בית פורומים עצור כאן חושבים

נערה שאיבדה את בתוליה - פשוטו של מקרא

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/9/2005 01:18 לינק ישיר 
נערה שאיבדה את בתוליה - פשוטו של מקרא

חברי פורום נכבדים

רציתי להציג בפניכם אפשרות פירוש, של פסוקי המקרא העוסקים בנערה שאיבדה את בתוליה, והכל על פי פשוטו של מקרא בלבד.

תחילה נכתוב את הפסוקים.

ספר שמות
כב,טו וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ, בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה--וְשָׁכַב עִמָּהּ: מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ, לְאִשָּׁה. כב,טז אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ, לְתִתָּהּ לוֹ--כֶּסֶף יִשְׁקֹל, כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת. {ס}

ספר ויקרא
יט,כ וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ--בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה. יט,כא וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד--אֵיל, אָשָׁם. יט,כב וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם, לִפְנֵי יְהוָה, עַל-חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא; וְנִסְלַח לוֹ, מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. {פ}

כא,ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת--אֶת-אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

ספר דברים
כ,ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה.

כב,יג כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ. כב,יד וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע; וְאָמַר, אֶת-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי, וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא-מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. כב,טו וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ, וְאִמָּהּ; וְהוֹצִיאוּ אֶת-בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ, אֶל-זִקְנֵי הָעִיר--הַשָּׁעְרָה. כב,טז וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ, אֶל-הַזְּקֵנִים: אֶת-בִּתִּי, נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה--וַיִּשְׂנָאֶהָ. כב,יז וְהִנֵּה-הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר, לֹא-מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים, וְאֵלֶּה, בְּתוּלֵי בִתִּי; וּפָרְשׂוּ, הַשִּׂמְלָה, לִפְנֵי, זִקְנֵי הָעִיר. כב,יח וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר-הַהִוא, אֶת-הָאִישׁ; וְיִסְּרוּ, אֹתוֹ. כב,יט וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה--כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע, עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, לֹא-יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל-יָמָיו. {ס}
כב,כ וְאִם-אֱמֶת הָיָה, הַדָּבָר הַזֶּה: לֹא-נִמְצְאוּ בְתוּלִים, לַנַּעֲרָ. כב,כא וְהוֹצִיאוּ אֶת-הַנַּעֲרָ אֶל-פֶּתַח בֵּית-אָבִיהָ, וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה--כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}
כב,כב כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם--הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִיִּשְׂרָאֵל. {ס}
כב,כג כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ. כב,כד וְהוֹצֵאתֶם אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶל-שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ--אֶת-הַנַּעֲרָ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת-הָאִישׁ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר-עִנָּה אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}
כב,כה וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ--לְבַדּוֹ. כב,כו וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כב,כז כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ. {ס}
כב,כח כִּי-יִמְצָא אִישׁ, נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאוּ. כב,כט וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ--חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ--לֹא-יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כָּל-יָמָיו. {ס}

כג,יח לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לסיכום- אסור לבחורה מבנות ישראל שתקדיש את עצמה לזנות, וכן אסור לבחור מבני ישראל להקדיש את עצמו לזנות (בזמנם עשו זאת כחלק מפולחן עבודה זרה). (דברים כג,יח)
בת כהן שתתחיל לזנות תישרף. (ויקרא כא,ט)

אדם שפיתה בתולה ושכב עימה, ישאנה לאשה, אם ימאן אביה, ישלם לאביה את מוהר הבתולות (50 כסף, ועוד יבואר). (שמות כב,טו)
נערה בתולה לא מאורסת, ששכב איש איתה, יתן לאביה 50 כסף (מוהר הבתולות), ולא יוכל לשלחה כל ימיו. (דברים כב,כח)

נערה בתולה מאורסת, ששכב איש עמה בעיר, יסקלו אותה ואת השוכב איתה בשער העיר.
נערה בתולה מאורסת, ששכב איש עמה בשדה, יומת האיש השוכב לבדו, אבל הנערה לא תומת מכיוון שהיא נאנסה. (דברים כב,כג)
אדם ששכב עם שפחה שהיתה מיועדת לאיש (מאורסת), אבל עדין לא נפדתה ולא השתחררה, לא יומתו, אלא הוא ילקה ויביא את אשמו. (ויקרא יט,כ)

אדם שנשא אשה ושנאה, והעליל עליה שלא מצא לה בתולים, אם יוכיח אביה על ידי הדם שימצא על שמלת בתו שהיא היתה בתולה, ילקו אותו וישלם לאביה 100 כסף, והבעל לא יוכל לשלחה כל ימיו. אם צדק הבעל ולא היו לנערה בתולים, יסקלו את הנערה בפתח בית אביה, כי היא זנתה בבית אביה. (דברים כב,יג)

אדם שאירס אשה ולא לקחה, כלומר לא נשאה, יחזור לביתו ולא יצא למלחמה. (דברים כ,ז)
אדם ששכב עם אשת איש, יומתו שניהם. (דברים כב,כב)


על פי הנ"ל, ננסה למצוא מצב של בחורה רווקה שאיננה בתולה.
בחורה שפותתה אבל אביה מאן לתיתה למפתה, האב יקבל ממנו 50 כסף, והיא תחזור לבית אביה.
שפחה גם אם התארסה לאיש, ובא אחר ושכב עימה אז, לא יומתו אלא יביא את אשמו, כך שאותה שפחה לאחר זמן כשתשתחרר, תהיה רווקה והיא איננה בתולה.

כעת ננסה להבין את האמור בדברים כב,יג, החוק קובע שאם לא מצא הבעל בתולים לאשתו, יוציאוה אל פתח בית אביה ויסקלוה.
הדבר בכלל לא מובן, כי גם אם הסתיר האב מהבעל שבתו איננה בתולה, אבל מכאן ועד להרוג את הבת הדרך רחוקה, שיקבל הבעל את ה- 50 כסף מוהר הבתולות ששילם לאב, אבל מדוע תיהרג האשה?
מה נתרץ שהיא זנתה בבית אביה בעודה נערה מאורסת, זאת מנין לנו, אולי היא זנתה בעודה רווקה, וכי על סמך ספק זה מוציאים אדם להורג?
כמובן שניתן לתרץ שהיא תיהרג רק אם נוכיח שזנתה בעודה מאורסת, אבל זה נראה לי צמצום של דברי התורה, התורה כתבה שאם לא מצאו לה בתולים תיהרג בפתח בית אביה, משתמע בכל מצב ובכל צורה.

האמת היא שמי שזיכה אותי להבין מקרא זה, הוא שלום הלוי, ועל כך תודתי נתונה לו מעומק הלב.
בתקופת המקרא היה החוק, שנערה בתולה שזינתה, או ישאנה הבחור שבעלה, או שתמות בפתח בית אביה, כי עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה.
התורה אמנם הזכירה את החוק בבת כהן שהתחילה לזנות שתומת בשריפה, אבל גם שאר הבנות היו מומתות, אמנם לא בשריפה כי אם בסקילה. החוק היה ידוע ומפורסם בכל העולם, הדים ממנו ניתן למצוא בין שבטי המוסלמים והבדווים הפזורים בכל העולם. אני יודע שהדברים שכתבתי בכלל בכלל לא סימפטיים, אבל אלו הם חוקי התורה, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא.

כעת לאחר שאנחנו יודעים זאת, נשוב לעיין בפסוקי המקרא.
התורה אסרה על בנות ישראל שיקדישו את עצמם לזנות, ברור הדבר שאם היתה נערה שזנתה פעם אחת, מיד פנו אליה אביה וכל משפחתה, שתספר להם עם מי שכבה, המשפחה היתה מאתרת את הבחור, הוא חויב לשלם למשפחתה את מוהר הבתולות (50 כסף), מכיוון שהיא עשתה את המעשה ברצונה מן הסתם היא אוהבת אותו, ולכן הוא חויב לשאתה לאישה, וכעונש הוא לא יכל לשלחה כל ימיו.
אם לא הסכים האב שישא המפתה את בתו, בגלל מעמדו או אישיותו הנבזים, המפתה שילם את מוהר הבתולות 50 כסף ושולח אחר כבוד, אותה נערה יצא לה שם שהיא איננה בתולה, היא סוג ב', כך שמי שהסכים לאחר זמן לשאתה, לא היה צריך לשלם לאביה מוהר הבתולות, כי בתו כבר איננה בתולה. כפי שביארנו כבר, לכהן היה אסור לשאת את אותה נערה שהיא אמנם רווקה אבל איננה בתולה, כי היא נחשבה בחורה פחותה שלא ראויה לכהונה.

לא נטמון את ראשינו בחול, היו בתקופת המקרא זונות וקדשות, אבל הם היו שייכות למשפחות במצוקה, כמו כן זה התרחש בזמן שלא היה בארץ שלטון מסודר, כמו בתקופת השופטים איש הישר בעיניו יעשה. אבל בזמן שהיה שלטון מסודר האוכף את החוקים על העם, המלך היה דואג לבער את משכנן של הזונות, ואם היה צורך הם גם היו מוצאות להורג בכדי שלא ישחיתו את העם.

כעת שאר החוקים שנזכרו בנושא זה מובנים לנו היטב, נערה מאורסת שזנתה, אם נעשה הדבר בעיר היא אשמה בדבר, ולכן תומת עם השוכב עימה, אבל אם נעשה הדבר מחוץ לעיר היא לא אשמה בדבר, ולכן רק השוכב עימה יומת, כפי שכבר כתבתי אותה נערה כבר איננה ראויה להינשא לכהן, היא חללה, כלומר מחוללת.

שפחה מאורסת שזנתה, גם כאן מכיוון שהיא שפחה, אמנם האדון כבר קיבל עבורה ממון ובכך היא מאורסת (עוד נבאר זאת) לאיש אחר, אבל מכיוון שעדין לא השתחררה מרשות האדון, נמצא שהיא ברשות 2 בני אדם, ולכן אם בא אדם שלישי ושכב עימה לא יומת, כי היא לא מיועדת לאיש אחד בלבד.

אדם שהוציא שם רע על אשתו, לאחר שהוכיחו משפחתה את מציאות בתוליה, ע"י פריסת השמלה בשער העיר לפני זקני העיר, כי אז נענש אותו האיש במלקות, בנוסף הוא חויב לשלם לאביה סכום כפול ממוהר הבתולות, 100 כסף, וגם לשלחה כל ימיו הוא לא יוכל.
אם נכחנו בצדקת דבריו של האיש, והנערה לא בתולה, מכיוון שהנערה הסתירה את הדבר ממשפחתה, והיא עשתה מעשה נבלה לזנות בבית אביה, לכן יוציאוה ויסקלוה בפתח בית אביה, כי היא עשתה נבלה בישראל.

על פי שכתבנו, אמנם היה עונש מות לבחורה שאיבדה את בתוליה לפני הנישואין, אבל חוקי התורה אינם אכזריים להרוג כל חוטא, ולכן אם הנערה שיתפה פעולה עם המשפחה, כי אז למרות שעברה על חטא חמור זה, אבל לא הרגוה.


סוף דבר

זונה בעברית פירושו- שזנתה פעם אחת ולא שמרה על בתוליה. חללה בעברית פירושו- שחללוה אחרים ואיבדו את בתוליה בעל כורחה.

וההוכחה- פסוק בספר ויקרא
כא,ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת--אֶת-אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. {ס}

ובת איש כהן כי תחל לזנות, מספיק שהתחילה ועשתה זאת פעם אחת כבר תישרף, המקרא השתמש בלשון כי תחל לזנות, כלומר מאז שהתחילה אפילו פעם אחת כבר נחשבת זונה, ידוע הסיפור על תמר.

בכדי למנוע התפלמסות מיותרת
נכתוב פסוקים מספר יחזקאל, הנביא יחזקאל היה כהן.

מד,כב וְאַלְמָנָה, וּגְרוּשָׁה, לֹא-יִקְחוּ לָהֶם, לְנָשִׁים: כִּי אִם-בְּתוּלֹת, מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה, מִכֹּהֵן יִקָּחוּ.

הנביא יחזקאל כותב במפורש שהכהנים צריכים לישא רק בתולות, או אלמנה מכהן.


כעת, חברי הפורום, מוזמנים ליישב את פשוטו של מקרא עם פרשנות חז"ל.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 21/09/2005 1:33:16



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2005 09:55 לינק ישיר 

דרום חוקר, המן הקראים הינך?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-21/9/2005 10:06 לינק ישיר 

.


דרום חוקר:

חוששני כי טענת טענה מרחיקת לכת, אך כשלת בהוכחתהּ.


שאלת מה דינה של נערה בתולה שזינתה ולא נישאה לבועלה, וקבעת כי לפי דין התורה, היתה נסקלת מול בית אביה.

ואיה ההוכחה לכך?

תמוה מאד בעיני כי אם כך היה הדין, הוא נעדר מהתורה, ואתה נאלץ לדורשו מהדים לשבטי הבדווין והמסלמים הפזורים בעולם. אם ממנהגיהם אנו באים ללמוד, יכול אני להביא לך שורה של דינים שאינם כתובים בתורה, ואולי יש צורך לחדשם; החל מהתרת אכילת בשר הגמל וכלה בכך שאסור לבעל להחזיר את גרושתו אלא אם נישאה וגורשה לפניכן לגבר אחר.

דחית את הפירוש "המצמצם" - כדבריך - שהנשואה שלא נמצאו לה בתולים תהרג משום שזינתה בעודה מאורסת, אך במקומו הבאת יצירה חדשה, יש מאין, בלי שיש לך עוגן כלשהו לסמוך בו את סברתך.

וכדי לטעון על דין מוות, דרושה לך יתד חזקה יותר מאשר סברת כרס.


על כרחך הפסוק בתורה עוסק בבת איש כהן, ואינני מבין מדוע הנך מתעקש להחליף את ה"כהן" ב"עברי", או "יהודי", או סתם בתו של בדווי מערב.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/9/2005 10:07 לינק ישיר 

יוכסנטע

המן החושבים שמסוגלים להתמודד עניינית הינך???

אדרבא, הצילני מרדת שחת, למען לא אמשך אחרי דעותיהם הנלוזות!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2005 10:59 לינק ישיר 

מואדיב היקר

השווה את מידותיך, השבת 2 תשובות סותרות לשאלה אחת.

לפי חז"ל הפסוק בדברים
כב,כ וְאִם-אֱמֶת הָיָה, הַדָּבָר הַזֶּה: לֹא-נִמְצְאוּ בְתוּלִים, לַנַּעֲרָ. כב,כא וְהוֹצִיאוּ אֶת-הַנַּעֲרָ אֶל-פֶּתַח בֵּית-אָבִיהָ, וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה--כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}

מדבר כשהוכיחו שזנתה לאחר אירוסיה, וכך כתבת בהתחלה.
אבל בהמשך סתית גם אתה מדעתם של חז"ל, והעמדת את הפסוק בבת כהן.

האמת היא שאני מחפש יושר אינטלקטואלי, הבנה כנה של המקרא, ולא סתם פירושים, תעיין בחוקי המקרא הנוגעים בנושא זה, ותחליט

האם מדובר כאו בעונש מות לבת כהן.

או שהוכיחו שזנתה בעודה מאורסת, ונמצא שפסוק זה מיותר והרי הוא כמו הפסוקים שאחריו בנערה מאורסה, ולשם מה הכפילויות והחזרות.

או שמא מדובר כאן בעונש מות לבחורה שלא נמצאו לה בתולים, ולא קוים בה תשלומי מוהר הבתולות כי היא הסתירה את הדבר.

השאלה על פירוש חז"ל, כי לפי דבריהם יוכיחו שזנתה בעודה מאורסת ע"י עדים, ואילו במקרא נאמר שיוכיחו שזנתה כי לא מצאו דם על השמלה, כך שפירוש חז"ל עקר את המקרא מכל וכל.

יש רק דעה אחת בחז"ל הסוברת, ופרסו את השמלה ממש.
כמו כן יש רק דעה אחת בחז"ל הסוברת שזונה פירושו שאיבדה את בתוליה, והיא ר' אלעזר בן עזריה, הוא היה כהן, עשירי לעזרה, כנראה שרק הכהנים (יחזקאל ר' אלעזר) מדקדקים באיסורי הכהונה, כי כבוד הכהונה חשוב בעיניהם.

בנוסף, חז"ל העמידו את בת כהן לא בנערה רווקה, כי אם דין מיוחד בכהנת

וכך כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ג
בת כוהן שזינתה כשהיא אשת איש--בין שהיה בעלה כוהן בין שהיה ישראל, ואפילו היה בעלה ממזר או נתין או שאר מחוייבי לאוין--הרי זו בשריפה, שנאמר "ובת איש כוהן, כי תיחל לזנות . . . באש תישרף" (ויקרא כא,ט);

האם זה מסתדר לך עם המקרא, או שמא חז"ל יכולים לעקור את המקרא?
ואם יש בכוחם לעקור את המקרא, האם יש לנו מסורת רציפה מסיני שכך הוא הפירוש, או שמא כך נראה לחז"ל מדעתם?

החכימני מואדיב על כל זאת.





תוקן על ידי - דרום_חוקר - 21/09/2005 11:04:51



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2005 11:02 לינק ישיר 

דרום חוקר, אינני מכירה אותך, ואת שאלתי שאלתי בתם לב. זאת מאחר שהבאת רק פשוטו של מקרא ולא הוספת דעת חכמים ותושב"ע. ברור שיש במקרא פסוקים רבים שיכולים להיות מובנים בצורה שונה ללא התלמוד (כפי שאכן הקראים מפרשים).לכן שאלתי, וסליחה כי לא היתה כוונתי לפגוע בך. דווקא בקשר לפסוקים כ"כ קיצוניים ומרחיקי לכת בפרושם המילולי יש צורך בהסברי חז"ל ע"מ לא לפעול בצורה מוטעית, אימפולסיבית וברברית, כפי שנהוג עד ימינו אלה בקרב המוסלמים. שכן "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-21/9/2005 11:08 לינק ישיר 

יוכסנטע

האם הגיוני בעינייך שה' יכתוב בתורה דבר, ויפרש אותו לחכמים הפוך?

אם תאמרי שכן, לא אמשיך לאקשות, כי מה אעשה ובעיני הדבר לא הגיוני כלל וכלל.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2005 11:13 לינק ישיר 

.


דרום חוקר, צר לי על כי לשוני העילגת שוב עמדה לי לרועץ, והטעתה אותך באשר לכוונותי.

אנסה את כוחי שוב:

הפסוק המצוטט בדברים, עוסק בנערה נשואה, כזכור, שבעלה טוען כלפיה וגו'.
אמרתי כי כדי שלא תעלה קושיה, ברור כי החשד כלפיה הוא כי זינתה בזמן היותה אסורה לכל.


הפסוק הנוסף שהבאתי עוסק בבת איש כהן. היא היא הרווקה היחידה אודותיה מוזכר עונש מוות בגין זנות, ועל כרחך, המקרא קובע במפורש כי המדובר בבת כהן, ואילו אתה רוצה לטעון, בהדים של ראיות מיושבי קדר, כי דין סקילה גם לנערה אחרת, שאיננה בת כהן, למרות שאין הדבר כתוב לא בתורה, לא בתושב"ע ולא בשום מקום פרט לדרשתך האמורה לעיל.


ובאתי על החתום

הקטן באלפי ישמעאל







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/9/2005 11:26 לינק ישיר 

ופרשו השמלה (פס' י"ז)- מבאר רש"י הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה. כאשר ברור הדבר לחלוטין שזינתה *לאחר* אירוסין (רש"י פס' כ'), כולל עדים והתראה אז, ורק אז יש לה דין מוות, לא לפני שזקני העיר ייסרו את האיש (מקרא פס' י"ח)ונראה ע"פ פשוטו של מקרא שייסרוהו בכל מקרה, בין אם שם עלילת דברים , בין אם אמת היה הדבר.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-21/9/2005 11:30 לינק ישיר 

יוכ,

אני בטוח שפשט המלים "ופרשו השמלה" הוא שיהיו הדברים מחוורין כשמלה.

ופשוט שזה ביטוי כ"כ נפוץ, ומופיע בכל המקרא.

רק תסבירי לי מה כל-כך ברור בשמלה, שהיא מהווה משל לראיות המוצגות בפני הזקנים?




הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-21/9/2005 11:34 לינק ישיר 

מואדיב
הגדול שבאלופי ישמעאל בטירותם ובחצריהם

כתבת
< הפסוק הנוסף שהבאתי עוסק בבת איש כהן. היא היא הרווקה היחידה אודותיה מוזכר עונש מוות בגין זנות, ועל כרחך, המקרא קובע במפורש כי המדובר בבת כהן, >

איך זה מסתדר לך עם פסק הרמב"ם = פרשנות חז"ל

בהלכות איסורי ביאה פרק ג
בת כוהן שזינתה כשהיא אשת איש--בין שהיה בעלה כוהן בין שהיה ישראל, ואפילו היה בעלה ממזר או נתין או שאר מחוייבי לאוין--הרי זו בשריפה, שנאמר "ובת איש כוהן, כי תיחל לזנות . . . באש תישרף" (ויקרא כא,ט);

דומני שחז"ל לא השאירו לך פסוק אחד כפשוטו בפרשייה זו להיתלות בו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2005 11:43 לינק ישיר 

.


תימן חוקר ומבקש:

חושבני שאתה מגלגל לפתחי שאלה שאיננה שאלה בעיני, שאינני חולק על התפתחות ההלכה ועל פרשנותה.

אלא שפטור בלא כלום אינך, ועדיין לא הבהרת מהי היתד שעליה אתה תולה את החידוש המופלא שהבאת למעלה, החידוש כי לפי התורה, רווקה שזינתה, נסקלת.

תמהני מהיכן מצאתו, אגב, אפילו בספר הקוראן אין דין כזה.







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/9/2005 11:50 לינק ישיר 

מואדיב

הכל כבר נתבאר

כב,כ וְאִם-אֱמֶת הָיָה, הַדָּבָר הַזֶּה: לֹא-נִמְצְאוּ בְתוּלִים, לַנַּעֲרָ. כב,כא וְהוֹצִיאוּ אֶת-הַנַּעֲרָ אֶל-פֶּתַח בֵּית-אָבִיהָ, וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה--כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}

לאחר פסוק זה נתפצלו דרכינו
לדעתך, השמלה = עדים
לדעתי, השמלה = השמלה

לא נמצאו בתולים לנערה
לדעתך, רק אם קרה הדבר לאחר ארוסיה
לדעתי, זה חוסר הבנה, כי המשך הפרשה עוסק בנערה מאורסה.
לא נמצאו בתולים לנערה = לא נמצאו בתולים לנערה. בכל מקום ובכל זמן.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2005 11:50 לינק ישיר 


דרום חוקר,

מה כל כך מופרך בזה שאם בת איש כוהן שגדלה בבית טוב, וחינוך הולם, אם תחל לזנות תהיה לזונה. מקל וחומר, שכל אשה אחרת ...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/9/2005 11:54 לינק ישיר 

ריב היקרה

הבעיה היא לא בחינוך כי אם בהבנת החוק



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2005 12:21 לינק ישיר 


דרום חוקר,

נדמה לי שבקשתך ממואדיב היתה לישב את דברי חז"ל והרמב"ם בהלכות ביאה , ז"א הכיצד הגיעו חז"ל לכל אשה כאשר מדובר בפשט הפסוק בבת כהן בלבד.
ועל כך עניתי שנראה לי שלמדו מאחת משלוש עשרה מידות, מקל וחומר, כך הגיעו (מה'חינוך') אל ה'חוק'- וקבעו אותו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > נערה שאיבדה את בתוליה - פשוטו של מקרא
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.