בית פורומים אגודה אחת

צופן לוצטו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/8/2007 22:07 לינק ישיר 
צופן לוצטו


נפל דבר בישראל!

סוף סוף קם כותב שכותב ולא רק מעתיק סיפורי מתח פופולאריים בשינוי שמות ותארים.

מומלץ בחום, ולו רק בשל כך.

_________________




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/8/2007 13:40 לינק ישיר 
האשכול של בעל המעשה

"צופן לוצאטו" - סדרה בהמשכים, על בחור פונביז'אי שיצא לחשוף את...

חבר'ה הייד פארק | צופן לוצאטו

 _________________________________

בהסכמת הכותב אנו מצרפים את גוף הסיפור.

פרק ראשון

פרק ראשון
קרני שמש פיזזו על גמרתו של חיים, שעה שהיה שרוי בעיצומה של התעמקות מחשבתית. החברותא שלו, זאב, השמיע סברא עדינה, וחיים נחוש היה להראות שמאחורי המילים הנמלצות של סברתו של זאב, אין מסתתרת שום סברא בת-קיימא.

קרני השמש ניסו להיאחז בגמרא, אך ריצודם על שוליה דמה יותר ויותר בחוסר מוצקותו ל"נוסח" [1] שהשמיע זאב. בדרך כלל אין קרני השמש מצליחות לחדור להיכלה של ישיבת פוניבז', שתוכננה כך שחלקם העליון של החלונות הפונים למזרח ולדרום עשוי היה זכוכית בצבע ירוק, שמנע מקרני השמש לחדור פנימה; ואילו חלקם התחתון של החלונות היה מכוסה דרך קבע בוילאות בצבע חום. אך ביום חורפי זה, הוסטו הוילונות הכבדים הצידה, כדי לאפשר לקרני השמש המועטות להוסיף מחומם לאולם הישיבה.

ידיו של חיים עקבו מבלי משים אחרי הטבעות שבסטנדר, העשוי עץ גושני. שני סוגים של סטנדרים היו בשימוש בישיבה. הסטנדרים הישנים, העשויים עץ עבה ומתנדנד, והסטנדרים החדשים, שבסיסם עשוי מתכת ורק המדף העליון שלהם עשוי עץ. מרבית הבחורים נהגו להעדיף את הסטנדרים החדשים, היציבים והנוחים יותר. אך חיים היה מתנדנד דרך קבע עם סטנדר עץ גושני ישן ומתנדנד, וסיבת הדבר אינה ברורה כל הצורך. יש שיאמרו שהגורם לכך הוא איחוריו הקבועים של חיים בהגיעו לסדר א' לאולם הישיבה, בשעה שכל הסטנדרים החדשים כבר תפוסים על ידי אחרים, ולא נותרה לו לחיים ברירה אחרת מלבד היזדקקות לחסדיו של סטנדר ישן ומוזנח. ויש שיאמרו מעשה מכוון יש בדבר, שכן חיים נודע בחיבתו לעתיקות ולעתיק בכלל.

שעה שהיה חיים יושב ומהרהר על יד הסטנדר, נשאוהו מחשבותיו הלאה. ריכוזו חלש היה באותו יום, כיון שאיחר מאוד לשכב ביום הקודם; וכאשר התחיל להרהר בעיון בסברא הדקה, שקע במין נמנום, וחלומותיו נשאו אותו אל הענין שהעסיקו אתמול עד שעה מאוחרת.

ידוע היה חיים בישיבה כבחור "מבקש". תואר זה, שחציו זלזול, ניתן לבחור שלא מצא כדי סיפוקו בעיסוק האינטלקטואלי המרכזי של הישיבה – לימוד הסוגיא הישיבתית עם ה"רייד" [2], והוא מבקש לבסס גם את עולם השקפתו ודעותיו. "בעל כשרון" היה חיים, ובהיותו בן חמש עשרה החליט שעליו למצוא את דרכו ההשקפתית באופן מסודר. הוא מיפה תחילה את השיטות השונות בהשקפה שהכיר, והעלה אותם על גבי דף שהיה מונח דרך קבע בכיסו, עד שכבר הפך מהוה לגמרי; ולכל דרך ושיטה הקדיש תקופה מסויימת, לחוקרה וללבנה מתוכה, תוך התנסות אישית בדרכיה.

באותה עת, כבר היה חיים ב"ועד א' [3]", ומאחוריו למעלה משלוש שנות לימודים בישיבת פוניבז', ולמעלה מחמש שנות חיפוש ותהיה אחרי הדרך שתוביל אותו אל האלוקים. הוא כבר צבר רקורד מרשים של עיון שיטתי בדרכים רבות: "עלי שור" של הרב וולבה, ספריו השונים של הרב פינקוס, מאמריו העמוקים של ר' ירוחם, מאמריו המתלהבים של ר' יחזקאל, וספריו העמוקים של ר' חיים פרידלנדר. הוא לא נמנע גם מלהציץ בספרי חב"ד וברסלב. ללא ספק, קשה היה למצוא בישיבה בחורים רבים בעלי ידע רחב כל כך במחשבת המוסר, אך עובדה זו לא הנחילה לו כבוד רב, כל עוד וכבוד זה נשמר בישיבה אך ורק לבעלי הסברות החדות ב"לימוד" [4].

בלב נחמץ היה חיים עוקב בשעות סדרי הישיבה, אחרי הבחורים המוצלחים בשיעור, שהיו עסוקים ברובו של הזמן במענה לבחורים אחרים, שבאו לדבר איתם בלימוד. אליו לא באו בחורים לדבר בלימוד, ולא משום שלא היה מוכשר לכך, אלא משום שלא יצא לו שם בשיעור כבחור שבאים לדבר איתו בלימוד. ועם כל מה שהיה משכנע את עצמו, שכך טוב לו יותר, וכך עיתותיו פנויות יותר ללבן את הסוגיא בלי הפרעות – מכל מקום עוד היו דקירות של כאב דוקרות את לבו מפעם לפעם.

משעבר חיים את המסלול הרגיל של לימודי המחשבה, וראה את עצמו כמי שכבר הקיף את כולם, ציפה שיגיע כבר לשלב המיוחל, בו ידיעותיו הרבות יסייעו בידו למצוא פתרון לכל בעיה רוחנית שתזדמן לפניו. אך ציפייתו זו לא נענתה. עוד היה נתקל במכשולים רוחניים בדרכו, ובמקרים רבים היה נכשל בהם. גם תשומת לבו ליחס חבריו אליו והערכתם היה לצנינים בעיניו, ושיקף לעיניו את מצבו הבלתי מושלם, כפי שמתאר הרב וולבה בארוכה ב"עלי שור" שלו. ומשכך החליט לחזור שוב על אותו מסלול של בחינת ולימוד הדרכים השונות, בעיון חודר יותר ותוך הפנמה אישית עמוקה יותר. מתוך גישה זו, ניסה בליל אתמול עד שעה מאוחרת לפענח ולהפנים פסקה תמוהה ב"נפש החיים" של ר' חיים ואלוז'ינער, בשער ג' פרק ו'.

רבי חיים ואלוז'ינער עוסק בפרקים אלו בפולמוס נגד שיטת החסידות, שכבשה איזורים נכבדים ממזרח אירופה בזמנו. נראה מתוך דבריו של רבי חיים שהויכוח העקרוני בו חלק עם החסידים, קשור לשימוש בהבנת ענין אחדותו של הבורא, אלא שחלקים מתוך דבריו של רבי חיים לא הובנו על ידי חיים כל הצורך, והוא חש שהמפתח להבנת הפולמוס שבין החסידים למתנגדים נעוץ דווקא בפיסקאות קשות אלו. תחושה זו הביאה אותו לידי אובססיה כזו, שהיה מהלך הלוך ושוב במרפסת הפנימיה, לבוש בפיג'מה, ומהרהר שוב ושוב בענין מוקשה זה, מבקש למצוא את פתרונו. כך הלכה השעה והתאחרה, ורק עם עלות השחר צנח במיטתו, חסר כוח וחסר פתרון לתעלומתו.

