בית פורומים עצור כאן חושבים

מוזיקה בימי בין המצרים, וספירת העומר

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/7/2008 00:32 לינק ישיר 
מוזיקה בימי בין המצרים, וספירת העומר

 

איסור שמיעת מוזיקה בשלשת השבועות מפורסם. תעשיה שלמה של קלטות שירה ווקאלית מתפרנסת מאיסור זה. בעיני רבים איסור זה הוא אחד מתקנות חז"ל בזמן הסמוך לחורבן, כמו האיסור להסתפר ולערוך חתונות (שאף אלו זקוקים לדיון בפני עצמו).

 

מן הראוי אפוא לעמוד על מקור האיסור.

 

ובכן, לאחר חיפוש ועיון מדוקדק, מתברר כי מקור האיסור הוא... (לא המשכתי את המשפט, כי אין מקור).

 

ואלה תולדות האיסור: המגן אברהם, שחי לפני כ-350 שנה בלבד, כותב (סי' תקנ"א סק"י) "...ונראה לי דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך".

 

דין ללא מקור, "נראה לי", ללא שום הוכחה לענין, ואף איסור זה מוגבל ל"ריקודין ומחולות" בלבד. באופן פשוט, ההגדרה ריקודין ומחולות היא משהו בסגנון חתונה, ולא איזה ריקוד מהלך בסוף סעודת ברית מילה.

 

משם והילך, למרות האיסור על המחולות, מתפתח מחול וריקוד מדהים סביב משפט זה. אין אף אחד שקם לברר מדוע כך "נראה לי". אף אחד אינו מפקפק במה שנראה למגן אברהם, ולא קם לומר "ולי אינו נראה". נהפוך הוא. תוך כמה דורות מתווסף לאיסור זה, "כמובן", האיסור על נגינה בכלי זמר. מוחלט שהיא בכלל ריקודין ומחולות, ואף היא נאסרת.

 

האמת, שעד כאן עדיין ניכרת ההגינות במְפַתְחֵי ההלכה. המגן אברהם כותב בפירוש שאין לו מקור לכך. "נראה לי". גם האיסור על כלי זמר בעקבות כך, הגיוני וסביר. בתקופה שלפני 200-300 שנה, כלי זמר היו מקוריים (ולא טייפ או רדיו), לא מצויים, והשימוש בהם היה באירועים חגיגיים ביותר, ולווה בדרך כלל גם בריקודים ומחולות. ניתן לראות את הריקוד, שאינו דורש משאבים מקצועיים וכלי זמר, כדבר פחות משמח מכלי זמר עצמם, וניתן לראות איסור בכלי זמר, קל וחומר מאיסור הריקוד.

 

עם התפתחות הטכנולוגיה, והפיכת המוזיקה המוקלטת לדבר השוה לכל נפש, שוב אין הקל וחומר עומד במקומו. ניתן היום לומר בוודאות שאין הבעת שמחה בשמיעת מוזיקה אף לא קרוב לשמחה שבריקוד ומחול. עם זאת, כדרכם של איסורים נספחים שגדלים ומפתחים עצמאות, הפך איסור המוזיקה ליצור חי בפני עצמו. "ודבר ברור ששמיעת מוזיקה מוקלטת היא ככלי זמר עצמן".

 

לא אאריך בכל פרט, רק אציין את סיכום דעות הרבנים, כלשונו של המלקט "פתחי תשובות" (הרב שמשחה רבינוביץ, מלקט דברי הפוסקים האחרונים לפי סדר השולחן ערוך, בסי' תקנ"א). לקרוא ולא להאמין... (ההוספות בסוגריים שלי. אני בעודי)

 

"אסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך. ובכלל זה, האיסור לנגן בכלי זמר, ולשמוע נגינה מטייפ, וכדומה.

ואפילו קלטת המשמיעה שירה בפה, בלא ליווי כלי זמר.

ורבים מחמירים בשירה בפה אפילו בלא ריקודין ומחולות בימי בין המצרים.

אמנם, שירה בפה בשעת הלימוד או התפילה, לעורר הכוונה - אין לאסור (אמר הכותב: ודבר זה צריך עיון גדול, שהרי אדם המעורר הכוונה בתפילה על ידי הנגינה, דבר ברור שעלול הוא ליפול בדביקות עצומה, ולפצוח בריקודין ומחולות, ואיך התירו דבר זה?! אתמהה)

וכן ליכא איסור בשירי דביקות בהשתפכות הנפש השוברים הלב ומביאים התעוררות ליראת ה' המזמרים בהתאספות יראי ה' או לקטנים בבית תלמודם" (שימו לב למספר הפרטים הנצרכים להתיר! וכאן הבן שואל, האם " שירי דביקות השוברים הלב ומביאים התעוררות ליראת ה' המזמרים בהתאספות יראי ה'" שאינם "בהשתפכות הנפש", אף הם מותרים? ומהו גדר "השתפכות הנפש"? מובטח לנו שתוך כמה שנים יצא קונטרס שלם " בגדר השתפכות הנפש והמסתעף"...).

 

לאחר מכן מובא שם דיון ארוך אודות שירה ו/או ריקודים בסעודת מצוה.

 

בירור נוסף שהובא שם האם מותר ללמוד נגינה בימים אלו (כידוע שיש בלימוד נגינה שמחה גדולה ועצומה...), דבר שמתירים אותו משום דבר האבד. באחרונה הגדיל לעשות, עד שאסר לתלמידים לחזור ולהתאמן בביתם על לימודי הנגינה, שהרי דבר פשוט שתלמיד המתאמן ומוציא אי אלו שירים קטועים מן האורגן, הרי זה אסור בקל וחומר מריקודין ומחולות.

 

כל זה אסרו גם בספירת העומר, דבר המצריך גם הוא מאמר בפני עצמו, לבדוק את התפתחות האיסור הנורא.

 

לא יכולתי להאריך בכל פרט ופרט, אבל הדברים ברורים למעיין.




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/7/2008 00:34 לינק ישיר 

והנה, בשבוע זה נתפרסם בעמוד הראשון של עיתון "קול העיר", כותרת נפלאה:

מרן....: "אסור להאזין למוזיקה ווקאלית בשלושת השבועות."

ובגוף הכתבה (השמטתי שמות המדוברים, ההדגשות וההוספות בסוגריים שלי. אני בעודי):

"דברי מרן הג'... מתפרסמים בספר ההלכתי "ויאמר שמואל", של הרה"ג..., מאישי ההלכה באלעד, מעורכי "מכון ירושלים", ומחברו של הספר הנודע "שלהי דקייטא" (אני חוזר! "הספר הנודע שלהי דקייטא"...)

בספר מוקדש פרק, לסוגיית שמיעת מוזיקה בשלושת השבועות, בימי ספירת העומר, ובכל ימות השנה (הכינו עצמכם לאיסור נוסף), כאשר בין הדברים מובאת דעתו של מרן הג'..., האוסר להאזין לשירה ווקאלית הנשמעת ברדיו, ברשמקול או בדיסק.

...הספר, כולל מאמרי הלכה... שעלו על שולחן המחבר, המכהן כיו"ר הוועדה ההלכתית המייעצת ללשכת מ"מ ראש עיריית אלעד...

(כלומר, באותם חמשה ימים בשנה שראש עיריית אלעד יוצא לחופשה, הרי לא יתכן להשאיר את העיר בלי ראש, ולכן יש לו ממלא מקום. אותו ממלא מקום, שלא יכול להסתדר רגע בלי ייעוץ הלכתי, מינה וועדה הלכתית מייעצת לימים אלו, ובראשה עומד בעהמ"ח ספר הנודע "שלהי דקייטא"...)

 

לשיפוטכם...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/7/2008 00:53 לינק ישיר 

שאלות קטנות

1. (אינני מכוון ספיציפית להלכה שנפסקה בספר כלשהוא. אני מתכוון לרעיון. אם כי ודאי יש לו גם השלכות) כידוע בתשעה באב מצווה להתענות, ולא לאכול כלל. זהו חלק מהצער על החורבן. והרי אדם רגיל לאכול בכל יום שלוש ארוחות, ואם כן איזו שמחה יש באוכל? כמו כן, נתאר לעצמנו אדם עשיר שמדי ארוחה בארוחה הוא שוחט כבש שלם לו ולבני ביתו המעטים. האם לאדם זה יותר לאכול בשר בסעודה המפסקת?

2. מה המקור לק"ו?

3. בעניין "פרטי" "השתפכות הנפש" אני חושב שיש פה עניין כללי שיש לבררו - עד כמה עלינו לדקדק בדברי הפוסקים?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2008 00:58 לינק ישיר 

[אתה בעודך,

אם היית מכיר את עיריית אלעד והנפשות הנזכרות כמוני, היית צוחק הרבה יותר. אלא מאי, בספר המפורסם "דברי קישקשתא" יש איסור מפורש לצחוק מבדיחות בשלושת השבועות].

 

_________________

אוי לשכן
ואוי לשכנו




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/7/2008 02:45 לינק ישיר 

מיכה!

א. אכילה בתשעה באב, וכן איסור אכילת בשר בסעודה המפסקת, נאסרו בפירוש בחז"ל (משנה תענית פ"ד), והם איסורים העומדים בכוחות עצמם. השאלה האם הם מדין שמחה או לאו, זהו נושא לדיון שאינו משנה את עצם האיסור.
לעומת זאת, איסור נגינה אינו אסור בפירוש בשום מקום, אלא מקל וחומר מריקודים ומחולות שכתב המג"א, ואם כן, ברור שאם הקל וחומר אינו קיים, שוב אין שום בסיס לאסור.

ב. מקור הקל וחומר, ראה בפסקי תשובות הנ"ל בהערות, רשימה ארוכה של ספרים האוסרים נגינה, שכולם נשענים על קל וחומר זה.

ג, בגדרי "השתפכות הנפש", דבר ברור שאין מה לדון בענין זה, ולא כתבתי זאת אלא בדרך הלצה. עצוב לראות, שהרבה מהרבנים כן מדייקים בכל פסיק בדברי האחרונים, ומייחסים להם רמת דיוק דקדוק ודקדקנות שהם עצמם לא העלו בדעתם.


==================================================


שכן!

אכן, זה היה יכול להיות מצחיק. אבל, במצב של דורנו, איזה רב יעז להתיר אחרי פסק מפורש בשמו של רב מפורסם, שהופיע שחור על גבי עיתון, ועוד בעמוד הראשון?!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/7/2008 09:24 לינק ישיר 

אני מניח שברקע הדברים מונח האיסור הכללי לנגון בכלי זמר בימינו, ולכן מחמירים בו לפחות בג' השבועות. והדבר מסתבר ומתקבל. אמנם יש להאריך בזה טובא, וכבר נדון הדבר במחזותינו (לינקי?).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2008 13:32 לינק ישיר 

 ראש השנה דף יח :

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב +זכריה ח+ כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה. קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי! - אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2008 14:45 לינק ישיר 

וגם המ"א בהל' ספירת העומר (תצג, א): לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור.
ומקור המנהג הוא מהגאונים, שאסרו שמחה בספירת העומר (תשובות ופסקים חכמי אשכנז סי' סט): כתב רב שרירא גאון ... גזרו חכמים שלא לעשות שמחה בין פסח לעצרת.
ומקור המנהג הוא בדיני אבלות,  שאסור ליכנס לבית המשתה שיש בו ריקודים.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-27/7/2008 15:33 לינק ישיר 

"אני מניח שברקע הדברים מונח האיסור הכללי לנגון בכלי זמר בימינו, ולכן מחמירים בו לפחות בג' השבועות. והדבר מסתבר ומתקבל"

מסתבר ומתקבל שזו אירוניה.
שאם לא כן, הרי ממאי נפשך אם זה האיסור יש לשמור עליו כל השנה, ואם הקלו בו העם ולא מיחו בהם, מתסבר ומתקבל שהמג"א אינו הסמכות שישי בכחה לחדש את ה"מסתבר ומתקבל" לבין המצרים, ואל תשיבני מספירת העומר, שכידוע הרמב"ם כלל לא הזכיר את ה"מסתבר ומתקבל"...
לפיכך:
לדעתי: "מסתבר ומתקבל" שנמצאה דרך חדשה ליצור איסורים כי הם "מסתברים ומתקבלים"...אבל הרי זה אינו מסתבר ואינו מתקבל כלל, ולכן מסתבר ומתקבל שא"א לחדש זאת מדעתנו.

וכל האמור כאמור כתבתי לפי המסתבר ולפי המתקבל...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2008 22:29 לינק ישיר 

שאלות בהל' ת"ב (מחשב ומוזיקה)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1039975

תזמורת בימי הספירה?
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1391663

_________________

בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2008 23:13 לינק ישיר 

המג"א אינו פועל כאן מכוח סמכות כלשהי, אלא מחווה את דעתו כיצד ראוי לנהוג. אני לא רואה מה הבעיה בסברא שראוי לשמור את האיסור לפחות בג' השבועות.  מי שמתעקש, כמובן לא יקבל מאומה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2008 02:58 לינק ישיר 

לדעתי, שמיעת מוסיקה מותרת.
היא אינה בכלל מחולות.
אלא אם היא בכלל שמחה, וזה תלוי במציאות.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2008 19:05 לינק ישיר 


למרות שאיני חובב חומרות, דומני שהשאלה היותר גדולה היא איך כולי עלמא מקילין בשמיעת מוסיקה כל ימות השנה בניגוד למפורש בגמרא ולפסק הרמב"ם ודומני שגם השו"ע, וכדברי הרב מיכי.

למיטב זכרוני מי שתולה את המנהג לא לשמוע מוסיקה בשלושת השבועות ובימי הספירה על בסיס ההלכה הנ"ל הוא ה'אגרות משה', בבחינת, כך היה ראוי לעשות (בגלל החורבן), וכיון שאין הציבור עומד בכך אז לפחות ישתדלו בעתות שבהם מקובל להתאבל על החורבן.

ולענ"ד יש בכך הגיון, לפחות ביחס לשלושת השבועות או תשעת הימים או שבוע שחל בו (מר כי אתריה וכו').

מה שמוזר בעיני הוא השלילה הגורפת של כלי זמר כלשהם מחד, ומצד שני הטרנד של מוזיקה חסידית ווקאלית. לפי הנוהג שהתפשט בערוצי הקודש בשנים האחרונות, מותר להשמיע ניגוני חתונה שמחים בסגנון 'עוד ישמע...' בביצוע מקהלה חסידית ללא קול, אבל אסור להשמיע ניגון עצוב מלווה בכלי נגינה, נניח 'אם אשכחך' של שוואקי. הא לנו דוגמא מצויינת לתופעת הקרבת רוח ההלכה והגיונה על מזבח הדקדוק באותיותיה.

חבל שלא לומדים ממנהג החופשיים לציין את ימי הזיכרון שלהם בהשמעת מוסיקה נוגה, בעיקר שירי שכול שכמעט ומיועדים לימים כאלו. כל מי שמכיר וחווה את האפקט של זה על ציבור רחב ואת הטמעת המסר באמצעות המוסיקה, יכול רק לקנא.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/7/2008 00:52 לינק ישיר 

הודעת ממללא באשכול שבלינק הראשון למעלה -

ממללא:

אותי מעניינת יותר שאלת המוזיקה.

בימינו, מוזיקה אינה בהכרח דבר המזוהה עם שמחה. אדרבה, ישנם סוגי מוזיקה שמסייעים 'להכניס' את האדם לתחושת אבל ולענ"ד יש מקום לעודד אותה בתשעת הימים ולא לאסרה. חלק ניכר מהשירים ה'חסידיים' המרגשים מבוססים על פסוקים ממגילת איכה, למשל.

מאידך,

בשנים האחרונות עם התרבות 'ערוצי הקודש' התפתח טרנד של הקלטת מוזיקה חסידית ווקאלית המושמעת בתשעת הימים בהיתר לכו"ע. אזני הבחינו כי לעיתים מדובר בשירים שמחים ובטקסטים שאינם מתקשרים עם אבל.

האם אין כאן בלבול ופספוס מסויים?

_________________

בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2008 02:28 לינק ישיר 

ראה ממללא ונזכר הלכה.

ראיתי בחוברת הלכות מהרב אליעזר מלמד, שחולקה בשבוע שעבר במצורף לעיתון "בשבע", את החילוק בין שלשה סוגי ניגונים, ניגון עליז, ניגון סתם, וניגון עצוב.

לדעתו, כלי זמר או טייפ של ניגון עליז אין לשמוע כל שלשת השבועות, ניגון סתם רק בתשעת הימים, וניגון עצוב מותר לעולם.

גם שמעתי פעם שאצל גאב"ד מאקווא נהוג לשיר ניגונים מעוררים בציבור בליל תשעה באב עצמו. (האם מישהו יכול לאשר זאת?)




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-29/7/2008 16:04 לינק ישיר 


דיון מקביל עם כמה מקורות ממשיים ותובנות שחלקן מוסכמות:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2185627&forum_id=771



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מוזיקה בימי בין המצרים, וספירת העומר
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.