בית פורומים עצור כאן חושבים

צו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/3/2008 15:58 לינק ישיר 
צו

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)

_________________




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/3/2008 21:34 לינק ישיר 

נושאי פרשת צו

תורת העולה והאש ו' א'-ו' ו'
תורת המנחה ו' ז'-ו' י"א
מנחת כהן ו' י"ב-ו' ט"ז
תורת החטאת ו' י"ז-ו' כ"ג
תורת האשם ז' א'-ז' ה'
קדשי קדשים למקריב ז' ו'-ז' י'
תורת השלמים ז' י"א-ז' י"ד
נותר פיגול וטמא ז' ט"ו-ז' כ"א
חלב ודם ז' כ"ב-ז' כ"ז
חזה ושוק ז' כ"ח-ז' ל"ח
ימי המילואים ח' א'-ח' ל"ו


סיכום פרשת צו לנושאיה

פרשת צו ממשיכה לעסוק בעבודת הקרבנות. אך שלא כפרשת ויקרא העוסקת בעיקר ההקרבה, עוסקת פרשת צו בפרטים המצטרפים עקב ההקרבה וקדושת הקרבנות. כן נוסף בה עבודת קרבנות שבעת ימי המילואים לקידוש המשכן ומזבחו הקודמים לחנוכתו ביום השמיני. הפרשה פותחת בתורת העולה והאש התמיד שעל המזבח הנקרא מזבח העולה שעבודתה היא הקבועה למזבח ובתורת המנחה הקבועה מן הצומח וביחוד מנחת כהן ונמשכת בשאר קדשי קדשים; תורת החטאת וקדושת כל הנוגע בה ופרטי תורת האשם. לאחריהם נאמר על המגיע מקדשי קדשים למקריב, הוא הכהן העובד. בהמשך נאמרה תורת השלמים והתודה שהם קדשים קלים הנאכלים לבעלים, בם הוזהרו בל יהיו נותר פיגול וטמא ובל ייאכלו חלב ודם כי אם למזבח ושהחזה ושוק ניתנים לכהנים. מילוי ידי הכהנים בעבודת הקרבנות, נעשה בשבעת ימי המילואים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/3/2009 11:16 לינק ישיר 

בהפטרת פרשת צו


ירמיהו פרק ז

(כב) כִּי לֹא דִבַּרְתִּי את אבותיכם  וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם <הוציא> הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח


איך זה מסתדר עם מה שכתוב בתורה ? בעיקר בפרשת צו 

 

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/4/2009 08:50 לינק ישיר 

ווטו כתב: "הפרשה פותחת בתורת העולה והאש התמיד שעל המזבח הנקרא מזבח העולה שעבודתה היא הקבועה למזבח"

מדבריך ניתן להבין כך:
האש נמצאת על המזבח תמיד - ללא הפסקת רגע.
העולה עבודתה על המזבח תמידית - ללא הפסקת יום - ערב ובוקר.
המזבח נקרא (נקרא באופן "תמידי" - ללא הפסקת רגע) ע"ש העולה.
 - לפיכך מתאים הדבר לכתוב על מצוות האש בפרשת העולה.
(אני יודע שניתן להבין את דבריך גם אחרת, שהסיפא הינה תוספת בלבד. אבל מכיוון שטרחת להכניס אותה בתוך דבריך הכתובים בקיצור גדול, ולכן אני כבר מרגיש ממש שזו כוונתך, והקורא גם עשוי לסבור שזה עיקר ההסבר - לכן אני כותב את הסברי לפרשת "זאת תורת העולה" שאמנם בנוי על רעיונך, אבל עם תוספת, ומינך ומינאי תתברר שמעתתא, כי אני לא חשבתי לבדי על הסברך)

אני חושב שהקשר בין העולה לאש - הוא לא רק דרך שם המזבח - וגם לא רק דרך התמידות - כי אם דרך העובדה הכתובה בפירוש בכתוב בתוך כדי דיבור: "זאת תורת העולה" ואיזה עולה? "היא העולה על מוקדה". ומה הציווי פה? בשביל להגיע לתשובה על השאלה זו, מוכרחים להמשיך "..על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו". ופה כבר יש ציווי ברור: האש איננה דלוקה על האויר, אלא על העולה שנזרק דמה ביום - לאו דווקא עולה - אבל העולה היא בכל יום - ונשארת על המזבח בכל לילה - מה שאין כן שאר הקרבנות. וכן אמרו חז"ל - "הקטר חלבים ואברים מצוותן עד שיעלה עמוד השחר". ומייד לאחר אמירה זו, התורה כותבת על הרמת הדשן אבל גם בשעת הרמת הדשן - "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה", ומייד לאחר הרמת הדשן תמשיך העבודה - "ובער עליה הכהן",
וכאן בא הפסוק האחרון "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" שניתן לפרשו בשתי דרכים:
א. משפט סיכום - מכיוון שהכל נעשה כמו שנכתב בפסוקים הקודמים - לכן נגיע למטרה של "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
ב. משפט ציווי נוסף - לא רק בלילה או ביום, בזמן שיש חלבים ואברים שלא נתעכלו - משאירים על המזבח אש תמיד, אלא גם בזמן שאין שום קרבן - תשאר האש - "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".


תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 01/04/2009 8:51:08




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/4/2009 09:23 לינק ישיר 

ווטו כתב: "לאחריהם נאמר על המגיע מקדשי קדשים למקריב, הוא הכהן העובד."

אמנם כדבריך, אך מה מאוד נפלאתי על כך שהתורה כתבה את פרטי דינים אלו רק בסוף דיני קדשי הקדשים - ולא בתוך כל אחד ואחד במקומו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/4/2009 10:10 לינק ישיר 

ירוחם

(אמנם אינני מבין מה הבעיה דווקא בפרשת צו, אבל אענה מה שיש לי לענות)

אז קודם כל - כבר כתבתי פעם בפורום, שביום יציאת מצרים, ניתנו פרשיות קדש והיה כי יביאך, ואין שם איזכור של שום קרבן, גם לא של קרבן פסח.

ומלבד זאת, המעיין בספר יחזקאל פרק כ' ימצא כך:
בפסוקים ה-ח, מסופר על נסיון שלא התממש. הנסיון היה ע"י ציווי של הקב"ה ובו נאמר "איש שיקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו, אני ה' אלוקיכם". בזה מסתיים הציווי. אך בנ"י לא קיימו את הציווי, ולא יצאו ממצרים.
בפסוק ט מסופר על נסיון אחר, שכן התממש, אך הוא לא היה ע"י ציווי כי אם ע"י "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם".
בפסוק י מסופר על המסע של בני ישראל - מתוך מצרים - אל תוך המדבר.
בפסוק יא מסופר על המצוות שניתנו לישראל.

אם נסקור את הדברים באופן מקיף, נמצא שבעצם יציאת מצרים לא התחילה עם המצוות שניתנו במדבר, שענייני הקרבנות נמצאים בתוכם, אלא עם ציווי של "איש שיקוצי עיניו השליכו". אמנם לא כתוב פה בדיוק מתי הציווי הזה נאמר, אבל סביר שגם ללא התייחסות לזמן המדוייק שבו הוא נאמר - ודאי שהוא עמד ברקע התרבותי של הגאולה, ובעצם כל ישראל יכלו לדעת שהגאולה איננה נעשית כדי לזבוח קרבנות. גם כשמשה מדבר עם פרעה המשפט הראשון הוא (לאחר "כה אמר ה' אלוקי ישראל") "שלח את עמי ויחוגו לי במדבר".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2011 20:11 לינק ישיר 

שבוע טוב לכולם ופורים שמח לכולנו:

בשבוע האחרון דנו כאן הרבה בעניין ביקורת המקרא, ובדיוק השבת האבן עזרא מזכיר וויכוח שהיה לו עם צדוקי והנה,

אבן עזרא ויקרא פרק ז

ופעם אחת בא אלי צדוקי אחד ושאלני אם האליה אסורה מן התורה.
ואען ואומר, אמת כי האליה תקרא חלב, כי כן כתוב חלבו האליה תמימה (ויקרא ג, ט),
רק קדמונינו התירוה ואסרו כל חלב.
אז ענה הלא כל חלב אסור מן התורה, כי כן כתוב: כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג, יז). ובתחלה כתוב: חקת עולם לדורותיכם (שם).
גם אני עניתיו, כי זה הפסוק דבק עם זבח השלמים, ואין מלת חקת עולם לדורותיכם בכל מושבתיכם (שם) ראיה גמורה, כי הנה כתוב: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם (ויקרא כג, יד),
ושם כתוב חקת עולם (ויקרא ג, יז), וא"כ לא נאכל לחם בגלות כי לא הקרבנו קרבן העומר.
וגם הוא השיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו (כג).
גם אני השיבותי, כי גם זה הפסוק דבק עם זבח השלמים, והעד: כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה (כה),
להוציא חלב כל בשר שאיננו קרב לשלמים, והכלל בשר חול,
על כן הזכיר בפרשה הזאת, וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו (כד),
וידוע כי בשר הנבלה והטרפה אסורות, והאסור הוא הבשר. ובעבור שאין החלב קרב לגבי המזבח,
שמא יחשוב אדם שהוא מותר, על כן הזהיר ואכול לא תאכלוהו (שם). ובעבור זה לא הזכיר הדם.
ובאה זאת הפרשה לבאר עונש האוכל חלב בשר קדש, וכן כל דם הוסיף לעוף, על כן חלב העוף מותר.
והראיה הגמורה שאמר בס' אלה הדברים בבשר תאוה (דברים יב, טו - כה) שהוא חול שיאכלנו כולו ולא הוציא רק את דמו לבדו בשלשה מקומות, ואין זכר לחלב כלל.
אז פקח הצדוקי עיניו, ופצה בשפתיו שבועה שלא יסמוך על דעתו בפירוש המצות, רק ישען על העתקת הפירושים:

_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2011 22:06 לינק ישיר 

השוואה בין פרשיות ויקרא לצו.
בפרשת ויקרא מדובר על הקרבת הקרבנות אל לא מדובר כלל על אכילתן, מי שלמד פרשת ויקרא יראה שהעולה כולה כליל, בשלמים לדוגמא, נאמר רק מה מקריבים אך כלל לא נאמר מה עושים בחלקים שלא בוקרבו.
לעומת זאת בפרשת צו יש פירוט על האכילה של הקרבנות.

בפרשת ויקרא אין כלל פירוט על מקום השחיטה, פרט מאשר בפרשת העולה השניה (פרק א פסוק יא) שנאמר בו צפון. מדוע דין צפון לא נאמר כבר בפרשה הראשונה? ומדוע ביתר הקרבנות מקום השחיטה נאמר רק בפרשת צו?

הסדר בפרשת צו:
קרבן עולה שלא ברור אם הוא קרבן העולה של פרשת ויקרא או קרבן תמיד.
מנחה, חטאת, אשם, תודה ושלמים. בשונה מהסדר בפרשת ויקרא, עולה, מנחה, שלמים חטאת ואשם.
קרבן תודה לא הוזכר כלל בפרשת ויקרא וכאן נראה שהוא קרבן שלמים רק אם ההבדל של תוספת לחם וצמצום זמן אכילה. (בחטאת ובאשם לא מוזכר זמן אכילה).
זמן האכילה בשלמים מוצג בצורה שצ"ע. בפרק ז:

(טז) וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל:
(יז) וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:

מדוע לא נאמר בפשטות, 'ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, והנותר ביום השלישי באש יישרף'?
מעיון בפרשה נראה שאין כלל דין של בעלים בקרבנות שלמים, האם כל הרוצה יבוא ויאכל?

זכות הכהן בעור העולה לא הוזכרה בתחילת הפרשה עם דין עולה, רק בדרך אגב בפרק ז פסוק ח בתוך דיני האשם:
 וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה:

מי זכי לאכול בקדשי קדשים, ידועה דרשת חז"ל לפשר בין הפסוקים שמשמע מהם שרק הכהן המקריב זכאי לאכול ובין הפסוקים שמשמע שכל בני אהרן. בקרבן מנחה נאמר בפרק ז:
(ט) וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה:
(י) וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו: פ

לכאורה משמע שבמנחות תנור, מרחשת ומחבת, רק הכהן המקריב זוכה באכילה, ואילו שמנחות אחרות כל בני אהרן זכאים. מה ההבדל?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/03/2011 22:07:21




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/3/2011 23:23 לינק ישיר 

בסוף הפרשה "ומפתח אהל מועד לא תצאו ולא תמותו" במשך שבעה ימים.

המפרשים במקום שואלים שאלה פשוטה: איפה עשו הכהנים את צרכיהם באותם שבעה ימים? והאבן עזרא אומר ש"לא תצאו"  הכוונה "לא תצאו אלא לצורך גדול" (אען זו לשונו ממש אבל זה הרעיון)

נשאלת השאלה:  מה ההבדל בין מצוה זו (אמנם לשעתה) לשאר מצוות? אם אחד תקוע באיזה מקום שיש בו רק חזיר והוא נורא רעב, גם כן מותר לו לעשות חשבון כזה? מזכיר קצת את הסוגיה בפסחים כה שמתיחסת לדברים הדורשים טורח מרובה  בתור "אי אפשר" שזה מעין אונס.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2011 00:02 לינק ישיר 

שנרב_נ כתב:
בסוף הפרשה "ומפתח אהל מועד לא תצאו ולא תמותו" במשך שבעה ימים. המפרשים במקום שואלים שאלה פשוטה: איפה עשו הכהנים את צרכיהם באותם שבעה ימים? והאבן עזרא אומר ש"לא תצאו"  הכוונה "לא תצאו אלא לצורך גדול" (אען זו לשונו ממש אבל זה הרעיון)נשאלת השאלה:  מה ההבדל בין מצוה זו (אמנם לשעתה) לשאר מצוות? אם אחד תקוע באיזה מקום שיש בו רק חזיר והוא נורא רעב, גם כן מותר לו לעשות חשבון כזה? מזכיר קצת את הסוגיה בפסחים כה שמתיחסת לדברים הדורשים טורח מרובה  בתור "אי אפשר" שזה מעין אונס.


הוא אומר שהתורה היא לא מטומטמת, והכוונה שהם יהיו שם ברגיל, ומביא ראיה איך התורה אומר דברים והם לא ממש, כמו שבכו למשה שלושים יום, מה ? ממש בכו שלושים יום בלי הפסקה ??
 על זו הדרך בכל מקום, גם לגבי "כל" הוא טוען שלא ממש "כל" ראה מה שציטטי לעיל,

_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2011 00:54 לינק ישיר 

היום שאלתי בשעור את הכהנים- מי מכם יהיה מוכן לעבוד בבית המקדש בהקרבת הקרבנות?  אף אחד- לא קם,
מה יהיה? יש ללמוד את הפסוק הראשון כפי שהגמרא לומדת.

ויקרא פרק ו

(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:

תורת העולה היא העולה- לימוד חוקי הקרבנות הוא הקרבת הקרבנות



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2011 08:34 לינק ישיר 

ירוחםשמ
האם אתה טוען שכל תפילותינו הם כצפצוף הזרזיר, כביטויו הידוע של ריה"ל?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/3/2011 10:19 לינק ישיר 

צעג

בהחלט כי האדם בשום פנים ואופן לא מתחבר לתפילות החובה, כאל תפילה אישית ופרטית.
אבל התפילה מאד עוזרת לאנשים מבחינה נפשית ואולי זה תפקידה. מדיטציה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2011 12:39 לינק ישיר 

כל הקרבנות בטילות לעתיד, וכן כל התפילות בטילות לעתיד חוץ מתודה והודאה,

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת צו פרשה ט

ר' פינחס ור' לוי ור' יוחנן בש' ר' מנחם דגליא לעתיד לבוא כל הקורבנות /הקרבנות/ בטילין קרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטילות הודאה אינה בטילה, הה"ד קול ששון וקל שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את י"י צבאות כי טוב וגו' (ירמיה לג, יא), זו הודאה. מביאים תודה בית י"י (שם /ירמיהו ל"ג, י"א/), זה קרבן תודה. וכן דוד א' עלי אלהים נדריך (תהלים נו, יג), אשלם תודה לך אין כת' כאן, אלא אשלם תודות לך (שם /תהלים נ"ו, י"ג/), ההודאה וקרבן תודה.



_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2011 12:55 לינק ישיר 

מקס
משלוח מנות ממך לא קיבלתי- אולי שאלתי כבר- לפני תפילת שחרית אנו אומרים את כל הקרבנות. חוץ מקרבן עני.למה? לא אומרים את הכתוב בקרבן ענ?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2011 13:09 לינק ישיר 

ירוחםשמ כתב:
מקסמשלוח מנות ממך לא קיבלתי- אולי שאלתי כבר- לפני תפילת שחרית אנו אומרים את כל הקרבנות. חוץ מקרבן עני.למה? לא אומרים את הכתוב בקרבן ענ?


ירוחם פורים שמח לך ולמשפחתך ולכל בית ישראל:


נוווו למה באמת,

_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > צו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.