בית פורומים עצור כאן חושבים

ברכת האילנות ואמונת הגלגול

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-30/3/2005 12:03 לינק ישיר 
ברכת האילנות ואמונת הגלגול

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה
כתב אדוננו הרמב"ם, זכר צדיק לברכה ולחיי העולם הבא, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ה ה"ד:

מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה: 'שדי', ואין בזה הפסד, לפי שהוא מבחוץ.

אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא .

שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.
.

בדברים אלה נזכרתי הבוקר כשהאזנתי לתוכנית ההלכה הספרדית ברדיו קול חי, סמוך לשעה 9.00. [אגב, הצגת מורה ההוראה, מגיש הפנה, אינה מדוייקת ומטעה, לפי תוכן הדברים מדי יום ביומו, הם היו חייבים להציגו בהדגשה, כ'הרב הראשי הספרדי של ...'.

הבוקר היה נושא הפנה ברכת האילנות, והרב הפוסק נזקק להסביר מדוע יש נוהגים [ספרדים] לאסוף מנין כדי לברך ברכה זו [ולא שאר ברכות כגון בורא פרי האדמה, או אשר יצר] ולסיים באמירת קדיש. הרב הסביר ברצינות רבה מאוד, כי זה נעשה כדי לתקן את הנשמות המגולגלות בתוך האילנות, והתפלפל, בדיני גלגול בפירות או בעץ עצמו [בניגוד לעץ הדעת שטעם העץ וטעם פריו היו שוים, ואגב, מי הנשמה שהייתה מגולגלת בעץ הדעת?]. ואם כבר דנו ונתאבקו בשאלת נשמות מגולגלות ומעוברות באישים חיים, עברו לבעלי חיים, והנה גם בדומם, יש. ולא זו בלבד בפירות שניתן לתקנם באמירת ברכה, מה נעשה בעץ ואבן?

והנה מצאנו עצה נפלאה, ברכת האילנות. ולא די בברכה עצמה, אלא כדי לתקן את הגלגול תיקון גמור, יש לכנס עשרה ולומר קדיש על אותה נשמה מגולגלת, וברבות הימים נוספו גם תפילות מיוחדות לכך, ובזה תנוח על משכבה בשלום! [אולי בהמשך נצטרך עשרה גם עבור ברכת אשר יצר? ונסיים באמירת קדיש, ונתקן את כל הניצוצות הניתזים והנצפים. אגב, יתכן שהדין שיש לקנח ולנקות את הנעלים בכניסה לביהכ"נ, נפל חלל על מזבח התפתחות ההלכה, שכן היום אין נוהגים לדרוך ולתחוב את נעלינו בכל מיני זוהמא שהייתה פעם שטוחה בחוצות. עם זה קשה קצת מדוע אין נוהגים בזה מי שסובלים ל"ע ול"ע מקשיים בהטלת מים, ועדיין אפשר שעליהם לקנח נעליהם לפני אמירת דבר שבקדושה.]

האין דברי הרמב"ם דלעיל יפים גם ל'הלכה פסוקה' כזו? נטלו הלכה יפה ונאה, כגון זו, שאדם יוצא בתקופת ניסן, רואה אילנות מלבלבים, לבו מתרחב והוא מודה לא-לקים, א-ל חי, בורא הכול, על עולמו היפה, ועל השגחתו והנהגתו התמידית, המטיבה ומביאה הנאה לבני אדם - ועשו אותה כמין קמיע להניית עצמם ולהתעסקות חטטנית בכל הלכות גלגולים מגלגולים שונים.

ובזה תתיישב הקושיה העצומה מהא דמשנת אבות, 'המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו', וכיצד מברכים על דבר שלכאורה יש בו חשש איסור, ובזה תתורץ הקושיא, אסור להתבונן באילן, בנויו וביופיו, אין לנו אלא להסתכל על הגלגולים שבו, ובתקונים שאנו עושים לנשמות האומללות.

אגב, מעולם קשה לי, כיצד יודעים הדגים שיש בהם גלגול להמציא עצמם לנהר מסוים ולידי הדייג המסוים שיביאם היישר לצדיק שיתקנם, או כיצד מגיע לפי הצדיק דווקא אותו שור או פרה שבהם נתגלגלה נשמה אומללה? והוא הדין, כיצד נבחר את האילן המתאים לברך עליו ולומר עליו קדיש יתום או קדיש דרבנן? האם נשמות מתגלגלות דווקא באילנות מלבלבים?

אגב, יש לדון האם מותר לברך ברכת האילנות על אילן בשנות הערה שלו? שהלא אז אין בני אדם רשאים ליהנות מפירותיהם? בזה ידועה הוכחתו הנפלאה של הגאון מצ'בין זצוק"ל, מההלכה שאין חובה לסמן עצי ערלה כדי שלא יכשלו בהם גנבים שיבקשו לגנוב מפירותיהם, מטעם הלעיטהו לרשע וימות (בניגוד לעץ חולה שיש לסמנו כדי שיבקשו רחמים עליו). והנה אם אסור היה לברך על עץ בשנות הערלה, היה צורך לסמן את העץ כדי שלא יכשלו בני אדם בברכה אסורה. מכאן שמותר לברך על אילן של ערלה ודפח"ח.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 12:14 לינק ישיר 

שכחתי לציין את העובדה המלבבת מאוד, שדווקא אביו של הפוסק הספרדי ברדיו קול חי, התרחק תמיד מעיסוק בכל התחום הזה. ולא זו בלבד שאין כאן המשך לאותה העזה גדולה כנודע, מימי נעוריו שלא ללכת בעקבות הבן איש חי, ולפסוק במקרים רבים בניגוד לו, אלא לקבל ממקור זה דווקא את ההוראות הקיצוניות בתחום הגלגולים והתיקונים וכיו"ב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 12:34 לינק ישיר 

אני לא מבין למה את מכסה את השם שלו, אבל בכל מקרה גם אבא שלו מתחשב בשיקוליים קבליים בפסיקת ההלכה א"כ כי באופן מועט יותר.

בקשר למה שאמרת - הכף החיים סובר שאין לברך ברכת האילנות בשבת מכיון שיש בזה כמלאכת בורר.

http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=52852

תוקן על ידי - הבאבא_תור - 30/03/2005 12:40:36



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2005 12:45 לינק ישיר 

דגים

סמיילי על התיאור המרנן והמצחיק. איקון קודר משפיל ראש על מה שקורה לעם ישראל.

לגבי ה"רב", אני מבין מדוע לא רצית לחשוף את שמו. אבל האם לא ראוי לפרסם את שם האב (שליט"א?) שעמד בפרץ, כמו עובדיה בבית אחאב, נגד האמונות הטפלות?

(כמובן, בהנחה שאלו רק אמונות טפלות ולא קודש קודשים).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2005 12:56 לינק ישיר 

כמדומני שאין קשר בין הנושא שהעלית לבין דברי הרמב"ם בהלכות מזוזה.
על פי המקובלים יש במצוות מלבד הכוונה הנגלית שלהם גם כוונה נסתרת של תיקונים וכו'. בלי קשר לגופו של עניין, אין מכאן קמע להנאת עצמם כמו שאומר הרמב"ם.

מה שכן נראה לענ"ד, זה שהיום מוכרים בתי מזוזות עם ציורים של חמסה ושל עין כחולה וכו' שזה ממש מה שאומר הרמב"ם ואולי חמור מכך, מכיוון שהם סבורים שלא רק שהמזוזה כל תפקידה הוא לשמור עליהם (מעינא בישא) אלא גם שהמזוזה כנראה לא עושה את זה מספיק טוב וצריך להוסיף על כך את הציורים הנ"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 13:02 לינק ישיר 

הרמב"ם כותב "אבל אלו שכותבים מבםנים" וכולי...

מה יהא הדין (דווקא הדין) אליבא דהרמב"ם אם כותב מבחוץ?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2005 15:53 לינק ישיר 

מה עם הספור של רבי וארטבן?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 19:03 לינק ישיר 

איני בטוח שאין בכל זה הניית עצמם, כי קשה מאוד לתאר שכל זה הוא לאהבת השי"ת לעבודתו וליראתו, ואף לא לכבוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. מכל מקום טפשים ודאי יש כאן, והבלי העולם בודאי ובודאי יש כאן, ודי בזה כדי להסמיך הדברים אהדדי. וכבר אמר מי שאמר, על 'ובכן תן פחדך ...', - 'ובכן' שווה כסף, - 'תן' שווה כסף, וגם -'פחדך' שווה כסף.
ויעקב קרא לה גלעד (= געלט). ומקובלני מזקני עיה"ק, וממנהלי מוסדותיה, ש'הכל אפשר להשיג בכסף, ואם אי אפשר צריך הרבה כסף'!

ומענין לענין שלא באותו ענין, מאחר שנזכר כאן הגאון בעל הבן איש חי, ראש גולת בבל, אציע את צערי, על שאיני מסוגל להבין מה עמד מאחורי חיבור הספר 'שו"ת תורה לשמה', ומי שמכיר את גלגולי החיבור ותולדות הוצאתו לאור, בשתי מהדורות, אחת קצת 'משכילית' 'מתוקנת', (היינו שתוקן בהקדמת המו"ל תאריך כתב היד של החיבור משנת תמ"ב לשנת תרמ"ב, בוטלה החלוקה והעריכה, והשמיטו את הרמזים שמדובר בחיבור קדום).

מי נבון וידע מה בקש המחבר להשיג בכל התחפושת הזו [כותב התשובות הוא: יחזקאל = גימטריא יוסף, כחלי = גימטריא חיים]. ואין זו רק תחפושת ספרותית בלבד, אלא לפחות במקום אחד יש משמעות קשה והטעיה לגבי פרשיה היסטורית עגומה. כוונתי לכך שבחיבור באופן מקורי נזהר המחבר שלא להזכיר שום ספר שנדפס לאחר שנת תמ"ב, אלא אם כן ציין שראהו בכתב יד (!). והנה במקום אחד הזכיר את הספר בשמים ראש הידוע והשנוי במחלוקת, כחיבור שיצא לאור על ידי ר' יצחק מוולינא (SIC! כמובן צריך להיות מוֵלינאֱ!), ושראהו המחבר בכתב יד. יוצא מכך שמחבר אנונימי שחי לפני שנת תמ"ה ראה את הספר בשמים ראש הבדוי בכתב יד! היתכן כזאת, לספק ראיה מזוייפת לשאלת מקוריותו של ספר חשוד כמזוייף?

ומדוע זכה דווקא ספר זה בשם המרומם 'תורה לשמה'? האם בשל הסתתרות המחבר והעלמת שמו? והלא הספר לא פורסם כלל, ומי יודע אם היתה כלל כוונה לפרסמו?

אגב הספר הזה זכה להכלל בפרוייקט השו"ת לפני גדולים ונכבדים כמו חלק מתשובות הגאונים, שו"ת הרשב"ש, שו"ת הצמח צדק [הישן והחדש] ועוד].



וה' יעדכ"ש, מזמור שיר ליום השבת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 19:19 לינק ישיר 

דגים
פרופ' הבלין קידם את המחקר בנושא:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=411489&sw=%E7%E1%F8%FA%E9%FA

http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=1087

"...מקרה כזה הביא לפניו לאחרונה הפרופ' שלמה זלמן הבלין מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן.

"אחד מגדולי הפוסקים של קהילות ספרד במאתיים השנים האחרונות היה יוסף חיים, המכונה גם בן איש חי. הוא חי בבגדאד וכתב את ספר השו"ת 'רב פעלים' ועוד עשרות ספרי הלכה. בן איש חי טען שמצא בגניזה ספר של אדם בשם יחזקאל כחלי ואף הוציא את הספר וקרא לו 'תורה לשמה'. אלא שהחוקרים הטילו ספק בזהותו של כחלי. איש לא שמע עליו עד אז וגם לאחר מכן. כדי לבדוק אם אכן מדובר באותו אדם נקראנו לעזרה".

בשיטת המחקר הישנה לא היה אפשר לעשות השוואה כזאת. השיטה הישנה קבעה מאפיינים לכותב א' ומאפיינים לכותב ב' על סמך קורפוס רחב של חומר כתוב, ועל פי המאפיינים האלה נבחן כל טקסט חדש והוחלט למה הוא מתאים - לכותב א' או לכותב ב'. כך נעשה, למשל, עם הזיהוי המגדרי. על סמך חומרים קודמים נקבעו המאפיינים הנשיים והגבריים, וכל טקסט חדש נבחן לפיהם ונקבע אם גבר או אשה כתבו אותו, במידת דיוק גבוהה. הבעיה במקרה של השוואת כתבי בן איש חי לכתביו של יחזקאל כחלי היתה שכחלי לא היה מוכר לאף אחד. השוואה כזאת, בין טקסט של מחבר מוכר לטקסט של מחבר לא מוכר, עוד לא נעשתה עד אז.

"עשינו אותה בדיקה שעשינו בין שני מחברים מוכרים ומצאנו את ההבדלים הבולטים בין הטקסטים. למשל, יחזקאל כחלי הרבה להשתמש בביטוי 'יורנו המורה לצדקה'. אלא שזה ביטוי שכותב יכול להכניס בלי בעיה, אם הוא רוצה ליצור שינויים במכוון. ואז הורדנו חמישה מאפיינים בולטים והמשכנו לבדוק את הטקסטים בלעדיהם. לאחר מכן שוב הורדנו את חמשת המאפיינים הבולטים הבאים, וכך הלאה, וניסינו לראות באיזה קצב מידרדרת היכולת להבחין בין הקטעים. באופן עקבי לגמרי מצאנו שכשמדובר בשני כותבים שונים, השינויים הסגנוניים הדקים ממשיכים להתקיים עוד זמן רב אחרי הסרת המאפיינים הבולטים, משום שהכותב אינו מודע לשימוש שהוא עושה בהם. לעומת זאת, כשאותו מחבר כתב שני דברים שונים, גם אם בתקופות שונות או למטרות שונות, כמו במקרה של בן איש חי, מהר מאוד מיטשטשים ההבדלים בין הטקסטים, מה שהביא אותנו למסקנה שאדם אחד כתב את 'רב פעלים' ו'תורה לשמה' ושינה רק את שמו"".




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 20:02 לינק ישיר 

ואני תמה וחוקר, למה דגים משתמש בחומר של פרופ' הבלין, ואולי יש לכך קשר בסוד הגלגול, וכל יום אני מחכה מתי יבא לידי דג זה ואעלהו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2005 20:28 לינק ישיר 

ממדבש
תודה רבה!


המאור שבה מחזירן למוטב



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 20:58 לינק ישיר 

עכשיו אני רואה שנפלה טעות סופר בדבריי. במקום שכתבתי בשם תול"ש: ר' יצחק מוולינא, כתוב שם: ר' יצחק מווילנא! כלומר הוא טעה, במקום מוּלינא שכנראה לא היה מוכר לו קרא: מווילנא!
ואגב, בעניין זו הייתה טעות שבעזרתה תפס בעל כלי חמדה, את הזייפן של בשמים ראש. הלה תלה את כתב היד של הספר בר' יצחק מולינא, ולא ידע את שם אביו והדביק לו שם מה שהדביק. במשך הזמן התגלה שם אביו של ר' יצחק זה, חכם ידוע ממצרים שערך ויכוח עם מרן הב"י בעניין חרגמ"ה, והוא ר' אברהם, שהיה עשיר גדול, והתקיים לאחר מותו ד"ת בפני המהרלב"ח, בעניין חובות שחב הנגיד ליורשי ר' אברהם זה, והוא ר' יצחק ב"ר אברהם. נמצא שהזייפן בדה שם אחר מלבו!

ראיה נוספת לזיופו של בש"ר, שהוא מביא את הסיפור הידוע על פסק של ר' יהודה ן' וואקר לכרות אפה של מי ששירכה דרכיה וכו', הסיפור ידוע משו"ת הרא"ש כלל יח ת' יג, וגם ממסמכים שפורסמו אצל י' בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית. לדברי בעל בש"ר הובאה השאלה גם בפני הרשב"א, והוא הדפיס בקובצו תשובה זו (בש"ר סימן קצב).

דא עקא, המעשה הזה היה במ"ד לעומר שנת ה' אלפים פ', שאז היה כבר הרשב"א כעשר שנים בעולם שכולו טוב.

אגב דאגב, באותה תשובה הוא שם בפי הרשב"א את המליצה היפה: 'ואין בעל החוטם מתבקש לגמול ונקם, והגבר על הוקם, ללמד את קהלו תורה'. הוא רומז כאן לביטוי זה הידוע ממסכת תענית כט ע"א ככינוי סתר לרבן גמליאל, וכן פירשו שם הראשונים, והסב אותו כאן על בורא החוטם!

אמנם בזוהר, ח"ג, פ' תרומה, דף קל ע"ב, הובא כינוי זה ככינוי לקב"ה!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2005 21:42 לינק ישיר 

דגים,

יישר כח גדול על הדברים המאלפים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/3/2005 00:52 לינק ישיר 

לענ"ד יש פירכה לתורתו של הפרופסר הבלין המובא לעיל,

וכי לא מצוי שאדם ישנה את נוסחו אחר שנים רבות, יתכן שהבא"ח כתב את ה"תורה לשמה" בצעירותו ושנים רבות לאחר מכן החליט להדפיסו, ומכיון שכתב זאת בצעירותו לא רצה להדפיס הדברים בשמו שמא לא הסכים עם כל מה שנאמר שם. ואעפ"כ רצה להדפיס משום תורה שלמד באף, חביבה ליה.

צורת התחביר סגנון המילים והסטייל של הכתיבה של אדם אחרי שלושים שנה יכול להשתנות בצורה משמעותיות לחלוטין, ואכמ"ל.

אמנם העובדה שגמטריה של השם יחזקאל כחלי = 224 עולה לאותו מספר של חיים יוסף = 224 מדברת בעד עצמה שיש שייכות בן השם "יחזקאל כחלי" לר' יוסף חיים. והלא דבר הוא !




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-31/3/2005 02:03 לינק ישיר 

אם זכרוני אינו מטעני,אף הרב עובדיה יוסף שליט"א מתייחס לייחוס ספר "תורה לשמה" להבן איש חי,בצורה ספקנית בספריו השונים.

ומאידך,צאצאי הבא"ח,והנספחים אליהם,טוענים בתוקף על אמיתת ייחוס זה.והעלו דברים על הכתב בזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/3/2005 07:55 לינק ישיר 


דגים

<"שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם">

בודאי גם היית נזכר מדברי המרדכי (הלכות מזוזה), והרקנטי (טעמי המצוות סימן קפ), ומדברי המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת דפוס קרימונא סימן קח): "ואילו היו יודעים כמה המזוזה טובה היא להם שמא לא היו עוברים עליה, מובטחים שכל בית שמתוקן במזוזה כהלכתא אין שום מזיק יכול לשלוט בו..." (משמו גם במרדכי הלכות מזוזה ראש סימן תתקסב ומדברי האדמו"ר מליובאוויטש (שערי הלכה ומנהג חלק ג עמודים שמג-שמט), והמקורות הנוספים המצויינים שם בהערה 28.

אילו ידעת.


<"והנה גם בדומם, יש. ולא זו בלבד בפירות שניתן לתקנם באמירת ברכה, מה נעשה בעץ ואבן?... אגב, מעולם קשה לי, כיצד יודעים הדגים שיש בהם גלגול להמציא עצמם לנהר מסוים ולידי הדייג המסוים שיביאם היישר לצדיק שיתקנם, או כיצד מגיע לפי הצדיק דווקא אותו שור או פרה שבהם נתגלגלה נשמה אומללה? ">

הנה איך:

"ודע מי שנתגלגל בדומם אין לו זמן לעלות בצומח רק בזמן ידוע בד' חדשים אמצעיים של השנה, שהם אב, אלול, תשרי, חשוון, ואם נשלם הזמן הקצוב להם בד' החדשים הנ"ל, הוא עולה ומתגלגל בצומח....

ודע, כי לפעמים מתגלגל האדם מדומם לאדם, כיצד הרי שהיה מגולגל במעט עפר ונפל אותו עפר תוך תבשיל ואכלו האדם, הנה אז מתגלגל בו ועולה כל אלו המדרגות ביחד...

והנה הצדיקים בעת אכילה מתקנים אותם המגולגלים, ואם האוכל אותם יהיה אדם רשע, אפשר שיפגום אותו על ידי מעשיו ואפשר שהמגולגלים יזיקו אותו ויענישו אותו ויחטיאוהו רחמנא ליצלן...". (מדברי הרב אליהו הכהן, "מדרש תלפיות" אות ב ענף גלגולים, עמודים קכד-124 מדפי הספר).

<"נטלו הלכה יפה ונאה, ... ועשו אותה כמין קמיע להניית עצמם ולהתעסקות חטטנית בכל הלכות גלגולים מגלגולים שונים">

מי הרשה לך לגלות סוד זה לעם ישראל.


<"בזה ידועה הוכחתו הנפלאה של הגאון מצ'בין זצוק"ל">

למי שהידוע אינו ידוע, דבריו הם בשו"ת "דובב מישרים" ח"ג סימן ה.

דיון בראייתו: בשו"ת "ציץ אליעזר" חלק ט"ו סימן ט"ו אות א), ובאריכות בספר "מעשה חמד" (אליהו כהן) סימן יח אותיות א-ו.

על ברכת האילנות, באילנות ערלה, ראה גם שו"ת יביע אומר חלק ה - או"ח סימן כ.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ברכת האילנות ואמונת הגלגול
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.