בית פורומים עצור כאן חושבים

האל המגושם של מיימוני (לדוגמא)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/11/2005 05:05 לינק ישיר 
האל המגושם של מיימוני (לדוגמא)

באחד מהפורומים בהייד פארק (איני יודע אם הינכם מכירים, שמו הוא 'בחדרי חרדים'=משחק מילים מבחדרי חדרים. ב.ק.) הובא דיון בענין האלוקות.

אחד החברים בפורום כאן (לדוגמא, מיימוני) כתב שם, כי ברור לו שהאל הוא מחוץ לבריאה כפי שמבואר במקרא בפרשת בראשית, ואלו האומרים שהאל והמציאות חד הם, דבריהם כפירה. הלה כתב שם כי היה הוגה יהודי בשם ברוך שפינוזה הידוע לשימצה, שכתב כי האל והמציאות חד הם, ולכך, גם אלו שחושבים ואומרים כך בשם החסידות הרי שהם כאותו ידוע לשמצה.

הדיון שם ארוך, ישנם טוענים ששפינוזה (הידוע לשמצה) אכן דיבר כפירה, אבל החסידות דבר אחר בפיה. עיינו שם.

שאלתי הפשוטה, נחזי אנן=הבה נראה אנחנו, אולי שפינוזה היה מאמין ולא כופר, ונחשוב לבד (כי כך היא דרכה של תורה להבין לבד ולא להסתמך על שמות) אולי הוא רק היה 'ידוע לשמצה' אבל היה מאמין גדול, ומי הכריח לנו לבוא לומר כי החסידות שברי לנו כי מאמינים הם, אכן מאמינים, ואילו הוא היה כופר, שמא נעשה השוואה, ונאמר, כי שניהם לדבר אחד נתכוונו, ושניהם אכן מאמינים גדולים היו.

מה גם שהאל של מיימוני (לדוגמא) לדעתי (לדוגמא) הוא מאוד מגושם (גשמי) כי הלא הוא חוץ מאיתנו, וא"כ אינו אין סוף, רק שא"א לדון באל שלו (לדבריו שם). אני מבולבל לגמרי מכל הענין.

בקצרה, מה באמת ההבדל המהותי בין שני האלים הללו.

והן אמנם היה בעבר אשכול ששמו "מה בין אלוהי ווטו לאלוהי שפינוזה" אבל שם לא נתבאר בבהירות מה ההבדל, ולא נתנו שם במה לאל החסידים, אולי יקום כאן אחד מהחברים ויבאר לנו את ההבדלים.

<תוקנה שגיאת המחבר>



תוקן על ידי - בורג_קטן - 04/11/2005 5:09:12



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/11/2005 05:18 לינק ישיר 

לא ברור שהגדרת הא-ל כחוץ מאיתנו, מגבילה את אין סופיותו.

אין סופיות הא-ל אין פירושה חומר רק שאין לא סוף, אלא אנטי תיזה למושג חומר. ומכיון שכך; חומר לא"מגביל" את הא-ל כי יש כאן שני מישורים נפרדים לחלוטין- וכמובן שזה ברצונו.
אמונתו של שפינוזה - החילוני הראשון- היתה, שהא-ל הוא סך כל חוקי הטבע. אמונת החסידים,לפי קוצר הבנתי, מאידך היא שאין לחוקי הטבע משמעות עצמית אלא רצון השם. אבל ברור שהוא קבע את חוקי הטבע והטבע.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/11/2005 07:22 לינק ישיר 


ומהו האין סופיות בדבר שאינו חומר?

באר יותר את אל החסידים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/11/2005 07:42 לינק ישיר 

הגותו של שפינוזה עוררה עיסוק, חלקו אוהד, בקרב שורה רחבה של הוגים המסווגים כ'ציונים-דתיים', ומי שעמד על כך בהרחבה הוא פרופ' דב שוורץ בפרק ארוך מספרו 'אמונה על פרשת דרכים' (בהוצ' עם עובד). חלק מההוגים הללו היו מרקע חסידי.

מי שניהל עם שפינוזה יחסי אהבה-שנאה היה הראי"ה קוק. הרב קוק נטה במידה מסויימת לתפיסת אלוהות שפינוזאית (אולי גם לאור השקפת עולמו הקבלית והשפעתו מהגות חב"ד), אך הדגיש אלמנט נוסף של הא-לוהות והוא היותה כל המציאות אך גם משהו מעבר לה.

בין היתר שיבח הרב קוק את קהילת אמשטרדם על שנקטה כלפי שפינוזה בנשק הקיצוני של נידוי, כיון שלו לא היו מתייחסים אליו בחומרה, יתכן ומשנתו היתה תופסת מקום מרכזי בפילוסופיה היהודית-דתית, מה שהרב קוק ראה כהליך מסוכן בהיעדר האלמנט הנוסף ל'לית אתר פנוי מיניה' - האלוהות שמעבר לכל אתר.

'הרב הנזיר', תלמידו של הרב קוק, דיבר על הפאנ-תאיזם של הרב קוק, שהוא מעין גישה ממוצעת בין הפנתאיזם השפינוזאי שמזהה את הא-לוהות עם הטבע ולבין התאיזם המימוניי (תרתי משמע) שמסרב לזיהוי כלשהו של הא-לוהות עם הטבע. רוצה לומר, הטבע הוא הא-ל, אך גם מה שמעבר לו.

עצם ההתייחסות לשפינוזה (בניגוד להתעלמות צפויה מכופר שכזה) מלמדת על קירבה רעיונית מסויימת של הרב קוק לתפיסתו (וכדאי לעיין בספרון שיצא בהוצ' האוניברסיטה המשודרת ובו סדרת הרצאות של פרופ' יוסף בן שלמה על משנת הרב קוק, ושם פרק מיוחד על התייחסותו של הרב קוק לשפינוזה. לצערי איני זוכר את שם הספר. דומני שגם צבי ירון בספרו 'משנתו של הרב קוק' הרחיב בכך).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/11/2005 08:27 לינק ישיר 

גישתו של הרב קוק מתקראת בד"כ פאנאנתיאיזם (איני זוכר מי טבע את המונח הזה, אך הוא לא נוצר עבור הרב קוק). בשפת בני אדם: הכל באלוקים ולא הכל אלוקים. אם אני זוכר נכון, בן שלמה דנן במאמרו של השלמות וההשתלמות בתורתו של הרב קוק (בגליון עתיק של 'עיון') עוסק בכך.

בכנס טיפשי כלשהו לפני כחמש עשרה שנה (שנקרא: 'שפינוזה היהודי החילוני הראשון', ובו נפגשו מאות אנשים עם חוקרי שפינוזה, וחיפשו לעצמם רבי ושורש מסורתי), שמעתי מחוקר שטען כי החרם על שפינוזה לא נולד מדעותיו אלא מהיותו חילוני אידיאולוגי שאינו מקיים מצוות ומפרש אחרת את המקרא.
הדעות שלו נדונו לפי האדם שהביע אותן, ולכן אל לנו לחפש הבדלים של ממש בינו לבין הגות 'יהודית' יותר. ספק רב בעיניי אם המחרימים שלו הבינו את כל מה שתולים בו המפלפלים שמנסים לחלק בינו לבין דעות אחרות (חסידות וכדו'), ולמעשה ספק אם הבינו את דעותיו שלו עצמו גם בלי ההשוואות. כידוע, הספר שלו קשה גם לפילוסופים מקצועיים, וקשה לי לראות חסרי השכלה פילוסופית וחסרי מוטיבציה ולגיטימציה לקרוא דברי כפירה שיעמלו עליו קשות כדי להבין את דקויותיו, ולאבחן את כפירתו או אי כפירתו.

למשל, למעלה הוזכר ההבדל בין הטענה שהטבע הוא אלוקים לבין הטענה שאלוקים הוא הטבע (כך הוצג ההבדל מהרב קוק). אולם אם מדובר על זהות לוגית, אז איני רואה כל הבדל.

ואסכם בתוספת נקודה חדשה: הניסוח הנכון יותר להבדל הוא מה שכתבתי למעלה: הכל אלוקים או הכל באלוקים. ואכן החסידות (בהכללה) אומרת בדיוק כמו שפינוזה בנקודה זו (לשיטות שהצמצום לא כפשוטו).
ומכאן נבין את בעיית האינסופיות של האלוקים שהועלתה למעלה. ניתן לדמות זאת ליחס בין ממדים חלליים שונים (המקור להשוואה זו הוא ר' שם טוב גפן, בספרו 'הממדים' הנבואה והאדמתנות', מוסד הרב קוק). מישור דו ממדי יכול להתקיים בתוך חלל תלת ממדי בלי לתפוס כל מקום. יכול להיות עצם שממלא את כל החלל, והמישור כלל לא נוטל ממנו מקום. במצב כזה המישור הוא 'באלוקים' (=בתוך העצם שממלא את החלל התלת-ממדי) ולא אלוקים בעצמו. למישור יש קיום עצמאי והוא אינו תופס מקום מתוך התלת ממדי, ובכל זאת הוא חלק ממנו במובן כלשהו.
באחד מאשכולותיו של בן איש (וגם באשכול עתיק יותר. לינקי?) הבאתי את תפיסת הצמצום של בעל נפש החיים, שלכאורה דומה מאד לחסידות (שהצמצום הוא רק מבחינתנו ולא מבחינתו), אך לדעתי היא דומה מאד למתואר כאן ('מבחינתו' - בעולם התלת ממדי, 'מבחינתנו' - בעולם הדו-ממדי). זה מעמעם ומטשטש מאד את החקירה בדבר הצמצום, אם הוא כפשוטו או לא.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/11/2005 08:52 לינק ישיר 

בורג

בהגות שפינוזה יש להבדיל בין ב' חלקים, החלק הראשון מוסכם גם על חלקים נרחבים בהגות המסורתית, והחלק האחר בעייתי ובעצם בזה הוא שולל אלוקות במובנה האובייקטיבי. והנני מביא ציטוטים ישירים וכל שבמרכאות מלשונו.

החלק הראשון -
"אלוהים או העצם בן תארים לאין סוף, [שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואין סופית], הוא מוכרח המציאות" (על האלוהים, משפט י"א) "העצם האין סופי בהחלט, הוא בלתי מתחלק" (שם י"ג).
מאחר והכל כלול במושג הזה של האל או העצם האין סופי הכולל הכל, הרי שאין כל מושג שיש לו הוויה או גוון והופעה השייכים לו עצמו, ללא שיהיו שייכים ונכללים בעצם זה - "מחוץ לאלוהים שום עצם אינו יכול להיות ולא להיות מושג" (שם י"ד, וכעי"ז במשפט ט"ו).
כאן מבאר שפינוזה בהערתו, את ייחוד מהות האל, שהשיג לעומת השגה רווחת אודות האל –

"ישנם אנשים המשווים להם את אלוהים בצלם האדם, מורכב גוף ונשמה ומשועבד להתפעלויות, אולם ממה שהוכחתי עד כאן מתפרש די צורך, עד כמה רחוקים הללו מן הכרת אלוהים אמיתית, והריני מסיח את דעתי מהם… כל אלו שהתבוננו קצת בטבע האלוהי שוללים גשמיות באלהים ויפה הם מאמתים זה מתוך שאנו מבחינים בגוף איזה שיעור של אורך רוחב וכו', המוגבל על ידי תבנית מסוימת, ולומר כך על אלוהים… הרי אין בטלות גדולה מזו… אבל… נראה ברור שהם מרחיקים בכלל מן הטבע האלוהי את העצם הגשמי… וגם מחליטים שנברא זה ע"י אלוהים… אין להם ידיעה כל עיקר ע"י איזה יכולת אלוהים יכל להיברא, מה שמראה בעליל שאינם מבינים דבריהם עצמם".

החלק השני -
"לא יכלו הדברים להתהוות מאלוהים באופן אחר ובסדר אחר מזה שנתהוו בו" [משפט ל"ג]. להנחה זו קודמת ההנחה ש"אלוהים אינו פועל מתוך חרות רצון" [שם ל"ב, משפט יוצא]

הוא מגביל את האלוקות ואינו רואה את האלוקות כעיקרון בלתי מוגבל של ההויה, הכולל חכמה והכוונה שאנו מזהים כבלתי מוגבלים, ובזה מתבטאת כפרנותו של שפינוזה וגם זה עיקר הנקודה שטוענים שיש "משהו נוסף" מעבר למציאות מתה, היינו הנקודה הנ"ל.

וכיוון שעיקר מה שנודע משפינוזה זה שאל וטבע אחד המה, הרי שנטו כל שומעי החרם והנידוי כי זה סיבת הנידוי והכפירה והפכו תפיסת ההויה לכפירה, בזמן שבשפינו יש תפיסה חמורה וברורה הרבה יותר כנוגדת את התפיסה היהודית שאלוקות זה "כל יכול". ומאז יש שהגלו את האלוקות בגלל טעות שעל פי השמועה..

תוקן על ידי - יהוסף - 04/11/2005 8:56:25



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/11/2005 09:36 לינק ישיר 

אם כי מזמן אני מנסה לשים מחסום למקלדתי בנושאים הדורשים אינטרוספקציה רצינית [תרגום: התבוננות אישית/פנימית מבודדת מכל, לבד האינטואיציה הישירה] ולדון בהם אך באישי, לא אמנע מהבאת מראה מקומות לסייע למתדיינים שכוונתם להתקדמות אינטרוספקטיבית.

בכן בור"ק כבר "התחיל" עם מיימוני באשכול אחר,
ווטו כ'מיסטיקן' מול מימוני ה'פילוסוף'
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1513968

ועוד זעיר שם וזעיר שם

דעת מיימוני גם התבטאה באשכול האושפיזין שלא יכל ליהנות מהמסר של הדביקות בהווה [באמצעות האנשתו] שבסרט, כי טרוד בויכוח איך בדיוק להאנישו כי בעצם כל מהות האלוקים המיוצגת על ידו אישיות מואנשת היא. אך כבר הרש"ר חי בסתירה דומה כאשר עה"כ "וירא אלוקים כי טוב" מוכיח את הפרדתו של הבורא ואילו בסוף פ' בראשית עה"כ "ויתעצב אל לבו" מבהיר הוא שלשונות ההגשמה באות להגן על חירותו של האלוקים וזה מתאים לדברי יהוסף למעלה המציינים בטוטו"ד שהשגת "הווה הווה" אינה מסירה את חירותו ית' [ואף לא שייך שהרי החירות גם בבריאה ואין מונע ממנה], אך כאמור ללא אינטרוספקציה לא יושג וכמיסטיקן יידמה כל המבהיר.

אך לפי הבנתי את דעת מיימוני, נראה שיש ספקנות ודרך הספקנים שלפעמים נטייה לכאן [בח"ח] ולפעמים נטייה לכאן. [ראה הודעת לינקזצר באשכול הנזכר בעמוד 3 שהביא מדברי ספקן שהגיב לדברים שנכתבו באשכולי בפורום המפתחות.]

לגבי שפינוזה/זוהר יש אשכול מיוחד,
מה בין האלוקים של הזוהר לזה של שפינוזה?
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=392197

ואכן כפי שהביא יהוסף, שלל שפינוזה את חירות האלוקים מחוסר מיקוד ב"הווה-הווה" ומפאת סכנה זו צידד רש"ר בהגשמה. אך בל נשכח שאין ההגשמה [בין האושפיזינית ובין המיימונית] אלא אמצעי עדי נתמקד ב"הווה אחד".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/11/2005 10:29 לינק ישיר 


ווטו

"אותו ספקן", מיהו גדול הספקנים בפורום אם לא מיימוני? ואתה מרמז שהוא לא מחזיק מק-ל חוץ מציאותי??




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/11/2005 10:40 לינק ישיר 

מתענין,

זו היתה תגובה לסדר שערכתי באשכולי בפורום המפתחות. משום שזו היתה באישי, איני רשאי לפרסם את ניקו של הספקן, אך לצורך העניין כאן זה לא כל כך משנה כי רציתי להצביע על דרך הספקנות באופן כללי ולאו דווקא לגבי מיימוני אישית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/11/2005 15:39 לינק ישיר 

סיכום הדעות שנכתבו עד כעת.

אוסו בוקו כתב
אמונת החסידים,לפי קוצר הבנתי, מאידך היא שאין לחוקי הטבע משמעות עצמית אלא רצון השם.

מיכי כתב
גישתו של הרב קוק ... בשפת בני אדם: הכל באלוקים ולא הכל אלוקים.

ועוד כתב
הכל אלוקים (שפינוזה חסידות) או הכל באלוקים (הרב קוק).
ואכן החסידות (בהכללה) אומרת בדיוק כמו שפינוזה בנקודה זו (לשיטות שהצמצום לא כפשוטו).

תפיסת הצמצום של בעל נפש החיים, שלכאורה דומה מאד לחסידות (שהצמצום הוא רק מבחינתנו ולא מבחינתו).

ועוד ביאר מיכי את שיטת הרב קוק
מישור דו ממדי יכול להתקיים בתוך חלל תלת ממדי בלי לתפוס כל מקום. יכול להיות עצם שממלא את כל החלל, והמישור כלל לא נוטל ממנו מקום. במצב כזה המישור הוא 'באלוקים' (=בתוך העצם שממלא את החלל התלת-ממדי) ולא אלוקים בעצמו. למישור יש קיום עצמאי והוא אינו תופס מקום מתוך התלת ממדי, ובכל זאת הוא חלק ממנו במובן כלשהו.

משפטי מפתח שציטט יהוסף משפינוזה
אין להם ידיעה כל עיקר ע"י איזה יכולת אלוהים יכל להיברא (פירוש- אם אלהים לא העולם, כיצד הוא ברא אותו)
להנחה זו קודמת ההנחה ש"אלוהים אינו פועל מתוך חרות רצון" (הדגשה- אין לאלהים רצון)

לסיכום- שפינוזה שראה את העולם כפסגת החכמה והשלמות, החליט שזה בעצם אלהים, ולא מתוך זילזול כי אם מתוך רוממות לאל.

***

עיקר הטענה של שיטת הרמב"ם על כל הנ"ל, כיצד מתיימרים בני אדם להסביר את אלהים, בדברי הסבר שאין בהם הסבר, והם- כעין, לכאורה, דומה ל, כך שבעצם לא רק שלא קיבלנו הסבר, כי אם הדברים נהיו יותר סבוכים, ולכן לשיטת הרמב"ם, אין מציאותו של ה' כמציאותנו, מעולם לא נדע את מציאותו, וגם בנבואה לא ישיג האדם את מהותו של האל, כמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי.

וזאת היא דעתו הבהירה של מימוני מיודעינו, ולדעתי זאת היא אמונת התנ"ך וחז"ל, עד שנבוכו בני האדם בשכלם, והתחילו להגדיר את אלהים בצורה מתפתלת ומעורפלת.

כעת נדון בדברי החברים הנ"ל

אוסו בוקו הציג את דעת החסידות בצורה מעודנת, ואין בעיה בדבריו.

מיכי הנכבד, עלה על כולם בדבריו והסבריו, נתמקד בעיקר, במשל של הדו ממדי עם התלת ממדי, מכיוון שגם מיכי יסכים שאין הגוף הדו ממדי או הגוף התלת ממדי אלהים, כי אז חזרנו לטענה העיקרית, אין כאן שום הסבר כי אם מילים בהסברי לכאורה, וכאמור אין כאן הסבר.

יהוסף ציטט את שפינוזה, וכבר כתבנו בדבריו סיכום קצר, ששפינוזה ראה את העולם כמושלם, ואלהים הוא העולם, ולכן הוא גזר מתוך כך מסקנות, שאילו לא היה העולם אלהים הוא לא יכל לבראותו, או אילו לא היה העולם אלהים אין לו רצון חפשי, נראה ששיטה זו גם סוברת שכלתה הנהגתו של ה' בירח, והוא אינו מנהיג את העולם בכלום.

כאמור גישה זו לא נשמעה בחז"ל או בפי הפילוסופים העתיקים, והיא חדשה כאן בעולם.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 04/11/2005 15:46:28



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/11/2005 01:29 לינק ישיר 

בורג

לא הבנתי את השאלה.

אם אני מבין את האופן שבו אתה משתמש במונח "אינסוף" אז מדוע אני צריך להניח שהא-ל הוא אינסופי?

אני מכיר את המונח הזה בשימוש בכמה תחומים.

א. אינסוף במתמטיקה.
ב. אינסוף בפיזיקה (הגלקסיות, היקום הוא אינסופי).
ג. אינסוף ברצון.

יש מבדילים בין אין סוף בפועל, כגון היקום, אם הוא באמת כזה. לבין אינסוף בפוטנציאל, שתמיד אפשר להוסיף, כגון אינסוף רצונותי או האינסוף המתמטי (וזה תלוי במחלוקת על המעמד האונטולוגי של הישים במתמטיקה ואכ"מ).

אף אחד ממונחים אלו לא תואם לתפיסת האלקים כפי שאני מבין אותה.

לגבי ההערה על הסתירה היסודית בתפיסתי, אכן זה כך. אני סבור שהאלקים מחוץ להשגתנו, ולמעשה כל מה שניתן לומר עליו הוא שאינו ידוע ואינו ניתן לידיעה. אבל אם כך איך ניתן לקבוע שהוא שומע תפילה ומשגיח בהשגחה פרטית וגו'? לכן אני טוען שעלינו לאחוז בשני קצוות הבעיה ולאשר את שניהם, וכדי להימלט מהסתירה הבלתי נמנעת - להשתמש במילה "כביכול" במלוא הרצינות.

זה מה שאני חושב כשאיני מטיל ספק במסקנותי.

במחשבה שניה, כדי לא להניח שאלתך בלא תשובה, אני מניח שיכולתו של ה' היא אינסופית, וכן אהבתו, רחמיו וגו'.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/4/2009 13:54 לינק ישיר 

שמעתי מר' משה שפירא, שהטענה שאלוקים לא יכול היה לברוא את העולם באופן אחר ממה שברא, או שלא הייתה לו בחירה בבריאת העולם, היא כפירה מוחלטת. אם כן, גם אם בנושא מהות (?) האלוקים, קרוב שפינוזה להגדרותיו של הרמב"ם, הרי שבנושא הנהגותיו של האלוקים הרי הוא כופר גמור.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/4/2009 14:07 לינק ישיר 

כל הפרסוניפיקציה- האנשה- של אלוקים מה הוא יכול או יכל, או מה הוא חושב או חשב- הנה כפירה מוחלטת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2009 13:04 לינק ישיר 

מיימוני,
מילה בסלע.

דא עקא,שבדבריך מצויים אלמנטים מלאכותיים שאינם מהווים חלקים אינטגרליים מהיהדות,ותמהני עליך,ספקן מקצועי שכמוך,שנפלת קרבן להם.

לדוג':הצורך להתפלל למישהו ששומע אותי,היכן מצאת זאת?אם בסידור התפילה,להווי ידוע לך שמצויים בו עוד דברים רבים המנוגדים למו"נ וכדו',ובוודאי אין זה מעיקרי האמונה,לקדש כל מילה בסידור.

לדעתי הענייה,אין התפילה אלא פרט ממכלול הפרטים שנצטווינו בהם ע"מ לעובדו,ואולי אף  זה איננו מדויק,שכן מיהו אותו מושא שאנו עובדים אותו,הלא אין בו תפיסה כלל,והוא השכל המשכיל והמושכל.
ייתכן שהנוסחה הגואלת היא כדלהלן:אנו עובדים את "האחר"-קרי: את שלילת כל השלילות שהיא בגפה - "אמת".




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2009 17:26 לינק ישיר 

דוכרא,
יש לחקור,ע"פ תפיסתך זו,האם היהדות הינה דת פוזיטיבית ויש לה תוכן עצמי כלשהו ,או שכל כולה להוות אופוזיט לעבודת אלילים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2009 17:35 לינק ישיר 


לכך מוקדש ספרו של אסא כשר "יהדות ואלילות" המבקש להוכיח כהצד השני.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האל המגושם של מיימוני (לדוגמא)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.