בית פורומים אגודה אחת

שאלת הסובלנות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/8/2015 18:09 לינק ישיר 
שאלת הסובלנות

בשבוע האחרון נמצאת הקהילה החרדית בישראל בעין הסערה, כשרובה ככולה איננה מבינה כלל על מה ולמה. רציחתה של הנערה שירה בנקי ע"ה על ידי ישי שליסל במצעד של הקהילה הלהט"בית בירושלים, הפכה לשעת מבחן לעמדתם של החרדים בנוגע לקנאות דתית באשר היא, כשלדיון זה מובאים מקורות שונים מהתורה ומההיסטוריה היהודית לדורותיה.

גורמים שונים בקהילה החרדית מיהרו להוקיע את הרצח ואת מבצעו ולהביע את שאט נפשם ממנו ומכל מעשה אלימות על רקע דתי, רבים מיהרו להבהיר שהרוצח איננו בריא בנפשו ובוודאי איננו נאמן לעקרונות החברה החרדית ושלמעשיו אין שום קשר לחרדיות. רבות נכתב ונאמר על כך שההתנגדות החריפה של הקהילה החרדיות לחד-מיניות, איננה עילה לשום מעשה אלימות כלפי אדם או קבוצה כלשהי. אולם למרות כל הגינויים, ההתנערות וההבהרות הנדרשות, נראה שהסערה הציבורית מסרבת להירגע. הפולמוס הציבורי סביב שנאת הזר בכלל והלהט"בים בפרט מצידם של החרדים נמשך, והקהילה החרדית חשה עצמה נרדפת על לא עוול בכפה.

האשמת החרדים באלימות נתפסת בעיניהם כעלבון גדול מאוד, הקהילה החרדית מצטיינת כידוע בסולידריות הרבה ובהעמדת עניין גמילות החסדים במקום גבוה ביותר, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בארגוני חסד ורווחה רבים ובשיעורי התנדבות גבוהים של חרדים במגוון רחב של תחומים. הציבור החרדי בכללותו איננו ציבור אלים ושיעורי הפשיעה בו נמוכים ביותר, והעובדה שמדובר במקרה יוצא דופן שהתבצע ע"י אדם שחזר על מעשה קיצוני שהוא עצמו ביצע לפני עשור, רק אמורה לחזק לכאורה את הטענה של החרדים שמדובר במקרה חריג ויוצא דופן שאיננו מלמד על הכלל. לאור זאת, האצבע המאשימה המופנית כלפי החרדים נראית בלתי הוגנת, והיא נתפסת כניסיון של הקהילה הלהט"בית להפיק רווחים כלשהם מהאירוע, או כשנאה ועוינות לחרדים - של התקשורת או של כל גורם אחר - שמצאה הזדמנות להתפרץ באופן כה חריף. ברצוני להציג כאן נקודת ראות נוספת לעניין.

נראה שהקהילה החרדית בישראל אכן איננה חשודה בעיני מרבית החברה הישראלית באלימות יתר, ובוודאי לא במעשי רצח שהנם ההפך הגמור להשקפת העולם החרדית, גם כשהם נעשים על רקע של קנאות דתית. אולם הקהילה החרדית נחשדת בהחלט בזלזול, בחוסר אכפתיות ואף בתיעוב, כלפי כל מי שאורח חייו שונה משלה. האמונה המוחלטת של החרדים בצדקת דרכם, נתפסת כהתייחסות מתנשאת ומזלזלת כלפי כל הקבוצות האחרות בחברה הישראלית, ובוודאי כלפי קבוצות אידאולוגיות הפוכות או כלפי לא-יהודים. בנקודה זו, נראה שהחרדים עצמם אינם חולקים עמדה שווה וניתן למצוא מנעד רחב של עמדות בתוך הקהילה החרדית, אולם יחד עם זאת נראה שניתן להצביע על חלוקה מסוימת בין השיח הפנימי לשיח החיצוני. בשיח הפנימי בקהילה החרדית ניתן לראות הרבה יותר ביטול בוז ועוינות לעמדות לא-חרדיות ולבעליהן, בעוד שבשיח החרדי הפונה כלפי חוץ ניתן למצוא הרבה יותר כבוד הכלה וקבלה של חרדים כלפי הקהילות האחרות. החרדים הנמצאים במפגש עם האדם הלא-חרדי במישור הפיזי התקשורתי או הווירטואלי, מייצגים בדרך כלל את פניה היפות של החרדיות, אולם הם נחשדים תמיד כמי שאינם מייצגים את "החרדיות האמתית".

לאור זאת, למרות מעשי החסד הרבים של החרדים ולמרות המעלות החיוביות הרבות שניתן למנות בהם, נראה שהתחושה הרווחת בחברה הישראלית בנוגע להתנשאות ולזלזול של החרדים בערכים ובהשקפת העולם של קבוצות האחרות בחברה הישראלית, היא הגורמת העיקרית לעוינות העמוקה כלפי הקהילה החרדית. ההסתגרות וההתבדלות החרדית בהיבט הגאוגרפי, החינוכי, התרבותי והתקשורתי - גם אם הן נועדו יותר כאמצעי שימור לערכי הקהילה החרדית ואורח חייה - נתפסים גם הן כהתנשאות וחוסר התחשבות בחברה הישראלית ובערכיה. כך גם, שיעורי התעסוקה הנמוכים של הגברים החרדים וחוסר השוויון בנטל הביטחוני, מעמיקים את התחושה של חוסר האכפתיות והאדישות של החרדים בכל הנוגע למשימות הלאומיות ולרעיונות והערכים הלאומיים המשותפים למרבית החברה הישראלית הלא-חרדית.

להבנתי, האצבע המאשימה המופנית כעת כלפי החרדים איננה מכוונת להאשים את החרדים במעשי אלימות ורצח, אלא בעצם היותם בלתי סובלניים ולא מכבדים של עמדות ודעות שונות משלהם. מקרה הדקירה והרצח היה אכן המניע בפועל לאותה האשמה, בשל הטענה שיש קשר בין הדברים, אולם ברור שזו איננה האשמה עצמה. גם אם יוכח למעלה מכל ספק, שאין בגישה החרדית שום עידוד ושום שייכות לכל מעשה אלימות באשר הוא, לא יהיה בכך כדי למנוע את אותה האשמה. הנושא כעת איננו האלימות של החרדים אלא הסובלנות שלהם, השאלה המרכזית היא "האם החרדים יכולים ומוכנים להתייחס בכבוד לעמדות אחרות ולהגיב אליהן ברצינות?".

את השאלה הזו צריכים החרדים לשאול את עצמם, ועליהם להשיב עליה באופן ברור הן לעצמם והן כלפי חוץ. בנקודה זו, נראה שיהיה קשה יותר להמשיך בנוהג הקודם, שבו בבית פנימה נשמעות זמירות אחרות מאלו הנשמעות החוצה. האם החרדיות יכולה לכבד דעות אחרות ולהתייחס אליהן באופן רציני, או שהדבר נוגד לבסיס קיומה של החרדיות?

בהקשר זה חשוב להבהיר נקודה חשובה, הסובלנות הנה ערך מוסרי גבוה בחברה הישראלית, ובשל כך חוסר הסובלנות החרדית נתפסת כגישה אנטי-מוסרית. מבחינה זו שאלת היחס ללהט"בים נמצאת במוקד הוויכוח בין הקהילה החרדית ליתר החברה הישראלית, בעוד שבעיני הקהילה החרדית אורח חייהם של הלהט"בים הוא בלתי-מוסרי בעליל ועל כן ההתנגדות לו היא הדבר המוסרי ביותר, הרי שבעיני אחרים הסובלנות לאורח חיים זה היא הדבר המוסרי ביותר וההתנגדות לכך היא כמובן בלתי-מוסרית. לא פלא אפוא, שהמקרה הנוכחי היה המתאים ביותר להתפתחות הוויכוח החריף בין שני עולמות ערכיים כה קוטביים בשאלת הסובלנות.

כאמור, אני סבור על כל אחד ואחת מאיתנו בני הקהילה החרדית לשאול את עצמו את השאלות הללו באופן עמוק ורציני, האם וכיצד אנו יכולים לכבד יותר דעות אחרות ואת בעליהן? רק לאחר שנשיב על כך לעצמנו לחיוב או לשלילה נוכל להביע את עמדתנו בבית פנימה או ברחובות קריה.


פורסם בצנזורה המתבקשת ובכותרת שונה באתר "בחדרי חרדים"
http://www.bhol.co.il/ColumnArticle.aspx?id=88031&cat=4&scat=34

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-8/8/2015 22:38 לינק ישיר 

תגובה שפורסמה על המאמר ונראה לי שחשוב לדון בה


שלום בצלאל.
בד"כ אני מעריך את דעותיך וברוב המקרים מסכים עמך. הפעם לא. הפעם טעית ובגדול.
צדקת לחלוטין בכך שהחברה החרדית אינה סובלנית. אבל טעית בכך שהיא בלתי אלימה.
החברה החרדית היא מהאלימות שיש בישראל!!
חבר אלימות עם חוסר סובלנות וקבל במקרה קיצון את שליסל.
החברה החרדית אלימה במאבקים פנימיים ואין צורך לציין מקרים אתה ודע אותם טוב מאוד. כל מריבה פנימית מעורבת באלימות קשה מאוד. 
וודאי כלפי חוץ, כל מאבקי הדת מלווים באלימות - שבת, ניתוחי מתים, חפירות ארכיאולוגיות בקברים, גיוס לצבא - כל מאבק חרדי כלפי חוץ מלווה באלימות.
אלימות נגד קטינים בבתי"ס. אלימות מינית/פדופיליה מושתקת.
אלימות מילולית - העיתונות החרדית מלאה וגדושה באלימות מילולית כנגד החילונים ואף כנגד הציונות הדתית.
בקיצור, אמרת חרדיות אמרת אלימות וחוסר סובלנות. החילונים לא "מחפשים" את החרדים, הם חששו מה"שליסל" שיגיע והוא אכן הגיע. כעת הם פשוט חוששים מאוד מהרוצח הקיצוני המטורף הבא ועושים את הדבר היחיד שהם יכולים לעות, להוקיע את האלימות וחוסר הסובלנות החרדית ולהזהיר מפני תוצאותיה.
והחרדים? הם קוראים לזה הסתה...
המסיתים, האלימים הגדולים מתלוננים על הסתה.
ומעשי החסד ואגודות החסד? זה טיעון שלא ממין העניין כלל. בבחינת טענו בחיטה והודה לו בתשמיש המיטה..
רוב מעשי החסד הם פנים חרדיים ומנציחים את הרעות החולות של החרדיות - עוני, בערות, בטלנות והיזדקקות לזולת כשיטה ואידיאל.
במקרים אחרים עמותות החסד הינם מערכת ג'ובים ומשרות מושחתים מאוד.
מעטים הם אגודות החסד האמיתיות של החרדים.
ולא, מעשים טובים לא מתירים אלימות וחוסר סובלנות.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-9/8/2015 00:37 לינק ישיר 

בצ"כ

המאמר יפה. אולם לדעתי, חבל שלא נטלת את מטה השתיקה – אותו נטלו רוב הוגי הדעות במגזרים הקרובים – וכפי שכתב, הרב אליעזר מלמד: "...חשבתי לכתוב אודות המתינות הנדרשת בניהול הוויכוח בסוגיות השנויות במחלוקת חריפה ונוקבת במדינת ישראל, ולהתייחס לכך הן מהצד ההלכתי והן מהצד הרעיוני. אולם בעקבות מבול המשטמה והשנאה הבוקע בימים האחרונים מכלי התקשורת הממסדיים, החלטתי לדחות את העיסוק בנושא לזמן רגוע ומאוזן יותר. כך לא יתווסף חלילה קולי למקהלה האנטישמית המחליאה, שמנצלת באופן בזוי את הטרגדיה האנושית והזעזוע הקשה...".

לדעתי, הנושאים לא קשורים בכלל – כי דווקא ע"י היח"צנות, בה מושקעים כמעט כל משאבי המגזר החרדי – איכשהו נמלט המגזר החרדי מביקורת על חוסר ההתחשבות שלו עם הנטיות המיניות השונות (למרות שכמובן, המגזר החרדי הוא היחיד שעדיין מתעלם מהם ואפילו לא אמפטי כלפיהם).

לכן לקוצר הבנתי, סיגננת מאמר חשוב, אך העיוטי לא נכון, לא מוצדק ולא כדאי.

 

בקשר לתגובה, לצערי אני מוצא את עצמי מסכים עם המגיב במידה רבה.

אינני חושב שהמגזר החרדי "אלים", אבל הוא רחוק מלהיות אדיב וסימפטי.

אירגוני החסד שבמגזר החרדי – גם אם לא ברור עד כמה התגלה מזה לחילוניים – סה"כ מדובר באירוגנים עשירים מאוד בתרומות ודי עניים בידע ויעילות, רוב אירגוני הצדקה – תורמים במובהק למשפחות 'היימיש' (עם סלקציה ברורה, גם בתוך המגזרים החרדיים – ובל נשכח את הגזענות, שלפי מידע מתוך האירגונים, היא לא פסחה עליהם); אירגוני הרפואה דחופה – לרוב מדובר באירגונים דלי אמצעים ומעוטי יכולת, שמזיקים בעקיפין לארגונים היעילים ותועלתם מרוכזת בעיקר במגזר; אירגוני עזרה כללית, כמו עזר מציון ויד שרה – האירגונים הותיקים, שאינם משוייכים למגזר החרדי באופן מעשי – לצערי הוכיחו בעת האחרונה מה קורה כשמקבלים הרבה מדי כבוד וכסף...

ואם כן, מדוע בכל זאת מפיק המגזר אירגונים ועמותות רבות כ"כ? – שתי תשובות בדבר:

ראשית, מנהלי האירגונים וידידיהם נהנים ממשכורות גבוהות, קשרים נרחבים, טיפים ותענוגות; עד שחלק מהמקושרים משתדלים להידחף באירגונים, על מנת להתאחר ביתר אדיקות לצינור הגעשעפט המחייה את המגזר. ושנית, ראשי המגזר מודעים היטב לבעיית בעלי הקשרים הנכונים והנוער המשועמם – שאם לא ינותבו לתוככי המגזר, לא ירחק היום בו תתהפך הקערה על פיה; וכך הוחלט, להנאת כל הצדדים: בעלי הקשרים יעסקו בתוככי המגזר, ולא מחוצה לא, ואילו הנוער ימצא תעסוקה בפנים, ולא חלילה בצבא הכופרים.

ובקיצור, אירגוני הצדקה השונים, הם הם הבריחה מהמטלות השגרתיות דרך תירוצים רחוקים. וזה לך האות, שאם היו החרדים אוהבי חסד, לא היינו עדים לסיפור הצלה-מד"א, לא היה מתרחש תסריט האימה של עזר מציון ולא היינו קוראים שוב על לופוליאנסקי בטורו של גילת.

למרות שזה בוודאי עדיף מכלום, ואולי לאט לאט יימשכו הלבבות אחרי המעשים.

הסיבה האמיתית שלא היינו מצפים מהמגזר החרדי לשלוח דוקר למצעד, היא היות המגזר ישנוני ומתבכיין, שאף פעם לא תופס יוזמה לבצע. המגזר מתבדל מכל אחריות, גם מהאחריות לרצוח... הבעיה שאת החלק הזה של המגזר לא זכתה התקשורת להכיר.



תוקן על ידי אחרחוק ב- 09/08/2015 00:36:57




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/8/2015 01:03 לינק ישיר 

לדעתי איש לא חשב שהחרדים עושים זאת בגלל שהם אלימים, רק בגלל שהם מאוד מאוד פנאטים - וכל מה שמבחינתם חולק על התורה- אחת דתו.
כשתתפנה תקרא קצת באיזו התנשאות וזלזול כותבים בתקופה האחרונה בפורום בח"ח את החוזרים בשאלה. תראה בעיניך עד כמה האופקים צרים כשנגמרת הדת...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2015 11:12 לינק ישיר 

