בית פורומים עצור כאן חושבים

הערות לספר בתורתו של ר' גדליה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/1/2005 21:30 לינק ישיר 
הערות לספר בתורתו של ר' גדליה

עמ' יג - התורה נזקקת להגיון האנושי אולם אי אפשר לכופפה להגיון האנושי, האם יג מידות הם הגיון אנושי? עיין בכל מה שדן הרב הנזיר. ההנחה שההגיון האנושי הוא הגיונו של הקב"ה ג"כ טעונה בירור, כי גם אם השכל הוא צלם א-לקים, הרי אפילו ההשגה הנבואית שהיא פסגת ההשגה השכלית לפי הרמב"ם אינה באה בצורה הלוגית הרגילה כמבואר במורה ח"ב פל"ח. ועיין בדברי רג"נ עצמו בעמוד לז.
עמ' יד - האם הרב לא היה מודע לשאלה האם הדרשות הם יוצרות או סומכות? האם הוא לא היה מודע למה שנאמר בשם הגר"א שזו טעות לחבר את הפשט והדרש ביחד. הרי כל מי שקורא את הספרים שנתחברו בנושאים האלו חש את הדוחק.
עמ טו – "שום סופר אנושי אינו יכול לכתוב כך". השווה לכוזרי מאמר א אות ה בדבריו של החכם המוסלמי על הקוראן "ספר זה דבר פלא הוא המחיבו לקבלו מצד עצמו - כי אין אדם בעולם יכול לחבר כספר הזה., אף לא פסוק אחד מפסוקיו". יתירה מזו, אם מסקנות האבולוציה כפויות עלינו, ניתן לומר שגם מסקנות ביקורת המקרא כפויות עלינו, וכידוע שכך סובר הרב ברויאר ומפרשם לפי דרכו. אם ביקורת המקרא צודקת הרי הסגנון הנפלא של התורה כלל אינו נפלא אלא אוסף טלאים ומאידך אם אנחנו מתמודדים עם ביקורת המקרא מדוע שלא נתמודד גם עם תיאורית האבולוציה.
עמ טו - "מצוות ייבום שייכת דוקא כששני האחים חיו באותו דור, באותה דרך חיים ... ואם הוא שייך לאותו דור , לאותה דרך מחשבה של אחיו, הוא יוכל לנהל את החיים והרכוש כמו שהיה מנהל אותם אחיו" - כמובן שמכאן ברור שמומר אינו זוקק ליבום וכידוע שזו דעת הגאונים שלא נתקבלה להלכה, וא"כ מדוע שוטה זוקק את אשת אחיו, הוא באותה דרך חיים? ואם אחד חסיד ואחד מתנגד? נראה כסימון המטרה מראש.
עמ' טז - האקסיומה של אוקלידס - וודאי שאדם יכול לחשוב אחרת, אם היינו מודעים יותר לכדוריות של כדור הארץ היינו רואים שאפשר וצריך לחשוב אחרת, ובפרט שכל הפיסיקה המודרנית מתבססת על גיאומטריה אי אוקלידית. להגיד שזהו מושכל ראשון, מנלן? הרי מתמטיקאים כל הדורות התלבטו בשאלה האם ניתן להוכיח את האקסיומה הזו משאר האקסיומות, עד שהגיעו למסקנה שהיא בלתי תלויה ובכך החלה התפתחות הגיאומטריה האי אוקלידית.
עמ' יז - דבר לא הגיוני לא קיים בתורה כלל. הצהרה שצריך לבדוק האם יש לה כסוי. הבעיה היא שברגע שמוצאים דבר שלא נראה לנו הגיוני כופפים אותו למה שאנו מחליטים שזהו ההגיון שלנו. ועיין באשכול האם התורה זוקקת א-לוקים, עד היכן אפשר להגיע עם אינוס ההגיון.
עמ יח - טמון באש עיין רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יד הל"ח
<אש שיצאה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב לשלם שנ' +שמות כ"ב ה'+ ומצאה קוצים כו' או השדה, אכלה גדיש וכיוצא בו והיו כלים טמונים בתוך הגדיש אם היו כגון מורגים וכלי בקר וכיוצא בהן מדברים שדרך אנשי השדה לטמון אותן בגדיש חייב לשלם, היו בגדים וכלי זכוכית וכיוצא בהן פטור על הכלים. >
ובהלכה ט
<במה דברים אמורים במדליק בתוך שדה חבירו אבל במדליק בתוך שלו ועברה לשדה חבירו פטור על כל הכלים הטמונים בגדיש אבל משלם הוא שיעור מקום הכלים ורואין אותו כאילו הוא מלא גדיש של חטים או של שעורים. >
איך ההבדל נכלל בסברא הזו? לפי הסברא של רג"נ שן ורגל וודאי היו צריכים להיות פטורים מטמון, כי אם על נזקים שנובעים ממעשיו פטור ק"ו בנזקי בהמתו.
עמ' יט - פטור כלים בבור, הרי הכלים מובלים ע"י חמור, כלום יש קשר לתכונת ההולכה העצמית של חפץ לחיוב בור? ומה הדין בחמור נכה? סברה שאינה מכסה את כל האפשרויות.
עמ' יט – "אין שום חכם שאומר כך", עיין דברי הרלב"ג שהובאו בקול הנבואה עמ' צג. כבר עדיפים דברי מו"ר שליט"א שאין אנו מבינים את הדרשות.
עמ' כ - בסוף זה חוזר לאמונת חכמים, אז בשביל מה כל המאמץ?
עמ' כא - היה מעמד הר סיני? היה משה רבנו? וראה לקמן.
שם - מדוע לא לימון? וזו בדיוק הדוגמא של הרמב"ם עמ' לח בהקדמה לפירוש המשניות מהדורת הרב שילת, "אלא ראינו בלא ספק מיהושע עד אלינו שהאתרוג היה ניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בזה, ואמנם הם חוקרים אחר ההוראה המצויה בכתוב לזה הפירוש המקובל" נאמר כאן במפורש שנעשתה כאן עבודה כפולה.
עמ כג - מי ילמד היום מפסוק? זו נראית כבעיה עקרונית ולא רק כבעיה טכנית שאין אנו יודעים ללמוד היום מפסוקים.
עמ כד - בהגדרת גזירה שווה עיין תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עח עמוד א
<נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן +ויקרא יז+ זה הדבר בשחוטי חוץ, מה בשחוטי חוץ - אהרן ובניו וכל ישראל, אף פרשת נדרים - אהרן ובניו וכל ישראל, ומה כאן ראשי המטות, אף להלן ראשי המטות.>
מה הקשר העניני בין נדרים לשחוטי חוץ? אפשר להדחק ולומר שהקדשת הבהמה היא נדר אבל זה דוחק.
עמ' כח - לפי ההגיון הזה היתה צריכה להיות מצווה לאכול מצה כל שבעה בברכה, ובוודאי מי שלא אכל מצה ביום הראשון מאיזושהי סבה, בפעם הראשונה שיאכל מצה צריך לברך על אכילת מצה.
עמ' כט - אם זוהי ההגדרה בגזרות דרבנן, כיצד היתה תקופה שלא נהגו הגזרות, הלא הם היו חייבות להיות מהרגע הראשון שנתנה המצווה? אמנם יש הגדרות של רוח התורה ברמב"ן במספר מקומות, אולם ברור שגם לדעת הרמב"ן פרטי השבותים לא התחילו בבת אחת.
עמ' לא - כנראה שתוס' לא סברו לכל המהלך של רג"נ.
עמ' לג - הנחה פשוטה שקנין דרבנן מועיל לדאורייתא גם בקידושין. האם גמירות הדעת בחליפין פחותה מאשר בשאר קנינים וא"כ מדוע חליפין אינם מועילים בקידושין, מדוע מתנה ע"מ להחזיר אינה מועילה?
עמ לד - כל המהלך פה הוא טנדציוזי ומוכח מיניה וביה שהרי הוא מודה שאלמלא חכמים אמרו שזו הסברא לא היינו אומרים שזו הסברא, על כרחנו שאנו יורים קודם את החץ וחלק גדול מהסברות שנאמרו כך הם כאלו או אמונה שאכן החץ קיים.
עמ' נג - זה מה שמשנה את המוסריות של האדם אם בקבוע נאמר שהווי כמחצה על מחצה ואלו בנמצא נלך אחר הרוב? לגוף הסברא, מדוע בזורק אבן לגו יחשב כקבוע, אדרבא במקרה כזה הוי כתערובת שצריך לילך אחר הרוב ומדוע לאידך גיסא במקרה של תשעה עכו"ם וישראל בחצר ונפלה עליהם מפולת מפקחים עליהם את הגל בשבת, מדוע אין כאן תערובת? לכאורה הכיוון הוא הפוך שהואיל והתורה אמרה לא להתיחס לזה כתערובת, לכן לא הולכים אחר הרוב.
בדברי הרב שילת - בשביל מה צריך להביא הסכמה מהמלבי"ם על קאנט.
עמ' עז - האם כל אמתת ספורי התורה נובעת מכך שהתורה רצתה לספר ספורים שיותר ישכנעו אותנו, הלא זה טיעון מעגלי. מבחינתינו שאנו רחוקים מהאירועים האלו הם אמתיים בשבילנו רק בגלל שהתורה ספרה אותם ולא להיפך.
שם - מה ההבדל הבסיסי בין איוב לספורי התורה, מדוע שלא נאמר שאברהם חומר ושרה צורה?
עמ' עח - חכמת התורה על אמת - יש באמת לדון האם אנו יכולים להתיחס למעשה בראשית של הרמב"ם כאל חכמת התורה באמת. וודאי שאין זו חוצפה כלפי הרמב"ם אלא עם ישראל הבחין בין דברים שונים של הרמב"ם וכבר האריך בזה מו"ר שליט"א, ואפילו היד החזקה לא התקבל בצורה שרצה הרמב"ם.
האם במאה ה 17 היינו אמורים להחליף את ארבעת הפרקים הראשונים של משנה תורה בפיזיקה ניוטונית וכיום בפיזיקה איינשטינית ובמבוא לתורת האבולוציה?
ברור שמה שע"י הרמב"ם נחשב נמנע אצלנו נחשב כאפשר ואפילו יותר מזה, וגם הנביא ששקוע בצורות האמיתיות, לכאורה לשיטתנו שקוע בדמיונות וכיצד תחול עליו הנבואה? ורג"נ בעצמו מודה בכך.
עמ פ - "השכנוע השכלי, לפי הידע והנתונים של האדם באשר הוא שם, כפוי על האדם". ועובדי ע"ז שטעו בעיונם, האם גם הם היו כפויים לעבוד ע"ז? וע"פ מה שנאמר לקמן שהאדם לא נברא יחידי אין מקום לחייב סינים בשבע מצוות בני נוח.
לפי זה כמובן שלא היו יציאת מצרים ולא מתן תורה כי אין לנו שום הוכחות חיצוניות לכאלו אירועים קוסמיים וצא וראה מה עלתה לו לווליקובסקי.
עמ' פו - לפי הרמב"ם מטרת התורה היא להקנות דעת נכונות, לא מוסריות שזו בהכרח ברמה השניה של המפורסמות. וכך גם מוכח מדבריו בפרק האחרון של המורה.
עמ' פט - הדרשה הלשונית של אור. בשלמא אם האדם נברא יחידי ולשום הקדש היא הלשון המקורית של העולם, יש מקום למדרש מלים כזה, מוזר ככל שישמע (אני הייתי מצפה שיקראו לאור 'וואו'). אולם לדעת רג"נ שהאדם לא נברא יחידי ובוודאי שלא היתה שפה ראשונית, מדוע תופעה זו קיימת רק בעברית ולא באנגלית למשל, מדוע האדם האנגלי הגיב על האור בקריאה light?
עמ' צ - וירא א-להים כי טוב, ברור שהרמב"ם מפרש אחרת את הטוב הזה.
עמ' צא - האם בכל דור ודור נוציא את הפסוקים מפשוטם לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. לפעמים הפונדמנטליזם של האדמו"ר מליובאוויטש נשמע יותר הגיוני, כי אין צורך לקפץ לפי התיזה האחרונה.
אם נגיע למסקנה שנסים הם נמנעות, נוציא את כל הנסים מפשוטם, להכניס את כל הנסים למסגרת אי הוודאות הקוונטית זה בלתי הגיוני וסתירה למושג הנס.
מה שלמדים מהרמב"ם זה בדיוק להיפך, הואיל והדברים שבגללם נאלץ הרמב"ם להוציא דברים מפשוטם נחשבים היום כבטלים ומבוטלים, המסקנה היא אולי להיות פונדמנטליסט.
עמ' צד - אדם בהחלט יכול להרגיש צער כשמשחיתים דומם - דוגמא הדיונה באשדוד.
עמ' צה - יש לא מעט מחקרים שמראים כיצד ממרק בראשיתי יכול להווצר חומר חלבוני שמתנהג לפי חוקי האבולציה. (ג'ון קסטי, גן העדן הרבוד, הוצאת דביר 1993 עמ' 83).
הקושיה על דרווין אינה קושיה, היו מוטציות שליליות שהואיל ולא התאימו נכחדו. חשוב להדגיש שאליבא דדרווין האדם אינו עדיף ממקק אלא שכל אחד מצא לעצמו את הגומחה המתאימה. אמנם גם הרב פרש בצורה דומה את תורת ההתפתחות, אך אין זו כוונת דרווין.
אדני השדה - אורנג אוטנג? לר' יוסי הסובר שנבלתו מטמאת כנבלת מת, כנראה צריך מעט מאוד תבונה כדי להקרא אדם, האם גם על אורנג אוטנג נאמר הן היה כאחד ממנו?
בנושא חשיבה שכלית, הדברים אצל קופי על אינם כ"כ ברורים. צריך להגדיר גם מהי חשיבה שכלית.
עמ צח - להתעקש על פירוש הפסוק כפשוטו, אך את המדרש להוציא מפשוטו? הסכוי שאדם שהוא יונק על שיהיה אנדרוגינוס היא נמוכה ביותר. תופעות כאלו מוצאים בבעלי חיים נמוכים אך לא ביונקים.
עמ' קא ועץ החיים - מהו א"כ החשש שפן ישלח ידו ואכל מעץ החיים ואכל וחי לעולם? אם נמשיך בכיוון זה כל הפעולות להארכת תוחלת החיים הם נגד רצונו של הקב"ה.
שם - מצד אחד מדברים על אבולוציה ומצד שני על אדם שעוסק רק במושכלות ואין לו עסק במפורסמות עד שנפל בחטא?
עמ' קג - גם נחש מכיש רק לצרכי הגנה עצמית.
שם - כבר מו"ר האריך שלפי הרמב"ם יוצא שתכלית האדם היא להיות מחשב.
עמ' קה - כתנות, מה ההכרח להוציא את הפסוק מפשוטו?
עמ' קו - באמת חבל שהאדם נכנע לדמיונו ולא חזר אל הגן.
עמ' קח - המוסר הוא רק פרטי?
חז"ל אמרו שלבריאת האדם יחידי יש משמעות מוסרית חשובה עיין סנהדרין לז ע"א, כנראה שלפי רג"נ זהו רק משל ובאמת אני יכול לומר שאבי גדול מאביו ואיני צריך לומר בשבילי נברא העולם.
עמ' קיא - כבר חז"ל התיחסו לטענה של רג"נ. על לידתו של שת. קשה לומר שעל סתם אדם אומרים שהוא היה בן 130 כשהוליד את שת, יתירה מזו איך נעמה שהיא דור שביעי לקין תהיה אשתו של נוח שהוא דור עשירי לאדם הרבה יותר מאוחר. ויתירה מזו, כאן אדם הוא לא שם מין אלא שם פרטי, כמו שת, ומה פתאום הוא צריך לומר כי שת לי א-לוהים זרע אחר תחת קין כי הרגו הבל? ההכרח להוציא את הפסוקים מפשוטם לא קיים כאן.
עמ' קיב - כבר מו"ר חזר והדגיש שהמנין של סדר עולם הוא לא המנין היחיד.
עמ' קיג - גופו לא עלה לשמים, שיקול פילוסופי שלא כחז"ל.
שם – מעניין שדווקא בנושא אורך החיים רג"נ מקבל את הרמב"ן - הלא שיקולים אבולוציוניים אמורים לומר שתוחלת החיים עלתה וכך מוכח ממאובנים שאנשים נפטרו בגיל מאד צעיר.

הנטיה שעולה מרוח הדברים אינה מתאימה כלל לחומרות ולהקפדה בהלכה. קשה למצוא אי מוסריות בשימוש במים בשבת, למרות שניתן להשתמש במושגים בצורה לא סטנדרטית.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/1/2005 21:42 לינק ישיר 

אריק,

על הטרחה וההערות מענינות, איני יכל לדון לגופם של הדברים שכן טרם ראיתי הספר.

אך העיקר, מי הוא מו"ר החסוי שלך?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/1/2005 22:08 לינק ישיר 

לעמ' י"ג - אין כאן ב' רשויות. אמורה להיות התאמה מלאה בין הגיון ותורה וכמאמרם איסתכל וכו' וכל' התורה כי היא חכמתכם וכפי שהאריך הרמב"ם מו"נ חלק ג'.

לעמ' י"ד - ר"ג זצ"ל לא מחויב לגר"א. התפיסה של הגר"א הינה מיסטית, ואין לה בסיס כגישה התחליפית שמייצג הרב, מה גם שהרמב"ם במורה נוקט על חלק לא מבוטל מהדרשות שהם אסמכתא, ובדברי ראשונים תמצא הרבה על סברת הדרש, ראה תוס' מרובה.

לעמ' ט"ו בעניין יבום - כבר דנת בזה במקו"א, ועיקר העניין שיש קושי בהצבת גבול בעני"ז, ותמצא כך גם בחוקי העמים, למשל שלא מאשפזים חלק מחולי הנפש שלא מרצונם וזאת למרות שרוב בני אדם יסכימו שהוא לטובתם, ושוב, הבעיה זה קריטריונים.

עמ' ט"ז - איני מבין בזה, אך העניין הובא כדוגמא להסברהמושג מושכל ראשון, ויש אלפי דומאות אחרות שתסכים אתם.

לעמ' י"ז - ראית את דברי האבן עזרא בי' הדברות?

לעמ' י"ט בעניין כלים בבור - נדמה שאם נדון מה שונה בור מגרמא נגיע לתשובה. מה לדעתך ההבדל בין גרמא לבור?

לעמ' י"ט מה שהנך מביא דברי מורך - לא נימקת

לעמ' כ' - ודאי שצריך את החכמים, אך בבחירתך להיות חלק מהם.

עד כאן, נדמה שיש כאן שאלה בסיסית ממנה נגזרות רוב השאלות
האם יש בכוחנו להבין ויש סיכוי שנבין ואז גם גרגיר של הבנה מקדם, או שעדיף להניח שאין אנו מבינים ואז אין אנו מקבלים ופותחים את ליבנו להתקדם לאט לאט. וראה אשכול זריקת המפתח.

הצצתי ונתפס עיני על הערה לקי"ג - ראה בזה מכתב מאליהו על ר' יהושוע בן לוי שעלה לשמים והשווה.

תוקן על ידי - יהוסף - 20/01/2005 22:14:00



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/1/2005 22:17 לינק ישיר 

הערה טכנית.

לא ניתן בפורום גדול לנהל דיון כזה ללא ציטוטים. אם יש בנפשך לנהל דיון רק לאלה שעברו על הספר עשה זאת באישי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/1/2005 00:49 לינק ישיר 

אריק,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/1/2005 04:35 לינק ישיר 

אריק
זה הרב הנזיר לא ידענו מיהו ומה תורתו
אולי תפתח אשכול עליו ונדעהו
(גם מו"ר שהזכרת ושמא הוא הנזיר?)

ולענין שלנו
כבודו כתב על כל הספר הערות הערות.
דבריך אינם נלמדים על רגל אחת ודאי לא דברי הג"ן

אני חושב שבאם תציע ד"ת אחד של הג"ן ואח"כ תגיד את הערותיך יהיה אפשר לדון ברצינות ולמצות סעיף סעיף

בקיצור לא לדחוס כ"כ בפה צריך להשאיר מקום ללעוס
(באידיש זה נשמע יותר טוב)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/1/2005 08:15 לינק ישיר 

דוד 12
על איזה מההערות?

*****

סליחת מתענין על ההתפרצות, אך כאן המקום להעיר שיש עוד אשכול של הערת דוד12 על מהות אדם הראשון המדובר בספר,
אדם הראשון מיהו?
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1215842

ווטו


תוקן על ידי - עצכח - 20/06/2005 14:35:32



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/1/2005 14:15 לינק ישיר 

קעלעמער
אתה בוודאי צודק, אבל אני בדילמה, מצד אחד קיים אי רצון מהמשפחה לפרסם את הספר ומצד שני הרי הוא ניתן להשגה. הפתרון החלקי שמצאתי הוא לפרסם את ההערות בצורה שפרסמתי כך שמי שיש לו את הספר יוכל להתיחס אליהם ומי שאין לו את הספר לא יבין בדיוק במה דברים אמורים, ואני לא בטוח שאכן זהו הפתרון האופטימלי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/1/2005 15:18 לינק ישיר 

אריק..