רבי חיים עוסק באותם פרקים בהבחנה בין הבנת המציאות כולה מצידו של הבורא, כאחדות פשוטה שאינה מבחינה הבחנה של העדפה בין חלקי המציאות, לבין הבנת המציאות כולה מצידנו כנבראים, המחלקת ומבחינה בין חלקים שונים של המציאות. באותו פרק מוקשה כותב רבי חיים:
"כל יסודי תורה הקדושה, בכל האזהרות והמצות כולם עשה ולא תעשה כולם, הולכים על פי זאת הבחינה, שמצד השגתנו שודאי יש חילוק ושינוי מקומות".

וכל כך למה? לפי

"שבמקומות הטהורים מותרים וגם חייבים אנחנו לדבר או להרהר דברי תורה, ובמקומות המטונפים נאסרנו בהם אף ההרהור בדברי תורה".

בסדר. הקטע הזה עדיין מובן: מנקודת מבט אחדותית שאינה מעדיפה את המקומות הנקיים על פני המקומות המטונפים, והבחנה כזו זוקקת הסתכלות שונה על המציאות, כזו שתעדיף את הנקיון על פני הטינופת. אך מכאן ועד להכרזה ש"כל יסודי התורה הקדושה" תלויים בהבחנה הזו, הדרך נראית עדיין רחוקה למדי, וחסרת הסבר לחלוטין. למה זוקקות כל המצוות הבחנה כזו? למה אין להן מקום לפי ההבנה האמיתית של סוד האחדות?

לפי המקובל והידוע, הרי קיום המצוות הוא כיון שהבורא ציווה לקיימן. וכי לצורך הבנה פשוטה זו, שמי שברא אותך יכול לצוות עליך לעשות מה שהוא רוצה שתעשה, אנחנו מוכרחים לקבל הבחנה בין חלקים שונים במציאות? האם הנחה זו אינה יכולה לשכון בכפיפה אחת עם הבנת סוד האחדות? למה ומדוע?

המילים החריפות אותן מוסיף רבי חיים בהמשך, כמו "אבל אין אנחנו יכולים וגם לא הורשינו ליכנס כלל להתבונן בינה בזה הענין הנורא לידע ולהשיג איך אדון יחיד ב"ה מלא את כל וכל המקומות באחדותו פשוט ושיווי גמור, חלילה וחלילה", "ועל דבר זה נכרת ברית שלא לחשוב באלקותו שאין כל החכמים יכולין לידע", רק עוררו יותר את פליאתו של חיים. הוא חש שמאחורי האש העצומה שרבי חיים יורק לעבר המתבוננים בענין, עומדת ידיעה עלומה, איזה שהוא סוד קוסמי, שרבי חיים חשש מגילויו. תחושה זו העצימה את חיפושיו של חיים אחרי הפתרון, ותסכולו הלך וגבר ככל שהוא נראה היה רחוק מהישג ידו.

כשהקיץ חיים משנתו, כבר עמדה השמש והציצה עליו מהחלון שעל יד מיטתו, אות כי השעה כבר מאוחרת למדי. מיהר חיים להתפלל בבית הכנסת "פא"י", שדורשי רשומות אמרו ששמו ניתן לו כראשי התיבות של שלושת הישיבות ששכנו בעיבורו: פוניבז', אוהל יעקב ויח"ל. וגם משנסגרה ישיבת אוהל יעקב ובחדרי הפנימיה שלה שוכנו בחורים מישיבת פוניבז', ובהם חיים, לא שונה שמו של בית הכנסת, כיון שמשניתן שם לבית הכנסת אין משנים אותו.

בארוחת הבוקר כבר היה אולם חדר האוכל ריק כמעט לגמרי. נחום היה היחיד מבני השיעור של חיים שישב אותה עת ועוד אכל את ארוחתו, ומשום כך התיישב חיים לידו. כלאחר יד הפטיר חיים שקושיה מסובכת ב"נפש החיים" טורדת אותו, ובכך עורר את סקרנותו של נחום, שהואיל לשמוע את הקושיה עד תומה. משהגיע חיים לאולם הישיבה, כבר היתה השעה 10:15, אך החברותא, שהורגל בכך, פתח מיד בלימוד.

מחשבותיו של חיים נעצרו באחת, כאשר חש ביד המונחת על כתפו.

___________________
1  "נוסח" – הגדרה במילים של סברא למדנית.
2  "רייד" – בתרגום מילולי מאידיש – דיבור. כינוי ישיבתי לאוסף הפרשנים הקלאסי על הסוגיא, בתוספת דבריהם של גדולי ראשי הישיבות בנושא.
3  בישיבת פוניבז' לומדים בשלושת השנים הראשונות ב"שיעורים": שיעור א', שיעור ב' ושיעור ג'; ומהשנה הרביעית והלאה לומדים ב"ועדים": ועד א', ועד ב' וכן הלאה.
4  "לימוד" סתם – הסוגיות העיוניות הנלמדות בישיבה. "לדבר בלימוד" – לשאת ולתת בפלפול למדני בסוגיות אלו.




 

תוקן על ידי - אגודה_אחת - 08/08/2007 14:40:36

< language= type=text/>menuMgr2256534.renderMenubar();

מנותק

< language= type=text/> //create NlsMenuManager instance var menuMgr20984242 = new NlsMenuManager("mgr20984242"); function init20984242() { var productMenu20984242 = menuMgr20984242.createMenu("user20984242"); productMenu20984242.showIcon=false; productMenu20984242.showSubIcon=false; productMenu20984242.addItem("1", "הצג הודעות משתמש", "search_user.asp?userid=243409"); productMenu20984242.addItem("2", "הצג פרופיל", "usercard.asp?uid=243409"); productMenu20984242.addItem("3", "הוסף לרשימת חברים", "userfavorites.asp?fr_id=243409&fr_id_type=1"); productMenu20984242.addItem("4", "שלח הודעה פרטית", "msgbox_post.asp?msg_to=243409"); productMenu20984242.getItemById("2").target = "_blank"; var menubar20984242 = menuMgr20984242.createMenubar("menubar20984242"); menubar20984242.showIcon=false; menubar20984242.showSubIcon=false; menubar20984242.drop = true; menubar20984242.stlprf="top_"; menubar20984242.addItem("1", "חסיד_במעשו", "", "", true, null, "user20984242"); } init20984242(); menuMgr20984242.renderMenus();
נשלח ב-9/8/2007 01:56 צטט הודעה  ערוך הודעה  מחק הודעה  לינק ישיר 

ולבקשת ההנהלה, מצורף גם הפרק השני:

פרק שני
צווארו של חיים כמעט ונתפס, שעה שהפנה את ראשו בפתאומיות לכיוונו של הנוגע בכתפו, תוך שהוא קוטע את פתיל מחשבותיו. בנמנומו ריחף כבר בעולם אחר, עולם של ויכוחים תיאולוגיים אמוציונאליים המלווים בהאשמות חריפות, שמרכזן נע בין וילנא העיר לוולוזין העיירה. בכלל, לא הורגל בהופעתם של כאלו החפצים לדבר עמו באמצע הסדר, והמעבר מהעתיק והחמים להווה היה חד למדי.

הבחור שביקש להסב את תשומת לבו היה נחום, עמו שוחח בארוחת בוקר על ספקותיו. לא היה נחום רגיל להאריך בדברים, ואף כעת קיצר בשליחותו, ומסר את הודעתו לקונית:

"המשגיח ר' משה חפץ לדבר איתך".

משאמרנו משפט זה בשמו של נחום, שוב אין צריך לומר שנחום זה מתלמידיו המובהקים של ר' משה הוא. שכן בישיבה לא היה נהוג להקדים תואר "ר'" למשגיח משה, משל "משגיח קטן" [1] אינו אלא כמשגיח בחדר האוכל ואין ראוי לבחור למדן לחלוק לו כבוד; והקדמת התואר לכשעצמה דיה איפוא להוכיח שמקדימה תלמידו של ר' משה הוא.

זמן הופעתו של המשגיח בישיבה, היה בסביבות השעה 5 אחר הצהרים. בשעה זו היה מגיח מביתו הסמוך לישיבה, ויושב על מקומו הקבוע, בספסל השלישי מהמעבר בטור הרביעי מצפון. לעיתים היה מקדים לבוא לפני החברותא שלו, ועיתים היה החברותא מקדים לבוא לפניו.

