בית פורומים עצור כאן חושבים

הדרשה שלי בליל יום כיפור

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/9/2002 21:27 לינק ישיר 
הדרשה שלי בליל יום כיפור

שנה טובה וגמר טוב לכולם.
הרשוני נא לשתף אתכם: כמידי שנה עברתי לפני התיבה ב'כל נדרי'. להלן תקציר הדברים שדרשתי לפני הקהל לאחר מיכן:

'כל נדרי' הוא קטע תמוה לכאורה.
השאלות ידועות: הרי כבר התרנו את נדרינו בערב ראש השנה, ובכלל, במה זכה קטע זה, שהוא כלל אינו תפילה, לפתוח בו את היום הקדוש?

תשובות רבות ומגוונות ניתנו לשאלה זו במשך הדורות. אני רוצה להציע רעיון, הטמון בהפטרת היום.
הנביא ישעיהו שואל את השאלה הנוראה מכל: למה צמנו ולא ראית, עינינו נפשנו ולא תדע?
והוא עונה תשובה חדה כתער: הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע.
מי יכול להכיל תשובה שכזאת?
הרי אנחנו באמת משתדלים, אנחנו מספיק מכופפים את גבנו בשעת הוידוי... ועל זה בדיוק מלגלג הנביא: 'הלכוף כאגמון ראשו? הלזה תקרא צום לה'?

חושבני, שככל שהשנים עוברות, התלהבות הנעורים פגה, ירדנו מהעץ הגבוה של 'תשובה מלאה', 'הבטחות', 'קבלות', וחיפושים אחר הקפדות ומצוות שונות. בואו נהיה ריאליים, אנחנו יודעים היטב שמה שהיה הוא שיהיה, למחרת יום כיפור אנחנו נמשיך כפי שהיה קודם. ובכן חברים, כיצד נוכל לצאת מן הימים הללו עם משהו אמיתי ביד?

התשובה מצויה בדברי הנביא: "הלא זה צום אבחרהו, פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה, ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו".
אז מה יש לנו כאן, מלבד רשימת המילים הבלתי מובנות הללו?
הנביא מדבר על פתיחה, התרה, פריצה, ניתוק, - מילים נרדפות לשחרור והתרה, ניתוק ופריצה. מה זה אומר לנו? אנחנו מחזיקים אסירים בביתינו?

בואו נעזוב עכשיו מצוות ועברות, בואו נטפל בחרצובות הנפש. יש לנו מספיק 'קשרים' בנשמה, יש לנו מספיק 'פלונטרים' שסיבכנו את עצמנו בהם, סיבוכים שאנו נוטלים על גבינו במשך שנים על שנים. חברים, לכולנו יש קטעים 'סגורים' ונעולים שהתייאשנו מהם, 'היחסים שלי איתו הם כאלה, וזהו'! 'עזוב, אין מה לעשות עם השכן הזה, מקרה אבוד'! 'אני לא מסוגל ליותר, אני מכיר את עצמי, די כבר...'
נשמע מוכר? אלו הם המקומות הסבוכים, הקשורים והנעולים, שאנו משוכנעים שנגזר עלינו לחיות איתם לנצח. לכל אחד יש מקום נעול שבו הוא לא נוגע, עם השכן, עם האשה, עם החברים בעבודה, עם המשפחה המורחבת ועם הילדים. אלו הם ה'נדרי' וה'אסרי', ה'שבועי' וה'חרמי' וה'קונמי' שלנו, 'פלונטרים' אלה נראים בעינינו כבלתי פתירים לעולם.

כאן מגיע יום הכיפורים שלנו, כאנשים בוגרים, שכבר עשו משהו או שניים בחיים.

הנביא דורש מאתנו לפתוח, לפרוץ, להתיר, לנתק, את כל ה'נדרי' וה'אסרי' שאנחנו סוחבים על גבינו, סיבוכים ותסביכים. היום הקדוש לא יוכל להתחיל אם לא נחליט שהשנה נתיר קשר אחד לפחות, נפרוץ תסביך אחד, נתעלה מעל עצמנו ונבקיע את הגרעין הקשה שחשבנו שהוא חסר סיכוי. לכן 'כל נדרי' הינו הקדמה הכרחית ליום הקדוש.

ואז... כאשר אנו מתעלים לרגע ובוקעים מקום נעול אחד בנפשנו, הלב מתרחב לנוכח ההישג האישי, וכשהלב רחב, אזי יש בתוכו מקום לכולם, כשאנו שרויים בשמחה של הישגיות, אנחנו מסוגלים לפרגן לכולם. כמו חתן בחתונתו שאין בלבו על איש, בשעת שמחתו ליבו וכיסו פתוחים. זהו השלב הבא אותו מתאר הנביא: "הלא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו..." וכו'. בקעת את הגרעין? לפתע יעלמו מאליהם חשבונות היומיום, אתה תהפוך לנדיב יותר, למוסרי יותר, אתה לא תכיר את עצמך!

(יש לנו מנין 'בעלי בתים' צעירים מאד נחמד, אשר למיטב הרגשתי החיים עושים להם משהו... והם מתפללים יותר טוב משנה לשנה...)



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/9/2002 22:21 לינק ישיר 

לענין הדרשה,
אין לי ספק שכיוונת לשתי הכוונות האמיתיות שנדרשות מן האדם ביום כיפור

א. למען נחדל מעושק ידינו.
ב. לתקן את מידותינו.

ואתה כרכת את שתיהן יחד, כדרך הדרשנים, אלא שכיוונת לאמת (גם אם לא ל"פשט"), ונתת אופציה לכל השומעים - ועכשו גם הקוראים - להתעורר.
מותר לעשות תשובה גם אחרי יום כיפור...

אהן, כן, לענין פשט. אם זו הכוונה, כדבריך, אז מדוע לא מתחילים בדרשה או בקריאה של דברי הנביא, שאכן צריכים לשמש הכנה ליום כיפור?
יש משהו מזה ב"תפילה זכה", ואולי בגלל זה מתחילים ממנה.

מבחינה היסטורית, המקור של התנאי לביטול נדרים הוא בעצה טובה שמופיעה בגמרא: להתנות שכל מה שאשבע או אדור יהיה בטל. למרבה הצער, יש מחלוקת ראשונים, שקשה להכריע בה, אם צריך לזכור את התנאי בשעת השבועה או הנדר או להפך. מה שדי הורס את העצה, לפחות למעשה כדעת הפוסקים המקובלים, ואינו מותיר ממנה אלא סניף להקל.
האם עצה שמלמדת את האדם להיזהר בחומר נדרים היא אולי מספיק חשובה להתחיל ממנה את ההכנה ליום כיפור?

ואם כבר עוסקים בדיון על "כל נדרי" -
שמעתי פעם מישהו מתלונן ש"כל נדרי" הוא הודאה רבתי ש"כמו שהיינו שקרנים בשנה שעברה, נהיה שקרנים גם השנה". אבל אולי זה עוד דבר שניתן ללמוד. להכיר את עצמנו, לקבל את עצמנו. וגם זה מונח בדבריך, יפה יותר מכפי שכתבתי כאן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/9/2002 22:59 לינק ישיר 

ואני שואל:

מדוע העינוי הנורא של 10 שעות בבית הכנסת? הלא היה טוב יותר לקדש את היום עם תפילת היום ולאחריה שיחות, שיעורים, לימוד על עינייני היום. מורחים ומורחים את הזמן ומוסיפים עינוי על עינוי.

ויאמרו לי, אם זה לא היה אז היום היה הופך לסתם יום, והרבה אנשים לא היו באים. ולכן צריכים להקריב עוד קרבן לציבור. אענה שאיני בטוח שאי אפשר היה לקדש את זה כפי שמקדשים את ליל שבועות, היה אפשר לכתוב הלכה שכל הפורש מדרשות יוה"כ כאילו פורש מלפני המלך וכו' וכו'.

במקום לרכך את הלב הרגשתי איך הוא ממשיך ומתקשה ככל שהתארכו השעות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2002 23:25 לינק ישיר 

אור בערפל,

תיארת תחושה סובייקטיבית.

תתפלא שיש כאלה שדוקא 10 השעות בתפילת ציבור עשו להם משהו תראפי משמעותי.
גם אם אתה אינדבידואליסט, הפורמולה המשלבת צום, התכנסות עצמית ושקיעה בהרהורים, גם כאשר כולם סביבך מתנועעים ברגש, יכולה גם היא להיות בהחלט סוג של ניקוי יסודי חד-שנתי.

יוזמות כמו שהצעת, קיימות כבר, אין לי התנגדות עקרונית לזה, איש הישר בעיניו יעשה אם כוונותיו כנות לחשבון נפש. לשנה הבאה בחר לך אחת מן הקבוצות הללו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/9/2002 23:36 לינק ישיר 

אקדמאי, שנה טובה.
בכדי לבחון אם תחושתו סובייקטיבית, יש לבחון מהו האוביקטיבי ולפי זה לשפוט.
אני חושב שאצל החברים כאן, אין פשע, כל השנה ישנו רצון כנה להתקדמות ושיפור.
א"כ יוצא לנו איפוא, שיום כיפור מהווה יותר התרעננות ותנופה מחודשת. מבחינה אובייקטיבית, הרי שבהתאם לכך יש לעשותו יום עם קלילות ושמחה, יום מרענן.
חושבני, א"כ שעשר שעות לא מתאימים לכך מהבחינה האובייקטיבית, כדברי אור. שנ"ט

תוקן על ידי - יהוסף - 9/18/2002 7:34:52 AM



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2002 23:36 לינק ישיר 

אכן כך.....

תיארתי תחושה סובייקטיבית לחלוטין.

ואני רואה צד אובייקטיבי בדרך הנוהגת. (אך אין זו הדרך המועדפת עלי)

הבעיה היא שב"קבוצתנו" (החברה החרדית) זה מה שעושים ללא אפשרות אחרת שתחשב לגיטימית ולא כפפפפירה, או התנתקות.



תוקן על ידי - אורבערפל - 9/16/2002 11:38:19 PM



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2002 00:03 לינק ישיר 

אור

האינך מסכים לדבריי שתחושתך היא כן אובייקטיבית??



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2002 00:20 לינק ישיר 

יוסף,

תחושתי היא סוביקטיבית במובן זה שמתייחסת לתחושותי. ובכך צודק אקדמאי. דהיינו, לא באתי בדברי להציע פתרון גורף כהלכה חדשה ונכונה אוביקטיבית לכלל העם.

תחושתי מבוססת על מחשבה. ועל הנקודה שלדידי ישנה חוסר התאמה בין רוב חוויות היום בשביל אנשים רבים למטרתו המוצהרת- תשובה וכפרה. ולאנשים אלו אין אופציה "מקויבלת" אחרת.

מצד שני, אכן ישנם אנשים שעבורם כנראה זה הדבר הטוב ביותר לעשות במובחן מלא לעשות כלום, או סתם לשבת בבית. וזה מתקשר לנושא "השקרים הקדושים", והמבין יבין.

ראוי לזכור שכמעט כל דבר אובייקטיבי, הוא אוביקטיבי להקשר מסוים (אני כותב "כמעט" משום שישנם דברים שהם מוחלטים לכל הקשר (למשל הויה, ידיעה, אמצעי ידע ועוד). אך זה שיעיד יודע תעלומות שבשבילי היה ראוי לעשות אחרת (דהינו אוביקטיבי הקשרי, נכון בהקשר מלא אפשרי למצב X), אין זה אומר שזה ראוי כך בשביל אקדמאי, שבשבילו הנכון אולי הוא התראפיה הקבוצתית מסוג כזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2002 01:37 לינק ישיר 

ניחא



************************************************************************************************************************

הודעת הנהלה מווטו: מוטמע כאן אשכול.



יוסף_שט10: יום כיפור - הרב שמואל טל שליט"א



הכנות ליום הכפורים

את שלושת חלקי התשובה יש לעשות ברצינות רבה ככל הניתן, ואז יש גימור של התשובה ע"י השתתפות ה' עימנו.



כשם שההולך לביהמ"ש צריך לדעת מהו כתב האישום המוגש נגדו, כך על האדם לדעת אלו מעשים הוא נושא באחריותו. יש לשחזר את העבירות, להתייצב מולן, ולדעת מה מצבנו .

על האדם להחליט בצורה ריאלית (מעשית) אלו עבירות יש לתקן , ועד איזו רמה בכוונתו לתקן בכל תחום: בכל תחום יש לתקן רק עד רמה שהאדם מסוגל להגיע אליה. עדיף שלא לקבל החלטות גדולות, ולהיות מופתע לטובה מכך שמסוגלים ליותר ממה שהאדם קיבל על עצמו, מלקבל הרבה ולהתייאש מכך שלא מצליחים כלום או רק חלקית.

יש להתבונן בכל נושא שמחליטים לתקן ולראות ממה הוא מורכב, ואיזה חלק מתוכו רוצים לתקן. לדוגמא בענווה יש מס' חלקים: שיפלות, סבילת עלבונות, ענווה במחשבה , ענווה במעשה .



ככל שמתכוננים יותר בעבודה כזאת, עושים אותה מפורטת ויסודית יותר – הלב והתחושה נפתחים יותר (בבחינת "פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפיתחו של אולם"), כך שאין חרטה שכלית חיצונית בלבד, אלא צער פנימי אמיתי.



עבודה על מידות מסוימות יוצרת אדם שלם יותר, והיא מקרינה גם על דברים אחרים ומתקנת אותם. לדוגמא עבודה על מידת העדינות מקרינה על נתינת צדקה בלב שלם יותר.



ככל שהאדם עובד יותר מתפתחת אצלו היכולת להיות מודע לדברים בצורה עמוקה יותר. עיקר הקבלה בשיעור א': תורה, תפילה והתבוננות רצינית (עריכת חשבון נפש).



חשוב: ההכרה שיש לעבוד ברצינות מהווה כבר 80% מהעבודה (איננו יכולים לעשות צחוק מעצמנו בכך שנדרוש שה' יסלח לנו כשאיננו מראים לו כל התחייבות רצינית מצידנו בתמורה לכך).



תפילה

הוידוי נאמר בלשון רבים, אך כדאי להוסיף באופן עצמאי ואישי (לא בוידוי עצמו) פירוט של חטאים פרטיים שיש כוונה לעבוד עליהם במשך השנה. ככל שהאדם מבין את ההשפעה הרעה של החטא, ייקל עליו להתמודד עימו ולתקנו.

אפשר לחלק את הבקשות בין תפילת ערבית, שחרית ומוסף, ולעשות חזרה כללית במנחה. יש לסדר את הדברים ולהתפלל בנחת עד שמתעייפים, ובתפילה הבאה אפשר להמשיך ממקום ההפסקה.



בקבלה להבא יש ערך להגיע להכרה שיש צורך לעשות שינוי גדול וא"א להמשיך באופן כללי במצב הקיים.



כשיודעים מה מתכננים לבקש בכל דבר ומה לכוון בכל דבר – התפילה זורמת, וככל שרמת ההכנה מפורטת יותר, קטן הסיכוי לבלבול. אין לעבור למילה הבאה עד שיודעים שהמילה הקודמת נאמרה בכוונה, ולכן כשהמחשבה מתחילה לרחף יש לעצור, ולחזור ולכוון כראוי. הבנת התפילה בצורה חלקית ומעורפלת (בערך) גורמת למחשבה להמשיך לצוף (ולהתרחק עוד יותר מהכוונה בתפילה).

יש לומר את המילים ברמת כוונה פשוטה. כשכל בקשה עומדת מול העיניים א"א לצוף, שכן מסיימים נקודה וממשיכים הלאה.



יש צורך בתיאום ציפיות האדם מעצמו: על האדם להגדיר את ציפיותיו מעצמו: לבצע את העבודה בצורה מעמיקה ויסודית. א"א לצפות להגיע לרמה של מלאכים. יש להתפלל שה' יפתח את הלב כך שתהיה חרטה מעומק הלב. יש לנסות לבקש כמה שיותר מהלב, אולם המדד לעד כמה נענתה תפילתנו אינה יכולה להיות מושגת על ידינו, והיא תלויה בכ"א (ולכן אסור לאדם להשוות עצמו לחברו). בסופו של דבר אנו נבחנים על מה שאנו מסוגלים.

אפשר ללוות בשתיקה את הש"ץ ולחשוב שהוא מדבר בשמי, וכך מתעלים ע"י הש"ץ – כפי שהכה"ג ייצג את עמ"י ביו"כ.



*****



הפרעתוני:




תורת ה' תמימה משיבת נפש - כשהיא תמימה, היא משיבת נפש.



יש לציין שדברי הרב טל דלעיל הם חלק ממהלך שלם וארוך על כל נושא התשובה והימים הנוראים, והוצאתם מהקשרם הכללי מהווה עוול מסויים, בהורמנותיה דמר. כן יש לציין כי הדברים, עד כמה שהדבר נראה לי, הם קטע מסיכומי שיעורים ערוכים. ובכל מקרה לא דברים שכתב הרב בעצמו.



*****



עצכח:



הדברים נפלאים וראויים לשמש חומר עיון לעשרת ימי תשובה ולכל השנה כולה.



אולם, לפי דיון שנערך בהנהלה, הועלה השיקול הבא:



הפורום אינו משמש מאגר למאמרים, גם אם הם טובים. הרב המחבר אינו כותב בפורום (עד כמה שידוע לנו).



לכן האשכול נידון לנעילה אם לא תהיה הצדקה לשמרו, כגון לדון בנאמר בו. ויש בהחלט על מה.



הצעות:



לא לטפס לשמים אלא לחפש מטרות בנות קיום והישג.

כללים בעבודת המידות ויישומם.



החותם בשם ההנהלה

מיימוני



*****



מיטופלעס:


"איננו יכולים לעשות צחוק מעצמנו בכך שנדרוש שה' יסלח לנו כשאיננו מראים לו כל התחייבות רצינית מצידנו בתמורה לכך"



מה עם דעת ר"י שיוה"ב מכפר גם לשאינם שבים ??



*****



מיימוני:




מפיסטו



שתי תשובות בדבר:



א. דעת רבי יהודה אינה להלכה. אולי כדאי להסבירה מעט. נראה לי שכוונתו היא שכיון שיום הכיפורים מפורסם בין הבריות, אי אפשר שאין תזוזה קלה של התעוררות עקב ידיעה זו, גם אם אין שינוי מודע ברצון האדם להשתנות לטובה. ובשינוי קל זה די כדי לזכות לכפרה (שהרי מהי כפרה אם לא מחיקה של הרשמים הקודמים של החטא).



כך כמדומה פירש גם במאירי בספר התשובה.



ב. הרב בעל המאמר לא כתב שהוא בא להוציא מדעתו של רבי יהודה. הוא בא לאדם המבקש כפרה והזכיר לו - לנו - שלנו לא די להסתמך על ר' יהודה, על שינוי בלתי מודע וקל. אנו נדרשים למאמץ.



לזהות את החסרונות, ולעבד תוכנית עבודה לשינוי. לסור מרע ולעשות טוב.



ובזאת נזכה בעז"ה להיכתב לחיים טובים ולשלום, בתוך כל עם ישראל.



שומר פיו ולשונו

שומר מצרות נפשו





תוקן על ידי עצכח ב- 21/12/2006 17:22:44




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/10/2011 11:35 לינק ישיר 

הדרשה שבחרתי לפני יום כיפור:(קיבלתי במייל)


Giving to others will increase your love for them.
 

If you make an effort to help everyone you meet, you will feel close to everyone. Doing acts of kindness for everyone fills your world with friends and loved ones.

"A stranger is someone you have not yet helped."

Rabbi E.E. Dessler - Michtav M'Eliyahu, vol.1, pp.36-7; Rabbi Pliskin's Gateway to Happiness,


האותיות שהדגשתי הן ההגדרה הכי יפה שתתכן למילה : זר



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/10/2011 11:54 לינק ישיר 

משפט יפה באנגלית פשוטה

2 GET and 2 GIVE creates 2 many problems.

But... double it:

4 GET and 4 GIVE solves all the problems!!


בהשראת צענע




רבי לוי יצחק מברדיצ'ב- אמר בליל כל נדרי. איך אנו אומרים כי לכל העם בשגגה? האם אין מזידים ביננו?
אלא לא ראיתי יהודי העובר עבירה ואומר לשם יחוד לפני  קיום מצוות הלא תעשה. או ביטול העשה. מכאן שכולם שוגגים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הדרשה שלי בליל יום כיפור
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר