איך מרגיש חרדי במקום לימודים חילוני?

שלום לכולם

צריך לדעת להשרות אוירה נעימה בסביבה

האם מה שמפריע לך הוא שמסתכלים עליך כדתי [כלומר: יהודי מאמין ומקיים מצוות] או כחרדי [השתייכות סוציולוגית]?

קודם כל חשוב לי להדגיש שממש לא מפריע לי שמסתכלים עלי כדתי או כחרדי, אם היה מפריע לי ייתכן שהייתי מנסה להסתיר זאת, למשל להחליף את החולצה או להסתיר את הציצית... גם אין לי שום בעיה לעמוד במקום העבודה שלי (החילוני למהדרין)  ולהתפלל או להניח תפילין..

מה שמפריע לי שכביכול הדת והחרדיות שלי הופכים להיות המאפיין המרכזי שלי כשאני במקום חילוני, מה שמאוד לא מסתדר לי עם הזהות האמיתית שאני מרגיש עם עצמי. הזהות שלי כיום מתבססת הרבה יותר על מאפיינים אחרים בחיי (הקשורים ללימודים, למקום העבודה, לחיי המשפחה שלי וכו'), מאשר הן על העובדה שאני אדם שומר תורה ומצוות והן על העובדה שיש לי שייכות קלושה כל שהיא למגזר החרדי... 

המצב הזה יוצר קונפליקט של חוסר הלימה בין הזהות האמיתית שלי לבין הדרך שבה אני נתפס ע"י החברה... ייתכן שזה עצמו מה שגורם לי לקושי עם עצמי, האם עד כדי כך הזהות הדתית שלי משנית בחיי????

בהתחלה ציינת שאתה הופך למסבירן של הדת. לדעתי החילוניים אוהבים ורוצים לשמוע על הדת מהאנשים הקשורים אליה (לא במובן של הרצאות כמה הדת טובה, או יחצנות לפוליטיקאים וכו'-שחוץ מחילול השם, אין בזה כלום). ואדרבה, כאדם דתי אתה צריך לעיין ולהכיר יותר וכך אתה מחויב ללמוד יותר דברי תורה, וזה למעשה טוב. גבי זה שמסכלים עליך בעיקר מזווית של "הוא חרדי, בשונה ממני". כפסיכולוג (בתואר ראשון) מי כמוך יודע שככל שלא תחשוב על זה, לא הסתכלו על זה. כלומר, אם לא תייחס להבדל הזה חשיבות, פתאום לא יבחינו שאתה חובש כיפה ומעוטף בטלית-קטן. בהצלחה יקירינו

נראה לי שהקביעה שהחילוניים אוהבים לשמוע על הדת, רלוונטית בעיקר לאנשים פשוטים ובעלי השכלה נמוכה יחסית, להרגשתי (הסובייקטיבית למדי) ככל שמדובר באנשים בעלי אוריינטציה אקדמית, היחס לדת הופך להיות מאוד מזלזל, מסתכלים על הדת כמשהו מאוד פרימיטיבי ומיושן, לצערי. אני מניח (ושוב, סובייקטיבית) שיש מתאם שלילי גבוה בין אקדמיזציה לבין אהדה לדת.

יש איזה מערכון חמוד של קובי אריאלי על זה. 

נראה שאנחנו תופסים כל אדם על פי מאפיינים חיצוניים, ועד להיכרות פנימית יותר אנחנו מתייחסים אליו דרך הסטריאוטיפים. אם הוא דתי הרי שהוא רב, וכל מה שמעסיק אותו זה הדת. ואם הוא אשכנזי הוא כך ואם הוא ספרדי הוא כך. וכו'

פסיכולוג,
תרשה לי לשאול מה המשמעות של המשפט שכתבת "הזהות שלי כיום מתבססת הרבה יותר על מאפיינים אחרים בחיי (הקשורים ללימודים, למקום העבודה, לחיי המשפחה שלי וכו'), מאשר הן על העובדה שאני אדם שומר תורה ומצוות"?ובפרט, מהי המשמעות הדתית של המשפט הזה, כלומר, האם הדת אינה דורשת - מעצם טבעה - להיות במקום מרכזי יותר בזהות האדם?
אני שואל שאלות כאלו כי היתה לי בתקופה האחרונה שיחה מעניינת על הנושא הזה, ואולי זה יוכל לתרום לדיון (ולי).

אני מניח שהוא מתכוון שכשהוא נמצא בכיתה הוא רוצה שיתייחסו אליו כמו עוד אחד מהסטודנטים, ולא ישימו לב שהוא במקרה גם אוהב מוסיקת רוק...

למרות שבחייו האישיים האהבה שלו למוסיקה הזאת היא מרכז חייו.

אשר,
הנמשל של דבריך הוא שבחייו הפרטיים העובדה שהוא אדם שומר תורה ומצוות היא מרכז חייו, אבל מה נעשה שהוא לא כתב כך אלא להיפך...

ראשית, אכן אני מרגיש שלצערי הזהות שלי מתבססת יותר על מאפיינים שאינם קשורים לדת מאשר לזהות הדתית שלי, כפי שציינתי יש לי קושי גדול עם זה בדיוק בגלל הנקודה שהעלה חזק ואמץ. אין ספק ש"הדת דורשת - מעצם טבעה - להיות במקום מרכזי יותר בזהות האדם", לא לחינם מופיע המשפט הבא בסעיף הראשון בשולחן ערוך: "שיויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה". אך יש הבדל גדול מאוד בין מה שהדת דורשת לבין מה שקורה אצלי וכנראה אצל הרבה מאוד דתיים וגם חרדים בפועל. רוב החרדים שאני מכיר, לא ניתן להגדיר אצלם את הזהות הדתית כמרכזית בחייהם, אצל הרבה חרדים החרדיות (וכפי שציין חזק ואמץ ההשתייכות הסוציולוגית) היא המרכזית בחיים.

פסיכולוג,
קודם כל, תודה על התשובה המפורטת.
יתכן שבנקודה הזו טמון הפתרון לבעיה שהצגת. אם אתה מצטער על כך שהזהות הדתית שלך אינה עומדת במרכז, כפי שהיית רוצה (ויפה מאוד השימוש בסימן הראשון בשו"ע, אשתמש בו לענין זה), אולי תנסה לעבוד בכיוון הזה, כלומר להעמיד במרכז את הזהות הדתית וליצור התאמה בין המצב הנפשי-פנימי ובין הדרך בה אתה נתפס ע"י החברה. לא שזה קל... אבל פסיכולוגים לא אמורים לחפש פתרונות קלים :-)
לגבי השיחה המעניינת שהיתה לי בנושא, אני עדיין בתהליך של הגדרת וסיכום המחשבות בנושא. בעז"ה אכתוב ע"ז בעצכ"ח (עדיף מבחינת הפעילות) ואביא כאן לינק.

בבקשה: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=3088799&forum_id=1364

בתור אחת שגם לומדת בפתוחה (אבל במצב די הפוך משלך - מדעי המחשב, כך שרוב הכיתה גברים...)
נראה לי יותר שזה פשוט הרגשת אי נעימות וטיפה בושה מהקטע שאתה חרדי, בעוד שאתה מזהה את עצמך הרבה פחות... 
ויכול להיות שמפריע לך משהו נוסף - שזה מעמת אותך עם הצורך להחליט את זהותך באמת, איך אתה מגדיר את עצמך - חרדי דבר ראשון, או פסיכולוג/ בנאדם וכו.'