בית פורומים חינוך בגיל הרך

למה הילדים לא מקשיבים לנו ואיך עושים שהם כן יקשיבו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/11/2016 09:24 לינק ישיר 
למה הילדים לא מקשיבים לנו ואיך עושים שהם כן יקשיבו

אחת הבעיות הנפוצות ביותר אצל ילדים היא שפעמים רבות הם פשוט לא מכירים בקיומה של המילה לא ובמשמעות שלה. ובעצם גם בכל הוראה אחרת שההורים נותנים לו.
אני רוצה לכתוב כאן את מה שנראה לדעתי שורש הבעיה ומה הפיתרון.
אם ננתח את הדברים נראה שקיימות 4 סיבות שבגללם אנחנו אומרים לא לילד:
1. מניע טכני, כלומר שאין כאן בהכרח טובה חינוכית לילד אבל הדבר נצרך לשלמות הילד/הספה/השולחן וכו'
2. רצון להשאיר את הילד תחת שליטתנו כלומר שאנחנו רוצים שהילד יהיה יותר תלוי בנו ואנחנו עושים זאת ע"י ריבוי ההוראות לילד [פירוט בהמשך]
3. פשוט עצבים מלחץ ומתח שגורם לנו לצעוק על כל מה שזז סביבנו
4. מה שרבים חושבים אותו לסיבה העיקרית, מניע חינוכי טהור למנוע מהילד איזה הרגל או התנהגות רעה.
עכשיו אם נהיה כנים עם עצמינו נראה שבערך 90%(!) מהפעמים שאנחנו אומרים הוראה לילד זה לא מסיבה מוצדקת 
הסבר הדברים: קודם כל צריך להכיר בכך שרוב מוחלט מההוראות שלנו אינם מהסיבה האחרונה אלא מהסיבות האחרות 
דבר שני צריך להבין ששלושת הסיבות הראשונות לרוב אינן מוצדקות ואפרט:
1. אם יש איזה חשש לשלום הספה/שולחן/עציץ הרי שהספה היא הבעיה ולא הילד, ומה שצריך לעשות זה או להרחיק את הספה, או להשלים עם כך שבבית הזה מתגורר ילד שהחירות שלו והאפשרות שלו לשחק באין מפריע וללא גערות על ימין ועל שמאל הרבה יותר חשובים מכל ספה שהיא. ויש בענין זה מעשה מהרב מבריסק שהיה פעם על השולחן בביתו 3 כוסות זכוכית [שכמובן עלו קצת יותר מבזמנינו והרב ממש לא היה עשיר] ואחד מילדיו הקטנים ניגש לשולחן והחל להשליך את הכוסות אחד אחרי השני ולנפצם וכשניסו לגעור בילד ולהפסיקו הרב לא נתן להם! (ויש עוד מעשים רבים כאלה על הרב. וכידוע בניו גדלו מחונכים להפליא וממש לא היו עסוקים בשבירת כוסות..) (ומה באשר להרגיל אותו לשמור על רכוש ושלא בכל דבר נוגעים? ובכן לא זו הדרך ועם הזמן הוא ילמד את זה מאיליו ובצורה הרבה יותר פשוטה)
2. לגבי סיבה זו מן הסתם רבים יתמהו מה? לא אצלנו. ובכן צריך להכיר בכך שזוהי אחת הבעיות הגדולות בדורנו, שאנחנו חושבים שהילדים הם שלנו וזכותנו לשלוט ולקבוע להם מה לעשות ומה לא. ואנחנו גם נהנים מכך מפני שזוהי אחת התאוות הגדולות שיש, שיהיה לנו אדם שנשלוט בו והוא יסור  למרותנו. ולכן למשל אם האבא חסיד בעל כורחו גם הבן צריך ללכת בדרכו, ולא משום שהאבא סבור שמבחינה רוחנית כך ראוי, אלא שבעיני רוב ההורים הבן אינו עצמאי אלא הוא שייך להם. וכך שמעתי מהרב יחיאל יעקובזון שליט"א שר' חיים קנייבסקי אמר לו שזוהי הבעיה בדורנו שהורים חושבים שהילד שלהם והוא נמצא כאן ע"מ למלא את רצונם.
וגם בעניין זה מעשה שהיה אצל הרב מבריסק שמישהו התפלל אצלו בליל שבת עם בנו הקטן והילד נרדם תוך כדי התפילה, ובסיום התפילה יהודי זה שהיה מחמיר על עצמו שלא לטלטל בשבת רצה להעיר את בנו בשביל שיטלטל בשבילו (נשמע מוכר?), אמר לו הרב וכי איזה זכות יש לך להחמיר על חשבון אחרים אם רצונך להחמיר תחמיר אבל אל תעיר בשביל זה את הילד!, לך כעת הביתה וכשהילד יתעורר אני כבר אשלח אותו הביתה.
עכ"פ כפועל יוצא מכך אנחנו מרבים להגביל את הילד ולתת לו הוראות שלא לצורך רק ע"מ לשמור אותו במסגרת שלנו, (אני יודע שהדברים שאני כותב כאן הם קשים אבל מי שכנה עם עצמו יודע שזאת המציאות), וזהו כמובן דבר שלילי ביותר שפוגע קשות בהתפתחותו של הילד ובבריאותו הנפשית (אמנם לילד יש חובות אילינו אבל לנו אין שום זכויות עליו!)
3. לגבי הסיבה השלישית אין צורך להסביר. מה שכן צריך זה להכיר בכך שאולי אפילו רוב הפעמים שאנחנו אומרים הוראה לילד זה מהסיבה הזאת!. [המלצה שימו מכשיר הקלטה אצלכם בבית והאזינו לו בסוף היום וחשבו שוב על כל פעם שאמרתם הערה לילד, ובעצם לא צריך בהכרח להקליט בשביל זה, ותראו שהמניעים היו כנ"ל].
התוצאה מכל הנ"ל היא שמכיון שאנחנו מרבים כ"כ באמירת הוראות שלא לצורך נגרמים שני דברים:
א', מכיוון שבתוך תוכנו אנחנו יודעים שההוראה לילד היא שלא בצדק אנחנו אומרים את ההוראה עם נקיפות מצפון בקול רפה ובחוסר ביטחון שהילד מרגיש בו היטב, וגם כשרואים שהוא לא מציית אנחנו לא עומדים על דעתנו, ומכל נדנוד קטן שלו אנחנו חוזרים בנו, ומה שהילד מבין מכל זה שההוראה שלנו איננה לא הוראה ולא צווי אלא מקסימום המלצה בעלמא. כלומר אם ניתן הוראה לילד הוא יקשיב משום שזהו טבעו של הילד לציית להוריו, הבעיה שאנחנו הרגלנו אותו שההוראות שלנו אינן הוראות.
ב' לפעמים אנחנו מרבים כ"כ בנתינת הוראות שהילד כבר לא יכול לעמוד בזה כי סו"ס הוא בנאדם ואז בעל כורחו הוא נאלץ להפסיק להקשיב לנו.
העולה מכל הנ"ל שאם רוצים שהילד יקשיב דבר ראשון צריך להפסיק לתת לילד הוראות באופן אוטומטי, אלא לשקול היטב לפנ"ז האם זו באמת טובת הילד, או שמא טובת עצמינו/הספה העציץ/העצבים שלנו...
אחרי שעשינו זאת ואנחנו רואים שבאמת צריך לומר לילד/ה את ההוראה משום צורך אמיתי ולטובתו ולא לטובתנו הרי שפשוט אומרים לילד בקול שלו רגוע נחרץ וחד משמעי, לא, או כל הוראה אחרת. וכמו"כ מרגע שיצאה ההוראה מפינו לא חוזרים ממנה כמעט בשום אופן אפי' אם הילד צורח כי הרי שקלנו בדעתנו שזוהי טובתו, (וכל הסיבה שהיום הורים כ"כ נלחצים מכל בכי של הילד משום שההורים יודעים עמוק בתוכם את האמת שההוראה היא שלא לצורך). ותראו שתוך שבוע באופן טבעי הוא יתחיל להקשיב ברוב מוחלט מהמקרים! מתחייב! 




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/11/2016 23:28 לינק ישיר 

רבותי נא להגיב
אתם מבינים? מסכימים? רוצים עוד מאמרים? ובאיזה נושא?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2016 11:59 לינק ישיר 

???



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/12/2016 14:30 לינק ישיר 

מאמר מצויין, כל מילה פנינה!
מצד שני, הפורום כאן לא פעיל כבר כמה שנים (למעט ספאם כמו שזה נראה), ולכן אין מי שיגיב 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/12/2016 15:11 לינק ישיר 

האמסס כתב:
רבותי נא להגיב
אתם מבינים? מסכימים? רוצים עוד מאמרים? ובאיזה נושא?



יפה מאד!!
רוצים בנושא-ילד שלא רוצה ללכת לגן. 
תודה!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/12/2016 10:08 לינק ישיר 

תודה
לגבירה זה יקח קצת זמן, אם בכלל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/12/2016 11:10 לינק ישיר 

אשמח לקרוא ולשמוע חוות דעתך בנושא
יש לי אישית בעייה עם ילד שעושה בעיות כל בוקר
לפני לכתו לגן



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > חינוך בגיל הרך > למה הילדים לא מקשיבים לנו ואיך עושים שהם כן יקשיבו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר