בית פורומים עצור כאן חושבים

תורה שבכתב או בע"פ ניתנה בשבועות ?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/5/2006 23:32 לינק ישיר 
תורה שבכתב או בע"פ ניתנה בשבועות ?

קראתי באיזה מקום (לא זכור לי היכן) שכפל חגיגות התורה בש"ת ובשבועות נועד לסמל את תורה שבכתב ותושבע"פ. למי שיש חומר בנושא, אשמח לקבל. ובהיותי בזה זכורני שלפני שנתים או שלש, נתקלתי בספריה הלאומית בפרופ' יעקב זוסמן. היה זה ערב שבועות, והמלומד עמד ליד המדף ועיין בספר. חשבתי לנצל את בקיאותו לקבלת תשובה בנושא ושאלתי אותו איזה מתן אנו חוגגים בשבועות: תורה שבכתב או תושבע"פ. הפרופסור הרים את עיניו מן הספר ונעץ בי את מבטו החריף. על פניו התפשט חיוך אירוני והוא השיב לי בשאלה כשהוא מרעים את קולו (כדרכו) : מה, הם לא ניתנו ביחד ?!




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2006 23:54 לינק ישיר 

ראה מאמרו של הרב גורן בתורת המועדים "היחס בין התורה שבע"פ לתורה שבכתב". הוא מוסיף הרבה נקודות בעניין.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/5/2006 00:02 לינק ישיר 

לידידי "אחדבוי"
דעתי האישית היא, ששמחת תורה הוא חג שבו אנו שמחים בתורה, ואילו שבועות (שהוא אחד מחמשת שמות החג) הוא חג שבו אנו שמחים על עצם נתינת התורה.
כמובן שבשניהם המדובר בעיקר על תורה שבכתב שלהבנתה אנו זקוקים לתורה שבעל פה, ואסביר את דברי:
התורה שבעל פה היא למעשה התורה שנמסרה מדור לדור ונכתבה בתלמוד בבלי. ובתלמוד הבבלי אנו מוצאים איזכורים לשני החגים.
כשעלה משה רבינו להר סיני לימדו הקב"ה את התורה שבעל פה, ושם הוא קיבל את ההלכות המכונות "הלכה למשה מסיני", כמו"כ אין אדם דן גזירה שוה מליבו אלא א"כ קיבלה במסורת עד למשה מסיני, ולכן גזירה שוה יש לה כח כאילו נכתבה בתורה.
שני החגים שהזכרת, ידידי "אחדבוי", נחגגו לפני שהתורה שבעל פה (ואני מתכוין לכולה כפי שנכתבה בתלמוד הבבלי) נלמדה, וכמו כן הראיה הגדולה לכך שהרי שני החגים הוזכרו במפורש בתורה שבכתב.
אמנם כפי שכבר כתבתי,נכונים דברי הפרופסור שעיקרי ההלכות והגזירות שוות ניתנו למשה בסיני עם קבלת התורה, אך מקובל עלינו שהתורה שבעל פה נשלמה עם חתימת התלמוד, ולכן לדעתי אמנם אנו שמחים על נתינת התורה שבעל פה, אך בעיקר על התורה שבכתב.
כמובן, שלהבנת התורה שבכתב אנו נזקקים להוספות ולפירושים שהוסיפו רבנן, וכן לגדרים בהלכות, אך בכ"ז יש הבדל בין "דאוריתא" לבין "דרבנן".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2006 00:13 לינק ישיר 

למיטב ידיעתי, שמחת תורה אינה נזכרת בתלמוד הבבלי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2006 00:15 לינק ישיר 

נויעוז ידידי, אתה טועה
משמעתם של שני המועדים כחגי תורה, היא מאוחרת. לגבי ש"ת עיין בספרו של א. יערי תולדות חג שמחת תורה, ותמצא שהוא מאוחר. שבועות בתורה הוא חג חקלאי, ואופיו כמתן תורה נזכר רק בחז"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2006 00:20 לינק ישיר 

 

כיון שהדיון כאן הוא על חג השבועות אצרף מאמר מקיף שהכנתי במקורו לתלמידים על הבנת חג השבועות:


חג השבועות


שמות החג



חמשה שמות יש לחג זה:

א."חג הקציר". ב."חג השבועות". ג."יום הביכורים". ד."עצרת". ה."מתן תורה".

חג  הקציר:  כמו  שאמרה  תורה "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה",  כי  ימים  אלו  הם  עונת  הקציר  שבהם קוצרים האנשים את יבוליהם  מהשדות. האנשים  שמחים ביבולם, ולכן קראה התורה לחג זה "חג הקציר".

חג  השבועות:  שם זה מוזכר כמה פעמים בתורה "וחג שבועות תעשה לך ביכורי  קציר  חיטים"  (שמות ל"ד). "ועשית חג שבועות לה' אלקיך" (דברים ט"ו י').ולמה נקרא שבועות: הטעם הפשוט הוא על שם שבעה שבועות שצותה תורה לישראל למנות, כמו שנאמר "שבעה שבועות תספר לך". בטעם הספירה כתוב בר"ן סוף מסכת פסחים בשם אגדת חז"ל: בשעה שאמר משה  רבינו  לישראל: "תעבדון  את  האלקים  על  ההר הזה", אמרו לו ישראל:  משה  רבינו, אימתי  עבודה זו? אמר להם: לסוף חמישים יום. מרוב כיסופים והשתוקקות ליום זה התחילו כל ישראל למנות לעצמם את הימים  והשבועות,  וכך  היו  הולכים  ומונים כל יום שעבר עד יום החמישים,  שהוא  יום  שבו קבלו את התורה. לזכר זה נצטוינו למנות בכל שנה את השבעה שבועות הללו. במדרש  מובא  משל  על זה: אחד שהיה חבוש בבית האסורים והיה בוכה ומתחנן  שיוציאו  אותו משם. יום אחד עבר שם המלך, ושמע את זעקתו ותחינתו  שנאמרו מעומק הלב. נכנסו הדברים ללב המלך, נכמרו רחמיו עליו  והבטיחו  להוציאו  משם. לא  זו בלבד שהבטיחו להוציאו מבית האסורים, אלא אף הבטיח לו לתת לו את בתו לאשה. קבע לו תאריך מתי יעשה  לו  את מה שהבטיח לו. כלתה נפשו של אותו אסיר לצאת לחרות, עד  שהתחיל  מונה  את הימים והשבועות אשר נותרו לו עד לאותו יום נכסף. הנמשל: בני ישראל שהיו נרדפים ונאנקים תחת יד פרעה במצרים, והיו זועקים במר לבם לאלוקי אבותיהם שיוציאם משם, עד שעלתה שוועתם אל האלוקים. שלח  את  משה  בחירו  להודיעם כי פקד ה' אותם, וכי הוא עומד  להוציאם  משם  אל  ארץ  זבת  חלב ודבש, לא זו בלבד אלא אף הבטיחם שיתן להם את התורה, כמו שנאמר: "בצאתכם ממצרים תעבדון את האלוקים  על  ההר  הזה"  מרוב השתוקקות וכיסופים ליום הזה התחילו למנות הימים והשבועות.

עוד  טעם  לקריאת  חג זה בשם חג השבועות: אל תקרא "שבועות" בקמץ תחת  השין,  אלא שבועות בשוא, מלשון שבועה, לרמז על שני השבועות שנכרתו ביום זה. הקב"ה נשבע לאומה הישראלית שלא ימיר אותה באומה אחרת,  ובני  ישראל  נשבעו  להקב"ה שלא נחליף ולא נמיר אותו באל אחר.

יום הביכורים:  שנאמר "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" (במדבר כ"ח כ"ו) מדוע  נקרא יום זה יום הביכורים: ביכורים הוא מלשון בכור שהוא ראש  וראשון,  וביום זה מקריבים לראשונה מנחת שתי הלחם, שהיא מן התבואה החדשה של שנה זו. מנחה זו מוזכרת בתורה בפרשת אמור, והיא מתירה את התבואה החדשה במקדש. מדוע  מקריבים  אותה  דוקא  ביום זה? כתוב בגמרא (ר"ה ט"ז): א"ר יהודה  משום  ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם, כדי שיתברכו פירות האילן של שנה זו.*:namespace prefix = o />


מדיני  שתי  הלחם:  היו באים מתבואת ארץ ישראל, מן התבואה החדשה והיו  מלקטים  שלש  סאין  חיטין  יפות,  טוחנים אותם היטב היטב, ומנפים  אותם  בשלש  עשרה  נפות,  עד  שיוצאים שני עשרונים יפים ומבוררים. היו עושים עיסה וצרים שתי צורות מרובעות. אורך כל חלה שבעה  טפחים, רחבה ארבעה טפחים וגובהה ארבע אצבעות. היו מקריבים עם  שתי הלחם 7 כבשים לעולה, 1 פר בן בקר לעולה, 2 אילים לעולה, 1 שעיר לחטאת, ס"ה 13 קרבנות.


טעם  נוסף לקריאת יום הביכורים: כיון שביום זה התחילו בני ישראל להביא  ביכורים, וכמו שמצאנו במשנה (ביכורים א' ג') "אין מביאים ביכורים  קודם לעצרת". כיצד מפרישים ביכורים? כתוב במשנה (שם ג' א')  יורד  אדם  בתוך  שדהו  ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר, רמון שבכר,  קשרו  בגמי  ואומר  הרי אלו ביכורים. ביכורים היו מביאים משבעת  המינים  בלבד,  ואלו  הן: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית-שמן, ודבש תמרים.


הבאתם לביהמ"ק היתה חגיגה בפני עצמה. כל האנשים המביאים ביכורים מתכנסים  למקום אחד ולנים ברחובה של עיר (משום חשש טומאה). למחר משכימים,  לוקחים  שור  מקשטים  אותו,  ומניחים  עליו הביכורים. העשירים הביאו בסלים של כסף וזהב והעניים בסלים של נצרים והחליל היה  מנגן  לפניהם. כשבאו  לירושלים  היו  אנשי  ירושלים יוצאים לקראתם.

עצרת:  בשם  זה  כינוהו חז"ל, בגמרא (ר"ה א') "בעצרת נידונים על פירות האילן", ועוד בחז"ל "הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם". הטעם  למה  קראו אותו עצרת: כתוב באחרונים כי בכל המועדים מצאנו שנצטוו בני ישראל במצות עשה מסוימת שצריכים לעשותה: בסוכות לישב בסוכה  וליטול ד' מינים, בפסח שחיטת קרבן הפסח, אכילת מצה ועוד. וכן  לכל  יו"ט  יש  את המצוה שלו. לבד מחג השבועות שלא נצטוינו בשום מצוה של קום ועשה, לבד מזה שנעצור את עצמינו ונשבות מעשיית מלאכה, ולכך נקרא חג זה עצרת מלשון עצירה.

"מתן  תורה": שם זה מצאנו בנוסח התפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, בתפלת שמונה עשרה: "ותתן לנו וגו' זמן מתן תורתינו". נקרא  שמו  "זמן מתן תורתינו" ולא "זמן קבלת תורתינו", כי באותו  היום  נתנה  אבל קבלתה הולכת ונמשכת בכל יום ויום ובכל שעה ושעה עד היום הזה. תורה מונחת וכל הרוצה ליטול יבא ויטלנה.

עוד  טעם  למה  נקרא  ע"ש נתינת התורה ולא ע"ש קבלתה, כי הנתינה היתה  בשווה  לכל  ישראל,  משא"כ  הקבלה  כל אחד קיבל לפום דרגא דיליה,  איש כפי הכנתו, השתדלותו ועבודתו בעבודת השם, ולכן נקרא החג "שהנתינה, אשר היא היתה בשווה לכל ישראל.


הלכות חג השבועות



א. אין אומרים תחנון מר"ח סיון עד י"ג בו. גם אין מתענים בימים אלו.


ב. ליל שבועות חל ביום החמישים לספירת העומר, ובכדי שיהיו ה-מ"ט ימים  של  הספירה  שלימות,  כמו  שאמרה  תורה "שבע שבתות תמימות תהיינה",  נהגו לאחר את תפלת החג בליל שבועות לאחר צאת הכוכבים, עד שיהיה ודאי לילה.


ג. הניעור כל הלילה, יזהר שלא לברך ברכת על נטילת ידים בבקר, רק אחר שעשה צרכיו ונטל ידיו, ואז מברך על נטילת ידים ואשר יצר.


ד. הניעור כל הלילה יש דעות בין הפוסקים אם צריך לברך בבקר ברכת "על  מצות ציצית" על הטלית קטן. (נשוי המתעטף בטלית גדול מתכוון בברכת  הטלית להוציא גם הטלית קטן) כן יש ספק לענין ברכת התורה, ברכת  אלוקי  נשמה  והמעביר שינה, לכן כדאי שישמע ברכות אלו ממי שישן בלילה, ויכוון לצאת ידי חובתו. מי שישן בלילה כשיעור שישים נשמין, שהם בערך מעט יותר מחצי שעה, צריך לכולי עלמא לברך ברכות הללו.


ה. אחר  תפילת  שחרית קוראים מגילת רות. המנהג הוא לקרא את פיוט האקדמות  לפני  קריאת  התורה. מוציאים שני ספרי תורה, קוראים את הכהן  שיעלה  לבימה,  וקודם  שמברך קוראים את הפיוט. נהגו שהש"ץ אומר  שתי  שורות  ולאחריו הציבור עוד שתי שורות, כך כסדר זה עד הסוף.


ו. אחר  קריאת  האקדמות  קוראים בס"ת הראשון חמשה גברא, מ"בחודש השלישי",  מענין  קבלת  התורה, עד סוף הסדר. למפטיר קוראים בספר תורה שני, "וביום הביכורים".


ז. נוהגים לשטוח עשבים ופרחים בבית לכבוד חג השבועות.


כבוד יום טוב


א. מצוה  לכבד  את החג כמו שנאמר: "לקדוש השם מכובד", הרי שצריך לכבד כל דבר קדוש, ועל הימים טובים נאמר מקרא קודש.


ב. כיצד  מכבדם: מגלח שערו מבעוד יום, נוטל צפרניו, ורוחץ בחמין את כל גופו.


ג. יכבד  את  החג בכסות נקיה, יקדש על היין, ומברך על לחם משנה, כמו בשבת

ד. בקידוש  ליל  החג מברך שהחיינו. בקידוש היום מזכיר מענינו של יום, ומברך בורא פרי הגפן, ואינו מברך שהחיינו.


ה. במוצאי  יו"ט  אומר  בתפלה  אתה חוננתנו, ומבדיל על הכוס, אך אינו מברך על הבשמים, ועל הנר.


קצת מדיני יו"ט


דיני מלאכות ביו"ט, רבים הם ונביא מעט מהם:


א. התורה התירה ביו"ט לעשות כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש, אולם חכמים  חששו  שמא מתוך כך יהא האדם עסוק כל היום במלאכתו, ויסיח דעתו  מן  החג  ולא יחוש בשמחת יום טוב, לפיכך אסרו חז"ל מלאכות שהדרך  לעשותן  לזמן מרובה, ויש בהם טרחה מרובה, ואינם מתקלקלים או טעמם פג אם עושים אותם מאתמול.


ב. לפיכך:  קצירה,  דישה, ברירה, טחינה, וניפוי, למרות שהם צורך אוכל  נפש  אינם  מותרים ביו"ט, משא"כ הבערה, אפיה, בישול וצליה מותרים  בחג,  מאחר והדרך לעשותם ליום אחד, וטעמם מובחר אם נעשו היום ואין בהם טורח מרובה.


ג. הבערה  שהתרנו לצורך אוכל נפש, אינה מוגבלת לצורך אוכל בלבד, אלא  לצורך  כל ההנאות שהגוף נהנה מהם, כגון מבעיר עצים לחימום, או  להאיר  את  החושך, וכדומה, אבל כל זה בתנאי שמדליק מאש לאש, אבל לא שיצית אש חדשה כי אז יש איסור נולד, ולכן גם אסור להדליק החשמל  אף  במקום  שגופו  נהנה מכך, כי על ידי הדלקת חשמל, נדלק נצוץ חדש.


ד. רחיצת  כל הגוף אסורה ביו"ט, דאינה דבר הצריך לכל נפש, אך אם רוצה  לרחוץ  כל  הגוף אבר אבר לבדו, התירו לו לעשות כן רק במים שהוחמו בערב יו"ט, ולא במים שהוחמו ביו"ט.


ה. אסור  לכבות  אש  ביו"ט,  כי  אין בזה משום אוכל נפש, וגפרור נוהגים  להניחו  שיכבה מעצמו, וכמו כן אסור להקטין האש שבכריים, דהוה ג"כ כבוי מעט.


ו. כל  המלאכות  שהתירו ביו"ט, לא התירו אלא אם עושה אותם לצורך היום,  ולא לצורך מחר (ואפילו אם מחר שבת אסור, רק על ידי עירוב תבשילין  מותר)  אבל אם מבשל ויש מקום בסיר ואין זה טרחה בשבילו יוכל להוסיף עוד, למרות שהוא יודע שזה ישאר למחר.


ז. איסור  מוקצה  נוהג  ביו"ט. רק הדברים שהותרו משום אוכל נפש, אין בהם משום מוקצה, אבל שאר דברים אסורים משום מוקצה כמו בשבת.


ח. איסורי תחומין דינם כשבת ואסורים, אף לצורך אוכל נפש.


מהלך השתלשלות הענינים
מר"ח סיון עד קבלת התורה לפי הגמרא



מסכת שבת דף פ"ו ע"ב.



"אמר  רבא דכולי עלמא בר"ח אתו (באו) למדבר סיני כתיב הכא "ביום הזה  באו  מדבר  סיני",  וכתיב  התם "החודש הזה לכם ראש חדשים". וילפינן  גזירה שוה "הזה - הזה" מה להלן ר"ח אף כאן בבואם למדבר סיני ראש-חודש".


ודכולי עלמא בשבת נתנה תורה לישראל, כתיב הכא "זכור את יום השבת לקדשו"  וכתיב  התם  במתן  תורה "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה" וילפינן בגזירה שוה "זכור - זכור", מה להלן בעצומו של יום, אף  כאן  בעצומו של יום כי פליגי בקביעא דירחא (אם היה ר"ח ביום ראשון  או  ביום  שני). רבי יוסי סבר בחד בשבת איקבע ירחא, ובחד בשבת  לא  אמר  להו ולא מידי, משום חולשא דאורחא, בתרי בשבת אמר להו  "ואתם  תהיו לי ממלכת כהנים וגו'" בתלתא בשבת אמר להו מצות הגבלה,  בארבעה עבוד פרישה שלשה ימים, וב-ז' כלומר בשבת שהיא ז' לחודש,  נתנה  תורה. ואע"פ  שמן התורה הגבלה היא שלשה ימים למתן תורה, ופרישה שתי ימים וכאן יוצא ביום יותר, אומרת הגמרא שהוסיף משה יום אחד מדעתו.


ורבנן  סברי  בתרי  בשבת  איקבע ירחא. בתרי בשבת לא אמר להו ולא מידי  משום  חולשא דאורחא, בתלתא אמר להו "ואתם תהיו לי" בארבעה אמר  להו  מצות  הגבלה,  ב-ה'  עבוד  פרישה  וגם  ביום  ו' כמ"ש "והתקדשתם היום ומחר", ובשבת שהיא ו' לחודש נתנה תורה.



לפניכם טבלה מפורטת לפי שתי השיטות:




































יום בשבוע



רבי יוסי



רבנן



תאריך



מה נעשה בו



תאריך



מה נעשה בו



ראשון



א בסיון



כלום, מפני טרחת הדרך



כ"ט באייר



עדיין לא הגיעו



שני



ב' בסיון



ואתם תהיו לי



א' בסיון



כלום, מפני טרחת הדרך



שלישי



ג' בסיון



מצות הגבלה



ב' בסיון



ואתם תהיו לי



רביעי



ד' בסיון



פרישה



ג' בסיון



מצות הגבלה



חמישי



ה' בסיון



פרישה



ד' בסיון



פרישה



שישי



ו' בסיון



פרישה



ה' בסיון



פרישה



שבת



ז' בסיון



קבלת תורה



ו' בסיון



קבלת תורה




 שטיחת עשבים ואילנות


עשבים - המנהג לקשט עשבים ופרחים בבית בחג השבועות, ויש מקפידים לעטר  הבית גם בשושנים. מנהג זה הובא ברמ"א וז"ל: "ונהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים". רמז לזה: מלת "עשב" ר"ת עצרת ביכורים שבועות. בלבוש  הביא  טעם למנהג זה כי הוא מזכיר את מעמד קבלת התורה, כי הר סיני התכסה ירק ועשבים בשעת מתן תורה. הראיה לכך מדהוצרך קרא לכתוב  "גם  הצאן  גם  הבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא", שמע מינה שהיה מלא עם עשבים.


טעם נוסף למנהג זה: לפי הידוע משה רבינו נולד ב - ז' באדר, ואמו החביאה  אותו שלשה חדשים, כמו שנאמר "ותצפנהו שלשה ירחים" וכאשר תמו  שלשה  חדשים אלו ראתה שלא תוכל עוד הצפינו "ותשם אותו בסוף אשר  על  שפת  היאור"  בין העשבים ואותו היום לפי החשבון היה ז' בסיון, לזכר זה שוטחים עשבים ביום זה בבתים.


אילנות - במגן  אברהם  הביא  וז"ל: נוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת. והביא  הטעם  משום  דבעצרת נידונים על פירות האילן, ולכך מניחים  אותם  בבית  הכנסת  דייקא מקום שבו מתפללים, שנראה אותם ונזכור להתפלל עליהם.



יש  אומרים  שטעם  הנחתם  הוא זכר לביכורים, שהיו מתחילים להביא ביכורים בחג זה בזמן שביהמ"ק היה קיים, והיו מעטרים את הביכורים בכל מיני פירות האילן.


ליל שבועות


ליל שבועות: בלילה זה נוהגים להיות ערים כל הלילה.המקור  למנהג  זה  הוא  בזוהר  הק'  שמביא שחסידים הראשונים היו נעורים  כל הלילה ועוסקים בתורה, והמגן אברהם שמביאו מסיים וכבר נהגו - רוב הלומדים לעשות כן.


הטעם  למה  נוהגים  להיות  ערים  כל הלילה: מובא במגן אברהם ע"פ  פשוטו,  לפי  שהיו ישראל ישנים כל הלילה שלפני מתן תורה, והוצרך הקב"ה  לעוררן,  לכן  בזה  שאנו  ערים בלילה זה אנו מתקנים אותו הפגם.


מגילת רות


הובא בשו"ע או"ח (ס' ת"צ בהג"ה) "ונוהגין לומר רות בשבועות". הטעם  למנהג  זה  הובא  בב"ח  ע"פ הרמב"ם: כי לפני מתן תורה היו מצווין  בני ישראל בשבע מצוות בני נח, ובמתן תורה נוספו להם עוד



שש  מאות  ושש  מצוות שהם כמנין "רות", הרי לך יחד כמנין תרי"ג, לזכר זה התקינו לקרא מגילת רות בחג השבועות.


עוד  איתא:  רות  מסמלת  מסכת שלמה של יסורין. ולכן קוראים אותה ביום מתן תורה ללמדך שאף את התורה אפשר לקנות רק על ידי יסורים, (ילקוט שמעוני).


ובאבודרהם  איתא הטעם: משום שיש במגילה זו מענין קציר חיטים שחל בדיוק בימים אלו של חג השבועות.


טעם  נוסף  איתא בספר שמלה חדשה, כי כידוע דוד המלך שנולד מרות, מת  בחג  השבועות,  ואם מת בשבועות מן הסתם גם נולד בשבועות, כי הקב"ה  ממלא  שנותיהם של צדיקים. ולכן קוראים מגילת רות המגוללת את השתלשלות יחוסו.



חלב ודבש


מקובל  בכל  תפוצות  ישראל לאכול מאכלי חלב וגבינה בחג השבועות, יש גם מי שנהגו לאכול דבש.


רמז  למאכלי גבינה מן התורה: מהפסוק - מנחה חדשה להשם בשבועתיכם ר"ת חלב. (מטה משה).


עוד  רמז  למנהג  הובא  בספר המטעמים: ש"חלב" הוא כמנין מ' רומז לארבעים יום שעלה משה למרום לקבל התורה.


ברמ"א  מובא  המנהג,  וכתב  הטעם כי כמו שמצאנו בפסח שעושים שני תבשילים  "זרוע וביצה", זכר לקרבן פסח וחגיגה, כמו כן התקינו גם בשבועות  שיטלו  שתי  פעמים  ידים  לסעודה  פעם לסעודת חלב ופעם לסעודה  הרגילה,  ויהיה  בכך  זכר  לשתי  הלחם שהיו מקריבים בחג השבועות, בזמן שהיה בית המקדש קיים.


טעם  נוסף הובא דקודם מתן תורה היה לישראל דין של בני נח, ונאסר להם  אבר  מן החי, וגם חלב היה אסור להם לשתות מדין אבר מן החי, ורק  כאשר  קבלו התורה שבה נאמר על ארץ ישראל שהיא ארץ "זבת חלב ודבש"  הבינו  שהותרה  להם  חלב מיום זה ואילך. לכך קבעו יום זה לאכילת מאכלי חלב.


עוד  הובא  במשנה  ברורה:  כי  בעת  קבלת  התורה בהר סיני בעשרת הדברות,  נתגלה  להם גם כל חלקי התורה. וכאשר ירדו מן ההר לביתם מצאו  שאין  להם  לאכול  בשר  כי צריך שחיטה בסכין כשר, ומליחה, וניקור, וגם כלים כשרים לא היו להם כי עד קבלת התורה היו אוכלים בכלים שקצים ורמשים, וצריך להמתין מעת לעת עד להכשרתם, וגם איתא שבשבת  נתנה  תורה,  ולא  היתה  להם ברירה אלא לאכול מאכלי חלב, ולזכר זה התקינו לאכול מאכלי חלב לדורות בחג השבועות.

מרווחים והקלדות

תוקן על ידי - עצכח - 30/05/2006 11:34:15



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2006 01:06 לינק ישיר 

לידידי היקר "אחדבוי"
ראשית, אני שמח שהעתקנו את הזירה מ"חזנות" לכאן.
(בא נישאר כאן ונעזוב את החזנים לנפשם.)
בקשר לתשובתך, אמנם אינני מכיר את ספרו (כנראה החשוב אם אתה מצטטו) של א. יערי, אך בא ותרשה לי קצת לצטט לך ממקורותינו, ובטוחני שא. יערי אינו חולק על המקורות.
אנו מאמינים ודוגלים בכך ש"ליכא מידי דלא רמיזי באוריתא", ולכן גם שמחת תורה מרומז בתורה.
נאמר: (ויקרא כג', מ') "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים.... ושמחתם לפני ה' אלוקיכם", ואכן על פניו מדובר בשמחת בית השואבה, וכמובא במשנה בסוכה על שמחת רבן גמליאל בזמן שמחת בית השואבה.
אך, הילקוט (בסוף פרשת פנחס) ולידיעתך, הילקוט מצטט אמוראים מזמן התלמוד כותב: "וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל עכשיו אני ואתם נשמח יחד, ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד וכיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אמר ר' אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, "בך - בתורתך" בך בישועתך, אמר ר' יצחק בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך ב' תרי כ' עשרים.
אני מקוה שעניתי על כל השאלות.

תוקן על ידי - נויעוז - 29/05/2006 1:22:12



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2006 09:14 לינק ישיר 

הקשר של חג השבועות למתן תורה הוא מאוחר לתקופת בית שני

אבל בתורה נקרא החג

חג הביכורים
חג השבועות

בשום מקום לא נזכר בתורה, שחג השבועות הוא חג מתן תורה, כך שחג השבועות איננו קשור לא לתורה שבכתב ולא לתורה שבע"פ.

אם מסעותיו של חובב זכו לסיקור נרחב בתורה, וגם ביאתו של יתרו לחתנו זכתה לסיקור נרחב, בודאי יום שבו שמעו את 10 הדיברות, היה ראוי לאיזכור כל שהוא, ובפרט אם התאריך נפל בדיוק ביום חג, חג השבועות.

בתלמוד במסכת שבת דף פו: נחלקו חכמים ור' יוסי אימתי ניתנה תורה, וכך נאמר שם.
"ת"ר בשישי בחודש ניתנו עשרת הדיברות לישראל, ר' יוסי אומר בשבעה בו.
אמר רבא: דכולי עלמא בר"ח אתו למדבר סיני, כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם החודש הזה לכם ראש חודשים, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח.
ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן בעיצומו של יום אף כאן בעיצומו של יום. כי פליגי בקביעה דירחא ..." (ע"כ מהתלמוד)


הרי שהקשר בין חג השבועות ליום מתן תורה איננו לפי כולם, לפי ר' יוסי אין שום קשר ביניהם, ורק חכמים בחשבונם מצאו שיש קשר ביניהם.

אבל כאמור, בתורה לא נזכר הדבר אפילו לא ברמז (תופעה זו מתפרשת אצל בני אדם בצורות שונות).

בנוגע לשמחת תורה, הרי שחג זה מאוחר מאוד, והוא נוסד בתקופת הגאונים.
מנהג ארץ ישראל הקדום היה לגמור את התורה פעם בשלוש שנים, כך שאין מקום לחג שמחת תורה, ורק מנהג בבל היה לגמור את התורה פעם בשנה, ובעקבות מנהג בבל נוסד חג זה של שמחת תורה, וגם חוברו פיוטים, אבל כאמור זמנו הוא תקופת הגאונים ולא קודם לכן.

הדרשנים תמיד מחבבים נמנעות, כי בכך הם מפליאים ומרתקים את שומעיהם, ולכן אך טבעי שהם ידרשו, חג השבועות הוא חג תושב"ע, וחג שמחת תורה הוא חג התורה הכתובה, וכן על זו הדרך.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2006 10:18 לינק ישיר 

שבועות הקציר והעומר - בכתב, בע"פ ומוסכם
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=424912

ללבהעברי -
תלמוד בבלי מגילה ל"א.
"למחר (בחו"ל יום שלאחר שמיני עצרת) קורין וזאת הברכה"

בברכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2006 10:37 לינק ישיר 

אנו חוגגים את נצחונה של התורה שבעל פה על התורה שבכתב.
מצמידים את חג הביכורים לחג מתן תורה למרות שאין קשר{ראה דרום חוקר)
מבטלים לגמרי את משמעות חג הביכורים.(חג חקלאי. מה זה פה?)
חג הקציר כנ"ל
נותנים משמעות גדולה לאיסור בשר בחלב. עלידי אכילת מוצרי חלב .
קוראים במגילת רות . להוכיח את   כי עמוני ולא עמונית (יבמות עו.)
מודה ועוזב



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2006 10:58 לינק ישיר 

הברקה

לפי חז"ל, לפי התורה, מקדשים את החודש על פי הראיה.

אין שום יום קבוע לקידוש החודש

אמור מעתה, גם לפי דעת חכמים, החשבון הורה שבאותה שנה של יציאת מצרים יצא חג השבועות ביום מתן תורה, אבל לא ניתן לקבוע את חג השבועות כחג מתן תורה, כי מי יערוב לנו שהקידוש ע"פ הראיה יצא מכוון ליום זה.






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2006 11:30 לינק ישיר 

דרום חוקר מכובדי
הרשה לי לחלוק על הברקתך. (למרות שככלל אני מסכים רעיונית למסקנתך)
רבנו חננאל  בפרושו על התורה אפשר למצא את זה בפרושו של רבנו בחיי עה"ת. על הפסוק החודש הזה לכם ראש חודשים.קובע עם הוכחות כי קידוש החודש לא נעשה בפועל אף פעם רק על ידי עדים. אלא תמיד לפי חשבון. במדבר ודאי שאי אפשר היה לקדש את החודש בראיה מפאת עמוד האש והענן. אי לכך. קביעת החודשים נעשו  לפי חשבון .
לפי זה ההברקה שלך לא תפסה את חז"ל לא מוכנים. הם התכוננו לשאלה. מודה ועוזב



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2006 11:43 לינק ישיר 

נויעוז,

על מה שכתבת:

עצרת:  בשם  זה  כינוהו חז"ל, בגמרא (ר"ה א') "בעצרת נידונים על פירות האילן", ועוד בחז"ל "הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם". הטעם  למה  קראו אותו עצרת: כתוב באחרונים כי בכל המועדים מצאנו שנצטוו בני ישראל במצות עשה מסוימת שצריכים לעשותה: בסוכות לישב בסוכה  וליטול ד' מינים, בפסח שחיטת קרבן הפסח, אכילת מצה ועוד. וכן  לכל  יו"ט  יש  את המצוה שלו. לבד מחג השבועות שלא נצטוינו בשום מצוה של קום ועשה, לבד מזה שנעצור את עצמינו ונשבות מעשיית מלאכה, ולכך נקרא חג זה עצרת מלשון עצירה.

יש להעיר ממה שבשבועות גם היתה מצות הבאת שתי הלחם, אלא שכונת האחרונים (קדושת לוי וכן נאמר בשם הר"י אברמסקי) שבזמה"ז שאין לנו מקדש אין המצוה נוהגת ולכן לא נקרא החג עצרת אלא בזמן שלאחר המקדש.

יש להוסיף שהתורה שבכתב קראה עצרת לשמיני עצרת (בפרשת אמור) בו אין שום מצות היום ובפרשת ראה על יום השביעי של פסח. שם נאמר 'ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת', ששם ממה שלא נאמר שבעת ימים תאכל מצות, זה מתפרש שמצות העצרת היא המצוה העיקרית ולא מצות המצה וכהבנת חז"ל שאין חובה לאכול מצה (רק אם אוכלים לחם) לכן בששת הימים המצוה העיקרית היא זו אבל לא בשביעי שהעיקרית היא העצרת. וחז"ל הקישו להשוות את ששת הימים לשביעי שאין חובה באכילת מצות.

תוקן על ידי - קונילמל7 - 30/05/2006 12:02:18



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2006 12:10 לינק ישיר 

ירוחם

שמחתי לקרוא את הודעתך, אלא שהדבר במחלוקת עתיקה בין הגאונים.

רס"ג וגם ר"ח, סוברים כדעת הגאונים האומרת שקידוש החודש העיקרי הוא על פי החשבון, ואילו הראיה והעדים שנזכרו במשנה, זה רק לאמת את החשבון.

לפי אותה שיטה, כל אותם משניות וחקירות עדים, הכל זה לא בכדי לקדש את החודש, כי את החודש אנו מקדשים בחשבון, וכל הטורח נעשה רק לאמת ולברר שלא טעינו.

***

לעומתם, יש גאונים החולקים על שיטה זו, והם מפרשים את המשניות כפשוטם, החודש מתקדש בראיה בלבד, ואילו אם לא ראו העדים את הלבנה, לא היה החודש מתקדש.

גם הרמב"ם סובר כגאונים אלה, ועיקר קידוש החודש הוא בראיה.

הרמב"ם בפרהמ"ש במסכת ראש השנה, מליץ טוב על רס"ג, שנטה כדעה שהזכיר ר"ח, משום שנלחץ בלהט הויכוח, אבל גם רס"ג סובר שעיקר קידוש החודש הוא בראיה, כפשט דברי חז"ל.

אלו דברי הרמב"ם על רס"ג.

***

על פי הנ"ל, דבריך נאמרו בשיטת ר"ח, אבל אני סובר כמו הרמב"ם בביאור דברי חז"ל, לא הגיוני להוציא את כל המשניות מפשוטם, וכל הטורח וחקירת העדים וחילול השבת, לא הגיוני לומר שהכל נעשה רק לאימות החשבון.

על כורחנו, פשט דברי חז"ל מורים שעיקר קידוש החודש בראיה, ועל פי דברת העדים מתקדש החודש.

***
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 30/05/2006 12:11:31



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2006 12:25 לינק ישיר 

דרום חוקר מכובדי.
הרי גם אתה והרמב"ם יסכימו עם הבעיה הטכנית שהיתה במדבר בגלל עמוד האש ועמוד הענן.- זה מופיע במקרא- לא ראו העדים את המולד ולכן ממילא לא יכלו לקדש לפי הראיה רק לפי החשבון. מודה ועוזב



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2006 12:48 לינק ישיר 

ירוחם

האם עם ישראל במדבר ראו בלילה את הירח והכוכבים
או שעמוד האש כיסה את הראות בלילה???

בנוסף כפי שבודאי ידוע לך, עם ישראל במדבר לא הקריבו קרבן פסח במשך 40 שנה, מלבד בשנה השנייה.
כך שלפרש משניות שחוברו ע"י רבי יהודה הנשיא, על פי מנהג ישראל במדבר, זה קצת יומרני מדי.

במקום אחר ביארנו שישראל בכניסתם אכלו מהחדש ממחרת הפסח, כלומר 15 בניסן, האם מכאן נלמד, שהעומר קרב ממחרת הפסח ב-15 בניסן, או שהלכות נקבעות מפסוקים ומשניות, ואם היה מקרה חריג, צריך להתייחס אליו בהתאם.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > תורה שבכתב או בע"פ ניתנה בשבועות ?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.