בית פורומים עצור כאן חושבים

תאור פשוט של תורת המוסר של קאנט, כולל מבוא.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/10/2011 11:40 לינק ישיר 

רם הצדיק, תודה,
וחבל לי שלא למדתי את ספריו של קאנט כי זה נשמע מעניין ועמוק, לדעתי (לפי מה שכן ראיתי פה ושם ציטותים מי ההגות שלו)  גדלותו היא יותר במזל במובן אפי' ספר תורה שבהיכל תלויה במזל, כלומר אפשר למצוא את עיקרי דבריו אצל חכמינו זצ"ל, רק לחז"ל אין מזל כי ההמון והעםארצים אימצו רק את המשלים ולא את הנמשל, ועוד סיבה כי יש בחז"ל כל כך הרבה דעות שבכל דור אימצו אנשי הדור את החז"לים המתאימים להם משום אינטרסים צרים ואובדנים לעתיד,

לעצם עומק העניין:
לפי מה שאני מבין (איך שאתה מסביר את עומק דבריו) יש כאן חופש לא רצוי,
כלומר: האדם לא יגנוב כי אם כולם יגנבו אז וכו' וכו'
אז מה בעצם טוב בכך ? הרי זו אינטרס משותף לכלל החברה, אז הטוב היא החברה כחברה ? כלומר קיום החברה זה הטוב ? 
מה לגבי האדם אישית, לאישי זה לא טוב כי הוא הולך למות מרעב או השלום בית שלו הולך פייפן כי אין לו לחם לאכיל את אשתו וצאצאיו, אם יגנוב הוא יציל את עצמו או את עצמו ומשפחתו,

כלומר: הטוב המשותף היא אינטרס כלל החברה והאנושות כולה, וכאינטרס כללי היא מתנגד לאינטרס האישי, כלומר הרבה פרטים מוקרבים על מזבח הכללי, הוא ימות מרעב והוא מחריב את משפחתו,

טובתו של החברה ככללותו: למי זה טוב ? לאלוקים ? כלומר: דאגתינו על קיום החברה בכללותו היא משהו מוזר, בשביל מי אנו דואגים ? במיוחד שיש צורך מוכרחי להקריב קרבנות פרטיים, אז איזה אינטרס יש לפרטי לדאוג לכללי ?

ניסיתי פעם לפתוח אשכול בעניין בשפה אחרת, והנה כאן מה בין לשמה ללא לשמה ?? (לא תרצח בלי אלוקים)

טענתי העיקרית שם שיש לחלק בין לשמה ולא לשמה, בלא לשמה האנושות היא אינטרסנטית אישית ואז אין הצלחות כי אדם לאדם זאב, מה שאין כן בלשמה ההצלחות הם גדולות ביותר,

האינטרסנטיות\הכדאיות היא שהאדם יעשה את מעשיו לשמה, וכאן נחזור לשאול לשמה למי ?? לאלוקים ? לשרידות ולהתפתחות האובוליציוני של החברה ?
ושוב נשאל מה אם האדם הפרטי מול הכללי, לעולם נצטרך להקריב את הפרט לכלל, נסגור את הרוצח בכלא בכדי להגן את עצמינו ממנו, ואז שללנו את החופש של הפרט, נסגור את החולה נפש בבית חולים להגן על הכלל, ושללנו את החופש של הפרט,

ולכן איזה טוב מוחלט אנו רואים בזה ??



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2011 21:07 לינק ישיר 

מקס היקר, אני מסכים איתך. ״הטוב המוחלט״ הוא חמקמק, ועצם קיומו מוטל בספק. אני לפחות לא יכול לומר שאני יודע מהו. כאן אני מנסה רק לגעת בניסיון אחד, מודרני יחסית (שלהי המאה ה-18) של קאנט, לתאר את יסודות המוסר. אפשר אולי ללמוד משהו מן הניסיון, גם אם אינו משיג את המטרה. קאנט לא דיבר אגב על העיקרון המוסרי שלו במונחים של ״תועלת הכלל״. אבל אני מסכים איתך גם שקשה לראות איפה ההבדל. איפה הגבול שימנע את דריסת הפרט לטובת הכלל? זה אולי תלוי בכך שהכלל יראה את זכויות הפרט כחלק בלתי נפרד מטובתו. ואכן יש מגמה כזו בזמננו, שמתחילה לפני ששים שנה בקירוב. לאחר שמלחמת העולם השניה והשואה הראו לאן יכול להגיע הפשיזם (המדינה או העם מעל הכל). לאחר שחשיפת פשעי סטאלין בברית המועצות הראתה לאן יכול להגיע הקומוניזם (החברה השוויונית מעל הכל). אלו שיעורים שקאנט לא למד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/6/2019 11:44 לינק ישיר 

מאמר מבריק של פרופסור זאב בכלר מסביר  שגם רעיונות יפים יכולים להוביל לשואה . זה בדיוק תהליך שהוא המשך לרעיונות של קאנט . וכך מסיים פרופסור זאב בכלר את המאמר : 
לו היה פופ עדיין בחיים חמישים שנה אחרי כן, סביר שהיה מוסיף עוד שורה:
אך אז ציווה השטן, יהי קאנט! – והכול החשיך כבראשונה.
. מן האפריורי אל השואה פרופ' זאב בכלר 
השלב הגורלי הראשון בתוך מפעל ענק זה של קאנט לבניית צידוק פילוסופי מדוקדק לכל חשיכה תרבותית אפשרית בעתיד היה מאמצו לשתול אותה בלב מהותה של התבונה וכך להוכיח את מעמדה כהכרח אפריורי. מעמד זה, המאפיין החשוב ביותר גם של דעות קדומות ואמונות תפלות, פירושו הוא שמושגים ודעות מסויימים הם עניין השייך בהכרח לטבע האדם. השלב הגורלי השני היה רעיון הפיקטיביות של האפריורי ולכן גם של טבע האדם. שני צעדים אלו יצרו את הבסיס המושגי לתורת הגזע של המאה ה-20, מכיוון שהם אפשרו את הרעיון שטבע האדם הוא מערכת מושגים ורגשות מלאכותיים ומעוצבים המהווים, למרות זאת, תכונה מולדת ותורשתית, עניין מעין-גנטי של המין האנושי. 
מבלי שקאנט יאמר זאת בפרוש, יהפוך האפריורי החבוט הזה תוך זמן קצר מנכס אינטלקטואלי מולד של המין האנושי כולו, לנכס המוטבע ע"י התניית החינוך וההיסטוריה לחלקים מקריים של המין האנושי, ובכך קאנט עיצב – ללא כוונת זדון, כמובן – את הקוד האינטלקטואלי לבנייתה של הלאומנות והגזענות. למרות שהוא כתב מילים נדיבות ואצילות רבות על התנאים לשלום נצחי ומנה ביניהם את הגלובליזציה של החברה האנושית כולה לרפובליקה גדולה אחת והתכוון להופיע כהומניסט אמיתי, השפעתו המכרעת היתה אחרת. רעיון הלאומיות, כאוסף של אמונות ומסורות ומנהגים הרוכש את תקפותו אך ורק מכך שהוא עובר במין הורשה גנטית-תרבותית במשך תקופה ארוכה, הפך לנצר מובהק של אמנות הצידוק הכפול של האפריורי. ראשית רעיון הלאומיות יצודק משום שהוא אפריורי, כלומר, משום שהוא קודם לניסיון ולכן הוא מהווה חלק מטבעה ומהותה של החברה. ושנית הוא יצודק משום שהוא אינו אלא פיקציה נחוצה לעונה הזו (ואח"כ נראה). ולכן אם אכן זהו אופן הקיום הכפול של האפריורי האנושי (כפי שקאנט טען), אין טעם מדוע לא יתקיים כך בדיוק גם אפריורי לאומי, או שבטי, או שכונתי, או משפחתי, או גזעי. 
בסוף המאה ה-19 הכריז הפילוסוף הגרמני וילהלם וינדלבנד : " למעשה, כיום אנו כולנו קאנטיאנים". הוא עמד אז בראש פלג אחד בגרמניה של תנועת ה"חזרה לקאנט", אשר שניים מאנשיו היו מייסד הסוציולוגיה המודרנית מקס ובר וההיסטוריון פרידריך מיינקה, ואלו הפכו את האפריורי של קאנט לקטגוריה היסטורית וסוציולוגית המסמנת את המורשת (המולדת והנקנית בהתניה תרבותית) של קהילות מצומצמות כמו המשפחה, השבט, העם. הפלג האחר של הניאו-קאנטיאנים, אשר מרכזו היה במרבורג (ומנהיגו היה היהודי הרמן כהן), הדגיש את האופי הפיקטיבי של האפריורי, וממנו יצא ארנסט קסירר (יהודי גם הוא), אשר הציע לראות את כל התרבות כהיסטוריה של "צורות סמבוליות", הכינוי שמצא לפיקציות הקאנטיאניות, מה שיתגלגל במהירות לביטוי המאפיין כל כך את מחשבת ימינו –"המיתוס" (של המדע, של האמנות, של המדינה , של האדם, של הכל). לחיבורו של האידיאולוג הראשי של הנאציזם, אלפרד רוזנברג, הוא קרא "המיתוס של המאה ה-20", ובו הוא הסביר ש"רק המיתוס וצורותיו הינם חיים באמת." התנועה הניאו-קאנטיאנית היתה ההכנה המושגית והפילוסופית לצידוקו השלם של הטירוף הלאומי והגזעני תוך מודעות מלאה לפיקטיביות שבבסיסו.
על פי דגם זה עיצבו הנאצים את הלאומיות החדשה שלהם, את האפריורי של הדם והאדמה, ועיגנו אותו במורשתם הטבטונית הקדומה, ולחלופין במוצאם הארי הטהור. כאן הומצאה הפיקציה שטוהר הגזע הוא למעשה הערובה לטוהר המטען האפריורי שמביא עמו אדם לעולם עם היוולדו, ועל טהרתו של מטען אפריורי זה יש לשמור כנגד שיכחה, התבוללות, וסתם זיהום סביבתי. גירוש והשמדת עמים שכנים, שהם תמיד מקורות ההשחתה הזו של האפריורי הלאומי, הם מסקנה אפשרית אחת.
אחד המשפיעים ביותר על הגזענות הנאצית היה בוגר האסכולה הניאו-קאנטיאנית של מרבורג - האנגלי האוסטון צ'מברליין, חתנו ומעריצו של וגנר. בנוסף לספרו הגדול על קאנט הוא כתב גם היסטוריה תרבותית של המאה ה-19 שבו הוא הדביק את האנטישמיות של וגנר לגזענות של ניטשה ויצר מהם שיקוי שהשפיע ישירות ובעוצמה על היטלר (שהודה רק בווגנר כמקדימו), הימלר, אלפרד רוזנברג ויוליוס שטרייכר, לא רק בדבר רעיון האימפריה הנאצית אלא גם גם בדבר האידיאולוגיה הגזענית ורעיון הפתרון הסופי ("החוזה והחלוץ של הרייך השלישי, אביה של רוחנו", תאר יוזף גבלס ביומנו את צ'מברליין). והנה כמוטו הפרק הפותח את הצגתה של תורת הגזע שלו הוא הביא את הציטוט הבא:
כך אנו יכולים לשפוט בסבירות שערבוב הגזעים (אשר נגרם עי כיבושים גדולים) אשר בהדרגה מבטל את טבעיהם הטיפוסיים, נראה שאינו מועיל לגזע האנושי - למרות כל ההתיימרות לנדיבות לב. (צ'מברליין, יסודות המאה ה- 19, כרך 1: 258)

אלא שציטוט זה לקוח מתוך הרצאותיו של קאנט על אנתרופולוגיה, הרצאות שנשא כל שנה במשך כל שנות הוראתו (אנתרופולוגיה:236), אולי משום שהאנתרופולוגיה היתה מיועדת להוות את תשובתו למה שהוא ראה כשאלה המרכזית של הפילוסופיה - מהו האדם?
חיבור קטלני זה בין פיקציה ו"אמונה תבונית" היה משהו שיהדות גרמניה לא הבינה, ולכן גם לא היתה מסוגלת לראות שכל רעיונות החזרה אל האותנטיות והאפריורי של הלאום נתפשו ע"י מנהיגי הנאציות כ"אמונה תבונית", כפיקציה גרידא של התבונה המעשית, ולכן כמכשיר רגולטיבי בלבד שאיפשר להם להמציא לעצמם את האידיאות ש"נדרשו" (כמו הפוסטולאטים של קאנט) לצורך בניית האידיאה (ולכן האידיאולוגיה) של הגזע הגרמני. אולי כתוצאה מכך לא יכלה יהדות גרמניה גם לתפוש שהשמדת עמים יכולה להוות ביטוי לחובה מוסרית לממש איזה אפריורי שנבחר כפיקציה גרידא, ומתוך ה"דרישה" ל"אמונה תבונית" הפך לדגמה מכוננת של האומה הגרמנית המתחדשת. בשיחה שהתקיימה עם אחד ממקורביו הסביר לו היטלר כך: 
אני יודע היטב, כמו כל האינטלקטואלים החכמים להפליא האלה, שמבחינה מדעית אין דבר כזה, גזע.[...] אך אני כפוליטיקאי זקוק למושג שיאפשר לבטל את הסדר שהתקיים עד כה על בסיס היסטורי ולהשליט בכוח סדר חדש ולא-היסטורי לחלוטין, וכמו כן עלי לספק לו בסיס אינטלקטואלי. (ראושנינג, היטלר מדבר :229) 

לפני שנים רבות הזדמן לי לבקר בבית אחוזה קטן מאבן אפורה בוולסטורפ ליד גרנטהם במחוז לינקולנשר שבאנגליה. נכנסים אליו דרך דלת צרה ונמוכה, ומשם מטפסים במדרגות צרות לחדרי השינה בקומה השנייה. בחדר שמשמאל, שבו נולד ניוטון ב-1642, נקבעה מעל האח טבלת-אבן, ועליה חקוקות שתי השורות שחיבר אלכסנדר פופ ב- 1734, שבתרגום חפשי אומרות כך:
הטבע וחוקיו היו שרויים בחשכת הלילה;
ויצו אלהים, יהי ניוטון! – והכול היה אורה. 

לו היה פופ עדיין בחיים חמישים שנה אחרי כן, סביר שהיה מוסיף עוד שורה:
אך אז ציווה השטן, יהי קאנט! – והכול החשיך כבראשונה.






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > תאור פשוט של תורת המוסר של קאנט, כולל מבוא.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 סך הכל 6 דפים.