בית פורומים עצור כאן חושבים

האזינו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/9/2007 14:52 לינק ישיר 
האזינו

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/9/2007 15:46 לינק ישיר 

מה המסר של פרשת האזינו? חוץ מהשירה היפה, למה התכוון משה רבנו? ולמה הוא כיון?
הרי חוץ מעבודה זרה הוא לא הזהיר לכאורה על שום מצווה אחרת?

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/9/2007 15:52 לינק ישיר 

רמב"ן בסוף השירה:
< והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל
, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו,וישוב ויתנחם, וייפרע
מן האוייבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאתנו למען שמו: אם כן
השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כורחן של מינין. (הועתק מ http://www.jafi.org.il/education/torani/hebgilion/hazino.html) >

שירת האזינו היא הבטחה לגאולה ללא תנאי של תשובה.
האם כבר התיחסו בפורום לגישה זו, שלכאורה שונה מגישת הרמב"ם בפ"ז מהלכות תשובה "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין".
אולם גם הרמב"ם שמתנה את הגאולה בתשובה, סובר שהתשובה מובטחת. האם זו הגבלה על חופש הבחירה?

ירוחם,
כשכתבתי את דברי לא ראיתי את דבריך, אבל אולי הם מהווים תשובה לשאלתך.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 10/09/2007 15:51:34




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/9/2007 16:06 לינק ישיר 

בעל
יכול להיות שאתה צודק, אבל לענ"ד יש בזה הרבה הרבה יותר, מהרעיון של הרמב"ן, שהוא לעצמו נכון, אבל רק גם, כך התחושה שלי וכך הלימוד שלי.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/9/2007 16:07 לינק ישיר 

[משהו שכתבתי פעם ב"דף פרשת השבוע" שלי - 

בפרשת האזינו, בשירה מופלאה ומליצית, מנבא משה לעם ישראל את עתידו. בסופה של הפרשה, מתבשר משה על עתידו שלו, הפרטי, הכואב - 
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה  לֵאמֹר.  עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  ...   כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  (דברים  לב, 48 - 52)

האמנם הריצה חשובה יותר מקו הסיום? האמנם הדרך משמעותית יותר מן המטרה? האין כל אלה רק תשובות ניחומים לכאבה של היד המושטת ואינה נוגעת? לכאבו של הלב המצפה לשוא?

מִנֶּגֶד / רחל

קַשּׁוּב הַלֵּב.  הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הֲבָא?  הֲיָבוֹא?

בְּכָל צִפִּיָּה

יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

 

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם

שֶׁל נַחַל אֶחָד.

צוּר הַגְּזֵרָה:

רְחוֹקִים לָעַד.

 

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם.  רָאֹה מִנֶּגֶד

שָׁמָּה – אֵין בָּא,

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

עַל אֶרֶץ רַבָּה.]

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/9/2007 12:17 לינק ישיר 

פרשת  האזינו
 
פרשת  האזינו  היא  שירת  הברבור,-  השירה  שאיתה  נפרד  משה  רבינו  מעם  ישראל.  וככזו,  היא  טומנת  בתוכה  מסרים  מעל  ומעבר  לנראה  לעין. 
הרמב"ן  למשל, טוען  כי  בפרשה  זו  מוסתרת  כל  ההיסטוריה  של  עם  ישראל  ומוזכרים  בה  כל  השמות,  האנשים  והמאורעות  בעם  ישראל  מלידת  האומה  עד  סוף  הדורות  (יש  סיפורים  רבים  בנושא).
פרק  שירה  זה  הוא  הפרק  היחידי  בתורה  שעליו  נאמר  "ואתם  כתבו  לכם  את  השירה  הזאת"  כציווי  ולכן  אין  להניח  ואין  להעלות  על  הדעת  כי  המסרים  הם  מועטים  ובודדים.
ברצוני  לעמוד  על  מספר  דוגמאות-  ואיני  מתכוון  בשום  אופן  לטעון  כי  זהו  פשט  הפסוקים.  אלו  גם  רמזים  וגם  מבט  אישי  על  הפרשה. 
בתחילה  אעמוד  על  המבנה  הלשוני  המיוחד  של  הפרשה,  שמלבד  היותו  בנוי  בצורה  נפלאה,  הריהו  טומן  בתוכו  גם  מסרים.
אם  נשים  לב,  מכאן  ואילך  משה  רבינו  מדבר  על  ניגודים  לשוניים  שבאים  העביר  מסר  על  ניגודים  רעיוניים.  המסרים  מגוונים  וכוללים  את  כל  האפשרויות. 
 
שלשה פסוקים ראשונים כדוגמא

א.  "האזינו  השמים  ואדברה  ותשמע  הארץ  אמרי  פי".
האזינו  -  לשון  קרבה.  ותשמע  -  שמיעה  מרחוק.
מדברים  אל  הקרוב  והרחוק.
השמים  -  ניגודם  של  הארץ.  אנשים  הנזקקים  למסרים  שמיימים ,  ויש אנשים  הנזקקים  למסרים  ארציים  וחומרניים.
אדברה  -    דיבור  קשה.        אמרי  -    דיבור  רך.
 
ב.  "יערוף  כמטר  לקחי  תיזל  כטל  אימרתי  כשעירים  עלי  דשא  וכרביבים  עלי  עשב"
יערוף  -  מלשון  "עריפה",  דיבור  קשה         אל  מול  תיזל  -  העברה  רכה.
כמטר  -  יורד  בכוח  ובחוזקה,      טל  -  יורד  בעדינות. כמעט ואינה מורגשת
לקחי  -  דברי  משלים  (לקח).        אמרתי  -  דברים  ברורים.
כשעירים  -  דבר  גס ומחוספס.             רביבים  -  דברים  עדינים.
דשא  -  צמח  בר.                    עשב  -  צמח  מתורבת. (יש אומרים שזה להפך)
 
ג.  "כי  שם  ה'  אקרא  הבו  גודל  לאלוהינו"
ה'  -  מידת  הרחמים.      אלוהינו  -  מידת  הדין.
 
 לפי  המבנה  הלשוני  שעליו  בנויה  כל  שירת  האזינו,  אנו  רואים  כי  משה  רבינו  מנחה  אותנו  כיצד  לפנות  אל  כל  הקצוות,  בדרך  המיוחדת  לכל  אחד  ואחד.
 
לכאורה,  בשירתו  האחרונה  היה  מתבקש  בהיגיון  שיחזור  משה  על  מספר  מצוות  עיקריות  של  עם  ישראל
  -  טהרת  המשפחה,  מאכלות  אסורים,  שמירת  שבת,  גניבה. למרבית הפלא  הוא  לא  מזכירם  בכלל.  אם  כן,  מהו  הרעיון  המרכזי  של  שירתו?
הרעיון  המרכזי  מתחיל  למעשה  בפסוק  "הלהתגמלו  זאת,  עם  נבל  ולא  חכם", 
משה  מדבר  על  יצר  כפיות  הטובה  שיש  באנשים
  (אגב,  גם  ספר  ישעיהו  נפתח  בנושא  של  כפיות  טובה - וזאת  כשהפתיחה גם דומה להאזינו- שמעו שמיים והאזיני ארץ -  "ידע  שור  קונהו  וחמור  אבוס  בעליו  וישראל  לא  ידע".  לכאורה  היה  צריך  ספר  זה  לפתוח דווקא  בפרק  ה'  או  בפרק  ב',  אלא  שישעיהו  -  כמו  משה  -  תלה  את  עיקר  בעיית  העם,  בכפיות  הטובה  שלו). 
אם  אדם  יהיה  מכיר  תודה  ולא  כפוי  טובה,  מימלא  כל  הדברים  האחרים  מתגמדים;  אם  אדם  מכיר  תודה  להוריו,  לא  צריך  לצוות  עליו  "כבד  את  אביך  ואת  אמך"  -  זה מובן  מאליו.  אם  אדם  מכיר  תודה  לאלוהיו,  לא  צריך  לצוות  עליו  לשמור  את  השבת.  אדם  מכיר  תודה  יעשה  את  כל  מצוות  ה',  מכיוון  שהוא  מכיר  תודה  לו. ועשית המצוות הן מובנות מאיליהם, 
הבעיה  מתחילה  כאשר  האדם  אינו  מכיר  תודה,  כשהוא  כפוי  טובה.  וזה הוא בעצם המסר של הפרשה
 
 
 

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/9/2007 16:35 לינק ישיר 

שירה ותורה - מושגים נרדפים?
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/haazinu/sto1.html

_________________


בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/10/2007 23:55 לינק ישיר 

ירוחם

לא ירדתי לסוף דעתך בשאלה, אבל אני בהחלט אומר שמשה התכוון בעיקר לשירה. תוכן השירה הוא חשוב מאוד, אבל אין בו שום חידוש. אזהרות על ע"ז הוזכרו לאורך כל ספר דברים. (זהו לדעתי עניינה של כל שירה - לא חידוש של תוכן אלא חידוש של הצגת הדברים)

וראיה לדברי, אם נסתכל על המהלך של הפרשיות האחרונות בספר דברים. בסוף פרשת כי תבוא ישנה פרשת ברכות וקללות. אלה הם "דברי הברית". לאחר שנאמרו כל דברי הברית, הגיע הזמן לכרות את הברית. לכן בתחילת פרשת נצבים כתוב "אתם נצבים היום כולכם .... לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום ... ". ולמה צריך לכרות ברית? "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה'.....והיה בשמעו את דברי האלה הזאת" - הקללה של פרשת כי תבוא - "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי...." לכן כורתים ברית וממילא לא יוכל להתברך בלבבו לומר כך "והבדילו ה' לרעה מכל שבטוי ישראל ככל אלות הברית" - עכשיו זה לא אלות סתם אלא אלות הברית.

מייד אחר כך הוא מנבא להם שהם אכן יחטאו ויחזרו בתשובה - "והיה כי יבוא עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה.... ושבת עד ה'..." ("כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא ..." - מתי תשובו עד ה'? כשתבינו שלא בשמים היא אלא כל מה שהקב"ה רצה זה דברים שבפיך ובלבבך). ואז נכרתת הברית: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים" - זו כריתת הברית עצמה.

ואז וילך משה וכו' והוא מכין את יהושע לכניסה לארץ.

ואז הקב"ה מודיע למשה שאמנם כדבריו ישראל יחטאו ויחזרו בתשובה, אבל לא כמו שהוא סבר שזה יקרה לאחר זמן אלא "הנך שוכב עם אבותיך" ומייד "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ" והעונש שכבר הוזכר בברית לעיל יהיה כל כך חמור שגם כשסוף סוף יעלו בישראל הרהורי תשובה ויאמרו "הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה", גם אז "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה". ולכן הוא ממשיך מייד ואומר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" וגו' (וכפי שתוכל לראות שהפסוקים שם מוכיחים את מה שהסברתי), כאשר בנ"י יהיו בתוקף הגלות, יהיה להם עדות על מה ולמה באו להם הצרות, וידעו שאע"פ שהקב"ה מסתיר את פניו זה רק עד "וכפר אדמתו עמו" - גם זה יגיע בסוף.

השירה מדברת הרבה על ע"ז לא כעבירה פרטית אלא כעבירה שהעובר עליה כופר בתורה כולה, כי הודה באלוהים אחרים וממילא כפר בנותן התורה. (למשל "חדשים מקרוב באו" "ותשכח אל מחוללך")

 אם כן בשירה יש שני דברים הקשורים זה בזה: א. שירה. ב. ע"ז לא כעבירה בעלמא אלא כנגד כל העבירות.
החידוש ב"שירה" הוא הצגת הדברים בצורה שאיננה קביעה סתמית "אסור לעבוד עבודה זרה" אלא השירה מעמידה במרכז את הרקע לאיסור (לפחות במונחים של משה רבינו), וגם הפיוט משאיר יותר רושם בנפשו של האדם.

על כל פנים יש להוסיף שכתוב "כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" כלומר שיהיו ממש בקיאים בשירה, ומאידך כתוב "כי לא תשכח מפי זרעו", ואיך ייתכן הרי אנשים בקושי מבינים מה כתוב שם. אלא מה שלא יישכח הוא לא מילות השירה אלא ענייני השירה, בכל דור ודור תהיה זכירה בכל אופן שלא יהיה - של ענייני השירה. (וכאן אני משאיר לכל אחד לפרש לפי דעתו היכן בני ישראל שומרים על תוכן השירה.)






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/10/2007 16:23 לינק ישיר 

שלום,
בצורה הכי פשוטה: שירת האזינו מזהירה את עם ישראל מעבודה זרה בעלת מסכת קודש.
ע"ז מסוג שאבותינו לא האמינו שאנשים יוכלו להגיע לרמה כזאת של כפירה וטפשות תוך מחשבה שהם עושים הטוב פלוס.
לקחנו בחשבון את ארועי הע"ז המופיעים בתנך בהקשר לעם ישראל, בהרבה מהם כתוב\נרמז שזה לש"ש. אך בהאזינו ההבדל יותר דק ומפיל יותר חללים.
בכל אופן, זוהי הבנתי מקריאת השירה.

חג שמח.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/10/2007 20:32 לינק ישיר 

רק עבודה זרה ?? מה עם יתר הלאוין- אום העשים

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/10/2007 22:43 לינק ישיר 

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה - בע"ז הכתוב מדבר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/10/2007 12:23 לינק ישיר 

מיכה
עם כל הכבוד הראוי- אבל שירה שיש ציווי מיוחד לכותבו - וממנה לומד 'רבה'  -כי על כל אדם חובה לכתוב ספר תורה, וכך נפסק להלכה. הכל מהשירה הזו. לבא ולהביא  את מה שאתה הבאת כעיקר, אתמהה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/10/2007 19:55 לינק ישיר 

אני לא מבין מה הבעיה הקב"ה הוא א-להי האלוהים הוא האדון של כל האלוהים הקטנים, כל מי שעובד לאלוהים אחרים, אחד מכל ה"אלוהים הקטנים", הוא עוקר כל מצווה ממשמעותה האמיתית, ומקיים אותה רק באופן שמתאים לאותו אלוהים שהוא בחר לעצמו.  הוא לוקח כללים שיש להם משמעות לגבי רוב התורה (ורובה ככולה), ומשנה אותם. פירוש הדבר שהוא מסלף את כל התורה.

לדוגמא מי שלוקח את השמש לאלוהים, אז "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש". אין שום מצווה מתרי"ג מצוות האוסרת לעמוד "אחוריהם אל היכל ה'", אבל מי שלוקח את השמש לאלוהים, אז המטרה מקדשת אצלו את האמצעים, שאפילו אם הוא בא לבקר בבית המקדש מתוך הערכה כלשהיא לא-לוהים ששוכן שם, אין לו בעיה להפוך פניו ולהשתחוות לשמש.


תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 06/10/2007 19:58:18




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/10/2007 21:14 לינק ישיר 

מיכה
אני מבין שזו דעתך,
 אבל לדעתי  צמצום כל   התורה לעבודה זרה, התעלמות מוחלטת מכל תרי'ג ( לדעתי יש הרבה יותר) לא נראת בעיני הגיונית , ולדעתי היא גם לא נכונה,ולכן אני חייב לחפש משמעויות ורמזים אחרים,
מה לעשות אני לט רואה את האלוקים רק כקנאי שלא מטריד אותו שום דבר חוץ מע"ז.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/10/2007 03:35 לינק ישיר 

אם השירה היתה לאחר מעשה היתה טענתך טענה ואכן בדברי הנביאים אנחנו רואים תוכחות על יותר מאשר עבודה זרה, רק שהשירה באה לכלול את הכל בשני עמודים מבלי לדעת איזה פרטים צריך להכניס, ובשביל זה צריך משהו אחד שבאופן תיאורטי הכל נכנס בו


תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 07/10/2007 3:37:37




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/10/2008 11:14 לינק ישיר 

נושאי פרשת האזינו

פתיחת השירה ל"ב א'-ל"ב ג'
דרכי השם ל"ב ד'-ל"ב י"ד
פשע עמו ל"ב ט"ו-ל"ב י"ח
הסתר הפנים ל"ב י"ט-ל"ב ל"ה
ההתפייסות ל"ב ל"ו-ל"ב מ"ג
שירת משה ויהושע ל"ב מ"ד-ל"ב מ"ז
הציווי להר נבו ל"ב מ"ח-ל"ב נ"ב


סיכום פרשת האזינו לנושאיה

פרשת האזינו ממשיכה את הנאמר בפרשת וילך להיות שירה ותורה לעד באמור משה לבני ישראל את שירת העדות שתיאמר בהמשך להיות לעד בבני ישראל. עניין השירה חלוק לששה חלקים: א. פתיחת השירה בפסוקים א-ג, ב. דרכי השם בפסוקים ד-יד, ג. פשע עמו בפסוקים טו-יח, ד. הסתר פנים בפסוקים יט-לה, ה. ההתפייסות בפסוקים לו-מג, ו. יחוס השירה לאומריה את שירת משה ויהושע בפסוקים מד-מז. בסוף הפרשה נשנה הנאמר בפרשת פינחס הציווי להר נבו למען יראה משה את הארץ טרם פטירתו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האזינו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.