בית פורומים עצור כאן חושבים

המסר של יונה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/9/2002 22:09 לינק ישיר 
המסר של יונה

מעשה יונה

(ארוך, אפילו ארוך מאוד. אבל שווה לקרוא!)

... ובמנחה של יום הכיפורים, מפטירים בספר יונה.

יום הכיפורים. ההתרגשות בשיאה. תפילה מנחה, עם קריאת התורה (בפרשת עריות, כן, דווקא בפרשת עריות, בשיאו של יום הכיפורים, להתריע וללמד עד כמה יש להיזהר). ולאחריה, מפטירים בנביא. ומכל הנביאים, מכל הספרים, קוראים דווקא בספר יונה.
מה לספר יונה וליום הכיפורים?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/9/2002 22:10 לינק ישיר 

כיון שחלק מקוראינו אינם מכירים את סיפורו של יונה, כדאי לחזור עליו בקיצור. כדאי לחזור עליו לא רק בגלל הנושא שלנו, אלא בגלל שזה אחד הספרים המעניינים ביותר בין ספרי הנבואה. מבחינה ספרותית, הריהו סיפור מעשה מרתק, חידתי.
וזה תוכנו בקיצור.
היה היתה עיר-ממלכה ושמה נינווה. היה היה נביא ושמו יונה. ויהי דבר ה' אל יונה, לך אל נינווה, העיר הגדולה, והודע לה כי עלתה רעתה לפני ה'.
שמע יונה – וברח.
הנה חידה ראשונה, שהיא גם החידה המרכזית שלנו. מדוע ברח יונה? יותר מזה, כיצד סבר שאפשר לברוח מפני ה'?
את התשובה ננסה למצוא בסוף. למעשה, היא כמעט כתובה, בדיו על קלף, בהמשך הספר, ורק צריך להבין מה נאמר שם. אך בינתיים, הבה נעקוב אחרי הרפתקאותיו של יונה.
ובכן, יונה הגיע אל יפו, שהיתה עיר נמל חשובה בימים ההם, ועלה על האניה הראשונה שנקרתה בדרכו. מדוע הראשונה? אולי בגלל שידע שאם יתמהמה, יחזור בו, וישמע בקול ה', כי איך אפשר לסרב לשמוע בקול ה'. אבל מה שהניע אותו לברוח היה כנראה חזק יותר מהרצון הבסיסי, הראשוני כל כך לשמוע בקול ה'...
האניה עשתה דרכה תרשישה, וה' עשה נפלאות כדי להשיב את יונה בחזרה, לעשות את שליחותו. פרצה סערה, וכמנהג הימים ההם, חיפשו מי אשם בסערה הנוראה, כדי להתפטר ממנו. (מכאן בא הביטוי הלועזי "יונה" שמציין גורם מסתורי, מגי, לצרות שפוקדות את האדם בים). הפילו גורלות, והגורל נפל על יונה.
במאמר מוסגר אציג את עמדתי, שהיא בעיני באופן ברור עמדת המספר של הסיפור (ככל הנראה, אין זה סיפור היסטורי עובדתי. זו לפחות עמדת הגר"א). הגורלות של בשר ודם הם הבל. אבל במקרה זה, ההשגחה פעלה דרך האמונה השגויה של בני אדם. הגורל הצביע על האדם הנכון. יונה.
יונה מודה: עברי הוא, ובשלו הסער. הוא גם מציע למלחים את הפתרון. להשליך אותו הימה. אבל משהו בדבריו של הנביא מונע מן המלחים לבצע את זממם. בניגוד להרגל, הם מחליטים להשאיר אותו בספינה. ודווקא יונה הוא שדורש מהם לזרוק אותו. והם, בחוסר ברירה, שומעים בקולו. מייד שוככת הסערה, והם מגיעים אל החוף, ומקריבים קרבנות לה'. (כך סייע יונה להפיץ את אמונת ה' בין המלחים דווקא עקב בריחתו, אבל חכו, זו רק ההתחלה). תם פרק ראשון.
בפרק השני נודע לנו כי יונה נותר בחיים. דג גדול נשלח בידי ה' לבלוע את יונה. יונה, בבטן הדג, מבין כי לא יוכל להימלט מן המשימה שהוטלה עליו. אין דרך לברוח מלפני ה'. הוא מתפלל, עושה תשובה, ומקבל עליו לשמוע בקול ה', לבצע את השליחות.
והדג משליך אותו לחוף נינווה.
בפרק השלישי, מגיע יונה לנינווה, סובב בה, וקורא לאנשי המקום לעשות תשובה, כי נחתם גורלם לפני ה', עקב רעתם. "עוד ארבעים יום, ונינווה נהפכת". והנה, אנשי העיר שומעים בקולו. הם מאמינים באלקים. הם לובשים שק, צמים, ואפילו המלך מצטרף אליהם. ובעיקר, הם משנים את דרכיהם. "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם". ואז מתרחש הנס. האלקים רואה את תשובתם ומקבל אותה, ומבטל את הגזירה. תם פרק רביעי.
שימו לב, הסיפור לא נגמר!
בפרק החמישי, יונה בצער גדול מאד. כואב לו, על שה' קיבל את תשובתם של בני נינווה. הוא אומר כי זו בדיוק הסיבה שבגללה ברח. הוא ידע כי ה' א-ל רחום וחנון, וניחם על הרעה. ועתה, הוא אומר, טוב מותו מחייו.
עד כדי כך!
מה חרה כל כך ליונה? יש לכם זמן לחשוב, הסיפור עדיין לא נגמר.
שפר מזלו של יונה. ה' עונה לו פעמיים. פעם אחת מייד, ופעם אחת על ידי מעשה. פעם אחת הוא משיב לו בקצרה: היטב חרה לך? אבל יונה אינו מבין את התשובה, כפי שאנו נוכל להבין אותה. כמובן, אנו קוראים את הסיפור, והוא חי בתוכו...
ה' נותן ליונה הזדמנות שניה. יונה מקים לעצמו סוכה ומתגורר ליד העיר. הוא מקווה, כנראה, שהתשובה לא היתה טובה, וה' ישמיד את נינווה. בינתיים, השמש קופחת על ראשו, וצר לו. אבל הוא לא זז ממקומו. לשם מה?
והנה, נס. צמח קיקיון גדל ומאהיל על ראשו של יונה. אה, צל נעים. (נשאיר לחוקרי הבוטניקה לחפש את זהותו של הקיקיון המקראי). אך בלילה שולח ה' תולעת שתאכל את שורשי הקיקיון. בבוקר הקיקיון עדיין קיים, אך בתוך תוכו הוא יבש. למחרת ה' שולח רוח חרישית מדרום, והקיקיון מתמוטט.
זה היה המשבר האחרון הגדול של יונה. לפעמים אדם יכול לשאת תלאות קשות, לברוח לארץ אחרת, ליפול לים, לשרוד במעי הדגה, לסכן את חייו בדבר נבואה, לראות את נבואתו מתנפצת מול עיניו, להתלונן לפני ה' ולשמוע שה' עונה לו בחוסר איכפתיות – כל זה עבר על יונה ובכל זאת לא נשבר. אך המעשה של הקיקיון היה יותר מדי. הוא נשבר. הוא אומר: טוב מותי מחיי. הוא שואל את נפשו למות.
ואז מתגלה אליו ה'. וה' מוכיח אותו, ואומר לו שהכל נסיון. הכל נועד להראות לו את מידת הרחמים. "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד. ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים עשר ריבוא בני אדם ובהמה רבה"?
כאן מסתיים הספר. לא שמענו את תשובתו של יונה, ולא נותר לנו לקוות אלא שהפעם למד את הלקח.

ומהו הלקח?
מהו הלקח שבגללו תיקנו חז"ל לקרוא את הסיפור המוזר והמדהים הזה, הבלתי אפשרי הזה, במנחה של יום הכיפורים, ביום האחד והמיוחד לסליחה מכל ימות השנה?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/9/2002 22:10 לינק ישיר 

***

תחילה, נעיר על שתי נקודות. מי שרוצה, יכול לדלג מכאן ועד הכוכביות הבאות.

הסיפור הוא בלתי אפשרי, מפני שאדם אינו יכול להיבלע במעי הדג. יש נסים בתורה ובספרי הנביאים, אבל לא מסוג הזה.
גם דמותה של נינווה אינה סבירה. חוקרי המקרא טוענים כי עיר כה גדולה לא יכלה להתקיים בימים ההם.
אמנם, לדעתי לפחות, דווקא המרכיבים הבלתי אפשריים של הסיפור מדגישים את המסר שלו (עוד מעט, קצת סבלנות). הם גם מסייעים לעצב את דמותו המפתיעה של יונה. אדם שזכה לנבואה. אדם שקם וברח מלפני ה', והריהו יודע שאי אפשר לברוח מלפני ה'. אדם שמסר את נפשו וסיכן את חייו כדי להזהיר את העיר. ואדם שהצטער על ביטול הגזירה ועל אבדן הקיקיון. כה הרבה סתירות. סתירות מכוונות ללא ספק. החוקרים אוהבים להתווכח על מידת הדיוק ההיסטורי במסורת שלנו. כאן, בספר יונה, אין צורך להתווכח. זו יצירה ספרותית. אבל לא ספרות מהסוג האנושי, אלא דבר נבואה שצריך לרדת לעומקו, כדי לעמוד על משמעותו השמימית. השמימית והאנושית.

נקודה שניה. בשאלת משמעותו של הספר, של הכאב של יונה ושל התשובה של ה', עסקו רבים, בכל הדורות. והנה, דווקא בדורות האחרונים התפתחה פרשנות שבעיני היא תעודת עניות קשה.
מפרשים אלו טוענים שיונה ברח מפני שידע שהגויים של נינווה ימהרו לעשות תשובה, ולכן "מכאן תצמח קטגוריה על עם ישראל, שאינו ממהר כמותם לעשות תשובה".
מפרשים אלו מאמינים בלב שלם במעלת עם ישראל, וכמובן בנחיצות התשובה, ולכן אמרו מה שאמרו. אבל, כפי שנראה מייד, הם מחמיצים את העיקר שבסיפור.
ובוודאי שיונה, כמו כל הנביאים, לא הבדיל בין יהודים לגויים. כולם כשרים להתקרב אל ה', לעלות בהר ה'.

ועכשו אל העיקר


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/9/2002 22:11 לינק ישיר 

***

שימו לב,
הסיפור לא נגמר בסוף הפרק השני. כלומר, המסר איננו שה' מאלץ את האדם לשמוע בקולו בדרכים מסתוריות, לפעמים ניסיות. למרות שגם זה נכון.
הספר גם אינו נגמר בסוף הפרק השלישי. כלומר, המסר איננו שה' מקבל את תשובתם של החטאים. למרות שגם זה נכון.
המסר מושלם בפרק הרביעי.
וכדי להבין אותו, צריך לדעת מה כאב ליונה.
הפרשנות שלי (ואני משער שאיני הראשון לגלותה), היא שיונה ברח דווקא מפני שידע מראש את סוף הסיפור. כלומר, הוא שיער שהגויים יעשו תשובה, ושה' יסלח להם על חטאתם.
וזה מה שהוא לא רצה.
הוא לא רצה שה' יוותר להם כל כך מהר.
מדוע?
יונה לא היה אדם קטן, או קטנוני. מה שכאב לו הוא משהו בסיסי מאד בנפש האדם. היתה זו תחושת הצדק, שכל אחד מאיתנו מרגיש אותה ברגעים הנעלים של חייו. היתכן? אלפי בני אדם גוזלים וחומסים ומשתעבדים זה בזה, וה' מוותר להם ברגע קטון מפני שהם מבטיחים להשתנות?
זה לא צדק. זה לא יושר. אסור לה' לעשות זאת!
זה היה הרעיון של יונה. יונה, שידע בתוך ליבו שה' מקבל את תשובת הרשעים, ברח כדי לא להזהיר את נינווה, כדי שהרשעים יבואו על עונשם.
כדאי לדעת שלפי קבלת חז"ל, נביא הכובש את נבואתו, כלומר אינו אומר מה שה' שלח אותו לומר, חייב מיתה בידי שמים. יונה, בכך שברח, חייב את עצמו מיתה. אבל הוא היה מוכן להתחייב מיתה ובלבד שלא לפגוע במידת הצדק האלקי!
כפי שאמרנו, יונה לא היה אדם קטן. הוא היה אדם גדול, גדול מאד.
אבל יונה לא ידע הכל. הוא לא ידע שה' אוהב גם את הרשעים ורוצה בתשובתם. וה' רצה ללמד אותו לקח, להסביר לו, לגרום לו להרגיש, שהוא חס על כל אדם, גם על הגוי הרשע ביותר, והוא נותן תמיד הזדמנות לעשות תשובה, להשתנות, לסור מהדרך הרעה. וכך ראוי, וכך כדאי.
זה המסר של יונה. לכן קוראים את הספר ביום הכיפורים, ודווקא לקראת סוף היום, כדי לדעת שיש לנו סיכוי.

חז"ל רמזו לנו על הפירוש הזה, במדרש נפלא, שמצוי במקום אחד בגמרא (ירושלמי מכות), וכן בילקוט שמעוני, ובעוד מקומות שנסתרו ממני כרגע.
וזה לשונם (ילקוט שמעוני תהלים - פרק כה - רמז תשב):
"שאלו לחכמה: חוטא - מה עונשו?
אמרה להם: חטאים תרדף רעה.
שאלו לנבואה: חוטא, מה עונשו?
אמרה להם: הנפש החוטאת היא תמות.
שאלו לתורה: חוטא - מה עונשו?
אמרה להם: יביא אשם (=קרבן) ויתכפר לו.
שאלו להקב"ה:
חוטא - מה עונשו?
אמר להם: יעשה תשובה - ויתכפר לו!"

הדיון עם החכמה, עם הנבואה ועם התורה חופף לשאלה המרכזית של יונה. אדם חוטא, אדם רוצה לעשות תשובה, לתקן את דרכיו, אבל העבירות רודפות אחריו. מה תקנה יש לו?
החכמה האנושית, הפסיכולוגיה, אומרת לו כי תשובתו קשה, אולי בלתי אפשרית. מעשיו ירדפו אחריו. תוצאות מעשיו ירדפו אחריו. ההרגלים הרעים שקנה לעצמו ירדפו אחריו.
הנבואה אומרת כי החטא מביא למוות. הנה, זו תפיסתו של יונה.
התורה מלמדת תקנה. קרבן במקום מוות.
אבל הקב"ה מגלה מה שנסתר מכולם. מידת הרחמים גדולה מכל. יעשה תשובה, ויתכפר לו.

רבי ישמעאל מנה ארבעה חילוקי כפרה. כיון שכבר הארכנו, לא נוסיף, ורק נזכיר שלשיטת רבי ישמעאל, תשובה מועילה, ללא ייסורים לכפרה, רק לעבירות קלות, מי שביטל מצוות עשה. לעבירות חמורות יותר, דרושים ייסורים, ולפעמים גם מיתה.
הרמב"ם הביא את דברי רבי ישמעאל להלכה.
אבל הראשונים – המאירי בספר התשובה – כתבו שדברי ר' ישמעאל נאמרו רק במי שעושה תשובה מיראה. מי שעושה תשובה מאהבה, שזדונות הופכים לו לזכויות, אינו זקוק לשום עונש. אינו זקוק לשום כפרה.
זה המסר של יונה.
ולכן קוראים אותו ביום הכיפורים. כדי שנדע שאין מה להתייאש. הקב"ה, אב הרחמן, מחכה לנו שנחזור בתשובה מאהבה, כדי להסיר מעלינו את כל הייסורים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/9/2002 01:18 לינק ישיר 

מיימוני, אשרי שכיוונתי לדעת גדולים.
שיעור שמסרתי הלך ממש בכיוון שלך, בניואנס שונה.

אך ראשית כמה הערות:
1. עיר הבירה של אשור, נון (=נינוה), היתה קיימת בהחלט, אשור שלטה באזור, ולעיר הבירה הגיעו כל חמודות האזור.
סימלה של נינוה היה דג. באשורית דג=נון.
אז אם אתה מחפש סימבוליקה, הנה לך הדגים שבלעו את יונה שהיה בדרכו לנינוה.

2. בענין נביא הכובש נבואתו - המפרשים מסבירים שיונה ניסה להשתמש בחוק נגד המחוקק. דהיינו, מחוקי הנבואה שאין הקב"ה משרה שכינתו על הנביא בחו"ל. ולכן רצה יונה לברוח לחו"ל, כדי שהקב"ה לא יוכל - כביכול - לשוב אליו בהוראה ללכת אל נינוה. אך כידוע אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה'.

3. נשאלת השאלה, היאך לא חשש יונה שהוא ימות ככובש נבואתו, וה' ישלח נביא אחר?
המפרשים אומרים, שיונה היה תלמידו של אליהו, קנאי תלמידו של קנאי. המקנא לה'. קשה לו לקבל את המושג תשובה. איש בעוונו ימות. ולכן בכוונה עבר עבירה שעונשה מיתה (כבש נבואתו) כדי שיתחייב מיתה ולא יצטרך ללכת לנינוה. ובעצם מיתתו יהיה גם גזר דין מוות על נינוה. כי בעוונה תיהפך, ולא ישלח ה' נביא אחר להזהירה.

4. בעיני היה הכי קשה, מה היה הסוף? יונה עובר בעיר, אנשי העיר חוזרים בתשובה, ויונה יושב מחוץ לעיר להתבונן. למה הוא ממתין? ומה בא הקיקיון ללמדו?

5. לדעתי, הקושי של יונה היה, מכיון שהוא ידע שהסוף הסופי יהיה שהם ישובו לחטוא ונינוה תיחרב. ואם כן מדוע לשאת לעוונה הפעם הזו? הרי בני מוות הם. ואכן כפי שאומרים הראשונים, יהיה קיטרוג על עם ישראל אם יחזרו בני נינוה בתשובה. אז אם כן למה זה אנוכי? מדוע להזהירם, אם בסופו של דבר ישובו לכסלם?

6. זו היתה תשובת הקב"ה עם הקיקיון, אשר בין לילה היה ובין לילה אבד, ובכ"ז חרה לו על כך. ואם כן, גם חיי שעה של בני נינוה, שווים את כל המהלך.

7. וזו הסיבה שקוראים את יונה ביום כיפור לפני סופו. להראות שעדיין יש תקווה, גם ברגע האחרון לפני ההפיכה. וגם כאשר יודעים שלא תמיד אנחנו מצליחים לעמוד בכל הקבלות שלנו. בכל זאת יש ערך לתשובה מעומק הלב.
אז יאללה, לחזור בתשובה. עכשיו. כי עדיין לא נעלה הענן.
זהו המסר.

גמר חתימה טובה לכולם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/9/2002 01:21 לינק ישיר 

מאז ומתמיד אהבתי את ספר יונה. יש בו מסתוריות וחכמה.

מומלץ ספרו של הפסיכולוג חיים לפשיץ "קיום ויעוד" על ספר יונה. מבט אחר, יוצא מן הכלל.



אם אין אני לי מי לי
וכשאני לעצמי מה אני
ואם לא עכשיו אימתי
[:-)]



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-12/9/2002 01:50 לינק ישיר 

סנאית

כמה הערות.

לגבי נינווה, אין ספק שהיתה כזו עיר. אבל תיאורה בסיפור אינו הולם את המציאות. לפחות לפי הפעם האחרונה שעיינתי בספר מחקר על יונה. ברור שהמחבר השתמש בדוגמא של עיר גדולה קיימת בזמנו. אילו היה הספר נכתב היום, היה המחבר ממקם בוודאי את האירוע בניו יורק.

לגבי המניע של יונה. כולנו מסכימים לגבי המסר של הספר, אך יש לנו מחלוקת יסודית בטעם בריחתו של יונה. אני עדיין עומד על שלי. טוב, אדם קרוב לעצמו.

אני מאמץ בשמחה את הרעיון הנוסף שלך, על תשובה של שעה. תשובה אינה דבר קל. יש קבלות, ויש חיים לאחר הקבלות. קשה מאד להגשים תיקון. הרעיון שלך, שיונה ידע שאנשי נינווה לא יצליחו להחזיק מעמד, ולכן חיכה לסופם המר, הוא מעניין. המסר של ה', כי חיי שעה ותשובת שעה יש להם חשיבות, הוא מסר חשוב מאד, בין אם זו כוונת הסיפור ובין אם לאו (ואם לא זו הכוונה, אז האם לא הובא הדבר בחשבון בספר נבואה, ששינוי קשה מאד מבחינה פסיכולוגית? אבל יתכן שבגלל שזה ספר לא מציאותי, מותר להניח שיש תיקון בן רגע ותשובת הבזק שיכולה להתקיים, כי העיקר זה המסר שתשובה יכולה לכפר על הכל).

לפי הרעיון האחרון הזה, של חשיבותה של תשובת שעה, אפשר להציע שילוב של שני הכיוונים. יונה ידע שהגויים יעשו תשובה. ידע שהתשובה תהיה לשעה. לא רצה שיעשו תשובה כזו (למה?) ולכן נשאר לראות בעונשם אחרי הכל. ואז למד שאפילו תשובת שעה שמה תשובה.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/9/2002 01:59 לינק ישיר 

הרשו לי להוסיף סיפור קטן בנושא תשובה, כמדומה לי מהספר של סיפורי הרב שבדרון.

מעשה באחד המשגיחים הגדולים, שבצעירותו למד בישיבה ברוסיה. (כל השמות והפרטים נשכחו ממני ברבות השנים, ורק המסר נשאר. אולי יש כאן אפילו עירוב של שני סיפורים מאותו מקום). יום אחד, בשל חוסר זהירות, נתפס אותו בחור ישיבה צעיר בידי שוטרים. הוא נלקח לתחנת משטרה, ושם הודיעו לו שמוציאים אותו להורג. היו אלו ימים קשים, ולא היתה שום דרך מפלט. הוציאו אותו לחצר, אמרו לו לעמוד אל הקיר, וכיתת יורים כיוונה אליו את רוביה. אלו לא היו הרובים של היום, ויכלו לירות מן הסתם רק כדור אחד בכל פעם. אבל זה היה מספיק.
בצד עמד קצין והורה לחיילים להתכונן לירי. הבחור האומלל עצם את עיניו, אמר וידוי, קרא שמע ישראל...
סוף טוב הכל טוב. ברגע לפני האחרון נפתחה הדלת של החצר, נכנס מאן דהוא, ואמר לקצין שמתקרבת כיתה של חיילים לעיר. הקצין קרא מייד לחיילים לצאת אחריו, והם עזבו את המקום בבהילות, בלי לירות בבחור הישיבה.
זה האחרון פקח את עיניו, ולא האמין לנס. הוא זז בזהירות, ואחר כך בטיסה. קדימה, לישיבה!
עכשו הגענו אל העיקר.
ברגע הראשון, סיפר הבחור שהפך ברבות השנים למשגיח מפורסם, הוא קיבל על עצמו לקדש את שם השם בעולם, להקדיש את כל חייו לעשות רצון שמים. אבל ככל שיצא מן התחנה והתקדם לכיוון הישיבה, ההחלטות הנפלאות הלכו והידלדלו, והוא חזר לעצמו של יום יום. כשנכנס בדלת הישיבה, כבר שכח את הכל.

באותו הקשר, נשאל המשגיח - או רב גדול אחר - מה הערך למעשה תשובה בנפש, אם אחר כך שוכחים, יורדים ונופלים, אין מקיימים.
תשובתו היתה במשל:
נניח שחופרים בור באדמה קשה. זה לא קל. צריך להתאמץ. אחר כך, נניח, סותמים את הבור מחדש עם כל החול שהוצאנו. הבור מלא.
אבל יש סימנים. אם ינסו לכרות שוב את הבור, זה יהיה הרבה יותר קל.
זה הערך של מעשה תשובה של יום הכיפורים, גם אם זו תשובה לשעה.
הרושם נשאר. והקב"ה, שרחמיו על כל מעשיו, נותן לנו, בדרך כלל, עוד שנה לנסות להשתפר.

הדברים שכתבתי כאן אינם ניתוח פסיכולוגי-פילוסופי-אקזיסטנציאליסטי יבש. הבאתי כאן מההתלבטויות ומהתשובות שעמלתי עליהן עם חבר קרוב בעבודת ה' בימי מלחמת המפרץ הראשונה. מה נשאר לנו מההחלטות הגדולות של לילות הזעם והפחד? הנה, קרבים ימים שבהם אנו נדרשים ליתן דין וחשבון.

גמר חתימה טובה, ותשובה קלה ונעימה, שתחזיק מעמד לאורך זמן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/10/2003 01:43 לינק ישיר 

מוקפץ. שיהיה לתועלת.
גמר חתימה טובה - תשס"ד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/10/2003 09:37 לינק ישיר 

תודה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/10/2003 12:09 לינק ישיר 

התחושה שלי תמיד היא שספר יונה גם בא להצביע על כך שאנשים, גדולים ככל שיהיו, אינם מסוגלים להבין חשבונות של הקב"ה. שאין מדובר בפנקסנות יבשה, שיש גם אהבה וחסד. וגם כרחם אב על בנים.

ושחלק מהגישה היהודית הוא האהבה והחסד האלה. יונה טעה. שלא ראוי להוקיע ולהקיא מן הציבור סתם. שגם אנשים פושעים וחטאים נוצרו בצלם. ושאנשים הרואים עצמם כראויים יותר אינם יכולים ליטול לעצמם את תפקידו של הקב"ה, אין להם דרך לשער.

ובאמת גדלות היא גם ביכולתם לקרב ולהכיל, לסלוח ולשכוח, ולא לשפוט ולהחריג.

גמר חתימה טובה לכל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/10/2003 13:00 לינק ישיר 

יש לי שאלה בקשר לזה שקצת מטרידה אותי... אלוהים מקבל מחילה כערך עליון זה מובן לי ואפילו עפ"י תשובה לשעה... אך האם התהליך של תשובה מחילה והפרת ההסכם חוזר על עצמו כמה פעמים האם ערך המחילה הוא עדיין גבוה באותה המידה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/10/2003 20:00 לינק ישיר 

מיימוני, יישר כח על ההקפצה.

שים לב ששמו יונה בן אמיתי. הרומז על מידת האמת, שאינ הסובלת שקר. הן ה"שקר" שבתשובה עצמה (מעוות לא יוכל לתקון), והן השקר שבתשובה לשעה.

וזה המוסר שמלמד ה' את יונה עם הקקיון, כי גם הוא להבל דמה. בין להילה היה ובין לילה אבד.

זו המחלוקת בין יונה לקב"ה לאורך כל הספר. האם יש מקום לקבל רשעים בתשובה אם לאו.

הקב"ה רב חסד "עולם חסד יבנה" ובלי החסד של תשובה ש"נבראה קודם לעולם" (דהיינו שאין לעולם קיום בלעדיה) אין אדם יכול לעמוד אפילו שעה אחת.

איננו יודעים אם קיבל יונה את המסר, אם לאו. אני עדיין מתלבט מה המסר בכך שכביכול נקטע הדו שיח.

אולי ללמדנו, שגם כשאתה חושב שאתה באמת צודק, יש צדק אחר, אלוקי. שהוא הצודק, גם כשאתה הצודק...

אשמח אם יאירו עיניי בענין זה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/10/2003 20:39 לינק ישיר 

את האמירה "אתה חסת על הקיקיון ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה", מעולם לא הבנתי לגמרי.
יונה לא ריחם על הקיקיון, שהוא בסך הכול צמח, אלא חפץ היה מסיבות אנוכיות שהקיקיון ימשיך לשמור על ראשו מהשמש הקופחת. לא על הקיקיון חס יונה אלא על עצמו.

האם יש בכך רמז שכאשר הקב"ה חוסך את שבטו מאנשי נינוה הוא כביכול חס על עצמו ? כי אחרת מה טיבה של ההקבלה ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/10/2003 21:02 לינק ישיר 

נבואתו של יונה מצינת את העובדה שאלוקים מבחינתו אין לפניו הבדל בין אדם בהמה או קיקיון דיונה המיחד אותנו היא זכות העמידה בפני האלוקים כפי שאנחנו מתפללים בתפילת נעילה
אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך
יתרנו של האנוש בזכות לעמוד בפני הא-ל
בנוסף לכך מתוארת בנבואה זו חובתו של מנהיג אין לשכוח כי אשור הוא בעת ההיא אויב מר לישראל כדומה להיום הפלשתנאים והיחזבלה יונה כמנהיג לא רוצה שנבאותו תגרום להצלתם של האשורים ומוכן למסור נפשו על כך זו גם הסיבה שיונה לא מתפלל בשעת הסערה.
הוא מיתפלל ממעי הדגה כאשר נוכח כי השילחות חיבת להיתבצע.
שנה טובה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/10/2003 22:32 לינק ישיר 

ב"ה

אינני רואה את עצמי מכניס ראשי בין ההרים הרמים, חוקרי המקראות הנעלים - אבל להפטר בלי כלום אי אפשר. וברצוני לשתף אתכם בשני אמרות חריפות המציינות שני נקודות מענינות שנאמרו במושב חסידים:

א) קוראים את ספר יונה ביום הכיפורים במנחה, בכדי ללמדנו שלאחר כל ההחלטות הטובות שקיבלנו על עצמנו ביום קדוש זה - הרי שלצורך ביצועם נדרשים אנו לשליטה עצמית גבוהה. ואת זה נלמד מיונה הנביא, שממש לא יאומן כי יסופר השליטה העצמית שלו. שכאשר הסער הולך וגובר, והאוניה חישבה להישבר, בכל זאת נשכב לו יונה הנביא בירכתי הספינה, וכפי שמעידה התורה "וירדם". כלומר, שהוא לא רק נשכב לו לנוח בעיצומה של הסערה והמצב האיום כשהספינה חורקת ועל סף השבירה - אלא אף מצליח להרדם! נו, היש לכם שליטה עצומה שכזו..

ב) לעומת זו היו כאלו, שדוקא לא היו כל כך מרוצים מהנהגתו של יונה הנביא. וכל כך למה? זאת עקב בקשתו "שאוני והטילוני הימה"! מה זאת אומרת, טענו, מה לך מתפנק ומבקש שישאוך ויטילוך וכו'.. אם אתה סבור שמקומך במי הים, היכבד והטיל עצמך לתוכו.. אבל אל תעשה פרסומי ניסא ובלגנים וכו' וכו'

ואיך שלא יהיה, אם נצליח להוציא איזה לימוד טוב מקריאת הפטרה זו, בהנהגתנו היומיומית - אשרינו.

בברכת ושמחת בחגך, ומשם לשמחה בכל השנה כולה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > המסר של יונה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.