בית פורומים מוסיקה קלאסית

הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-3/2/2021 19:29 לינק ישיר 
הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן

הסימפוניה השישית "הפסטורלית" של בטהובן היא ממיטב יצירתו של בטהובן ומיצירות המופת הנעלות של כל הזמנים.
באשכול זה נעסוק באופן מקיף בסימפוניה הפסטורלית של בטהובן. 
בבקשה להיאזר בהרבה סבלנות.




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/2/2021 20:28 לינק ישיר 
m800

מבוא

הסימפוניה השישית בפה מז'ור אופוס 68 של בטהובן

"סימפוניה פסטורלית, או זכרון של חיי כפר. 
יותר מבע של רגשות מאשר ציור."

לסימפוניה חמשה פרקים:
1. אלגרו מה נון טרופו - רגשי נועם עליזים מתעוררים אצל האנשים כהגיעם לכפר.
2. אנדנטה מולטו מוטו - סצינה לצד הנחל.
3. אלגרו - אסיפה שמחה של אנשי הכפר.
4. אלגרו - רעם, סערה.
5. אלגרטו - שיר רועים. רגשי תודה אוהבים לא-להים לאחר הסערה.


תוי היצירה:

https://ks.imslp.net/files/imglnks/usimg/6/63/IMSLP504082-PMLP1595-combinepdf.pdf


ביצועים מומלצים:

התזמורת הסימפונית של קולומביה בניצוח ברונו ולטר (1958):

התזמורת הפילהרמונית של וינה בניצוח פייר מונטה (1958):

תזמורת פילהרמוניה בניצוח אוטו קלמפרר (1957):


תוקן על ידי m800 ב- 03/02/2021 20:34:29




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/2/2021 18:49 לינק ישיר 

אהבת הטבע של בטהובן

אנשים המכירים את בטהובן כגאון מיוסר וסוער, המחבר של יצירות הירואיות, עשויים בטעות לסבור שהסימפוניה הפסטורלית משקפת מצב רוח יוצא-דופן של המלחין. בטהובן כתב ב-1807: "אני מאושר כילד מהמחשבה להתהלך בין קבוצות שיחים, בחורשים, בינות עצים, עשבים, סלעים, המהדהדים מה שאנשים נכספים אליו". בשנת 1815, איש כפרי, שהתיידד עם בטהובן בעת שהותו בוינה, כתב דברים דומים: "מעולם לא הכרתי אדם אשר כה שמח בטבע, כל כך נהנה מפרחים או מעננים או מדברים טבעיים אחרים. טבע היה כמעט מזון ומשקה עבורו; הוא נראה כמתקיים עליו". הרוזנת תרזה כתבה: "הוא אהב להתבודד בטבע, לעשותו לאיש סודו היחיד. כששכלו נסער מרעיונות מבלבלים, טבע תמיד ניחם אותו". כשבטהובן התגורר בוינה, מדי יום היה מתהלך סביב חומות העיר. מדי קיץ הוא היה שוהה באחת מן העיירות הכפריות הסמוכות לוינה. בטהובן היה מטייל במשך שעות ארוכות; מתהלך בשדות או בחורשים או עולה ויורד בהרים; רואה את הזריחה מבעד לעצי אורן שקטים ביער מעורפל או צופה בשקיעה ממסלול הררי; לפעמים מתיישב על עץ ומחבר שירים. בטבע הכפרי מצא שלווה וחירות, אוצרות שכה העריך. שם היתה לו השראה. שם הגה וחיבר את רוב יצירותיו הגדולות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/2/2021 13:43 לינק ישיר 

יצירות תזמורתיות שנושאן טבע לפני בטהובן

משלהי המאה ה-17 ואילך, הטבע הלך ונהיה נושא ראוי, בפני עצמו, לשירה, לציור, לנגינה. עם היצירות התזמורתיות העוסקות בטבע, קודם לסימפוניה הפסטורלית של בטהובן,, נמנות: קונצ'רטי "ארבע העונות" מאת ויואלדי (1725), האודה "אלגרו, פנסורוסו ומודרטו" מאת הנדל (1740), הסימפוניה "ציור מוזיקלי של הטבע" מאת קנכט (1783), והאורטוריה "העונות" מאת היידן (1802). למרות הדמיון החיצוני בין הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן לסימפוניה של קנכט, ואף על פי שבטהובן השתמש פה ושם במוטיבים מהיצירה של היידן, הרי שמבחינה פנימית יצירתו של בטהובן שונה מהותית מהיצירות שקדמו לה. היצירות הנ"ל של ויואלדי, הנדל, קנכט, והיידן, עוסקות בתיאורי טבע, בציורי נוף, במצבי רוח כלליים. הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן עוסקת במבע של רגשות, בהלכי רוח מיוחדים. להבדיל מהנדל והיידן, בטהובן לא צירף זמרים ומקהלה לתזמורת, גם לא ביסס את יצירתו על שירי משוררים, אלא השתדל לשמר את השקט הכפרי והאוירה הטבעית כיסוד ליצירתו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/2/2021 18:46 לינק ישיר 

הטבע אצל היוצרים הרומנטים

לקראת סוף המאה ה-18 התעוררה התנועה הרומנטית, קוראת תיגר על הציביליזציה של הדורות הקודמים, כוללת מגוון עצום של יוצרים גאונים, רבים מהם מעדיפים את המקורי, הטבעי, הכפרי, הרגשי, האינדיבידואלי, הפשוט, על פני המלאכותי, הקלאסיציסטי, העירוני, השכלתני, המדיני, השגרתי. אם מתקופת הרנסנס ואליך טבע כפרי נתפס כמחסה ומקלט מהעיר וכמקום מבטחים ושמחה והשראה, או לחילופין כהסחת דעת; הרי שבתקופה הרומנטית (החצי הראשון של המאה התשע-עשרה) הטבע נחשב למורה מופלא המלמד את האדם אהבת א-להים ואהבת הבריות, מאפשר לו לנשום את אוויר החירות, ומשיב את הלב לטהרה ופשטות. בטהובן, כמו הרבה יוצרים רומנטים, אהב את הטבע אהבה עזה, וסבר שאין אדם האוהב את הכפרי יותר ממנו, ושהטבע במיוחד בחר בו להיות איש שיחו. כך הסימפוניה הפסטורלית היא ביטוי מובהק לרוח התקופה הרומנטית ולאהבה המיוחדת של בטהובן לטבע.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/2/2021 14:40 לינק ישיר 

הביקורת על הסימפוניה הפסטורלית

אף על פי שהיו מבקרים שהתרשמו לטובה מהסימפוניה הפסטורלית של בטהובן כבר לאחר ביצוע הבכורה או לאחר ביצועה השני, הרי שבאופן כללי היצירה נחלה כשלון. תיארוה כ-"ארוכה מדי", "סדרה של חזרות", "סטטית", "משעממת", "ניתנת להאזנה רק על ידי חסידים נלהבים שאינם קצרי רוח", "יש כאן גאון גדול, אבל שיר קטן". אף על פי שלפעמים ביצעו אותה כמה פעמים באותה עונת קונצרטים, זו היתה הסימפוניה הכי פחות מבוצעת מכל הסימפוניות של בטהובן. קרל ריינקה סיפר שאפילו תזמורת הגוונדהאוס ביצעה אותה לעתים פחות תכופות, מחשש שהפרק האחרון הלירי לא יתאים לציפיות הקהל לסוף דרמטי.

הטענה העיקרית כנגד הסימפוניה הפסטורלית, שחזרה ועלתה במהלך הדורות, היתה על היותה מוזיקה תוכניתית. כלומר, לא מוזיקה אבסולוטית, אלא מוזיקה שאינה אלא אילוסטרציה לתוכן חיצוני, ויש שאפילו אמרו לתוכן ילדותי. היו שמכל מקום פיקפקו ביכולת הציור של המוזיקה. לטענות האלו השיב מבקר בלייפציג שנת 1826: "לאלו היודעים היאך להקשיב לה ולקלוט אותה, האפשר לתאר את החיים הפשוטים והשמחים בטבע בצלילים טהורים יותר ובתנועת רגשות קלה יותר מאשר בפרק האלרגו הראשון? והאם יש מבע לבבי יותר של תודה על שיבת שלום הטבע מאשר בשיר הרועים?". דונלד טובי השיב, שאין כאן בכלל שאלה של ממשות, כי הצפורים של בטהובן אינן צפורים ממשיות אלא צפורים מוזיקליות, המשמשות אותו להבעת נושאים פיוטיים תוך פיתוח רגיל של צורה מוזיקלית טהורה; כלומר שזו מוזיקה אבסולוטית.

בחצי השני של המאה ה-19 מבקרים החלו להתייחס לסימפוניה הפסטורלית כ-"מוזיקה נעלה", מצביעים על מורכבותה ועל הקשיים בביצועה. בהדרגה היצירה היתה לאחת מהיצירות האהובות ביותר של בטהובן, מקבלת מעמד של יצירת מופת מדהימה. כך, במהדורה השניה של מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים, שיצאה לאור ב-1900, מופיע מאמר של רוקסטרו בו כתב: "אדם שבהאזינו לסימפוניה הפסטורלית, לא יכול לראות נוף יפה, להתיישב לצד הנחל, לרקוד עם האיכרים, להירטב שוב ושוב מהסערה, ולהודות לא-להים כשהקשת מתחילה לבצבץ ברקיע, חייב להיות מת בכל מה שקשור לשירה ואמנות".







דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/2/2021 20:03 לינק ישיר 

פרק ראשון 

אלגרו מה נון טרופו - רגשי נועם עליזים מתעוררים אצל האנשים כהגיעם לכפר.

הפרק הראשון כתוב בצורת סונטה, כמעט כולה בסולמות מז'ורים, כוללת חלק פיתוח וקודות ארוכים, ובנויה על חזרה נרחבת של מוטיבים קצרים, המסתכמים לאווירה כפרית שלווה. 

ג'ורג' גרוב: "הנושא היפה כמעט טומן בחובו את כל הפרק הנפלא, שאורכו 512 תיבות. כשהיצירה מתפתחת בכל נקודת חיבור, הנושא נובט, ויוצאים ממנו פסוקים מוזיקלים קרובים לזרע האב במקצב או במרווח. קשה למצוא באמנות מידה גדולה יותר של בטחון, שלא לומר העזה, מאשר מה שבטהובן סיפק על ידי חזרה בלתי פוסקת של אותם פסוקים קצרים, או דומים להם, במהלך הפרק הארוך זה; ועדיין מתקבל אפקט שבסופו של הפרק, היינו שמחים לשמוע את כולו מחדש... אני מאמין שהרגש הנעים, הטבעי, האביבי, שבאוויר הפתוח, מתעורר בפרק הזה במידה גדולה הודות לסוג הזה של חזרה. היא גורמת למונוטוניות - שלעולם איננה מונוטונית - אשר, ללא חיקוי, קשורה לצלילים הקבועים של הטבע: המונוטוניות של עלים מרשרשים ועצים מתנדנדים, של פלגים זורמים ורוח נושבת, של קריאת צפורים וזמזום חרקים."

התרשמותו של הקטור ברליוז: "הרועים מתחילים להופיע בשדות, וקול חליליהם נשמע מרחוק ומקרוב. פסוקים נהדרים מקבלים את פניך: ניחוח אוויר הבוקר, להקות צפורים שרות עוברות ביעף ממעל. מפעם לפעם האווירה כמו מתקדרת; עננים גדולים מופיעים ומסתירים את השמש; ואז, בבת אחת, הם נעלמים, ולפתע נופל על העצים ועל החורש שטף אור מהמם".

הפרק הראשון בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח יצחק פרלמן:




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2021 12:18 לינק ישיר 

תודה מם על המאמרים הנהדרים.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-8/2/2021 20:46 לינק ישיר 

פרק השני

אנדנטה מולטו מוטו - סצינה לצד הנחל.

הפרק השני כתוב בצורת סונטה בסולם סי במול מז'ור, הסאב דומיננט של הסולם פה מז'ור. אורך הפרק 129 תיבות. לקראת סופו מופיעה קדנצה, אפיזודה הומוריסטית, הכוללת קריאות של שלוש צפורים: זמיר (חליל), שליו (אבוב), וקוקיה (קלרנית).

גרוב: "אין חזרה על החלק הראשון, אלא הפרק מבוסס על תמונה מוגדרת יותר מאשר קודמו, המייצגת באופן כללי את הרגשות הנעימים המתעוררים בכפר. זו בהחלט מנוחה לצד הנחל, ובהתאם לכך, פכפוך המים, או נכון יותר לומר, לפי הקאנון של בטהובן, ההתרשמות הרווחת של השכל מהקולות, נשמעת כמעט לכל אורך הפרק בכלי הקשת הנמוכים... הנחל מהווה את רקע הסצינה, אך מעליו ומבעדו נשמעים מוטיבים שונים, אף אחד מהם אינו חיקוי ישיר, אלא כולם מציעים את הנועם מחיי הטבע. בטהובן הצליח, במיומנות יוצאת דופן,  למלא את הפרטיטורה באווירת קולות המעבירה את תפארת הקיץ ו-'רעשי חיים' הרוחשים מכל עבר".

ברליוז: "הסצינה לצד הנחל מוקדשת להתבוננות. ללא ספק המלחין חיבר את הפרק השני הנפלא כשנח על העשב, מביט למעלה, מקשיב לרוח, מוקסם מההשתקפויות הרכות מסביב של אור וקול; ובו זמנית מתבונן, ומקשיב, לגלים הלבנים הזעירים המרצדים, בפכפוך נשברים אל חלוקי האבן על שפת הנחל. זה באמת יפה."



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/2/2021 12:09 לינק ישיר 

פרק שלישי

אלגרו - אסיפה שמחה של אנשי הכפר

הפרק השלישי הוא סקרצו נמרץ בסולם הראשי פה מז'ור, ונושאו ריקוד עליז של אנשי הכפר. הפרק גם חיקוי של להקת נגנים כפרית, שבטהובן פגש בפונדק כפרי, וחיבר עבורה ריקודים. בפרט, הבסון מנגן שני טונים בלבד (הטוני והדומיננטי), מעין חיקוי הומוריסטי של נגן כפרי המתעורר משנתו ומנגן צלילים אקראיים שבכל זאת נכונים, או של נגן כפרי זקן היושב על חבית עם כלי נגינה מקולקל ממנו מצליח להפיק רק שני צלילים, מנגן פה דו פה, רק כשזה מתאפשר. בסוף הפרק המוזיקה לפתע נפסקת, כאילו הריקוד נפסק לשמע רעם מרחוק.  

גרוב: "מעיסוק בטבע, עתה אנו פונים לבריות אנושיות המיישבות את חבל הארץ העדין זה; הרגש בבת אחת לגמרי משתנה, ומהתבוננות חיננית ושקטה אנו נמשכים לעליצות גסה וקולנית. הפרק השלישי, העונה לסקרצו הרגיל, אם כי לא נקרא כך, הוא ריקוד או יריד כפרי. כלי הנשיפה הנשמעים באופן בולט הם אלו של נגנים כפריים: החליל, האבוב והבסון."



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/2/2021 12:45 לינק ישיר 
m800

פרק רביעי

אלגרו - רעם, סערה.

הפרק הרביעי כתוב בצורה חופשית בסולם פה מינור.

ברליוז: "אני מתייאש מלתאר את הרעיון של הפרק הכביר הזה. נדרש להאזין לו על מנת לקבל מושג על רמת האמת והנשגבות שמוזיקה יכולה להגיע אליה בידיים של אדם כמו בטהובן. האזינו! האזינו לצווחות הגשומות של הרוח, לרטינות הקהות של הבאסים; גם לשריקה של הפיקולו המודיעה לנו שסערה נוראה עומדת לפרוץ. הסערה מתקרבת ומתחזקת; מאפיין כרומטי עצום, מתחיל בגבהי התזמור, מתמיד במסלולו עד שמגשש דרכו אל העומקים השפלים של התזמורת. שם הוא מתבסס על הבאסים, גורר אותם עמו מעלה, הכל רועד כמו סופה הגורפת כל דבר שלפניה. אז, פורצים הטרומבונים, רעם התופים מוכפל בעוצמה, זה כבר לא רק גשם ורוח, אלא שטפון נורא, מבול אוניברסלי - סוף העולם."





תוקן על ידי m800 ב- 09/02/2021 13:27:16




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/2/2021 13:57 לינק ישיר 

פרק חמישי

שיר רועים. רגשי תודה אוהבים לא-להים לאחר הסערה.

הפרק החמישי כתוב בצורת סונטת רונדו (צורה המממזגת סונטה ורונדו) בסולם הראשי פה מז'ור, שואל מהנושא של הפרק הראשון, ונושאו הראשי שיר תודה של הרועים עם שוך הסערה, המנוגן שוב ושוב על ידי קבוצות כלי נגינה שונות של התזמורת. הרועים מופיעים על ההרים, קוראים ואוספים את עדרי הצאן המפוזרים, הרקיע התבהר והשקט חזר. שיר הרועים אינו סתם תודה על שוך הסערה, אלא תודה על ברכת הגשמים, ואפילו תודה של בטהובן עצמו על שזכה להתרענן בטיוליו הכפריים. הפרק נחתם בקודה שלווה המתחילה בשקט שנבנה בהדרגה לסיום נלהב של התזמורת כולה, חוזרת על מוטיבים מהפרק השני. לאחריה קטע מעבר - תפילה חרישית, מוטיב קצר של שקיעת השמש ופרישת הרועים, ולבסוף שני אקורדים מודגשים כמו להזכיר לנו שזו יצירה מוזיקלית ושאנו בכל זאת נמצאים בעולם עירוני.


 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/2/2021 16:35 לינק ישיר 
m800

אחרית דבר

לדעת באך, תכלית המוזיקה להלל את הקב"ה ולרענן את הנפש. הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן עונה על ההגדרה הזו, ועושה זאת באופן יסודי. כדי לרענן את הנפש, בטהובן לוקח את המאזין ליום ארוך של טיול כפרי. הפרק הראשון נסוב על תחושת נעימות טהורה לנוכח שדות הרועים המתפרשים אל המרחבים, אויר ההרים הצלול של הבוקר, השמים התכולים, וקולות הצפורים החולפות ביעף. בפרק השני הוא נותן למאזין לנוח על העשב, כשקרני השמש מרצדות על פניו מבעד לעפאים, להקשיב לפכפוך הנחל, ולהגות מחשבות טובות. בפרק השלישי, הוא מוציא את העירוני מאדישותו הקרירה וסוחב אותו לריקוד עליז ומחוספס של אנשי הכפר. בפרק הרביעי הוא מעמת את המאזין עם אפסות האדם כהיותו בדד בחוץ לנוכח סערת רעמים אימתנית. בפרק החמישי הוא מרגיע את הנפש במלודיה נעימה, המתפתחת לעיקר תכליתה של המוזיקה. כל התודות והתשבחות לדורותיהם יסודן בשירי רועים פשוטים. למעשה הסימפוניה הפסטורלית בככלותה היא שיר מוזיקלי המקביל לשירים של המשוררים הפסטורלים. כאן בולטת הגאונות של בטהובן; מחד אמן המקיים את הכללים של המוזיקה הקלאסית, מאידך משורר בעולם של חירות ללא מצרים; שלהבדיל ממלחינים רומנטים שחיברו פואמות סימפוניות בצורות מוזיקליות חדשות, חיבר את הסימפוניה הפסטורלית בצורות הקלאסיות של סימפוניה, סונטה, סקרצו ורונדו, משיבן ליסודותיהן הטבעיים. בטהובן לא הצליח להגיע לפסגות השירה של המשוררים הגדולים, בגלל מגבלות המוזיקה, כל שכן מוזיקה תזמורתית, ואולי גם המגבלות של אוזן עירונית, להביע את השקט העדין והפשטות ההרמונית של טבע כפרי. אך בטהובן הצליח לקדם את המוזיקה, כאמנות יייחודית כשלעצמה, כברת דרך משמעותית. תקצר היריעה מלתאר את ההשפעה העצומה של הסימפוניה הפסטורלית על יצירות מוזיקליות שהולחנו לאחריה.





תוקן על ידי m800 ב- 09/02/2021 17:14:47




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/2/2021 02:17 לינק ישיר 

ושוב תודה.

בראשית האשכול המלצת על ביצועים משנות ה- 50 
בהמשך, הפנית לביצוע של פלרמן עם הפיהלרמונית מ-2010.


מה לגבי ביצועים בין לבין?
אין בעיניך ביצוע ראוי משנות ה-60 עד ל-2010? 



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-18/2/2021 11:15 לינק ישיר 

ברונו ולטר, פייר מונטה, אוטו קלמפרר, מלבד היותם מנצחים גדולים, נולדו בתוך המאה ה-19, בתקופה בה מוזיקה קלאסית היתה עדיין אותנטית, וקרוב לתקופתו של בטהובן. הרבה אנשים מחשיבים את הביצוע הנ"ל של ולטר כטוב ביותר. לשלושת הביצועים ראוי להוסיף את הביצוע של גאורג סל עם תזמורת קליבלנד (1962):
www.youtube.com/watch?v=D2cQ_SG9g-w

נ.ב. הבאתי את הביצוע של פרלמן למי שמתחבר יותר לביצועים מודרנים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > תרבות ואומנות > מוסיקה קלאסית > הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר