בית פורומים עצור כאן חושבים

: "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/4/2005 04:48 לינק ישיר 
: "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח"

חג הפסח הוא "חג החרות".

חרות לומר: "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח".

לא צריך למה.

מספיק: ככה.

לא אוכלים מלפפונים בפסח, כי בבית ההורים לא אכלו מלפפונים בפסח.

אף אם הם לא אכלו, כי לא היו מלפפונים בזמן הפסח.

אם הוא יאכל מלפפונים בפסח, תהיה זה תחילת ה"נפילה".

הוא יודע למה הוריו לא אכלו מלפפונים בפסח, אך הוא גם יודע איך היצה"ר "עובד".

היום אומר לו כך, ומחר אומר לו כך.

הוא חושש: שהיום אומר לו היצה"ר: "אכול מלפפונים", ומחר יאמר לו: אכול השגחת "הרב לנדא", ולבסוף גם יאמר לו: "אכול חמץ".

והוא יאכל.

בדוק ומנוסה.

הוא מכיר אנשים שהתחילו באכילת מלפפונים בפסח, וסיימו באכילת חמץ.

*******

איך התחיל "הידור" ה"לא אוכלים"?

ייתכן שהוא התחיל כאשר הפסיקו לאכול "קטניות".


הראשון שסיפר על אי אכילת הקטניות בפסח, היה הר"י מקורביל, (מבעלי התוספות בצרפת).

מעיקר ההלכה, הקטניות אינו מחמיצות, וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה א):

"אין אסור משום חמץ בפסח אלא חמשת מיני דגן בלבד, והם שני מיני חטים שהן החטה והכוסמת, ושלשת מיני השעורים שהן השעורה ושבולת שועל והשיפון, אבל הקטניות כגון אורז ודוחן ופולים ועדשים וכיוצא בהן אין בהן משום חמץ אלא אפילו לש קמח אורז וכיוצא בו ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ הרי זה מותר באכילה שאין זה חמוץ אלא סרחון".

ההיתר מובא גם בסידור רש"י, סימן שצז:

"לא ליחלוט אינשי תרתי חיטי בהדי הדדי דילמא אזלא חדא ויתבא בצדיא דחבירתה, הילכך ליכא למעבד תבשיל של חיטין בימי פסח אפילו ברותחין, אבל כל מיני קטניות מותר לבשל, דלא אשכחן דמחמיצין אלא חיטה ושעורה".


הר"י מקורביל מספר בספרו "ספר מצוות קטן", (סמ"ק), סימן רכ"ג בד"ה ועל הקטניות, שבין חכמי צרפת, היו שלא אכלו קטניות מבושלות בפסח, והיו שכן אכלו:

"ועל הקטניות כגון פוייש ופולי וריש ועדשים וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור, שלא לאכלם בפסח כלל, וכן נראה כמדומה ששמעתי על הפולים שלא לבשלם בפסח, כי אם במים רותחין מתחילת נתינתן בקדרה, וגדולים נוהגין בהם היתר.

ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פוויש וגם היה אומר כן בשם גדולים ...",

והוא מסיים:

"מיהו קשה הדבר מאוד, להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור, מימי חכמים הקדמונים".

והוא מסביר את סיבותיהם, של אלה שלא אכלו:

"מטעם מעשה גזרה הוא דכוון דקטנית מעשה קדירה הוא , ודגן מעשה קדרה הוא, כדייסא, אי הוי שרינן קטניות, אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא, כיוון דאידי ואידי מעשה קדרה היא...

טעם נוסף:

וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהן פת, כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה...".


שתי סיבותיו לאיסור, אינן קשורות ישירות בקטניות, אלא בתוצאות העלולות להגרם מאכילתן.


דברי הר"י מקורביל הובאו אצל גיסו, המרדכי, (פסחים פרק ב סימן תקפח), המסיים:

"ורבנו ברוך ורבנו שמשון מאווירא לא היו אוכלין מיני קטניות בפסח, אבל הר' יחיאל מפריז, היה רגיל לאכול פול הלבן".


הטור (או"ח סימן תנ"ג), הוסיף טעם נוסף לטעמי האיסור של הר"י מקורביל, ולדבריו, טעמם של הנמנעים מאכילת קטניות, הוא מהחשש שמא נתערבו חיטים בקטניות:

"יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל, לפי שמיני חיטין מתערבין בהן''..

והוא מסיים:

"וחומרא יתירה היא זו ולא נהגו כן".


ואף היו חכמים צרפתיים, שזלזלו באוסרים.


רבנו ירוחם בר משולם, (פרובנס, צרפת, סוף המאה ה-14), כותב בספרו "רבינו ירוחם", (נר ה' ח"ג):
"אותם שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות מבושל בפסח, מנהג שטות הוא, זולת אם הם עושים להחמיר על עצמם, ולא ידעתי למה".

הוא זלזל באומרים: "אנחנו לא אוכלים", אלא א"כ הם עושים זאת בגלל חומרא שהיא, שהוא אינו יודע מהי.


משם התפשט המנהג לאשכנז.


במנהגי המהרי"ל, (הלכות מאכלות אסורות בפסח ד"ה [טז]), אנו מוצאים את הדברים הבאים, בשם רבו:

"קטנית כל מיניהן. אמר מהר"ש (הרב שלום מנוישטט, אוסטריה, המאה ה-14), דגזרינן שלא לבשלן בפסח אע"פ שלא מחמיצין כי אם חמשת המינין, חטין, ושעורה, כוסמין, שיבולת שועל, ושיפון, מכל מקום גזרו כל מיני קטנית אטו המה. ואל יאמר אדם כיון שאין אסור מדאורייתא אין לחוש, דכל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך. וגם אין לומר מנהג כאן להתיר דמנהג טעות הוא, דדוקא על דבר היתר גמור, ויש מקומות שנוהגין בו איסור על זה יכול לומר בכאן מנהג היתר הוא. וגם זאת דוקא ע"י חכם הגון ותיק וחסיד שיוכל לידע תוכן הענין. אבל דבר שפשוט איסורו ובא להתירו מכח מנהג שם, יסכר פי דוברי שקר. וגם אם תולה בחכם, שוא ושקר דבר הנביא ההוא, ואילו היה החכם שם, היה משיב הבדאות והשוא ומדוח על פניו".

מדבריו ניתן להבין, שאי האכילה לא היה רק ממנהג חומרת יחידים, אלא שהיה מגזרה, לכאורה, דבריו סותרים לדברי ראשוני צרפת, שסיפרו על חכמים שאכלו, או אף טענו שהוא חומרא יתירה.


כנראה, שהמהר"ץ חיות, (1866-1856, זאלקווא, פולין), מתייחס לשאלה זו בסוף חיבורו "מנחת קנאות", )שנכתב נגד הריפורמים), כשהוא כותב:

"אבל עתה בזמן הזה, אשר הודע לנו מהסמ"ג ומהרי"ל, שנתאספו רבני אשכנז בזמן קודם ואסרו הקטניות, ונתפשטה הגזירה בכל ישראל בני אשכנז...".

מדבריו ניתן להבין, שלדעתו, ) מבלי להביא מקור לדבריו על ה''אסיפה אף שבתחילה היה המנהג שלא לאוכלם מנהג יחידים בצרפת, אך לאחר מכן גזרו על אכילתם באשכנז.


אולם היו שהבינו שמעולם לא היתה גזרה, ואף רצו לבטל את המנהג.


הרב יעקב עמדין, (מור וקציעה סימן תנג), כותב, ש"בשעת הדחק ודאי יש להתיר את כל אלו הקטניות באכילה, שאפילו רבינו בעל הטור שהיה אשכנזי, ובימיו כבר התחיל מנהג חומרא זו, לא השגיח בה, מכלל שלא קבלוה אבותינו האשכנזים ז"ל בימיו, ולא נתפשטה ביניהם, וכמה פוסקים חושבים אותה לשטות ומנהג טעות...".

והוא מעיד, שאביו ה"חכם צבי", היה מצטער על מנהג זה, ואם היה יכול היה מבטלו.

כך הוא כתב גם בשו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קמז:

"האריך אדמ"ו הה"ג נר"ו ע"ד מיני קטניות לבטל המנהג. ותמיהני על כל גאוני הדור אשר היו לפנינו שלא שמו אל לבם לדבר הזה לבטל מנהג ממש שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו".


המהר"ץ חיות, בסוף חיבורו "מנחת קנאות", (כל כתבי עמוד תתרכז טור ב), מספר, שהרב אלעזר פלעקלעש, (ראה בספרו "תשובה מאהבה" סימן רנט), שמילא את מקומו של הנודע ביהודה ברבנות העיר פראג, התנגד לביטול גזרת ה"קטניות" ע"י רבה של קאססל ושאר רבני אשכנז, בשנת רעב שהיתה במדינת וועסטפאלען.


החתם סופר (חלק א (או"ח) סימן קכב) כותב:

"אודות קונססטאריע דמדינה וועסטפאלין אשר בקשו נפשם לעקור הלכות קבועות (שנו) [ששנו] אבותינו ורבותינו לנהוג איסור במיני קטניות ביו"ט של פסח, והם עמדו על נפשם להתיר לעצמם. והנה הם התירו אולי ידעו מאיזה טעם התירו, וצריכים אנחנו ללמוד זכות כי פן ואולי עיניהם ראו בארצותם הרבה מכשולים ע"י אפיית פת עבה ופת מרובה וא"א לצאת ידי חובת שימור כראוי כל כך, על כן בחרו הרע במיעוטו להתיר לעניי ישראל מינים הללו כדי שימעטו באפיית מצות ויהיו משומרים מכל חמוץ, ונוכל לומר אדעתא דהכי לא החמירו הגאונים הראשונים".

אלא שבהמשך דבריו הוא כותב:

''אדרבא עלינו להוסיף גדרים וסייגים, ולא אכשר דרא, כי בעו"ה הדור פרוץ במלואו, ויש להוסיף אומץ להחמיר ולא להקל, וכיון שהציבור יכולים לעמוד, ועמדנו בה כמה מאות שנים, מהיכי תיתי להתיר אפילו לא נתפשטה".


בעת כהונתו של הרב קוק כרבה של יפו, הגיע עולה חדש מאירופה ועמו מכונה ליצירת שמן שומשמין. כמובן שהתעוררה שאלת שמן הקטניות, בקונטרס שלו לבד"ץ הירושלמי, מבקר הרב קוק (אורח משפט, סימן קיב), את שיקוליו של החתם סופר:

"ראוי לי לבאר לפני כבוד תורתם את אשר קצרתי במכתבי הקודם. כי באמת לא עלתה על דעתי שיסתפק אדם בדבר, שמנהג איסור זה של קטניות, אם יש לנו בו איזה פרטים של ספק שנהי' נוטים בו להקל ולא להחמיר ... ובאמת אגיד לכת"ר שמה שהחמיר בעניינים אלה הגאון חתם סופר ז"ל... היה לפי זמנו צורך שעה מפני התפרצות הריפורם, שהיו חפצים תמיד לעשות תיקונים בדת חס ושלום, וכל הוראה שהייתה יוצאת נגד המנהג המפורסם הייתה נותנת יד לפושעים. על כן לא רצה לשנות את המנהג... אבל בימינו אין זאת הפרצה מסוכנת כלל, כי בעוה"ר עכשיו הרוצה לפרוץ גדר אינו מבקש לו שום היתר מרבנים, ועושה כל מה שלבו חפץ בלא שום תיקון בדת... על כן אין שום חשש להתיר מה שהוא מותר על פי דין תורה, אף על פי שלא היה מקודם מנהג על זה להתיר. וכבר כתבתי למעלת כבוד תורתם שאני יודע ברור תכונת בני דורנו, שדווקא על ידי מה שיראו שכל מה שיש להתיר על פי עומק הדין מתירין אנחנו, ישכילו לדעת שמה שאין אנו מתירין הוא מפני אמיתת דין תורה, וימצאו רבים הדבקים בתורה שישמעו לקול מורים בעזרת ה'. מה שאין כן כשיתגלה הדבר שישנם דברים כאלה, שמצד שורת ההלכה ראויים הם להיתר, ורבנים לא חשו על טרחתם וצערם של ישראל, והניחו את הדברים באיסורם, יוצא מזה חס ושלום חילול השם גדול מאד, עד שמתרבים המתפרצים לומר על כמה גופי תורה שאם הרבנים רוצים היו יכולים להתיר, ועל ידי זה יוצא משפט מעוקל".


מאז הלכו החומרות והחמירו, ואף היו שאסרו קטניות לגמרי, אף במקום שחטים מותרים, למשל תוך י"ח דקות, (ראו "סדור פסח כהלכתו", עמוד קפו הערה 29).


על שאלת "הקטניות בפסח", ראו את מאמריהם של הרש"י זוין, "המועדים בהלכה" עמ' 255-- 262, הרב יהודה פריס תחומין יג, עמודים 163-180, ד' שפרבר, "מנהגי ישראל", ב , עמ' 99-100; 147-149.

___________

חומרה ידועה, אם כי "מקובלת" בצורה הרבה יותר מוגבלת, היא חומרת ה"שרויה", האוסרת הכנסת מצה אפויה לתוך נוזלים.

חומרה זו אינה בשו"ע, ואיש אינו טוען שהיא מגזירה, והיא חומרה ממקור חסידי, אף כי מצאנו שגם בימי הראשונים היו כאלה שאסרו על על עצמם אכילת מצה שרויה.


רבנו אליעזר ב"ר נתן, (מגנצא, המאה ה-11), הראב"ן, (לפסחים דף לט ע"א), כותב:

"ומצה אפויה שבישלה... אינו בא לידי חימוץ ושרי, ויש אין רוצים להשרות המצה בלילה הראשון במרק, כי ראו אבותיהן שכן עשו, וסבורין משום שלא תחמיץ עושין. ולא היא, לא הנהיגו כן אלא משום שיהיה טעם מצה בפיהם כל הלילה הראשון".

מדבריו ניתן להבין, שבזמנו היו שנהגו שלא לאכול מצה שרויה, והם חשבו שהוא מטעם "חמץ", אך הוא טוען שהסיבה ה"אמיתית", אינה חימוץ, אלא מסיבה השייכת רק ללילה הראשון.


המנהג שלא לאכול מצה שרויה, מופיע גם כ"מנהג מתחסדים" בשו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן סה), וכי החכם צבי סתר את כל דבריהם:


"והביא ראיה מדברי אביו הגאון זצ"ל ע"ד מצה שרויה שהמתחסדים פורשים מהם, והוא ז"ל סתר כל דברי המחמירין".


ואכן, היתר מצה שרויה הוא בהלכה מפורשת בשולחן ערוך אורח חיים סימן תסא סעיף ד:

"יוצא אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה; אבל אם בשלה, אינו יוצא בה".


לא רק שמצה שרויה מותרת באכילה, אלא אף יוצאים בה חובת מצוות אכילת מצה.


אך בעל התניא כותב באחת מתשובותיו, (שו"ת סימן ו):

"ובאתי עם הספר אודות איסור בישול מצה שנתפררה, באמת שגם שאינו איסור גמור וברור מדינא, מ"מ המחמיר תבא עליו ברכה, ואינו מן המתמיהין, לאמר שהיא חומרא בלי טעם, אלא טעמא רבא איכא במילתא..."

מדבריו:

"עיננו רואות מצות הרבה שמצוי בהם קמח מעט, נראה לעיין אחר האפיה, א"א להכחיש החוש... עד שמקרוב זה עשרים שנה או יותר שנתפשטה זהירות זו בישראל קדושים, למהר מאד מאד בלישה , ואין לשין יפה יפה, ולכן נמצא קמח מעט במצות של עיסה קשה כנראה בחוש למדקדקים באמת.

... ומ"מ אין למחות בהמון עם המקילים, כיון שיש להם על מה שיסמוכו, אבל לפי מה שכתב האריז"ל להחמיר כל החומרות בפסח, פשיטא שיש להחמיר, ... ומ"מ ביו"ט האחרון המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסיד...".


סיכום מדבריו:

א. אף שאינו איסור גמור וברור, מ"מ המחמיר תבא עליו ברכה.

ב. מי שמחמיר אינו מן המתמיהין, מאחר ואינה חומרא בלי טעם.

ג. ניתן לראות במצות מעט קמח מעט אחר האפיה, מאחר שהחלו למהר מאד מאד בלישה , ואין לשין יפה יפה.

ד. אין למחות בהמון עם המקילים, כיון שיש להם על מה שיסמוכו.

ה. לפי מה שכתב האריז"ל להחמיר כל החומרות בפסח, פשיטא שיש להחמיר.

ו. ואף שהחומרא היא בגלל חשש חמץ, מ"מ ביו"ט האחרון המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסיד...".


מבלי להתייחס לעצם החומרא, הרי מסיום דבריו: "ומ"מ ביו"ט האחרון המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסיד...", ניתן להבין, שאכילת השרויה ביום האחרון דשל פסח, אינה אלא קולא, ואעפ"כ מצאנו שדוקא בחב"ד נהגו ל"הדר" ולאכול שרויה, שהוא לכאורה הידור תמוה.

מחבר ספר "אוצר מנהגי חב"ד", מתייחס לבעיה זו בספרו (חלק ניסן, אייר, סיוון, בעמוד רכג הערה 1), ואינו מוצא לכך כל היתר "הלכתי", מלבד טעמים "קבליים".

ואין אלא לומר: אם קבלה היא נקבלה, ואכן, הוא מביא שם מנהגי אדמו"רים אחרים שגם באחש"פ, לא אכלו מצה שרויה.


אם ניתן "להבין" את חומרות הקטניות והשרויה, קשה יותר להבין את המחמירים שלא לאכול דגים בפסח, שגם הוא נגד גמרא מפורשת:

"הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת. הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין, ...מאי שני תבשילין? ... חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו". (פסחים דף קיד עמוד ב).


למה לא אוכלים דגים?


פשוט מאוד.

כי הפמ"ג (אשל אברהם סוף סימן תמ"ז) כותב:

"דגים חיים שקורין קארפי"ן שולחים מעיר לעיר, וכדי שישארו חיים מניחים פרוסת חמץ עם יי"ש לפיו, אף שמת ונשאר בפיו יש לצדד להיתר לצורך שמחת יום טוב...".

לכן הרבה הקפידו שלא לאכול דגים כלל. (נטעי גבריאל, פסח חלק ב, (אדר תשס"ב עמוד רי"ג).


יש שנהגו שלא לאכול שום.

הפמ"ג (אשל אברהםבסוף סימן תסד) כותב, ש"יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח ואיני יודע למה, מ"מ עתה אין להקל בפני עם הארץ, ובצנעא לת"ח אין להחמיר".


החיי אדם (כלל קכ"ז סעיף ז) כותב:


"נ"ל פשוט דמה שיש נוהגין שלא לאכול צנון ושומים שאין לזה שום טעם וריח ומותר להחמיר להם בפשיטות".


יש שנוהגים שלא לאכול שום, ויש נוהגים שאינם אוכלים מלפפונים.

מפני שהגרעינים שבתוכם נראים כקטניות. (נטעי גבריאל שם).

ויש שלא נהגו לאכול גזר, כי גזר באידיש הוא "מערין", ומערין באידיש פירושו "להרבות", וחמץ מרבה ותופח.

איכם מאמינים?

כך הוא מנהגם של חסידי בעלז, סקווירא ושעדליץ, מסיבה זו. (נטע גבריאל שם עמוד רי"א הערה יד).


ואולי לא אוכלים גזר, לזכר פרעה שלא גזר על הנקבות. מקור: הגדה של פסח.


וסיפור לקינוח:


לפני מספר שנים, גילה רב ''נותן הכשרים'', שכאשר בודקים נייר בטיפת Iodine, וצבע הנוזל משתנה, הוא הוכחה כימית, שיש בנייר עמילנים, ולכן הוא פסק שיש לקנות רק מוצרי נייר עם הכשר לפסח,

שאלו את הרב:

והרי הבדיקה אינה בודקת חמץ, אלא תגובות כימיות לעמילנים, שנתבטלו לפני הפסח, בחלקים של אחד לעשרות אלפים, ואולי מאות אלפים?

אך מהיותו רב חסיד, הוא השיב:

האריז"ל כתב שיש להחמיר בפסח בכל החומרות, ולכן, אם משתמשים בפסח בנייר ללא הכשרים, יש לצפות את הנייר ב"נייר אלומיניום", שיש עליו הכשר לפסח.


והיה מי ששאל את הרב בתמימות: האם הלכה זו מתייחסת גם לנייר טואלט.


מנהג אַבויתַינִי ביודַינִי.




תוקן על ידי - נישטאיך - 15/04/2005 4:54:33



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/4/2005 06:01 לינק ישיר 

נישטאיך:
"הראשון שסיפר על אי אכילת הקטניות בפסח, היה הר"י מקורביל, (מבעלי התוספות בצרפת)".

ד"ר שמחה עמנואל גילה לאחרונה, ב"דרשת הפסח" לרוקח, שהתגלתה לאחרונה בכתב-יד מוקסבה 511, (הנ"ל עומד לפרסם בקרוב את הדרשה המלאה), כי הרוקח הוא הראשון המזכיר חומרה זו, ונותן נימוק חדש, שלא היה ידוע משום מה לחכמים בתקופות יותר מאוחרות. ראה: הנ"ל, "חיבוריו ההלכתיים של ר' אליעזר מוורמייזא, תעודה, טז-יז (תשס"א), עמ' 246-247:
"מנהג אשכנזי מפורסם אחר הוא איסור קטניות בפסח. העדויות הראשונות על איסור קטניות אצל חכמי צרפת במאה ה-13, וכבר בשנות השבעים של אותה מאה לא ידע ר' יצחק מקורבייל, בעל הסמ"ק, מה טעם "נוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים"; האם משום שהקטניות מחמיצות, או משום גזרה, שלא יבואו להחליף בין מעשה קדרה של דגן למעשה קדרה של קטניות. והנה ר' אליעזר מתייחס בדרשתו לאיסור קטניות כדבר פשוט ורגיל, ואין הוא מוצא צורך להרחיב בעניין, אלא מסתפק בתשע מילים בלבד: "ומה שאין אוכלין פולין ועדשים, מפני שיש בהן חיטין" (דף 193ב). למדנו מכאן טעם חדש לאיסור הקטניות - מפני שגרגרי חיטה מעורבים בקטניות - והוא שונה ממה שהציעו חכמי צרפת המאוחרים יותר. עוד נמצינו למדים כי איסור הקטניות ידוע היה כבר בשלהי המאה ה-12 כדבר פשוט, ובגרמניה דווקא. ואפשר אפוא כי מוצאו של המנהג איננו בצרפת, כפי שנראה היה עד כה, אלא בגרמניה, ארץ לידתם של מרבית מנהגי אשכנז".
ושם, הערה 161: "אפשר שעניין זה קשור בשינויים האגרונומיים שהתרחשו בכלכלת אירופה. במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי, שבו נזרעה כל שדה לסירוגין: שנה אחת בתבואה, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הוברה השדה. בעקבות זאת גד מאוד יבול הקטניות, ובמיוחד משנת 950 ואילך (ראה... שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט תבואה בתוך שדה הקטניות, ואולי ספיחין אלו הם שגרמו לחכמים לאסור את הקטניות בפסח".

הנה התגלה על-ידי ד"ר עמנואל, מהו הגורם העיקרי, שהביא את חכמי אשכנז לאסור אכילת קטניות בפסח!

תוקן על ידי - ממדבש - 15/04/2005 6:05:14



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/4/2005 07:29 לינק ישיר 



<"והנה ר' אליעזר מתייחס בדרשתו לאיסור קטניות כדבר פשוט ורגיל, ואין הוא מוצא צורך להרחיב בעניין, אלא מסתפק בתשע מילים בלבד: "ומה שאין אוכלין פולין ועדשים, מפני שיש בהן חיטין">

הטור (או"ח סימן תנ"ג):

"יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל, לפי שמיני חיטין מתערבין, וחומרא יתירה היא זו ולא נהגו כן".

קבלתי באישי:

"אני חיתי מעט בין חסידים (וויז'ניץ ורוז'ין) והם טענו בתוקף שכל השנה יש להקל בהכל, ואילו בפסח יש להחמיר בהכל: הם ל אאכלו שום ירק/פרי שיש לו קליפה, לא אכלו שרויה (כלומר שום דבר שיש בו קמח מצה ובא במגע עם מים, אפילו קניידלעך). מסיבה זו גם ל אאכלו מצות כלל כל ימי הפסח, שמא יפלו פירורי מצה על הרצפה ויבוא מי שיטפטף שם מעט מים והנה לפניך חמץ.....

שלא לדבר על פיסת הבד שקשרו על פי הברז כדי שלא יגיע החמץ שזורקים מטיילים למי הכנרת, אל הכיור דוקא בפסח.

תשמור עלינו ה'!!!





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/4/2005 08:04 לינק ישיר 



לממבדש

<"ואולי ספיחין אלו הם שגרמו לחכמים לאסור את הקטניות בפסח">

כפי שרמזתי בהודעה קודמת, הובא הסבר דומה להסברו של הרוקח גם בטור, שדחה את דברי האוסרים, מפני שהיא חומרא יתירה.

האם גם האוסרים שבדברי הטור חששו לתערובת ספיחים?

באם התשובה היא חיובית, מדוע כתב הטור שהיא חומרא יתירה?

*****

שאלה כללית:

הרוקח עוסק ב"פולין ועדשים".

הטור עוסק ב"אורז וכל מיני קטניות".

הר"י מקורביל פותח ב"ועל הקטניות כגון פוייש ופולי וריש ועדשים וכיוצא בהם", ממשיך ב"וכן שמעתי על הפולים שלא לבשלם בפסח", ומסיים ב"ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פוויש".

האם לסוגים השונים של הקטניות היתה השפעה, על מנהגי אי אכילת הקטניות?



לפונה לתא האישי.

<"לא לדבר על פיסת הבד שקשרו על פי הברז כדי שלא יגיע החמץ שזורקים מטיילים למי הכנרת, אל הכיור דוקא בפסח">

למנהג המים של חסידי רוז'ין בפסח.

"בספר "תורת נר ישראל", (תורת הרבי מרוז'ין וצאצאיו זי"ע), מספר מכ"ק רבי ישראל זי"ע מהוסיאטין, ששמע מאביו זי"ע, ששמע בשם בעל דגל מחנה אפרים זי"ע שסיפר על הרה"ק משפיטיווקא זי"ע דאחרי שראה שיש דעה להחמיר שחמץ אוסר במשהו אף בצונן, אמר א"כ אין לשתות שום מים בפסח, דיש לחשוש דלמא טבעה בים ספינה מלאה תבואה ונאסרו כל המימות שבעולם, מה עשה? לקח בחורף חבית גדולה מאוד, והכין בתוכה הרבה שלג, ועד הפסח יפשיר השלג בתוך החבית, ויהיו לו מים כשרים לפסח בלי שום פקפוק, והלך וסגר הוא בעצמו את החבית עם השלג, שיהיה שמור לו מכל עד חג הפסח, ולא תגע בו יד, ובער"פ כשפתח את החבית מצא שם "בייגעל" אחד חמץ גמור, ואז אמר שאין לו לאדם להיות יוצא מן הכלל ולהחמיר על עצמו יותר מכל העולם". (מ"נטעי גבריאל", פסח חלק א עמוד כ"ג).

כנראה שגם לחוששים ל"דלמא טבעה בים ספינה מלאה תבואה ונאסרו כל המימות שבעולם", בדיקת חבית לפני סגירתה, כדי לראות אם אין בה בייגעלעך, היא יותר מדי הידור.

אך גם ייתכן, שהחבית אכן נבדקה, והבייגעלע ירדה מהשמים יחד עם השלג, כדי ללמד שלא צריך להחמיר יותר מכל העולם.


שאלת שתיית מים ברז בימי הפסח בישראל, נדונה בין הרב עובדיה יוסף והרב וולדינברג, ומופיעה בספריהם.

הרב עובדיה יוסף מתייחס לשאלה, בספרו שו"ת יביע אומר חלק ז - או"ח סימן מד:

"נשאלתי אודות שתיית מים בפסח מן הכנרת, מאחר שנודע שיש מסעדות ובתי מלון ליד חופי הכנרת שמשליכים לשם חמץ משיורי אכילתם במשך כל השנה וגם בימי הפסח, והלכה רווחת חמץ בפסח בכל שהוא, וכבוש הרי הוא כמבושל, האם יש מקום להקל בדבר?"

בסוף תשובתו הוא כותב:

"מסקנא דדינא, שיש להתיר אפילו לכתחלה לשתות בפסח מן המים של הכנרת, ולבשל ולאפות בהם, בלי שום פקפוק, ובלבד שיסננו את המים במסננת יפה קודם שישתמשו בהם בפסח, לשתיה ולבישול ולאפיה. והרוצים להתחסד עם קונם, ולהחמיר על עצמם, לשאוב את המים קודם פסח, ולפני זמן איסורו של החמץ, ולסננם יפה, כדי להשתמש בהם בכל ימי הפסח, תבא עליהם ברכה".


ואילו הרב וולדינברג מתייחס לשאלה זו, בספרו שו"ת ציץ אליעזר, חלק יז סימן כג:

"אודות שתיית המים של מי - כנרת בפסח, היות ומרובים היושבים ואוכלים חמץ על שפת ימה, ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים.

ב"ה, ז"ך אדר תשמ"ה. אל הוד כבוד ידי"נ וידי"ע הגאון הגדול מעוז ומגדול וכו' הראשון לציון כש"ת מוהר"ר עובדיה יוסף שליט"א.

אתמול בשבתנו יחד במושב ביה"ד הגדול העלה כ"ג בעיא חמורה שמתלבט בה אודות שתיית המים של מי - כנרת בטבריה בפסח, היות ומרובים המה היושבים ואוכלים חמץ על יד שפת ימה ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים, וגוף החמץ מונח בעין בתוך התערובת של המים גם בימי הפסח, וחמץ הרי אוסר בפסח בכל שהוא. והוסיף להעמיד חומרת הבעיא היות וכהיום מרובים גם יהודים תיירים וכדומה שעושים בכזאת, וא"כ לא שייך בכאן אפילו ההיתר מה שכמה מגדולי הפוסקים מצדדים לומר שמחמץ של נכרים לא קנסו לאסור במשהו אלא בששים בלבד. וכבו' קשני לעיין בזה ולהודיעו את הנלענ"ד. ולעשות רצונו חפצתי והנני לשרטט לו בקצרה מה שעלתה במצודתי בצדדי דהיתרא".

בסוף תשובתו הוא כתב:

"ה) ליתרון הכשר מן הראוי היה לסדר דכשהמדינה מוכרת את חמצה שתכלול בשטר המכירה גם את ים - כנרת, ואז יהא זה בודאי חמצו של נכרי".

אולי ליתרון הכשרות היה מן הראוי, שכשהמדינה מוכרת לפסח את ים – כנרת, שהיא תמכור גם את היהודים הנופשים על חוף הים המכור, ואוכלים חמץ מכור.

******

הסמרטוטים שעל הברז, שפתרו את בעיית החמץ של נופשי הכנרת, עוררו שאלה הלכתית אחרת:

הרב יהושע נובירט, מספר בספרו "שמירת שבת כהלכתה", (פרק ג הערה קס"ג):

"שמעתי מהגרש"ז אויערבך, אלה שנוהגים שלא לשתות בפסח רק מים מסוננים, איך מותר להם להעביר (בשבת) מים דרך המסננת?"

והרי הם עוברים על איסור בורר בשבת.









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/4/2005 10:17 לינק ישיר 

אם מפורר וזורה לים (כולל כנרת) נחשב כביעור חמץ, כיצד החמץ יאסור את המים?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/4/2005 11:04 לינק ישיר 

בס"ד
מותר לשתות מים מהכנרת תשובתו של הרב אליהו רחמים זייני שליט"א רב הטכניון והסכים עמו הגר"ע יוסף שליט"א
פסח זה לא רק ללא חשש קטניות.ולא רק לאוכלי לא שרויה.
ראיתי חסידי חב"ד אוכלים מצות עם ניילון.זה חומרות ומי שרוצה להחמיר אין סוף לחומרות,הלואי שנקיים מה שצריך מעיקר הדין.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/4/2005 11:08 לינק ישיר 

.


והנה, במשפחתנו נהגו מדורי דורות שלא לאכול ענבים בפסח, אלא אם מדובר בפסח שחל בשנה מעוברת, וד"ל.







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/4/2005 11:14 לינק ישיר 

ואצלנו מחמירים גם באבטיחים, שמא יבוא להחליף גרגר חיטה באבטיח.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/4/2005 12:25 לינק ישיר 

ואני שמעתי שיש מאחינו הספרדים כאלו שלא אוכלים חומוס כי שמו מזכיר את המילה "חמץ".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/4/2005 20:10 לינק ישיר 

בס"ד
אכן אצלנו נהגו לא לאכול חומוס בפסח כמנהג קהלת הקדש
טרארבלס המערב לוב ואגפיה.
בברכת חג פסח כשר ושמח
מאחל הצ' שי בוארון



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/4/2005 20:37 לינק ישיר 

מעולם לא הבנתי את אלו המכסים את הברז במטלית.

שהרי אם תגיע דרך הצינור חתיכת לחם, ותשאר במטלית הזו, הרי שיכנס משהו חמץ לכל סיר וסיר!

משא"כ ללא מטלית, שאז זה יכנס לסיר אחד בלבד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/4/2005 09:25 לינק ישיר 



לצמח.

<"מעולם לא הבנתי את אלו המכסים את הברז במטלית">


לא רק אתה לא הבנת, גם אלו ששמים לא הבינו.

שומר מצוה לא ידע רע.

כשהאדם עושה את אשר נדרש ממנו, והוא שם סמרטוטים על הברזים, אלוקים דואג שלא יכנסו פירורי לחם.

כל שנדרש מהאדם, זה רק לעשות "השתדלות".

שמעתי ממומחים: כשמשתמשים בחיתולים ישנים החמץ לא עובר.

חג הפסח כשר ושמח.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/4/2005 09:30 לינק ישיר 

אריק, צמח

איקון ירוק על הנקודה המאירה בדבריכם.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/4/2005 12:51 לינק ישיר 



אריק

עיקר העיקרים של ה"חומרעס" בפסח, הוא למצוא הלכה מפורשת המתירה את המאכל, ולאסור אותו.

זה לא אוכל שום, בגלל שום דבר.

ההונגרים לא אוכלים דגים בכלל, מפני שכשהפולנים היו מעבירים דגים ממקום למקום, הם היו דוחפים לפיות הדגים לחם טבול בוודקה.

זה אוכל רק דגים החיים בקרקעית הים, מפני שכך הוא בטוח שהדגים לא אכלו חמץ.

זה לא אוכל מלפפונים או פלפלים, מפני שיש בהם גרעינים, הדומים לגרעיני חיטה, לאחר שנדרסו ע"י מכבש,


וחשבתי:

אם חמירא סכנתא מאיסורא, למה לא נוהגים לשים על הברזים כל השנה סמרטוטים, כדי שיסננו את חרצפי הנופשים שעל שפת הכנרת?






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/4/2005 10:31 לינק ישיר 



בחב"ד נהגו לאכול שרויה?



http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1357493



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/4/2005 16:25 לינק ישיר 

לנישטאיך על הסקירה, שקשה לדעת מה היא יותר - מצחיקה או מעוררת מחשבה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > : "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.