בית פורומים בעלזארס

כתבה על ארגון "צהר" שפורסם ב"המחנה החרדי"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-13/1/2010 01:46 לינק ישיר 
כתבה על ארגון "צהר" שפורסם ב"המחנה החרדי"


"הייתי כפסע מלהינשא לערבי" "הצלתם אותנו" "הייתי על סף התאבדות" הם חלק מהמשפטים השגרתיים המושמעים בסמינרי צהר * חודש הרחמים והסליחות יצא שליח 'המחנה החרדי' למשרדי צהר כדי לעמוד מקרוב על העשייה הנעלה בעולם התשובה * יו"ר ארגון צהר הרב שמואל וינד הי"ו ומנהלו הרוחני הרב יצחק אלכמייסטר היו" בראיון סוחף ומרגש על המהפך, העשייה, וההצלחות * אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך * בשורות הבאות. 


מאיר ברגר 


סגרנו ראיון ל-7 בערב. מיד עם כניסתי למשרדי צהר ניתן היה לחוש בעליל בפעילות רוחשת מכל פינה אפשרית, הטלפונים לא מפסיקים לרגע מלהשמיע את צלצולם, מכונות ההדפסה מנפיקים "דפי עבודה" ללא הרף מסמינר אחד למשנהו, ובכל אותה בוקה ומבולקה אני מחפש נואשות את חדר ההנהלה. 

"זה לא בשליטתי, בצהר אין זמנים ואין סדרים הכול מתנהל פה במרוץ נגד השעון כך שלא יכולנו לערוב לך על שעה מדויקת, אומר לי הרב יצחק אלכמייסטר הי"ו מנהלו הרוחני של צהר. לשאלתי איפה היו"ר הרב שמואל וינד, עונים לי במשרד כי הוא עסוק ב'לסגור פינות' אחרונות במלון 'רמדה רנסנס' שם ייערך כנס התעוררות אדיר ביום ראשון שלפני יום הכיפורים לכ-2000 בנות מ-24 בתי ספר תורניים בארץ. 

כן. זוהי משפחת צהר. חדורי אמונה ומוטיבציה מגיעים פעילי צהר להישגים מדהימים בעולם התשובה. ללא פרסומות צעקניות בעיתונות וצלצולים בערוצי קודש, יודעים בצהר שרק עם רצון חזק והרבה סייעתא דשמיא ניתן להגיע לנעלם הבלתי צפוי. קשיים ממש לא מרתיעים אותם, "קושי – זה משהו שגרתי פה בצהר, אומר לנו הרב מנחם קליין הי"ו פעיל מרכזי בצהר, כל הארגון נבנה על קושי, לדידנו, כל מה שהוא בר השגה הוא בגדר מושג". 

עולם התשובה בישראל משופע כיום באין ספור ארגונים כל אחד בגוון שלו, זכה ארגון צהר והוא ניחן בכל גווני הקשת - צהר כיום מאגד תחתיו את כל סוגי הפעילויות הנדרשות, החל מחוגי בית, שיבוץ במדרשיות תורניות, פעילות שטח כחלוקת חומר יהדות כקלטות מולטימדיה וכדו', ועל כולנה הסמינרים והקעמפים בכל חודשי השנה המלווים בחום החסידי לכל איש ואישה מישראל. וכדי לשבר את האוזן - רק בשבוע שבין ראש השנה ליום הכיפורים חולקו בערי הארץ כ-200,000 קלטות סי.די. להפצת יהדות לקראת החגים, לבד מהסמינרים לבנים ובנות שנערכו בחודש תשרי. ועוד ידם נטויה. 

ואז נכנס החדרה מתנשף הרב שמואל וינד הי"ו תוך שהוא מתנצל על האיחור, "אם אותו איחור יקרב עוד כמה נשמות טהורות ליהדות, והיה זה שכרינו", אומר ר' שמואל. למי שלא יודע, ר' שמואל עומד כיום בפסגת הפירמידה של צהר על עשרות שלוחותיו. ממשרה מסודרת בחיידר בעלזא בירושלים, לבקשת כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א עזב ר' שמואל את הכול ופנה לנהל את הספינה המיטלטלת של עולם התשובה בלב ים. "אין לו יום ואין לו לילה מספר ר' הרשל אחיו על המתרחש מאחורי הקלעים, כשיש תקלה או בעיה תקציבית, ככ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א חפץ למסור הוראה או להתעדכן, הכל פונים לר' שמואל". 

ואכן, תחת תקציבי מדינה שהיו אמורים להופיע בחשבונות צהר מרשם העמותות, ניזון הארגון בראשותו של ר' שמואל אך ורק מכספי צדקה ותרומות מעשר מאנ"ש ומשאר המגזרים אליהם נחשפת פעילות צהר. 

לפי רמת הסמינרים ותדירותם ניתן להבין שיש פה הוצאות ענק בסדר גודל של שבעה מספרים ומעלה, איך עושים את זה? 
התקציב השנתי של צהר בשנה החולפת עמד על 3,000,000 דולר, ור' שמואל פורס בפני את כל התמונה כולה לאן הם יועדו (לפי שלא הצליח לספור את כל האפסים: שלושה מליון דולר! מ.ב.), את אותו סכום אגדי השגנו לא מתקציבי ממשלה ולא מקרנות חוץ. הכספים הגיעו לצהר אך ורק מ'עמך' ישראל שהפנימו את גודל העניין והתנדבו מהונם האישי, ואכן מעל במה זו אני מודה בשם חברי צהר לכל ידידינו הנדבנים ובפרט אנשי אנ"ש שהם אלה שעומדים מאחורי כל ההצלחות של צהר בעריכות הסמינרים ושאר הפעילויות. 

אחד הגורמים המרכזיים היוצרים הוצאות יתר בצהר, הוא שבצהר הכול בגדר בלתי צפוי. אם בכוללים או אפילו בארגוני תשובה אחרים, היעדים שלהם מוגדרים וברורים – בצהר זה איננו. יום יום והפתעותיו. אי אפשר לדעת מה יילד סמינר זה ומה תהיינה השפעותיו שיובילו במקרה הטוב ולשמחתנו להוצאות ענק. ומשכך, נוצרים חריגויות בהוצאות. 

לאור אותם הסברים, איך אתם עומדים בנטל? איך מתמודדים עם גל הבקשות העצום לפני כל סמינר וסמינר?! 
הדבר קשה עד מאד, אך הקו שמנחה אותנו בצהר, אומר ר' שמואל, היא שלא לדחות אף אחד או אחת הרוצה להצטרף בפעילות כזו אחרת על הסף. אני לא אשכח את שיחת הטלפון שחוויתי בפתיחת הסמינר הראשון של צהר, אותו סמינר, היה בעצם ה"בית ספר" לכל הסמינרים שבאו לאחריו, שם למדנו כיצד נערכים לסמינר, כיצד ניגשים ומארחים אוכלוסיה חילונית צעירה ומגוונת, ובגדול, איך מתמודדים עם קשיים. 

"מכון גולד" בירושלים נבחר אז לארח את אותן צעירות שבאו לשמוע על יהדות. מספר המקומות המקסימאלי במקום עומד על -70 בנות אך למרבה ההפתעה, הטלפונים במשרדי צהר לא הפסיקו לצלצל והבקשות זרמו בקצב מסחרר, הרישום כבר נסגר סופית מספר פעמים אך הטלפון המשיך בשלו. פעילי צהר שענו לטלפונים, לא יכלו לעמוד מול גל הבקשות והיו אובדי עצות מה עליהם להשיב לכל הפונים. 

מיד נקראתי החדרה כדי להחליט. לא נותרו בידי הרבה ברירות והוחלט שמרגע זה אני אשיב לכל הפונים בשלילה. בחלוף דקה צלצל הטלפון, על הקו נמצא אדם חשוב המבקש לרשום נערה חילונית מסוימת לסמינר תוך שהוא מפרט את הנחיצות והחיוניות שבדבר. משסיים, השבתי לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאין ולו מקום אחד במלון, כך שאין באפשרותנו להיענות לבקשתו. הלה לא וויתר והחל במסע הפצרות, אך אני בשלי, וזאת כמובן כדי לשמר את מקומם של אלו שכבר התקבלו. לנוכח עקשנותי אמר האיש: "אספר לך סיפור קצר, ולאחר מכן אם לא תרצה – אעזוב אותך לנפשך, ואז פתח האיש בסיפורו. 

היה זה לפני מספר שנים, אחד מארגוני התשובה ערכו שבת סמינר למשפחות שרצו להתחזק, גם שם הם הקציבו להם מכסה מסוימת עד כמה שהם יכלו לקבל. כצפוי, בחלוף שעות מספר מתחילת הרישום היא כבר נסגרה. ואז הגיע שיחת טלפון כשעל הקו נמצא אחד הרכזים של אותו ארגון שביקש לרשום משפחה שחפצה להצטרף, משהוברר לו שהרשימה נסגרה החל מסביר להם שאם הם לא יתקבלו לאותה שבת הם ירדו לאילת לנפוש בעיצומה של השבת, אך כל ההסברים והתחנונים לא הועילו. ואכן, לאור התשובה השלילית התארגנה המשפחה לנסיעה, שעות מספר לאחר מכן אירעה הטרגדיה: באחד הצמתים המסוכנים בדרך לאילת התהפכה המכונית כתוצאה מתאונה קשה וכל המשפחה נהרגה למעט ילדה אחת שנפצעה קשה. ההמשך כבר לא נוגע אלינו, החזיר אותי למציאות האדם בקו השני, כעת מה שתאמר אעשה. אמר. 

כמובן שלאחר נשימה ארוכה קיבלנו אותה ובו במקום טלפנו לכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א בשאלה מה עושים. ההוראה לא איחרה לבוא: "לקבל את כ-ו-ל-ם וה' יעזור". תוך דקות ספורות הוכפלה הרשימה ואנו נאלצנו לסחוב מיטות ומזרונים מהישיבה שבירושלים, ולהתארגן מחדש. מאז זה הקו שמנחה אותנו וזה סוד ההצלחה שלנו, מסכם ר' שמואל. 

אך אל תטעו, צהר לא התחיל את דרכו בסמינרים נוצצים, בראשית דרכם כשהחושך עוד שלט ברחובות ולכלוכית של יהדות עדיין לא דבקה בעיירות פיתוח, עשתה צהר חוגי בית ומפגשי חברה בעשרות בתים בישראל מלווים במרצים מהשורה הראשונה. ההצלחה היתה אדירה. אשכנזים בורגנים פרופסורים מלומדים, ואפילו אתיאיסטים היו נוזפים בהם למה הם הגיעו רק עכשיו תוך שהם מתחזקים ביהדות 

הרב יצחק, עד לפני עשור לא האמנו שניתן להרים תנופת תשובה כה גדולה, מסתבר, שאתה כן חשבת על זה, ספר לנו על ההתחלה. 
היה זה בערך לפני כעשרה שנים אחורה, אני ועמיתי הרב אברהם כהן הי"ו חבשנו עדיין את ספסלי "תורה ואמונה" ולא עסקנו בכל פעילות כזו או אחרת. באיזה לילה טוב, מתקשר אלי אדם בשם ישראל בורוכוב שהציג את עצמו כמנהל להקה מקומית בתל אביב, הוא שמע עלינו והחל להתעניין אודותינו ועל אורח חיינו תוך שהוא מבקש מאיתנו להיפגש עמו. הבטחתי לו ביקור אך העניין נשכח מהר מאד מליבי. כעבור תקופה קצרה, גלגל אותי מסבב כל הסיבות לתל אביב עיר מגוריו של ברוכוב, ותוך כדי שיטוטי בעיר אני נזכר ב'בן אדם'. 

"אברהם, קופצים לבורוכוב"? שאלתי את ר' אברהם כהן, קופצים. אנחנו כבר ישובים אצלו בסלון, סלון ישראלי טיפוסי, שטיחים מקיר לקיר והוא על הרצפה עם גיטרה כשלמרבה הפתעתי, הפריטים היחידים שעיטרו את הקירות היו תמונותיהם של סביו וסבתו ע"ה שהיו חסידים לכל דבר. 

לתמיהתי, אמרה רעייתו שהיא נכדתו של ר' שלמה אייגר זצ"ל והחלה לספר אודותיו ועל דורות ההמשך שירדו רוחנית. ישבנו שם שעות ארוכות ודברנו על הכול ממסורת ועד חסידות והלבבות פשוט נפתחו. מיד עם צאתי מהמקום סחתי לעמיתי ר' אברהם, שאם היה ביכולתי הייתי דופק ב'מרכזי' על ה'בימה' ומכריז על חיוניות העניין. 

"עולם התשובה היה אז חד סטרי, מסביר ר' יצחק על החסר שהיה על אף שארגוני תשובה שונים כבר היו בשיא פריחתם, מי שרצה היה מגיע לירושלים או לבני ברק, לא היה עדיין הרבה 'פעילות שדה' בציבור הכללי, לא ירדו לכל ה'פינות' בעולם החילוני, בסלונים, בחצרות, מי שהכיר אז את עולם התשובה ידע שיש ישיבות, מדרשים ומדרשיות, אך לא פעילויות שוטפות. 

בעקבות אותו ניצוץ החלטנו להמשיך מבלי לדעת כיצד. ואז 'נפל' הרעיון של חוג בית. שאלנו בישיבה מי מתנדב לערוך בביתו חוג בית ולמרבה שמחתנו הייתה היענות גבוהה. בחרנו באחד התלמידים שהתגורר בראשל"צ והזמנו מרצים כהרב מרדכי נויגרשל, ועוד מספר רבנים ידועי שם. ההתרגשות הייתה עצומה מחד, ומאידך המתח שהכול ידפוק. מספר שעות אחרי, השמחה על התוצאות הייתה עצומה. עשרות חילונים באו והביעו רצון לשמוע על יהדות, רק אז נוכחתי לראות כמה הצימאון גדול ואנחנו מותירים את כולם מאחור, ישנם אצלנו החושבים שהציבור החילוני בועט בחרדים ובכל מה שמריח ביהדות, צריכים לעורר את הציבור ולומר שזה לא נכון!! הציבור החילוני פשוט לא יודע מאומה, רק נושיט לו יד והוא ייקח. 

באותו חוג ישב אדם בשם ניסים שהיה אז חילוני גמור, כיום אדם חרדי ואחד הפעילים המרכזיים של צהר, שיזם אלינו טלפון כעוס באומרו "למה אנחנו לא ממשיכים בפעילות, החברים שלו מחכים לשמוע אותנו". ללא ספק שכל אותם תגובות וכן כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"אשמראשית הפעילות הייתי מעדכנו על כל הנעשה והיה מדרבן אותי להמשיך, חישלו אותי לא להרפות ולהמשיך בפעילות שאז עדיין היתה בשלבי התחלה. 

באותה תקופה המאפיין החזק של צהר שעדיין לא נקרא בשם "צהר" היו החוגי בית. כארגון קטן החלטנו לחלוש על חתכים בעם שאף ארגון לא מגיע אליהם. היינו אצל איש אקדמאי בשם רפאל קיש איש בורסה שכינס בביתו עשרות אנשי אקדמיה ואנשי אליטה מאזור סביון עם המרצה הרב עמנואל תהילה שליט"א שריגש אותם עד דמעות, היינו בהרצליה פיתוח אצל עורך דין בשם אפלבאום לאחר מסיבת יום הולדת ועוד המון כאלה. 

איך אתה מגיע לאנשים האלה? 
כולם שואלים אותי את אותה שאלה, 'בגדול' דברים התגלגלו לבד בשיטת 'חבר מביא חבר', מעבר לזה, היה לנו גרעין מסוים של ידידים ומכרים באזור תל אביב שעל אותו חוג נמנו עשרות אנשים מפורסמים, אנחנו היינו מחפשים 'נקודות שבר' דווקא באליטות, ביודעי, שככל שהאדם יותר גדול, השבר הפנימי יותר גדול, ואז הגענו לחוג בית אצל יהודה ברקן. 

היה זה בביתו ביישוב מזור, הוא היה אז בראשית דרכו ושיעורי תורה היה לדבריו, 'חזון אחרית הימים'. החלטנו איפה לערוך בביתו באופן קבוע שיעורי תורה מידי ליל שישי שהצליח למעלה מן המשוער. המונים היו צובאים על הבית מידי ליל שישי מכל האזור והיו שותים בצמא דברי תורה מן המרצים שהוזמנו. לאחר שהיינו לחבורה מאוגדת, החלטנו לערוך שבת ראשונה לחברי צהר על משפחותיהם במלון רייך. 

בשלב הזה כבר הבנו שישנה קרקע פורייה וזה הזמן להפוך את הגבושון לארגון רשמי. באותה עת העניק כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"אאת השם "צהר" לארגון, כמו כן ידידי הרב שמואל שמימים ראשונים עזר לנו, נכנס לתמונה, וצהר כארגון החלה לקרום עור וגידים. 

(כאן המקום לציין את ההרמוניה הנפלאה השוררת במשרדי צהר. הרב יצחק מנהלו הרוחני של צהר לצד הרב שמואל יו"ר הארגון, מהצד הפיננסי הרב אהרן וינד לצד הרב מנחם קליין פעיל הפעילים בצהר, והרשימה עוד ארוכה, אנשים שונים ראיות שונות מעולמות שונים, וכאן מגיע השילוב המדהים ששמו צהר המאגד את כולם יחדיו באחדות נפלאה, עמו הם קמים בבקר ואיתו הם עולים על יצועם. ברי לי שבזכות אותה אחדות באים ההצלחות הגדולות. מ.ב.) 

אמרת צהר, העובדה שישנה תנועה נוספת בשם 'רבני צהר' לא יוצרת אי אלו אי הבנות בציבור אליהם אתם מגיעים? 
תתפלא לשמוע, אומר ר' יצחק, ארגון צהר – עם אחד בלב אחד – הוקם הרבה לפני ארגון 'רבני צהר' אין לי מושג מדוע הם החליטו לאמץ שם זהה לשלנו, אך בסופו של דבר, בעקיפין, זה רק עוזר לנו. ישנם מקומות חילוניים שמזהים אותנו כרבני צהר ובגין זה נפתחים אלינו יותר, יתירה מזו, ארגון צהר מוכר יותר בעם החילוני כארגון שעורך חופות, ומארגן טקסים דתיים כאלה ואחרים, כך שלא יוצא לנו כל חיכוך כתוצאה מכך. 

במרכז המסחרי של שכונת רמת אשכול החילונית בירושלים שוכן לו בית קפה העונה לשם 'קפה נאמן' המרכז מידי ליל שישי מאות אנשים במקום תוך שמירה על הפרדה מוחלטת בין נשים וגברים ומאזינים לדברי תורה במשך שעות ארוכות. האם זאת תוצאה ברוכה של צהר שערך לפני מספר שנים מבצע יהדות במקום? 
אכן כן, מאותה פעילות ברוכה אנו כעת קוצרים את הפירות שאז שתלנו באותו מבצע אדיר שהתקיים לפני שנים מספר. למעשה, עד לפני זמן קצר היינו עורכים במקום חוג קבוע מידי מוצ"ש. (אגב, זה לא המקום המוזר היחיד בו עשו צהר חוגי בית, הם הגיעו למספרה בחולון תקופה ארוכה שם מסרו שם שיעורי יהדות לבקשת בעל המספרה). 

המבצע ברמת אשכול זכור לכולנו. בהוראת כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"אכל מי שיכל אז להטות שכם לפעילי צהר נרתם למשימה. כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"אבעצמו ירד לרמת אשכול בתחילת הפעילות ומיד בהינתן האות החלו הקבוצות בחלוקת קלטות יהדות בעשרות מוקדים בעיר, ובדיקת מזוזות בבתים שדרכם נוצר קשר ישיר עם התושבים. השלב הבא היו חוגי בית וכנסים שנערכו במקום משך תקופה ארוכה. 

הרגע המרגש ביותר כתוצאה מאותו מבצע היתה החופה שהוקמה בקרית בעלזא כשהרה"ג ר' פנחס פרידמן מסדר הקידושין תחתיה עמדו זוג חרדים לכל דבר שחזרו בתשובה כתוצאה של חוגי הבית ברמת אשכול. אלה הם הרגעים המאושרים שלי, אומר הרב יצחק. 

על הסמינר הראשון במכון גולד, כמה שייכתב עדיין זה לא יבטא את כל התחושות שעברנו. הלוגיסטיקה שבדקת האפס השתבש כפי שסיפר מקודם עמיתי ר' שמואל, המתחים לקראת הבאות, ובסופו של דבר ההצלחה הגדולה, לא ניתנים לתיאור כלל. שם הפקנו את הלקחים הראשוניים, מה שהגיע שם בספונטאניות, משחזרים אותו כיום בשאר הסמינרים. הן בנסיעה לכותל, והן בעריכת הסימפוזיונים ש'בא' אז מאליו, כל בת רצתה לשפוך, להביע את תודתה, ולשמור על קשר. כך נולדו הסמינרים הייחודיים של צהר על כל פעילויותיהם. 

על פי מה נקבע קהל היעד של הסמינרים אם בנות או רווקים, ולפעמים גם משפחות? 
ככלל, זה עניין של זמן. בנות אתה יכול להביא כל השנה, משפחות באופן טבעי יותר קל להזמין בחגים או חופשות אז ההורים לא עובדים וגם הילדים בחופשה. יתירה מזו, בשנים האחרונות החלנו לעסוק בפעילות נוספת – סמינרים לנושרים שנפלטו מהגזרים הדתיים והחרדיים, היה זאת בעקבות פנייתו של רב גדול מצפון הארץ שהביע את מורת רוחו על הזנחת הנוער 'שלנו' ויש להצילו בבחינת 'עניי עירך קודמים', אמנם בתחילה הייתה הססנות אך בעקבות עידודו של כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א החלטנו 'לקפוץ למים' ולערוך את הסמינר הראשון שהצליח מעבר למשוער. אז נולד הרעיון של ה'קעמפים', שמשנה לשנה אנחנו רואים את הסייעתא דשמיא הגדולה שמלווה אותנו באותם מפגשים מרגשים. 

עשינו סמינר, סיימנו אותו בהצלחה. מה הלאה? 
כל המשתתפים בלי יוצא מן הכלל, מקבלים בסיום הסמינר שאלון, בו הם מתבקשים להשיב האם הם חפצים בשמירת קשר כזה או אחר, ישנו חתך מסוים שמיד עם סיום הסמינר מעוניין להישאר במסגרת תורנית כזו או אחרת, וישנם שמעדיפים חוגי בית נוספים על הסמינר. עם אלה, אנו עורכים אחת לתקופה חוג בית באזור מגוריהם של אותן קבוצת בנות במשך שנה לכל היותר. כעבור שנה של קשר עם משתתפי הסמינר ניתן להצביע בממוצע על 50% שומרי תורה ומצוות. 

כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א מעורב בכל הפעילות הזו? 
מעורב?! הוא במרכז הפעילות. לולא כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א איני יודע איפה העשייה הזאת הייתה נקברת, כמה זמנים קשים חווינו שכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א ייעץ, ניווט, והורה בכל צעד ושעל איך מתי ומה לעשות בכל הפעילויות של צהר. ישנם פעמים שאיני יכול לפרט שכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א ירד עד הפרטים הקטנים ממש כדי להציל נפש אחת מישראל. 

לא פעם, אומר ר' שמואל, הוזעקתי באישון ליל לכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א ששאלני מתי עורכים סמינר כזה או אחר, מתי יתקיים הכנס ואפילו שאלות טכניות קטנות שלא לדבר שכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א חייב להתעדכן מיד בסיום כל סמינר על מידת הצלחתו וכיצד הוא התנהל עד לפרטים הקטנים. 

מהם הרגעים הגדולים של מנהלי צהר? 
הרב יצחק: (חושב, מנסה לבחור אך ללא הצלחה) בצהר ישנם המון רגעים גדולים בראשית דרכם בפתיחת סמינר, כולי פליאה והתרגשות, מה מביא אותם לכאן?! מה גורם להם לרצות לשמוע יהדות?! אין שום הסבר הגיוני לבד מן ההסבר 'כי לא ידח ממנו ידח' אין לו שום קרוב או מכר דתי אז מה מושך אותו לשמוע בצמא שעות על גבי שעות דרשות על יהדות?! 

שנית, ללא ספק זה הסימפוזיון. יהודי שעד לפני כמה ימים היה בחושך כה גדול וכעת הוא עומד כמתרפס לפני קונו, מכה על חטא, ומתחיל לשמור מצוות, אין ספק שאותן תמונות על אף שחוזרות עצמן כל העת, מרגשות כל פעם מחדש. אך שיא השיאים - כשהם נמצאים תחת החופה. זה הרגע הכי גדול שלי. 

הרב שמואל: הרגע המרגש של צהר הוא ללא ספק הרישום לקעמפים, אתה רואה את ההסתערות על הטלפונים, את הצימאון הגדול של הבנות, יש מקום ל-250 ונרשמות 500. השמחה העצומה על הרישום האדיר מחד ומאידך הכאב על הדחייה, גורמות להתרגשות עצומה לאנשי צהר. ולי אישית, כשאני רואה אותן לאחר השינוי הדרסטי בחייהן לא אחת מתדפקות בדלתות צהר וילדיהן בידיהם, יש לי דמעות בעיניים. אז אני רואה את דור ההמשך של צהר. 





דווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > בעלזארס > כתבה על ארגון "צהר" שפורסם ב"המחנה החרדי"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר