בית פורומים עצור כאן חושבים

כי תשא

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/2/2008 04:23 לינק ישיר 
כי תשא

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/2/2008 09:35 לינק ישיר 

נושאי פרשת כי תשא

כופר נפש ל' י"א-ל' ט"ז
כיור וכנו ל' י"ז-ל' כ"א
שמן וקטורת ל' כ"ב-ל' ל"ח
בצלאל ושבת ל"א א'-ל"א י"ח
עגל הזהב ל"ב א'-ל"ב ל"ה
לא אעלה בקרבך ל"ג א'-ל"ג י"א
מצאת חן בעיני ל"ג י"ב-ל"ג כ"ג
הלוחות השניים ל"ד א'-ל"ד ל"ה


סיכום פרשת כי תשא לנושאיה

פרשת כי תשא ממשיכה בתחילתה בציווי על דברים המצטרפים להכנת המשכן ועבודתו, בהתרמת חצאי השקלים שלוקחו כדמי כופר נפש בפקוד אותם וניתנו לעבודת האוהל. כן צוו לעשות כיור וכנו לרחצה, שמן וקטורת לבשמים ולמשחה, לקרוא לעומד בראש המלאכה ולהדגיש את הזהירות הראשונית במלאכה, שהם הציוויים על בצלאל ושבת.
כאשר בשש משה לרדת מההר, המחיש ישראל את שיוכו להשם במסיכת עגל הזהב ולא במשכן. בעקבותיו אמר השם "לא אעלה בקרבך", אך בכל זאת נגלה למשה בניקרת הצור כי "מצאת חן בעיני" ותחת הלוחות אשר שיבר, נתן את הלוחות השניים וכרת ברית בהודעת משפטי ציבור. בהקשר זה נאמר על קרינת עור פני משה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/2/2008 09:42 לינק ישיר 

האם חכמי הפורום התיחסו לשאלה אם העגל היה ע"ז ממש?

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/2/2008 12:18 לינק ישיר 

בעל

אני לא כותב את זה כחכם מהפורום



שמות פרק לב

(א) וַיַרְא הָעָם כִי בֹשֵשׁ מֹשֶה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִקָהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִי זֶה מֹשֶה הָאִישׁ אֲשֶר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:

הרי זה ברור כשמש שהם רצו- מנהיג- אלוקים =בית דין הנהגה משפטתית, זו היא תחושה טבעית של עם, בעיקר עם עבדים, שרגילים היו לשלטון יום יומי- שיהיה לו מנהיג!
   היה צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית ולחקור- איך בדיוק בזמן כה קריטי לעם, עם עבדים, שמעלים אותו למדרגות רוחניות מהגבוהות ביותר, בקולות וברקים, רואים ושומעים את קול ה', ופתאום- כלום- נדה- המנהיג נעלם, לא ליום לא ליומיים לארבעים יום. מה ציפה משה שהעם יעשה בינתיים? ילמד מס' נדרים עם הר"ן, או יגלוש בפורום חדרי חרדים, או בעצכ"ח?  באמת מה חשבו?


(ד) וַיִקַח מִיּדָם וַיָצַר אֹתוֹ בַחֶרֶט וַיַעֲשֵהוּ עֵגֶל מַסֵכָה וַיֹאמְרוּ אֵלֶה אֱלֹהֶיךָ יִשְרָאֵל אֲשֶר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

זה המנהיג שלך,



(ה) וַיּרְא אַהֲרֹן וַיּבֶן מִזְבּחַ לְפָנָיו וַיּקְרָא אַהֲרֹן וַיּאמַר חַג לַידֹוָד מָחָר:

אהרון לא אומר חג לאלוהים מחר, הוא יודע וכנראה שגם העם יודעים את ההבדל, בין ה' -לאלוהים!


(ו)
וַיּשׁכּימוּ מִמּחֳרָת וַיּעֲלוּ עֹלֹת וַיּגּשׁוּ שׁלָמִים וַיּשׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשׁתוֹ וַיּקֻמוּ לְצַחֵק: פ

כך מקובל כשיש מנהיג חדש


(ז) וַיְדַבּר יְדֹוָד אֶל מֹשׁה לֶךְ רֵד כּי שׁחֵת עַמְךָ אֲשׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
 
כי שיחת עמך- במה הוא שיחת? כי הם אומרים, אשר- שאתה -העלית אותם מארץ מצריים

 

 




(ח)
סָרוּ מַהֵר מִן הַדּרֶךְ אֲשׁר צִוּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסּכָה וַיּשׁתּחֲווּ לוֹ וַיּזְבּחוּ לוֹ וַיּאמְרוּ אֵלּה אֱלֹהֶיךָ יִשׂרָאֵל אֲשׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

החטא היה  1.שעשו עגל מסכה 2. ונתנו על עצמם מנהיג, וגם משתחוים ונותנים לו מתנות- (פדיון?)

_________________

 



תוקן על ידי ירוחםשם ב- 17/02/2008 12:26:24

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/2/2008 13:23 לינק ישיר 

משהו שכתבתי פעם על הפרשה - 

בין שמים וארץ – לפרשת כי תשא

פרשת כי תשא עוסקת כולה בציר האנכי שבין שמים לארץ. היא מתחילה בשמים – בשיחה שבין א-להים ומשה, בפרטי הפרטים של כלי המשכן העתידי ובשמיו. הכל תיאוריה טהורה, דיוקי דיוקים של דמיון וחזון א-להיים, שבבוא היום יהפכו למציאות גשמית מוזהבת.

משם, יורדת הפרשה, יחד עם מצלמת הבמאי התורני, ועם מבטנו העוקב אחריה, אל אדמת המדבר. שם, בין בני אדם בשר ודם, המחכים למנהיגם הנעלם, אנחנו מגלים את היעדר הרוח והיעדר החזון. במאי הקולנוע של הפרשה, מתאר לנו את הכמיהה של אנשי מחנה ישראל למשהו קיים, נוכח, לכוח ברור ומציאותי שיוכלו להתלות בו. הם קוראים אל אהרון: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ א-להים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב – 1). הם מבקשים לעשות לעצמם א-להים, כי "האיש" שהנהיג אותם נעלם. יש בדברי העם לאהרון היפוך מרתק של היוצרות – הם תולים את הצלתם ב"איש", וכשזה מאכזב אותם ומפקיר אותם לגורלם, הם רוצים לעשות להם "א-להים". "איש" בעיני העם, הוא מקור הכוח העליון, המשפיע על המציאות ומשנה אותה, ואילו "א-להים" הוא משהו שבני אדם עושים, כשהם פוחדים, בודדים וזקוקים לתמיכה.

את הא-להים שלהם יוצרים האנשים מזהב. החזון המוזהב של א-להים האמיתי, שמשוחח בנחת עם משה בשמים למעלה, מתגשם על הארץ בדמות אחרת. הגולם קם על יוצרו: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה א-להיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, 3 – 4). את העגל-א-להים יוצרים לעצמם העם מן הזהב אשר בכליהם, מן התכשיטים שלהם. יכול הדבר להיראות אבסורדי בעיני משקיפים תמימים – כיצד יוכלו בני אדם לייחס תכונות א-להיות למשהו אשר הם יוצרים במו ידיהם מחומרים שהביאו בעצמם? גם א-להים עצמו אינו מבין זאת, וגם הוא תמה, נעלב ומקנא על בחירת העם ועל העדפתם את העשוי בידיהם על פני החרות ביד א-להים.

שוב עולה המצלמה אל ראש ההר, אל המפגש השמימי בין א-להים ומשה. א-להים, שהוא בו בזמן גם השחקן הכמעט-ראשי בסרט הזה וגם הבמאי, יודע את אשר מתרחש למטה, על האדמה. הוא מבקש להשמיד את העם, אך משה עוצר בעדו. עכשיו, ברדת משה מן ההר, יגיע הסרט אל שיאו. זהו שיא המפגש בין שמים לארץ, רגע החיבור בין א-להים ובני האדם. אך משהו ברגע הזה מתקלקל ונשבר. משה יורד מן ההר עם לוחות הא-להים: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה א-להים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב א-להים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב – 16). אלה לוחות שכל כולן מעשה א-להים – החומר, העיצוב, הכתב שעליהן, הכל א-להי ונשגב. אבל על האדמה, במחנה בני ישראל, אין כוחות להתמודד עכשיו עם הא-להיות הטהורה, הם זקוקים לזהב, לאש, לריקוד. משה אינו מצליח להחזיק בידיו את כאב המפגש הבלתי אפשרי בין לוחות א-להים לעגל הזהב, בין הרוחניות הצרופה לגשמיות הבשרית, והוא משבר את הלוחות.

בקנאת א-להים שבו, שורף משה את עגל הזהב, ומשקה את העם-האישה-הסוטה במים המאררים המעורבים באפר הפסל. לו היה זה עפר המקדש, ששם ה' נמחק בו, יכולים היו העם להנקות מאשמת הניאוף, אבל אפרו של עגל זהב שרוף אינו מרפא, והלויים בהנהגת משה מוסיפים גם דם לחגיגת הבשרים והגשמיות. מי שרוצה א-להים של בשר וזהב, ייאלץ להתמודד גם עם האש ועם הדם.

א-להים, ששולמה לו מנחת הקנאות, מזכרת העוון, מתרצה. הוא לומד את לקחו. העם הזה שבחר לו, אינו א-להי ונשגב, הוא אוסף של בני אדם, שיש להם צרכים גופניים, שזקוקים גם לגוף. דברי א-להים מיד לאחר סיום פרשת העגל, מלמדים שיש בו רצון להתקשר עם העם בדרכו שלו, ולא לנסות עוד לכפות עליהם את "מכתב א-להים": "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (שמות לג – 1). העם הזה רוצה גוף, בשר, זהב, ארץ. העם הזה זקוק לשתי רגליו על קרקע המציאות, ואת זה ייתן להם א-להים. הוא מספר על סגולות הארץ אליה הוא מוביל אותם, הוא מתאר את העמים אשר יושבים בה, ומרחיב דברו על המלחמה, על הדבש והחלב, על הדם ועל המוות. בכאבם הגדול, מבקשים האנשים גם שאר רוח, הם אינם רוצים רק את עגל הזהב של המציאות, אלא גם מעט א-להיות שמימית: "וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה" (שמות לג – 8). הם רוצים להוציא עצמם מביצת הבשר והדם אל אהל המועד והרוח, אל הא-להים.

את השילוב המופלא הזה בין אדם וא-להים יצליח א-להים לתת להם בלוחות השניים.

המדרש בשמות רבה (פרשה מ"ו, א), מספר, כי לאחר ששיבר משה את הלוחות הראשונים, הצטער על כך מאוד: "ואמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הה"ד "ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה" (איוב יא)". הלוחות השניים, מסביר לו א-להים, יהיו שלמים יותר ומורכבים יותר. הם יהיו תוצר של שיתוף פעולה בין א-להים ואדם, ולא מעשה א-להי בטהרתו: " וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ." (שמות לד – 1). את הלוחות השניים, אומר א-להים, שלמד את הלקח מפרשת העגל, תעצבו אתם, בני האדם. את התורה הקיימת והמתקיימת לעולם, את התורה הבלתי נשברת, תיצרו גם אתם – במדרשיכם, בפרשנותכם, בלימודכם.

את מה שהבין א-להים בעקבות פרשת העגל, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו יום יום – היהדות והתורה כבסיס לה, אינן רוחניות בעלמא, אינן רק "שמים". היהדות והתורה כבסיס לה, הן שילוב של הא-להי עם האנושי, של הרוח והחזון עם המעשה היומיומי בפועל, של העקרונות והרעיונות עם הזהב, הבשר והאדמה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2008 06:49 לינק ישיר 

נאמר בפרשתנו "יט כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לִי, וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר, פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה. כ וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (שמות לד).
ומאידך נאמר "טו כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּהטז וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא. יז אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה--קֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיר--אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה" (במדבר יח).
האם פודים רק את בכור החמור או כל בכור בהמה טמאה?
דיון שנפתח בנידון בפורום "פשוטו של מקרא" http://www.2all.co.il/web/Sites/pshat/FORUM1.asp?i1=7



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2008 07:57 לינק ישיר 

בהפטרה מסופר על מעשה אליהו בהר הכרמל.
כידוע, רבים מחכמי הפורום סוברים שאי שפשר להגיע מעובדות לערכים וחילם ממה שעלה לאליהו.
ואני שואל מה היתה ההו"א שלו.

ירוחם
הגמרא בע"ז נג ע"ב מבינה שהעגל היה ע"ז ממש.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/2/2008 10:28 לינק ישיר 

בעל
מלכתחילה, הכוונה היתה למנהיג, והדברים הדרדרו לע"ז ממש. ראה הרמב"ם הלכות ע"ז איך התפתחה  הע"ז,

אבל למה ללכת לרמב"ם, היום במחוזותניו אנשים ישרים וחשובים, הפכו- מעשה של כיבוד תלמידי חכמים ואדמורים חיים ומתים וצדיקים, לע"ז ממש. הפכו את מ.מ.ש. וצדיק אחר מן המתים, לע"ז.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2008 21:51 לינק ישיר 

שתי הערות.

1

אם נעיין במקרא בלי לקרוא את הפרשנות נקרא שאהרן הכהן יצר בחרט את העגל (ואם לא היה הדבר כפשוטו אלא כפרשנויות לא היה הכתוב שותק ונותן רושם אחר ממה שקרה לדעת הכתוב). אח"כ מתנצל אהרן בפני משה כמו ילד שנתפס על חם ואומר השלכתי לאש ופתאום יצא העגל הזה. בהמשך מיחס הכתוב את מעשה העגל לאהרן 'אשר עשה' 'פרע את העם לשמצה'.

בכל זאת, שלא כבפשעים חמורים פחות בתנ"ך בהם נהרגו מבצעי הפשעים (ראה עכן ועוזה) המשיך אהרן להיות הכהן הגדול ואב לכל הכהנים (גם בלי ועדת וינוגרד). האם זה קשור לזה שהוא היה אחיו של משה? (נפוטיזם בלעז)

2

בעוד האל אמר שהוא יכלה את העם, ציוה משה בשם האל את בני לוי שהם יהרגו איש באחיו (כנראה שחלק מהלויים כן עבדו את העגל כי בגלל כמה אחים מן האם לא היה הכתוב אומר 'איש באחיו') וכו' . בזכות ביצוע הרצח ההמוני זכו הלויים ש'מילאו את ידם' להיות שבט נבחר. עם ישראל מתיחד בזה שקרובים פסולים לכל עדות כי כלפי הקרוב הם לא מייצגים את משפט העם אלא נמצאים חברתית עם הקרוב וכאן נזכרו לשבח על שהפרו את הרעיון הזה. האם זה אומר שאז היה עם ישראל עדיין ברמה של המוסלמים הרוצחים את קרוביהם כשחטאו לפי דעתם?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2008 22:03 לינק ישיר 

בוגי,

ל-2:

"איש באחיו" - כעין "ואחיכם כל בית ישראל". דווקא כאן הפשט הוא לא אחים מהאב, ולא אחים מהאם, אלא אחים - בני ישראל.

_________________

 



תוקן על ידי השכן ב- 18/02/2008 22:06:16

אוי לשכן
ואוי לשכנו




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-18/2/2008 22:12 לינק ישיר 

השכן

אם אינני טועה (אין לי את התנ"ך איתי) נאמר משהו כמו  'איש את אחיו ואת רעהו ואת קרובו'. בהקשר כזה דחיתי את המחשבה שהיתה לי לפרש כפירושך.



תוקן על ידי בוגיעלון ב- 18/02/2008 22:12:57




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2008 22:19 לינק ישיר 

אכן בוגי. שמות ל"ב 27:

"...עברו ושובו משער לשער במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-רעהו ואיש את-קרבו".

על המילה "אחיו" מפרש רש"י, כפי שהבאת לעיל: "אחיו - מאמו, והוא ישראל".

על זאת הערת, "כנראה שחלק מהלויים כן עבדו את העגל כי בגלל כמה אחים מן האם לא היה הכתוב אומר 'אחיו' ".

אמרתי אנוכי, ש"אחיו" כאן אינו דווקא מבני לוי, ואף לא אח מהאם ושאר מדרשים, אלא "אח" כוונתו - מבני ישראל.

_________________

אוי לשכן
ואוי לשכנו




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-18/2/2008 22:35 לינק ישיר 

השכן

לכן אמרתי אנוכי שאם מפרטים גם את רעהו וגם את קרובו הרי שאחיו הוא ממש אחיו יותר מרעהו וקרובו (שפירשת אתה בכונת אחיו) ואילו באחיו מן האם בלבד לא סביר שבו מדובר כמו שציטטת מדבריי.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2008 23:36 לינק ישיר 

בוגי

לגבי 1 - הרי כתוב ויעשהו עגל מסכה - ויאמרו -ישראל ולא אהרון- אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. ואז - "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר" וכן ראה בספורנו ל"ב כ"ב-כ"ד: "כי ברע הוא - שכבר היו בעניין רע נמדים לגלולי מצרים. ואומר למי זהב - שמתי הדבר לנמנע שאין זהב מוכן. התפרקו ויתנו לי - והם התנדבו הזהב במהירות. ואשליכהו באש - בקשתי לאחר את הדבר והשלכתי את הזהב באש בזולת תחבולות הצורפים הצריכות להתיך את הזהב. ויצא העגל הזה - בלתי פעולת השתדלותי ולא המתינו שאעשהו אני כדבריהם כי אמנם באמרו ויעשהו עגל מסכה לא אמר זה על אהרן אבל רצונו עשה אותו העושה כעניין וסמך את ידו ושחט שרצונו וסמך המקריב ושחט השוחט. וכן העיד באמרו "אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" שהם עשו את העגל אשר עשה בו מעשה אהרן שציירו והשליך הזהב באש".
ואמנם אנו רואים שבכל זאת "ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו" אבל אומר משה "ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא"

,לגבי 2 - (למאי נפק"מ אם היו לויים שעבדו לעגל או לא? ולגבי הפשט דווקא נראה לי שהפשט זה שאחיו - זה אחיו מן האם או אחי אמו וכדומה, אחיו זה כל אדם קרוב מאוד. וכפי שפירש מישהו, אינני זוכר מי, שבשיר השירים הרע נקרא דוד, כי האב והאם אהובים על הבן אבל יש לו יראה מהם, ולכן הדוד יש לו קירבה מיוחדת יותר, רעהו - חבר קרוב, וקרובו - אדם שאינו קרוב מאוד לא משפחתית ולא חברותית אבל בכל אופן יש לו קירבה כלשהיא)
"בזכות ביצוע הרצח" וכו' - זה נשמע יפה מאוד שאתה מטיל עליהם אשמת רצח במקום שאיננו מקומו.
ולעיקר העניין, ראשית אציין שלכאורה - פה קירבת המשפחה דווקא היתה אמורה לגרום להפך. ואם התכוונת לרצח על כבוד המשפחה שנידון באשכול סמוך, אז אין לי תשובה, אבל אני מניח שבסופו של דבר משה שיקלל את האפשרויות שהיו לו, וזה מה שהוא מצא. וכי מה רצית, שהוא יקים ב"ד שיתחיל לדון כל אחד? לא יהיה לזה סוף, הוא רצה משהו מידי למען יראו וייראו וכיו"ב שיקולי מנהיג.
ושנית, לגבי זה שעם ישראל מתהדר בכך שקרוב פסול לעדות, אז אתה בודאי מסתמך על ההשערה שקיימו את התורה עוד לפני נתינתה, אבל זה לא ברור עד כמה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/2/2008 11:04 לינק ישיר 

שמות פרק לב

(ז) וַיְדַבֵר יְדֹוָד אֶל מֹשֶה לֶךְ רֵד כִי שִחֵת עַמְךָ אֲשֶר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(ח) סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶרֶךְ אֲשֶר צִוִיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵכָה וַיִשׁתַחֲווּ לוֹ וַיִזְבְחוּ לוֹ וַיֹאמְרוּ אֵלֶה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(יא) וַיְחַל מֹשֶה אֶת פּנֵי יְדֹוָד אֱלֹהָיו וַיֹאמֶר לָמָה יְדֹוָד יֶחֱרֶה אַפְךָ בְעַמֶךָ אֲשֶר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְכֹחַ גָדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:

((טו) וַיִפֶן וַיֵרֶד מֹשֶה מִן הָהָר וּשְנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְיָדוֹ לֻחֹת כְתֻבִים מִשְנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶה וּמִזּה הֵם כְתֻבִים:



(יט) וַיְהִי כּאֲשֶר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִחַר אַף מֹשֶה וַיַשְלֵךְ <מידו> מִיָדָיו אֶת הַלּחֹת וַיְשׁבֵר אֹתָם תַחַת הָהָר:

מה קרה פתאום שהוא הופתע, כאלו נודע לו על העגל בפעם הראשונה?

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/2/2008 11:08 לינק ישיר 

ובפרשת וזאת הברכה
האמר לאביו ולאמו, לא ראיתיו, ואת-אחיו לא הכיר, ואת-בנו לא ידע:



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > כי תשא
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.