בית פורומים עצור כאן חושבים

טיבם ואמינותם של מגידים - מהנבואה עד הזוהר ורמח"ל.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/8/2010 22:17 לינק ישיר 

אז בבקשה עיין בישעיהו (לד).

לי לא קשה להבין את אמונת האבן עזרא בשדים, הוא האמין בעולמות עליונים עמוסי מלאכים, ובמזלות מכווני אנשים. כך ששדים משתלבים יפה בנוף.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 22:18 לינק ישיר 

כלל באבן עזרא, "והטעם" "והקרוב" זוהי דעתו האישית,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/8/2010 22:20 לינק ישיר 

בעלהגדה כתב:
אז בבקשה עיין בישעיהו (לד).

לי לא קשה להבין את אמונת האבן עזרא בשדים, הוא האמין בעולמות עליונים עמוסי מלאכים, ובמזלות מכווני אנשים. כך ששדים משתלבים יפה בנוף.


הבעיה שלא היה לו אמונה בכלל



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/8/2010 22:26 לינק ישיר 

אבן עזרא ויקרא פרק יז

(ז) לשעירם הם השדים, ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם, והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים. ומלת עוד תורה שכן היו ישראל עושין במצרים. אשר הם זונים כי כל מי שמבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו, שיחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. (כלומר אפי כוחות עליונים ומזלות לא האמין, הוא חשב שכמו אש שורפת, כך כוכבים, האם צודק הוא או לא בעניין ? אין למדע תשובות בעניין כרגע,) 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/8/2010 22:30 לינק ישיר 

למקסמן


"ז) לשעירם הם השדים, ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם, והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים (= מאמינים כלומר המאמינים בהם הוא מגדיר אותם כמשוגעים) כדמות שעירים."

לפי הנאמר בפרוש זה אין להסיק על יחסו של האבן עזרא לשדים (ולכן צודק בעל הגדה.)

 

לפי פרוש ראשון  שעירים מלשון  "סמרו שערותיו"כלומר כל רואיהם נבהלים למראם.
לפי פרוש שני שעירים מלשון תיישים(שעיר לעזאזל) כלומר המשוגעים רואים את השדים כדמות תיישים.
האבן עזרא מעדיף את הפרוש השני אבל אין זאת אומרת שהוא טוען שהמאמינים הם משוגעים אלא שהמשוגעים רואים אותם כתיישים בעוד שאנשים נורמלים רק מפחדים מהם.(שערותיהם סומרות-ישתער הגוף הרואה אותם)

אמנם לפי ההמשך שכעת ציטטת אכן רואים שיחסו אל מאמיני השדים הוא שלילי מפני שזה גורע מהאמונה בקב"ה אבל אין הוא טוען שהמאמינים משוגעים .




תוקן על ידי צענערענע ב- 01/08/2010 22:37:17




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 22:37 לינק ישיר 

צענערענע כתב:

"ז) לשעירם הם השדים, ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם, והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים (= מאמינים כלומר המאמינים בהם הוא מגדיר אותם כמשוגעים) כדמות שעירים."

לפי הנאמר בפרוש זה אין להסיק על יחסו של האבן עזרא לשדים (ולכן צודק בעל הגדה.)

 

לפי פרוש ראשון  שעירים מלשון  "סמרו שערותיו"כלומר כל רואיהם נבהלים למראם.
לפי פרוש שני שעירים מלשון תיישים(שעיר לעזאזל) כלומר המשוגעים רואים את השדים כדמות תיישים.
האבן עזרא מעדיף את הפרוש השני אבל אין זאת אומרת שהוא טוען שהמאמינים הם משוגעים אלא שהמשוגעים רואים אותם כתיישים בעוד שאנשים נורמלים רק מפחדים מהם.(שערותיהם סומרות-ישתער הגוף הרואה אותם)



שוב: אם יש כזה חיה ששמה שד אז מה הבעיה, כן מאמין לא מאמין, יש או אין ?
למי אכפת איך רואים אותם המשוגעים ?

אם אתם מתעקשים אני יביא בעזרת השם ציטוטים הרבה בעניין מהאבן עזרא,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/8/2010 22:46 לינק ישיר 

מקסמן
אתה ממשיך להסביר את האבן עזרא כמו שאתה מדמה שהוא מאמין ולא כמו שהוא האמין באמת.
את כוונתו "מאמין בהם" הוא מסביר בפרשת האזינו, שיש שהאמינו שהשדים הם "אלוה".

עיי"ש ועיין בישעיהו. חבל שאתה משבש את אמונתו בארבעה מקומות. וכנ"ל הוא האמין מאוד בכוחות על-טיבעיים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 22:59 לינק ישיר 

למקסמן

הציטוטים שתביא לא ישנו את הפרוש של דברי האבן עזרא.

(וההוכחה לכך הוא המשך הציטוט שבו הוא טוען שהמאמינים בשדים הם זונים מתחת האלוקים-אבל הוא לא טוען שהם משוגעים)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 23:10 לינק ישיר 

עוד כלל גדול באבן עזרא:

אבן עזרא שמות פרק כ

(ב) לא יהיה לך דבר הכתוב אלהים כנגד מחשבת עובדימו, כמו ויקח חנניה הנביא (ירמי' כח, י), והאנשים רדפו אחריהם (יהושע ב, ז). וככה דבר שמואל למה הרגזתני (ש"א כח, טו) כי הכתוב דבר כפי מחשבת שאול, ואין זה מקומו לפרש אותו.
 
כך גם האבן עזרא מפרש לפי מחשבת עובדימו, אבל שהוא האמין בהם ?
אבן עזרא ויקרא פרק יט
וריקי מוח אמרו לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף לא אסרם הכתוב. ואני אומר הפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר, והעד האלילים והפסילים.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/8/2010 23:43 לינק ישיר 

צענערענע:

בדקתי עכשיו אצל הרב וייזר ( האבן עזרא ממוסד הרב קוק ) וגם מפרש משוגעים = מאמינים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/8/2010 10:20 לינק ישיר 


*-- .entry-head *

ככל שאני יוצא ונכנס אצל מורים רוחניים, כתות וזרמים, מני גורואים ומעוננים, סדנאות וקורסים, הוגי דעות וסופרים, אני לא יכול שלא להגיע למסקנה שרוחניות אמיתית נמצאת, על פי רוב, רק בשוליים. לא תמיד, אבל איכשהו מרגע שאור הזרקורים שוטף אותך, אתה במקרה הטוב קופא במקומך, ובמקרה הרע הופך לאגומאניק. התהילה משתקת, והכוח משחית. עבודה רצינית, מעמיקה, מתפתחת, חיה, נמצאת לרוב אצל הנחבאים אל הכלים. ולא פחות, זה גם עניין של אותנטיות. חוסר בזיוף. המגאפון מעוות את הקול – קשה מאוד לא לזייף בדיבור אל מול קהל. גם לי זה קורה, אני בטוח, עם כל פוסט נוסף בבלוג הזה.

בדיוק ביום שהעלתי את הרשימה על גפני והרקבון בתוך התנועה האינטגרלית, נסעתי לבית-שמש לביקור אצל אמנון גרוס. ההבדל בין גרוס לאינטגרלים גדול לא פחות מהמרחק בין בית-שמש לקליפורניה. בעוד בכנס התנועה מתענגים האינטגרלים מטפיחה הדדית על השכם והרצאות המחמיאות לתיאוריה המבריקה שלהם, יושב לו גרוס, חסיד ברסלב ותיק וחייכן, בבית דירות בבית-שמש, בתוך ממ"ד שהוסב לחדר עבודה עמוס ספרים, ומפענח צילומי כתבי יד של ר' אברהם אבולעפיה מתוך דבקות עצומה – כנראה תרתי משמע – וללא כל מימון או תמיכה.

אין ספק שגרוס כבר קנה את מקומו בדברי הימים של תולדות ישראל. במשך כעשרים שנה הוא מהדיר ומביא לדפוס את ספריו של אבולעפיה, שמאז שנכתבו במאה ה-13 לא נשמרו אלא בכתבי יד. מכאן שלאחר שסיים להוציא לאור את כל הספרים שהשתמרו כך, שנים אלה הן הראשונות אי פעם שבהן כתבי אבולעפיה מופצים בצורה חופשית וזמינה. כל זאת כאמור אחרי עבודת נמלים של התחקות אחר נוסחים שונים בכתבי יד נעלמים ופיענוח רסיסי אותיות ומילים.

חלק מהעמוד הראשון בכתב היד של ספר "שומר מצווה" לאבולעפיה

פילוסוף, מקובל, נביא

ר' אברהם אבולעפיה, מהגדולים והמשפיעים שבמקובלים, היה נביא נודד. הוא פיתח שיטה (או כמה שיטות) מדיטטיבית של כתיבה + דיבור + נשימה + תנועות ראש סביב שמות האל (בעיקר שם בן ע"ב אותיות) שבעזרתה התיימר לשנות את תודעתו ותודעת תלמידיו ולהביא אותם לכדי נבואה, לא פחות, שהיא לדעתו מטרת החיים. הנה כמה משפטים שמכילים את עיקרי תורתו – שתי הפסקאות הראשונות מציירות את תמונת העולם ותורת הנבואה שלו, שתי האחרונות קצת מהפרקטיקה שהוא מלמד:

<*>

הנביא בעת שהשיג הדיבור הנבואי הנשפע מהשם י"ת ב"ה וב"ש [= יתעלה ברוך הוא וברוך שמו] באמצעות השכל הפועל באדם עפ"י צירוף האותיות הנחשבות בלבבות (חיי העולם הבא, ה')

הם כולם נביאים שמתחילין לאור באור החיים ומשם מתעלים מאור לאור, מתוך משא ומתן של מחשבותיהם המורכבות והמתוקות מן השיתוף והמתקרבות מתוך ריבוי הזכות אל הייחוס, עד שוב דיבורם הפנימי דבוק אל דבור שהוא מעין כל הדבור ומתעלים עוד מדבור אל דבור עד שהדבור האנושי הפנימי כח בעצמו ומכין עצמו לקבל דבור אלוהי בין מצד הדיבור בעצמו, ואלה הם הנביאים באמת במשפט וצדקה. (וזאת ליהודה, כ"א)

בשעה שתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה החקוק למעלה בנקודו, קשט עצמך והתבודד במקום מיוחד, שלא ישמע קולך לזולתך, וטהר לבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה, וחשוב שבאותה שעה תפרד נפשך מגופך ותמות מן העולם הזה ותחיה לעולם הבא, אשר הוא מקור החיים הנמצאים המפוזרים בכל חי, והוא השכל שהוא מקור כל חכמה ובינה ודעת, והוא בדמות מלך מלכים אשר הכל יראים ממנו יראה גדולה מאד. (אור השכל, ק"ד)

והנה נודע בקבלה נבואית אלוהית תוריית שבעת שהחכם המשכיל מצרפם תשפע עליו רוח הקודש. וזה לך האות בעיונך באותיות הקדושות האלה באמת ובאמונה ובצרפם אותם מה שבראש עם הסוף והסוף עם הראש, ראשם עם תוך והתוך עם ראש, והסוף עם התוך והתוך עם הסוף. וכן תעיין כולו לפי זה הדרך יגלגל כל אותיותיו פנים ואחור בניגונים רבים. ויתחיל בנחת וימהר עוד וירגיל עצמו עד שיהיה בקיא מאוד בחילופי הצירופים זה בזה. וצריך לו ג"כ שיהיה בקיא מאוד בסתרי תורה ובחכמה כדי שיכיר מה שיבוא לו בגלגלי הצירוף ויתעורר לבו בחושבו הציור השכלי האלוהי הנבואי. ובתחילה ממה שיעלה לו מן הצירוף בהתבודדותו תתחדש עליו פחד ורעדה ויעמדו שערות ראשו ויזדעזעו אבריו, אח"כ אם יזכה תעבור עליו רוח אלוהים חיים ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' [ישעיהו י, ב]. וידמה לו כאלו משחו כל גופו מראשו ועד רגליו בשמן המשחה ויהיה משיח ה' ושלוחו ויקרא מלאך האלהי"ם ויכונה שמו כשם רבו והוא שד"י כינוהו מטטרו"ן שר הפנים (חיי העולם הבא, ט"ז-י"ז)

אבולעפיה מדבר על "השכל הפועל", וזאת משום שהוא מחזיק בראיית העולם הניאו-אריסטוטלית הימי-ביניימית בה היקום בנוי כמערכת של כדורים (תחילה רוחניים ולאחר מכן חומריים) הולכים וקטנים שמרכזם המשותף הוא הארץ, ושהגדול בהם הוא האלוהים (ראו איורים). העולם, אם כן, בנוי כמו בצל שקליפתו היא האל ומרכזו האדם. מהאל נובע שפע שיורד במורד אותם כדורים ולמעשה מקיים ומניע את העולם כולו. השפע הזה נמצא גם על הארץ, סביבנו תמיד, כתוצאה מפעולתו של "השכל הפועל", שהוא הכדור הרוחני התחתון. הנביאים הם אלה שמצליחים "להיפתח" אל אותו שפע, והנבואה היא זרימתו של אותו שפע דרכם, בצורה ויזואלית או ורבלית.

כפי שניתן להבין מדבריו של אבולעפיה, השפע האלוהי אמנם זורם מטה, אבל ניתן גם ניתן לשחות נגד הזרם, מעלה. הנביא שנפתח אל השפע של השכל הפועל יכול להגיע עד "השכל הראשון העליון", שהוא האלוהים. אבל איך? על ידי מלמול צירופי אותיות של שמות האל, בצורה שאבולעפיה מלמד. שימו לב שבסופו של התהליך האדם הופך לא רק לנביא, אלא אפילו מכונה "שמו כשם רבו והוא שד"י כינוהו מטטרו"ן שר הפנים". זה לא מעט.

תמונת העולם שאבולעפיה מחזיק בה, שהיא בעצם ערבוב של תורותיהם של אריסטו ואפלטון, היתה רווחת בקרב פילוסופים מוסלמים, אבל אבולעפיה למד אותה ממורה הנבוכים לרמב"ם. את האובססיה לצירופי אותיות הוא קיבל מספר יצירה. צירופי האותיות הם המאפשרים לנו על פיו לכוון את שכלנו אל השפע האלוהי. כאשר אנחנו קולטים שפע זה הוא יוצא מאיתנו בצורה של מילים, דהיינו נבואות ממש. ככל שאנחנו מתמקצעים בהתנבאות אנחנו יכולים לעלות במעלה הסולם הרוחני, עד לפסגתו, כלומר עד איחוד מלא עם "השכל העליון". כפי שכותב משה אידל,

<*>

בשיטה זו הפכו כמה מושגים, שהפילוסופים הערבים והיהודייים השתמשו בהם כדי לתאר את המציאות, לנושא של התנסות אישית, באמצעות טכניקה שהותאמה למטרה זו. (החוויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה, עמ' 15)

הפרקטיקה המדיטטיבית של השימוש בצירופי האותיות כולל לרוב, כאמור, כתיבה, דיבור ומחשבה של השם בן ע"ב אותיות, שנוצר מפירוק והרכבה של שלושת הפסוקים משמות י"ד, יט-כא, בני 72 אותיות כל אחד (ראו לינק לעיל), יחד עם נשימות ותנועות ראש. משהו באמת מורכב וקשה ושדורש תרגול רב רק כדי לעשות כמו שצריך. ישבתי עם אמנון גרוס שעתיים רק על זה, והוא חידש לי רבות (אם כי אני כנראה אמשיך עם הויפאסנה).

היקום כמערכת של כדורים קונצנטריים, רוחניים וחומריים. מתוך Robert Fludd, Utriusque cosmi maioris scilicet et minoris metaphysica atque technica historia, 1617

מקובל?

ואולי שמתם לב למשהו חשוד במקצת בקבלה הזאת של אבולעפיה, והוא שהיא בכלל בכלל לא דומה לקבלה שאנחנו מכירים, עם הספירות והזיווגים והעלאת הניצוצות (ושימו לב גם שאלוהים אצל אבולעפיה הוא שכל, בעוד שבקבלה הנפוצה הוא ביסודו רצון, ואכמ"ל).

נכון: אבולעפיה שיחק משחק שונה לחלוטין. הוא לא הרהר במשמעות המצוות ויחסן לספירות המטאפיזיות, אלא תרגל פרקטיקה מיסטית על מנת להגיע לנבואה. ולא שהוא לא ידע על המקובלים האחרים בני זמנו. וכך כותב אבולעפיה אל מי שדבק בקבלת הספירות ולא מבין מה הוא רוצה ממנו:

<*>

כל מי שיש בידו שום קבלה מידיעת השם ורוצה להשלים שכלו עמה ולהוציא קבלתו מכח מקובל אל כח מושכל צריך שלא תתבהל נפשו על מה שיראה בספר זה. ואם תתפעם רוח קבלתו יקרא אל יוסף פותר החלומות, או אל דניאל אשר הוא מימינו ויפתור לו חלומותיו. ולא תהיה נפשו עגומה עליו, בראותו דברים עמוקים בתחלת מחשבה. ואם לא ימצא פותר ומתיר קשרים ייגע עד שיבין כוונתי, שאני יודע שאם הוא בעל שכל ועצם מוחו זך ועיין והסתכל בשום דרך מכל הדרכים האמתיים, ישיג דעתי וישמח בה מאד.

ואם לא ישיג דעתי על ידינה כפי רצונו ולא כפי דעתו המקובלת אצלו, אלא כפי האמת אם יוכל. ולא ישא פנים לקבלתו אם היא בלתי מושכלת כדי שיקשה על קבלתו המושכלת המקובלת מן השם ומן משה. אבל ימחול על כבוד קבלתו המותחלת וידחנה מפני קבלתינו המושכלת. ויחשוב שקבלתו היא היתה אתמול קבלתי גם כן, טרם הולד בליבי עיני השכל. והוא הזמן אשר בו לא ראיתי אור, ואם הוא בהיר בשחקים החשקים בשם. ואולם בראותי אור באור השכל, דלגתי בו מעניין שפל אל עניין נכבד. (אור השכל, ס"ט)

אבולעפיה מסרטט כאן היררכיה ברורה, בה יש קבלה "מקובלת" (שבמקומות אחרים הוא קורא לה בפירוש "קבלת הספירות"), שהיא תיאורטית, "בכוח", ויש קבלה "מושכלת" ("קבלה נבואית" בלשונו), שהיא קבלה שנגלית בבירור על פי "אור השכל", היא מעשית, "בפועל", אפשר גם לבדוק את אמיתותה (על ידי הפרקטיקה שהוא מציע כמובן), והיא עליונה על הקודמת (היה זה אידל, שהדוקטורט שלו עסק באבולעפיה, שלראשונה הבחין במחקר בין שתי שיטות הקבלה השונות האלה). לא קשה לנחש מה היתה תגובתם של המקובלים האחרים למקרא דברים אלה. בוספו של דבר נקלע אבולעפיה לסכסוך עם הרשב"א, מגדולי חכמי ספרד, והוא למעשה דאג להחרמתו – ומכאן הסיבה לאי-הדפסת כתביו עד ימינו.

אבולעפיה חשב שהוא נביא, ואולי אפילו חשב שיביא את הגאולה (במידה וילמד את כל העולם להפוך גם הם לנביאים), והוא אפילו ניסה להגיע אל האפיפיור כדי להראות לו את האור. יחד עם זה קריאה בספריו מגלה אדם חכם, מודע לעצמו, שאולי מאוהב יתר על המידה בכל מני גימטראות אבל רחוק מרחק רב מלהיות חוזה-הוזה כגון שבתי צבי. למעשה, בטח גם נורמלי יותר מהאר"י. הוא רציונלי מאוד (בספר 'אוצר עדן גנוז' הוא מקדיש פרק שלם להסברת התפתחות הדתות השונות בצורה נטורליסטית לחלוטין) וכאמור מציע שיטה, מבחינתו פרגמטית ויעילה, להשגת מטרת החיים, שהיא הנבואה. במידה זו הוא אולי יותר פילוסוף ימ-בינימי ממקובל, ואולי הדבר שמסמן אותו בכל זאת כמקובל הוא הדגש הרב שהוא נותן לשמות האל (העבריים), שניכר שהוא מחזיק שיש בהם קדושה וכוח מיוחד.

Robert Fludd, Utriusque cosmi maioris scilicet et minoris metaphysica atque technica historia, 1617

חזרה לגרוס

על ידי הדפסת הספרים, שגם הועתקו בדיוק רב מכתבי היד (כך על פי אידל) אמנון גרוס עשה שירות עצום לתרבות היהודית, שלא לומר לרוחנית היהודית. כיום ניתן למצוא את הספרים בחנויות לספרי קודש, דבר שאינו מובן מאליו כמובן (החרם וכו'), והם נמכרים גם באינטרנט. אבל אם יש באפשרותכם להגיע לבית-שמש, גרוס ישמח למכור לכם אותם בעצמו, וכך גם תוכלו לתמוך בפרוייקט החשוב שלו. בכלל, אם יש כאן איזשהו פטרון נדבן, עמותה אחראית, ועדת פרס ישראל – מישהו שיכול לתת תמיכה, אני בטוח שהיא תהיה ראויה ומועילה. אגב לגרוס יש בלוג בו הוא כותב על זויות שונות בתורתו של אבולעפיה ואף מציע רבים מהספרים להורדה כ-pdf, והוא גם נותן מדי פעם שיעורים והרצאות. ובעיקר, מדובר באדם טוב.

מבט מעלה, לא פנימה

אני רוצה לסיים במה שהתחלתי. ליוויתי את גרוס גם קצת בענייניו השונים בבית-שמש. עיר רחבת היקף, בבנייה מואצת, מתאכלסת במרץ, לא יפה במיוחד. נסענו ברחובות העיר, ביקרנו בבית מלאכה לתפילין, ראינו ילדים משחקים ומדברים יידיש, ואני לא יכול להשתחרר מהרושם המתוק שכל זה השאיר עלי. יש שם איזו שפלות, איזו ענווה. משהו כל כך נקי (בין כל הלכלוך ברחובות). מרחק שנות אור מוילבר וחבריו. טוב, אז אני לא רוצה לעשות אידיאליזציה מהחברה החרדית ככלל או מבית-שמש בפרט, ואם מישהו לא קרא את גליון "ארץ אחרת" המצויין שהוקדש לכפייה החרדית בעיר (מאי-יוני 2009), שיקרא. אבל יש שם משהו, משהו ביראה כלפי מעלה.

כי אם יש משהו שאי אפשר להתחמק מלהרגיש מכיוונם של האינטגרלים הוא חזיון האלהת האדם. האדם האינטגרלי כמואר, כחופשי, כעליון, ככל יודע, כ"פסגת האבולוציה", כ"א ל ו ה ו ת  ה מ ו ד ע ת  ל ע צ מ ה"… והרי מהר מאוד זה הופך להאלהת האגו, היחיד המבין ולא התובנה עצמה, שהיא תמיד אימפרסונלית. ושוב, אני עצמי לא מאמין באלוהות כאיזו דמות שמימית, ואני כן חושב שצריך לחקור את עצמנו ולהבין וכו' וכו'; ושוב, אני לא בעד לגדל ילדים כך שלא יהיו יכולים להשתלב מבחינה ערכית במרחב הציבורי הליברלי-דמוקרטי, וכן בעד חברה פתוחה, חופשית, משכילה, מודרנית וכו' וכו'. אבל… יש שם משהו, אין להכחיש.

*-- .entry-content *
*-- #post-ID *

10 תגובות ל ''אין נביא מלבדי אברהם אבולעפיה, ואמנון גרוס הוא שליחו''


  1. 1 תמר 03/08/2010 בשעה 7:17 AM

    תומר, אתה כותב נאמן לזרמים רוחניים, אנא הקשב לרב גוטליב
    http://www.birkatshalom.kodesh.tv/

  2. 2 אורי 03/08/2010 בשעה 7:41 AM

    כל מה שאתה כותב על אבולעפיה נכון. כולל התוצאות של שינוי מודעות ע"י הטכניקות המדידטיביות, ביחוד השימוש בשם ע"ב. אולם קביעתך כי הקבלה שלו שונה מהקבלה המסורתית בכל מה לאמונה בעקרונות – השכל הפועל, הרצון וכו' – איננה נראית לי נכונה. הטעם לזה הוא פשוט: ברמות האלה אתה מבין שאמת ישנה רק אחת – היא מצטמצמת לנקודה אחת שאיננה ניתנת לתיאור במילים. אם נראה לך שיש הבדל בתפיסות – זה רק נדמה לך. הם מתכוונים לאותו הדבר. השוני היחידי – הוא אכן האופן השונה שבו הם עסקו בהתבוננות המדידטיבית. הטכניקה המרכזית אצל אבועלאפיה הכניסה חמדיטציה את האלמנט הרפיטטיבי בצורה חזקה מאוד על מנת להגיע ל"טרנס" מסויים ואתו רמת מודעות גבוהה, בעוד שאצל הרמב"ם – אין סימן לרפיטטיביות הזו (קראתי את העבודה שלך על מדיטציית הרמב"ם, גם שם אין עדויות ללב השיטה שלו). ה"חשד" שלי שגם השאר השתמשו באלמנט הרפיטטיבי – אבל לא דיווחו עליו מטעמים סודיים אלו ואחרים.

  3. 3 אמנון גרוס 03/08/2010 בשעה 8:09 AM

    בקר טוב תומר.
    קראתי נהנתי
    הכתיבה שלך משהו.
    ברגע ראשון נבהלתי מהכותרת:
    "ואמנון גרוס הוא שליחו" (אך נרגעתי)
    שלא יצא חס ושלום כפי שאמר לי משה ארמוני בטלפון כשהיית אצלי, שאשה אחת אמרה לו שאמנון גרוס אומר שהוא נביא!!! "מדבר שקר תרחק".

    המאמר נפלא וערוך בטוב טעם
    אשרי שזכיתי לפגוש בך.
    יום טוב אמנון.

    ולאורי המגיב לפני.
    הרי אנו מחלקים את לימוד הקבלה ל"קבלת הספירות" ו"לקבלת השמות" שהן שתי שיטות. כמובן, על מנת להשיג את אותה התוצאה.

    • 4 אורי 03/08/2010 בשעה 9:05 AM

      אמנון היקר,

      האם ההבחנה בין 'קבלת הספירות' ל'קבלת השמות' היא הבחנה שעושה הרב אבןלעפיה עצמו? או שזו הבחנה שעושים פרשנים שונים? האם הרב אבולעפיה לא האמין בספירות? האם טכניקת השמות היא לא מעין סולם לעלות בעולמות ובספירות? מי בדיוק אחראי על החלוקה לשתי שיטות שהן כביכול שונות ולא משלימות ומשולבות?

      • 5 tomerpersico 03/08/2010 בשעה 9:12 AM

        אורי, הרי כתבתי ברשימה, והבאתי ציטוטים, על כך שאבולעפיה עצמו מבדיל בין קבלתו "לקבלת הספירות" (כלשונו), רואה בזו שלו קבלה עליונה על זו של חבריו.

        • 6 אורי 03/08/2010 בשעה 10:07 AM

          קראתי שנית. הוא אכן מסנגר על שיטתו וקורא לעלינותה. אבל לא שולל את נכונות הספירות עצמן (אתה מזכיר בסוגריים שהוא מזכיר את זה במקום אחר. היכן הוא מזכיר זאת והאם הוא שולל את זה שם? ) לדעתי לא יתכן שהוא שולל את קבלת הספירות אם אתה טוען שהיה אובסיסיבי עם ספר יצירה שהספירות הן בסיסו.

          איני חושב שיש ויכוח עינייני ביננו. אני פשוט מנסה לומר שלדעתי הוא חשב לשיטתו יש יתרונות שיכולות להביא תוצאה מהירה יותר בעליה בסולם משיטות אחרות, לא ששלל אותן.

          המחלוקת הייתה יותר מן הצד השני שראו בקבלה הנבואית דבר מפחיד וזר ולא היו יכולים לחבוק אותה. עושה רושם שלו לא הייתה בעיה לחבק אותם. הוא חשב ששיטתו מכילה הכל. אפילו את האפיפיור. (:




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/8/2010 21:50 לינק ישיר 

לבעלהגדה ולצענערענע היקרים:

השבת נזכרתי בכם,

אבן עזרא דברים פרק יח

(יא) וחבר חבר - אלה האומרים שיחברו השדים. אוב וידעוני - פירשתיו. ודורש אל המתים - כהולכים אל בית הקברות ולוקחים עצם אדם מת ובעבור מחשבתו ושגעונו, תראה לו דמות צורות בחלום גם בהקיץ, וכל אלה תועבות השם, כי האמת להיות לב האדם תמים עם בוראו. וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת, ומה שיהיה, חוץ מהשם, הנה לבו חסר,(לבו חסר = טיפש כך מפרש הרב ויזר, max) כי הוא משובש. והרוצה לדרוש ידרוש מהשם על פי הנביא, על כן כתוב אחריו: נביא מקרבך



תוקן על ידי maxmen ב- 14/08/2010 22:00:20




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/9/2019 16:44 לינק ישיר 

Re: התייחסות הפוסקים לספר מגיד מישרים

הודעהעל ידי איש_ספר » ה' ספטמבר 26, 2019 8:33 am

מתוך הסכמת הס"ק זצ"ל למ"מ מהדורת הרב בר לב שיח'

==================

בס"ד י' תמוז תש"ן
כיון דאתא לידן לכתוב אודות ספר קדוש זה מגיד מישרים למרן הב"י זצ"ל, רציתי לכתוב דברים קצרים ביותר בקשר להתייחסות רבותינו ומאורינו הקדושים זצ"ל לספר זה.
הנה אין אתנו יודע ואין לנו שום מושג באיזה צורה ובאיזה אופן היה דיבור המגיד נשמע להב"י, אבל זה שמענו מתוך היוצא מדברי גאון ישראל רבינו ר' חיים מוואלזין זצ"ל, שהדברים, על כל פנים חלק המוסרים התוכחות והאזהרות, שנאמרו לו ע"י המגיד הקדוש, הן נאמרו בהתאם להילך רוחו, דרישותיו הרוחניים וכיסופיו הרוחנים הפנימיים בעמקי רוחו ונפשו, שבכדי שיוכל להוציאן לפועל ולהעלותן על שדה עבודתו והנהגתו הרוחנית באופן קבוע ומסודר, על כל זה באה לו עזרתו מקודש, בצורת ובדמות דיבור אזהרה ותוכחה מהמגיד הק', ובבחינת יהיב חכמתא לחכימין (דניאל ב' כ"א) ובבחינת הבא ליטהר מסייעין לו (כשבת ק"ד א').
ויסוד זה ניתן ללמוד מדברי הגר"ח מוואלזין זצ"ל שהובאו בספר מאמר קדמות ספר הזוהר להגאון ר' דוד לוריא זצ"ל (הרד"ל) בענף החמישי אות ב' בקשר לציווי המגיד להב"י בפרשה נצבים שלא יאכל בשר בראש השנה ומאי דכתיב אכלו משמנים היינו שמן וחלב ולא בשר. ע"כ. ועיין מג"א סי' תקצ"ז.
והרי משנה שלימה היא בחולין פ"ג א' שבערב ר"ה משחיטין את הטבח וכו' הרי שמצוה לאכול בר"ה בשר, וכתב שם הרד"ל ששמע בשם שאר בשרו הגאון אמיתי מוהר"ח מוואלזין זצ"ל שודאי מהרב בית יוסף היתה שכוחה באותו רגע המשנה ההיא, או היה לו ז"ל בה איזו רפיון בחזרה ועיון בה, אשר על ידי כן לא האירה כח משנה זו גם בהמגיד באותה שעה, ע"כ, ועיי"ש עוד מה שכתב בענין זה, ובכללות במה שכתב שם הרד"ל בביאור הפסוק דביד הנביאים אדמה, שהכוונה שהמראה שמראין מן השמים להנביא, נראית לו, לפי דעתו ומחשבתו וצחות לשונו, ע"כ.
ועל כל פנים, בד בבד עם כל העומק שבדברי הרחו"ו האלה, אנו למדים מדבריו, דאין התגלות המגיד אלא כפי אותו יחס וכפי אותה מידה של השתוקקות ורצון, לדבריו, וכפי ההכנה שהיתה באותו זמן קיימת אצל הב"י.

והיוצא לנו מזה למעשה, שכל סיוע רוחני שניתן לנו מהשמים בתורה ועבודה, הוא דוקא אם אנחנו באים לטהר, אבל אם אנחנו אדישים לגבי איזה פרט בתורה ועבודה או ח"ו לגבי כלל העבודה, וזה מצוי מאד באנשי הכלל האומרים לפניו ית"ש, על כל פנים בלבם פנימה, צדיקים אנחנו ולא חטאנו ומה חובתנו עוד ונעשנה ושלום עלינו נפשנו, הקימותי את דבר ה', להם וכיוצא בהם אין להם לצפות לשום עזר ולשום התעוררות שתבוא ממרומים, ואין הקב"ה מביט לשלוח גלי התעוררות וכו' אלא ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, ר"ל מי שעושה עצמו כעני ונכה רוח בתורה ועבודה שעוד לא השיג כלום כמידתו, ועל כן הוא נכה רוח על זה כי הוא מטבעו חרד על דברי, ורוצה אם כן להשיג ולעלות עוד ועוד, דוקא אל זה אביט לשלוח לו עזרתו מקודש ומציון יסעדנו.

ועוד דבר, סביב ספר קדוש זה, הנה בספר זה כמעט בכל דף ודף המגיד מבשר טוב למרן הב"י שיזכה להישרף על קדושת שמו ית"ש, והרי אנחנו יודעים כי לא כן היה אלא נפטר בביתו נאוה קדש, וכבר הרגיש בזה שם בספר קדמות ספר הזהר ענף חמישי באות ד', וכתב, וז"ל, ונראה שלא הוצרך הדבר כי אם שיזכירנו תמיד המגיד על זה, ויקבל הרב"י על עצמו הדבר למסור נפשו כשיבוא לידו בקרוב, ובזה יצא ידי חובת הכוונה של המגיד או שהיה בזה טעם אחר שלא נתקיים, עכ"ד.
והנה בימים אלה ממש ראיתי בספר אור אלחנן (להר"א סורסקי נ"י) ח"א ע' ר"כ שהגה"צ ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד שאל את מרן החפץ חיים זצ"ל שאלה זאת באחד מערבי יום הכיפורים בשחרית, והחזיר לו החפץ חיים זצ"ל בלשון זה (התרגום מאידיש ממני המעתיק, ש.ד.) שתהיה בריא ר' אלחנן, בעד מי שמחפש את האמת אין זו קושיא, ובעד מי שאינו מחפש את האמת לא קיים תירוץ, ע"כ. והדברים סתומים, מה זו תשובה, ומי שחושב שיכול לומר פשט בדברי קדש הקדשים מרן הח"ח זצ"ל אדרבה יודיע לנו, ותבוא עליו ברכת טוב, כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם ריק הוא, הרי זה מכם.
שריה דבליצקי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > טיבם ואמינותם של מגידים - מהנבואה עד הזוהר ורמח"ל.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 סך הכל 6 דפים.