בית פורומים הישבשערים

הסיפור "טעות גורלית"!!! עודכן פרק 14.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/7/2008 11:58 לינק ישיר 
הסיפור "טעות גורלית"!!! עודכן פרק 14.

פרק א'


דניאל הציץ בשעונו,השעה היתה כבר תשע וחצי, הוא הסתכל לכל הכיוונים אולי היא תצוץ מאיפשהו, אבל לא שום בחורה לא נראתה באופק.

''אולי היא סתם מאחרת'' חשב לעצמו, ''ואולי היא לא תגיע'' אמר לו ליבו, הוא הרגיש רטט בכיס והוציא את הסלולרי [''הכשר''] שלו על הצג היה כתוב

''בית'', ''הלו'' הוא ענה

אמא:דניאל תשמע, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה אבל...

דניאל:הם ביררו יותר לעומק.לא?

אמא:לא, הם אמרו לי שהם צריכים לברר קצת יותר לפני שהם ניגשים לפגישה!

דניאל:אז למה הם לא הודיעו קודם, כבר חצי שעה שאני מחכה פה לחינם.

אמא:הם אמרו שהם מתנצלים.

דניאל:וזה ממש עוזר לי, טוב נדבר מחר בבית, ביי.

אמא:תשמור על עצמך, להתראות.

גברת לוי ניתקה את השיחה, בעודה מוחה את הדמעות הזולגות מעיניה.

''אלוקים מתי אני יזכה לקצת נחת.מתי''.

#                      #                              #

דניאל נכנס לבית המדרש, סיידר ג' כבר הסתיים אבל ''המתמידים'' של הישיבה עדיין למדו, ''היי דניאל, מה קרה שחזרת כל כך מוקדם מהחתונה''

שאל שמוליק בעוקצניות, ''אמרתי מזל''ט לחתן והלכתי'' ענה לו דניאל, ''אבל אמרת שאתה מתכנן לחזור מאוחר ושלא ננעל את החדר'' הקשה שוב

שמוליק, ''בסופו של דבר חזרתי מוקדם,וזהו.'' סיים דניאל את השיחה הלא רצויה מבחינתו ונפנה לעבר היציאה.

''ללמוד הוא כבר לא יוכל ללמוד היום'' חשב לעצמו, ''והכל בגלל החטטנות של שמוליק''.

שמוליק קופמן היה כל מה שבחור ישיבה רוצה להיות, הוא בא ממשפחה אמידה, אביו היה מנהל של אחת מעמותות הצדקה הגדולות בארץ, ובן בית אצל גדולי הדור,

סבו אבי אימו, היה אחד מראשי הישיבות המפורסמים, ואחיו הגדול קיבל משרה של ר''מ בישיבה גדולה כבר בגיל 25!

ועוד שני אחים היו לו, שניהם מבחירי עולם הישיבות, כל מכריהם היו טוענים שבמשפחת קופמן התקיים המאמר, ''תורה וגדולה על שולחן אחד''.

למרות כל היחוס ואולי בשל כך שמוליק לא מצא את עצמו באחת מהישיבות הבכירות, ''קשה לי שם'' טען תמיד, ובסופו של דבר מצא את עצמו בישיבה בינונית.

שמוליק היה בן זקונים למרות שהיתה אחות מתחתיו, כך שכל דבר שהוא רצה הוא קיבל, כך בגן כך בחיידר כך בישיבה קטנה וכך גם בישיבה גדולה,

יש שראו בכך סוג של שתלטנות מסויימת, אבל בסתר ליבם כולם קינאו בו והיו רוצים להיות במקומו.

כולם? חוץ מדניאל לוי.

דניאל ראה בשמוליק אדם שיעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, ''ימכור את האלוקים שלו'',כך היה טוען בפורומים מצומצמים.

והאמת היא שהוא צדק!

#                    #                              #

צעיר ובהיר:היי, יש מישהי בוגרת ואיכותית מסמינר?

2ו2ה ליטאית:היי, בן כמה אתה?

צעיר ובהיר:21,ואת?

2ו2ה ליטאית:18.מאיפה אתה?

צעיר ובהיר:אני בני ברקי,ואת?

2ו2ה ליטאית:גם אני בני ברקית,אתה עובד או לומד?

צעיר ובהיר:אני לומד, אני נשמע לך איזה שבבניק שעובד?

2ו2ה ליטאית:לא כל אחד שעובד הוא שבבניק!

צעיר ובהיר:למה לא?

2ו2ה ליטאית:עצם זה שהוא לא לומד זה לא קשור לפריקת עול?לא?

צעיר ובהיר:נשמע שהאחים שלך עובדים?

2ו2ה ליטאית:מה פתאום!,כל האחים שלי לומדים!!!

צעיר ובהיר:אז למה את בעד עבודה?

2ו2ה ליטאית:אני חושבת שבחור שמצ'וטט כל היום, יהיה יותר טוב שיעבוד.

צעיר ובהיר:יכול להיות שאת צודקת, אבל רוב הבחורים נכנסים לצ'ט רק בזמן הפנוי [כמוני].

2ו2ה ליטאית:למה יכול להיות? עדיף שלבחור יהיה כסף ביד מאשר חמש בחורות וירטואליות.לא?

2ו2ה ליטאית:למה אתה לא מגיב?

2ו2ה ליטאית:יש פה מישהו?

2ו2ה ליטאית:טוב אני זזה?

להודעות האחרונות לא היה מענה, הוא סגר במהירות את הסלולרי לפני ששמוליק יתפוס אותו על חם.


פרק ב'


''שרי קופמן את שומעת אותי'', שרי קפצה ממקומה ונוכחה לראות שהיא נרדמה באמצע השיעור של הגב' לפקוביץ,

''את יכולה להסביר לי מה זה הדבר הזה''שאלה הגב' לפקוביץ ''זאת לא פעם ראשונה שאת נרדמת בשיעור'',

''אני לא יודעת'' ענתה שרי קצרות בעודה מביטה במבוכה בחברותיה לכיתה,''לא יודעת,זה משפט של ילדה בכיתה א' לא של בחורה

שעומדת להקים בית בישראל'' רעם קולה של הגב' לפקוביץ, ''פעם אחרונה שזה קורה'' הוסיפה, ''הבנתי'' ענתה שרי קצרות והבחינה בשירה לוי וריקי פרץ צוחקות עליה

''אני עוד יראה להם מה זה'' הבטיחה לעצמה והוציאה את חוברת העבודה מהתיק.

#                     #                                     #

גברת לוי היתה באמצע הכנת ארוחת צהריים כשנשמעו דפיקות בדלת, ''רק רגע'' ענתה בעודה מציצה בעינית,ופתחה את הדלת.

''דניאל מה קרה שהגעת היום מוקדם מהרגיל''.

דניאל:אמא, רציתי לדבר איתך על משהו אישי ולא רציתי שזה יהיה לעיני כולם.

אמא:טוב, מה הבעיה?

דניאל:אמא לא נראה לי שאני ממשיך בישיבה.

אמא:למה?מה רע בישיבה שלך?

דניאל:הישיבה בסדר.

אמא:נו אז מה הבעיה, בחורים בגילך כבר לא מחליפים ישיבה!

דניאל:אני לא רוצה להחליף ישיבה.

אמא:נו אז מה אתה רוצה לעשות?.

דניאל:אני רוצה לצאת לעבוד.

דניאל הביט באימו והיא החוירה, הוא ידע שהוא נגע בנקודה רגישה אבל לא היתה לו ברירה.

אמא:גם אתה כמוהו, גם אתה רוצה להתפקר? תענה לי. צעקה עליו

דניאל:אמא, זה שאני יוצא לעבוד זה לא אומר שאני הולך לפרוק עול.

הוא ידע ששום טיעון לא יעזור לו, אמא שלו לא תבין אותו.

אמא:כל ההשקעה שלי לא שווה כלום, רציתי בנים שיהיו רבנים שיצליחו, ומה קיבלתי ילדים פורקי עול?

דניאל:אמא אני יודע מה שאת מרגישה, אבל תאמיני לי אני יוצא לעבוד כי אין לי ברירה.

אמא:למה אין ברירה? למה?

דניאל:אני רוצה להתחתן ואף אחת לא רוצה אותי, ולמה? בגלל שאין לנו כסף.

אמא:כסף, אתה דואג לכסף, בורא עולם דואג לנו לכסף, אתה זוכר איך הגענו לפה לא היה לנו כלום, והיום ברוך השם

לא חסר לנו שום דבר, אנחנו מקבלים עזרה מאירגוני חסד ובחסדי ה' המקרר מלא.

דלת הבית נפתחה ושירה נכנסה ''צהריים טובים'' אמרה להם ונכנסה לחדרה

דניאל התחיל לראות שהוא לא יכול להמשיך  כשבעיני אימו זלגו דמעות.

''אני מצטער על הכל'' הוא אמר ''תחשבי על זה קצת אמא ונדבר על זה בזמן יותר נוח ''אני אלך''.

''אבל לא אכלת'' ענתה לו אימו, ''כבר אין לי חשק'' הוא ענה ויצא מהבית.

כשהגיע לחדרו בישיבה הוא איפשר לעיניו להזיל את הדמעות שכה השתוקקו לצאת.

''אילו רק היה לי גם אבא, אילו?''.

#                       #                                 #

בחור על רמה:צהריים טובים, מה המצב?

סמינריסטית18:בסדר, ומה איתך?

בחור על רמה:לומדים ועושים חיים!, איך היה בסמינר?

סמינריסטית18:כרגיל!

בחור על רמה:לא היה משהו מיוחד?

סמינריסטית18:היתה בחורה אחת שנרדמה והמחנכת העירה אותה.

בחור על רמה:איזו פדיחה!, חחחחחחחח...

סמינריסטית18:כן, צחקנו עליה.

בחור על רמה:ומה עשו לה?העיפו אותה?

סמינריסטית18:לא, בגלל שהיא מיוחסת, תמיד היא מרויחה.

בחור על רמה:זה טוב או לא טוב?

סמינריסטית18:גם וגם, זה טוב כי מכל דבר היא מרויחה

, וזה לא טוב כי בחיים האמיתיים היא לא תדע להתמודד.

בחור על רמה:חכמה, אההה. יודעת מה?

סמינריסטית18:מה?

בחור על רמה:את צודקת!

סמינריסטית:תודה על המחמאה, ואני זזה לאכול ביי.

בחור על רמה:ביי ביי.




פרק ג'


גברת לוי היתה נסערת אחרי השיחה עם דניאל, היא הייתה מוכרחת לפרוק את מטענה הרגשי בפני מישהו,

ולא היה לה מי שישמע אותה, היא הרגישה דבר מה שחונק אותה בגרון,מזיקים שסובבים אותה,סחרחורות

והיא התחילה לראות שחור בעיניים, רגע לפני שהתמוטטה על הרצפה היא הצליחה לצעוק ''ש-י-ר-ה'' ונפלה על רגליה.

שירה שהגיעה במהירות נכנסה להיסטריה, היא התחילה לצעוק ''הצילו, אמא שלי מתה הצילו'' אחד השכנים מתנדב ''הצלה''

נכנס לבית ומיהר לבצע בה החייאה, בזמן שהאמבולנס עשה את דרכו לבית משפחת לוי, האמבולנס הגיע והרופאים הרימו את גב'

לוי על אלונקה, שירה ליוותה את אימה באמבולנס שקול זעקותיה

גובר על רעש הסירנה של האמבולנס.

#                               #                               #

2ו2ה ליטאית:מה המצב?

צעיר ובהיר:יכול להיות יותר טוב!

2ו2ה ליטאית:מבואס אהההה...

צעיר ובהיר:בהחלט, אני רוצה לצאת לעבוד ואמי מתנגדת.

2ו2ה ליטאית:נראה שהשפעתי עליך חחחח. מה דעתו של אביך?

הוא בא לכתוב ''אין לי אפשרות בכלל לשאול אותו'' אבל לא, אסור לו לחשוף פרטים אישיים.

צעיר ובהיר:עוד לא שאלתי אותו.

2ו2ה ליטאית:אז תשאל.

צעיר ובהיר:אל תדאגי אני אשאל אותו.

2ו2ה ליטאית:אתה יודע מה? אנחנו מתכתבים תקופה די ארוכה.

צעיר ובהיר:שבועיים???

2ו2ה ליטאית:בכמות של אלפי הודעות זו תקופה!

צעיר ובהיר:אוקיי, ומה את רוצה?

2ו2ה ליטאית:חשבתי שכדאי להיפגש.

צעיר ובהיר:למה?

2ו2ה ליטאית:נראה אחד את השני, ונחליט אם שווה להמשיך.

צעיר ובהיר:צודקת.מתי את רוצה?

2ו2ה ליטאית:היום בערב!

צעיר ובהיר:כל כך מהר!

2ו2ה ליטאית:כן, הערב בתשע בגן העיר.

צעיר ובהיר:ברחוב ירושלים?

2ו2ה ליטאית:כן.ביי.

צעיר ובהיר:נתראה.ביי.

#                           #                                        #

שירה ישבה במסדרון בית החולים כשעיניה דומעות וספר התהילים פתוח בידיה, אחות יצאה מהחדר ושאלה אותה

''את הבת של גב' לוי'' ,''כן'' ענתה קצרות ''מה מצבה'',''המצב שלה כרגע יציב ואם זה ימשיך ככה היא תוכל להשתחרר בעוד יומיים''

ענתה האחות, ''וממה זה נגרם לה'' שאלה שוב שירה, ''אימך התרגשה יתר על המידה, תשגיחו עליה שהיא לא תתרגש כך'', ''בסדר'' ענתה שירה

ונפנתה להיכנס אל החדר, ''אפשר לשאול אותך שאלה'' שאלה האחות, ''כן'' ענתה שירה, ''אין לכן עוד קרובי משפחה כי מאז שאימך אושפזה

אף אחד חוץ ממך לא הגיע לבקר...'' היא לא המשיכה, פניה של שירה הסגירו את העובדה ששאלתה לא רצויה, ''מצטערת'' אמרה והסתלקה מן המקום.

שירה נכנסה לחדר של אימה וראתה אותה שוכבת במיטתה כשכמה מכשירים מחוברים אליה.

שירה:איך את מרגישה אמא.

אמא:ברוך ה' יותר טוב.

שירה:הדוקטור אמר שתוכלי להשתחרר בעוד יומיים?

אמא:כן, הודעת כבר לדניאל?

שירה:ניסיתי אבל הוא לא היה זמין.

אמא:תנסי בלילה, לא נפריע לו ללמוד.

שירה:טוב אמא, רוצה משהו לשתות?

אמא:אם אפשר שתיה חמה.

שירה:בסדר, אני אלך להביא.

שירה יצאה וקולה של אימה השיג אותה, ''תגידי לדניאל שיבוא מחר יש לי משהו חשוב לספר לו''.




פרק ד'

דניאל הביט במראה העניבה  התכולה התאימה לצבע עיניו,הוא היה היחיד ממשפחתו עם צבע זה,

גם לאביו אין צבע כזה,[כך לפחות הוא ראה בתמונות],הוא הביט במראה בפעם האחרונה,

 סידר את העניבה ויצא מחדרו לכיוון המדרגות, אך לרוע מזלו שמוליק קופמן היה שם, ''אז מי מתחתן היום'' שאל שמוליק בלגלוג, ''חבר''

ענה דניאל ונפנה להמשיך לדרכו,''זה מוזר'' אמר שמוליק ''כל החברים שלך מתחתנים בזמן האחרון,ורק אתה לא?'',

שמוליק השיג את מטרתו המילים שלו היו לדניאל כמו מלח על פצע פתוח,''אתה יודע מה?'' אמר דניאל

''אני לא ממשפחה מיוחסת כמוך אבל השידוך שלי עוד יגיע, אבל אתה, אתה תקבל את אחת הבחורות הכי טובות שאפשר,

אבל אחרי שהיא קצת תכיר אותך, היא תתגרש ממך ואתה תישאר בלי כלום'', שמוליק הסתכל על דניאל המום כולו, הוא

לא ציפה שהוא יטיח בו מילים קשות כמו אלה, ועוד בפומבי כשלפחות עוד עשרה בחורים היו עדים למתרחש.

בליבו הוא הבטיח ''אני אתנקם בך דניאל לוי, זה לא יעבור בשקט''

#                               #                                 #

היא הגיעה לגן העיר לבושה בבגדי השבת שלה,''מזל שהגן חשוך והתאורה לא פועלת, אחרת היו עלולים לזהות אותי

מדברת עם בחור זר'' חשבה לעצמה כשהתיישבה על אחד הספסלים, מרחוק היא ראתה דמות מתקרבת זה היה בחור,

הוא התקרב אליה ושאל ''בובה'', ''כן, צעיר זאת אני'' ענתה והוא התיישב בקצה הספסל, רגע של שתיקה השתרר

ודניאל דיבר ראשון,''את רצית, אז באתי'', שרי צחקה,''אני מבינה שזאת פגישה ראשונה שלך'' אמרה בחיוך,''ככה לא מדברים

עם בחורה'' סנטה בו,''אז אני אציג את עצמי'' אמר דניאל גם בחיוך,''קוראים לי דניאל לוי אני מטר שבעים ושש, בן עשרים ואח...''

שרי הפסיקה אותו,''אני מבינה שלא חסר לך חוש הומור'' אמרה בצחוק ופתאום התרצנה,''רציתי שניפגש כדי שנראה אחד את השני ונדבר קצת,

אבל בחושך הזה זה לא אפשרי'' אמרה,''אז את רוצה שנעבור למקום יותר מואר'' שאל דניאל, ''ארומה בקניון איילון יהיה בסדר'' שאלה, ודניאל הנהן

בראשו לחיוב, ''ומי שיגיע ראשון שיתפוס את השולחן הכי פנימי'' הוסיפה, ושניהם נפרדו.

#                             #                                     #

שמוליק ישב בחדר כשיענקי גולדמן נכנס, יענקי גולדמן היה בחור חלש אופי שנדבק לבחורים חזקים, הוא היה מחרחר מריבות בישיבה,

ונעלם כשהם מתחילות, כולם כינו אותו בשם ''העלוקה'',כינוי שמאוד התאים לו לאור הרקורד המופלא שלו בהתעלקות על בחורים,

עכשיוהוא הגיע לשמוליק וניסה ''להדליק אותו''על דניאל, ''איך אתה שותק לו?'' שאל יענקי,''אחרי כל הבזיון הזה אתה יושב בשקט'' הוסיף,

''אל תדאג הוא ישלם על זה ביוקר'' השיב לו שמוליק בעודו משחק באצבעותיו, ''אני חייב להשתחרר'' אמר שמוליק ''רוצה לצאת לאכול משהו'',

''אפשר להזמין פיצה'' אמר יענקי, ''אין לי חשק לפיצה'' ענה לו שמוליק, ''בא לך ללכת לקניון'', ''מתאים לי'' ענה יענקי, ושמוליק

כבר התחיל לפנטז על קפה ומאפה בארומה.

#                              #                                   #

דניאל בחר ללכת ברגל בעוד שרי המתינה לאוטובוס,''אני מעדיף קצת ספורט'' שיקר לה,''האמת היא שהוא מעדיף לחסוך כל שקל אפשרי,

בסופו של דבר ההליכה השתלמה והוא הגיע לפניה,הוא תפס שולחן צדדי והתיישב מחכה שהיא תבוא, כעבור חמש דקות שרי

כבר היתה שם והם התחילו לדבר.

דניאל:ראית אותי, עכשיו את מרוצה?

שרי:תיארתי אותך אחרת מכפי שאתה נראה.

דניאל:איך?

שרי:נמוך יותר, שמן יותר, עם פצעי בגרות.

דניאל:והתאכזבת?

שרי:אכן כן.

דניאל:את יודעת, אנחנו מדברים ומדברים ואני עדיין לא יודע מה שם המשפחה שלך.

שרי:קופמן, ושלך?

דניאל:לוי, קליל.

שרי:באיזו ישיבה אתה לומד?

דניאל:שערי אהבת תורה.

שרי:איזה צירוף מקרים, גם אח שלי לומד שם, אתה בטח מכיר אותו,

שמוליק, שמוליק קופמן.




פרק ה'

''הלם'' זאת המילה היחידה אולי שיכולה היתה לתאר את שהוא הרגיש, שרי היא אחותו של שמוליק.

 ''מכל הבחורות שבעולם דווקא איתה הוא נפגש'', ''לקחת את זה כל כך קשה, הא? ''אמרה שרי,

 ''זה נראה שהיחסים בינך לאחי הם לא הכי טובים שיש'' הוסיפה.

 דניאל היה נבוך, הוא לא רצה לשקר לשרי אך לומר את האמת גם לא היה נעים לו,

אז הוא  התחמק באלגנטיות, ''בואי נדבר עלי ועלייך חבל שנבזבז את הזמן על דברים אחרים'' אמר,

הסלולרי שבכיסו רטט על הצג היה כתוב ''שירה'', ''זאת אחותי'' הוא אמר לשרי והתרחק קצת, ''הלו שירה, מה את רוצה?''

שאל, ''דניאל אני כרגע בבית חולים'' אמרה, ''מה קרה לך?'' שאל דניאל בבהלה, ''לי לא קרה כלום'' ענתה לו, ''אבל אמא

מאושפזת'', ''איך זה קרה? מתי? למה?'' דניאל ירה צרור שאלות, ''הרופא אמר שזה הגיע מהתרגשות יתר, אבל כרגע המצב בסדר'',

''תודה לאל'' אמר דניאל חשבתי כבר שדבר יותר גרוע אירע לה, ''דניאל'' הוסיפה שירה, ''אמא רוצה שתגיע לכאן מחר בצהריים

יש לה משהו חשוב לומר לך'', ''אני אגיע ''אמר דניאל ''תאחלי לה רפואה שלמה בשמי'', הוא ניתק את השיחה ופנה לעבר שרי, ''מה קרה?'' שאלה שרי

''נראה ששמעת בשורות רעות'', ''כן'' ענה דניאל ''אמא שלי מאושפזת בבית חולים'' ,''אז נסיים את הפגישה?'' שאלה שרי, ''לא, אני אלך לבקר אותה מחר''

אמר דניאל, ''בואי נחזור לנושא שלשמו נפגשנו'' הוסיף, והם המשיכו לפטפט.

הוא לא הפסיק לחשוב עלהמשפט האחרון ששירה אמרה לו ''יש לה משהו חשוב לומר לך''.

מה יכול להיות כל כך חשוב, ומדוע היא לא מספרת את זה גם לשירה.

#                                 #                                       #

''זה בסדר'' אמרה שירה לאימה, ''דניאל יגיע מחר בצהריים'',

''אני מקווה שיהיה לי את הכח לספר לו'' אמרה הגב' לוי, ''זה לא יהיה קל,אני מקווה שהוא יבין

אותי ולא יכעס'', שירה הביטה באימה, ''מה היא עומדת לספר לדניאל'' חשבה ושאלה ''מה יכול להיות כל כך קשה בשביל דניאל?''

, ''אני לא יכולה לומר לך'' ענתה לה אימה, ''אם דניאל ירצה הוא יספר לך'', היא השתעלה והוסיפה, ''יהיה לי קשה לספר לו אבל הקושי

הגדול באמת יהיה של דניאל, אני מקווה שהוא לא ינקוט בשום צעד קיצוני''.

#                              #                                               #

''אז מה קרה לאמא שלך'', דניאל שם לב ששרי אלופה בלהעביר נושאים, לפני רגע הם דיברו על חומר הלימודים שלה בסמינר,

ועכשיו היא שואלת אותו מה קרה לאימו, ''אני לא יודע מה בדיוק קרה'' השיב לה, ''אז תשאל את אבא שלך, הוא בטוח לצידה עכשיו''

אמרה, ''אני ישאל אותו מאוחר יותר'' השיב לה בעודו מנסה להסיט אותה מהעיסוק האובססיבי באימו, ''אז זוכרת לשם מה נפגשנו?'',

שאל בפעם העשירית הערב, ''כדי שנראה ונכיר אחד את השני טוב יותר'' ענתה לו, ''אז בואי ניגש למסקנות, ''אני מרוצה ממך, ואת?''

, שרי חשבה לרגע וענתה,''מבחינה חיצונית כמו שהזכרתי קודם, אתה עומד בציפיות שלי, אבל אני רוצה לדעת עוד'', ''כמו מה?''

שאל, ''אני רוצה לדעת על השאיפות שלך לעתיד, על המשפחה שלך, דברים מעניינים שקרו לך'', היא הסתכלה על דניאל, הוא לא

הקשיב לה בכלל, ''על מה אתה מסתכל?'' שאלה והסתכלה גם, היא הייתה המומה אפילו יותר מדניאל.

אחיה הגדול שמוליק התבונן בהם מרחוק.

#                          #                                            #

הרב קופמן נאנח, ''אילו רק יכולתי הייתי פורש עכשיו'' אמר למזכירו האישי,''העבודה הזאת גוזלת ממני את

חיי משפחתי וכוחותיי'', ''אתה באמת חושב לפרוש'' שאל אותו עוזרו, ''כן'' הוא ענה, אני אתייעץ קודם כל עם

הרב שלי, ומה שהוא יאמר אני אעשה'', ראובן העוזר הגניב חיוך קטן מתחת לשפמו,''עוד לפני שתשאל את הרב שלך כבר לא תהיה פה'' חשב

, ושמר את המחשבה הזאת לעצמו. ''סוף סוף אני אפיל אותך,נפתלי קופמן''.

#                             #                                    #

הם נכנסו לקניון, ''סוף סוף קצת מיזוג'' אמר יענקי, ''כן, כבר התחיל להיות קר בלילות'' ענה לו שמוליק בעודו פוזל לצדדים, ''מה אתה פוזל?''

צחק יענקי, ''במילא אף אחת מפה לא תתחתן איתך, בוא ניכנס כבר לארומה'', ''רק רגע'' ענה שמוליק, ''אני צריך לבדוק סריגים ב''קסטרו''

מיד אח''כ נלך לאכול'', ''אז בוא נאכל כבר ב''קפה נאמן'' אמר יענקי, ''עדיף מ''ארומה'' מבחינת ההכשר'', והם המשיכו בדרכם לתוך הקניון,

בעוד דניאל ושרי מביטים בהם מתרחקים ונושמים לרווחה, ''איזה מזל,הם כמעט ראו אותנו'' אמר דניאל ראשון, ''מזל גדול'' ענתה לו שרי, ''נצטרך לברך על זה הגומל''

הוסיפה ושניהם פרצו בצחוק של הקלה, דניאל שילם והם יצאו לא לפני שהם החליפו ביניהם מספרי טלפון.

הם הלכו כל אחד בדרכו, לא יודעים מה העתיד טומן להם.

#                          #                                  #

שירה שמה לב שאימה לא הפסיקה להשתעל בשעה האחרונה, ''אמא, שאני אקרא לאחות?'' שאלה, ''לא צריך'' היא ענתה לה

והמשיכה בשיעוליה, שירה ניסתה להירדם בשאימה העירה אותה, ''שירה, את יכולה להביא לי  דף ועט'', שירה קמה שוב והביאה לאימה דף ועט מהשידה הקרובה,

היא התבוננה באימה ושמה לב שהיא כותבת במהירות, כאילו שמישהו רודף אחריה, אחרי שתי דקות של כתיבה רצופה, היא שוב החלה להשתעל והיא סימנה בידה

לשירה שתקרא לאחות, שירה נבהלה ורצה להזעיק את האחות התורנית, ''אימא שלי משתעלת בלי הפסקה, יכול להיות שקרה לה משהו'' אמרה, אבל לרוע מזלה האחות

הייתה בשיחת טלפון דחופה עם מנהל המחלקה, כעבור דקה שנדמתה בעיניה כנצח האחות נפנתה אליה, והם פנו לכיוון החדר, שירה ניסתה לפתוח את הדלת אך היא הייתה

 נעולה, האחות ניסתה את המפתחות אך גם הם לא עזרו, היא הזעיקה מייד את התחזוקן הראשי של בית החולים, ואחרי כמה דקות הוא הצליח לפרוץ את הדלת,

האחות נכנסה ושירה אחריה, הן הסתכלו על המיטה והיא הייתה ריקה.

''איפה אימא שלך?'' שאלה האחות ולשירה לא הייתה תשובה.


 פרק ו'

 דניאל נכנס לחדרו שבישיבה כשלפתע הסלולרי שבכיסו רטט, ''מוזר'' חשב לעצמו ''מי יכול להתקשר אליי
באחת אחר חצות'', הוא הוציא את המכשיר מכיסו, ומרוב עייפות שכח אפילו להסתכל מי חייג אליו,
''הלו'' הוא אמר בקול עייף, ומייד התעורר מקול בכייה של שירה, ''תסבירי לי מה קרה'' אמר בחצי קול,
''אימא נעלמה, איך זה יכול להיות, טוב תירגעי'' הוא יירה מילים בלי לשים לב מה הוא בדיוק אומר, ''תחכי לי, אני כבר מגיע'' אמר וירד לחפש מונית, המונית הראשונה שהגיעה נעצרה על ידו, ''לאן'' שאל הנהג, ''לתל השומר'' אמר דניאל והתיישב מקדימה, ''הכי מהר שאתה יכול'' הוסיף, הנהג הפעיל מונה ויצא לכיוון כביש גהה, ''אתה יכול לנהוג קצת יותר מהר'' אמר דניאל ''אני ישלם לך יותר''  הנהג הגביר את מהירותו ותוך כמה דקות הוא הגיע לביה''ח, ''ארבעים שקל'' אמר הנהג, דניאל הביא לו חמישים, דבר שבזמן רגיל אין סיכוי שהיה עושה, הוא קפץ במהירות מהמונית ורץ לבניין המרכזי, כבר בלובי הוא הבחין בשירה יושבת על אחד הכיסאות וממררת בבכי, ''בואי נעלה'' אמר לה ''ונראה מה קורה'' הוא העדיף לעלות במדרגות כששירה מספרת לו את כל מה שארע, ''אז אמרת שהיא ביקשה ממך דף ועט והתחילה לכתוב במהירות?'' שאל, ''כן'' ענתה שירה, ו''איפה מה שהיא כתבה'' שאל שוב ''יכול להיות שזה יעזור לנו לדעת מה ארע לה'', ''מרוב הלחץ שכחתי בכלל שהיא כתבה משהו'' אמרה שירה ''היא רק אמרה שזה מיועד לך, בוא ניכנס לחדר ונחפש את זה'' הם נכנסו לחדר והם התחילו לחפש, הם בדקו בכל מקום אפשרי ולא מצאו, ''איפה היא כתבה את זה?'' שאל דניאל ''על המיטה'' ענתה לו שירה, הוא ניער את המצעים ובתוך הציפית של הכרית הוא מצא את זה, היה שם דף שכתוב בכתב ידה של אימו, הכתב היה צפוף אבל קריא
#                              #                                             #
היא ישבה על הכיסא כשידיה ורגליה  אזוקות, גם אם רצתה לא יכלה לברוח מכאן, בשנים האחרונות היא הייתה כאן יותר מיידי פעמים ואף פעם זה לא היה מסיבות משמחות, ''אז החלטת לשבור את השתיקה, אסתר?'' הוא שאל ונעץ בה את עייניו, ''את זוכרת על מה סיכמנו, או שאני יצטרך לרענן לך את הזיכרון?'' שאל שוב, שתיקה השתררה בחדר כשהיא הייתה הראשונה לשבור אותה, ''דויד, הילד שלי צריך לדעת מי אביו, הוא לא יכול להמשיך ולחיות בחוסר ודאות'' היא ענתה לו, ''האושר של בני חשוב לי יותר מכל האינטרסים שלך'' היא הוסיפה עם מבט מתריס, הוא צחק והביט בה, ''כמו בימים הטובים אסתר, את אני והמבטים שלך, רק חבל שאת כבר דתיה ואני אדם נשוי'' הוסיף בשקט והמשיך, ''את יודעת שזה יכול להרוס את הקריירה שלי, ובגלל הפה הגדול שלך כל המעמד והכבוד שלי לא יהיו שוים כלום'', ''כן'' היא ענתה לו, ''הכבוד שלך יותר חשוב לך מהבן שלך דמך ובשרך, אתה תמיד מסתכל על מה יגידו מה יחשבו, ואילו אני יש לי ילד בבית כבר בן עשרים ואחד וכל פעם שאני רואה אותו אני רואה אותך, והלב שלו זועק לי איפה אבא שלי למה אין לי אבא, אני צריכה להתמודד עם זה, ולא אתה'' היא סיימה לדבר כולה דומעת ומתייפחת, דויד ידע שהיא צודקת אבל הוא המשיך להתווכח, ''ואת חושבת שאם הוא יידע שאני אביו, האם הוא יאהב אותי? האם הוא יקרא לי אבא בגיל עשרים ואחד? ומה אם זה יזיק לו מבחינה חברתית או נפשית? על זה את לא חושבת'', אסתר חשבה שהיא מדמיינת אבל זה היה נכון, דויד בוכה מולה, פעם ראשונה שהיא רואה אותה במצב כזה ,הם הביטו אחד על השני ודויד חזר להיות הגבר הקשוח שהיא הכירה, ''אני מצטער אסתר'' הוא אמר ''בשלב הזה את נשארת פה, אני לא יכול לאפשר לך לגלות את האמת, היא תהיה הרסנית מכפי שאת חושבת'' הוא יצא מהחדר משאיר אותה בוכה ובודדה.
#                        #                                          #
דניאל סיים לקרוא את המכתב, ונעץ את עיניו בתקרה ''על מה אתה חושב?'' שאלה שירה ''אמא כתבה במכתב שלא נערב את המשטרה בהיעלמותה, וזה נראה לי קצת מוזר'' אמר, ''יכול להיות שהכתיבו לה מה לכתוב'' אמרה שירה, ''ויכול להיות שזה לא המכתב האמיתי, כי כשהיא כתבה לידי היא כתבה הרבה יותר משתי שורות'' היא התבוננה במכתב והבחינה שהשוליים שלו כפולים, ''אני יודעת איפה המכתב המקורי'' אמרה לדניאל וקילפה בזהירות את הנייר העליון, ''קח'' היא אמרה ''זה בשבילך בלבד'' הוא לקח את המכתב משירה והתחיל לקרוא בשקט.
''דניאל בני היקר, אני מצטערת על כך שסבלת בגללי עשרים ואחד שנים, רציתי לספר לך על זה מזמן אבל לא יכולתי, אני יודעת שהדבר שהכי רצית בעולם הוא אבא וגם ראית אותו בתמונות, אז תידע מי שחשבת אותו לאביך עד היום זה לא אביך, הוא אומנם אבא של אבי ושירה אבל לא שלך, אביך הוא אדם מאוד מפורסם בעל כח ועוצמה רבה במדינה, אני לא אוכל להגיד לך מה הוא שמו, אבל שתדע העיינים הכל כך יפות שלך הם ממנו, עכשיו אחרי שקראת אתה שואל את עצמך למה לא אפשרתי שהוא יהיה איתך בקשר, אז אני אענה לך על התשובה, בתקופה שהייתי בהריון שלך אני עזבתי אותו והתחלתי בהליכים של חזרה בתשובה, הרב שלי אמר לי שמוטב שלא יהיה קשר בינך ובין אביך שהוא לא ישפיע עליך לעזוב את דרך ה', אני העדפתי שתגדל בלי אבא ביולוגי ותגדל רק עם אבא רוחני, היום אני יודעת שטעיתי, שהייתי צריכה לאפשר לך לגדול עם אביך, אבל היום הוא לא רוצה שהעובדה שאתה בנו תיחשף, יש לו הרבה מה להפסיד מכך, אני יודעת גם שאתה כועס על כך שזרקתי את אחיך הגדול מהבית, זה היה בגלל שלא רציתי שהוא יקלקל גם אותך ואת שירה, רציתי לשמור עליכם אבל התברר לי שבחלק ממה שעשיתי שגיתי, יכולתי לקרב את אבי ולא לזרוק אותו ,יכולתי לגרום לאביך להיות בקשר איתך, ושלא תהיה בודד בעולם, תשמור על עצמך ועל שירה אוהבת אתכם, אימא''.
דניאל סיים לקרוא את המכתב והדמעות זלגו מעיניו, כל חייו הוא רצה לשמוע את זה לדעת עוד פרטים על אביו, והנה עכשיו כשהוא יודע קצת, כשיש לו קצה חוט אין לו מי שישחרר לו קצת חבל, אין מי שייתן לו חיבוק, אין לו כתף לבכות עליה, כי אימו לא נמצאת ואין מי שיודע איפה היא.



פרק ז'

שרי השתעשעה עם הסלולרי שבידה ''נו כבר,מתי הוא יתקשר'' חשבה לעצמה, וכנראה שדניאל קרא את מחשבתה
כשהמכשיר שלה התחיל לצלצל, ''הלו'' היא אמרה, ''בדיוק חשבתי עליך'' הוסיפה, ''גם אני'' אמר דניאל, ''בגלל זה התקשרתי,את עדיין בצ'אט?''שאל,
''לא, כבר ביטלתי את הניק שלי שם'' ענתה לו שרי, ''חבל, רציתי שנמשיך להתכתב'' אמר לה ''אני בתקופה די לחוצה, ואין לי זמן לשיחות'', ''ולהתכתבויות יש לך?''
שאלה שרי הפגועה, ''יש לי זמן לשלוח מסרון פה ושם'' הוא ענה, ''את יכולה לפתוח ניק חדש'', ''יש לך ניק בשבילי?'' שאלה, ''הממ.. לא יודע אולי בחורה18?'' אמר/הציע
דניאל, ''זה נדוש מדי,בטוח מישהי משתמשת בזה כבר'' ענתה לו, ''אבל הבאת לי רעיון, ''סמינריסטית18'',אני אבדוק אם זה פנוי ואני אודיע לך'' אמרה, ''להתראות''
אמר לה דניאל, ''להתראות בקרוב'' ענתה לו שרי, והם ניתקו את השיחה.
היא תבדוק את הניק החדש, והוא יש לו הרבה דברים על הראש, אבל קודם כל הוא צריך לבדוק את מצלמות האבטחה של בית החולים.
#                                   #                                           #
שירה ישבה על הספסל וקראה תהילים, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהיא קוראת תהילים, אבל הפעם כל מילה היתה בעלת משמעות אחרת מכפי שחשבה תמיד,
''למה זה קורה לנו'' חשבה, חנני ה' כי אליך אקרא כל היום,''ורק היום את נזכרת לבכות לי ''כך חשבה באירוניה, האזינה ה' תפילתי והקשיבה
ביום תחנונותי,''הנה כתוב ביום תחנונותי ולא בכל יום'' אמר לה קול בליבה
 ביום צרתי אקראך כי תענני,''וכי רק ביום צרתך את שואלת ממנו'' שאל שוב קול בתוכה, הורני ה' דרכך, והצלת נפשי משאול תחתיה, עשה עמי
אות לטובה,''למרות כל מה שעשיתי אנא עזור לי, עזור לנו למצוא את אימא לדעת מה קרה לה, כי אתה ה' עזרתני ונחמתני'',היא נזכרה במילים של המחנכת שלה
''כל פעם שתצטרכו דבר מהקב''ה תבקשו, ואם אתן רוצות שזה יבוא יותר מהר, תצרפו קבלה'', ממחשבה למעשה שירה החליטה שהיא צריכה לקבל
על עצמה קבלה, יותר היא לא תכנס לצ'אט היא תפסיק עם ההתכתבויות, היא תתחיל להתחזק, היא נכנסה לאינטרנט בסלולרי שלה, היא נכנסה להגדרות המשתמש וביטלה את
הניק שלה, מהיום היא לא סמינריסטית18, מהיום היא שירה לוי, היא החזיקה את המכשיר בידה ונזכרה בבחור על רמה, ''הוא בטח יחפש אותי בצ'אט ישלח לי המון הודעות
, היא הייתה צריכה לפחות להודיע לו, לבחור שבחודשים האחרונים היה חלק בלתי נפרד מחייה, והיא אפילו לא ידעה את שמו, הוא היה לה למשענת בעת צרה , כשהרגישה
לא טוב ולא היה לה עם מי לשוחח, הוא היה האדם הקרוב אליה, היחיד שיכלה לסמוך עליו שלא יספר דבר, משום שהוא היה בלתי ממשי בעולם האמיתי, סתם דמות וירטואלית
שהיא מתביישת לומר, אבל כן, היא אהבה אותו, וזהו זה נגמר בפתאומיות, אפילו ללא ידיעתו, ועכשיו היא חייבת להמשיך לקרוא תהילים, לברוח מן העולם, להתפלל לבורא העולם.
#                               #                                          #
''אבא, קראת את העיתון הבוקר?'' שאלה שרי, ''עוד לא הספקתי'' ענה לה אביה, ''אז בוא תראה כתבו עליך'' אמרה שוב שרי, ''עוד רגע''
הוא ענה לה וערבב את הקפה שלו, ''מה כתבו?, טוב או רע?'' שאל, שרי לא ענתה לו, ''שרי למה את לא עונה?'' הוא שאל ונכנס לסלון, הוא ראה את הבת שלו
יושבת על הספה מחזיקה בעיתון, פניה היו אדומות מבכי, ''מה קרה?'' שאל אותה והסתכל על העיתון, ''יו''ר ארגון חסדי שמעון וחנה חשוד בהעלמת מס מתרומות'',
הפרשנויות שהיו כתובות בהמשך הדף סיפרו שהוא ניסה לברוח לחו''ל והמשטרה עצרה אותו על המטוס, ושהוא יצטרך לשבת בכלא לפחות חמש שנים על העבירות
שהוא עשה, ''שרי, אל תבכי זה לא אמיתי'' אמר לה אך היא לא נרגעה, ''איך אני אלך לסמינר, כולם ירכלו עליי'' בכתה, ''את לא צריכה לדאוג'' הוא אמר לה ''זה סתם שמועות
שקריות, אני אתקשר למערכת העיתון שיפרסמו התנצלות'' בעוד הוא מדבר נשמעו דפיקות בדלת, הוא הלך לפתוח את הדלת והשאיר את שרי בסלון, הוא פתח את הדלת ולפניו
ניצבו שני שוטרים, ''נפתלי קופמן?'' שאל אחד מהם, ''כן'' הוא ענה, ''אתה עצור באשמת העלמת מס חמורה,אתה תובא למשפט, יש לך זכות לשמור על שתיקה, ולדבר בנוכחות עורך דין''
הם אזקו אותו באזיקים בידיו, ''אבא'' הוא שמע את שרי קוראת לו, הוא הסתובב והביט בה, היא הביטה בו, הם הורידו אותו איתם במעלית והיא המשיכה לעמוד במקום
מביטה בדלת הפתוחה במבט מזוגג, היא שמעה את הניידת נוסעת והיא עדיין המשיכה לעמוד, היא לא האמינה שהיא ראתה את אביה באזיקים.
#                             #                                         #
דניאל צפה בקלטות האבטחה, הוא ראה איך החטיפה של אימו הייתה מתוכננת, היא כתבה לו את הפתק, והדביקה עליו את הפתק ''אל תערבו את המשטרה''
כדי שחוטפיה לא יחשדו בדבר, נראה היה שהיא הייתה מוכנה למצב שיחטפו אותה, הוא שם לב לעובדה שששני הגברים שלקחו אותה הסתירו את פניהם מהמצלמות,
כאילו שידעו איפה כל מצלמה נמצאת, הוא ראה את הבחור שתקע את הצילינדר של הדלת, הוא ראה את הרופא שהביא לאימו את החומר שגרם לשיעולים, את כל המקצוענות,
זה היה נראה תכנון ברמה שלא הייתה מביישת את המוסד או כל סוכנות ביון, תחקיר טוב, פעולה טובה ושקטה ללא סימנים וכל אפשרות לעלות עליהם,
''כמו בסרטים'' אפילו את מספר הרישוי הסירו מהרכב שהסיע אותם, ''מה כל כך חשוב באימא שלי'' חשב לעצמו, ''סתם אישה רגילה מבני ברק''.


פרק ח'

''שמוליק קופמן יש לך טלפון'', ''מי יכול לחפש אותי עכשיו'' שאל את עצמו וירד ללא חשק לקומה השניה
שם היה הטלפון הציבורי, למרות שמכשיר סלולרי שכן בדרך קבע בכיסו הוא העדיף מסיבות מובנות שלא להשתמש
בו בשטח הישיבה, כשאת החלל שמתחת לשמיכתו הוא לא כלל בתחום הישיבה, ''הלו'' הוא ענה, ''כן אימא, מה קרה?'' מה שהוא שמע
גרם לו להשתתק אך כעבור מספר רגעים הוא חזר לעצמו, ''אמא תירגעי, אני מיד מגיע לבית'', הוא ניתק את השיחה ורץ לחדרו,
ארז כמה דברים ומיהר לכיוון ביתו, ''אני חייב להסתיר את זה'' חשב לעצמו ''אסור שאף אחד לא יידע מהסיפור'' תקוות לחוד ומציאות לחוד,
כבר מתחילת הרחוב הוא ראה המון אנשים מתגודדים מסביב לבניין שלהם, היו שם צוותי תקשורת וצלמים, ''איזה טיפש אני'' חשב לעצמו,
''איך בכלל יכולתי לחשוב שסיפור כזה יעבור בשתיקה, הרי אנחנו משפחה ידועה ומוכרת, נקווה שיגלו את הטעות וישחררו את אבא מהר'',
הוא הגיע לבניין ועלה במדרגות לא היתה לו הסבלנות לחכות למעלית, המון אדם הצטופף סביב דלת ביתם, במרכז ההמולה ניצבו שוטרים שלקחו כל דבר
שנראה להם, הם לקחו את המחשב של שרי את הספרים שלו ושל אביו, את סיפרי הבישול של אימו, רוקנו להם את הבית, שמוליק צבט את עצמו, ''זה לא יכול להיות''
מלמל, בחלומות הכי רעים שלו הוא לא ראה מצב כזה, אביו במעצר, מרוקנים להם את כל הבית, והגרוע מכל, חצי בני ברק רואה את זה.
#                                   #                                            #
דניאל הביט בצג הסלולרי שלו ''מוזר, מי יכול להתקשר אליי מאיזור חיוג 02'' חשב, הוא לחץ על הכפתור הירוק, ''הלו מי זה?'' שאל לקונית, הוא לא קיבל תשובה,
ברקע נשמעו קולות התגוששות, הוא הצליח לשמוע כמה מילים לפני שהשיחה נותקה, ''הוא אח שלי, ומגיע לו לדעת את האמת'' דניאל הסתכל על הצג מספר הטלפון היה כתוב שם,
''יכול להיות שזה קצה חוט שיכול לעזור לי למצוא את אימי'' חשב, הוא נזכר שהוא שמע פעם שיש אפשרות לאתר אדם על פי מספר טלפון באיזה אתר אינטרנט, הוא הרגיש שהוא מחזיק בידו את קצה החוט לתעלומה,
ומיהר לקפה אינטרנט הקרוב, הוא ראה עמדה פנוייה והתיישב, חיפש בגוגל ומצא את האתר, הוא הקיש את מספר הטלפון וחיכה לתוצאות, כנראה שהאינטרנט היה איטי ולקח
לדף חצי דקה כדי להיטען, חצי דקה של כסיסת ציפורניים של המתנה מורטת עצבים, הוא הסתכל על התוצאה, בסתר ליבו קיוה שזה לא נכון,
אבל זאת הייתה המציאות, מספר הטלפון היה חסוי.
#                                 #                                           #
''השתגעת, אתה רוצה לגמור לי על החיים'', דויד צעק על בנו, ''אני רק רציתי לגמור עם הסיפור הזה'' ענה לו גדי, ''פעם אחרונה שאתה מנסה להתערב לי בעיניינים''
דויד רתח מזעם, הוא צעק על גדי כאילו היה ילד בן שלוש, ''אבא אני מספיק גדול כדי לדעת מה טוב לך, אם אימא הייתה חיה עכשיו גם היא הייתה עושה כמוני',
בימים האחרונים אתה כמעט ולא ישן, יש לך עיגולים שחורים סביב העינים'', גדי צדק בימים האחרונים הוא לא יכל להירדם המחשבה שהוא יכול להיחשף טילטלה אותו,
''גדי אני מבקש ממך בפעם המי יודע כמה אל תתערב לי'' אמר,  גדי הביט בעיניו הכחולות שהביעו עוצמה, ''אבא, אתה יודע שאני יעשה רק את הטוב בשבילך, מאז שאמא נפטרה לא הייתה
נראה ככה, אי אפשר לגמור עם זה בלי שהתקשורת תידע מזה'', ''לא '' ענה לו אביו '' אי אפשר'', הוא ידע שהצדק עם בנו, אבל הוא סירב להכיר במציאות הזאת, התקשורת
תצלוב אותו, הם יעשו חשבון פשוט ויגלו שבזמן שהוא היה נשוי לציפורה נולד לו ילד מאישה אחרת, וכולם ישאלו איך זה שלנשיא שאמור לשמש דוגמא ומופת לכלל אזרחי המדינה יש ילד ממזר.


פרק ט'

השוטרים כבר הלכו, וכמוהם גם הסקרנים הבני ברקיים, שמוליק ושרי ישבו מסביב לשולחן ביחד עם אימם
וניגבו את דימעותיהם, ''אז מה יהיה בסוף?'' שאל שמוליק והפר את הדממה,''הם אמרו שיש להם הוכחות חותכות לגבי מעילה של אבא בכספים!, יכול להיות שהוא לקח כסף פה ושם'',
שמוליק לא חשב שהשאלה שלו תרגיז את אימו ואחותו, ''השתגעת?'' צעקה עליו שרי, ''איך אתה בכלל חושב שאבא גנב'', ''אני לא מאמינה שהבן שלי מדבר ככה'' הוסיפה אימו,
''אני לא רוצה לשמוע ממך שום מילה נוספת בנושא'', שמוליק הרגיש לא בנוח, הוא קיבל צעקות מאימו ומאחותו הקטנה כאילו היה סתם אדם, הוא קם מעם השולחן ונפנה לעבר חדרו,
''פעם הבאה תחשוב קצת לפני שאתה מדבר'' עקצה אותו שרי, הוא ספג את העלבון ולא ענה לה, הוא נשכב על מיטתו וכיסה את ראשו בכרית, עכשיו הוא סוף סוף יכול לבכות באמת,
''למה אבא?, למה אתה צריך לשלם את המחיר, אני יודע שלא עשית כלום, אני יודע את האמת, אבל אני לא רוצה להכנס לכלא, כי הרי אני מעלתי בכספים, אני הייתי צריך כסף לבזבוזים ולא ידעתי
מאיפה לקחת, נהייתי הבחור הכי מקובל בישיבה, אבל כל זה אינו שווה לי, עכשיו כולם יתעלמו ממני, או שהם בכלל יעליבו אותי'' חשב לעצמו.
''בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהיינה''.
#                          #                           #
היא ישבה על הכסא כששני שומרי ראש ניצבו משני צידיה,זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא שהתה פה יותר מיום אחד, נדמה היה לה שעברו ארבע או חמש ימים, היא כבר איבדה את הזמן, עצמה את עייניה
ונזכרה בדמעות שפרצו מעייניו, ''בכל זאת יש לו לב מתחת לכל הקשיחות'' חשבה, היא נזכרה איך הכירו,'' היא הייתה כבר נשואה ואחרי שהיא סיימה צבא, רוני בעלה ביקש ממנה שתפרוש, אבל היא רצתה להתקדם,
היא התגייסה למוסד וחשבה שהיא תצא לפעילויות מבצעיות, אבל בסופו של דבר התפקיד שהיא קיבלה היה לנהל את לשכת ראש המוסד דויד הראל, שלמרות גילו הצעיר יחסית במוסד הוא התקדם לתפקיד הבכיר ביותר,
הוא היה ראש המוסד בגיל ארבעים וחמש, גיל צעיר לתפקיד כזה, היא נזכרה ביום ההוא היה לה עומס של עבודה כולם במשרד עזבו והיא נשארה לבד, היא שמעה דפיקות בדלת מבט חטוף במצלמות האבטחה הבהיר לה
שהבוס שלה הגיע, היא פתחה לו את הדלת ואז בלי תכנון מוקדם זה קרה, היא הצטערה על זה, היא הרגישה שהיא בגדה באימון של בעלה, למחרת היא כבר לא הגיע לעבודה,
היא סיפרה להם שהיא רוצה לקחת חופשה עקב מחלה, חופשה שלעולם לא נגמרה, היא רצתה לדבר עם רוני בעלה על המקרה הזה, אבל היא פחדה, פחדה מאיך הוא יגיב, ושאולי הוא יעזוב אותה, היא הרגישה שדויד הראל ניצל אותה,
אבל לא היה לה את האומץ להתלונן, אחרי כמה ימים שהיא לא הגיעה לעבודה היא קיבלה שיחה אישית מדויד, הוא הבטיח לה שאם היא תשמור על הסיפור בסוד הוא יתן לה כל סכום כסף שתרצה, אבל היא העדיפה לא לקחת,
כשדניאל נולד ופקח את עייניו התכולות, היא סיפרה לכולם שהוא קיבל את זה מהסבא שלו, מאבא שלה, שהיא בכלל לא הכירה, דויד היה מגיע לבקר את דניאל שהוא היה תינוק, והיה מביא לו מתנות יקרות,
לרוני היא סיפרה שדויד הוא בן דוד של אביה, היא חשבה שהיא תוכל לגדל את הילד בלי אבא, בזמן ששירה נולדה, שהתה בבית החולים חנה קופמן, אישה חרדית, היא זכרה את הלידה של חנה, האישה כמעט ומתה
, הרופאים אמרו לה שהיא לא תוכל ללדת יותר, היא כל היום בכתה, וכשאסתר שאלה אותה על מה היא בוכה, היא ענתה לה, שהיא רוצה עוד ילדים, והיא האמינה שבזכות בורא עולם יהיו לה עוד,
 אסתר אהבה את האמונה שלה ומהר מאוד התחברה אליה,
כשבעלה של חנה, נפתלי הגיע לבקר הוא התחיל לדבר איתם על יהדות, אסתר מיד התחברה אל כל מה שהוא דיבר עליו, ולאט לאט החלה ללבוש כיסוי ראש ולהתחזק,
רוני בעלה נבהל מהשינוי הפתאומי שחל בה והתגרש ממנה, בעצת הרב קופמן, היא עברה לגור בבני ברק כשאת בנה הגדול אבי שלחה לתלמוד תורה, למשפחת קופמן היה ארגון קטן ''חסדי שמעון וחנה'',
אשר נקרא על שם סבא וסבתא של חנה שנרצחו בשואה, הם היו מספקים לה אוכל ועוזרים לה במה שאפשר, יום אחד אסתר למדה במדרשייה לנשים שאישה נשואה שהייתה עם גבר אחר,
ונולד להם ילד, הילד הזה הוא ממזר ואסור לו להתחתן, היא נבהלה וסיפרה לרב קופמן את סיפורה, היא לא סיפרה מי האבא אבל היא סיפרה לו שיש לה ילד ממזר,
הוא ענה לה שלמרות שאף אחד לא יודע על זה, יהיה לדניאל איסור להתחתן,אבל הוא יוכל להתחתן רק עם גיורת עו ממזרת, היא שמעה את זה ובכתה, הטעות האיומה שהיא עשתה תזיק לילד שלה, והוא לעולם לא יוכל להתחתן עם בחורה נורמלית,
היא האשימה את דויד בזה, אילו רק לא הכירה אותו, את האדם המושחת הזה שמוכן לעקוד את בנו על מזבח הכבוד, האדם שמחזיק אותה פה כמו חיה בכלוב, אם רק התקשורת הייתה יודעת שהוא משתמש במוסד לצורכיו האישיים,
שכך נשיא המדינה מתעלל בה, וככה הוא מנסה להסתיר את טעויות העבר שלו'' חשבה, וכנראה שהיא חשבה בקול, דויד נכנס לחדר ותיקן אותה, ''לא עשיתי טעויות, עשיתי רק טעות אחת ויחידה, טעות גורלית''.
#                        #                             #
הרב קופמן ישב בתא כשמסביבו מסתובבים גנבים ורוצחים, בסיוטים הכי גדולים שלו לא תיאר את עצמו במקום כזה, ''זה רק זמני'' אמר לו העו''ד שלו, ''אחרי המשפט יעבירו אותך
למתקן הרבה יותר נוח'', ''אבל אני לא עשיתי כלום'' הוא שאל אז את העו''ד, ''זאת עלילת שווא'', ''יכול להיות שכן ויכול להיות שלא'' ענה לו העו''ד ''אבל כרגע יש הוכחות ברורות שאתה מעלת,
אם וכאשר תשיג הוכחות אחרות יהיה אפשר לעשות משהו, אבל כרגע עם החומר שנמצא בידי אין לי אפשרות לגרום לזיכוייך'', ''וכמה זמן אני יכול לשבת?'' שאל נפתלי בחשש,
''בין שנה לחמש שנים'' ענה העו''ד והוסיף בקריצה, ''יש אפשרות שלא תצטרך אפילו לשבת, הכל תלוי בכמה כסף תשחד את השופט'' ,נפתלי קופמן לא ידע מה לעשות, מצד אחד הוא רצה להשתחרר, ולגמור עם הסיפור הזה,
ומצד שני הוא לא רצה לתת שוחד, זאת עבירה חמורה, הן מדין המדינה והן מדין התורה.


פרק י'

שרי שכבה במיטתה, מאורעות היום האחרון לא איפשרו לה להירדם, ''בוודאי שגם אבא לא יכול להירדם'' חשבה, ''הוא נמצא כרגע בתא מעצר בחברת גנבים ורוצחים'',
היא התקשתה לדמיין את אביה העסקן המכובד חולק חדר עם השפלים שבאנשים, ברגעים אלו היא הייתה זקוקה ליד תומכת, לדבר עם מישהו, לפרוק את שבליבה,
עם אימה לא יכלה לדבר, כל איזכור של אביה בסביבת אימה היה גורם לה לבכות והיא לא רצתה לצער אותה, ועם שמוליק הקשר שלה לא היה הכי טוב, היא לא אהבה את ההתנהגות וסגנון הדיבור שלו,
היא נכנסה לצא'ט, הניק שהיא רצתה היה פנוי, ''סמינריסטית18'', למרות שידעה שבתקופה הקרובה היא לא תראה את פניה בסמינר, בכל זאת השתמשה בכינוי הזה, היא נכנסה לרשימת החברים שלה,
צעיר ובהיר לא היה מחובר, אז היא שלחה לו מסרון, ''היי זאת אני, החלפתי כבר ניק, תחזור אליי'', היא סיימה לכתוב והשאירה את האינטרנט דולק, בכל ליבה היא קיוותה שהוא יתחבר וכמה שיותר מהר.
#                              #                                #
שמוליק לא יכל להירדם, הוא הסתכל במראה ונבהל, פניו היו אדומות מבכי, מעולם הוא לא בכה כך, אבל הפעם זה היה שונה, עכשיו אביו יושב בכלא בגלל מה שהוא עשה, הוא היה טיפש, הרעיון של כסף קל
קסם לו, הוא בסך הכל היה צריך להביא לראובן את החותמת של אביו, וראובן שיחרר לו כספים בלי הגבלה, הוא חשב איך הוא יוכל להסתכל בפניו של אביו, כשהוא בתוכו יודע את האמת, אבא שלו לא עשה כלום,
זאת היתה התוכנית של ראובן להפיל את אביו דרכו, ראובן היה מהאנשים היחידים שהכירו את שמוליק, הוא ידע ששמוליק ימכור אפילו את משפחתו בשביל כבוד, והוא
ניצל את זה, עכשיו שמוליק יפחד לספר מה קרה ונפתלי אביו ישאר בכלא, וכך ראובן יוכל לשלוט על הארגון בעזרת תמיכת הרבנים, שמוליק חשב מה יגידו כולם אם ידעו את האמת, אף אחד לא ידבר איתו, ינדו אותו, היו לו מספיק אוייבים
שחיכו לרגע שהוא יפול, וזהו עכשיו הוא שרוף מבחינתם, אין לו ישיבה לחזור אליה, אם בכלל יסכימו לקבל אותו, הרי אבא שלו מעל בכספים, ולפי כל השמועות שרצות,
אביו הולך לשבת בכלא והרבה, הוא חשב על הנזק שנגרם לאחיו הגדולים, ''בטח הם כבר לא יכולים להגיע לכולל, בגלל שכולם מרכלים עליהם,ומה איתו ועם שרי, איזה בחור יתחתן
עם בחורה שאביה יושב בכלא, ואיזו בחורה תתחתן איתו, יש רק אחת כזאת שעדיין לא יודעת עליו כלום, ''סמינריסטית18'' הבחורה מהצ'אט, הוא נכנס לצ'אט וראה שהיא מחוברת הוא בא לשלוח לה הודעה, ומשהו לא הסתדר לו, הניק שלו לא התאים למצב
שבו הוא היה שרוי, ''צעיר ומריר יותר מתאים מבחור על רמה'' חשב לעצמו.
צעיר ומריר:היי, זה אני.
סמינריסטית18:מה איתך, החלפת ניק?
צעיר ומריר:כן, זה יותר מתאים למצב שאני נמצא בו עכשיו.
סמינריסטית18:אתה יודע מה? גם המצב שלי לא משהו!
צעיר ומריר:אההה. גם?
סמינריסטית18:כן, המון זמן שלא התכתבנו.
צעיר ומריר:צודקת, אני צריך להחזיר את האצבעות לכושר(-:
סמינריסטית18:חחחחח...., שמעת מה קרה אצלנו במשפחה?
צעיר ומריר:מה, מה קרה?
סמינריסטית18:אתה צוחק עליי? אתה עוד לא יודע?
צעיר ומריר:אני מסתפק בצרות שלי כרגע כך שאין לי פנאי לשמוע על צרות של אחרים.
סמינריסטית18:באמת?
צעיר ומריר:כן, אני לא יודע!, מישהו מת?
סמינריסטית18:הגזמת, איך אתה לא יודע כל בני ברק כבר יודעת.
צעיר ומריר:נו, מה קרה?
סמינריסטית18:טוב אני לא יודעת איך לספר לך.
צעיר ומריר:תספרי!
לשמוליק היה נראה מוזר שגם לו וגם לה יש בעיות, ושכל בני ברק יודעת מהם.
צעיר ומריר:זה בטח הסיפור עם אבא שלך. נכון?
סמינריסטית18:נו, אז אתה יודע?
צעיר ומריר:נראה לי עכשיו שאני יודע במה מדובר!
סמינריסטית18:אז אתה יודע?
צעיר ומריר:חכי רגע!
סמינריסטית18:אוקיי.
שרי שמעה דפיקות בדלת חדרה, ''רק רגע'' היא אמרה והחביאה את הסלולרי שלה מתחת הכרית, ''אפשר להיכנס'' אמרה, שמוליק נכנס לחדר, ''איפה הסלולרי שלך?'',
''מה אכפת לך'' ענתה לו שרי בהתרסה, ''אני צריך לראות שם משהו'' אמר, שרי הוציאה את המכשיר מתחת הכרית ובאה לשלוח הודעה לצעיר שהיא תחזור עוד כמה דקות, ''לא צריך'' אמר לה שמוליק,
'' לא צריך, סמינריסטית18'' הוסיף, היא הסתכלה עליו כולה מופתעת,'' איך אתה יודע?'' שאלה ומיד הבינה '' אתה צעיר ומריר?'' ,'' אז איתך התכתבתי כל הזמן הזה?'' שאל, ''אם אתה מתכוון להיום, אז כן''
ענתה לו שרי,''רק לפני כמה דקות התחלתי להשתמש בניק הזה'', שמוליק הבין ''סמינריסטית18'' המקורית התנתקה מהצ'אט, התנתקה מעולמו, והיא אפילו לא הודיעה לו,
הוא יצא מחדרה ונכנס לחדרו, נשכב על המיטה כשדמעות זולגות מעייניו, ''אין לי למי לפנות, כי אם אליך,רק אתה תוכל לעזור לי'', ועשה מה שכל יהודי עושה בעת צרה פתח ספר תהילים והתחיל לקרוא.
#                                    #                                   #
בית המשפט המה בני אדם, עיתונאים שבאו לסקר את המשפט החשוב, עורכי דין, תובעים מהפרקליטות, וסתם סקרנים שחיפשו תעסוקה בסתם יום של קיץ, כולם באו לצפות במשפטו של העסקן החרדי, ''פרשת העמותות-הגרסא החרדית'',
כך קראו לפרשייה שלו בתקשורת, השופט נכנס ובית המשפט השתתק וכל הנוכחים קמו, ''מר קופמן'' אמר השופט, ''הציגו בפניי ראיות שמעלת במעל ממליון שקל מכספי העמותה שאתה מנהל, אתה מכחיש את זה?'',
נפתלי בא לענות כשעורך דינו הקדים אותו, ''כבוד השופט, מרשי הודה בכל התביעות המיוחסות אליו, הוא היה זקוק לכסף כדי לחתן את ילדיו, והוא חשב שבעתיד הוא יוכל להחזיר את מה שהוא לקח,
נפתלי הסתכל על עורך דינו בתדהמה, ''מה אתה משקר'' רצה לצעוק, אך המבט שהוא שלח אליו סימן לו לשתוק, ''אני רואה שאין התנגדות'' אמר השופט, ''הגעתם לעונש מוסכם על שני הצדדים?'',
''כן'' אמר התובע, ''הנאשם ירצה שנה וחצי בפועל ושנה וחצי על תנאי, במתקן כליאה נח, ובנוסף יוטל קנס של מליון שקל על הנאשם'', נפתלי שמע הכל אבל לא יכול היה לענות,
הוא לא חשב מה יהיה, מאיפה הוא ישיג את הכסף, ואיך הוא ישב בכלא, מבטו היה מרוכז בקצה העולם, הוא חשב שהוא מדמיין אבל לא זה היה אמיתי, ראובן עוזרו האישי ישב שם וחייך.


פרק יא'

שמוליק ושרי ישבו בפינת האוכל ואכלו, כל אחד היה עסוק בצלחתו ולא הביט לעבר השני כשלפתע שרי הפרה את הדממה, ''אז גם אתה מתכתב בצ'אט?''
, ''את כבר יודעת, אז למה את שואלת?'' ענה שמוליק בחוסר חשק, עצם העובדה שאחותו הקטנה יודעת כמה פרטים אישים עליו עיצבנה אותו,''כשהיית מתכתב עם סמינריסטית18, הרגשת כלפיה משהו?''
 שרי לא הרפתה ממנו, ''הרגשתי שיש מישהו שמקשיב לי, היה לי עם מי לדבר על דברים שלא יכולתי לדבר עליהם עם אנשים שמכירים אותי'' ענה לה, ''והיום שהתכתבנו, האם הרגשת את אותה ההרגשה?''
שרי החליטה לא לעזוב אותו בשקט היום, הוא לא ענה רק הנהן בראשו לחיוב, שרי המשיכה ''אז איך אתה מסביר את זה ששוחחנו בלי שנכיר אחד את השני, הרגשנו שיש מישהו שמקשיב לנו, ואילו בחיים האמיתיים אנחנו
כל הזמן רבים ולא יכולים לייצר שיחה אחת נורמלית?'' , שרי לא חיכתה לתשובה ומיד ענתה,''כל הקשר הגרוע ביננו בתור אחים, התחיל מכך שלמדנו להיות מנומסים ורגישים לזרים, ואילו בתוך הבית פרקנו את כל הכעסים שלא יכולנו לפרוק בחוץ על אנשים אחרים בגלל המעמד שלנו,
בגלל השם של המשפחה שאנחנו נושאים'', ''את צודקת'' ענה לה שמוליק, ''התרגלנו לתת כבוד לזרים ולהזניח את עצמנו, ועכשיו שאנחנו זקוקים לכל האנשים האלה שכיבדנו הם פתאום נעלמו, הם מתעלמים מאיתנו כאילו היינו משפחה של פושעים וגנבים, הגיע הזמן שנתחיל לדאוג לעצמנו'',
''רק ביחד נוכל לעבור את התקופה הקשה הזאת'' הוסיפה שרי, המון דמעות זלגו באותו יום בבית משפחת קופמן, אבל להבדיל מימים אחרים הפעם היו אלה דמעות של תקווה, התחדשות, והתלכדות.
#                                 #                                #
דניאל נכנס לחדרו שבישיבה, כבר כמה ימים שכף רגלו לא דרכה כאן, הוא נשכב על המיטה וניסה להירדם, מישהו נכנס לחדר, זה היה יענקי גולדמן ''אז אתה שמח עכשיו? אה?'', דניאל הביט בו לא מבין, ''על מה אני צריך לשמוח''
שאל אותו, ''אל תיתמם'' השיב לו יענקי, ''אבא של השונא הכי גדול שלך יושב בכלא'', דניאל הביט בו ועדיין לא הבין, ''מי זה השונא שלי? ולמה אבא שלו יושב בכלא, אתה מתכוון לשמוליק?'', יענקי לא היה צריך לענות, דניאל ראה את התשובה על הפנים שלו, ''מתי זה קרה?'' שאל בחשש, ''לפני שלושה ימים''
ענה לו יענקי ויצא מהחדר, ''שלושה ימים של בכי וצער עוברים על שרי והיא לא שיתפה אותי, בוודאי היא חושבת שאני יודע ואני מתעלם ממנה בגלל זה'' חשב לעצמו, הוא לקח את הסלולרי שלו וחייג, למרות שקבעו להמשיך עם הצ'אט, לא היה לו את הכח לשלוח לה מסרון,
שישה צלצולים חלפו ושרי לא ענתה, הוא החליט להשאיר לה הודעה בתא קולי, דבר שביום רגיל לא היה עושה מחשש שהקשר ביניהם יתגלה, ''שרי זה דניאל, רק עכשיו נודע לי על מה שקרה לכם, למה לא שיתפת אותי, בעצם גם אני לא שיתפתי אותך
במה שעבר עליי בימים האחרונים, אני רוצה שניפגש ונדבר על הכל''.
#                                #                                  #
גדי נכנס למשרד של אביו שהיה שקוע באותה שעה בקריאת עיתון, ''אבא, דיברתי עם המפכ''ל והוא אמר לי שהוא לא יכול לחפות עלייך'' את המילה עלייך הוא הדגיש, דויד הרים את עייניו מהעיתון ואמר, ''תאמר לו שאני צריך עוד כמה ימים'', ''אמרתי לו את זה'' ענה לו גדי, ''והוא אמר שבכל זאת למרות שאתם חברים
טובים הוא לא יכול להמשיך ולכסות עליך'', ''תגיד לו שאני לא יכול לשחרר אותה עכשיו, עוד לא סיימנו עם התקנת המכשירים'' ,''אתה מתכוון למכשירי הציתות'', ''כן'', ''אני חושב שמחר כבר יסיימו עם זה, אנחנו לא צריכים כמה ימים'', ''אני צריך'', ''תגיד את זה למפכ''ל, הוא מפחד שזה יתגלה'', ''תאמר לו שאני מפחד כמוהו, שלא רק הוא ינזק אם  זה יתגלה,
ראש המוסד אני הוא ועוד כמה בכירים נשלם על כך'', ''אני ידבר איתו, נקווה שהוא יסכים, בכל מקרה עדיף שתשחרר אותה כמה שיותר מוקדם'', גדי יצא מן החדר והשאיר את אביו לבד עם העיתון,'' אילו אביו היה יודע שהוא לא דיבר בכלל עם המפכ''ל, מה הוא היה עושה לו, אילו רק ידע''.
#                                #                                 #
מוחמד אבו מזרוק הגיע לעבודה כמו כל יום, ''אהלן משה, מה שלומך?'' אמר במבטא כבד, הוא לא חזה את מה  שמשה רצה להגיד לו, ''איתי הכל בסדר, אבל אני צריך לדבר איתך'', ''בסדר'' הוא ענה ''בא נדבר'', ''אני לא יודע איך להתחיל'' אמר לו משה, ''בזמן האחרון נעלמים לי שטרות מהקופה, ורציתי לברר איתך, אם אתה יודע משהו על זה?'',
''לא, לא, אני לא יודע כלום'', ענה מוחמד, ''זה מוזר'' ענה לו משה, ''רק לי ולך יש גישה אל הקופה'', ''אני נשבע לך לא לקחתי כלום'' ענה מוחמד, ''השבועה שלך לא עוזרת לי'' אמר משה בתקיפות, ''השורה התחתונה היא שאין לי כסף בקופה, ולכן מהיום תחפש לך עבודה אחרת'', מוחמד לא עיכל את מה שהוא שמע, ''איך זה משה, אחרי עשר שנים של עבודה אתה
מעיף אותי ככה, יש לי משפחה להאכיל'', ''מצטער אני לא מעסיק גנבים בחנות שלי'' צעק עליו משה, ''ואני יודיע לכל החנויות בעיר שלא יעסיקו גנב כמוך'', מוחמד יצא פגוע, הוא ידע שהוא לא גנב כסף, מהיום לא יהיה לו איך לפרנס את משפחתו, הוא נשבע בכל ליבו שהוא ינקום, הוא יראה ליהודים שהם לא בעלי הבית על המדינה הזאת.

פרק יב'

הם ישבו שניהם על אותו הספסל, כבר לא היה אכפת להם שיראו אותם ביחד, ''בעיני הציבור אני במילא שרופה'' היא אמרה לו בשיחה שקדמה למפגש, הפעם הוא לא היה לבוש בבגדי שבת
וגם היא לא השקיעה יותר מידי במראה החיצוני, היא התאפרה במינימום הנדרש ויצאה לפגישה כשרגשות של תקווה מילאו את ליבה, ''רק לפני שבוע ישבנו פה,אה?'' אמר דניאל, ''המון מים עברו במזרקה מאז'' הוסיפה שרי בהומור האופייני לה,
''נראה לי שזה היה השבוע הכי עמוס בחיי'' הוסיף דניאל, ''גם שלי'' ענתה שרי, ''בשבוע אחד התבגרתי כמו בעשר שנים'', דניאל נתן מבט חטוף בעיניה ועיניהם נפגשו, ''אני אתחיל'' אמרה שרי,
''בסדר, אני מקשיב'' אמר דניאל ושרי התחילה לדבר, היא סיפרה לו על כל מה שעבר עליה בשבוע שחלף, את הכותרת בעיתון, את המעצר של אביה אל מול עיניה, את התעלמות הידידים והשכנים, את מבטי הבוז והשנאה,
את ההמון הסקרן שעקב אחרי כל פרט בחייהם האישים ולא עזב אותם, היא התחילה לבכות ולא היה אכפת לה, הדמעות מרחו את מעט האיפור שהיא שמה על עצמה והפכו את פניה לפקעת של צבעים, הגוון האדום שלט בה, היא סיפרה לו גם על ההתכתבות המוזרה שלה
עם שמוליק, ודניאל עשה את מה שהיא ציפתה ממנו, הוא הקשיב לה, הוא נטל ממנה חלק מן המעמסה, הוקל לה, דניאל הבין אותה, זה מה שהיא הייתה צריכה, זה מה שתמיד היה חסר לה, בליבה היא ידעה דניאל זה האדם שצריך להיות הכי קרוב אליה, היא סיימה לדבר, ודניאל הגיש לה נייר
 היא ניגבה את הדמעות ואמרה, ''אתה לא יודע עד כמה אתה עוזר לי'', דניאל הביט בה הוא הרגיש כמין משיכה מסתורית, רגש חדש שמתגבר עליו, הוא ענה לשרי, ''זה המעט שיכולתי לעשות'',שרי לא ענתה לו, היה לה קשה לומר את מה שהיא רצתה אך אחרי כמה שניות היא אמרה,
''אני רוצה אותך לצידי, לתמיד'', דניאל שתק, הוא לא ידע מה לעשות האם הוא יספר לשרי את הסיפור שלו ובכך יסיים את הקשר המופלא שרק התחיל, או שהוא יעלים את זה לביינתים, אבל משהו בליבו אמר לו לעשות כך, ''אם היא מאמינה בי גם אני צריך להאמין בה''.
#                                  #                                  #
הרב קופמן חיכה לאשתו שהייתה אמורה להגיע בכל רגע, כמה הוא חיכה לפגישה איתה, היא היחידה בעולם שיודעת שהוא לא אשם, רק איתה הוא יכול לדבר ולהרגיש טוב עם עצמו,
הוא ראה אותה מרחוק נכנסת לאולם הביקורים, השומר הורה לה איפה הוא יושב והיא התקדמה לכיוונו, היא התיישבה מבלי לומר מילה והסתכלה עליו, אחרי כמה שניות היא התחילה לבכות, ''מה קרה חנה?,למה את בוכה?'' הוא שאל אותה, ''למה אני בוכה, אתה שואל?'' היא אמרה בתרעומת, ''אתה יושב לך פה
ונח, ואילו אני צריכה לסבול כל יום את מבטי השכנים, לראות את הילדים שלי שמוליק ושרי לא הולכים ללמוד, יושבים כל היום בבית ולא יודעים מה לעשות אם עצמם, אני לא יכולה לעמוד בזה יותר!'' היא סיימה כולה בוכה, ''חני'' הוא קרא לה בשם החיבה שלה,'' את יודעת שאני לא יכול לעשות כלום, ואני לא נח פה בכלא, כל יום בלעדיכם משגע אותי,
אבל אין מה לעשות אני צריך לשרוד בשבילכם, בלעדיכם כבר מזמן לא היה לי טעם בחיים'', ''נפתלי אל תגיד ככה'' היא קטעה אותו, ''אתה צריך להאמין שהכל מלמעלה'', ''אני מאמין ''הוא ענה לה ''אבל זה קשה, קשה לי כך, אני יושב פה ומתייסר מזה שאת והילדים סובלים, מהכפשת שמנו בתקשורת, וכל זה על דבר שאפילו לא עשיתי אותו'', ''לפחות יש מישהו שמאמין לנו ועוזר לנו'' אמרה
מרים, ''ומי זה?'' שאל נפתלי, ''ראובן, העוזר שלך בארגון'' אמרה, ''מוזר'' הוא ענה לה, ''חשבתי שראיתי אותו בבית משפט כשהוא צוחק מתי שהשופט הקריא את גזר הדין'', ''אתה צודק'' היא ענתה לו, ''הוא היה במשפט, כי הוא הסיע אותי לשם, אבל מה פתאום שהוא יצחק, ועוד עליך, הוא עוזר לי עכשיו שהוא לוקח את שמוליק ומעסיק אותו כדי שהילד לא ישקע בדיכאון, ממש צדיק הבנאדם הזה'', לנפתלי לא היה
כח להתווכח עם אשתו בנוגע למידת צדיקותו של ראובן, הוא הסיט את השיחה לנושאים אחרים, אבל הוא המשיך לחשוב על כך, יש משהו לא בסדר וראובן מנסה לחפות על זה, הוא חייב לגלות מה זה.
#                                  #                                    #
שמוליק היה באמצע נסיעה עם ראובן, הם נסעו ברכב שעד לפני שבוע היה של אביו, שמוליק הרגיש שהוא עומד להתפוצץ, ראובן גרם לכך שאביו ישב בכלא ועכשיו הוא נהנה מכל מה שהיה שייך לו, ואילו הוא שמוליק מפחד לומר משהו, הוא מפחד לשבת בכלא, ''על מה אתה חושב?'' הפסיק אותו ראובן ממחשבתו,
''סתם, על כלום'' שיקר שמוליק, ''שלא תחשוב מחשבות אסורות'' אמר לו ראובן בצחוק, ''לפעמים פליטת פה אחת יכולה להרוס לך את כל החיים'', שמוליק לא ענה, ראובן מילכד אותו מכל הכיוונים, גם אם הוא יפתח את הפה, אין לו הוכחה ממשית שראובן מעל בכסף, הדבר היחיד שיוכל להוכיח זאת מעילה שלו עצמו
והוא לא רצה לשבת בכלא, ראובן כאילו קרא את מחשבותיו ככשלפתע הוא אמר,'' כל אחד ישמור את מה שיש לו עמוק בפנים ולא יוציא כלום החוצה, מה דעתך שמוליק?'', שמוליק הנהן בראשו לחיוב, למרות כל הקושי שבדבר, הוא ידע שאין לו אפשרות אחרת.
#                                  #                                     #
''שרי אני רוצה גם לספר לך את הסיפור שלי'', ''תספר, אני מקשיבה'' ענתה לו שרי, ''אני רוצה רק שתבטיחי לי דבר אחד לפני שתשמעי אותו, תתני לי לדבר ברצף ובלי הפסקות, ככה יהיה לי יותר קל'', ''בסדר'' ענתה שרי, ''תתחיל'', היא לא הבינה למה הוא ביקש את זה אבל היא הסכימה ודניאל התחיל,'' הסיפור שלי מתחיל לפני עשרים ואחד שנה, נולדתי
למשפחה חילונית ממוצעת, כשהייתי בערך בגיל ארבע אמא שלי חזרה בתשובה ועקב כך התגרשה מאבא שלי, ''וואו, כל כך הרבה עברת בחיים'' הפסיקה אותו שרי, ''שרי הבטחת לי שתתני לי לדבר עד הסוף בלי הפסקות'' הוא אמר לה, ''מצטערת'' היא ענתה ''תמשיך'', ''עקב כך שאמא שלי חזרה בתשובה ועזבה את אבא שלי הפכה את חיי למוזרים, מצד אחד היה לי אבא, ואילו מצד שני לא גדלתי איתו, ואף פעם לא הרגשתי
מה זאת אהבה של אבא, שיש לי גב חזק מאחוריי, למרות שהוא היה מגיע לבקר לעיתים רחוקות, אבל זה לא הסיפור, לפני שבוע אמא שלי נחטפה מבית החולים, ''מה?'' שרי לא יכלה להתאפק, ''מה שאת שומעת'' הוא אמר לה, והיא השאירה לי מכתב שבלבל אותי, קחי תקראי אותו את, אולי תביני משהו שלא הבנתי'', הוא הושיט לה את המכתב ושרי החלה לקרוא,היא סיימה לקרוא בהמהירות ושאלה את
דניאל, ''ואיפה אימא שלך עכשיו?'', ''אין לי מושג'' הוא ענה לה, ''ומה עם המשטרה, מה היא עושה בעניין?'' שאלה שוב, ''המשטרה מתעלמת מהסיפור, אימא שלי כתבה שאבי הוא אדם בעל השפעה רבה במדינה, וכפי הנראה יש לו גם השפעה על המשטרה'', ''אז מה אתה הולך לעשות?'' שרי לא הפסיקה להקשות, ''לעת עתה נשאר לנו רק להתפלל ולצפות לטוב'' דניאל ענה לה, הם המשיכו לדבר שעה ארוכה עד שנפרדו,
דניאל תיכנן ללכת לישיבה אבל ליבו לא חשב כמוהו והוא מצא את עצמו הולך במהירות לכיוון ביתו, הוא הרגיש שקורה שם משהו, שהוא צריך להיות נוכח שם, הוא החיש את צעדיו ובמהירות ניצב מול דלת ביתו, הוא הכניס את המפתח ועמד לפתוח את הדלת, כשמישהו מבפנים הקדים אותו ופתח את הדלת לפניו,  הוא חשב שהוא מדמיין, הוא לא האמין למה שהוא ראה, הוא הספיק לומר מילה אחת, ''אמא''.

פרק יג'
דניאל קפץ על אימו וחיבק אותה כאילו היה ילד קטן ולא בחור בן עשרים ואחת, ''אמא איפה היית, מה עשו לך...'' , המבט של אימו רמז לו לשתוק, בידיה היא החזיקה פתק שהכינה מראש,
היה כתוב עליו ''מצותתים לנו'' שחור על גבי לבן, דניאל קלט והעביר נושא, ''העיקר שאת בריאה ושלמה, אימא'' הוא אמר, ''התגעגעתי אלייך'', ''גם אני התגעגתי אליך'' היא אמרה, ''כמה טוב להיות בבית ביחד'',
היה להם הרבה על מה לדבר אבל במצב הנתון שמצותתים להם הם לא יכלו לדבר את מה שהם רצו, ''את בטח עייפה?'' שאל דניאל את אימו, ''כן'' היא ענתה, ''תלכי לישון ואני יכין לך משהו לשתות'' הוא אמר לה ונפנה לעבר המטבח,
הוא הכין לה את הקפה בדיוק כמו שהיא אוהבת והגיש לה את זה לחדר בתוספת חתיכת עוגה, ''תודה דניאל'' היא אמרה, הוא יצא מהחדר והיא לקחה עט ודף והתחילה לכתוב, ''דויד חושב שהוא חכם, אבל הוא שכח שיש דרך אחרת לומר את שמרגישים,
הנייר סופג את הרגשות, דניאל צריך לדעת את האמת, והיא תגיד לו את זה, למרות שההבעה בכתב שלה לא כל כך טובה, הוא צריך לדעת את האמת, את הכל, מיהו אביו, מיהי אימו, ולמה הוא לא יכול להתחתן''.
#                              #                               #
שמוליק ישב במרפסת ביתו והביט על השמש ששוקעת, ''בדיוק כמו החיים שלי'' חשב לעצמו, ''מתחילים בעוצמה ומסתיימים בדעיכה'' הוא התבונן באנשים שהלכו ברחוב ופשוט קינא בהם, ''איזה כיף להם'' חשב ''כולם חסרי דאגות, לאף אחד מהם אין אבא
שיושב בכלא ורגשות אשם שמאיימים לפוצץ את ליבם'' הוא הרגיש שבזמן האחרון הוא התבגר בכמה שנים, הוא ידע את הסיבה לכך, הוא מסתיר את הסוד שלו, הוא מחזיק בידיו את המפתח לחופש של אביו, אבל החופש  של אביו מתנגש בחופשיות שלו
היתה לו דילמה קשה, מה עדיף?  מה משפחתו היתה רוצה שהוא יעשה, הוא לא יכל לדבר איתם על זה כי הוא פחד, הוא ידע גם שאין לו חברים לדבר איתם על זה החברים מהישיבה בוודאי החרימו אותו, אף אחד אפילו לא התקשר לשאול בשלומו, במילא אין להם מה להרוויח ממנו
 אין לו יותר כסף, כולם היו חבריו בגלל הכסף הכבוד והמעמד החברתי שאליו הוא היה שייך, ועכשיו שאין לו כלום אף אחד לא צריך אותו, כולם היו שקרנים וצבועים, כולם פרט לדניאל לוי הבחור היחיד שלא התבייש לומר לו את האמת בפנים, שהוא ימכור את האלוקים שלו בשביל כבוד 
, לרגע עלתה בו מחשבה שלאט לאט התחילה להתחזק, ''אולי אני אדבר עם דניאל על כך'' חשב לעצמו, כולם ידעו שדניאל שומר סודות ולא מספר על כך לאיש וגם שמוליק ידע, אבל בכל זאת היה לו קשה ללכת ולדבר עם מי שעד לפני קצת יותר משבוע היה השונא הכי גדול שלו, הוא החליט לכתוב מכתב
כך הוא יוכל לבטאות את עצמו בצורה הנכונה וללא כל מבוכה, הוא ישב במשך שעה וניסח מכתב, כל מילה שהוא כתב הקלה קמעה מהמעמסה שבליבו, הוא הרגיש קצת משוחרר, בשעת לילה מאוחרת כשהרחובות היו ריקים כבר מאדם, הוא יצא לכיוון הבית של דניאל, ושם לו את זה בתיבת הדואר,
''ברגע שדניאל יפתח את המעטפה הוא יהיה שותף מלא לסוד של שמוליק''.
#                            #                                  #
דניאל התעורר מאוחר בבוקר, סוף כל סוף הוא יכל לישון כמו שצריך, אחרי שבשבוע האחרון כמעט ולא עצם עין, הבית היה ריק, שירה הלכה כבר לסמינר, ואימו יצאה לסידורים, הוא התארגן כדי לצאת לכיוון הישיבה, ובדרך נתקל בתיבת הדואר, שני מכתבים חיכו לו שם, בשניהם הנמען היה הוא, ןלא היה מודבק בול,
 המכתב הראשון היה מאימו, ואילו על השני לא היה כתוב ממי, הוא פתח את המכתב וחליט לחזור לבית, הוא צריך לקרוא את זה בנחת, הוא חזר לבית, התיישב על כיסא והתחיל לקרוא, ''לדניאל, אני שרוי כרגע בצרה גדולה ואין מי שיעזור לי, אני מקווה שלמרות כל המריבות ביננו תדע להתגבר על הכל ותנסה לעזור לי, אני כותב דווקא לך, בגלל שאני
יודע שאתה שומר סוד, ולמרות כל מה שעבר ביננו אתה לא תדבר עם זה אם אף אחד, הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים, הייתי אז בחור צעיר וחסר דעת, אחד שיעשה הכל על מנת לזכות בתשומת הלב של החברה שמסביבו, באותו זמן עבדתי בארגון של אבי, ראובן עוזרו של אבי הבחין בכך שהייתי צריך קצת כסף הביא לי מדי פעם סכומים של כמה מאות שקלים,
יום אחד שאבי לא נכח בשטח, רובן דיבר איתי ושאל אותי אם אני רוצה עוד כסף, עניתי לו שכן, הוא אמר לי שאני ישיג לו את החותמת של אבי וככה הוא יוכל לשחרר לי כסף כמה שארצה, אני עשיתי את זה וראובן מילא את הבטחתו, הוא היה מביא לי כסף, והמון כסף, ואני הייתי מביא לו את החותמת כדי שיוכל להוציא את זה בתור הוצאה של הארגון,
לפני שבוע הגיעה משטרה לביתי ועצרה את אבי, עצרו אותו על גניבת כסף מעמותה ציבורית בהיקף של מליון וחצי שקל, כרגע אבי יושב במאסר אחרי תהליך מהיר שהוא עבר, במהלכו הוא הודה במעילה, אבל אני יודע שהוא לא לקח כלום, את הכל ראובן לקח, אבל האחריות היתה שלו, עכשיו הוא יושב בכלא ואני מתייסר בבית, המעמד החברתי שלנו
הוא כבר לא מה שהיה פעם, אנשים מתעלמים מאיתנו, מתייחסים אלינו כאל גנבים בעוד שאני יודע את האמת ולא יודע מה לעשות, האם כדאי לי להסגיר את עצמי וכך לשחרר את אבי או שעדיף שאשמור את זה בשקט ולא אספר לאף אחד, אני כולי מבולבל ולא יודע מה לעשות, מחכה לתשובה, שמוליק קופמן.'', דניאל סיים לקרוא וגם הוא עצמו נשאר בדילמה, ''מה על שמוליק
 לעשות, האם כדאי לו להסגיר את עצמו או עדיף לשמור על זה בסוד, הוא ידע שלבד הוא לא יכול להכריע בזה, הוא חייב לשתף מישהו, הוא חייב לספר על זה לשרי''.

פרק י''ד

 ''יש עדכונים מהכיוון של קופמן'' השואלת היתה חדוה גולדשטיין, ''אני לא שמעתי כלום'' ענתה לה שני פרץ, ''אבל כולם יודעים שאבא שלה גנב'' הוסיפה ברשעות, ''ולחשוב שיש לנו הוראת קבע,  לארגון שלהם'' אמרה חדוה, ''איך אבא שלי תרם להם כל השנים האלו?'' שאלה את עצמה,
''אההה'', ''לא יאמן'', ''ואחר כך אומרים שהחרדים גנבים'', זה מה ששמעה שירה כשנכנסה לכיתתה, ''יפה שנזכרת לחזור'' אמרה לה שני חברתה הקרובה, ''שמעת על המקרה של קופמן?'', ''כן'' ענתה שירה, ''מה כן?'' שאלה שני בפליאה, ''אבא שלה גנב מליונים ואת אומרת כן, כל הבנות בסמינר מזועזעות מזה'',שירה הסתכלה מסביבה, כל הבנות השתתפו עכשיו בשיחה שלהן, כולן היו מרותקות ורצו לשמוע מה היא תענה,
''אני חושבת שאסור לשפוט אדם לפי מעשה אבותיו, האם שרי בעצמה היתה שותפה למעילה? האם היא ידעה על כך? ואולי אביה לא מעל והתקשורת מנפחת את הסיפור הזה יותר מדי?'', כל הבנות הסתכלו על שירה ברחמים , ''השתגעת?'' אמרה רבקי וייס, יש הוכחות לכך שאבא של שרי גנב, והוא אפילו הודה בכך'', '' וגם אם הוא גנב'' אמרה שירה, ''אסור לנו לרכל עליו, זה מה שמלמדים אותנו בסמינר, וגם צריך לדון כל אדם לכף זכות,ובכלל איך כולכן פתאום מתנכרים לשרי, הרי לפני כל הסיפור הזה כולכן הייתן החברות שלה ורציתן בקרבתה, ועכשיו שהיא במצוקה אתן מפנות לה את הגב וגורמות לה לסבל רב'', שירה סיימה לדבר
המחנכת נכנסה לכיתה והשיעור התחיל כששירה לא יכלה להפסיק לחשוב על שרי, למרות שהן לא היו חברות ולפעמים אפילו שנאו אחת את השנייה היא הרגישה צורך ללכת לנחם את שרי, הרי מי כמוה יודע איך זה לחיות בלי אבא.
#                             #                               #
דניאל ניסה להתקשר אל שמוליק אבל רק קולה של המזכירה האוטומטית ענתה לו ''שלום הגעתם ללקוח ברשת אורנג' הלקוח אינו יכול לקבל את שיחתכם כרגע אנא נסו שנית במועד מאוחר יותר, תודה'', אחרי חמישה נסיונות הוא התייאש, דניאל ידע ששמוליק רוצה תשובה ממנו במהירות ולכן הוא החליט לעשות מעשה וללכת לבית שלו, באמצע הדרך הוא נזכר שהוא שכח את המכתב של אימו פתוח על השולחן, ''אני יחזור אחר כך לקחת אותו, לפני שמישהו יגיע לבית'' חשב לעצמו והמשיך לעבר ביתם של שמוליק ושרי, דניאל צילצל בפעמון ושרי פתחה לו את הדלת, ''מה אתה מגיע לפה?'' היא אמרה לו, ''אתה רוצה שכל בני ברק תדבר עלינו?'', ''באתי בשביל שמוליק'' אמר לה דניאל,
''את יכולה לקרוא לו?'', ''כן'' אמרה שרי ''חכה רגע, אני  אקרא לו'', היא נבלעה בתוך הבית כשדניאל לא מפסיק להסתכל עליה, הוא הרגיש הרגשה נפלאה בכל פעם שהיא היתה לידו, ועכשיו שהיא כבר יודעת מה עבר עליו ומכירה את הסיפור המשפחתי שלו הוא מרגיש כאילו היא כבר חלק מחייו, הוא היה רוצה לדעת מה היא מרגישה ומה היא חושבת עליו, ''מה נשמע'', שמוליק קטע את מחשבותיו של דניאל בבת אחת, ''הכל בסדר'' ענה לו דניאל, ''בוא תיכנס'' הזמין אותו שמוליק, דניאל נכנס לבית, הוא התבונן בקירות והבחין בתמונות הנוף המרהיבות, הריהוט בסלון היה מיושן אך יוקרתי, דניאל התיישב על הספה ושמוליק הביא לו שתיה קרה ועוגיות, ''קראת את המכתב שלי?'' שאל שמוליק, ''כן'' ענה דניאל ''בגלל זה באתי'',
''ומה נראה לך שכדאי לי לעשות?'' שאל שמוליק, ''אין לי תשובה ברורה, אבל מה שכן הייתי מציע לך לעשות זה להתייעץ עם עוד מישהו'', ''עם מי?'', שאל שמוליק בבהלה, ''אני לא יכול לספר לכולם דבר שכזה'', ''אתה צריך לדבר על זה עם אחותך עם שרי'' אמר לו דניאל והוסיף, ''בגלל שהיא נוגעת בדבר וגם אתה וגם אביך קשורים אליה, והיא אוהבת את שניכם'' ,''אבל אם היא תרצה לספר על זה לעוד אנשים, מה אני יעשה?'' שאל שמוליק, ''אתה צריך לתת לה זמן לחשוב על זה, ושזה יהיה באוירה רגועה ולא באמצע השיגרה היומיומית הלוחצת, הייתי מציע אפילו שתצאו לאיפשהו בצפון ושתספר לה את זה שם'', ''אתה בטוח?'' שאל שמוליק, ''כן'' ענה דניאל ''ותעשה את זה כמה שיותר מהר'' ,''תודה'' אמר שמוליק ''חששתי שלא תרצה לעזור לי אבל כנראה שטעיתי,
דווקא אתה היחיד מכולם שדיבר איתי מאז המקרה, ויש לי עוד דבר לספר לך, אבל את זה אני יגיד לך בהזדמנות אחרת, כי זה מאוד אישי ומביך, אז תהיה איתי בקשר'' , ''בסדר'' אמר דניאל, ויצא לכיוון הישיבה, הוא רצה ללמוד קצת אחרי התקופה האחרונה אבל בדרך לישיבה הוא פגש את השכן שלו ''יוסי המוביל'', ''דניאל רוצה לעשות קצת כסף?'' שאל אותו יוסי, ''במה מדובר?'', ''אני צריך להוביל כמה דברים לא כבדים לירושלים ואני צריך קצת עזרה כי הגב שלי תפוס'' ,'' וכמה אתה משלם?'' שאל דניאל, ''שלוש מאות שקל על שלוש שעות עבודה, מתאים לך?'', דניאל הצטרף ליוסי, שלוש מאות שקל היו סכום גדול בשביל לוותר עליהם, בדרך נזכר דניאל במכתב הפתוח שמונח על השולחן, אבל לא היתה לו אפשרות לחזור, הוא יקרא את זה יותר מאוחר, הוא רק צריך לקוות ששירה לא תסתכל במה שכתוב שם.
#                             #                               #
שירה נקשה בעדינות על הדלת, וגברת קופמן פתחה לה את הדלת, ''שרי נמצאת?'' שאלה שירה בנימוס, ''כן, את רוצה להיכנס? היא נמצאת בחדר שלה'', שירה נכנסה ותקתקה על דלת חדרה של שרי, ''מי זה?''שאלה שרי מבפנים, ''זאת אני שירה לוי מהמינר'' ענתה לה שירה, הדלת נפתחה שירה הסתכלה על שרי והיתה המומה, זאת לא שרי שהיא הכירה, שרי קופמן היתה חייכנית מסודרת מסורקת היטב ולבושה בקפידה, שרי שניצבה מולה היתה דומה יותר לחיקוי זול שלה, שיערה חא היה מוברש ובוהק, בגדיה היו לא מגוהצים והחיוך המאולץ שהיא חייכה היה עקום יותר מחיוך של זקנה חסרת שיניים, ''מה איתך?'' שאלה שירה, ''בסדר מתמודדים'' ענתה לה שרי, ''את מתכננת להגיע לסמינר בזמן הקרוב?'' שאלה שירה, ''לא נראה לי'' ענתה שרי, ''הבנות שמה עשו עליי חרם, אף אחת לא מדברת איתי מאז המקרה'',
''כן, אני יודעת, אני פשוט לא ידעתי כלום עד היום בבוקר, גם לי היו כמה בעיות בזמן האחרון'', ''כן, כל אחת והבעיות שלה'' אמרה שרי, ''עכשיו יותר מכל אני מחכה למשיח, לאדם שיבוא ויגאל אותנו מכל הצרות והייסורים שאנחנו סובלים, ''גם אני'' אמרה שירה, ''אני גם מחכה ליום שבו כולם יהיו שווים, לא יהיו עוד חזקים וחלשים עניים ועשירים צדיקים ורשעים, אני מחכה ליום שבו כולם יוכלו להיות ביחד בשלום בלי ויכוחים ובלי מלחמות'', ''אמן'' אמרה שרי, ''אבל קודם לפני הכל אני רוצה שהמצב יחזור לקדמותו, שאני יקום בבוקר ויגלה שזה חלום רע'' ,שירה הביטה בשרי בדמעות זלגו מעיניה משל היו מים, היא הביאה לה טישיו ושרי המשיכה, ''הדבר היחיד שאני רוצה זה את אבא שלי בבית, לא רוצה עוד כלום בעולם, כל הכסף כל הכבוד וכל המעמד שלנו לא שווה כלום, בלעדיו אנחנו מפורקים, את האנשים לא מעניין שסבא שלי הוא אחד מגדולי הרבנים,
ושבמשך שנים אבא שלי עזר לאלפי משפחות וכל זה בסתר, אף פעם הוא לא חיפש  את הפרסום'' , ''אז את טוענת שאבא שלך לא נגע בכסף?'' שאלה שירה, ''אני בטוחה'' ענתה לה שרי, ''אני יודעת מי לקח את הכסף ויש לי גם הוכחה'' ,''אז למה את לא מביאה את ההוכחה שלך לבית המשפט? הרי ככה תוכלי לשחרר את אבא שלך'', ''את אבא שלי אני יכולה לשחרר אבל מי שיפגע מזה יהיה אחי הגדול שמוליק''.
#                            #                                #
מוחמד אבו מרזוק היה מוכן, הנקמה שלו ביהודים היתה מתוכננת לפרטי פרטים, הוא ידע שאם הוא יכשל הוא ישלם על זה בחייו, אבל זה כבר לא היה משנה לו, מה שהיה חשוב לו יותר מכל היה לא להיתפס ולהכנס לכלא, ולכן הוא העדיף לשמור על זה בסוד ולא לשתף אף אחד, היה לו כל מה שצריך בשביל להצליח, תעודת זהות ישראלית, טנדר ''אלטע-זאכן'', חומר הרדמה, ואקדח קטן בעל משתיק קול, אבל מה שהוא היה צריך יותר מהכל היה מוטיבציה ורצון לנקמה, ואת אלו היה לו ובשפע, מה שנותר לו לעשות זה לחכות לדג שיבוא ויבלע את הפתיון.



תוקן על ידי NOMEN777 ב- 27/07/2008 17:38:47

 



תוקן על ידי NOMEN777 ב- 31/07/2008 10:49:55

 



תוקן על ידי NOMEN777 ב- 04/08/2008 17:22:40

אני חרדי ישראלי!



תוקן על ידי NOMEN777 ב- 05/09/2008 16:54:29

 



תוקן על ידי NOMEN777 ב- 05/09/2008 16:57:05

אני חסוי אבל מצוי




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-28/7/2008 13:37 לינק ישיר 

תן פה סקופים ותפרסם כמה פרקים קדימה.
את הפרקים האלה אנחנו יכולים לקרוא בחרדים.
באמת????!!!!! מה קורה לך???!!!!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2008 14:09 לינק ישיר 

 כן אני בעד כל שבוע ביום שלישי תן תקציר על הפרק הבא זה רעיון נפלא אני מחפש זמן לקרוא את כל ה5 פרקים ברצף זה נראה לי היה יותר מענין ברצף מאשר כל שבוע פרק. ואגב מתי אתה מעלה את כל שאר הפרקים????

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2008 14:24 לינק ישיר 

אם יהיה לי זמן אני יעלה היום תקציר של הפרק הבא.
ואת הפרק של שבת אני יעלה לפה לפני חרדים, אז שווה להיות פה!

_________________

אני חרדי ישראלי!




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-28/7/2008 14:27 לינק ישיר 

 יששששש!!!! איזה יופי אבל חסוי תעלה את כל שאר הפרקים אני רוצה ליקרוא את הכל ברצף....... תודה גבר.... אתה גדול....

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2008 14:54 לינק ישיר 

יופי חסוי, בובת מריונטה שלי...............



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2008 00:46 לינק ישיר 

 נסיך התגובות שלך מזעזעות זה ממש לא יפה

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/7/2008 01:01 לינק ישיר 
אמ... שיינדי מזה הנ"ל?

?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/7/2008 09:16 לינק ישיר 

חברה, מה קורה אתם ערים בשעות כאלה?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2008 09:17 לינק ישיר 

ושיינדי, את ממש צודקת.
סליחה!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2008 09:31 לינק ישיר 

 אם הנסיך אני ער כבר שעות אני אחרי תפילה וארוחת בוקר וזה אחרי שאתמול הלכתי לישון ב שלש וחצי אני מת מעיפות ועכשיו יש סדר א 3 שעות וואי אין לי כוח........

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/7/2008 10:08 לינק ישיר 

אתה בחור ישיבה?
אההההה.אתה דרך הפון?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2008 14:05 לינק ישיר 

  ברור שאני בחור ישיבה וברור שאני דרך הפלאפון בכל אופן זה לא קל להיות בחור ישיבה במיוחד אם פלאפון לא כשר!! אבל זה שווא!! (להיות בחור ישיבה לא להחזיק פלאפון לא קשר)

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2008 07:16 לינק ישיר 

מ-ד-ה-י-ם היה שווה להירשם לפה רק בשביל הסיפור............... זה בהחלט משתפר למרות שבפרק הזה היה פחות דרמה אבל בכל זאת זה יפה........... ולתגובתי על נושא שהעלת בסיפור נאמנות, הרי שמוליק כתב את המכתב לדניאל בגלל שהוא סומך עליו שהוא לא יספר את זה לאף אחד אז באיזה רשות הוא מספר לשרי????????? זה בגידה באמון, אסור לעשות כזה דבר ומה עוד שהיא אחותו ק"ו שאסור לו לספר לה.......



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2008 14:41 לינק ישיר 

מני שתקרא את הפרק הבא תבין שדניאל לא יספר סתם כך לשרי.
הוא יעשה משהו קודם לזה.

_________________

אני חרדי ישראלי!




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-4/8/2008 10:19 לינק ישיר 

הי! מה עם לפחות פרק הבא? לפי התגובה למני קמ"ל שהוא קיים..! ולמה הסיפור יוצא לחופשה? כוווווווול מה שקשור לעולם הישיבות בפורום 'הישבשערים'http://hydepark.hevre.co.il/forum.asp?forum_id=19979



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > הישבשערים > הסיפור "טעות גורלית"!!! עודכן פרק 14.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.