאות שהובאו בש"ס ונפסקו להלכה

בפרשתנו לבן לא מוכן לתת ליעקב את רחל לפני לאה "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". ויש לדון האם אכן מותר לבן או הבת הקטנים להתחתן לפני הבן או הבת הגדולים, או שמא אין הלכה כלבן הארמי

אמר בפרשתנו "ויזד יעקב נזיד" (בראשית פרק כה פסוק כט), ודרשו חז"ל במסכת בבא בתרא (טז:) שבאותו היום מת ונקבר אברהם אבינו. ומאחר ויצחק אבינו היה אבל על מות אביו, בישל יעקב עדשים לסעודה שיאכל ממנה יצחק, וזו הסעודה הנקראת - סעודת הבראה. נעסוק בכמה דינים הנוגעים לסעודת הבראה, ויהי רצון שלא ישמע שוד ושבר בגבולנו

בפרשתנו נאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ופרש הרש"י "לשוח"- לשון תפילה ולמדו חכמים בגמרא בברכות (כו:) מכאן שיצחק תיקן את תפילת מנחה שהוא לפנות ערב. נעסוק בדברים האסורים לעשות סמוך לזמן תפילת מנחה מהחשש שמא ימשך בהם וישכח ולא יתפלל מנחה

בפרשתנו מסופר על חטאי סדום, ובמסכת אבות פרק ה שנינו "האומר שלי שלי ושלך שלך הרי זו מידה בינונית ויש אומרים זו מידת סדום". חז"ל דנים במקומות שונים בתלמוד במידה זו, כאשר "זה נהנה וזה אינו חסר". נעסוק בסוגיא אחת בנידון זה להלכה ולמעשה

בפרשתנו מצוה הקב"ה את אברהם אבינו על ברית המילה, ואנו נעסוק בשני עניינים הקשורים למצות המילה. הנושא הראשון הוא דין תינוק שהיה חולה והתרפא, מתי עושים לו את ברית המילה, והנושא שני הוא מעמד האינקובטור מבחינה הלכתית, ביחס לברית מילה וביחס לפדיון הבן