בית פורומים עצור כאן חושבים

משולה התורה לבית (התפתחות ההלכה)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-18/7/2002 15:59 לינק ישיר 
משולה התורה לבית (התפתחות ההלכה)

בסיני, במעמד נכבד אליו נרתמה כל הבריאה, נוסד בית לתפארת. בית יחיד ומיוחד אשר הורד אלינו משמים על ידי משה רבנו ונקרא התורה שבכתב.
בבית חדרים רבים: חדרי משפט וצדק, חדרי קדושה, חדרי טומאה וטהרה, חדרי בין אדם למקום, חדרי בין אדם לחברו, חדרי עבודה זרה, חדרי קרבנות ועוד...
בית מושלם ונצחי הוא זה, אשר עומד אלפי שנים ויעמוד לעד (לפחות כל עוד אנו בני אדם), אך תנאי אחד לשימוש בו, לא תיגרע ולא תוסיף. אסור להוסיף חדרים, ואסור להרוס חדרים, החדרים חייבים להשמר ויהי מה, אחרת יהרס הבית ולא יעמוד על תילו.

אותו משה רבנו אף הנחיל לנו את סודות החלוקה הפנימית של חדרי הבית הנקראת התורה שבעל פה. מתי מרחיבים את חדר השינה, ומתי מקטינים את הסלון. שכן לא תכנון פנימי של בית עבור זוג צעיר כתכנון פנימי של משפחה מרובת ילדים. התורה שבעל פה מזיזה קירות ומתכננת מחדש, כל עוד נשמר כמובן התנאי של אי הוספה או הריסה של חדר. כאמור, על החדרים להשמר אך מותר וחייבים להקטין או להגדילם על פי הצורך.

וכך, השנים חלפו והדורות התחלפו ואולמות הענק של התרחקות מעבודה זרה, הוזזו לחדרונים בעליית הגג תוך התרחבות חדרי הדעות והאמונות. אולמות העבד והאמה קטנו ועברו לשולי הבית תוך התרחבות חדרי עובד שכיר. יש אנשים האומרים כי יום אחד רוב הבית יהיה חדר אחד של ואהבת לרעך כמוך וכל שאר החדרים יצטמצמו לעליית הגג.

תמיד כאשר הזיזו קירות של חדר, טרחו חכמנו להראות כי מדובר בהזזה בלבד ולא בחדר חדש או הריסה של חדר קיים על ידי דרישת הפסוקים ועיגון השינוי בתכנון המקורי של הבית שניתן בסיני (עיגון התורה שבעל פה בתורה שבכתב).
הזזת קירות החדרים אינו עניין פשוט ושמור בצדק אך ורק לחכמים. כאשר מרחיבים את הסלון, צריך לקחת בחשבון כי חדרים אחרים אמורים לקטון, וזו היתה והינה מומחיות חכמינו. האדם הפזיז ירחיב הסלון על חשבון השירותים וחדר השינה ולאחר כמה שעות, ימים או שנים, יוותר עם בית אשר לא ניתן לגור בו. אך לא כך היא דרך חכמנו אשר תמיד ניסו לחזות את העתיד לבוא ולשמור על האיזון הפנימי של הבית.

והנמשל...

אם מתעקשים רק על התורה שבכתב, 'נתקעים' עם בית שלא מתאים לנסיבות החיים. זוהי בדיוק בעיית הקראים בשומרון שעדיין תקועים עם קרבן פסח ולא התקדמו ל'עדינות נפש מוסרית' כגדולי הדעת של עמינו.
אם נוטשים התורה שבכתב ומורידים חדרים בהתאם להקשר הרגעי, נפרצות הגדרות ומוחלפת המסירות למוסריות במסירות לכסף ועבודה תוך חזרת המחלות הישנות של עריות, אי מוסריות ועוד.
קנה המידה היחיד להקטנת או הגדלת חדר הוא צורך אובייקטיבי. לא סתם החלטה של הזוג הצעיר אלא הצטרפות תינוק למשפחה, לא סתם החלטה של הזוג המבוגר אלא עזיבת הילדים את הבית...
אם נראה חברה אשר לא מתעסקת באופן אובססיבי במין, חברה ללא גירושין כמעט וללא הטרדות מיניות, אז באופן אובייטיבי וטבעי יקטנו חדרי הלכות עריות וייחוד וכו'. לא אנו נעיד האם ועד כמה המחלות עדיין בקרבנו אלא מעשנו בתור חברה.

על החרדים ללמוד כי חייבים להקטין ולהגדיל חדרים בשיקול דעת ולשנות את המבנה הפנימי של הבית, בדיוק כמו שעשו חז"ל (אחרת נהיה 'צדוקים' כלפי הגמרא). על החילונים או שאר המנסים לשנות ולעדכן את התורה להבין כי צריך הוכחות אובייקטיביות לצורך בשינוי אחרת נותרים עם סלון ענק אך ללא שירותים.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2002 16:36 לינק ישיר 

משל יפה.

קדמך הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' פרק נא. שהמשיל את ידיעת השם לבית עם חדרים.
ולא זו בלבד, אלא המשיל את אנשי התלמוד לאלה המסובבים את הבית מבחוץ ולא זכו להכנס אליו.

אתה מניח שגודל הברוטו של הבית נשאר ללא שינוי.
האם ידוע לך שבכל הדורות האשימו חכמים זה את זה בהזזת כתלי הבית החיצוניים?

למשל:
הקבלה ומתנגדיה.
מתנגדי הרמב"ם בפילוסופיה.
כנ"ל, בהלכה.
חסידים ומתנגדים.
ועוד ועוד,
ועוד,
ועוד...

כך שאין הסכמה על כלום, בודאי לא על גדלו של הבית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2002 17:37 לינק ישיר 

אקדמאי,

הכוונה לוא דווקא כי כולם אמורים להסכים על גודלו של הבית. המשל בא להסביר את המשותף לכל הזרמים, והוא ההתעקשות על 'בל תוסיף ובל תגרע' ועל החשיבות של העניין הנ"ל לצד השינויים הנדרשים לפי ההקשר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2002 18:55 לינק ישיר 

רוני,

יהי בואך לברכה!

משל נפלא! אך הערת הבהרה.
חדר ייבום ועבדות הרי נהרס כליל?

אתה מתכוין כנראה, שמאחר ונימקו את יבום בחוסר כוונה ואת ביטול העבדות ביובל, הרי מצאו להם חדר. דהיינו שלא אמרו יבום ועבדות לא שייכים למנטאליות המתקדמת, אלא השאירו עקרונית את חדריהם, ועיגנו את אי היישום בחדרי הכוונה והיובל.
אם כי לו ניתנה תורה היום, היה מספר החדרים שונה, כך דרכה של תורה המשתרעת על פני כ"כ הרבה דורות.
השאלה עד מתי יכול המשחק להימשך, או במילים של המשל, כמה מקום יש בעליית הגג לדחוס בה חדרים שיישומית אין להם משמעות וכמה מקום בחדרי הדירה לדחוס בהם עיגונים?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2002 22:45 לינק ישיר 

תודה ווטו על ההבהרה.

ישנה אמרה על כך שיש ליצור מסגרת לשלטון, לפני יצירת השלטון עצמו. המסגרת תסגור בעד השלטון ותמנע ממנו להתפרץ מעבר למסגרת. המשמעות היא, שעם כל הלגיטימציה לשינויים (שהובאה בשם הרמב"ם), ישנה מסגרת המונעת השתוללויות.
לו יהי שתתבצע איזו שהיא רפורמה ביהדות, היא לא תצליח אם לא תהיה לה דרך להתמודד עם התורה שבכתב כמסגרתה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/7/2002 21:36 לינק ישיר 

רוני,

השינויים הרי מבוססים על 'חוק ג'פרסון' (פרישה מהמקובל עקב חוסר יכולת השלמה עם עוול חברתי).

מצד שני כדבריך, מעגנים את השינויים בתורה שבכתב. אם נקרא לילד בשמו, פירושו שחוק ג'פרסון הוא קודם לתורה (נניח כהוראת המלאך שכליאל וכמאמר 'דרך ארץ קדמה').
אלא שלמען לא ישתמש כל חוכמולוג בחוק ג'פרסון, יש לעגן כל שינוי בתורה שבכתב.
הפסקת הייבום, עוגנה באיסור אשת אח. הפסקת העבדות, עוגנה בהפסקת היובל. הפסקת גירושי אשה שלא ילדה, עוגנה ב'ואהבת לריעך כמוך'. הצלת חיי גוי בשבת, עוגנה בדרכי שלום ומניעת איבה. וכן הלאה.

אבל נשארת בעייה משולשת.
א. לחכם היודע שעיגון השינויים בתורה שבכתב, הוא רק גדר לזהירות, זה דווקא טוב. הוא מודע לעיקרון שבבסיס השינויים וגם ל'פטנט' למען לא יתפרצו מדי הרבה. אבל להמונים שממשיכים אתם בשקר קדוש, הרי מחנכים אותם לזלזול בחיי גוי גם היום, להשלמה עם מושג העבדות וכו' וכו'.
ב. כאשר ירבו השינויים מעל ומעבר, 'יתפוס' גם ההמון את הטריק. אז יש את החשש שהעלה רציו, שדווקא הליבראלים יהיו יותר נאמנים לתורה, מאשר האורתודוכסים.
ג. מאחר וקודשה התורה שבעל פה, איך יעגנו שינויים בדבריה. נכון, ישנם 'תרגילים' לפרש את דברי התלמוד והראשונים כך וכך. אבל זה לא שייך לגבי הלכות שפסוקות כבר חד משמעית. לדוגמא אם יחליטו שלא ראוי להעיר בן אדם משנתו עבור קריאת שמע או ברכת המזון, (מפני חוק ג'פרסון על עליונות מצוות ההתאמה על מצוות שמירת ההתאמה). איך יעוגן שינוי כזה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/7/2002 12:03 לינק ישיר 

בוגי,

נכון ששינויים כאלו קשים יותר, ודרושה מומחיות כדי לעגנם.

לגבי להעיר לקריאת שמע [פסוק ראשון] ההוכחה מהגמרא [ברכות י"ג:], אינה אלא שכך ביקשו רב נחמן ורבה וזה הרי ברור שאם מישהו מבקש בכנות שיעירו אותו לקריאת שמע, שראוי להעיר אותו. אבל עדיין אין הוכחה שיש לעשות כן גם ללא בקשתו וכל שכן נגד רצונו.
אך נראה שעדיין לא מצאו בפוסקים שיטה להקל בקריאת שמע ולהחמיר בגזל שינה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/7/2002 19:59 לינק ישיר 

מוחלטות השינויים, אינה סיבה לשכחת המצב הטרום-שינוי.
גם אם לעולם לא נשוב לעבדות או לייבום, אינו מן הראוי שנחסל את המושג לגמרי. נשים אותו בעליית הגג בשטח של מילימטר על מילימטר, המייצג את קיומו בעבר.
זו תפארת התורה, שהיא דיברה במצב שהעבדות והייבום היו חלק מהחיים, וקידמה את האדם לתכליתו עם העבדות והייבום.
לעומת זאת, ישנה בורות של צמצום אופקים, שאינה מסוגלת לקלוט כיצד היה מצב שהתאימו העבדות והייבום למנטאליות.
כאשר 'תורתי אתן בקרבם', עדיין זו תהיה 'תורתי' המתחשבת בכל מצבי ההוויה. לא ניתן להגיע הישר מחילונות מצומצמת למצב של 'תורתי בקרבם'. יש צורך להכיר במושג של 'תורתי' המרחיבה את אופקי ההתחשבות עד למקסימום, כדי שזו תחדור 'בקרבם'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/7/2002 23:43 לינק ישיר 

רוני

אני מוצא בדבריך הגדרה נפלאה לתופעה שנתקלים בה פעמים רבות בהתפתחות ההלכה.
יש מצוות שמתרחבות ומתפתחות, וכובשות להן טריטוריות חדשות. ויש מצוות שמתמעטות עד שהן נעלמות מן העין.
מן הסוג האחרון הן מצוות ייבום, מצוות המקדש, חלק ממצוות הארץ ועוד.
ההגדרה שלך, שהן הצטמקו לגודל מינימלי ועתה הן נותרו בתור זיכרון בלבד - או לקיום מצוות תלמוד תורה - היא נפלאה וחשובה בעיני.

כמובן, צריך לברר ולהגדיר מתי מצוות מצטמקות ומתי הן מתרחבות, וסבורני שניתן לזהות סיבתיות ותהליכים אופייניים בדבר.

בין הגורמים:
1. חוסר אפשרות מעשית לקיים את המצווה. כמו מצוות טהרה, קרבנות והמקדש וגם ייבום. אבל הקביעה "חוסר אפשרות" היא פשטנית מדי. אין דומה המניעה של ייבום למניעה של הלכות טהרה.
2. לא תהא כהנת כפונדקית - סיבת הרחבה. כאשר בזמננו, עידן השפע, משקיעים בכל דבר, משקיעים גם במצוות שעיקר מה שדרוש להן הוא זמן. כך קורה בכל המצוות שקשורות לתפילה. ראו כיצד התפתח קידוש לבנה, שכל עיקרו אינו אלא ברכה שיש לומר אם רואים את הירח, ועתה מקיימים אותו דווקא במנין, עם אמירת עלינו, קדיש, ושיר "טובים מאורות" במקומותינו.

להערכתי, יש כר נרחב לעיון בכל זה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/7/2002 09:14 לינק ישיר 

מיימוני,

ההרחבה בנוסחאות שהזכרת, היא הרחבה מתוך הנחה שכל המרבה להתעמל ולמלמל, הרי זה משובח. הרחבות הבאות מתוך בורות המונית, דומות להרחבת חדרי התנקות הגוף על חשבון חדר הלימודים והסלון.

ההרחבה האידיאלית היא פתיחת אולם ענק שבפתחו מתנוסס שלט: "ואהבת את הווה אלוקיך - לריעך כמוך". על הקמתו לבוא מתוך הבנת עיקרון כל התורה [שבת ל"א. וראה פירוש א' ברש"י] של התחשבות בזולת [התפתחות ההלכה לאור התפתחות ההבנה כהגדרת יענטע] מן הדומם, הצומח, החי והמדבר.
זו ההבנה שאהבת הווה, היא היא ההתחשבות בכל, מתוך מבט אובייקטיבי מקיף. היא נבואת ירמיהו!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/11/2002 22:49 לינק ישיר 

אני מחפשת יהדות של פרופורציה נכונה בין ערכיה ומצוותיה.
אם לא בחיים עצמם, אז לכל הפחות בספר או במוצג אמנותי, אבל גם את זה לא מצאתי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/11/2002 23:44 לינק ישיר 

וטו

רק עתה ראיתי את תגובתך.

התיאור שהצעתי הוא פנומנולוגי, לקוח מתחום מחקר שהייתי קורא לו פנומנולוגיה של ההלכה. יש בדברי נסיון לנסח בצורה מפורשת כללים, קריטריונים ועקרונות שפועלים בתוך ההיסטוריה של התפתחות ההלכה.
לא באתי לחלק ציונים, אלא לציין עובדות.

יענטע, אם יש לנו פרופורציות, הרי הן שייכות לאותו תחום של עקרונות-על שההלכה נועדה לממש אותם.
תפקידם של תלמידי החכמים, הנטועים בכל דור ודור, הוא לשמור על ההלכה, וחלק ממשימה זו הוא להגן על הפרופורציות - במידת האפשר.
כמובן, כל דור ותלמידי החכמים שלו. שמואל בדורו כיפתח בדורו. אך האם ניתן היה לצפות מיפתח שיבין את הפרופורציות של שמואל? מי שמסופר עליו כי הניח להמית את בתו, האם יכול היה לשמור על ההלכה כמו מי שאמר כי "שמוע מזבח טוב"?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/11/2002 07:47 לינק ישיר 

מיימוני

אני מסכימה אתך. משאלתי היתה לראות בצורה ישירה מודל של יהדות מושלמת, לו גם באמצעות ספרות.
בעצם זה מודל קדושית שתואר בפורום, אבל התיאור היה קצר מדי ובלי להציג איך הגיעו להקמת מודל כזה.

אני חושבת שאם היה זמין לנו מודל כזה בצורה ברורה, זה היה תורם להתקדמותנו הרבה יותר מהספרות הנמצאת בידינו כיום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/11/2002 09:45 לינק ישיר 

יענטע

שנינו מסכימים כי התורה והמצוות הן מפעל חינוכי.
ההבדל בינינו הוא שאת כנראה סבורה שניתן למצות את רעיונות החינוך המגולמים בתורה, ואכן זה נעשה. כל מה שנשאר הוא לשמר עליהם שלא יתקלקלו ביישום המעשי שלהם, כיון שהתורה משתנה תוך כדי מסירתה מדור לדור. (שהרי נותן התורה העניק לחכמים סמכות שינוי לפי הנצרך).

אולם אני, שהנני מאמין בדגם התפתחותי, סבור שהחינוך שהתורה מעניקה לא ניתן למיצוי. אם היקפנו דרגה אחת, נאמר המוסרית, האם בכך ראינו עד קצה האופק לאן אדם יכול להגיע אם יחיה בכל לפי התורה?
כדי להבין, צריך להיות * שם *.

לכן, אין בידינו אלא להעניק את הפרשנות הטובה ביותר שיש בידינו. וזה מה שעושים בכל דור, שמואל בדורו, יפתח בדורו, ואנו בדורנו.
לפחות אנו יודעים שההבנה שלנו היא חלקית. אבל הקב"ה אינו תובע מאיתנו יותר ממה שאנו מסוגלים לעשות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/11/2002 10:14 לינק ישיר 

אני מזדהה עם יענטע

גם לולא היה הדבר כתוב בתורה, שנוי בנביאים, משולש בכתובים, מרובע במשנה ומחומש בגמרא שתכלית התורה הוא 'כי אם ליראה, עשות משפט אהבת חסד והצנע לכת, למען תצליח ותשכיל וכו' וכו', היינו מבינים כי הדרגה המוסרית היא היא תכלית התורה ומכאן גם התפתחויות ההלכה במשך הדורות ואני משער מיימוני שגם אתה משוכנע בכך והיית מודה לעצמך לולא החשד העצמי והפחד החברתי המשתלבים למפלצת אחת גדולה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/11/2002 10:22 לינק ישיר 

קוני וכולם

האם אתה מכיר אותי - ולו מהפורום - בתור אחד שמשועבד ל"מפלצת הגדולה" של דעת הקהל?

אולי לא הבהרתי את עצמי בביקורת שלי. דבריך מראים כי אתה מפרש את תחולת התורה ותכלית החינוך שלה במישור החברתי. אבל התורה מלמדת אותנו יותר מזה. היא מכוונת אותנו לכל השלמויות שבאפשר, גם במישור האישי והפרטי, בינינו לבין ה', בינינו לבין עצמנו, באותם דברים דקים שכמעט לא ניתן לבטא במלים.

כאן, בתחום הפרטי של כל אחד מאיתנו, יש מרחב גדול של עבודה עצמית, של תיקון, ושל עליה. האם ניתן לתחום את האופקים ולומר: עד כאן מגיע החינוך? עד כאן ראוי לשאוף, וכיון שהגעתי, גמרתי את העבודה, אפשר להעביר כרטיס וללכת הביתה?

לא, העליה כאן היא אולי אינסופית, והדיון בה, בשלבים מסויימים והלאה, הוא בלתי אפשרי, עבור מי שהדברים אינם באופק תודעתו.


ה"מפלצת הגדולה" של דעת הקהל מתרגמת את חוסר האפשרות הזו לדוגמה (בחולם) שיש להאמין בה. כלומר, שגדולי ישראל הם בלתי ניתנים להבנה בידי אנשים פשוטים, מפני שהם נמצאים בדרגות רוחניות נשגבות. למעשה, יש בכך תוכן פשוט, שהוא עשוי להיות חופף למה שכתבתי כאן. לאמור: ההתקדמות בדרגות הללו אינה ניתנת להתבאר למי שלא הגיע, או לפחות התקרב, עד שהדברים ניתנים להשגה באופק - בקצה - תודעתו. (כדי להסביר את השימוש במונחים אלו, דנתי במקום אחר וראוי עוד לדון בדיאלקטיקה של ההתקדמות, כפי שהיא מוצגת לדעתי היטב אצל ר' נחמן, ובתיאור הפסיכולוגי היפה של הקבלה על מקיף ופנימי - כן, לא להאמין שאומר את המלים האלו, נכון?).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > משולה התורה לבית (התפתחות ההלכה)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.