בחירתו של המשגיח בחברותא בחירה משגיחית היתה, היאה ונאה לו למשגיח שנתכבד לשמש בקודש בישיבת פוניבז' – לומד היה עם הבחור המבוגר, שהיה, לא עלינו, חרש בכתשעים אחוז. איש לא ידע אם מנהלי הישיבה קיבלוהו לישיבה ורשמוהו כתלמיד מן המנין מתוך רחמנות, או שמעצמו מצא את הישיבה כמקום המתאים ביותר להתעלותו הרוחנית. בעל לב זהב היה אותו בחור מבוגר, אלא ששפתו המיוחדת הקשתה על בחור מן השורה ללמוד עמו, ומשום כך זכה בו המשגיח לחברותא.

בשעות אלו שבהם היה המשגיח לומד עם החברותא, לא היה נהוג להפריעו. גם בתום לימודם המשותף, היה המשגיח ממהר למסירת "ועד" [2] מוסרי לשיעור זה או אחר, ולא מן הכבוד היה להפריעו אז. החליט איפוא חיים לפגוש את המשגיח בשעה 7:30 בערב, אחרי ה"ועד" של המשגיח, ולפני ארוחת ערב.

מהמשגיח לכשעצמו לא חשש חיים. הוא היה בעל מזג נוח ונעים שיחה, ומעולם לא שמע אותו חיים מרים את קולו. אלא שידוע היה בישיבה שמשה המשגיח הוא המוציא לפועל של החלטותיו של ראש הישיבה הזקן, ר' נחמן, והחלטותיו של ר' נחמן לא תמיד היו משמחות את לבם של אלו שההחלטות נגעו בעניינם. בשעות אחר הצהרים, בהמתינו לפגישה המוזמנת עם המשגיח, הרהר חיים מעט על הקשר המיוחד שבין המשגיח לר' נחמן. נראה שקווי האופי הבולטים המשותפים להם, הם הגישה השמרנית לדרך התנהולתה של הישיבה עד כדי קיצוניות, והבטחון בכך שיש בידם מענה לכל שאלה היכולה רק לעלות על הדעת.

בשעה 7:29 התייצב חיים בחשש קל על יד מכונת המשקאות שבפרוזדור אולמי סגל. אולמי סגל היה שמו של אולם קטן ששימש למספר תפקידים: למסירת שיעור בשיעור א', למסירת הוועדים של משה המשגיח, ל"קידושים" לנשים אחרי התפילה בשבת, ולאירועים חגיגיים מועטים שהיו משתתפים בהם חבר נאמני הנהלת הישיבה ותומכיה.

האולם שכן בשיפולי המדרגות ביציאה המזרחית מבנין הישיבה, בחלק הדרומי של הבנין, מול חדר האוכל. קירותיו היו צבועים צבע צהוב, דבר שהיה מעלה תמיהה בלבו של חיים בכל מפגש בהם, אם לא מן הראוי היה לצבוע בצבע מכובד יותר את קירותיו של אולם זה. תמיהה זו הצטרפה לתמיהה האחרת, לפשר צביעת חלונות הישיבה בצבע ירוק דווקא, ולעוד תמיהות אחרות כיוצא בהן; אך באותה עת עוד לא שיער חיים שמחשבה מכוונת מסתתרת מאחורי צבעם המיוחד של אגפי הישיבה, אגף אגף וצבעו. את התשובה שהיתה נמסרת על ידי בחורי הישיבה משנה לשנה כמענה, שהדבר נובע מכך שמקפידים בישיבה שלא לשנות דבר מכפי שהיה בזמנו של הרב זצ"ל, ראה חיים כבדיחת תלמידים הלועגים למקום לימודם ולשמרנותו הקמצנית.

לא סיפק היה בידו של חיים להרהר מחדש בפרשיית הקירות הצהובים, וכבר יצא לעומתו משה המשגיח. רעדה בלתי רצונית אחזה בחיים לרגע קט, אך זו חלפה מיד למראה חיוכו של העומד למולו.
"חיים", פתח המשגיח. "מה נשמע"?

"ברוך ה'", השיב חיים לקונית, תשובה ממין השאלה.

"התדע את פירוש מאמר חז"ל במופלא ממך אל תדרוש?" שאל המשגיח, ונימה לוחצת במתינות נשזרה בקולו.

"אההם... אני חושב שכן", נבוך חיים, "הכוונה היא לכך שישנם דברים שהם מעבר לתחום השגתינו כבני אנוש, ואין לנו להתפתות לעיין בהם, כיון שבכך אנו עלולים להתבלבל גם בדברים הפשוטים".

"יפה", המהם המשגיח מתחת שפמו.

ידיו של המשגיח נקמצו וחזהו התמתח מעט, שעה שפתח ודיבר בפאתוס:

"ישנם דברים שהם מסוד עתיק יומין. מחלוקות של הדורות הקודמים, שגם בשעתו לא רבים היו שירדו לעומק הדברים לכוון בהם לשם שמים, וכל שכן בדורנו, יתמי דיתמי, שאיננו יכולים להבין את שיחם ואת שיגם של הדורות הקודמים.

"הדברים אמורים גם כלפי מחלוקות שאינן נוגעות לעיקרי האמונה, כמחלוקתם של הנצי"ב והבית הלוי בישיבת וולוז'ין. על אחת כמה וכמה שאין לנו בדל של השגה בויכוחים שכל עיקרם נסוב על עיקרי האמונה, שחלילה לנו להגיס דעתינו ולהרהר בהם.

"אני מניח שאתה יודע למה אני מתכוין. דע לך, שקבלה היא בידו של הראש ישיבה ר' נחמן מרבותיו, שאל להם לבחורים ובכלל, לעסוק בעניינים אלו, והרי הם בכלל סתרי תורה שאין לעסוק בהם אלא מי שמילא כרסו בש"ס ובפוסקים. ואף על פי שככלל אנו מאפשרים לבחורי הישיבה לעסוק בעולמם הרוחני בהתאם לנטיות לבם, הרי שבנושא זה אנו מקפידים בכל חומר הדין, ומבקשים ממך לחדול מלעסוק בכך, בטרם נאלץ להשתמש באיומים".

האויר בחדר מכונת השתיה הפך למעיק. חיים מצא נחמה פורתא בעובדה שעמד ואחוריו אל פתח החדר, וכך לא ראו הבחורים החולפים בפניו שהלבינו. בתחילת דברי המשגיח עלו בדעתו רעיונות מספר למענה, אך עם החרפתה של הנימה, ככל שהלכו דברי המשגיח והתקרבו לסופם, הבין חיים שמוטב לו לשתוק בשעה זו. נראה היה שיש כאן יותר מענין עקרוני גרידא.

משקלו של חיים עבר מרגלו הימנית לרגלו השמאלית, ותוך שניות ספורות חזר ועבר לרגל הימנית. באין אומר ודברים הושיט את ידו לתוך ידו של המשגיח שנפתחה, ובראש מושפל אמר לאיטו:

"יישר כח".

חיים הסתובב ויצא את החדר, כשעיניו של המשגיח מלוות אותו עד צאתו. אחר, חזר המשגיח ונטל את ספרו, ויצא אף הוא מהחדר.

בבנין הפנימיה של ישיבת אוהל יעקב לשעבר, מצוי היה באחד החדרים "אוצר הספרים" [3] קטן, שהכיל את מירב ספרי היסוד שיצאו לאור עד לשנת תש"מ, שנה שבה הפסיקה הישיבה לפעול והאוצר הפסיק להתעדכן. ומתוך ששנה זו קדמה לשנים בהם רווחו המחשבים בהיכלי התורה ורבו הספרים החדשים והחלו לצאת לאור בהמוניהם חדשים לבקרים, הכיל ה"אוצר", על אף ובגלל מימדיו הקטנים, את רוב רובם של הספרים הנחוצים למבקש החכמה. בתוכם גם היה ספר "מורה נבוכים" להרמב"ם במהדורתו הישנה.

