בית פורומים חינוך בגיל הרך

חינוך ביתי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/2/2009 15:37 לינק ישיר 
חינוך ביתי


קישור לדף הפעלות ורעיונות באתר הדוגל בחינוך ביתי, שזה נושא רחב שלא אדון בו כרגע. באתר שלהם ניתן למצא חומרים ורעיונות רבים הן לגננות והן להורים בשעות שהילדים בבית.

http://www.ab-lifeschooling.com/30973/%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%92%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%9A

תוקן על ידי טףטיפה ב- 12/02/2009 15:35:00




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2009 15:40 לינק ישיר 


העמוד הראשי של האתר
http://www.ab-lifeschooling.com/site/index.asp?depart_id=30973



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/5/2010 21:00 לינק ישיר 



לאחרונה יש התעוררות ועניין בנושא, הנה כמה כתבות

חינוך ביתי: "מלמדים רק כשהילדים רוצים ללמוד"

 

"אנחנו מקפידים שלא ללמד את הילדים שלנו", מצהירים חדוה ורני כשר, שילדיהם לומדים בחינוך ביתי ומוסיפים: "אין לי כל רצון שהילד ידע משהו, מתישהו ואיכשהו וזה כולל מיומנויות בסיסיות כמו קריאה וכתיבה".

חינוך ביתי: כתבה ראשונה בסדרה

לין גרנרוט-קפלן


"הורים רבים שבחרו לבסוף בחינוך הביתי, התחילו במערכת הפורמאלית ומשהו בסיטואציה שנוצרה בבית הספר יצא לא טוב", אומרת י' (השם המלא שמור במערכת), פעילה בחוגי החינוך הביתי. "אני מדברת גם על ילדים ללא קשיים. ההורים אומרים 'היצירתיות של הילד נעלמה והניצוץ שהיה לו בעיניים כבה', המשפט הנפוץ של הורים שהחליטו להוציא את הילד מהמערכת הוא 'קיבלתי את הילד שלי בחזרה'".

 

 

נשמע קיצוני? כנראה שלא. בימים בהם גם גורמים במערכת החינוך טוענים, שלא לציטוט, שבמתכונתה הנוכחית מערכת החינוך אינה מתאימה לילדים רבים, השיחות הארוכות שניהלתי עם הורים שבחרו בחינוך הביתי, שכנעו אותי שיש כאן אפשרות מעניינת וכלל לא הזויה כפי שזה נראה במבט ראשון.

 

 

בחיל וברעדה אנו שולחים את ילדינו הרכים למסגרות החינוך. אנו מנופפים לשלום לפעוט הבוכה מבעד לגדר הגן, מלווים את הילקוט הגדול על הרגליים הדקיקות ל"שלום כיתה א'" ובהמשך נפרדים מהמתבגר המבולבל הנבלע בשערי חטיבות הביניים והתיכון.

 

קמים בבוקר מתי שרוצים

לא כך כולם. מטעמי אידיאולוגיה צרופה או כתוצאה מאכזבה מהמערכת, ישנם הורים שהחליטו שמקומם של ילדיהם בביתם. זה גם אולי הזמן להזכיר שוב, שבתי ספר קמו והתפתחו בתקופת המהפכה התעשייתית לפני כ-160 שנה בלבד, ונועדו לענות על הצורך להכשיר פועלים לעבודה. הורים רבים כיום חיים בתחושה שהם שולחים את ילדיהם בכל בוקר להשגת מטרות לא ברורות ובשיטה בעייתית למדי.

 

חדוה ורני כשר, מוותיקי וממובילי החינוך הביתי בארץ, מתגוררים בצפון עם ששת ילדיהם בני ה-17, 15, 13, 11, 8 ו-5, כולם בחינוך ביתי. ההתעניינות שלהם בחינוך הביתי החלה כאשר אחותה של חדוה הוציאה את ילדתה מבית הספר בכיתה ה'. יחד עם משפחה נוספת שהביאה את הרעיון מארה"ב, הם התחילו לרכז משפחות שהתעניינו בנושא ובמקביל החלו להוציא לאור את העיתון "באופן טבעי". "בחרנו באורח חיים טבעי, שאומר שהתינוק נמצא הרבה בבית ויונק תקופה ממושכת", אומר כשר. "נמנענו מלהוציא את הבכורה שלנו למסגרות מחוץ לבית ובהמשך, גם לא שלחנו אותה לבית הספר. זה היה תהליך הדרגתי שנבע בעיקר מבחירה באורח חיים טבעי יותר".


 קמים בבוקר מתי שרוצים. צילום אילוסטרציה: index open 

 

איך זה נראה בפועל?

בבית משפחת כשר אין סדר יום קבוע. הילדים קמים והולכים לישון מתי שהם רוצים. הלינה המשותפת (מונח מושאל מהלקסיקון הקיבוצי), היא אחד מהערכים המנחים ומועד עזיבתו של הילד את מיטת הוריו תלויה לגמרי ברצונו החופשי. "ילדים שמחים לישון עם ההורים שלהם כמה שנים טובות וההוכחה לכך היא כל אותם הילדים שמגיעים למיטות הוריהם באמצע הלילה או בבוקר וההורים לא יודעים מה לעשות עם זה. אצלנו כולם ישנים מעולה. הם קיבלו את הביטחון של שינה בסביבה מוגנת", אומר כשר.

 

כעיקרון, חדוה ורני לא מכריחים את הילדים לעשות דבר מה, כאשר אפשר שלא להכריח, לא מלמדים אותם ואף לא מכוונים אותם ללמידה. "אנחנו מקפידים שלא ללמד את הילדים שלנו. אנחנו לא בוחרים את הנושא, את הדרך ואת היעדים. אנחנו שמחים ללמד אותם כאשר הם שואלים, אך אין לי כל רצון שהילד ידע משהו, מתישהו ואיכשהו וזה כולל מיומנויות בסיסיות כמו קריאה וכתיבה".

 

כשר טוען שהקריאה והכתיבה הן פעולות טבעיות לילדים, בדיוק כמו הליכה ודיבור וכשמסתכלים על זה כך, כל פעולה אקטיבית מצד המבוגרים שתכליתה ללמד את הילדים, עלולה להזיק יותר מאשר להועיל. "הגדולה שלנו התחילה לקרוא לבד בגיל 6, אחיה בגיל 8 וגם אם זה היה בגיל 10, זה בסדר. עדיף אפילו שזה קורה מאוחר יותר, כי ההסתכלות על העולם שלא דרך המילה הכתובה היא מאוד משמעותית".

 

על פי כשר, יאנוש קורצ'ק, הוא האב הרוחני של הגישה. "במילה אחת העיקרון של החינוך הביתי הוא כבוד. הרבה מהעקרונות שטבע קורצ'ק בבתי היתומים שלו מבוססים על גישת הכבוד לילד וההתייחסות אליו כאל אדם שלם ולא כאל אדם שבדרך", הוא אומר.


 

 הילדים לומדים כשהם רוצים לדעת.

 

ומה אומרת המערכת?

עד 1994, משרד החינוך כלל לא הכיר בחינוך הביתי. בעקבות לחץ של הורים, המשרד נדרש לסוגיה ועבר מספר גלגולים בהתייחסותו לנושא. בחוזר המנכ"ל האחרון שיצא בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, נכתב "עמדת מערכת החינוך בישראל היא שמקומם של תלמידים בגיל לימוד חובה הוא במסגרת מוסדות החינוך". "...עם זאת, תאושרנה בקשות לחינוך ביתי במקרים שבהם ההורים מציגים השקפת עולם מגובשת ביותר, השוללת חינוך במסגרת בית ספר או במקרים שקיימות נסיבות יוצאות דופן, מיוחדות וחריגות, שבעטיין יאפשר משרד החינוך פטור מחוק לימוד חובה להורים המבקשים שילדם לא ילמד במוסד חינוך מוכר, בתנאי שנמצא שהילד מקבל חינוך שיטתי המניח את הדעת בביתו".

 

 

על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים הקודמת אישר המשרד לכ-260 תלמידים ללמוד במסגרת של חינוך ביתי, לעומת כ-230 תלמידים בתשס"ח וכ-100 תלמידים בתשס"ז. עם זאת, להערכת גורמים הפעילים בחינוך הביתי, המספר בפועל גדול לפחות פי 3. הם טוענים כי בקשות רבות כלל לא מוגשות וזאת בין השאר כמחאה על התפיסה המנחה את משרד החינוך.

 

"ב-15 השנים האחרונות הם לומדים ויש שיפור גדול, אבל עדיין אף אחד מהם לא עשה חינוך ביתי ולא טרח ללמוד את הנושא מקרוב וככה זה נראה", אומרת י'. "בגלל חוסר ההכרות שלהם, הם משנים נהלים בגישה של ירייה באפלה, לראות אם פוגע או לא פוגע ואחר כך משנים שוב. בפועל, אין להם יכולת של ממש לפקח על הלמידה", אכיפת חוק חינוך חובה מוטלת על הרשויות המקומיות ואלו בוחרות לרוב שלא לאכוף אותו במקרים אלו.

 

חלק מתפיסת חיים

החינוך הביתי לרוב, הינו חלק מתפיסת חיים רחבה, הדוגלת בחזרה לחיים ערכיים, אורח חיים בריא וצרכנות נבונה, הנקה עד גיל מאוחר ושחרור הילד לעצמאות על פי הקצב האישי שלו. בפועל, המנעד היישומי הוא רחב, החל מ-Unschooling – תפיסה המתנגדת לצורך ללמד את הילד באופן יזום וכלה בלימוד הילד בבית על פי תוכנית לימודים מובנית ולעיתים צמודה לתוכנית הלימודים של משרד החינוך.

 

הן ב-Unschooling והן ב-Home schooling, החינוך הביתי נשען למעשה על נוכחות קבועה של מבוגרים זמינים בבית במהלך כל היום. לרוב, ההורה המתגייס הוא האם וכך נוצרת למעשה חלוקת תפקידים "של פעם" במשפחות החינוך הביתי - האב אחראי על פרנסת המשפחה והאם נענית לצרכי הילדים ומנהלת את הבית במשרה מלאה. כך או אחרת, החיים עם משכורת אחת לא פשוטים.

 

 

"החיים בבית חוסכים הרבה מאוד כסף", אומר כשר. "את מדברת על ויתור על קריירה, אבל אם אישה מחליטה על קריירה, היא צריכה לוותר על לא מעט מהמשפחתיות שלה. הרבה נשים בקהילה שלנו הן אמהות אינטליגנטיות ואינטלקטואליות שהבחירה שלהן היא להישאר בבית. היום אפשר לעשות קריירה גם אחרי שגומרים את סבב הילדים. היו תקופות שעבדתי מאוד קשה על מנת לאפשר את אורח החיים הזה. לאחרונה, עברנו לדירה קטנה בקיבוץ, אחרי שעזבנו בית גדול בראש פינה. אנחנו מנסים להוריד הילוך ולצרוך פחות".

 

ומה עם תעודת בגרות?

 

 

"הם ניגשים לבגרות אם צריך וכשצריך", עונה כשר. "הילדים נדרשים לעשות בגרות בתיכון בגיל שבו לרוב הילדים קשה להתמודד איתה, כי יש להם דברים יותר מעניינים לעשות. בנוסף, הם לא רואים בשלב הזה את הצורך הברור. כשילד מחליט לעשות תעודת בגרות כי יש לו סיבה אמיתית או מטרה ברורה מול העיניים, כמו תנאי קבלה לבית ספר למוזיקה, הוא יעשה את זה מרצון וזה יהיה לו הרבה יותר קל". די משכנע, לא?

 

 



חינוך ביתי: "הילדים עדיין זקוקים לאמא"

 

הילדים של חגית נובק לומדים כמה שהם רוצים, מתי שהם רוצים ואיפה שהם רוצים. חגית מעדיפה שהם יהיו בבית, מתוך אידיאולוגיה. הילדים לפעמים רוצים ללכת קצת לבית הספר.

חינוך ביתי - כתבה שנייה בסדרה

לין גרנרוט-

"בכל בוקר כשהייתי צריכה להיפרד ממנה, הרגשתי שאני עושה משהו לא נכון בשבילי ובשבילה", נזכרת חגית נובק, אם ל-4 ילדים בני 13, 11, 6, ו-8 חודשים, בפרידה מבתה השנייה בכל בוקר בגן. "בכל בוקר הרגשתי שאני מוותרת על משהו שהפך בשבילי יותר עיקרי וחשוב, לטובת משהו שהפך להיות משני".

 

 

בכתבה הקודמת בסדרת החינוך הביתי סיפרנו לכם על חדווה ורני כשר, הורים ל-6 ילדים שלא ביקרו בבית ספר מימיהם. במקרה של חגית ובעלה, הדרך אל החינוך הביתי לא הייתה ברורה מאליה ובהתחלה הילדים ביקרו במסגרות הרגילות. גם כיום, כאשר הילדים בגרו, לכל ילד מסלול משלו. יש אידיאולוגיה, בהחלט, אבל ישנה גם גמישות גדולה וראייה של צרכי הילד.

 

 

זקוקים לאמא

חגית נובק גדלה להורים הישגיים, שעסקו בחינוך. אביה ד"ר לסוציולוגיה ואמה עבדה שנים רבות במערכת החינוך. לחינוך הביתי היא הגיעה במהלכו של מסלול אחר לגמרי שהיה אמור להוביל אותה לקריירה אקדמאית דווקא בתחום מדעי כדור הארץ. בתה הבכורה טופלה מגיל חצי שנה על ידי מטפלת ובהמשך הלכה לפעוטון. כשנולדה בתה השנייה, גם היא נשלחה למטפלת, אבל ההמשך לא זרם כמתוכנן.

 

 

"בניגוד לבכורה שלנו, שהתנפלה על החיים והכל היה בסדר, השנייה הייתה זקוקה לי פיזית", חגית נזכרת. "היא הייתה ילדה לא פשוטה וחלתה הרבה. הייתי עמוק בקריירה, אבל עצם העובדה שהיא הייתה כל כך זקוקה לי, גרמה לי להישאר איתה שם ולהיות זקוקה לקרבה אליה בעצמי".

 

בהדרגה, צמצמה חגית את עיסוקיה באוניברסיטה לטובת הבית. לאחר כשנה עברה לעבוד בקרן קרב (תוכניות העשרה לבתי ספר) במשרה חלקית. "התוודעתי למערכת החינוך מבפנים", היא מספרת. "נוצרה לי שם תחושה מאוד חזקה שבבית הספר היסודי, הילדים עדיין זקוקים לאמא ולבית ושהם יוצאים ממנו מוקדם מדי".

 

כשהבת הבכורה היתה בת 3.5 והקטנה בת שנה וחצי, חגית הוציאה את שתיהן מהגן. "אמרתי שאני מחזירה את עצמי הביתה, שאני צריכה פסק זמן לעצמי", היא נזכרת. המשפחה התגוררה בבית חשמונאי, ליד רמלה. מהרגע ששתי הבנות היו בבית, חגית החלה לחפש חברה לבנות ולעצמה. "הבנתי שאני לבד בסרט הזה", היא אומרת. "התחלנו לפגוש אנשים וראיתי שיש עוד כמה אנשים בארץ שרוצים לגדל את הילדים בעצמם. התחברנו אל הקהילה של "באופן טבעי".

 

בהדרגה הוקמה על ידי אותה חבורה מיני קהילה של חינוך ביתי באזור רחובות. הקהילה גדלה וכיום, לדברי חגית, היא מונה עשרות רבות של משפחות מאזור המרכז, המתאפיינות בפעילות חברתית ענפה, כולל חוגים, מפגשים וטיולים המאורגנים על ידי הקהילה.

 

בהמשך, עזבו חגית ובעלה את בית חשמונאי ועברו לכורזים שבגליל. "רציתי להצטרף למשפחה הגרעינית שלי. חינוך טבעי הוא תפיסת עולם שלמה ודרך חיים", היא אומרת. "זה הוביל אותנו לחיים בשבט. רצינו גם לגור בגליל בקצב אחר. הקצב של המרכז היה נורא מהיר עלינו".

 

כיום, לחגית ולבעלה 4 ילדים, כאשר לכל אחד נמצא מסלול המתאים עבורו. הילדים לא למדו אף פעם באופן יזום, למעט לימודי אנגלית אצל מורה פרטית לבקשתם ומעט חשבון שלמדו עם האב.


 

 "בכל בוקר הרגשתי שאני מוותרת"

 

 

"אני מקבלת אתכם לגמרי"

 

עם המעבר לגליל, ביקרה המשפחה בבית הספר של בני הדודים. "גילינו שם אשת חינוך מדהימה ופתוחה", מספרת חגית. "תיקי פורת המנהלת אמרה 'אנחנו בית ספר קהילתי ומבחינתי אתם חלק מהקהילה. אני מקבלת אתכם לגמרי. אם אתם רוצים להשתלב באיזשהו אופן, אתם מוזמנים'. היא הראתה לנו את המערכת ואמרה 'תבחרו מה שאתם רוצים'. הגדולה בחרה 3 מקצועות תל"ן (תוכנית לימודים נוספת, חוגי העשרה) והלכה רק אליהם, מבלי להיות מחויבת. השנייה לא רצתה כלום ונשארה בבית".

 

 

בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, בחרה הבת הבכורה להצטרף לראשונה לבית ספר דמוקרטי באזור והיא לומדת בכיתה ז'. "היא הרגישה שהיא בשלה לצאת מהבית. היא טיפוס חברותי. על אף שלא לימדנו אותה באופן יזום, מדהים לראות את ההשתלבות שלה. היא פשוט שוחה כמו דג במים, אפילו במתמטיקה. היא מהמצטיינים ומקבלת ציונים מדהימים. אם חסר לה משהו, הסבר קטן של המורה או שלנו מצמצם לה מיד את הפער".

 

 

"יש מין עמוד שדרה נורא חזק שנוצר אצל ילד כשהוא מצליח ללמוד דברים מתוך מוטיבציה פנימית. הלמידה נהיית פשוטה וטבעית במקרה כזה", חגית מסבירה את מה שנשמע כמעט בלתי אפשרי. "הבת השנייה שלנו למשל, שהתחילה לקרוא ממש רק בגיל 10, בולעת עכשיו ספרים". גם בתם השנייה שכעת בכיתה ה' על פי גילה, הצטרפה בתחילת השנה לראשונה לבית הספר היסודי לשיעורי תל"ן בלבד.

 

בועט באידיאולוגיה

בנה בן ה-6 של חגית החליט לבעוט באידיאולוגיה בגיל צעיר והצטרף בתחילת השנה לגן עם בת דודתו. "זה שם אותי בפינה לא פשוטה", אומרת נובק בכנות. "זה עימת אותי עם הצורך לבדוק כמה אני מכתיבה להם וכמה אני מקשיבה ומאפשרת. החלטנו לאפשר לו והוא מאוד נהנה. לאחרונה הוא התחיל לדבר על זה שהוא רוצה לחזור הביתה. הוא לא יעלה לכיתה א'", היא עונה לשאלתי.

 

 

"אני לגמרי לא מרגישה שהקרבתי משהו", היא עונה לשאלה אחרת שעומדת תמיד באוויר כשמדובר בחינוך ביתי. "עשיתי את השינוי כי הרגשתי הפוך ועם השינוי גיליתי בי צדדים אחרים שאף פעם לא קיבלו את הקול שלהם, כי חונכתי על הישגיות ואינטלקטואליות כבדה. אני מאוד פעילה בקהילה, שותפה בעריכת העלון 'באופן טבעי' ומעבירה מעגלי נשים. אני יודעת שכשיבוא הזמן, גם אמצא את הדרך לפרנס בכיוונים הללו. זה דורש המון ויתורים, אבל ממילא אורח החיים הצנוע הוא חלק מהתפיסה שלנו. אין אצלנו נסיעות לחו"ל, חופשות הן באוהל ואנחנו קונים הרבה מוצרים ביד שנייה".

 

 

במקרה של משפחת נובק הילדים מתחילים בחינוך ביתי בגישת ה-Un schooling, אך נחשפים גם למסגרות החינוך הרגילות על פי רצונם. אם וכאשר הם מביעים רצון לעזוב את הקן ולהשתלב בחברת בני גילם במערכת החינוך, האידיאולוגיה של ההורים מגמישה את עצמה לטובת צרכי הילדים.

 

 

איך הגיבה המשפחה הרחבה שחינכה כאמור לאידיאולוגיה שונה? אני שואלת. "אצל הרבה אנשי חינוך ביתי יש נטייה לשלול את המוסכמה של חינוך ציבורי", היא מסכמת. "הם מרגישים מאוד חזק – 'אנחנו עושים את הדבר הנכון ואחרים טועים'. עבדתי המון על לכבד את הבחירה של האחרים. אין לי ספק שבית הספר מתאים לרוב הילדים. אם באים עם גישה כזו ומקבלים אותה אצל אחרים, גם הקבלה של האחרים את התפיסה שלך הופכת לפשוטה יותר".


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3872730,00.html



 

 



תוקן על ידי מראה ב- 04/05/2010 21:18:22




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/5/2010 21:59 לינק ישיר 


כתבה ישנה יותר בנושא

חינוך ביתי: להיות עם הילדים - כל היום

שנים היא חשבה שאמהות שמחליטות לחנך את ילדיהן בבית מוותרות על החלומות, על ההגשמה העצמית, מפחדות להתקדם בקריירה. היום, אחרי שנים שצברה בתור שפחה בשתי משרות - ריקי כהן מודה שטעתה

 ריקי כהן
 מקימת אתר "
אמהות אובדות ".



שנים הן היו הסדין האדום שלי. אמהות החינוך הביתי, אלו שויתרו על ההגשמה העצמית והחלומות האינדיבידואלים, וגם על כסף משלהן, היו עבורי הנגטיב כשביקשתי להגדיר את זהותי כאמא ואישה.


עמוד השדרה הפמיניסטי שלי לא אפשר לי לראות בהן אידיאליסטיות חדורות שליחות, אלא אלו שמצאו תירוץ אופנתי להימנע מקריירה בחוץ, להימנע מתחרות ומצורך להוכיח את עצמן בשוק העבודה. הרעיונות שלהן נגד הממסד החינוכי נראו לי התפנקות והתבדלות, ניו אייג' בגרוש.


טוב, התבגרתי, איתכם הסליחה על הקלישאה. השנים שצברתי כשפחה בשתי משרות, אחת במשכורת והשנייה בתשלומי אהבה ושייכות שוטפים, הפכו את הדרך שבה אני שופטת אמהות אחרות מורכבת יותר – השחור ולבן נוקד בתובנות מציאות, בהדרגה.


פתאום אני שומעת את עצמי מדקלמת לחברות שלבוא כל יום בשש בערב זה פספוס ועוול לילדים, שלהיות עם הקטנה בבית שבוע היה רוב הזמן תענוג, ושאני מפנטזת על הכנת מאפינס בריאות איתם. מה קורה כאן? תביאו את הסדין האדום בבקשה.



שגית ומשפחתה. "אין בי החמצה"


איש באמונתו יחיה?

את שגית לב, אמא לארבעה ילדים בגילאי חינוך חובה שמגדלת את כולם בבית וגם יועצת הנקה מוסמכת IBCLC, הכרתי במקום היחיד שיכול היה להפגיש בינינו – ברשת כמובן. קראתי אותה כותבת באתר "באופן טבעי", שחלק מחבריו מגדלים את הילדים בבית, דוגלים באוכל אורגני ובתיאוריות נוספות, כמו אי מתן חיסונים וכן הלאה. כל מה שעושה לי בדרך כלל גרדת בעור.

במהלך השנים נחשפתי לתגובות שונות שלה, וכמו בסיפור הילדים הנפלא "איתמר פוגש ארנב" של דוד גרוסמן, גיליתי שהיא לא מפחידה כל כך. החלטתי לכנס אותה לשיחת בירור נוקבת שבה אני מבררת עד כמה "איש באמונתו יחיה" יעבוד אחריה.


תראי, יש לי וידוי, אני חושבת עלייך בקנאה צורבת כל יום בארבע עשרים וחמש, בעודי דוהרת על נתיבי איילון ומתפללת לא לאחר לצהרון. את בטח בזה לי.

"אני לא שופטת, גם את יכולה להגיד שהילדים מסכנים כי הם לא נפגשו עם החברים בבית הספר היום".


באמת רציתי לשאול אותך על זה. לא מפריע להם שאין חברים?

"יש להם חברים ויש לנו מפגשים חברתיים. יש לנו מפגש פעם בשבועיים בשומרי הגן, חוג.

זה כמו תנועת נוער: תרבות אינדיאנית, מלאכות יד, גילף, הבערת מדורה. יש לנו יום חוגים, פעם בשבוע, שיתחיל אחרי החגים. לקחנו את המשאב האנושי, האמהות, ואנחנו נפגשים במקום מסוים, קובעים מין סמסטרים כאלו, שני סמסטרים בשנה, ובקבוצות יש שני חוגים. היה חוג בישול, חוג משחקי קריאה-כתיבה, בינגו, כל מיני, ומי שרוצה נכנס. אני עשיתי חוג משחקים של פעם: קפיצה בחבל, קלאס. היה חוג מדע לקטנים. כל אמא מביאה את מה שהיא יכולה".

מי אם לא אני - ילמד את ילדיי?

כדי להסביר את הצעד הדרמטי שעשו שגית ובן זוגה, היא מספרת שאגם (11) ומור (12), הילדים הגדולים, היו בגנים ובבתי ספר עד כיתה א'. "בסוף כיתה א' הבנו שלא מתאים לו/לנו להיות שם. הייתי מלאת ביקורת על המערכת, ‫וגם הייתי בבית עם ליבי (7) וידעתי שאפשר אחרת"‬.


‫הביקורת הייתה פדגוגית?‬

"הביקורת הייתה בעיקר חינוכית/חברתית וכמעט ולא פדגוגית‬, על אלימות, על חוסר יכולת לענות למצבים חברתיים ואישיים פרטיים. אם אתה לא בדיוק בטופ של עקומת הפעמון אתה לא מתאים‬. חוסר יכולת לתת מענה לצרכים חברתיים או לימודיים שאינם בדיוק כמו של כולם"‬.


ומאז נולד עוד ילד וגם הוא לא הלך לשום גן?‬

"‫מעיין, בן 5, נולד כשאגם היה בכיתה ב'. ‫ליבי ומעין לא פקדו משפחתון/גן/בי"ס מעולם‬".


והילדים עצמם לא רוצים ללכת לבית הספר?

"היו שלבים שהילדים ביקשו ללכת לבי"ס, אבל עבר להם. הסברנו להם שזה מה שאנחנו בוחרים. כרגע אף אחד לא רוצה. כשהוצאנו אותם מבית הספר היתה שמחה גדולה".


כשאני חושבת על החיים האלו, אני לא בטוחה שמה שהילדים שלי צריכים 24 שעות ביממה זה אותי. לדעתי הם צריכים דמויות נוספות, מחנכות, מלמדות.

"האם אני בטוחה שאני דמות חינוכית מתאימה לילדיי, האם המורה בבית הספר הוא דמות חינוכית מתאימה לילדיי, לילדייך? מי קבע שהמורה הוא דמות חינוכית טובה יותר ממני? מי אם לא אני, ההורה, הדמות המתאימה לילדיי?"


"הילדים זקוקים לזמינות שלנו, ליד מכוונת, ולמורה אין את זה. מורה לא יכולה להיות בהפסקה כשיש לה 35 ילדים. הנוכחות שלנו חשובה. אנחנו מבגרים אותם מהר מדי. הם צריכים להיות ילדים. אני רואה איך גם אני מתפתה. הילד בן 11 ואני אומרת, הוא כבר גדול ואני יכולה להשאיר אותו כשאני יוצאת לעשות טסט לאוטו. נכון שאפשר חוקית ומעשית להשאיר אותו, אבל זה לא רק זה, הם צריכים את ההכוונה הרגשית. הילד צריך שאמא תהיה שם. הוא לא יכול לחיות בואקום.


"זה לא מהגנת יתר. אני מרגישה על עצמי ועל החברות שלי שזה מתוך הבנה שהילדים זקוקים לאיזו דמות משמעותית. אמא זו דמות משמעותית. ואבא זה גם בסדר (צוחקת). תראי, אני יוצאת לעבודה 3-4 פעמים בשבוע לכמה שעות והם עם אבא. אנחנו אחרים, אבל הוא איתם בדרכו".


זו אמירה לא פמיניסטית.

"קשה לי עם הפמיניזם הישן. אני בוחרת בדרכי כי אני זו שלחצתי מאוד על החינוך הביתי והיה קשה לשכנע את בן זוגי. קשה לי עם הפמיניסטיות הישנות שאומרות שאישה צריכה לצאת, להשיג, כי אין מה לעשות, אישה שונה מגבר. אנחנו יולדות והם לא. אנחנו בהריון והם לא".


 "למה שמישהי אחרת תקצור את הפירות?"


אין פתרון לילדים בקצוות

מה נותן לך את הכישורים להיות המורה שלהם?

"אני לא מלמדת אותם בלימודים. בהתחלה עוד אמרנו שנלמד חשבון וירדנו מזה".


את לא מפחדת לגדל ילדים בורים?

"הם לא בורים בכלל. זה משהו שעברנו איתו תהליך. שביט (בן זוגה) רצה שכל יום תהיה למידה ואני אמרתי, מה פתאום, חינוך חופשי. מתמטיקה אנחנו ממש מתרגלים את המינימום. אני לא מלמדת. פתאום גילינו שאגם יודע אחוזים. לבד. אנחנו לא יושבים ומתרגלים מחברות ותרגילים על תרגילים. הוא הבין".


"בגלל שאתה צריך להתאים את עצמך לכל הילדים בבית הספר, אתה צריך כל הזמן לשנן לשנן לשנן. הבת של בת הדודה שלי, עלתה לכיתה א' והיא קוראת וכותבת כבר שנתיים. משעמם לה. למורה אין פתרון בשבילה. אין פתרון ברור בבית הספר. אין פתרונות לילדים בקצוות. זה גם בשאר התחומים. למשל, לילדים הלא מוכשרים חברתית".


במה הילדים שלך שונים מילדים שאת רואה ממערכת החינוך?

"חברתית הם מאוד חברותיים, מאוד יודעים ליצור קשר בלי בעיה עם ילדים. בהנחה שילדים בבית הספר חברותיים, פה אני לא רואה שוני. מבחינת להעסיק את עצמם, הם יודעים להעסיק את עצמם הרבה יותר טוב. אין להם את הציפייה שיבוא מישהו להפעיל אותם, להגיד להם מה לעשות. היינו בחופש בפארק הירדן, בלי קוסם, בלי ליצן, משחקים הכי פשוטים. הילדים שיחקו בעצמם. הייתה רב-גילאיות וילדים בחינוך ביתי זה בסדר להם לשחק עם ילדים בני שלוש בקבוצה, מה שאני לא רואה אצל ילדי בית ספר".


יש שיטענו נגדכם שאתם מתבדלים

"טוב, מעולם לא הייתי ממש במיינסטרים. לקח לי שנים להבין את זה שאני לא. האם זו התבדלות? אני לא מרגישה מבודלת. אני גרה בקיבוץ, אני צריכה להיות חלק ממשהו ואני מאוד פעילה. הילדים רואים אותי מתנדבת. מה שמפריע לי זה הילדים שמשוטטים ולהורים שלהם לא אכפת מה הם עושים. אין ליווי של ההורים". 


את מספרת שעוד לא קיבלת אישור ממשרד החינוך להשאיר את הילדים בבית גם השנה. ומה אם לא יתנו - לא תשלחי?

"ברור שלא אשלח גם אם לא אקבל אישור. אני פועלת על פי חוק. הם לא. יש לי אישור כבר חמש שנים, למה שלא יהיה לי? יש פה אידיאולוגיה מגובשת".


תגידי, ומה עם החיים שלך, זמן לעצמך?

"זמן לעצמי - אני מכירה אמהות בחינוך ביתי שהולכות ליוגה, למעגלי נשים, לפילאטיס, אמא שהיא נגנית בפילהרמונית. אני מניחה שלכל אחת צרכים אחרים ויודעת איך למצוא את הזמן לעצמה. אמהות בחינוך ביתי הן אמהות חזקות ואסרטיביות. אם הן לא מהחומר הזה, זה לא יחזיק מעמד. זה לא אמהות חינוך ביתי בגרשיים, ששמו רגע בצד את הקריירה בשנים הראשונות, כי זו לא חוכמה. חינוך ביתי, אם זה לא בגיל חובה, זה לא זה.


"אני זוכרת את השנים הללו שיצאתי בשש בבוקר כבר מהבית לדרך כדי להספיק לפגישות וחזרתי בארבע, רצה לקחת אותם מהגן. הבנתי שזה פספוס מאוד גדול שמישהי אחרת תגדל את הילד שלי, תראה אותו עושה את הצעד הראשון. למה שמישהי אחרת תקצור את הפירות? אני לא רוצה! אני רוצה להיות שם כשזה קורה".


"מוכנה לעשות ויתורים"

אבל זה פתרון רק לאלו שיכולים להרשות לעצמם.

"על מה את מדברת?! הייתי שנים במינוס קבוע, לטלפונים ממספר חסוי לא הייתי עונה כי אולי זה מהבנק. מתנות לימי הולדת לא הייתי קונה".


‫ואיך את מרגישה עכשיו? לא מתגעגעת לחיים עם אפשרויות צרכניות?‬

"‫לא מתגעגעת לקניות. זה באמת עושה לי רע. אני לא אוהבת להרגיש בורגנית שיכולה להרשות לעצמה‬. אנחנו חיים במקום שיש בו פחות דברים חומריים. קשה לי לראות את עצמי גרה בעיר, קשה לי להיות בורגנית. אנחנו חושבים על לבנות בית. אני לא יכולה לחשוב על זה, שיהיה לי בית משל עצמי. אנחנו מאוד מצומצמים. אין נופש בבית מלון. זה גם לא הסגנון שלנו".


והצמצום הזה אינו מקור לתסכול ועימות עם הילדים?

"תסכול כן, לא עימות. הם הבינו. לפעמים הם מתחננים שנקנה להם כשעוברים ליד מרכז קניות, ואני מסבירה להם: אם אני אקנה באקוגן, לא יהיה כסף לאוכל ואנחנו חייבים אוכל. הקטע של התסכול הוא להתמודד עם אשמה כי אנחנו רוצים לתת להם את הכל, ובקטע הזה אני משתדלת לחיות בלי אשמה. התרגלנו לתת הכל לילדים ולהעמיד אותם במרכז כחברה, אבל אני לא אכנס לחוב בגלל באקוגן".


האם הדרך היחידה שניצבת לי כדי להיות אם נוכחת לילדים שלי היא לוותר על עבודתי ועל הקריירה שלי?‬

"‫שאלה טובה.‬ לא יודעת אם צריך לוותר על קריירה ועבודה‬. ‫אני מכירה כמה וכמה אמהות שממשיכות לעבוד או מצאו דרך לעבוד מהבית‬, אבל מי אמר שזה ויתור?‬"

בהתאם הן נדחקות לרמת חיים מצומצמת‬. ‫או שלהפך, אומרים שזה פתרון לעשירים‬.

"‫אני מאוד נהנית בבית. הרבה אמהות בחינוך הביתי מרגישות הגשמה עצמית‬. ‫‫זה לא פתרון לעשירים".‬


‫למה?‬ ‫אין לנו אפשרות למשל לא לעבוד שנינו‬

"‫זה פתרון למי שמוכן לעשות ויתורים בתחומים שונים של החיים‬, כמו ‫נופש בחו"ל, ‫נופש בבית מלון יקר בארץ‬, ‫מסעדות. ‫אלו דברים שאפשר לוותר עליהם. ‫חוגים‬ - בשנים הקשות לא היה יותר מחוג אחד לילד‬, ‫וגם זה בקושי‬, ‫אבל לא ויתרנו על אוכל אורגני"‬.


‫זה לא פוגע בסופו של דבר בהווי וביחסים במשפחה? הרי לצאת לחופשה מגבש את המשפחתיות‬. ‫חוגים מעשירים את הילדים‬.

"‫אפשר לעשות חופשה זולה בקמפינג שהיא מגבשת לא פחות. ‫לא חייבים בית מלון ב-2000 ש"ח לסופשבוע‬. ‫היינו עכשיו בקמפינג של שבוע שעלה לנו 1000 ש"ח‬". ‫


‫יש לי חשד קבוע שאלו שבוחרות בפתרון החינוך הביתי, בוחרות גם לרדת מהעגלה של הקריירה והמירוץ. כלומר, עושות לעצמן חיים קלים בשטח הזה‬, ‫למרות שאין עבודה יותר קשה מאשר עם הילדים‬.

"‫אז למה אנחנו נותנים לאחרים לגדל את הילדים ומסרבים להיענות גם לקושי וגם לכיף שבלהיות עם הילדים?‬ ‫למה אנחנו נותנות?"


‫אני אגיד לך‬, כי יש לי שאיפות וחלומות. ‫אני רוצה להיות גם במקצוע שלי‬ ‫וגם אמא‬. ואני רוצה לקום בבוקר, ללכת למקום שבו מעריכים את העבודה שלי, לא כאמא‬.

"גם לי.‬ ‫גם לי יש שאיפות‬, ‫כמו לעבוד בקליניקה בבית חולים‬,‫ כמו לפתוח קליניקה בעצמי‬.


ואת דוחה אותן בגלל הילדים?‬

"‫אז אני דוחה את השאיפה שלי לעוד בערך 10 שנים. אני מעריכה שזה ייקח פחות. ‫זה לא בגלל. זה בעקבות"‬.


‫ומה עם החמצה? את לא מרגישה אותה לפעמים?‬

"אני לגמרי שלמה עם הצעד שלי‬. ‫אין בי החמצה. אי אפשר להיות בבית עם הילדים ממקום של החמצה‬".

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3780100,00.html




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/8/2010 14:15 לינק ישיר 


על החינוך ביתי או, אמא, מתי יש בוחן פתע?
בעוד מרבית ההורים מכתתים רגליהם בחודשי פברואר-מרץ בין גן אחד למשנהו, יש הורים שיושבים בבית בשקט. זה לא שאין להם ילדים בגיל גן או בית ספר. הם פשוט החליטו לקחת את חינוך הילדים לאפיקים אחרים. נטשו את מערכת החינוך ובחרו להעניק לילדים השכלה בלתי פורמאלית.
איילה פפירני-יניב

מהות הביתיות


החינוך הביתי מסמן את המשפחה והבית כמקום לימוד עיקרי. באוסטרליה וארה"ב, למשל, התפתחה התופעה בעיקר בשל המרחק הפיזי המהווים מכשול טכני. יש אוכלוסיה שדרך זו באה לה מכורח, כמו ילדים המרותקים למיטתם עקב בעיות פיזיולוגיות. במקרים כאלו מתקיימת תוכנית לימודים מונחית המועברת בשלט רחוק. וישנו זרם נוסף בתחום שאינו מאמין בתוכנית מונחית. חלק מההורים השייכים לזרם זה מונע ממקום של אכזבה ממערכת החינוך, שרואה אותה כמשהו מזיק, חוסר נגישותו של המורה להתבוננות מעמיקה בפרט וניגש לנושא זה כברירת מחדל. 

אבל רבים מהם מונעים על ידי גישה פילוסופית שרואה את הילד כמשהו הוליסטי. גם כאן יש שיטות שונות כמו מונטסורי המשלבת ארגון וסדר עם למידה חופשית, למידת חקר העובדת על הדרך לגילוי מענה לשאלות, הוראה אינדיאנית ואחרות. אבל האמונה הבסיסית זהה:  יצר הסקרנות האנושי והפעילות הספונטנית הם שיובילו את הילד לרכישת ידע בקצב האינדוודואלי שלו.


חיבוק דובי


מדינת ישראל הכירה בחינוך הביתי ב-1994, אך זמן רב נאלצו המאמינים בה לעבור מדורי דרישות מוגזמות. בינהם: הכרה בבעיה חמורה כבעיה נפשית שיש לילד, דרישה להגשת תוכנית לימודים מפורטת והוכחה בסוף השנה כי בוצעו ועוד.
רק ב-2006 זכה החינוך החופשי לניצחון- מה, לאחר פרסום חוזר מנכ"ל שמאפשר חינוך ביתי בסוג של אינטרפטציה אישית.
עדיין, משרד החינוך דורש מההורים שבחרו בשיטה לקבל אישור פטור מחוק לימוד חובה ואישור ללימוד ביתי מדי שנה. הארכת תוקף האישור על ידי וועדה, מותנית בקבלת דוחות המעקב התקופתיים בהתאם ללוח זמנים ובדיקת תוצרי הלמידה בביקור אישי. לפי חוזרי מנכ"ל  משרד החינוך, עמדת מערכת החינוך בישראל היא שמקומם של תלמידים בגיל חינוך חובה הוא במסגרות הלימוד הממוסדות. כמובן שהדאגה העיקרית היא לילד והבקשה היא לוודא שיקבל חינוך ראוי. כזה שיאפשר לו תפקוד אישי וחברתי נורמטיבי גם בבגרותו. המשרד מאפשר קיום קשר בין הילד לבין בית הספר שבו הוא אמור היה ללמוד לצורך קבלת שירותים כגון שימוש בספרייה או במרכז המשאבים, אפשרות להשתתף בפעילויות חברתיות ומבקש שההורים ידאגו לנושא הבריאותי.


למה כן


נונה להבי, יועצת חינוכית בהתמחות לגיל הרך, מפקחת מעונות יום ויועצת פדגוגית,  טוענת כי כל המחקרים הכי עדכניים, שבדקו תלמידים מהמערכת הנורמטיבית מול ילדי הלמידה מרחוק גילו השגים ברורים לטובת האחרונים. עידן הטכנולוגיה שיצר אוטודידקטיה, גרם לכך שלא חייבים להיות נוכחים. להיפך, ילדים שלא למדו במסגרת הרגילה גילו כישורי חקר וגילוי. "כשמלמדים בגישה זורמת, צומחים ילדים עצמאיים הלומדים מרצון. בכלל, גנים ומשפחתונים עד גיל 4 הם לא מחוייבי מציאות".

המאמינים האדוקים ימנו יתרונות נוספים, בינם חיי משפחה רגועים ללא לחצי בית הספר, שליטה בסוג החברה, פנאי לעסוק במה שהלב אוהב, אפשרות לצאת החוצה ולהפעיל את הגוף. אבל אין ספק כי האפשרות להצמד לקצב האישי של הילד, תוך התבוננות וקשב מלא לצרכיו, מסייעת במקרים נוספים כמו ליקויי למידה.
אלו, נוצרים ומתגברים במקום בו מופעלים עליהם לחץ, שיפוט, ציפיות, דיכוי הדרך האישית, כפיית מוטוריקה ספציפית. התווית המוצמדת אליהם מעוררת רגשי אשמה ועלולה להדרדר לבעיה נפשית. בחינוך ביתי אין אילוצים שכאלו ולכן גם אין צורך לקבל את ההנחות לגבי קצב התפתחות אחיד ודרך לימוד אחידה. ההבדלים האישיים בלמידה אינם מסומנים או הופכים לליקויים.
ודרך אגב, אנשים מוכשרים ומפורסמים חונכו על ברכי השיטה. בינהם האנס כריסטיאן אנדרסון, פרנקלין רוזוולט ואייזק שטרן.


למה לא


לא לכל אחד מתאים להיות הורה ב100% תפוסה, יש אנשים שזקוקים לזמן חופשי בכדי להרגיש משמעות נוספת. סיבה כלכלית וצורך לצאת לעבודה הוא שיקול מרכזי ושליחת ילדים לבית הספר נועדה גם להקניית ידע מוסף, ערכים והבנה בהמצאות בחברה.
מעבר לכך, ההורה גם הוא מגיע עם עולם משלו ועשוי להכניס חוסר אובייקטיביות כמו רגשות ומאווים. לטוב ולרע. הילד יכול לחוש שתפיסת העולם הזו צרה לו. למרות ש"ילד נורמטיבי יתמודד עם זאת טוב כמו שהיה מתמודד במערכת הרגילה. הוא יציג פשוט כמיהה, כמו לראות חברים או שאם ירצה ללמוד משהו נוסף כמו נגינה, יוכל לקבל מורה שייתן לו את מה שההורה אינו יכול לספק." כפי שטוענת נונה.
לעיתים דווקא החינוך הקונוונציונאלי מוציא מילד משהו שבבית היה חסום .נונה להבי מספרת על בנה, שבגיל חמש סירב לניסיונותיה ללמדו קריאה. נונה החליטה לא לאלץ אותו ואכן הסתבר שכנראה בבית רצה להיות ילד ולא תלמיד. כי מרגע שנכנס למערכת החינוך התגלה כמחונן. דווקא המסגרת, לא רק הלימודים, גם החיברות, היתה חשובה להשגיו הלימודיים. הוא התגלה כאוטודידקט ומנהיג.


דוגמא אישית


שגית ושביט לב, המתגוררים בכפר-מנחם, מגדלים את ארבעת ילדיהם בין גילאי 9-2 לפי שיטת החינוך הביתי. שני  הגדולים עוד הספיקו לטעום מעט ממערכת החינוך המוכרת לפני שחזרו הביתה.
ההחלטה נפלה לאחר שראו איך הילדה, כלשונם "נכבית". הם הבינו שזה מה שהכי נכון לילדים ולמשפחה. השינוי לא היה קל.
"לוקח בערך שנה עד שמשתחררים מהרגלי מערכת החינוך. מהדפוס של "אני צריך שיגידו לי מה לעשות עכשיו, במה להתעניין, לשחק".

הם ילדים. אנחנו לא אמורים להגיד להם מה צריך לעשות?

"ממש לא. פה יש את החופש לגלות סקרנות, לעשות מה שבאמת רוצים ובוחרים. אפילו שעמום הוא משהו שאנחנו זקוקים לו. אם ילד שוכב על המיטה ובוהה, הוא כנראה צריך את זה לעבד דברים שקרו לו ,רגשות."

את לא מוצאת עצמך כל הזמן מפרידה, מתווכת?

"יש מי שאינו מבין שאני לא מתמרנת. אני פשוט נמצאת שם לתמוך בהם כשהם צריכים. אני מאמינה שזהו התפקיד הכי חשוב שלי. שימי לב שאחים שלא רבים לפעמים, אינם משחקים יחד."

הלמידה בבית מתרחשת מתוך תוכנית מובנית?

"לא. ילדים הם יצורים סקרניים, פתוחים. הם לומדים מהכל ,תוך כדי התנסות. אנחנו חשופים לשלטים, מספרים, עיתונים, אנגלית. קוראים סיפורי התנ"ך, יש חוברות. כשהם מבקשים ללמוד, אני מסבירה להם. אפילו חשבון אפשר ללמוד מלחלק עוגה."

את לא חוששת שייחסר להם ידע בכימיה, למשל?

"גם ילדים שלומדים בבית הספר כימיה, לא תמיד יודעים. לבסיס הם מגיעים ואני סומכת עליהם ומאמינה שבבגרותם יוכלו ללמוד כל דבר שירצו בו. לא חייבים ללמוד 12 שנים בכדי להשיג תעודת בגרות. אפשר ללמוד תוך שנתיים באקסטרני או לעשות תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה.

אין לכם ממש מסגרת, המומלצת על ידי פסיכולוגים לתחושת ביטחון.

"עצם זה שהם בבית – זה כבר הבטחון שלהם. אני מסבירה להם מה אנחנו הולכים לעשות והם יודעים מה מצופה מהם. למשל פעמיים ביום אנחנו מסדרים ביחד את הבית ויש למשל, תורנות עריכת שולחן.

רגעי משבר שלך?

"קורה, אבל האמונה שזה לעצמי ולנו הבחירה הנכונה ביותר נותנת את הכוחות לעבור את זה.

 

לשאלות נוספות ותמיכה כנסו לפורומים שלנו
להוסיף תגובה

http://www.o-mama.co.il/newsarticle/22782,3239,22670.aspx



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > חינוך בגיל הרך > חינוך ביתי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר