בית פורומים אגודה אחת

20 שנה ל"דגל התורה" / נוסטלגיה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/10/2008 07:47 לינק ישיר 
20 שנה ל"דגל התורה" / נוסטלגיה

בימים אלו מלאו 20 שנה לתנועת "דגל התורה", זוהי הזדמנות עבורי לשחזר את הזכרונות הרבים מאותם ימים. בנוסף, נדמה לי ש-20 שנה הם פרק זמן ראוי, על מנת לבחון מה היו ההשלכות ארוכות הטווח של הקמת "דגל התורה" לטוב ולמוטב. בהודעה זו אשתדל להתמקד בארועים שהתרחשו אז, מנקודת מבט של נער בן 13-14 בתחילת לימודיו בישיבה קטנה.

נקודות הזמן
במהלך חודשי קיץ תשמ"ח נערכו מספר כנסים של ראשי ישיבות ורבנים ליטאיים, ביוזמתו של פעיל נמרץ מאופקים בשם משה גפני. הכנסים זכו לסיקור נרחב ב"יתד נאמן", וההתארגנות החדשה זכתה לשם אב"ת - ארגון בני תורה. מטרת ההתארגנות הייתה כמדומני לדאוג לצרכיהם ולרוחתם של מוסדות התורה הליטאיים, שחשו מקופחים מהמפלגה החרדית האשכנזית "אגודת ישראל".
עם התקרב מועד הבחירות לכנסת בחודש חשוון תשמ"ט, נערכו מספר פגישות עם ראשי "אגודת ישראל", בכדי לבדוק את הדרישות של שני הצדדים. לאחר שהיה נראה שהפערים ניתנים לגישור, התפוצצו המגעים בפגישה שנערכה במוצאי יו"כ תשמ"ט. ברגע זה הוחלט על הקמת מפלגה ליטאית נפרדת, והרוחות ברחוב החרדי סערו. במהלך חג הסוכות, קיים הגרא"מ שך - ראש ישיבת פוניבז' ובעבר מראשי מועצגה"ת של "אגודת ישראל", ביקורים בבתי גדולי תורה ואדמו"רים בכדי לשכנעם לתמוך במפלגה החדשה. המפלגה החדשה שנקראה "דגל התורה" ואותיותיה לבחירות היו "עץ", קיימה תיכף לאחר סוכות את כנס היסוד שלה. בכנס בנערך בבנייני האומה, נכחו רבנים וראשי ישיבות רבים בבימת הכבוד, כשאלפי בני תורה ממלאים את האולם. נאומו המרכזי של הגרא"מ שך ופריצתו בבכי במהלכו, נעשה לנאום מייסד שהושמע פעמים רבות. בכנס גם נאם המועמד הראשון של "דגל התורה" אברהם רביץ מראשי ישיבת "אור שמח", שבעבר ניסה להקים מפלגה עצמאית בירושלים בשם תמ"י.
כאמור, בחודש חשון תשמ"ט נערכו הבחירות לכנסת, ועל חודם של קולות בודדים נבחרו 2 ח"כים למפלגה החדשה. השמחה במחנה הליטאי הייתה רבה, כשלשמחה הצטרפה ההצלחה הגדולה של מפלגת ש"ס ה"אחות הבכירה" של דגל התורה, שזכתה ב-6 ח"כים והייתה אז המפלגה השלישית בגודלה. ההצלחה הגדולה של היריבה "אגודת ישראל", שזכתה ב-5 מנדטים לא העיבה על מצב הרוח.
לאחר מספר חודשים באדר תשמ"ט נערכו בחירות מונציפאליות, ואף הם זכו להתעניינות רבה. הבחירות בירושלים ובבני ברק, מיקדו את מירב תשומת הלב. והמתח בין הציבור הליטאי לחסידי עלה שוב לגבהים. ה"כוכב" הירושלמי היה אורי לופוליאנסקי ראש ומייסד "יד שרה", ובבני ברק התמודדו זה מול זה מפלגת "שץ" [שילוב של עץ ושס] בראשות ירחמיאל בויאר, מול מפלגת "טז" בראשותו של משה אירינשטיין ראש העיריה הותיק. גם בבחירות אלו השיגה "דגל התורה" השגים נאים, בירושלים היו התוצאות שוות ל"אגודת ישראל" [3 נציגים לכל מפלגה], ובבני ברק היה יתרון בזכות האיחוד עם ש"ס [9 מול 7].
למפלגה החדשה הוקמה מועצגה"ת, שהתכנסה מספר פעמים בודדות, והיוותה למעשה חותמת גומי למהלכיו של הגרא"מ שך. במהלך חורף תש"ן התבשרנו על "כנס ארצי" ראשון של המפלגה החדשה. הסיבות לקיומו של הכנס לא היו ברורות, אבל רצונו של הגרא"מ שך היה קודש. הכינוס נקבע לשלושה ימים כ"ט אדר - ב' ניסן תש"ן, שבפתיחתו ייערך מעמד גדול באיצטדיון "יד  אליהו" בתל-אביב. באופן מפתיע התקיים הכנס בעיצומו של משבר פוליטי שזכה לימים לכינוי "התרגיל המסריח", שבו ניסה אריה דרעי יחד עם חברו חיים רמון להפיל את ממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר, ולהקים קואליציה בראשותו של שמעון פרס. השאלה המרכזית שריחפה אז בחלל הייתה מה יצביעו 2 הח"כים של "דגל התורה", וההתעניינות בארוע של מפלגה כה קטנה חרגה מכל פרופורציה, והיא זכתה לסיקור בינלאומי של כל רשתות התקשורת.
הגרא"מ שך שהיה מודע לגודל המעמד, בחר לתקוף באופן מפורש את מחנה השמאל, בנאום שכונה "נאום השפנים". נאום זה חולל בארץ סערה תקשורתית גדולה שמנשכה מספר שבועות, כשמול הגרא"מ שך מתייצב נשיא המדינה מר חיים הרצוג ב"נאום הקיבוצניקים". בכנס נאמו גם האדמו"ר מבעלז והראשל"צ הגר"ע יוסף - ראש מועצת חכמי התורה של ש"ס ובעבר הרב הראשי לישראל, גם נאומים אלו היו מיוחדים ומעניינים. באופן כללי היה זה כנס שהפגין אחדות רבה עם הציבור הספרדי ועם חסידות בעלז, למרות המתח עם תנועת ש"ס שהובילה את ה"תרגיל המסריח".
בתקופה זו נחתם כמדומני הפרק הקצר של מפלגת "דגל התורה" כמפלגה עצמאית. בבחירות שלאחריה הצטרפה התנועה לרשימה אחת עם "אגודת ישראל" תחת השם "יהדות התורה המאוחדת". בכל מערכת בחירות חזר על עצמו הויכוח על היקף היצוג של "דגל התורה", אבל למעשה אף פעם לא חזרה "דגל התורה" להתמודד באופן נפרד לכנסת. במישור המונציפאלי, נערכים בכל פעם בריתו כאלו ואחרות, ובחלק מהפעמים ישנה גם ריצה בנפרד.

מפאת קוצר הזמן אסיים כאן, בהמשך אני מקווה להתייחס להשלכות של הקמת "דגל התורה" על יחסי ליטאים-חסידים ועל דברים נוספים. כמו כן ברצוני לפרט את הפעולות השונות שנקטה "דגל התורה" לרווחת הציבור [ברכת רחל, ד.ע.ה. - תודעה, חפציבה] שכמדומני שגם הם עברו כבר ברובם הגדול מן העולם.

אתם מוזמנים להוסיף את זכרונותיכם, הערותיכם. וכמובן את עמדתם בנוגע להפרספקטיבה שלכם על התנועה, ממרחק של 20 שנה.

_________________

 



תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 12/10/2008 15:55:04

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-10/10/2008 08:10 לינק ישיר 

סליחה על ההעזה.
אולי הגיע הזמן לבחון בפרספקטיבה של זמן את פעילותו של הרב שך?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2008 08:58 לינק ישיר 

נקודת המבט שלי כתלמיד ישיבה ליטאית.

חלק מהתלמידים היו יוצאים מדי לילה לתלות מודעות של עץ או להוריד מודעות של אגו"י.

אני בכלל הצבעתי ש"ס (פעם ראשונה ואחרונה), לכן המאבק לא עניין אותי.

אודה על האמת, שמפרספקטיבה של זמן, אני מבין הרבה יותר טוב חלק מדברי הרב שך והתנהגויותיו (במישור הישיבות כי המישור הציבורי לא עניין אותי).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2008 09:03 לינק ישיר 

בעל בעמיו

רעיון מצויין, אני מציע לעשות זאת באשכול בפני עצמו.

באופן כללי, אני חושב שאכן כפי שכתב שרפ ניתן לחלק את פעילותו של הרב שך לשני מישורים עיקריים, המישור הפוליטי - ציבורי והמישור התורני - ישיבתי, למרות שכמובן ישנן נקודות ממשק.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/10/2008 14:49 לינק ישיר 

ראשית הערות:

בהודעת הפתיחה, חוזרת על עצמה טעות מובנת. תשמ"ט ולא תשס"ט. לאחר התיקון ניתן למחוק שורה זו.
המפלגה נקראה 'אגודת החרדים - דגל התורה'. אני זוכר את אבי חוזר מהמטה השכונתי ובידיו כרזת מרפסת, עם מילים אלו והלוגו של שני לוחות הברית מתנופפות כדגל מעל המילים. את האותיות 'עץ' קיבלו אחרי סוכות ואז חילקו כרזות חדשות.
קולות בודדים... לאחר כמה שנים, נערכו בשתי קלפיות בחירות חוזרות על פי דרישת 'תחיה', בהם עלולה היתה דגל לאבד מנדט לטובת זו.
ש"ס המפלגה השלישית בגדלה עם ששה מנדטים? איפה היתה אז מרץ, איפה היתה מפד"ל?
בבני ברק היה יתרון? תלוי את מי שואלים. לא זוכרים את סיסמת הנצחון של אגודה אז: שבע זה יותר מתשע?
בהקשר הבחירות לעיריה, כדאי ללנקק את מכתבו של רבי דוב לנדא שליט"א
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2312053&forum_id=18119

זה מביא גם לשאלה שלא נשאלה עדיין בקול רם, האם אלו שלא הואילו בשום פנים להצטרף למירוץ, במחיר אישי לא מבוטל, לא יכולים היום לחייך בנצחון?
אני נזכר כמובן ברבי דוד פוברסקי, שקיים את מניין המעריב הקבוע בישיבה, ביום האחרון של זמן חורף תש"ן.
ואיך לא, רבי שלמה זלמן אוירבאך לשמו ולזכרו תאוות נפש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/10/2008 16:06 לינק ישיר 

ymy

תודה על התיקון, כעת שיניתי את השנה.

בבחירות לכנסת ה-12, ש"ס אכן הייתה המפלגה השלישית בגודלה. האיחוד של מרץ ממפלגות מפ"ם [3 מנדטים] רץ [5 מנדטים] ושינוי [2 מנדטים] התבצע מאוחר יותר. המפד"ל קיבלה 5 מנדטים בלבד.
את התוצאות המלאות של הבחירות הללו תוכל לראות כאן http://www.knesset.gov.il/deion/heb/heb_mimshal_res12.htm

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/10/2008 22:09 לינק ישיר 

להקמת דגל התורה היו שני היבטים אשר מייצגים שני מגמות מהופכות:

ההיבט הראשון [והחיובי לטעמי]  הינו היות הקמת דגה''ת קריאת תגר על ההגמוניה הגוראית אשר מצידה חתרה לשמר ולהקפיא את תמונת המצב של הבחירות הפנימיות שנערכו לפני שנות דור.  אלא כפי שיבואר בסיפא, הרי שנמצאנו מחליפים פרה בחמור.

ההיבט השני הינו היות הקמת דגה''ת האירוע המכונן בהא הידיעה של ליטאיות העת החדשה ויש מוסיפים כי גדול משקלה מיום סגירת ישיבת וולוזין.   הסאב-קונטקסט הרשמי היה מאבק להגנת כבודו של הרב שך, מה שהוביל בעקיפין להכתרתו האקספליסטיבית והרשמית כגדול הדור הראשי ולסגן האלוהים ובעיקר למייצגו הבלעדי עלי אדמות. אבל מעבר למלחמות על כבודו של הרב שך, וניפוח השרירים מול הגוראים ושאר העולם, הקמת דגה''ת היוותה קריאה של בני השבט האבוד אל מדורת השבט, ובמידה רבה לידתו הקונספטואלית במתכונתו החדשה וע''כ היא ראויה להגדרת האירוע המכונן של הזהות והתודעה הקולקטיבית של עדת בני התורה הליטאים בגילגולה החדש.

למרות שהייתי עול ימים בעת הקמת הדגל, אני עדיין זוכר כי כל מיני צדיקים מהסוג שפוגשים בסמטאות האפלות של בריסק  ואשר בימים כתיקונם התרחקו כממטחווי קשת מכל ענין אגודאי תהא דחיפותו אשר תהא,  אשר קפצו כתיישים מיוחמים באותו מפגן  ''ימים על ימי מלך תוסיף'' מביש שהפך אותנו - הליטאים הרציונלים באבחת הנפת יד של ירחמיאל בוייאר  לעדת רפי שכל מזילי ריר.   כל אותם חרדים שהיוו את השוליים הקיצונים בתוככי הישיבות הליטאיות ואשר תמיד עקמו אף למראה הממסד האגודאי כולל צא''י ושלמה לורנץ וע''כ נמנעו מלהשתתף במערכות בחירות קריטיות כאשר סכנה רחפה על הקולקטיב החרדי, זנחו את אידיאולוגיית ההתבדלות הבריסקאית ורצו אחוזי אמוק לעבר הקלפי לשמע הלמות תופי המלחמה של השבט.

גם הבריסקערס היותר אותטנטים שנמנעו מלשלשל את קולם בקלפי, כולל הקודקודים, עקבו בהתענינות עצומה אחר השתשלות המאורעות  ולא הסתירו את אהדתם לקבוצת הכדורגל של היריב -ידיד ישן מבני ברק.  ראי'יס בן הגרי''ד הירושלמי שבד''כ לא חסך את שבט לשונו מהממסד הבני ברקי, נאלם דום מול המחזה המרהיב של של המונים משולהבים צועדים בסך לשירת ימים על ימי מלך תחת דגל ההולכים בדרכי נפש החיים ובלע את לשונו הארוכה עד מאוד עד עצם היום הזה.

גם ראשי הישיבות השפויים של עולם הישיבות נגררו בעל כורחם לאותו מעמד הזניית התורה בו הפכו בשם היחלצות למען כבודו של קולגה זקן את ההצבעה בקלפי למפלגה פלונית דווקא, ולא לחברתה הדומה לה בדרכי פעולתה, לאחד מעיקרי קיום הדת.  במקום לומר בקול רם את הדברים כהוויתם, הדפיסו את חוברת הכרומו עם העטיפה הסגולה בה כל גדולי הדור בסדר אלפביתי איבדו את כבודם בהסתתרם תחת סיסמאות מפוצצות של קיום הדת וכו'.   לצד היותו האירוע המכונן של התודעה הליטאית הקולקטיבית, הקמת דגה''ת גילמה את גירושו של הקול השפוי ממחננו  עד לרגע כתיבת שורות אלו.

אבל גרוע מכל היה עצם עובדת ההצטופפות תחת אותה תוית עם כל הנחשים שעד לימים הללו רחשו להם תחת ערימות הקש הפרטיות שלהם.   פתאום חברונער שפוי מצא את עצמו באותה קבוצה חברתית ובעיקר באותו תחום שיפוט של ר' שמואל דוייטש, נתי גרוסמן, ושאר מצטטי ר' יוסף דינקל ועוד כתבים איזוטרים.  

וכך נמצאנו שאותו מהלך עצמאות מגור במישור הפוליטי הוביל לשיעבוד תרבותי איום ונורא הנמשך עד ימינו אנו. 

ועדיין אנו מצפים לחמור הלבן שיפריד את הרביצים והשמוליק סגלים מכל הדוייטשים, גרוסמנים, דינקלים, ור' משה שייפלדים.  




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/10/2008 14:40 לינק ישיר 

אמנם הדרך התורנית/ישיבתית מאז ומעולם היתה שצריך להיות פרייארים (כמבואר במכתבו של הגר"ד לנדא), אך מה שהתאים לפלג קטן, אינו מתאים לציבור גדול.

קל מאוד לשבת על זרי הדפנה, וללגלג על חרדת הקודש של השותלים (את זרי הדפנה). לענ"ד, אמנם פרספקטיבה היסטורית מספקת סיבות טובות ללגלוג, אך היא אינה מספקת את הבסיס המוסרי של "אל תדון עד שתגיע למקומם".




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/10/2008 18:30 לינק ישיר 

אם הייתי כותב את הדברים הנכונים כאן, היו אומרים שאני חסיד מתלהם. זכו מלאכתם נעשו על ידי אחרים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/10/2008 21:48 לינק ישיר 

מתלהמים אחרים...





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2008 15:55 לינק ישיר 

הוועדה


לקרוא ולהתמוגג, ולהזכר ברג"ס בימיו הטובים.


מכל הנקודות שמנית, דומני שהאחרונה הכבידה, והיא השתעבדותם של גורמים חברונאיים לדגל הבני ברקי. 
כל מי שראה אז את נסיך חברון ר' ברוך מרדכי אזרחי מקיש על דלתי ראב"ד 24, הבין שזהו. נגמרה תקופה. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/10/2008 19:38 לינק ישיר 

שלוימלע

איי, איי, איי. אם לא חוזרים לא יודעים.

ראב"ד 27 ולא חלילה 24.

אם תעזבני יום...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/10/2008 20:27 לינק ישיר 

ט"ס



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/10/2008 19:30 לינק ישיר 

בשורה התחתונה

מה היה הרווח אם בכלל שהשיזו אלו הדוגלים ביתד הלא נאמן?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/10/2008 00:00 לינק ישיר 

קלף, וכי רצית שימשיכו להיאנק תחת המגפיים הפולניות?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/8/2018 17:25 לינק ישיר 

הנה חלפו ביעף עוד 10 שנים



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > אגודה אחת > 20 שנה ל"דגל התורה" / נוסטלגיה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר