בית פורומים עצור כאן חושבים

ל"ג בעומר.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/5/2012 16:09 לינק ישיר 
ל"ג בעומר.

כל העולם יודע כי בל"ג בעומר הפסיקו למות תלמידי ר' עקיבא.
מה המקור לכך? והאם הפסיקו למות רק באותו יום" או המשיכו למות גם אחר כך?
ומה הקשר לכל זה ולרשב"י? ומה לכך למנהג המקום כיום ואתמול? ידוע התנגדותם של גדולי ישראל וביניהם החתם סופר. למנהגים הנהוגים במקום. והם עדיין לא ידעו את גודל הסרחון הנהוג במקום.
מה מקור המנהג שבל"ג  בעומר מתחתנים! יום החתנים!

ל"ג בעומר  נופל תמיד בי"ח באייר. ומשנה היא בן י"ח לחופה.

האם באמת ביום הזה הפסיקו למות?

ספר מהרי"ל (מנהגים) דיני הימים שבין פסח לשבועות

[ז] ל"ג בעומר לעולם הוא י"ח באייר. ובשחרית א"א תחינה. במגנצא ובוורמיישא אומרים תחינה בל"ג בעומר. אמר מהר"י סג"ל אף על גב דאיתא בגמרא דתלמידי ר"ע מתו מן פסח עד עצרת, מכל מקום עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שא"א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, שנים לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/5/2012 17:34 לינק ישיר 

o you Bar Yohai
                           you in oil
          be happy
oil joy from 
                           your friends

o you Bar Yohai
            holy
                            oiling you with oil
you oiled
                   & measured holy
                             you hold up
a leaf from Holy crown 
             held on your head
                             your beauty 
o you Bar Yohai
             your good home
                               you homed in
the day you ran
              you roamed
                               Hole of the Rocks
you hid in
                gave you glory 
                               halos for your head
o you Bar Yohai
                circle of whose trees surround
                               lore of ADONAI
study
                wondrous light
                              o hearthlight
glows for you
                 your teachers
                               teach you
o you Bar Yohai
                 o you flew
                              you in apple-field
you drew flowers
                odors
                             o secrets of
the torah 
             buds & branches
                             you foe whom we speak
o you Bar Yohai
             whore your power
                              in faith's war
fire
             at its gates
                              pulled sword
from sheath
             you drew against
                              your enemies 
o you Bar Yohai
         where the stone were
                              marble
you were there
         before the lion
                        you who saw the bear's
crown jewel 
            (saw
                        but who saw you?)
o you Bar Yohai
             in holiest of
                             holies
green line
            month made month
                        the seven shabbaths
secrets of of the fifty
            linked the links of shin         
o you Bar Yohai
             wisdom's ancient yod   
                            you saw
into his glory
               32-fold path
                            o onset of high offerings
a cherub enters
              oiled & shining in
                            your light
o you Bar Yohai
             wondrous light
                            o high above you
frightened
              past all sight
                             & hidden
call it nothing
               call it sleep 
                               eyes cannot see    

     מהספר A BIG JEWISH BOOK' 1978'


תוקן על ידי BadBerry ב- 07/05/2012 18:28:38




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/5/2012 21:39 לינק ישיר 

התרגום מאיר העיניים שכמדומני מופיע בספר ישן נושן מעלה תהיות רבות.

איך למען האל הטרנסצנדטלי, אנו חולפים אל מול הטקסט שרים אותו בהתלהבות רבה ולא שמים לב למילים היוצאות מפינו.
וכי האוטומטיזציה הפכה אותנו למטומטיזצים. טוב זה רק התחלה, מפליא אותי כל יום איך אנו ממלמלים מילים למכביר בתפילה ואין אנו שמים לב לרעיונות שהם מבטאים.

מעניין איך כל גיבורי עצכ"ח הידועים בשלילת הגשמויות של האל הנשגב איך הם מתמודדים עם כל הגשמויות האינסופיות של האל בתפילה ביומיום ומדברים אל האינסוף במילים מגשימות של בעל הרצון בעל הרחמים,האהבה בעל פמליה של עושי דברו.

איך בכלל מתרצים הםלעצמם את עניין התפילה כאשר יש לך אל שהוא אינסופי חסר שינוי לכאורה לא מתערב.

והכל בגלל משפט שלכד את עיני מאת באדברי:

  you in oil
          be happy
oil joy from 
                           your friends
אגב, סתם סקרנות מחוסר ידיעה: חיבור זה מקורו מתקופת הפרנקיסטים?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/5/2012 21:42 לינק ישיר 

באדברי, היכן ניתן להשיג ספר יקר זה למען הקדוש רב יענקל והקדושים כולם?

נראה שהספר אזל לו מחנויות הספרים...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/5/2012 22:47 לינק ישיר 

http://www.piyut.org.il/tradition/20.html?currPerformance=14 

בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ
בַּר יוֹחַאי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ
נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ
בַּר יוֹחַאי מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ יוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ
בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ
בַּר יוֹחַאי עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים
אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ
בַּר יוֹחַאי וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים
סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ
בַּר יוֹחַאי נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּׁעְרָה
וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ
בַּר יוֹחַאי לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ
גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ תָּשׁוּרִי וּמִי יְשׁוּרֶךָ
בַּר יוֹחַאי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים
שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִשִּׁים קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ
בַּר יוֹחַאי יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְּנִימָה
לֵב (שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם) נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶךָ
בַּר יוֹחַאי אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה יָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ
תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קוֹרָא לָהּ נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ
בַּר יוֹחַאי אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ
וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ לְבוּשֵׁי חֹשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ

בר יוחאי - על הפיוט
פיוט מסתורין זה חובר על ידי המקובל ר' שמעון לביא, והוא זכה לתפוצה עצומה בקרב כל קהילות ישראל. דומה שאין עוד טקסט קבלי שחדר לתודעת הציבור הרחב כמו שעשה זאת הפיוט בר יוחאי, ועם זאת עדיין נותר הוא רזא דרזין. 
עניינו של הפיוט הוא שבח לר' שמעון בר יוחאי והוא מתאר את עלייתו של רשב"י מספירה לספירה. אם בבית הראשון בר יוחאי הוא ככהן הנושא ציץ נזר הקודש, הרי בבית האחרון העם לומדי סודותיו הם כבר כהניו שלו, הנושאים חושן אורים ותומים ונעזרים בו בלימודם. 
הפיוט משופע בדימויים ובביטויים ציוריים יפהפיים שעל אף היותם מושגים קבליים הם ניתנים להבנה גם ברמת הפשט או הציור - קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים, לִשְׂדֵה תַפּוּחִים עָלִיתָ לִלְקוֹט מֶרְקָחִים, כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶךָ - ואולי זהו סוד קסמו של הפיוט, שעל אף כתב הצופן הקבלי שבו, רזיותו הבלתי מובנת והיותו כולו סוד מושך אליו את לבות יודעי ח"ן ופשוטי העם כאחד ומעורר את הדמיון. הקורא את הפיוט והשר אותו כמו רואה מול עיניו את הציורים שמצייר המשורר במלותיו, את דמותו המסתורית של בר יוחאי. 
הפיוט זכה למעמד חשוב במיוחד והוא מושר בליל שבת, אם לפני קבלת שבת ואם לאחר תפילת ערבית או במהלך ליל השבת. בל"ג בעומר, יום ההילולה של ר' שמעון בר יוחאי, זהו הפיוט המרכזי. יש קהילות הנוהגות לשיר אותו גם במעמד ברית המילה. חשיבותו של השיר גם בכך שהוא המייסד של סוגה שלמה של שירים בשבח רשב"י ושל שירים קבליים בשירת פייטני צפון אפריקה. 
מקובל לייחס את הפיוט לר' שמעון לביא, שגורש מספרד במחצית המאה ה-15 והגיע לצפון אפריקה. בשנת ש"ט (1549) עבר בטריפולי בדרכו לארץ ישראל אך משראה שיהדות זו זקוקה לו נשתקע בה והפך לרבה של לוב. חיבורו הידוע ביותר של ר' שמעון הוא "כתם פז", פירוש על ספר הזוהר. לצד היותו מקובל וחכם חיבר ר' שמעון שירים רבים, בכולם משוקעים ענייני סוד וקבלה. 
לאחרונה הציג חוקר הקבלה, פרופ' יהודה ליבס, גישה המנסה לזהות את מחברו של הפיוט עם מקובל אחר, ר' שמעון בן לביא, שחי כנראה בארץ ישראל (ראו הרחבה על כך ב"עיון בפיוט"). 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/5/2012 09:56 לינק ישיר 

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1918951&forum_id=1364



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/5/2012 11:25 לינק ישיר 

מתוך שופר

ההילולא

הרב אברהם קוסמן יצא למסע מרתק בעקבות הגלגולים והתמורות שעברו על ל''ג בעומר והגיע למסקנות מפתיעות * לאחר עבודת בילוש הסטורית הוא גילה כי בספורו של היום הזה קשורים... גם צטוטים מוטעים שהשתרשו * לפני שהפך ליום שמחה היה ל''ג בעומר... יום צום * יותר משהיה היום הזה קשור למירון היה בעל זיקה עמוקה דוקא ל.. הר הבית ולירושלים * והגלוי העקרי: כתב יד מקורי של רבי חיים ויטאל תלמידו של האר''י שהתגלגל ל'ספריה הלאומית' מאשר את קביעת החיד''א והבן איש חי כי ל''ג בעומר אינו יום פטירתו של רשב''י אלא יום שמחתו * מדורה


שוקי דגן



בעוד ימים ספורים יתמלאו כבישי הגליל ברבבות מתפללים שיעלו למירון כדי לשפוך שיח על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי. אלפים נוספים יציינו את היום השלושים ושלשה לספירת העומר בהדלקת מדורה או נר שמן לכבוד התנא. כמעט בכל תפוצות בית ישראל מציין היום הזה את סיום מנהגי האבלות שבהם נוהגים בימים שבין פסח לעצרת. ל''ג בעומר הוא יום שנוהגים בו שמחה ואין אומרים בו תחנון כמובא בפוסקים בשו''ע אור החיים ובמקורות המוגדר כיום שמחתו של רשב''י זי''ע. בזוהר הקדוש מובאים דברי רשב''י על כך. בדורות מאוחרים יותר, נמצאים מספר פירושים מדוע נקבע כיום שמחה. יש שפרשו שהטעם הוא מחמת חדושי התורה המופלאים שהתגלו באותו זמן ויש שכתבו שעל אף שהוא עת הפטירה של רשב''י מכל מקום יש שמחה בשמים כאשר נשמת הצדיק עולה. אולם לצד המנהגים הרבים והמגוונים שנקשרו בו מעורר יום ל''ג בעומר גם שורה של שאלות הסטוריות: מהו מקור השמחה הנוהגת ביום זה? אימתי נקבע צביונו המיוחד והחגיגי? מה בדיוק אירע בו? מה פשר הזיקה שבין שמחת היום לבין רבי שמעון בר יוחאי מחבר ספר הזוהר? ומה מקור הדעה הרווחת כאלו הוא הסתלק לעולמו ביום זה? הנסיון להתחקות אחר התשובות לשאלות הללו קשה ומורכב. מי שהקדיש מאמץ רב בחקר שרשיו הלוטים בערפל של יום ל''ג בעומר הוא הרב אברהם קוסמן. לאחר מסע חפושים במהלכו ליקט רסיסי מידע ממקורות רבים ומגוונים עלה בידו להרכיב את הפסיפס ההסטורי המרתק של היום הזה ואת הגלגולים והתמורות שעברו עליו במרוצת הדורות. זהו ספור יוצא דופן שיש בו מעשי טעות שהשתרשו, עדויות עתיקות יומין, כתבי יד ישנים ואולי גם הד מפתיע ומרטיט לנסיון קדום וכמעט נשכח-מלב לחדש את בנין בית המקדש השלישי. אגב כך מתברר כי לפני שהפך ליום שמחה היה בכלל ל''ג בעומר..יום צום ויותר משהיום הזה קשור למירון, הוא עשוי להיות בעל זיקה עמוקה דוקא ל.. הר הבית ולירושלים.

פליאתו של ה'חתם סופר'

ההילולא הגדולה במירון ביום ל''ג בעומר עוררה פליאה ואף תרעומת בקרב גדולי הדורות. ''היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סלוק הצדיק''?, תמה בעל ה'חתם סופר'. ''הלא ז' באדר [יום] מיתת משה רבינו הוא יום תענית וכן ראש חדש ניסן שנפטרה בו מרים... ולא ידעתי מה מקום להילולא''? כתב. דבר מופלא אירע עם ה'חתם סופר' שלרגל ההילולא לא יכל לעלות לא''י. בנהירה ההמונית לגליל הוא ראה ענין שגלגלו משמים כדי להאריך את הגלות ולהשאיר את ירושלים שוממה. אם כן כיצד נקשרה הילה של שמחה סביב יום ל''ג בעומר? ואימתי נולדה המסורת אודות פטירת רשב''י ביום זה? מה שמוסיף לערפל האופף את יום ל''ג בעומר היא אי איזכורו בגמרא ובמדרש. הגמרא מספרת בקצור על 'שנים עשר אלף זוגות תלמידים של רבי עקיבא, שמתו מפסח ועד עצרת'. בדברים הקצרים הללו אין כל אזכור ליום ל''ג בעומר או לרשב''י.


תשלום ל''שם שמים'' וטעות סופר
עיון בספרי הראשונים והאחרונים מעלה שהפעם הראשונה בו נזכרת פטירתו של רשב''י בהקשר של ל''ג בעומר הוא במהדורה השניה של הספר 'פרי עץ חיים' אותו ערך ר''מ פופריש על פי כתבים שהיו אצל רבי חיים ויטאל. מכאן התפשט והתפרסם הענין לספרים רבים. בספר מתאר רבי חיים ויטאל כיצד הלך האריז''ל בל''ג בעומר למירון ''עם אשתו ועם בתו והיה שם ג' ימים''. מתוך התאור עולה כי באותה תקופה נהגו לקיים בימים הללו שמחה עממית שתלמידי החכמים המעיטו בערכה. וכך הוא כותב: ''רבי אברהם הלוי [מרבני העיר צפת] היה נוהג לומר תפילת 'נחם' [המבטאת אבלות. דהיינו: שלא התיחס ליום הזה כאל יום שמחה]... וכשסיים אחר התפילה, אמר מורי ז''ל [הכונה לאר''י הקדוש] בשם רשב''י הקבור שם שאמר לי: 'אמור לאיש הזה - למה הוא אומר 'נחם' ביום שמחתי?, לכן הוא יהיה בנחמה בזמן הקרוב [דהיינו שבעצמו יזדקק לנחמה]'. וכן לא יצא החדש עד שמת בנו הגדול וקבל כוס נחמה עליו''. וממשיך הספר ומסביר: ''והטעם [לשמחה זו ביום ל''ג בעומר, לפי] שמת רשב''י ביום ל''ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר''. משפט קצר זה הוא הבסיס היחידי לטענה שרשב''י נפטר בל''ג בעומר, אך יותר משהוא מסביר את מקור השמחה הוא מעורר קושיות. בנוסף לתמיהה שכבר הזכרנו אודות קביעת יום שמחה במועד פטירתו של צדיק, מתעוררת שאלה נוספת – כיצד ניתן לומר שרשב''י היה מתלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר כאשר הגמרא כותבת בפירוש שרשב''י היה מחמשת התלמידים שנותרו בחיים אחרי המגיפה ושאותם העמיד רבי עקיבא לאחר שתלמידיו הראשונים מתו? התשובה לקושיות אלו היא שהצטוט הנ''ל הוא למעשה טעות סופר בת קרוב ל-300 שנה, טעות שהיו לה השלכות דרמטיות במשך הדורות. כאשר משוים את הספור המופיע בספר 'פרי עץ חיים' עם הגרסה המקבילה המובאת במהדורה המוסמכת יותר של כתבי האר''י, 'שמונה שערים', מתברר שבספר זה שנכתב בידי בנו של רבי חיים ויטאל, רבי שמואל ויטאל, מופיע שינוי קל אך רב משמעות המשנה לחלוטין את הדברים ומבטל באחת את כל הקושיות. וכך נכתב במהדורה מתוקנת ומוסמכת זו: ''וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה [של שמחת ל''ג בעומר] ובפרט כי רשב''י ע''ה הוא מחמשת תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא ולכן זמן שמחתו ביום ל''ג בעומר''. כלומר לא ''שמת'' ביום זה, אלא ''שמח'' ביום זה. כבר החיד''א בספרו 'מראית העין' הכיר בטעות זו וכך הוא כותב: ''יש מי שכתב דפטירת רשב''י בל''ג בעומר וכן כתב בספר 'פרי עץ חיים', אך כבר נודע דבנוסחאות האר''י היה ערבוב והנוסחה האמיתית היא נוסחת ספר 'שמונה שערים'... והיא שמחת רשב''י ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב''י''. דברים דומים מופיעים גם בספר 'בן איש חי'. לפי גרסה מתוקנת זו כונתו של האריז''ל היתה להסביר לחבריו שלמרות שהשמחה המתקיימת סמוך לקבר רשב''י נקבעה לכאורה בסתם, מכל מקום יש לה שרש רוחני וזאת משום שרשב''י הוא אחד מחמשת התלמידים הגדולים שלא נענשו בימי ספירת העומר. החיד''א מוסיף ומעלה סברה לפיה השמחה ביום זה נובעת מכך שבל''ג בעומר התחיל רבי עקיבא ללמד תורה לתלמידיו החדשים ועל כן היה זה יום שמחה עבורם. כך או כך מה שברור הוא שהשמחה במירון אינה קשורה כלל להסתלקותו של רשב''י. עדותם של גדולי ישראל המבוססת על מהדורת 'שמונה שערים' מלמדת כי נפל שיבוש בהעתקת כתבי האריז''ל, שיבוש שהצמיח את המסורת המדומה אודות פטירתו של רשב''י ביום הזה. עדות זו התבססה על ההנחה שמהדורת 'שמונה שערים' שנכתבה בידי בנו של רבי חיים ויטאל, מדויקת יותר מכל יתר המהדורות ויש להחשיבה עיקר, אולם כל עוד לא נבדק כתב היד המקורי של רבי חיים ויטאל עצמו לא היתה לכך הוכחה חותכת.


השמ'חה הפכה לפטירה
לאחרונה נודע כי עותק מצולם ובו קטעים מכתב היד המקורי של רבי חיים ויטאל התגלגל בדרך כלשהי ל'ספריה הלאומית' בגבעת רם. חמוש באמצעי צלום התיצב הרב קוסמן בספריה ולאחר בדיקה מאומצת של כתב היד הצליח לאתר את הקטע הרלוונטי ומצא את הפסקה השנויה במחלוקת. עתה הוברר מעל כל ספק שהנוסחה האמיתית היא אכן כפי שמופיע בספר 'שמונה שערים'. עתה ניתן היה גם לעמוד על שרשרת הטעויות שהובילה לגרסה השגויה. השוואה בין המהדורות השונות לבין כתב יד קדום נוסף מספרית 'אוקספורד' מלמדת כי טעות הסופר נגרמה כתוצאה של העתקה מכתב היד בו נרשם: ''וטעם שמ' רשב''י ביום ל''ג בעומר כי הוא וכו'''. המעתיק בחר לפענח את הקצור ולכתוב 'שמת רשב''י', בעוד שלאמתו של דבר היה עליו לכתוב 'שמחת רשב''י'. נמצא ששמחת רשב''י הפכה בטעות למיתת רשב''י. כיצד אירע שבהעתקה נפלה טעות כה בסיסית? החיד''א עצמו כבר רמז על התשובה לכך בכותבו ''כבר נודע שבנוסחאות האר''י היה ערבוב''.... מאחורי הערה סתומה זו מסתתרת פרשה הסטורית עלומה. מסתבר שכאשר האר''י הקדוש נפטר פנה רבי חיים ויטאל לכל תלמידיו ואסף מהם את הכתבים שהיו בידיהם בנמוק שהזמן אינו ראוי עדין לגלוי הסודות. הכתבים נשארו מכונסים תחת ידו במשך 15 שנה. אחד מחכמי צפת בשם רבי יהושע בן נון התחנן שיניחו לו להסתכל בכתבים אבל המהרח''ו דחה את בקשתו ואמר שעדין לא הגיע השעה. כאשר רח''ו שכב על ערש דוי ונלקח לדמשק, ניצל רבי יהושע את ההזדמנות ושילם לאחיו של רח''ו 50 זהובים כדי שיאפשר לו להעתיק את הכתבים. הוא הביא למקום מאה סופרים שעבדו במשך שלשה ימים והעתיקו את כל הספרים. בהעתקה חפוזה זו, שנעשתה שלא בידיעתו של רח''ו, נפלו שיבושים ושגיאות לרוב ולא יפלא שגם הפרט העוסק ברשב''י נכתב בקצרה, דבר שהוליד את הספור כאילו חל מועד פטירתו של רשב''י בל''ג בעומר. מתי באמת חל יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי? ''התשובה הפשוטה היא שאיננו יודעים'', אומר הרב קוסמן, ''בדיוק כשם שאיננו יודעים את מועד פטירתם המדויק של מרבית התנאים והאמוראים. נאמרו בענין הזה כמה השערות וניחושים אבל מקור מפורש - אין''.


צום ל''ג בעומר
פרשה זו היא רק אחד הרובדים שחשף הרב קוסמן בשעה שהתחקה אחר שרשי יום ל''ג בעומר. ''תוך כדי המחקר בענין'', הוא מספר, ''נחשפתי לעובדה הסטורית מופלאה ומדהימה המאירה באור חדש את משמעות היום הזה''. כפי שכבר נוכחנו לראות, עוד לפני שהאר''י גילה את השרש הרוחני של היום הזה הוא כבר נקבע כיום שמחה ותפילה. אחרי שהתברר למעלה מכל ספק כי רשב''י לא נפטר ביום ל''ג בעומר נשאלת השאלה מה כן אירע ביום זה. מה טיבם של תפילות הללו ומדוע נקבעו דוקא ליום זה? מסתבר שלל''ג בעומר היה מעמד מוכר עוד הרבה לפני שנקבע כיום שמחת רשב''י, או כיום שבו פסקו תלמידי ר''ע למות. בתקופה קדומה היה ל''ג בעומר יום... צום. מקור קדום לכך הוא ספר 'הלכות א''י מהגניזה הקהירית', ספר עתיק מימי הגאונים בו נאמר כי י''ח באייר, דהיינו יום ל''ג בעומר, נקבע כיום צום לזכר פטירתו של יהושע בן נון. לקביעה זו ישנן אסמכתאות נוספות, בין היתר בפיוט שחיבר התנא רבי אלעזר הקליר, הפייטן הארץ ישראלי הקדמון. בפיוט נוסף שחובר על ידי רבי פנחס הכהן בסוף תקופת הפייטנים נכתב: ''פסוח וגנון טמאים בישבו / צום יהושע בשמונה עשר בו / אייר''. ראוי לציין כי בתקופה קדומה זו עיקר חשיבות היום הזה קשור לתאריך י''ח אייר ולא למנין ספירת העומר, עובדה שבהמשך תתגלה כרבת משמעות. מענין במיוחד הוא תאור שהשתמר בתעודה אחרת שנמצאה אף היא בגניזה הקהירית. תעודה זו הכתובה בשפה הערבית שהיתה מדוברת בארץ ישראל מאמצע תקופת הגאונים ואילך קרויה 'חובות הצום של חדשי השנה' ויש בה רשימה ארוכה של ימי צום שונים. כמו בתעודות אחרות גם תעודה זו מציינת את י''ח אייר כיום צום, אך בתוספת הערה מסתורית שטיבה אינו נהיר. וכך נכתב בתעודה: ''צמו בי''ח בו בגלל מות יהושע והיה בו רעש''. כלומר פרט לפטירת יהושע אירע ביום רעש אדמה. איזכור הרעש מעורר סקרנות – רעשי אדמה רבים פקדו את ארץ ישראל. מדוע ראו חכמי ארץ ישראל לגזור צום דוקא לזכר רעש מסוים זה? האם יש בידינו מקורות הסטוריים שיוכלו לשפוך אור על תעלומה זו, לחשוף את מועד הרעש ולשפוך אור על נסיבותיה? יתכן שהתשובה לכך חיובית, אולם לשם כך עלינו להתוודע לעוד פרק עלום בתולדות עם ישראל. יולינוס קיסר ובנין בית המקדש בשנת 363 לספירת הנוצרים, כשלש מאות שנה לאחר חרבן הבית, יצא הקיסר הביזנטי יולינוס בהודעה דרמטית לפיה יתאפשר ליהודים לבנות מחדש את בית המקדש ולחדש את עבודת הקרבנות. הכרזה זו לא נבעה מאהבת ישראל אלא מאיבה עמוקה שרכש הקיסר כלפי הנוצרים ובשל כך אף כינוהו הקיסר הכופר. הקיסר רצה לעקור את הנצרות ולהשיב את האימפריה הרומית לדת הפגנית הקדומה. כדי לערער את מעמד הנצרות הוא בקש לרומם את קרן היהדות בבחינת 'האויב של אויבי – ידידי'. הנבואה המרכזית בנצרות היא שהיהודים לא ישובו לארצם לעולם ולא יקימו מחדש את בית מקדש, הקיסר בקש להוכיח את טעותם ולערער בכך את אמונתם. בעקבות הצהרת יולינוס החלו היהודים בהכנות מעשיות לבניית המקדש וריכזו לשם כך חומרי גלם בהר הבית. בסופו של דבר הסתימה הפרשה בצורה מאכזבת. ספרי ההסטוריה יודעים לספר על תאונה מסתורית ששיבשה את עבודות הבניה ומותו של הקיסר במלחמה כעבור זמן קצר ביטלה את התכנית לחלוטין. (לפי גרסה אחת חיל נוצרי הוא שהתנקש בקיסר והרגו). לאחרונה פרסם חוקר גוי עדות כתובה בשפה הארמית-סורית אותה כתב הבישוף קיריליוס, מי שהיה בישוף ירושלים בתקופת יולינוס. באגרת זו צץ שוב במפתיע התאריך המסתורי שאחר תולדותיו אנו תרים – י''ח באייר. וכך כותב הבישוף: ''יולינוס התיר ליהודים לבנות את בית המקדש והללו תכננו להניח את יסודותיו ביום... י''ח באייר''. הבישוף מספר כיצד בלילה שלאחר מכן ארעה לפתע רעידת אדמה עזה, הרסה את כל הבניה והותירה הרוגים רבים ברחבי ארץ. באותה שעה פרצה גם להבה מסתורית מהאזור המכונה היום 'אורוות שלמה', הרגה כמה פועלים וכילתה את חומרי הגלם שהוכנו לבניה. הבישוף מסיים כי זמן קצר לאחר מכן נפל הקיסר בקרב ותקות היהודים נגוזה. ''כאשר קראתי את הדברים, נדהמתי'', מספר הרב קוסמן, ''החוקר הגוי שתרגם את מכתב הבישוף הבחין במשמעותו של תאריך י''ח באייר וציין כי בקרב היהודים זהו ''חצי חג'', אולם הוא כמובן לא ידע להוסיף מאומה מעבר לכך''.


הפזל נשלם

כאשר מצרפים את פרשת יולינוס קיסר עם התעודה שנחשפה בגניזה המתארת את יום י''ח באייר כיום צום בגלל 'הרעש שהיה בו', מתחילים חלקי הפזל ליפול למקומם. כעת ניתן לשער בדרגה גבוהה של ודאות כי 'הרעש' המוזכר ברשימת הצומות, זהה לרעש שעליו סיפר הבישוף הירושלמי. שניהם מדברים על רעידת אדמה שהשביתה את הכונה להקים מחדש את בית המקדש. מעתה נבין את חשיבותו ההסטורית של רעש זה. לא יפלא שהיום הזה נקבע כיום צום לדורות על ההזדמנות שהוחמצה מכיון שלא היה הדור ראוי לחדוש עבודת הקרבנות. פרט אחד אחרון עשוי להשלים את הפסיפס ההסטורי ולהפיץ אור על חשיבותו של יום י''ח אייר – ל''ג בעומר. המתבונן בפסוקי המקרא יבחין כי כל בתי המקדש נבנו בחדש אייר. על מקדש שלמה נכתב ''בַשָּׁנָה הָ-4 יֻסַּד בֵּית ד' בְּיֶרַח זיִו'' היינו בחדש אייר. גם בימי עזרא ונחמיה הונחו יסודות המקדש בחדש אייר ככתוב בספר עזרא פרק ג' פסוק ח'. בכתוב לא התפרש באיזה יום בחדש הונחו יסודות המקדש, אבל העובדה שהנסיון להקמת המקדש השלישי נעשתה גם היא בחדש אייר מספקת קצה רמז שיש בו כדי להעלות רעיון מסעיר - שמא נשתמר בידי בני ישראל מסורת לפיה היסודות לשני בתי המקדש הונחו ביום הי''ח לחדש ומסבה זו הקפידו שהיסודות לבנין בית שלישי יונחו דוקא ביום זה. אם נכונה השערה זו אזי חשיבותו המקורית של יום י''ח אייר-ל''ג בעומר הוא בגלל היותו היום שבו הונחו היסודות להקמת בתי המקדש! אולי זהו הזכרון ההסטורי העמום שהשתמר במרוצת הדורות ובגינו נקבעו הימים האלו כימי שמחה. אם נכונה השערה זו אזי יותר משקשור יום ל''ג בעומר למירון, הוא קשור לירושלים ולבית המקדש. ודברי ה'חתם סופר' שקשר בין ל''ג בעומר, לבנין ירושלים, מאירים עתה שבעתיים. ''אין משמעות הלכתית למחקר זה'', מסכם הרב קוסמן את שיחתו המרתקת עמנו ''עם ישראל הכריע לקיים את היום הזה כיום שמחה ולא כיום צום. אולם מפליא להיווכח כמה מאורעות שזורים בתאריך הזה – ל''ג בעומר''. ᠋ תודה להרב משה בלוי על עזרתו באיסוף החומר. וכן לרבנים ז. קורן, י. אביבי, י. אליצור וי. אדלר









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/5/2012 02:10 לינק ישיר 

מכל המאמר הארוך אין הוכחה אחת כי רשב"י לא נסתלק בל"ג בעומר אלא מאי יש מכאן הוכחה שהיתה טעות מעתיק.
ואם מסורת בידי כל צדיקי הדורות שביום זה נסתלק (ואגב המסורת אומרת שביום זה גם נולד) אז מנהג ישראל תורה.
ואדרבה היא היא ומכאן ראיה שהרי זה שהמעתיק טעה בזה מורה שכנראה היה ידוע לו שכך הוא ולכן טעה בזה.
(גם מה שמשמע מדבריו שקשור למתת התלמידים הוא נכון כי אכן רשב"י היה מתלמידי רבי עקיבא, והסתלקותו ביום זה ובהקשר הנ"ל מראה על התיקון שתיקן את הנ"ל ע"י תורתו [וכמו שאמר על עצמו אנן בחביביותא תליא מילתא הפך הענין דלא נהגו כבוד זה בזה])(וידוע לשון הרח"ו כיוצא בזה במקומות הרבה להביא דברים שלכאורה אינם מובנים ולסתום מלפרש כיון שלהנ"ל יש קשר רוחני הדדי- וכן נראה  פה שעשה כן כדי לרמוז שמתת רשב"י ביום זה אף שהיה שנים הרבה אחר מתת התלמידים קשור ברוחניות למתת תלמידי ר"ע) 
וגם שהגירסא הנ"ל כלל לא מסתדרת כי בפרע"ח כתוב : ''והטעם לשמחה זו ביום ל''ג בעומר, לפי שמת רשב''י ביום ל''ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר''
ואלו הנ"ל טוען שמצא כתוב: ''וטעם שמ' רשב''י ביום ל''ג בעומר כי הוא וכו'''.
ולפי גרסא זו מה הטעם לשמחה הרי תלמידי ר' עקיבא נפטרו ביום זה (וגם אם פסקו מלמות האם זו שמחת רשב"י יותר מסתם ימים שבהם פעל גדולות בכוונות עלינות ויחודים?!).
אמנם לפי הגירסא המקובלת ברור שהוא יום שמחתו דרשב"י כיוון שבמיתתו הרי הגיע למדרגה שהיה מתאווה לה כל ימיו כמו שמבואר בזוהר בענין ביה אחידא ביה להיטא ביה אדבקת.
גם אינו מובן בגריסא זו שהנ"ל טוען שכתוב בה ''וטעם שמ' רשב''י ביום ל''ג בעומר כי הוא וכו''' אמנם בגרסת פרע"ח יש תוספת והיא : והטעם לשמח זו ביום ל"ג בעומר לפי שמת כו'. וכי כ"כ טעה המעתיק שהוסיף מילים מדליה וכו'?!.
לפי כל הנ"ל לא אאמין לדברי הנ"ל עד שאראה כתב היד בשלמותו בעצמי וגם אח"כ זה לא ישנה הרבה כנ"ל.   


 





תוקן על ידי המנונאסבא ב- 10/05/2012 02:20:52




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ל"ג בעומר.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר