בית פורומים עצור כאן חושבים

"קול דממה דקה" - על קנאות וקנאים, לחנוכה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-3/12/2004 14:14 לינק ישיר 
"קול דממה דקה" - על קנאות וקנאים, לחנוכה

לכבוד החג המתקרב, ובעקבות דו שיח קצרצר באשכול אחר, נזכרתי בשלושה סיפורי קנאות ובשלושה קנאים: פנחס, אליהו ומתתיהו.

***

מעשהו של פנחס הוא המעשה האנושי הראשון במקרא, המתואר כמעשה קנאות. האדם השני המגדיר עצמו כקנאי, הוא אליהו, אשר נתפס ע"י חז"ל כבן דמותו של פנחס ואולי אף כמעין גלגול שלו. מתתיהו, בהיותו מקושר אל שני אלה, מוגדר גם הוא כקנאי.

מתתיהו החשמונאי עולה על במת ההיסטוריה היהודית (כפי שמתואר בספר מכבים א') בהריגתו של יהודי מתיוון אשר זובח לפסל במודיעין. הסיפור משווה אותו שם לפנחס, ובכך הופך אותו לצלע במשולש הקנאות, לו שותף גם אליהו.
פנחס ואליהו מופיעים גם בדבריו של מתתיהו לבניו, ערב מותו, בהם הוא מבקש לעודדם למרד:
"ויקרבו ימי מתתיהו למות ויאמר לבניו: עתה גבר זדון ותוכחה ויום מהפכה וחרון אף. ועתה בנים, קנאו לתורה ותנו נפשותיכם על ברית אבותיכם. זכרו מעשי אבות אשר עשו בדורותיכם ונחלתם כבוד גדול ושם עולם. ... פנחס בקנאתו קנאה קבל ברית כהנת עולם... אליהו בקנאתו קנאת התורה העלה לשמים." [מכבים א', ב,מח-סא]

בזמן שישראל חוטאים בע"ז מן הסוג הגרוע ביותר-שילוב של זימה ואלילות - מטיל עליהם א-להים עונש כבד ביותר: מגפה. הוא אינו מסתפק בזה, ודורש ממשה להעניש את ראשי העם באופן פומבי. משה אינו ממלא את הדברים כלשונם, אולי מתוך רצון לעדן אותם, או כדי לנסות ולתקן את אי הצדק לכאורה שנשקף מהם. באותו הרגע, יוצא אחד ממנהיגי השבטים וחוטא בפרהסיה. לפני שמספיקים השופטים להענישו, כדברי משה, קם פנחס ועושה מעשה. הוא אינו מן ה"בוכים" ומן ה"מעדנים". פנחס הורג את המנהיג הישראלי ואת המדינית (החוטא והמחטיאה) מתוך פרץ רגשות ובלא היסוס. המגפה נעצרת. לכאורה, סימן הוא לנו שא-להים מרוצה. האמנם?

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [במדבר כה, 11 - 12]

פנחס מתואר ע"י א-להים כמי שקינא את קנאתו בתוך ישראל. לענ"ד, יש כאן ביקורת מסויימת כלפי פנחס - הקנאה אינה שלו, היא של א-להים, כיצד הוא לוקח לעצמו את הזכות להגשים אותה על פני הארץ? מי מינה אותו לכך? א-להים הרי בחר לו את עושי דברו (משה והשופטים). נראה לי, כי א-להים "נבהל" ממעשה הקנאות של פנחס. הוא נבהל מן ההחלטיות שלו, מן הספונטניות שלו, מחוסר שיקול הדעת שלו, ואולי בגלל זה עצר את המגפה. פנחס עשה את המעשה מתוך עצמו, ולא כשליח א-להים. הקנאות שלו הדגימה בפני א-להים את האכזריות הטמונה בקנאות שלו עצמו. אילולא היה פנחס מבצע מעשה זה, היה א-להים עצמו מקנא לישראל ומכלה אותם. מעשהו של פנחס, בלם את קנאותו של א-להים, בכך שהוכיח את תוצאותיה האיומות של התנהלות קנאית.
אם היה א-להים מברך את פנחס ומעניק לו גמול טוב, היה בודאי ממנה אותו למצביא לוחם, כדי שיוכל להראות כוחו בנשק ובגבורה. א-להים מעניק לו "ברית שלום". שלום?! מה יעשה איתו פנחס? האם הוא מכיר את המושג? שלום דורש פשרה, הקשבה, שיקול דעת, מתינות. אלה תכונות הנעדרות לחלוטין מפנחס. הוא איש של אמת מוחלטת, של שחור או לבן. לא שלשלום. א-להים מנסה לחנך את פנחס וללמדו לקח. כמו מורה,המנסה להתמודד עם תלמיד סורר, וממנה אותו לתפקיד אחראי, המנצל את כישוריו, אך מתעל אותם לטובת הכלל, כך נוהג א-להים בפנחס. הוא ממנה אותו לכהן - את הדבקות בה' ואת תאוות הדמים והנקם שלו, יממש פנחס בין כתלי המקדש,תחת "השגחה צמודה" של א-להים.

וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ יְדֹוָד וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה: [מל"א יט, 11 - 12]

אליהו מגיע אל הר חורב, ההר בו נגלה א-להים למשה, במצוות ה' ובהכוונת המלאך. למרות זאת שואל אותו א-להים: "מה לך פה אליהו". הוא מנסה להבין את מניעיו של אליהו למעשיו, את יסודות נבואתו. "קנא קנאתי" משיב אליהו. זאת הבנתו את שליחותו כנביא בתוך ישראל. בעיניו, ייצוגו של א-להים בעולם צריך להיעשות בקנאה, באש ובחרב.
א-להים בוחר להתגלות בפניו, כדי ללמדו מהי "דמותו" האמיתית: לא ברוח, לא ברעש, לא באש. אבל אליהו נכשל בשיעור. גם אחרי ההתגלות, הוא חוזר על דבריו, ומסביר את שליחותו כ"קנא קנאתי". הוא מתעקש על רעש ואש, על החרב. הוא אינו מצליח לשמוע את א-להים כקול דממה דקה. אולי בשל כך יהא סופו בעליה השמימה ברכב אש, בדרך הראויה לו. בינתיים, שולח אותו א-להים למצוא את מחליפו. הוא מפוטר.


אליהו פוטר בשל קנאותו הבלתי מתפשרת, ולפנחס יועד לימוד חשוב על שלום. א-להים לא רוצה נביא שורף וממית ולא מנהיג קנאי ואכזר. הוא מבקש אנשים ונשים שיכרתו עימו ברית שלום, אנשים ונשים שמסוגלים לשמוע דברו גם בקול דממה דקה.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2004 14:45 לינק ישיר 

דממה דקה
ביצוע: אהוד בנאי
מילים ולחן: אהוד בנאי


זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום
כשאף אחד עוד לא היה ממש מוכן
זה עבר בכל התדרים בכל הערוצים
מהכביש המהיר, לכל בית בעיר
אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה
לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה

דממה דקה.

זה תפס את ראש הממשלה באמצע הגילוח
הוא רץ לטלפון אבל שמע את זה גם שם
זה נכנס בשידור חי אל תוכניות האירוח
וזה השתיק שם את כולם
אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה
לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה

דממה דקה.

זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום
קרה במציאות אבל הרגיש חלום
וכל איש לבדו אז עמד על עומדו
ושמע את זה בא מתוכו

דממה דקה.


מה שהיה הוא שיהיה
מה שהיה הוא שיהיה




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/12/2004 14:49 לינק ישיר 

מאמר זה הוא מגמתי, שם לו ערך מסויים למטרה, במקרה הזה שלילת הקנאות ועליונות השלום, ורק אח"כ מלביש את הערך ההוא על הפסוקים הנקלעים בדרכו, פסוקים שמורים ההפך הגמור מכל הנ"ל.

קשה להקשות על מאמר או לסתור אותו כשהוא חסר כל בסיס אינטלקטואלי. אסתפק בציטוט הדברים, והערותי בצדם.

1. "משה אינו ממלא את הדברים כלשונם, אולי מתוך רצון לעדן אותם, או כדי לנסות ולתקן את אי הצדק לכאורה שנשקף מהם."

לשון הפסוקים, ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישב חרון אף ה' מישראל. ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור.

מיד אחרי ציווי ה' משה מעביר את ציווי ה' לשופטים.

הבכייה שהיה אח"כ היא תגובה טבעית לפרצה שפרץ בשאט נפש אחד מראשי השבטים, ואינו מורה כלל שמשה לא מילא אחרי רצון ה'.

אבל תינח לשם ויכוח שמשה רבינו לא מילא אחרי רצון ה'. מנין לכותבת, שהוא לא מילא אחרי רצון ה' בגלל הטעמים שהיא חושבת? הטעמים הנ"ל הם פרי דמיונה. הלבישה משה בבגדים שהיא תפרה לו בלי משים לב למשה עצמו מי הוא באמת.


2. "לענ"ד, יש כאן ביקורת מסויימת כלפי פנחס"

שוב "לענ"ד." אי אפשר לבנות מאמר שלם בלי להביא סימוכין כלל לדעה מסוימת, או מן הפסוקים או מדברי חז"ל. הכותבת לא הביאה סימוכין שהרי באמת אין סימוכין לדברי הבלים אלו.


3. "נראה לי, כי א-להים "נבהל" ממעשה הקנאות של פנחס"

שוב "נראה לי," ומה זה "נבהל"? או שנבהל או שלא נבהל!


4. "מעשהו של פנחס, בלם את קנאותו של א-להים, בכך שהוכיח את תוצאותיה האיומות של התנהלות קנאית."

משפט מטופש. כאילו האל לא ידע תוצאות מעשיו אילולי מעשיו של פנחס. לפי דברי הכותבת, אילולי מעשה פנחס היה האל מכלה כל כלל ישראל ברוב קנאתו ולא היה מבין תוצאות ההרסניות של הקנאה. אבל עכשיו שפנחס הרג את זמרי וכזבי, בסך הכל שתי אנשים, רק אז הבין האל תוצאות ההרסניות של הקנאה.


4. "שלום?! מה יעשה איתו פנחס? האם הוא מכיר את המושג?"

הסתכלות רדודה על קנאות ללא הבנת את עומק ההסתערות וההתרגשות. האם הכותבת לא יודעת שלחאמס יש רשת סיעודי רחב בעזה? האם היא לא יודעת שבין לאדן בעל משפחה עם עשרות ילדים שהוא מחבב מאד? האם היא שכחה את הלוייתו ההמונית של בייזיט, אחד מהפושעים הכי גדולים שהיו פה בארץ ישראל, ואיך שחבריו הללו אותו ושבחוהו? האם משה הירש הוא לא בעל לב עדין? ויראך היריעה. בעלי קנאה הם הם בעלי לב זהב, אוהבי שלום ושוחרי אושר, הרבה יותר מהאדם הממוצע. האופי שלהם מגיב בהקצנה לכל כיוון. אלא שהרבה אנשים הנולדים עם רגשות מוקצנות משתמשים בו לרעה. ובגלל זה היה פינחס ראוי לברית שלום, כי הוכיח את היכולת שלו לסערות הנפש ולהשתמש בו במקומות הנכונים.

אין בכוחי להשמיך ולהעיר על דברי הבלים אלו ונסתפק בזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2004 15:07 לינק ישיר 


שלויימלע,

תודה על השיר
ואגב, אהוד בנאי זו הדוגמא הקלאסית ל"מתחזק" (ההמממ במחשבה שניה, גם לו רקע איסלמי אולי?)

הוא לא עושה כשבא לו לפעמים, הוא עושה כמיטב יכולתו תמיד. והוא דווקא חושב שמה שמשה חשב מתאים לו מאוד, ובשום אופן אינו רוצה לחשוב אחרת.

אפשר לפגוש בו בלדרמן..מתפלל והולך..



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2004 15:25 לינק ישיר 

ואם כבר מדברים על דממה דקה – אז כשמגיע הרגע שזה בא, זה תופס אותך ברגע, בידיעה שזה הדבר הנכון לעשות כרגע, הקנאה נכונה רק כדרך ריפוי משל להכות על הברזל בעודו חם. אחרת, אין לתרופה כל ערך ממשי, והיא איננה אפקטיבית. ההליכה לקיצוניות במקרים ה'הכרחיים' חייבת להיות בלתי מתפשרת וחד משמעית, זה פיקוח נפש בגדול.

זה כמו לתת לילד היסטרי סטירה ולזעזע אותו – זה המעשה הנכון, ונראה לי שה' בכלל לא נבהל מפנחס, אלא, ההיפך – זה המעשה היחיד שיכול היה להציל את העם ממוות בטוח – לעשות כמעשה כזבי עם המדיינית, זה חציית כל הקווים האדומים – עם שמגיע למצב הזה – אין לו תקנה – ובטח ובטח שלא יהיה לעם סגולה.

זו הדוגמא ל'חרפת חוש המישוש' של אריסטו,ושהרמב"ם מאמץ את הביטוי במו"נ, שאדם יכול ליפול אליה. שבזה אין כל הבדל בין האדם לבהמה, כל יתר החושים מובדלים.




תוקן על ידי - riv - 03/12/2004 15:45:55



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2004 16:03 לינק ישיר 


<"נזכרתי בשלושה סיפורי קנאות ובשלושה קנאים: פנחס, אליהו ומתתיהו">

פנחס זה אליהו?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2004 16:26 לינק ישיר 

צ'וטנג,

הערה אישית: איני מכירה אותך, ובכל זאת אני מעיזה לומר שקטונת מלהאשים את אמשלום ברדידות, ובטפשות, ואת מה שכתבה כחסר בסיס איטנלקטואלי וכהבלים. כשהיא אומרת "לע"ד", הרי היא נוקטת בצניעות, ואין בכך כדי להצדיק את הטון שאתה נקטת בו, שהוא גס רוח במפגיע. מותר לחלוק, כמובן, אבל קצת נימוסים טובים לא יזיקו.

לעצם העניין:

לא רק לאמשלום, גם לחז"ל היתה ביקורת מסויימת על פינחס, ור' למשל ציטוטו של רש"י את רינוני העם לפיהם אבי אמו היה מפטם עגלים לעבודה זרה, ואף שהרג נשיא בישראל (אני כותבת מהזכרון ועל כן איני יכולה לצטט במדויק, אך נדמה לי שזה בד"ה "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן"). וכן "גדול השלום שניתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום והתורה כולה בשלום" (מדרש רבה). ועוד.

וגם מקנאותו של אליהו, המזוהה עם פנחס, אין הדעת נוחה:

אמר לו, לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וכאן קנאת, חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית שנקרא אליהו זכרונו לברכה מלאך הברית, שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים: (פרקי דרבי אליעזר פרק כח)

יש דעות אחרות למכביר, וזכותך לאמצן. אז מה?

שבת שלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/12/2004 19:22 לינק ישיר 

חבצל_ת:

נראה לי שאת לא יודעת אם את מכירה אותי או לא. ועל כן את המשפט שכתבת למעלה צריך לנסח בצורה אחרת, והוא, שאת לא יודעת אם קטונתי מלהאשים את אמשלום ברדידות ובטפשות.

הביקורת על הלענ"ד שלה, לא היה על חלק ה"לעניות" אלא על חלק ה"דעתי". כל מה שהיא אמרה היה מבוסס על רגשות בטן שלה, בלי סימוכין כלל ממקורות יהודים אחרים. זה לא היה נורא כל כך אם הרגשות והתגובות שלה מקורם ביהדות. אבל דבריה לא נאמרו מתוך הזדהות עם היהדות כמו שהיא נמסרה ב 3,000 שנים האחרונות, אלא מתוך התנגדות ליהדות הזאת. התנגדות שמשתקפת מתוך כתביה לפעמים בעדינות ולפעמים בבוטות. התנגדות שבו היא לפעמים מתריסה גם כלפי הקב"ה. אני בדרך כלל לא מבקר את דבריה מטעם הכמוס אתי. אבל הפעם הגדישה את הסאה וכתבתי מה שכתבתי.

ולעצם הענין, אין טוב בלא רע ואין רע בלא טוב, וכמו שהאריכו רבים מרמב"ם עד ר' צדוק הכהן. אבל מכאן עד לשלילת הקנאות והשאיפה ל Imagine של John Lennon כמו שאמשלום הציגה את זה הדרך רחוקה מאד. הגישה בחז"ל ובמפרשים ראשונים ואחרונים הוא לשבח את פנחס ולראות במעשיו דוגמא וסמל, ומי שאומר ההפך הרי שמכחיש מסורת בת 3,000 שנה, ועל זה יצא הקצף.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2004 19:35 לינק ישיר 

צ'אוטונג

הפוסל במומו הוא פוסל, אתה מגדיש את הסאה פה כל יום, ואנחנו הקטנות איננו מתריסות מטעמים הכמוסים איתנו.

אתה כמו אמשלום יכול להביע דעתך, אך מכאן ועד לומר שמעשיו של פנחס משמשים סמל ודוגמא בעיני חז"ל המרחק רב.
והקנאה לכשעצמה היא שלילית והיא ממצוות "לא תעשה"- וכאמור היא חיובית רק כשהיא באה לצורכי ריפוי.

חכמים היזהרו ביהירותכם




תוקן על ידי - riv - 04/12/2004 19:41:31



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2004 20:30 לינק ישיר 

צ'וטונג,

א. בוודאות מוחלטת, אני יודעת בבירור אם אני מכירה אותך (אנא אל תתקן אותי ביחס לידיעותי ומה שבגידרן), איני מכירה אותך (מהדעה שלך על עצמך נשמע שלו היינו נפגשים, הייתי מסתנוורת מן האור. אז מוטב כך).

ב. את אמשלום אני מכירה, ולכן - בוודאות מוחלטת, קטונת מלבקר אותה כפי שעשית, וקטונת מלהתייחס אליה (ולכל אחד אחר, אך בוודאי אליה) בגסות רוח שכזאת, תוך הטחת עלבונות.

ג. ריב צודקת. נראה שנימוסיהם הטובים של החברים\ות כאן גרמו לך לחשוב שאין עליך ביקורת, ולא היא. זה כבר נרמז קודם, אך נראה שרגישות אינה הצד החזק שלך. הברוטליות המילולית שאתה נוקט בה גררה שיתוק מסוים. הפעם הגדשת את הסאה.

אני מבינה את הקצף הענייני שלך, אגב, ואכן רבים מתייחסים אל פנחס כאל דוגמא וסמל, אם כי – שוב לעצם העניין – אף אז זה אינו נטול ביקורת, שכן חז"ל אמרו הרי שאם היה שואל מראש, למשל, היו אוסרים עליו לנהוג כפי שנהג, והדברים ידועים, ושכן ההלכה לפיה נהג היא הלכה ואין מורין כן (שוב אין הספרים לפני ואני כותבת מהזכרון). עדין, כשיש ביקורת היא נוקבת, והגישה שהבאתי לעיל לפיה נענש פנחס\אליהו על קנאותו, בכך שעליו להתעמת מדי יום עם המיותרות שלה, ושל ההכרזה הדרמטית "ואותר אני לבדי", אינה רפורמית אפילו, ונכתבה עוד לפני לידתו של ג'ון לנון (נדמה לי).

שבוע טוב.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/12/2004 21:07 לינק ישיר 

אמשלום

שוטאן

אני מכיר מסורת אחת בת 3000 שנה שהתורה ניתנת להידרש על ידי כל אחד ואחד לפי דעתו. מעולם לא ראינו ולא שמענו מאבותינו שמי שאומר משהו על דרך דרוש צריך להביא הוכחות לדבריו או לבדוק אם זה מתאים עם מקורות אחרים. להיפך, אנו מוצאים אפילו אצל גדולי הדרשנים שלפעמים דורשים אותה פרשה פעם אחת בדרך אחת ופעם שניה בדיוק ההפך. ועל זה נאמר ע' פנים לתורה. (וכך אמר גם ר' נחמן לתלתמידו שכל אחד רשאי לדרשו בתורה כפי דעתו ובלבד שלא יוציא שום דין מזה). אתה בא ומדבר נגד מסורת בת 3000 שנה ולא אמשלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2004 21:49 לינק ישיר 

אמשלום

לענ"ד: שמעתי בשם רבי חיים לייב אויערבך זצ"ל בענין הקנאים, שדרך התורה משולה לרכב, יש בו מנוע דלק וכו' וכן הגה, וברקס. כך ביהדות יש את הציבור ה'רגיל' - חלקי הרכב, וכן יש את מנהיגי הדור - ההגה, וגם את הקנאים - הברקס... ומי שמכיר את נבכי ההנהגה החרדית מבין זאת...

לכשנדוק עוד בזה נבחין כי שלא כמו שאר החלקים אין הברקס מסוגל להניע את הרכב אף בכהוא זה, וכל כוחו הוא להיפך, לעצור, ובכל זאת מיוחס לו חלק חשוב ונכבד ברכב. כך הקנאות אינה אמורה (ויכולה) כלל להנהיג, אלא להיות למעצר בעת סכנה והחלקה...

וכך ניתן לפרש לפי דרכך את התמורה לפנחס, הוא לא הפך למנהיג ולא למצביא (אגב, לענ"ד אין זה מכובד יותר מכהונה לדורות), אלא לכהן (שזה תפקיד של שליחות מה' ומישראל (ואכמ"ל) אך לא הנהגה).

ובנוסח אחר, הקנאות היא מידה של מניעה - היפך העשיה, הרמב"ן אומר שמצוות עשה שייכים לאהבה, והיינו חסד, ולא תעשה שייך ליראה, והיינו דין. ההנהגה היום, העשיה, היא במדת החסד, כנ"ל, ואילו פנחס הנהגתו היתה דין וגבורה, שזה היפך עשיה-הנהגה. אולי לעתיד לבא כשיבוא 'אליהו' יהא חלקו בהנהגה ניכר יותר, שאז יהא יום הדין 'הגדול והנורא' (הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא). (אולי ניתן גם להסביר בזה את הניגוד של ברית 'שלום' לבין קנאי. שאכן אין מעלתו אלא עד כמה שהוא גורם לשקט שבא לאחר מעשה, השלום, שזה גם מלשון 'שלימות' הרכב...)

יורשה להמשיך בדרכך בדרך אפשר: הפסוק מדגיש שפנחס השיב את חמתי 'מעל' בני ישראל עלידי שקנא קנאתי 'בתוכם'. דהיינו שאם היתה הקנאה משל המנהיג הכל ('מעל'), היתה טבעה של קנאה זו 'לכלות את בני ישראל', לכן טוב היה שלא היתה הקנאה ע"י ההנהגה עצמה, אלא מצד חלק ה'ברקס' - 'בתוכם' ולא מ'מעל' להם...

ביקורת קשה למצוא בפסוק.

מציץ: שבעים פנים לתורה, כל זמן שהם 'פנים' ולא 'עורף', מלפנים נראה ששיבח הכתוב את מעשיו, לומר את ההיפך זה כבר 'עורף'...



לכל המעוניין: ניק זה מחליף את ''שלמה000''.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2004 21:54 לינק ישיר 

שתי הערות: (בעצם שלש)
1. פנחס, כן מונה לתפקיד צבאי מיוחד במלחמת מדין. (לפי חז"ל התפקיד היה של כהן משוח מלחמה)
2. בנבואת ישעיהו שעיקר עניני משיח והעידן המשיחי נלמדים ממנה נאמר "כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום. לםרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת "

ומכאן להערה השלישית :
3. מעבר לויכוחים על סגנון, נראה לי שרוב ככל דברי צ'וטונג מקשים קושיות טובות, שראויות להתיחסות ומענה.

ואף אני הוספתי משלי עוד שתי נקודות שמפריכות את הטענות שבמאמר.
לא רוצה להביע דעה על המאמר כדי לא לפגוע אבל בהחלט נראה שאין לו בסיס רציני להישען עליו. (יתירה מזו יש לו פירכות קשות, אבל מה לי להטריח אתכם בהיגיון ולוגיקה בעידן הנפלא שלנו. [ע"ע פוסט וכו'])
שבוע טוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/12/2004 22:02 לינק ישיר 

מייציץ,
אתה מדבר על לדרוש את התורה לזה יש מסורת. (וגם היא מוגבלת לכללים מסוימים, ולא רק ל"דעתו" של כל אדם ואדם)

טענת המתנגדים היא שאין כאן דרישה של התורה כלל, אלא הבעת רעיונות שאיפות וכד' של הכותבת, תוך התעלמות ברורה מהמקורות הכתובים, ובחירה סלקטיבית של מקורות ש"יתאימו" למה שאני (קרי הכותבת) רציתי להגיד.
אפשר להגיד שהפרשנות שלה כן מתאימה, אבל בשביל שיווצר דיון בר משמעות מומלץ להסביר גם למה. (ולנסות להוכיח את זה, כלומר להתמודד ברצינות עם הפירכות...)
הכפפה נזרקה
ושבוע טוב.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/12/2004 22:16 לינק ישיר 

על הנושא הזה דנו גם בעבר, ראו נא:

קנאים פוגעים בו – פינחס
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=510773




ומשהו בראשית האשכול הזכיר לי את הסיפור הידוע על הרב הצעיר (לא רב צעיר שלנו, כמובן) שהיה נוהג לחתום: "אנכי הקטן". יום אחד אמר לו רבו: "עדין אינך גדול דייך, כדי לחתום 'אנכי הקטן'". ואז"ג.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2004 22:58 לינק ישיר 

אישציפ

הקטנוניות הזאת פשוט מקוממת אותי. כולנו מכירים היטב את הכלל שאין משיבין על הדרש . כל ספר דרשות בארון הספרים היהודי מלא בפירכות .אבל אף פעם אין דנים בענייני דרוש בצורה כזאת. נראה לי שבגלל שהכותבת אינה שייכת למחננו אנשים מוכנים לחדש כללים רק כדי שיוכלו להשתלח. אפשר כמובן להעיר ולהקשות, אבל כאן אני רואה ניסיון לדה לגיטימציה רק בגלל שהשקפותיה של המחברת אינם מוצאים חן בעיני המבקרים.

ירושלמי

האם כאשר חז"ל אומרים על איוב שהכתוב מעיד עליו שהיה "איש תם וישר" , שבעצם הקב"ה נתן לו שכרו בעוה"ז רק כדי לטרדו מן העולם הבא, זה פנים או עורף??

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 04/12/2004 23:09:39



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > "קול דממה דקה" - על קנאות וקנאים, לחנוכה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.