חיים שכבר עבר פעם על ה"מורה", מיהר לחדר האוצר, עוד לפני ארוחת הערב, כדי לבדוק דבר שניקר בזכרונו. הוא מצא את הספר במקומו הקבוע, ופתחו בחלק א' פרק ל"ב, מקום שבו מביא הרמב"ם את המאמר "במופלא ממך אל תדרוש" ושאר מאמרים כיוצא בהם, ומבאר שכוונתם שלא לאמץ את השכל לראות במה שרחוק מתחום ראייתו, כיון שמאמץ כזה מחליש את כוח השכל מלראות אף בקרוב לתחום ראייתו, ממש כחוש הראיה. חיים קרא את סופו של הפרק:

"ואין הרצון באלו הכתובים אשר אמרום הנביאים והחכמים ז"ל, לסתום שער העיון לגמרי ולבטל השכל מהשיג מה שאפשר להשיגו, כמו שיחשבו הפתאים והמתרשלים אשר ייטב להם שישימו חסרונם ופתיותם שלמות וחכמה, ושלמות זולתם וחכמתם חסרון ויציאה מן הדת, שמים חושך לאור ואור לחושך. אבל כוונת כולם להגיד שיש לשכל האנושי גבול יעמוד אצלו. ולא תדקדק מלות נאמרו בשכל בזה הפרק וזולתו, כי הכוונה הישרה אל הענין המכוון לא אמתת מהות השכל, ולדקדוק זה פרקים אחרים [4]".

ותנוח דעתו. גבול יש? בסדר. אך אין מדובר דווקא בגבול מאיים, לא תגע בו מחשבה כי סקול יסקל או ירה יירה. המדובר הוא על גבולות השכל, שידוע לכל שאינו יכול להקיף הכל ולחדור לעומק כל.

______________________

[1]  "משגיח קטן" – בעל תקפיד ניהולו בעיקרו, לבדוק את שמירת סדרי הלימוד של הבחורים ולטפל בבעיות רוחניות; בשונה מ"משגיח גדול", שהוא אישיות בת קומה, שתפקידה מתרכז במסירת שיחות מוסריות גבוהות.
[2]  "ועד" מוסרי – שיחה מוסרית שהמשגיח מוסר לתלמידים.
[3]  "אוצר הספרים" – ספריה תורנית.
[4]  בתרגום שוורץ, העדכני יותר: אין הכוונה בדברים מפורשים אלה אשר אמרום הנביאים והחכמים ז"ל לסתום את שער העיון לגמרי ולהשבית את השׂכל מלהשׂיג את מה שהוא יכול להשׂיג כמו שחושבים הבורים והמתרפים, אשר קוסם להם לפרש את חסרונם וטיפשותם כשלמות וכחוכמה, ואת שלמות זולתם וחוכמתו כחיסרון וכחריגה מן התורה, שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך (ישעיה ה', 20), אלא כל הכוונה היא להודיע כי לשׂכלים של בני-אדם יש גבול אשר בו הם נעצרים. אל תטיל דופי בביטויים שנאמרו על אודות השׂכל בפרק זה ובזולתו, כי הכוונה להדריך אל העניין המבוקש, לא לדייק את המהות האמיתית של השׂכל. לפירוט דבר זה מוקדשים פרקים אחרים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/8/2007 14:42 לינק ישיר 

יש כבר חמישה פרקים בקישור הנ"ל

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/8/2007 23:03 לינק ישיר 

אני מקווה שהסופר לא יכעס עלי שאחשוד אותו בגלוי בנסיון רב בכתיבה...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/8/2007 23:53 לינק ישיר 

נו. לא להגזים. יש עדיין הרבה סופרים שיוצרים דברים חדשים...

לומד,

אין התייחסות...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/8/2007 01:56 לינק ישיר 

זה טוב או רע?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/8/2007 23:28 לינק ישיר 

נייטרלי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 00:40 לינק ישיר 

והנה הלינק במסורת.

http://bh.hevre.co.il/forum/forum.asp?forum_id=19146

 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/8/2007 14:21 לינק ישיר 

ותודה למאיר, שבזכות עידודו ועצתו נכלל הסיפור במסורת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > אגודה אחת > צופן לוצטו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר