בית פורומים עצור כאן חושבים

לג בעומר פטירת רשב"י??

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/5/2003 21:54 לינק ישיר 
לג בעומר פטירת רשב"י??


איפה המקור המדויק לפטירת רשב"י ביום לג בעומר?
מתי החלו להגדיר יום זה כחג?



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/5/2018 14:26 לינק ישיר 

אקדמאי כתב:
נקלעתי פעם לארץ רחוקה, בה יושבים בני שבט עתיק יומין. היה זה ביום חגם. וכך התנהל הטקס הפגאני שראיתי: חומת-אדם של נשים וטף סגרה על מקום האירוע. הבנתי מיד שאת הגברים לא אמצא כאן, אלא במרכז ההתרחשות. לאחר שפילסתי את דרכי מעבר לאמהות ותינוקות, הגעתי אל המעגל הפנימי, בו התחולל הטקס האמיתי המתנהל בידי הגברים שבשבט. עטויי בגדים שחורים, פניהם שמחים ופיהם מלא שירה, קיפצו הגברים במעגל מסביב למדורת-אש שדלקה בתווך. ככל שהתגברה האש גברו הריקודים. אף אחד לא הסיר את מעילו השחור, גם כשהחום גבר. הבנתי שאני נוכח בטקס פולחני עתיק, שריד לאמונות הפאגאניות מן המזרח הקדום לפני אלפי שנים. "טוב שבא אברהם אבינו וביטל את הפולחנים האלה, בהכריזו ה' אחד" חשבתי בליבי, אחרת היינו אנו ובנינו עד היום מרוכזים בטקסי-אש מוזרים שכאלה. מיד מילל פי בהודאה: "שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם". נ.ב הטקס התקיים הערב, בארץ ישראל, בשכונת היראים המכריזים על עצמם כצאצאי אברהם אבינו. לך תבין.



הגאון רבי שמואל וואזנר לא היה עושה מדורה מחשש המרקד לשלהבת 

עוד כאן



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/5/2018 18:48 לינק ישיר 

לשאלה הפותחת. אכן אין מקור שזה יום פטירת רשב"י אלא יום שמחתו, ודווקא מי שכתבו שאין מקור אלו החיד"א והבן איש חי



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2014 04:45 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/5/2014 19:57 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2011 15:49 לינק ישיר 

אם כך, תלונתך בכלל על מפיצי הפשקווילים?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/5/2011 18:43 לינק ישיר 

השכן

נתחיל מהסוף.

לא כל דבר הוא מנהג.

לא כל מנהג הוא טוב.

יש התפתחויות חיוביות, ואין הן קשורות להלכה.

יש התפתחויות שליליות, וההלכה ונציגיה - הרבנים - יכולים ואמורים להתערב בהן.

הא קמן (=הרי לפנינו) שמתערבים ומתערבים ולא ברור שזה למען מטרה נכונה, כמו הפרדה בין גברים ונשים באוטובוס (רעיון טוב אבל אסור לקבעו חובה עם סנקציות) ובין איש לאשתו באוטובוס (רעיון רע מכל הבחינות - ויש רבנים שאומרים שחתמו בעדו).

ועוד ועוד.

וכי רצונך שאמנה לך את המודעות והגליונות שמחולקים בעירי בני ברק למען כל מיני חומרות ונגד כל מיני דברים?

ורק בנושא שקרוב לעבודה זרה, בזה שותקים?

(איקון שבור ורצוץ רק שצריך להיות בשמחה בשבת).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/5/2011 14:04 לינק ישיר 

מיימוני,

אינטואיציות אינן בסיס לכלום. עניינן הוא באסתטיקה.

האש של ל"ג בעומר פאגאנית לא פחות מאש המערכה, אליה אתה מייחל בחלק מרכזי מתפילותיך היומיות. הריקוד סביבה אינו שונה במאום מהריקודים של אוקטובר, בבית הכנסת. שם זו שמחת תורה, פה זו חדוותא דאורייתא. המיסטיקה של ההדלקה היא המיסטיקה של נרות חנוכה, גילוח הילדים אינו שונה מגידול הפאות שלהם, או מגילוח המצורע, או מגידול זקנם של החסידים.

הכל הוא ענין של מוסכמות - מה שנחשב מחוץ לגדר לפני מאה שנים, הוא הזרם המרכזי היום. אבל זה עובד גם הפוך - אם תבטל את ל"ג בעומר כי לפני מאה שנים אצל הסלבודקאים זה נחשב בלי ריח של יהדות, תצטרך גם לבטל את כל ההתפתחויות החיוביות של מאה השנים האחרונות, לא? האם תבטל את בתי הספר לבנות? את החידושים ההלכתיים בתחום הרפואה? ובכלל - מדוע משקפי הליטאי של המאה הקודמת משקפים יותר יהדות מאלה של השסניקי"ם של המאה העשרים ואחת? כי מליטא תצא תורה?

ועוד דבר: ההשואה לתרבויות אחרות די טפשית. האש מסמלת בכל התרבויות דבר מה. ברור. האש מחממת, מבשלת, אך גם שורפת ומשחיתה. כוחותיה של האש מבוטאים בכל תרבות ותרבות בצורה משמעותית. האם זה אומר שיש קשר בין התרבויות? האם העובדה שכהני המקדשים בהודו נושמים חמצן, ממש כמו חסידי קרלין שרבם הדליק שמן במירון, אומרת משהו?

_________________

אוי לשכן
ואוי לשכנו




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/5/2011 13:31 לינק ישיר 

מצאתי את הקטע הבא בפורום פרטי. וכיון שגנבתי אותו פעם אחת לפורום אחר פרטי וכבר הורגלתי בגניבה, אני מעתיק אותו גם לכאן.

המפתיע הוא שהניסוח המקורי של ההתחלה נראה לי של אקדמאי שלנו?

ומי הוא הרב מעייני?

חג האש היהודי

מאת שלמה בתאריך 20/05/2011

נקלעתי פעם לארץ רחוקה, בה יושבים בני שבט עתיק יומין. היה זה ביום חגם. וכך התנהל הטקס הפגאני שראיתי:

חומת-אדם של נשים וטף סגרה על מקום האירוע. הבנתי מיד שאת הגברים לא אמצא כאן, אלא במרכז ההתרחשות. לאחר שפילסתי את דרכי מעבר לאמהות ותינוקות, הגעתי אל המעגל הפנימי, בו התחולל הטקס האמיתי המתנהל בידי הגברים שבשבט.

עטויי בגדים שחורים, פניהם שמחים ופיהם מלא שירה, קיפצו הגברים במעגל מסביב למדורת-אש שדלקה בתווך. ככל שהתגברה האש גברו הריקודים. אף אחד לא הסיר את מעילו השחור, גם כשהחום גבר. הבנתי שאני נוכח בטקס פולחני עתיק, שריד לאמונות הפאגאניות מן המזרח הקדום לפני אלפי שנים.

"טוב שבא אברהם אבינו וביטל את הפולחנים האלה, בהכריזו ה' אחד" חשבתי בליבי, אחרת היינו אנו ובנינו עד היום מרוכזים בטקסי-אש מוזרים שכאלה. מיד מילל פי בהודאה: "שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם".

נ.ב.

הטקס מתקיים בכל שנה בסביבות מאי, בארץ ישראל, בשכונת היראים המכריזים על עצמם כצאצאי אברהם אבינו.

מה יש לומר? ריקוד קבוצתי, במעגל, ואש באמצע, לא נראה טוב, בפרט למי שראה פעם טקסים פגאניים אפריקניים.

האש והעשן, בניגוד לכל חומר אחר, מתרוממים מעלה מעלה במקום ליפול. עבור בני האדם זה תמיד היה איתות ברור לקשר בין העולם הזה לעולמות שמעליו. ברור למדי מדוע היא הפכה לאמצעי חיוני עבור כל פולחן, באמצעותה מרצים את האל ומעלים לו מנחה, ובאמצעותה מתקשרים לנשמת המת הצדיק, או זוכים להארה רוחנית. כבר אלפי שנים חושב האדם שיצליח להשפיע על העולמות העליונים באמצעות הפעולה הדרמטית של העלאת עשן כלפי מעלה. טקסים הם דבר שמתעצב בהדרגה, ועם השנים משנים את פניהם מבלי משים. מה שבטוח שהדמיון לכל טקסי האש בכל התרבויות הוא מדהים, גם בין אלה שלא היה ביניהם שום מגע במשך אלפי שנים.מ'פסטיבל האש' בוולנסיה ועד פולחני טודאיג'י ביפן.

מקורותיו היהודיים של ל"ג בעומר ומנהגיו לוטים בערפל. כלל זה נקוט בידך: כאשר הקבלה והמיסטיקה שולטים, אות הוא כי הרציונליות והמקורות ההיסטוריים שותקים שתיקה משמעותית, כי פשוט אין מה לומר.

באירופה לא ידענו מה זה מדורות ל"ג בעומר, לא המתנגדים ולא החסידים. בגרמניה בודאי שלא, וגם במזרח אירופה היה רק מנהג יציאה ליער לשם יריית חץ וקשת לזכר בר כוכבא. כיום, המנהג הזה כמעט ונעלם בארץ ישראל, בעוד מנהג המדורה החל לפרוח, מאז שהחלו בירושלים לחקות את ההדלקה הנהוגה במירון מאז אמצע המאה ה-19. (מנהג גלילי-ספרדי, שאומץ על ידי חסידי ירושלים בעיקר מאז שהמקובל הרב א"ז מרגליות גילה את הקבלה הספרדית). מירושלים נדד המנהג לכל קהילות החסידים בישראל, ומשם – לליטאים ולשאר האומה. מיתוס הקומזיץ הפלמ"חי הישראלי תרם גם הוא משהו לכך, ותעיד על כך העובדה שמנהג המדורה רווח יותר בארץ מאשר בקהילות חו"ל, לעת עתה לפחות.

גם את מנהג גילוח שיער הילדים לא המציאו היהודים שבארץ ישראל, והוא נוהג כבר אלפי שנים בתרבויות שונות. הסימבוליקה היא טקס חניכה לילד, באמצעות הקרבת חלק מגופו או משערו עבור האליל או רוח המת האמורה להתרצות מן האקט הזה. הקשר לל"ג בעומר אינו מקרי, כי תמיד טקסים אלו מלווים בפולחני אש ובתחינה אל המתים כדי לזכות בישועה ובפריון.

ברגע שהמציאו את המדורה, ידעת שההמשך יהיה גזיזת שיער למולה, ומשם קצרה הדרך לפולחן ישועות וסגולות לפריון ולפרנסה.


כהיסטוריון של ישיבות ליטא, הגיע לידי מכתב של הרב דוב מעיני, תלמיד ישיבת סלבודקה, שעלתה לחברון בשנת תרפ"ה(1925). במכתב לחברו בחו"ל, הוא מספר בפליאה על המנהגים שפגשו בחורי ישיבת סלבודקה בארץ ישראל, להלן הקטע הרלוונטי הנוגע לל"ג בעומר (בהדגשות שלי):

<*>

…ועכשיו פרשת ההדלקה. להוי ידוע לך, כי יש פה בארץ מנהג של הדלקת בל"ג בעמר. ומה עושים? מדליקים אבוקה וכל בני המושב נקבצים לנגדה ושרים ורוקדים. מקורו של המנהג כנראה בקבלה ואף הוא צביון לגמרי אחר היה לו. ל"ג בעמר הוא יום הלולא דרבי שמעון בן יוחאי, יום פטירתו. ומובא בזהר שתלמידיו היו באים על קברו ומדליקים נרות לזכר נשמתו והיו מבלים את היום כיומא דפגרא. המקובלים בימי האר"י ז"ל הקדוש חדשו את המנהג ומימיהם נתפשט המנהג על ידי החסידים וכל כת דלהון, ונעשה של כל העם. מאליו מובן איזה פרצוף הוא מקבל כבר עכשיו. והנה בעצם היום הזה מתאספים מכל הארץ, העקר מהחסידים, הספרדים והיהודים הבוכרים על קברו של רשבי בכפר מירון אצל צפת ועושים אבוקה גדולה ומדליקים נרות ושמן כל אשר ידם מגעת. ונוהגים להשליך בגדים שונים אל תוך השרפה, חפצים בעלי ערך גם פתקאות בקשה. המנהג הזה אף כי רבים כנראה עמדו לנגדו מהגדולים בכל זאת נשאר בתקפו והמון העם מאמין בו ובסגולותיו. לפנים היה זה יום טוב של חסידים ואנשי מעשה, אבל עכשיו קבל אותו הצביון המתואר למעלה, אשר ודאי אין לשמוח בו. מכל קצוי הארץ באים שמה עם ילדים חולים, וקטנים אשר שמה מספרים ראשיהם בראשונה והשיער זורקים באש וכדומה. יוצאים בריקודים ומחולות, בקצרה החגיגה הזאת נערכת ברוב פאר והדר. הדלקות של אבוקות קטנות נעשות בכל הארץ, גם בחברון עשו אנשי העיר אבוקה אתמול בערב והזמינו את כל הישיבה. ההנהלה בעצמה עם הרב בראש לא נענתה להזמנה כלל, ותאמר שאין היא מודה בה לגמרי, אבל מבני הישיבה באו רבים לראות וגם אני הקטן בתוכם. עלו על הגג אחרי תפלת מעריב וידליקו אבוקה גדולה באמצע וישירו נגון חסידי. מבלי משים נענו גם בני הישיבה למחול ויצאו רבים במחול סובב סביב האבוקה. זה היה מחזה נהדר אבל מעט פראי, ולא ריח היהדות נדף ממנו. בעיני זה לא מצא חן כלל, אבל בכלל מענין היה לראות. ובעיקר היה זה חג לילדים אשר הסתובבו בעיר ואבוקיות קטנות בידיהם ופניהם מלאים זיו ומפיקים נגה.

שימו לב לאינטואיציות של בחור מליטא שהגיע לארץ ישראל בראשית המאה. על פי התרבות היהודית שלו אין כל טעם יהודי בטקס הזה, כי אם טעם אקזוטי בלבד, ורק זה מה שמושך ומעניין בו. לא נמצא כיום בן ישיבה או חרדי כלשהו שיכתוב דברי ביקורת שכאלה, וידגיש את הזרות שחש בחג הזה. דומני שיש לתת פתחון פה גם בדורנו זה לגישה היהודית הליטאית הזו, ולפחות להזכיר אותה.

הקטע עתיד לראות אור בספר ביוגרפי על הרב מעיני, בהוצאת המשפחה.


_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2009 11:29 לינק ישיר 

 בעל
 בענין הלכות איני עוסק -וטעמי עימי-    באגדות  ראיתי כמה  משקל מיחס רשב"י לכונה, שהיא חמורה ממעשה.
ספרי דברים פיסקא רנב

רבי שמעון אומר מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם ללמדך

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2009 10:18 לינק ישיר 

ירוחם
ייש"כ
האם ניתן להרחיב זאת לעוד הלכות של ר' שמעון?
ומאידך בר' יהודה מצאנו שהוא דורש בשבח מלכות הרומאים, וחולק במלאכה שאינה צריכה לגופה ובדבר שאינו מתכוון.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/9/2009 10:09 לינק ישיר 

בעל 
כל שיטתו של רשב"י היתה,  הכונה. ובגינה הוא נאלץ לברוח למערה.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום? דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות . רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.

כלומר  התוצאות החיובית ( או השליליות?)של מעשה אינן מועילות- חשובה הכונה,

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2009 09:46 לינק ישיר 

ועל ר' שמעון מזווית שונה.
הרב הנזיר ציין שר' שמעון מסתכל על טעמו של דבר, הוא דורש טעמא דקרא.
אתמול הצצתי בספרו של הרב בני לאו על חכמים, וציין שר' שמעון שם דגש על הכוונה, ולכן הוא סובר דבר שאין מתכוון מותר וגם מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, כי אינו מסתכל על התצורה החיצונית אלא על התכלית.
ר' שמעון סובר גם (בבא קמא עא ע"ב) דבר הגורם לממון כממון דמי, כלומר שבעלות היא לאו דווקא בעלות של יכולת שימוש בפועל אלא אם הפסד החפץ גורם לניזק הפסד ממוני, כבר נחשב שהוא בבעלותו.
ר' שמעון סובר (בבא קמא עו ע"א) כל העומר לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי, וכן (מנחות קב ע"א) כל העומד לשרוף כשרוף דמי.

האם יש קשר בין כל ההלכות הנ"ל?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/5/2003 17:35 לינק ישיר 

זה מזכיר קריקטורה שמשווה את החרדים השחורים עם תרנגול הכפרות לסיבוב חתול בזנבו על ידי כת השטן.
יש בזה משהו אנטישמי.
גם הדימוי של חרדים שחורים ופרימיטיביים רוקדים סביב המדורה הוא דימוי אנטישמי שמשתמש באותם סממנים!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/5/2003 16:47 לינק ישיר 

הם חולקים על זכותו של רשב"י להילולא כנראה
או על גדולתו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/5/2003 05:17 לינק ישיר 

אבחנה ומסתברא

האיזכורים הראשונים של לג בעומר כיומא דהילולא דרשב"י, מופיעים רק בכתבי תלמידי האר"י.

אבחנה, הבאת ציטוט מוטעה מדברי ר"ע מברטנורה, הנוסח המקורי הינו: "קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח (לפי גירסה אחרת: "בכ"א") באייר, ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אביקות גדולות...", (מ"ע הרטום, "ר' עובדיה מברטנורה ואגרותיו", יהודים באיטליה: מחקרים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 101).

ראה על כך בפרוטרוט: ח' סיימונס, "עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר", סיני, קח (תשנ"א), עמ' פו-פט: "...ההבדל השני הוא שב-2 (=כ"י מוסקבה) חסרה שורה אחת לפחות, וכך מופיע בכת"י: בכ"ח באייר ביום מיתתו באים מכל הסביבות...". השורה החסרה היא השורה שמזכירה את שמואל הרמתי. כת"י מוסקבה היה הראשון שהגיע לדפוס, והתעוררה השאלה: ביום מיתתו של מי... אולם כשלושים שנה קודם לכן (=1895) בהוצאה בשם "דרכי ציון" ישנה הערה מאד מעניינת ומוזרה, וזו לשונה: "בכ"ח באייר ביום מיתתו (אמר המעתיק מסתימת הדברים נראה שט"ס הוא וצ"ל בי"ח באייר והוא יום מיתת התנא האלקי רשב"י ז"ל יומא הלולא דיליה)... בהוצאות יותר מאוחרות של דרכי ציון הוכנס גם התיקון...".
וראה עוד הנ"ל, "עוד למאמרי "עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר", סיני, קיב (תשנ"ג), עמ' קפט.

בשבחי ירושלים לא הוזכר לג בעומר!

על מסורת ל"ג בעומר, ועל מסורת קברו של רשב"י במירון, ראה: א' יערי, "תולדות ההילולא במירון", תרביץ, לא (תשכ"ב),עמ' 72-101; מ' בניהו, "הנהגות מקובלי צפת במירון", ספנות, ס"י, ו (תשכ"ב), עמ' יא-מ. ולאחרונה מאמרו הממצה והמעודכן של ב' הוס, "מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר", קבלה, ז (תשס"ב), עמ' 237-256. והספרות המצויינת שם.

תוקן על ידי - ממדבש - 5/21/2003 5:36:37 AM



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > לג בעומר פטירת רשב"י??
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.