צודק, באמת לא פיתרון אידיאלי. או שמדברים או שלא. אם אתה מרגיש שיש כאן דברים שבמופלא שאינם יכולים להידון בציבור, הימנע מכתיבתם ואם יש ערך לדיון ציבורי, שתף את הציבור.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/1/2005 15:26 לינק ישיר 

אני מצטרף לאלו שמבקשים ציטוטים.

אשר לרצון המשפחה, זו בעיה שאין לה פתרון קל. ואילו הייתי בן משפחה, מי יודע מה הייתי חושב. אך מהצד שלי, אני סבור שראוי לציין שהדברים מיוחסים לר"ג ודי לכאורה בזה.

על כל פנים, ציטוטים עלומים ללא ידיעתם גורמים תיסכול, ואין זה יאה לכותבים, לקוראים ולר"ג זצ"ל עצמו.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/1/2005 20:44 לינק ישיר 

המשפחה מתנגדת רק לפרסום הפרק על מעשה בראשית. הם לא מתנגדים לפרסום שאר הקטעים. אשר על כן אפשר להציע שתביא ציטוטים עם הערות על כל שאר הספר, ושלא תצטט מפרק מעשה בראשית ושלא תעיר עליו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/1/2005 22:49 לינק ישיר 




תודה לכל המוחים.

(מוקדש למתעניין)

"והנה בתוכחה יש שני סוגים: אחד, מה שמתפעל אחד מחברו כמו מאנשים ממי שהוא במדרגתו. מזה לא שייך שיקבלו דיבריהם(=).... ויש מה שדבריו נשמעים דברי תוכחה כמו ששומע מגדול הדור וקידוש ה', אשר זה לא שייך שיתפעל ממנו, כי הוא אינו מסוגו וערכו רק שדבריו נשמעים, ולזה אמרו: לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זה את זה, שהביטו רק אל החיסרון שיש בחברו והמה לא למדו שלמות זה מזה אך למדו חסרונות ופחיתות זה מזה....

ועל האופן השני אמרו: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים...על זה אמרו: "ויהיו מלעיבים במלאכי אלוקים", הוא שאמרו, בשביל שהוא מלאך - מובדל ומופרש מהליכות תבל ואורחותיו, לכן הוא אומר כן. לו היה טורח וטורד בהוויות העולם, כי אז היה גרוע ממנו בהרבה....ולכן לא היו דבריהם נשמעים...וחרבה ירושלים"

משך חוכמה, הפטרת דברים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/1/2005 21:57 לינק ישיר 

הואיל ונתבקשתי לפרט את הציטטות שהתיחסתי אליהם, אני מפרט את הציטטות פרט לאלו הנוגעות לספר בראשית מהטעמים שפורטו ע"י חכמי הפורום.
עמ' יג - <שום הלכה אינה יכולה להיוולד ללא שימוש בהגיון אנושי, יתר על כן ההגיון האנושי האוניברסלי הוא הגיונו של הקב"ה. אמנם לא מחשבותי מחשבותיכם ואין אצל הקב"ה תהליך של חשיבה כמט שיש אצל האדם, אבל אם התורה אומרת שהאדם נברא בצלם א-להים, וצלם א-לקין הוא ההשגה השכלית כמו שמבאר ברמב"ם, הרי שהתבונה היא מושג מוחלט, כביכול גם הקב"ה חושב כך>
התורה נזקקת להגיון האנושי אולם אי אפשר לכופפה להגיון האנושי, האם יג מידות הם הגיון אנושי? עיין בכל מה שדן הרב הנזיר בקול הנבואה. ההנחה שההגיון האנושי הוא הגיונו של הקב"ה ג"כ טעונה בירור, כי גם אם השכל הוא צלם א-לקים, הרי אפילו ההשגה הנבואית שהיא פסגת ההשגה השכלית לפי הרמב"ם אינה באה בצורה הלוגית הרגילה כמבואר במורה ח"ב פל"ח. ועיין בדברי רג"נ עצמו בעמוד לז.
עמ' יד - <במסורת התורה שבעל פה קבלנו, שאם נדייק היטב בלשון הכתוב, על פי כללי הלשון ודרכי הלשון, נמצא בו את פרטי ההלכות של המצוות>
כידוע יש דיון האם הדרשות הם יוצרות או סומכות? הלא מובא בשם הגר"א שזו טעות לחבר את הפשט והדרש ביחד. הרי כל מי שקורא את הספרים שנתחברו בנושאים האלו חש את הדוחק.
עמ טו – רג"נ כתב על הסגנון המיוחד של התורה, <שום סופר אנושי אינו יכול לכתוב כך>.
השווה לכוזרי מאמר א אות ה בדבריו של החכם המוסלמי על הקוראן "ספר זה דבר פלא הוא המחיבו לקבלו מצד עצמו - כי אין אדם בעולם יכול לחבר כספר הזה, אף לא פסוק אחד מפסוקיו".
כאן עלי לחרוג מהמגבלה שהטלתי על עצמי לעיל. רג"נ בעמוד פ כתב "השכנוע השכלי, לפי הידע והנתונים של האדם באשר הוא אדם, כפוי על האדם" ולכן הרבה להתיחס לתיאורית האבולוציה. אם מסקנות האבולוציה כפויות עלינו, ניתן לומר שגם מסקנות ביקורת המקרא כפויות עלינו, וכידוע שכך סובר הרב ברויאר ומפרשם לפי דרכו. אם ביקורת המקרא צודקת הרי הסגנון הנפלא של התורה כלל אינו נפלא אלא אוסף טלאים, ומאידך אם אנחנו מתמודדים עם ביקורת המקרא מדוע שלא נתמודד גם עם תיאורית האבולוציה.
עמ טו – בהסבר הפסוק דברים כה ה "כי ישבו אחים יחדיו" לומדת הגמרא ביבמות דף יז פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו מסביר רג"נ<מצוות ייבום שייכת דוקא כששני האחים חיו באותו דור, באותה דרך חיים ... ואם הוא שייך לאותו דור, לאותה דרך מחשבה של אחיו, הוא יוכל לנהל את החיים והרכוש כמו שהיה מנהל אותם אחיו> - מכאן ברור שמומר אינו זוקק ליבום וכידוע שזו דעת הגאונים שלא נתקבלה להלכה (שו"ע אה"ע סימן קנז), קשה גם מדוע שוטה זוקק את אשת אחיו, הוא באותה דרך חיים? ואם אחד חסיד ואחד מתנגד? ההסבר הזה נראה נראה כסימון המטרה מראש, אולם אינו מוביל לכל המסקנות המתבקשות.
עמ' טז - <באמת, המושכלות הראשונים הן האמתות שהקב"ה נטע באדם שכל אדם משוכנע באמיתותן, למשל האקסיומה המפורסמת של אוקלידס, לפיה מכל קו ישר ונקודה שמחוץ לו אפשר ליצור שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו, זהו מושכל ראשון>
וודאי שאדם יכול לחשוב אחרת, אם היינו מודעים יותר לכדוריות של כדור הארץ היינו רואים שאפשר וצריך לחשוב אחרת, ובפרט שכל הפיסיקה המודרנית מתבססת על גיאומטריה אי אוקלידית. להגיד שזהו מושכל ראשון, מנלן? הרי מתמטיקאים כל הדורות התלבטו בשאלה האם ניתן להוכיח את האקסיומה הזו משאר האקסיומות, עד שהגיעו למסקנה שהיא בלתי תלויה ובכך החלה התפתחות הגיאומטריה האי אוקלידית.
עמ' יז - <דבר לא הגיוני לא קיים בתורה כלל>. הצהרה שצריך לבדוק אותה. הבעיה היא שברגע שמוצאים דבר שלא נראה לנו הגיוני כופפים אותו למה שאנו מחליטים שזהו ההגיון שלנו. ועיין באשכול האם התורה זוקקת א-לוקים, עד היכן אפשר להגיע עם אינוס ההגיון.
עמ יח – <למשל הפטור של טמון באש, כתבו ראשונים שהוא גזירת הכתוב ... מהיכן לומדים את פטור הטמון? מ"או הקמה" – מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ... אבל באמת יש כאן סברה, אדם המבעיר אש צריך להסתכל סביבו, הוא רואה את הקמה הניצבת בשדה חברו, והוא צריך להזהר שהאש לא תגיע אליה, התכונה הבולטת של הקמה בהקשר הזה היא היותה גלויה ונראית למבעיר את האש, מה שאין כן מדבר שבעל הבית הטמין אותו ושהמבעיר לא היה יכול לראותו>
עיין רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יד הל"ח
<אש שיצאה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב לשלם שנ' (שמות כ"ב ה') ומצאה קוצים כו' או השדה, אכלה גדיש וכיוצא בו והיו כלים טמונים בתוך הגדיש אם היו כגון מורגים וכלי בקר וכיוצא בהן מדברים שדרך אנשי השדה לטמון אותן בגדיש חייב לשלם, היו בגדים וכלי זכוכית וכיוצא בהן פטור על הכלים. >
ובהלכה ט
<במה דברים אמורים במדליק בתוך שדה חבירו אבל במדליק בתוך שלו ועברה לשדה חבירו פטור על כל הכלים הטמונים בגדיש אבל משלם הוא שיעור מקום הכלים ורואין אותו כאילו הוא מלא גדיש של חטים או של שעורים. >
איך ההבדל בין המקרים נכלל בסברא הזו?
ועוד, לפי הסברא של רג"נ שן ורגל וודאי היו צריכים להיות פטורים מטמון, כי אם על נזקים שנובעים ממעשיו פטור ק"ו בנזקי בהמתו.
עמ' יט - פטור כלים בבור, הרי הכלים מובלים ע"י חמור, כלום יש קשר לתכונת ההולכה העצמית של חפץ לחיוב בור? ומה הדין בחמור נכה? הרי זו סברה שאינה מכסה את כל האפשרויות.
עמ' יט – <האם אפשר לומר שהדרה היא סימן חיצוני שנתנו לנו חכמים כדי שנזכור את ההלכה ... אין שום חכם שאומר כך>.
עיין דברי הרלב"ג שהובאו בקול הנבואה עמ' צג. כבר עדיפים דברי מו"ר שליט"א שאין אנו מבינים את הדרשות.
עמ' כ - <כשאנו עוקבים אחר דברי חז"ל ומעיינים היטב בפסוקים – גם אנו יכולים להבין את דרך לימודם, כמובן שאנו לא נעיז להתווכח עם חז"ל על הבנת פסוק>
בסוף זה חוזר לאמונת חכמים, אז בשביל מה כל המאמץ? האם באמת אנו מבינים את שדברי חז"ל? לדעתי לא.
שם - <מי שיטעם את עץ האתרוג, ירגיש בו את הטעם והריח של הפרי> מדוע לא לימון? וזו בדיוק הדוגמא של הרמב"ם עמ' לח בהקדמה לפירוש המשניות מהדורת הרב שילת, "אלא ראינו בלא ספק מיהושע עד אלינו שהאתרוג היה ניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בזה, ואמנם הם חוקרים אחר ההוראה המצויה בכתוב לזה הפירוש המקובל" נאמר כאן במפורש שנעשתה כאן עבודה כפולה, כלומר גם מסורת וגם הסמכה על הפסוק, ודלא כדברי רג"נ "ואם כן מה צורך בעבודה כפולה, גם למסור אותם בפירוש וגם שנוכל למצוא אותם אח"כ בעצמנו". אולם אם מניחים שגם הרמב"ם סבר שהדרשות הם סומכות ולא יוצרות, הקושיא מתורצת מאליה.
עמ כג - <הכל נובע ממה שנאמר למשה בסיני שיש לדייק ולדקדק בפסוקים ולהוציא מהם הלכות חדשות> מי ילמד היום מפסוק? זו נראית כבעיה עקרונית ולא רק כבעיה טכנית שאין אנו יודעים ללמוד היום מפסוקים.
עמ כד – רג"נ טען שגז"ש אינה רק דמיון בלשון אלא רק לגבי דברים ששייך ומתאים להשוות בהם את שני הנושאים.
עיין תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עח עמוד א
<נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן +ויקרא יז+ זה הדבר בשחוטי חוץ, מה בשחוטי חוץ - אהרן ובניו וכל ישראל, אף פרשת נדרים - אהרן ובניו וכל ישראל, ומה כאן ראשי המטות, אף להלן ראשי המטות.>
מה הקשר העניני בין נדרים לשחוטי חוץ? אפשר להדחק ולומר שהקדשת הבהמה היא נדר אבל זה דוחק.
עמ' כח - <בפסח כתוב שבעת ימים מצות תאכלו, מה פרוש לאכול שבעת ימים מצות? לאכול כל הזמן במשך שבעת ימים?, לאכול פעמיים או שלוש פעמים ביום? על כרחך שכוונת התורה היא שכאשר אתה אוכל פת – היא צריכה להיות מצה .... התורה מצווה אותנו לאכול שבעה ימים מצות במקום לחם, אבל אם נרצה לאכול רק תפוחי אדמה הרשות בידינו, כל זה בשבעת הימים אבל בלילה הראשון אכילת מצה חובה, לדעת שהמצווה נכנסת לתוקפה>.
לפי ההגיון הזה היתה צריכה להיות מצווה לאכול מצה כל שבעה בברכה כמו בסוכה, ובוודאי מי שלא אכל מצה ביום הראשון מאיזושהי סבה, בפעם הראשונה שיאכל מצה צריך לברך על אכילת מצה. לפי סברה זו יהיה גם אסור לאכול מצה עשירה כי הרי היא פת אבל איננה מצה שיוצאים בה ידי חובה.
עמ' כט – רג"נ הגדיר שגזרות חכמים הן <הרחבה של גבול המצווה המשך הרעיון של שביתה בשבת עד מעבר לגדר המחייב מן התורה. חכמים ידעו ע"פ הבנתם בחכמת הכתוב, לומר מהו הגדר המחייב מן התורה ומהו סייג לתורה שלימודו מהכתוב הוא רק אסמכתא.>
אם זוהי ההגדרה בגזרות דרבנן, כיצד היתה תקופה שלא נהגו הגזרות, הלא הם היו חייבות להיות מהרגע הראשון שנתנה המצווה? אמנם יש הגדרות של רוח התורה ברמב"ן במספר מקומות, אולם ברור שגם לדעת הרמב"ן פרטי השבותים לא התחילו בבת אחת.
עמ' לג – רג"נ הסביר שכל הקנינים הם ביטוי לגמירות דעת, כולל בקידושי אשה וזו בשבילו הנחה הנחה פשוטה שקנין דרבנן (קידושי כסף לדעת הרמב"ם) מועיל לדאורייתא גם בקידושין. האם גמירות הדעת בחליפין פחותה מאשר בשאר קנינים וא"כ מדוע חליפין אינם מועילים בקידושין, מדוע מתנה ע"מ להחזיר אינה מועילה?
עמ לד – רג"נ ביקר את ר' יצחק אייזיק הלוי שספרו הוא טנדציוזי (מגמתי). כל המהלך פה הוא טנדציוזי ומוכח מיניה וביה שהרי הוא מודה שאלמלא חכמים אמרו שזו הסברא לא היינו אומרים שזו הסברא, על כרחנו שאנו יורים קודם את החץ וחלק גדול מהסברות שנאמרו כך הם כאלו או אמונה שאכן החץ קיים.
עמ' נג – רג"נ הסביר את ההבדל בין כל דפריש לקבוע, שאם מוצאים חתיכת בשר בחוץ ורוצים לקבוע את תכונתה, גבי חתיכה זו כל החנויות שבעיר הם תערובת אחת שממנה באה החתיכה ובתערובת הרוב קובע מהו התכונה הקולקטיבית של התערובת, והביא דוגמא למי שאוכל תבשיל שרובו אורז ומיעוטו ירק שיאמר שהוא אוכל אורז, לעומת זה מי שלקח חתיכה בשר ואינו זוכר מהיכן לקח, אין כאן תערובת. ובהתיחסות הטבעית של האדם חנות הטריפה עומדת כיחידה בפני עצמה ולכן האדם נמצא במצב של ספק, משא"כ בחתיכה הנמצאת. והסביר שהגדרים ההלכתיים נקבעים לפי ההתרשמות של האדם. הרב שילת שאלו האם זה קשור לקאנט (והוסיף שהמלבי"ם קרא לו הפילוסופים המעינים)? והרב ענה שהואיל והמצוות מיועדות לפעול על נפש האדם ולעצב את דמותו המוסרית, מה שחשוב לגדר ההלכתי הוא ההתרשמות של האדם מן הדבר ולא הדבר כשהוא לעצמו.
האם זה מה שמשנה את המוסריות של האדם אם בקבוע נאמר שהווי כמחצה על מחצה ואלו בנמצא נלך אחר הרוב? לגוף הסברא, מדוע בזורק אבן לגו יחשב כקבוע, אדרבא במקרה כזה הוי כתערובת שצריך לילך אחר הרוב ומדוע לאידך גיסא במקרה של תשעה עכו"ם וישראל בחצר ונפלה עליהם מפולת מפקחים עליהם את הגל בשבת, מדוע אין כאן תערובת? לכאורה הכיוון הוא הפוך שהואיל והתורה אמרה לא להתיחס לזה כתערובת, לכן לא הולכים אחר הרוב.
בדברי הרב שילת - בשביל מה צריך להביא הסכמה מהמלבי"ם על קאנט.
עמ' עז – הטיעון שהובא כבר בפורום בשמו שספורים אמתיים פועלים על הנפש יותר.
האם כל אמתת ספורי התורה נובעת מכך שהתורה רצתה לספר ספורים שיותר ישכנעו אותנו, הלא זה טיעון מעגלי. מבחינתינו שאנו רחוקים מהאירועים האלו הם אמתיים בשבילנו רק בגלל שהתורה ספרה אותם ולא להיפך.
עמ' עח – הרב התלונן על כך שאין מתיחסים לפרקים הראשונים בספר המדע ובמו"נ שהם " חכמת התורה על אמת" כמו להלכות שברמב"ם, וטען שזו חוצפה כלפי הרמב"ם.
יש באמת לדון האם אנו יכולים להתיחס למעשה בראשית של הרמב"ם כאל חכמת התורה באמת. וודאי שאין זו חוצפה כלפי הרמב"ם אלא עם ישראל הבחין בין דברים שונים של הרמב"ם וכבר האריך בזה מו"ר שליט"א, ואפילו היד החזקה לא התקבל בצורה שרצה הרמב"ם.
האם במאה ה 17 היינו אמורים להחליף את ארבעת הפרקים הראשונים של משנה תורה בפיזיקה ניוטונית וכיום בפיזיקה איינשטינית ובמבוא לתורת האבולוציה?
מה שע"י הרמב"ם נחשב נמנע אצלנו נחשב כאפשר ואפילו יותר מזה, וגם הנביא ששקוע בצורות האמיתיות, לכאורה לשיטתנו שקוע בדמיונות וכיצד תחול עליו הנבואה? ורג"נ בעצמו מודה בכך.



תוקן על ידי - אריק123 - 23/01/2005 22:03:04



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/1/2005 01:16 לינק ישיר 

קשה להתייחס אל שלל ההערות שבאות סמוכות ותכופות אחד לשני ומבלי רווח בין פרשה לפרשה. אבל בכל זאת אנסה להשיב קצת

האם יג מידות הם הגיון אנושי?

לפי דעת ר' גדליה ברור שכן. ועיין שאול ליברמן יונית ויונות וכו' עמוד 190 ואילך.

ר' גדליה לא קיבל את ביקורת המקרא.

מה ששאלת באח שוטה שזוקק ליבום אינו קשה כלל, כי בכל מערכת חוקית א"א לחשבן כל התוצאות מראש.

מה ששאלת בקשר למרווח אי-איוקלידי בזה בדיוק טמון שיטתו של ר' גדליה. הוא אכן חשב שאדם יותר נוטה למרווח איוקלידי ממרווח אי-איוקלידי.

ובינתיים אסתפק בזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2005 01:17 לינק ישיר 

אריק,

היטבת כתוב!

מבלי להסתכל בספר, הייתי אומר שמספר חשוב של הטענות אינם לרג"נ אלא לרושם הדברים, הרי"ש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2005 01:25 לינק ישיר 

ממתי למשפחה ישנה זכות ווטו על פרסום מחברות של תלמיד???

מבחינה משפטית לבני משפחה ישנה זכות קנינית בקנין הרוחני של הנפטר (זכות ממונית ולא זכות ווטו עקרונית) - אך כאן מדובר בכתבים המתפרסמים בתור רשימות אישיות. ברגע שאדם מוסר שיעור לרבים, הרי הוא מאבד במידה מסויימת את יכולת השליטה על אופן והיקף המסירה. וזכות שלא הייתה קיימת לנפטר אינה מתקדשת לאחר מיתתו בשל בעיות האולקוס שהפרתם יכולה לגרום לבן משפחה זה או אחר.

באם למישהו יש בעיה עם האופן בו הוצגו דברים הרי שהרשות בידו לפרסם קונטרס נגדי שיוכיח את ההיפך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הערות לספר בתורתו של ר' גדליה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 5 6 7 לדף הבא סך הכל 7 דפים.