צע"ג האם אי האלימות נובעת מאי רצון או מאי יכולת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2015 14:59 לינק ישיר 

אצל החרדים, 

אתה יכול להגיע מלימוד הסוגייה לאיזה מסקנות שאתה רוצה,

אך לפעול לפיהם תתקשה לקבל לגיטימציה, [ גם במקרים חיוביים ],

בטענה-ש-"כך לא עושים אצלינו", "לא כך קיבלנו",

וזה-לדעתי מה שמנע מאנשים כמו שליסל [ופחות חמורים מכך],

להתרבות, [למרות ההשקפה הקיצונית, שמחזיקים בה הרבה חרדים,]





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/8/2015 00:15 לינק ישיר 

וזה אידיאלי מבחינתך?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/8/2015 12:54 לינק ישיר 

אסור לנו לאבד בבלבולי הזמנים והמאורעות את האמיתות היסודיות של תורתנו. כרגע אי אפשר ליישם מזה כמעט כלום, אבל זה רק מגביר את הצורך בשינון והעמקת אמיתות אלה. כל נסיון להגשים משהו מהן כרגע הוא שגיאה חמורה, ובזה בדיוק נפלו אחינו הסרוגים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/10/2015 16:50 לינק ישיר 

בןציוןכהנא כתב:
אולם יחד עם זאת נראה שניתן להצביע על חלוקה מסוימת בין השיח הפנימי לשיח החיצוני. בשיח הפנימי בקהילה החרדית ניתן לראות הרבה יותר ביטול בוז ועוינות לעמדות לא-חרדיות ולבעליהן, בעוד שבשיח החרדי הפונה כלפי חוץ ניתן למצוא הרבה יותר כבוד הכלה וקבלה של חרדים כלפי הקהילות האחרות. החרדים הנמצאים במפגש עם האדם הלא-חרדי במישור הפיזי התקשורתי או הווירטואלי, מייצגים בדרך כלל את פניה היפות של החרדיות, אולם הם נחשדים תמיד כמי שאינם מייצגים את "החרדיות האמתית".

לאור זאת, למרות מעשי החסד הרבים של החרדים ולמרות המעלות החיוביות הרבות שניתן למנות בהם, נראה שהתחושה הרווחת בחברה הישראלית בנוגע להתנשאות ולזלזול של החרדים בערכים ובהשקפת העולם של קבוצות האחרות בחברה הישראלית, היא הגורמת העיקרית לעוינות העמוקה כלפי הקהילה החרדית. ההסתגרות וההתבדלות החרדית בהיבט הגאוגרפי, החינוכי, התרבותי והתקשורתי - גם אם הן נועדו יותר כאמצעי שימור לערכי הקהילה החרדית ואורח חייה - נתפסים גם הן כהתנשאות וחוסר התחשבות בחברה הישראלית ובערכיה. כך גם, שיעורי התעסוקה הנמוכים של הגברים החרדים וחוסר השוויון בנטל הביטחוני, מעמיקים את התחושה של חוסר האכפתיות והאדישות של החרדים בכל הנוגע למשימות הלאומיות ולרעיונות והערכים הלאומיים המשותפים למרבית החברה הישראלית הלא-חרדית.


בצלאל,
התשובות ברורות, ואין צורך לשאול אותם ברבים:
בשיח הפנימי - החרדי זקוק לזלזול בכדי להצדיק את אורח חייו (עוני, בערות בענייני העולם וכד').
בשיח החיצוני - יש את הפריץ שיש לו כסף, יכולת להעניש וכד', צריך להתחנף אליו.

ארגוני חסד - תחליף זול למשטר מסודר. תאר לך שבצבא כל אחד היה עושה מה שבא לו בשביל להגן על המדינה, או שכל אחד במקום לשלם מסים היה נותן חלק מהכנסתו למי שהוא חפץ ביקרו. זה דרך או לשרוד חיים של עוני או חיים של אי נתינה מסודרת (אפילו שיש לשמוח על אנשים שחושבים על תרומה, אבל זה אחרי שמילאו את חובתם).





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > אגודה אחת > שאלת הסובלנות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר