בית פורומים עצור כאן חושבים

קרבן לעבודה זרה: קיצוץ לשון

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/4/2007 10:33 לינק ישיר 
קרבן לעבודה זרה: קיצוץ לשון

 קצץ את לשונו לכבוד האלה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3386589,00.html

הודו: קצץ את לשונו והקריב אותה לאלה

גבר הודי צעיר ואושפז לפנות בוקר (ד') בבית חולים בעיר ג'אמו לאחר שקצץ את לשונו והציע אותה כקורבן לאלה הינדית. כך מסרה המשטרה המקומית.


הרופאים תפרו את הפצע בפיו של האיש, סורש קומאר בן ה-24, אך כפי הנראה, קומאר לא יוכל לשוב ולדבר.




 


 

לדברי המשטרה, האירוע התרחש אתמול בערב. קומאר ביקר במקדש לכבוד האלה ההינדית קאלי, הממוקם בפרבר של ג'אמו, בירת החורף של חבל קשמיר ההודי. בתוך המקדש, קצץ קומאר את לשונו בסכין, והגיש אותה לכוהן במקדש, כדי שיוכל להעלותה כקורבן לאלה. הוא הובהל לבית החולים מיד אחר כך.

 
"אני חסיד של האלה ואמונתי החזקה העניקה לי את הכוח להגיש את לשוני לאלה", כתב קומאר על פיסת נייר והגיש אותה לעיתונאים שביקרו אותו בבית החולים.

***
א. האם הכהן החזיר את הלשון לבית החולים כדי שאפשר יהיה לתפור אותה בפיו של המקריב?

ב. מה המעמד שיש לקרבן כזה לפי הדת ההודית הרלוונטית, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, מה המעמד שיש לקרבן כזה לפי ההלכה? לכאורה זה תקרובת עבודה זרה שאין לה היתר. ולפי זה אי אפשר לקחת את הלשון בחזרה ולחברנה. (כלומר, ליהודים). אלא אם כן נניח שהוא ייחשב כבלתי שפוי באותה שעה, אפילו מנימוקים פורמליים, כפי שעושים עבור אדם שהתאבד, שמניחים אוטומטית שהתחרט לפני מותו כדי שאפשר יהיה לקברו בקבר ישראל רגיל.

ג. מה זה מלמד מבחינה פסיכולוגית ופיזיולוגית על יכולת ההקרבה של האדם? כיצד היה האדם מסוגל לחתוך את לשונו, ולהמשיך להגיש אותה להקרבה למרות החתך והדימום, והגועל הטבעי מאבר כרות?

ד. מה זה מלמד על התרבות ההודית?



_***

תוקן כדי לסלק את ההפרעות הגרפיות.

איך מתפטרים מהמודעה? הצילו!

________________



תוקן על ידי מיימוני ב- 11/04/2007 10:32:56

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 10:44 לינק ישיר 

.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 11:07 לינק ישיר 

גועל 'טבעי' מאבר כרות?
גועל הוא תלוי תרבות, בטח כשמדובר במעשה אמוני.
אבר כרות של ומלתם את בשר ערלתכם אף הוא יוצר אצלך גועל 'טבעי'?
יש כאלה שאמונם, הטובה או הרעה, מולידה אצלם גועל 'טבעי' לאשכולות עצכחיים.
אז מה?

ואין רע בלא טוב.
סוף סוף אדם שניתן להמליץ עליו שאיננו מלקק לאיש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:00 לינק ישיר 

מיימוני,
ממך הייתי מצפה שאפילו הספור ימצא חן בעיניך.
אחרת איך תוכל לקבל את טעמי הקרבנות של הרמב"ם?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2007 12:14 לינק ישיר 

חלגלוגות

ברוך הבא אל הפורום!

נראה לי שיש הבדל בתחושה בין כריתת עורלה לכריתת לשון.

ואדגים.

כאשר אדם קוצץ ציפורנים הוא אינו נגעל מהן. לא מאד על כל פנים.

ועוד יותר מזה כאשר האדם מסתפר.

כמובן, יש כאלו שמייחסים משקל מגי לנקצצים אלו ומחפשים להשמידם כדי שלא יפלו ביד צר שיעשה בהם שימוש לרעה.

מן הסתם אפשר היה להביא דוגמא קיצונית עוד יותר מן ההפרשות הקבועות של האדם, מהרוק והלאה.

כמובן, הפרשות אלו ונקצצים אלו מעוררים תחושה של גועל, אך סבורני שמבחינה פנומנולוגית (=מתוך איבחון של התחושות) יש כאן תיעוב מסוג אחר.

בוודאי שאין אדם יושב ומצטער על שערותיו שנקצצו ועל ציפורניו. אבל אם ייכרת חלילה אבר מגופו, הוא ירגיש צער רב, וכמובן יש לזה משקל בהלכה שכן האיבר יהיה טעון קבורה (והוא גם יטמא ואפילו באוהל).

לעומת זאת, העורלה היא רק כיסוי עור, ולא עוד אלא כיסוי שיש לו מטען תרבותי רב של חיוב להתפטר ממנו, התפטרות שנחשבת למעשה ניקוי וטיהור.

אני משער כי המטען הזה הוא יליד התרבות של עם ישראל (אם כי מילה נוהגת גם בעמים אחרים. אך יש באמת לבדוק אם שם זה משום סילוק החלק הפוגם או משום קרבן כלשהו, ותודה שעוררת אותי לנושא זה).

לכן, העורלה דומה לשאר הנקצצים שציינתי כאן, ואין היא דומה לאבר כלל.

אבל נכון הוא שההבדלים הללו הם אנושיים, ויסודם בפסיכולוגיה שלנו, בין הראשונית הטבועה בנו, ובין פרי ההשפעות התרבותיות שעליהן אנו גדלים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:15 לינק ישיר 

בעל בעמיו

אם כוונתך שאני נהנה מן הסיפור במובן שהוא מספק לי חומר גלם להתבוננות אינטלקטואלית ולימוד, הצדק איתך.

והסיפור אכן ממחיש את מה שאמרת בשם הרמב"ם. לדעתי לפחות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:23 לינק ישיר 

מיימוני,

כתבת: 'והוא יטמא ואפילו באהל'. חשוב לציין שההלכה מבחינה בין אבר 'שלם' כברייתו, בשר גידים ועצמות, לבין חתיכת בשר. ומשום כך, ראה הלכות טומאת מת, פרק ב, הלכה ג, שהלשון שנקטעה מהאדם החי אינה מטמאת באוהל.

רודולף



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:25 לינק ישיר 

עכו"ם אינו מטמא. לשונו לא כש"כ



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:27 לינק ישיר 

שטיינר

הצדק כמובן איתך ותודה על ההבהרה. לא זכרתי את הפרטים ולכן לא כתבתים. וראוי לסכמם.

אבר שלם מטמא.
עצם כשעורה מטמא (אבל לא באוהל).

כיון שאין תקליטורי איתי כרגע, אולי מישהו יסביר מדוע הלשון אינה נחשבת איבר לענין זה.

***
הערה מעניינת נוספת שקיבלתי בפורום אחר, פרטי:

נניח שהרופאים חיברו מחדש את האבר, מה שהיה כנראה אסור לעשות. האם אז מותר לאדם להשתמש באבר הזה? הרי זה איסור הנאה!





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:28 לינק ישיר 

ירוחם

עכשו ראיתי את דבריך.

גוי אינו מטמא באוהל, אבל בשאר אופנים, עד כמה שזכור לי, כן.

לגבי אברי גוי, איני זוכר מה הדין.

בכל מקרה, השאלה שלי לא היתה לגבי מקרה ספציפי זה, אלא לגבי העקרון.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:45 לינק ישיר 

מה זה מלמד על התרבות ההודית?

ואן גוך שקץ אוזנו והציעה אתנן לזונה, מה זה מלמד על התרבות המערבית?

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2007 12:51 לינק ישיר 

הרב מיימוני

בית יוסף יורה דעה סימן שעב אות ב ד"ה קברי גוים ב קברי גוים כתב הרמב"ם שמותר לכהן לילך עליהם. בפרק ג' מהלכות אבל (ה"ג) ובפרק א' מהלכות טומאת מת (הי"ב - יג) כתב שהגוים אין מטמאים באהל אבל מטמאים במגע ובמשא וטעמו מדגרסינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות סא.) היה רבי שמעון בן יוחאי אומרקברי גוים אינם מטמאים באהל שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם כלומר וגבי טומאת אהל כתיב (במדבר יט יד) אדם כי ימות באהל ומשמע בסוף פרק המקבל (ב

אגב מענין אותי איך אתה מסביר את המאמר אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם?



תוקן על ידי ירוחםשם ב- 11/04/2007 12:53:45

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 12:52 לינק ישיר 

מיימוני,
יש לך הומור משובח,
ללא ספק!




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-11/4/2007 13:03 לינק ישיר 

אמיר
והסיפור על רבי אמנון ממגנצה. מה זה מסביר על התרבות שלנו

או הסיפור הזה כרעיון למעשהו של ההודי

מסכת נדרים דף ט :

אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים! מיד

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/4/2007 15:07 לינק ישיר 

נלע"ד,  כיון דתלוש ולבסוף חברו מיחשב תלוש לענין עבו"ז, הרי  למרות שעכו"ם שבימינו אינם עכו"ם אלא מנהג אבותיהם על לשונם,  מ"מ לכתחילה יש ליזהר שלא להעסיק את בעל הלשון הנז' בתור מלקק-בולי-דואר וקאנווערטי"ן (מעטפות) לצרכי הישראל.



 

תוקן על ידי - צלצח - 11/04/2007 15:23:49

_________________



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/3/2019 20:26 לינק ישיר 

הקפצה לצורך שיחזור תוכן מחוק. (למנהלים: ניתן למחוק הודעה זו, כך שהיא תימחק והאשכול יחזור למקומו הטבעי והתוכן ישאר.) 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > קרבן לעבודה זרה: קיצוץ לשון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר