בית פורומים עצור כאן חושבים

אשכול ההלכה: חנוכה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/11/2002 19:28 לינק ישיר 
אשכול ההלכה: חנוכה

1. בימי בית שני, גזרו מלכי יון גזירות על ישראל. ביטלו דתם, ולא הניחו להם לעסוק בתורה ובמצוות, פשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, נכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות. צר היה לישראל מאד מפניהם ולחץ גדול לחצום - עד שריחם עליהם אלקי אבותינו, והושיענו מידם. בני חשמונאי, הכהנים הגדולים, גברו עליהם, הרגום, והושיעו ישראל מידם.
2. כשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, כ''ה בכסלו היה. נכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור להדליק את המנורה כמצות ה', אלא פך שמן אחד, ולא היה בו כדי להדליק אלא יום אחד. נעשה להם נס, והדליקו ממנו נרות המנורה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
3. מפני זה התקינו חכמים באותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו, שתחילתן מליל כ''ה בכסלו, ימי שמחה והלל. ומדליקין בהם את הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. ימים אלו הם הנקראים חנוכה, והדלקת הנרות בהם מצוה מדברי סופרים, כמו קריאת מגילת אסתר בפורים.
4. מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האלקים והודיה לו על הנסים שעשה לנו.
5. הכל חייבים בהדלקת הנר, אחד אנשים ואחד נשים, אחד ישראלים ואחד גרים. אפילו אין לו לאדם ממון, לווה על מנת להדליק נר של חנוכה.
6. המדליק נר חנוכה מברך שלוש ברכות בלילה הראשון ושתי ברכות בשאר הלילות. תחילה מברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה" ו"שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה". ובלילה הראשון, שהתחדשה בו מצוות הדלקת נרות, מוסיף ומברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
7. כמה נרות מדליקים? עיקר המצווה להדליק נר אחד, איש וביתו. אבל מפני חביבותו של הנס נוהגים בני ישראל כמהדרין מן המהדרין. מוסיפים נר אחד כל יום, כנגד הימים העוברים, והריהו מדליק נר אחד ביום ראשון, שניים בשני, עד לשמונה נרות ביום האחרון.
8. ויש שמוסיפים ומדליקים נרות כנגד כל בני הבית. כיצד? היו בני הבית עשרה, מדליק עשרה נרות ביום הראשון, עשרים בשני, וכן בדרך הזו. ויש שנהגו לתת לבנים להדליק כל אחד נרות משלו.
9. מתי מדליקין את הנרות? מן השקיעה, משעה ששקעה עגולת השמש מתחת לקו האופק. אבל בערב שבת, כיון שאי אפשר להדליק בשקיעה מפני איסור הדלקת אש בשבת, מדליקים בזמן הדלקת נרות שבת.
10. עד מתי מדליקין את הנרות? בימי חז"ל, היו הדרכים מתרוקנות עם צאת הכוכבים, ולכן תיקנו להדליק רק עד שעה שתכלה רגל מן השוק. הרי זה כחצי שעה או יותר משעת ההדלקה. עבר זמן זה, רשאי לכבות את הנרות אם ירצה. ונהגו מגדולי ישראל להשאיר את הנרות דולקים שעות ארוכות כדי לפרסם את הנס לעיני הכל. אף על פי שמצוה אין כאן, פירסום יש כאן.
11. בזמננו סובבים אנשים ברחובות עד חצות ואפילו אחר כך. לכן, מי שלא הדליק בשקיעה כעיקר הדין יכול להדליק גם אחר כך ולברך על ההדלקה. חזר לביתו לאחר חצות ואין אדם בחוץ, מדליק ומברך על דעת אנשי ביתו. המתגורר לבדו ומדליק לאחר חצות ידליק בלא ברכה.
12. במה מדליקין? כל הפתילות וכל השמנים כשרים לנר חנוכה. מצוה להדליק נרות יפים, כגון נרות שעווה, והמהדרין מקפידין להדליק בשמן זית, זכר למקדש.
13. מי שהדליק ולא היה הנר ראוי לדלוק חצי שעה מצד השמן או השעווה שבו, הרי זה לא יצא ידי חובתו.
14. היכן מניחים את הנרות? על פתח הבית, לפרסם את הנס. אבל בימי האמוראים בבבל תיקנו להדליק את הנרות בבית, מחמת סכנה שהיתה. לפיכך המדליק בתוך ביתו יצא ידי חובתו.
15. אבל המהדרין מדליקין במקום שנראים הנרות החוצה. כיצד? היה דר בקומה ראשונה או שניה, מדליק במרפסת או בחלון. היה דר בקומה גבוהה, מדליק במרפסת או בחלון, שהרי השכנים ממול רואים את הנרות, וכן העוברים והשבים היודעים שחנוכה היום עשויים להביט ולראות את נרותיו. או שידליק ליד דלת ביתו בחדר המדרגות, או בכניסה לבנין, כל שיודעים שהנרות שלו. ויזהר שלא יפריעו הנרות למעבר ההולכים ושבים. ואם ניזוק מישהו מן הנרות חייב לשלם.
16. אין להשתמש באור הנר, אפילו לתשמיש קל כגון לזהות שם של ספר. לכן נוהגים להדליק נר נוסף, והוא הנקרא "שמש", כדי שאם משתמשים באור, אורו של השמש הוא העומד לכך, ואינו זקוק לאור אותם נרות. בימינו יש לנו אור של חשמל, ואף על פי כן נוהגים עדיין להדליק את השמש.
17. בכל יום משמונת ימי החנוכה גומרים את ההלל, והם מזמורי תהלים שתיקנו חז"ל לקרוא כדי להודות לה' ולשבח אותו על הנס שנעשה לנו. והרי הם מופיעים כתיקונם בסידורים הנמצאים בידי כל אדם.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/12/2002 23:17 לינק ישיר 

סעיפים 14-15, מיקום נרות חנוכה, מהווים דוגמא טובה לשינויים המתחדשים שמעמידים שאלה קשה בפני הפוסקים הבאים להכריע בשאלות על פי הסברות המסורות בידינו.
אורח החיים המודרני הביא לשינוי בצורת המגורים. לא עוד בתים קטנים מוקפים בחצרות, שיש להם לכל היותר שתי קומות (בית ועליה על גביו), אלא בתים מרובי קומות, שמתנשאים לגובה של עשרות קומות ואף יותר.
היכן יכול להדליק יהודי המתגורר בקומה הרביעית ולמעלה? הפתרון שהוצע בסעיפים הנ"ל מייצג את הכיוונים השונים שבהם ניתן ללכת, ואכן כל האפשרויות נידונו בפוסקים האחרונים. אך לכל הצעה חסרון משלה.

א. הדלקה בבית – בלית ברירה, זה נראה כפתרון מניח את הדעת. שהרי כבר בימי האמוראים בבבל תיקנו להדליק בבית מחמת הסכנה. וכן נוהגים רבים בעם ישראל עד היום הזה – וכלל גדול אצל הפוסקים הוא "פוק חזי מאי עמא דבר" (=צא וראה כיצד נוהג העם), וכן משתדלים שלא ללמד חובה על מנהג רווח.
אבל ברור שלכל השיטות והדעות הדלקה בבית אינה אלא דיעבד. מצב שאינו ראוי מלכתחילה. לכן יש לחפש פתרונות אחרים שמאפשרים לפרסם את הנס בחוץ, כעיקר תקנת חז"ל.

ב. הדלקה בכניסה לבנין – כאן אנו נקלעים למחלוקת החזו"א והגרי"ז בבית שיש לו חצר, היכן מקום ההדלקה, ביציאה מהבית לחצר או מהחצר לרשות הרבים. מחלוקת זו נוגעת לנושא שלנו, למציאות השכיחה של הדלקה בבנינים משותפים. ועוד, וזה העיקר, "בחדר מדרגות משותף קיימת הבעיה שאין ניכר מי הדליק" (פסקי תשובות, עמ' תסו).

ג. הדלקה בחדר מדרגות, ליד פתח הדירה. מלבד הבעיה הקשה של חוסר מקום, קשה לראות בכך הדלקה בפתח הפונה לרשות הרבים. חדר המדרגות יצא מכלל ביתו של אדם, אך פתח דלת היציאה מן הבית אל חדר המדרגות לא הפך בכך לפתח הבית שבו חייבו חז"ל להדליק. האם פירסום הנס מתקיים בדיירי הבית המשותף ואורחיהם?

ד. הדלקה בחלון הפונה לרשות הרבים. יש מקום לומר שזו התשובה המועדפת ביותר, כי כיון שאין תשובה טובה יותר, אנו חוזרים בכך אל תקנת חז"ל המקורית. אולם יש להתמודד עם הבעיה שאין העין שלטת בנר.

נבאר את המונח "שאין העין שלטת". הגבלה זו נאמרה במספר דינים. בגובה סוכה, בגובה קורה של עירוב מבוי, ובנר חנוכה. בכל אלו, יש דרישה שאדם ממוצע יוכל להבחין בתיקון שנעשה, בסכך, בקורה שבכניסה למבוי, או בנר. ההנחה המתבקשת היא שאדם אינו זוקף מבטו למעלה מגובה מסויים בשעה שהוא הולך. ואם מבטו אינו יכול לנוח על הנר, הסכך או הקורה תוך כדי הילוך רגיל (סברה זו מופיעה במאירי, כמדומה לי על סוכה), לא התקיימה בכך התקנה שבנויה על פירסום לרבים. הגובה הזה, שתלוי מן הסתם בנתונים כמו גובה ממוצע של אדם והעובדה שבני אדם אינם מגביהים את עיניהם סתם, נאמד על ידי חכמים ב"עשרים אמה" (בין 9.6 מטרים ל-11.5 מטרים לפי שתי שיטות החישוב הרווחות בזמננו).
אמנם, מצאנו מעין אסמכתא בגמרא שיש מקרים שבהם הוכשרה הנחה של למעלה מעשרים אמה. מקרה אחד הוא בעירוב שיש לו "אמלתרא". פירוש מילה זו אינו ברור, אולם נראה מן הסוגיא שזה סוג מסויים של קישוט שמושך את העין להסתכל למעלה יותר, ולכן יש היכר. בדומה לכך, יש מי שמכשיר סכך גבוה מעשרים אמה אם הקורות מגיעות לסכך, כלומר העין מלווה את הקורה עד לסכך. (אין ללמוד מכאן, כפי שנתבאר בטור ובחידושי הרב סולובייצ'יק, אך, כאמור, אין אלו אלא אסמכתאות). וכאן, "יש קצת היכר" – הפמ"ג, משבצות זהב, תרע"א ה'.

נראה לי שההכרעה להדליק בכל זאת בחלון הפונה לרשות הרבים, ויהיה גובהו של הבנין מה שיהיה, בנויה על השיקולים הבאים:
1. עינו של האדם נמשכת בכל זאת כלפי מעלה בנסיבות מסויימות, כפי שנאמר בקטע הקודם.
2. בחנוכה, יש מקום לצפות שבני אדם יתבוננו כלפי מעלה באופן מיוחד, כדי לראות את הנרות שהדליקו בחלונות.
3. אין לנו דרך אחרת לקיים תקנת חכמים.
יש לשים לב לשיקול השלישי. הוא הוא שמאפשר לנו להסתמך על שני השיקולים הראשונים. בלעדיו, בוודאי שלא היינו סומכים עליהם. אך המציאות המשתנה מאלצת אותנו למצוא את הפתרון הקרוב ביותר לתנאים שהעמידו חז"ל.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/12/2003 07:46 לינק ישיר 

לקראת חנוכה תשס"ד!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/12/2003 05:52 לינק ישיר 

http://hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=244060

בברכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/12/2003 08:36 לינק ישיר 

מיימוני,
כתבת "אבל ברור שלכל השיטות והדעות הדלקה בבית אינה אלא דיעבד. מצב שאינו ראוי מלכתחילה. לכן יש לחפש פתרונות אחרים שמאפשרים לפרסם את הנס בחוץ, כעיקר תקנת חז"ל"
היום, כשיש אפשרות הרבה פעמים להדליק גם בפנים וגם בחוץ, לא ברור לי שיש עדיפות להדלקה בחוץ. הספק שלי הוא מצד שני דברים:
1) השינויים שהוכנסו במהלך הדורות בהלכה הזו והתוקף שלהם.
2) המשמעות של פירסום הנס: מהי בעצם המטרה שלו, כלפי מי היא אמורה ועוד.

כשהרמ"א מתייחס לזמן ההדלקה הוא כותב: הנה יש אומרים שבזמן הזה שמדליקין בפנים אינו צריך ליזהר להדליק קודם שיכלה רגל מן השוק, ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה. (תרעב)
הרמא טוען פה, שאין צורך לדקדק ולהדליק בזמן בימיו, בגלל שמדליקים בפנים וכך הנימוק של תכלה רגל איננו רולוונטי. ונראה שהוא בהחלט חושב כמוך, שההדלקה בפנים היא לא מלכתחילה, ושהיא תוצאה של הכרח בלבד. הוא לא מציין מהו ההכרח אבל מסתבר שהגורם היה סכנה, כמו הסכנה שאליה כוונו האמוראים בשבת כ"א ע"ב- "ובשעת הסכנה- מניחו על שולחנו ודיו".
אבל הט"ז כותב בנימה שונה לגמרי: "שעכשיו מדליקין ממש בפנים כו' לאפוקי מקושית הטור שבזמנו היו דליקים בפתח הבית היו עושין… עכשיו שמדליקין ממש בפנים ולא אכפת לן כלל לעשות היכר לבני ר"ה ע"כ לא אכפת לן… (הלכות חנוכה תרעב א). פה אפשר אולי לשמוע משהו אחר, הט"ז בכלל לא אומר שצריך להזהר. להיפך, הוא טוען שלא אכפת לנו בכלל מרשות הרבים!
לדבר הזה יכולות, אולי, להיות שתי סיבות, היוצאות משני הדברים שציינתי למעלה- הסתכלות על שינויים שנכנסו להלכה כחלק אינטגרלי שלה, לא כמצב זמני, אלא התפתחות טבעית, שאין סיבה לשאוף כל הזמן לבטל אותם ולהחזיר את הגלגל אחורנית.
אבל מה שנראה לי יותר משמעותי אצלו, הוא חוסר האיכפתיות שלו לרשות הרבים. יכול להיות שהוא גורס שהיום חשוב יותר לפרסם את הנס פנימה, בקרב בני המשפחה, בקרב הסביבה הקרובה יותר?
וחשבתי שאולי פעם, התא המשפחתי או הקהילתי הקרוב, היה מגובש יותר וכך היה יותר מקום לנסיון ליצור השפעה בחוץ. ושהיום, זה השתנה, הכל כל כך פרוץ כלפי חוץ, וכך נהיה חשוב יותר קודם כל להשפיע ולחבר את המקום הפנימי יותר לפני שיוצאים החוצה? שאולי הבית הפך למעין "חוץ" ולא רק שאפשר לקיים בו מצוות פרסום הנס, אלא גם חשוב יותר לעשות את זה קודם כל שם?!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/12/2003 08:50 לינק ישיר 

תמיד לומדת

עלינו להבדיל בין הטעמים של הפוסקים לבין הסברות שאנו עשויים לייחס להם.

כיון שאיני עוסק כרגע בדיני חנוכה, איני יכול לומר בוודאות מה טעמו של הט"ז. עד כמה שזכור לי, המחלוקת בינו לבין הרמ"א היא בשאלה מה היה טיב תקנת האמוראים. האם התקנה הפכה להיות הדלקה לבית, או שזה רק מצב דיעבד, כפי שהיטבת לנתח.

אך מה הן הסברות? ניתן לומר שאלו הערכות שונות של תקנת חכמים. האם לנוכח ההכרח להדליק בבית שונה כל עיקר התקנה, או שהדבר נוצר רק כדיעבד ותו לא, ואין מקום לחפש משמעויות נוספות בעומק מתחת לקביעות אלו.

מצד שני, אנו עשויים לפרש את הדברים כמתייחסים לרקע החינוכי של נר חנוכה, פירסום הנס, ואז הדברים יכולים להתפרש כשיטתך. האם יש לפרסם לרבים או שאדם יפרסם קודם כל לביתו -ולעצמו.
ואלו סברות נאות, שמדברות במיוחד אלינו בדורנו.

עם זאת, חוששני שאנו מעמיסים בדברי הפוסקים דברים שלא נתכוונו אליהם - ואולי כך היא דרכה של תורה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/12/2003 09:11 לינק ישיר 

* אוקיי. מקבלת- אז בלי לייחס את הסברה החינוכית לט"ז..

(האם לגיטימי לחשוב כך כחשיבה אישית/מקורית ולהכריע להלכה עפ"י ההסתכלות הזו?)


בכל מקרה נראה שהוא לא חושב שהדלקה בפנים, בימיו, היא דיעבד.



* לגבי פרסום הנס, אינני יודעת בעצם מהו בעצם משמעותו של הפרסום- האם רצו לחזק בזה את הלאומיות? א"כ, האם הפרסום נועד ליהודים כדי ליצור ולחזק את גאוותם הלאומית, או שיש בו הכרזה כלפי שאר העמים?
או שהפרסום נועד, בכלל, לחזק איזשהי אמונה דתית כמו -הבטחון בשם שעשה לנו ניסים?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/12/2003 09:20 לינק ישיר 



תמי,

הכוונה המקורית בפרסום הנס היא לחזק את האמונה והביטחון בשם.

אך מה לעשות שהפרסום הנס הפך לגאווה לאומית כדברי פיני גרשון מאמן מכבי ת"א שאחרי ניצחון במשחק נגד הקבוצה היונית אמר: יש ה' בשמיים, והוסיף הרב עובדיה (חובב ההמון) ואמר להמון המשתלהב: זה ניצחון המכבים על היוונים...






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/12/2003 10:28 לינק ישיר 

מיימוני,
אולי היום, שהרחובות רחבים, רואים בקלות נרות שהודלקו בחלונות שגובהם למעלה מכ' אמה. ולכן מי שסובר שסוכה הגבוהה למעלה מכ' אמה פסולה, כי לא שלטא ביה עינא, מודה בסוכה רחבה שהיא כשרה.

ובקשר לדעת הט"ז, מעניין לציין שהרב יהושע מנחם ארנברג, שהיה אב"ד ת"א, טען בספרו דברי יהושע שהואיל והיתה שעת גזירה ובטלה התקנה להדליק ברה"ר, כיוון דבטלה בטלה ושוב לא חזרה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/12/2003 11:33 לינק ישיר 

בס"ד
שתי הערות / הארות בינתיים.
ראשית נתעלמה מההקדמה החשובה לענין הנס של חנוכה ("מאי חנוכה" )מילותיו הניצחיות של הרמב"ם "חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה"
וחבל כי יש המוני תלמידי חכמים בדורינו שדוקא ענין זה מבטא יותר מכל במשנתם את ענינו של החג.
דבר נוסף, לאורך כל העיסוק האובסיסי כמעט, ולא חדש בכלל ב"פירסום הנס", נשמט ההכרח שתהיה שייכות והכרה בין המדליק והמודלק, בין הנרות והאדם.
השייכות הזו גוררת אחריה כמה נפקא מינות להלכה,
ומעבר לסוגיא החינוכית נראה כי במקום שאין לאדם יכולת לשייך את הנרות אליו, או אל ביתו לא תיקנו חכמים כלל עליו איזו מצוה של הדלקה(בהתעלמות כמובן מהתקנה הכנראה מאוחרת של הדלקה בביהכ"נ שהיא מצוה ציבורית ואינה ענינו של היחיד)
זה מסביר כמובן מה שטועים רבים לחשוב שאם הם בדרך הם צריכים לאלתר הדלקה, מה שאינו נכון בכלל כי על בסיס מה שאמרנו שעיקר תקנת חכמים היא "נר איש וביתו" כשאין בית ואין איש בבית אין גם מצוה כלל.
מה שאתה מציע מיימוני במחילת כבודך להמציא דרכים ל"פרסם את הנס", מתעלם מכל עיקר ענינה של המצוה שאינו רק בפירסום הנס אלא גם בקשר בין האיש הבית והנר.
שוב חג שמח!!





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/12/2003 04:36 לינק ישיר 

אריק,
תודה. ראיתי כמה פעמים את הגישה הזו אצל חוקרים. נחמד לקבל חיזוקים לזה.


איקה,
היום הספקתי לקרוא המון חומר בנושא. הסטורי ותורני. ומצאתי המון דעות לכאן ולכאן. אבל היה מעניין מאוד שניתן היה לחלק הרבה הסתכלויות על מהות הפרסום בצורה מאוד ברורה על פי עולמו של הכותב. החלוקה היתה בעיקרה פוליטית- כותבים בעלי אוריינטציה ציונית למשל, ניווטו בברור את העובדות שידועות לנו מאותה תקופה לכיוון הלאומי וכך עשו בעלי נטיות ידועות אחרות.


משתדל,
לגבי הערה 1, ראיתי אצל הרב שמואל ספראי שטוען שמן השאלה "מאי חנוכה" ומן התשובה שבברייתא שמספרת על הנס בפך השמן, אין כל רצון וכל כוונה לצמצם את דמותו של החג רק למסגרת נס פך השמן. כי אם תשים לב למבנה של הסוגיה ולנוסח הנכון שבגמרא תשים לב שהסוגיה קשורה למשנה הדנה "במה מדליקין" נרות שבת ומכאן באה הגמרא לדון בדיני הדלקת נר חנוכה. בסיומה של הסוגיה שואלה הגמרא: "מאי חנוכה" וכו'. הנוסח הנכון שבגמרא הוא כנוסח המצוי בספר השאילתות: "מאי נר חנוכה". אחרי שהגמרא עסקה בדיני נר חנוכה היא שואלת, בעצם, מה טעם מדליקים נר בחכנוכה. כשהשאלה היא לא על כלל חנוכה, כי ברור להם שזה על שם נס ההצלה וחנוכת המזבח שהיה שומם, אלא "מאי חנוכה"= "למאי קבעו חכמים נר".
(פחות או יותר ציטוט מדבריו)

לגבי הערה 2, דוגמא לנפקותא הלכתית חזקה להסתכלות בה עיקר ההדלקה "נר איש וביתו" קושרת את ההדלקה לנושא הבית, ההארה של המקום הפרטי. אפשר לראות בפסיקה של ר' משה פיינשטיין באגרות משה: "מי שאין לו בית כלל וישן בחוץ, כגון שנמצא במדבר וגם כשאירע שלא היה בביתו ויהיה בדרך כל הלילה ואין לו מי שידליק בבית… ליכא חיוב שלא בבית". כשהוא ניתלה על דברי רש"י שכותב שברכת הראיה (כלומר, לברך על הניסים כשרואים נרות חנוכה דולקים) הוא דווקא במי שיושב בספינה, שהוא מברך על נרות שרואה (מהחוף כנראה). ורשי איננו כותב שם שצריך להדליק, ושרק אם אין לו נרות, הוא יכול לצאת ידי חובה בראייה, אלא שמלכתחילה הוא מברך על ראיית הנרות , ללא שמעורב כאן בכלל עניין של אונס.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/12/2003 08:20 לינק ישיר 

איקה יקרה.

כתבת: "הכוונה המקורית בפרסום הנס היא לחזק את האמונה והביטחון בשם. אך מה לעשות שהפרסום הנס הפך לגאווה לאומית כדברי פיני גרשון מאמן מכבי ת"א שאחרי ניצחון במשחק נגד הקבוצה היונית אמר: יש ה' בשמיים.

איני יודע מיהו פיני גאון, אך ידוע לי שהרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג, סוף הלכה א) מביא כחלק מהנס את "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני", ואף שבין ה"מולכים" במלכות זו, היו יהודים למחצה, לשליש ולרביע, או אפילו פחות מזה, מגדיר הרמב"ם את מלוכתם כ"מלכות לישראל".

בעודי בדברי הרמב"ם ברצוני לציין לדברי הרמב"ם "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב", שימי לב גבירתי ללשון הרמב"ם, שלא כתב "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שידליקו", אלא שהתקנה היתה שיהיו ימי הלל ושמחה וההדלקה היא "ומדליקין".

למה?

הרמב"ם כתב שההדלקה היתה "להראות ולגלות הנס", אך מה היה הנס?

נראה שלדברי הרמב"ם הנס היה "וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני", ואילו נס השמן היה רק תוצאה ממנו.

קיימת תיאוריה, שרק לאחר שהחשמונאים "התקלקלו", שמו חז"ל את הדגש על נס פך השמן, בעוד שתחילה הוא היה חג של גאווה לאומית חשמונאית, על נס הצלחת המרד, נס וחג שאינם שונים משאר החגים המנויים במגילת תענית, וכפי שהוא בספר מכבים ב.

עדות לתיאוריה זו אנו יכולים גם להבין מכך, שסיפור חנוכה, לא נזכר בתלמוד, מלבד אותו ציטוט ממגילת תענית, המופיע כבדרך אגב במסכת שבת, אף שמוזכר פעמים רבות בתלמוד כיום וכתאריך, משום שחנוכה מסמל מרד שהצליח, ושהחזיר מלכות לישראל.

וזה לא טוב ליהודים, מהיהודים והגויים.

יהודים לא מורדים.
יהודים לא נלחמים.
יהודים לא מנצחים.
היהודים רק נרצחים.










תוקן על ידי - נישטאיך - 16/12/2003 8:30:55



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/12/2003 08:47 לינק ישיר 

נישטאייך,
ציונות בפורום זה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/12/2003 10:35 לינק ישיר 

נישטאיך,

כמוך גם יש טענה של החוקרים שדי התפשטה שאומרת שחכמי ישראל העדיפו להשתיק לגמרי את הפן הלאומי של חנוכה ולהשכיח את ימי החשמונאים ובתור הוכחה לכך הביאו את העלמם הארוך של ספרי המכבים, את התעלמות הגמרא ב"מאי חנוכה" מנושא הנצחון, את אמירתם התוהה של חכמי הגמרא, בדורות שאחרי- "מאי חנוכה" מה זה בכלל החנוכה הזה שאנחנו לא מכירים אותו/בו בכלל. ועוד..

ומדוע בעצם שנחשוב שהיתה מגמה של התעלמות מן החשמונאים? איזה מניעים אפשר לייחס למהלך כזה?
אולי:
1) כתוצאה ממתיחות בין בית דוד ובית חשמונאי בעקבות השתלטותם של האחרונים על המלוכה.
2) אולי בגלל סופם הרע משכיחים את תחילתם. כי הרי בהמשך הם נעשו רשעים, הרגו ת"ח והצטרפו לצדוקים. מן שכתוב הסטורי שנועד ליפות אותו..
3) אולי בזמן הגמרא היה מסוכן להזכיר את נצחון היוונים, שלא ישמע מתוך כך שאיפה לעצמאות שיש בה אפשרות של מרידה ברומאים.
4) נסיון כללי ליחס לפרושים התעלמות מנקודות ארציות. לומר שהם לא התעניינו במלכות בארץ ובעולם צבאי ומדיני. אלא, מבחינתם, הכל סביב התורה והרוחני במנותק לחלוטין מהריאליה של החיים.


אלה הכיוונים שמציג שמואל ספראי במחניים ל"ז, כמוטיבציות אפשריות של החכמים כשהם משכיחים את בית חשמונאי- על פי טענת המשכילים.
אבל הוא גם עונה עליהם אחת לאחת ומפריך אותם:

ואפנה אותך למקור, הוא יהיה הרבה יותר מדויק וזורם מהסיכום שלי. לדעתי, שווה קריאה:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hasal.htm



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/12/2003 11:00 לינק ישיר 

שני הערות, אם אפשר, לסעיפים 10; 15 שבסקירת הלכות חנוכה של מיימוני:
10) הנכון הוא חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. יוצא אם כן שזמן הדלקת נרות חנוכה הוא 50 דקות, מהשקיעה עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים (והרי בימים השוים בא"י זמן השקיעה הוא 20 דקות). וכ"ה מנהג חב"ד שהנרות ידלקו 50 דקות.
15) בד"כ מנורות חנוכה יש להם גב. ובד"כ כשהיה האדם מדליק נרות החנוכה על פתח ביתו מבחוץ, היו העוברים ושבים רואים את הנרות מאותו כיוון שהיה מדליק. משא"כ כשמדליקים ליד החלון, צריך לדייק שהמנורה אין לה גב. או להניח את המנורה עם הפנים לחוץ, ולהדליק בצורה דחוקה, עם זהירות דחיקת השמש המדליק לבין גב המנורה לבין החלון. פעם בהתוועדות, לעג הרבי להידורים אלו, כאשר המנהג הוא שמדליקים על פתח ביתו מבפנים.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-16/12/2003 11:04 לינק ישיר 

אני חוזר על מה שכתבתי באשכול סמוך:

הרמב"ם מדגיש שעיקר הנס הוא חזרת מלכות לישראל. וכבר ציינו חוקרים שנס פך השמן אינו מוזכר במקורות ארצישראליים אלא רק בבבלי. לפני שנים עברתי על קרובתו של ר' אלעזר הקליר לחנוכה וגם בה אין אזכור לנס פך השמן (אם זכרוני אינו מטעה אותי).
ומכאן שעלינו לחגוג חזרת מלכות לישראל אפ' אם המלכות די מהר הדרדרה והפכה לצדוקית.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אשכול ההלכה: חנוכה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.