בית פורומים עצור כאן חושבים

מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-2/7/2012 20:30 לינק ישיר 
מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא

באשכול סמוך, http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2965908&forum_id=1364 , התפתח הדיון הבא, שלדעתי ראוי לאשכול בפני עצמו.

מ80:

המשך דברי הרמח"ל: "ואולם עוד רצה בטובו ובחסדו, להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו ולהיות מתייחס אל נבראיו, אף על פי שבאמת אין להם יחס עמו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם, שיחשב להם לראש ולמנהיג ולהתכבד בם, כמלך שמתכבד בעמו, וכענין שנאמר ברב-עם הדרת מלך, ובבחינה זו נקראהו מלכו של עולם. והנה בבחינה זו הוא נחשב לנו לראש, ומתכבד בנו, וגם אנחנו חיבים לעבוד עבודתו, ולשמוע אליו לכל אשר יצוה, כמלך בעמו".

בעלבעמיו:
אולי עם שינוי העולם לדמוקרטי יותר, גם הנהגת הבורא הפכה ליותר דימוקרטית?

tzvi11:
בעל בעמיו, אפשר לראות את דבריך כבדיחה טובה, אבל לעניות דעתי יש בה עומק עצום, ויש לעיין בה בכובד ראש
אמרו חז"ל 'מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא'.

בעלבעמיו:

בכלל לא בדיחה.
היה בזמנו אשכול של אחד מחכמי הפורום שדן בשאלה כיצד אמורה להראות כיום עבודת ה'. המשלים על מלך לא לגמרי קבילים היום, וגם ההנחה על צורת ההנהגה הרצויה.
יתירה מזו, גם הטיעונים על עבודה לשמה, שאין למלך חפץ בעבודה שנעשית בכוונת העושה לדאוג לעצמו, לא תואמים לעולם התעסוקה כיום, ואלי כדאי לפתוח על כך אשכול חדש/מחודש.

יהיאור:
כאן מאמר יפה של הרב ארז דורון על נקודה זו
http://www.radio2000.co.il/?category=articles&subcat=60&pageart=243

יהיאור:
ועוד קטע  [ http://hitbodedut.com/index.php?option=com_content&task=view&id=15 ]
 הקדוש ברוך הוא הוא מעל לכל תפישה ודמיון. אי אפשר לתאר אותו בשום צורה ואי אפשר לדבר עליו בשום מילה. אבל בגלל שהוא רצה להתגלות אלינו ורצה להיות בקשר איתנו, בני האדם, הוא בחר להתגלות במשך ההיסטוריה בכל מיני צורות. "על הים (כלומר בקריעת ים סוף) נגלה להם כאיש מלחמה. בסיני (כלומר במתן תורה בהר סיני) נגלה להם כזקן מלא רחמים".גם בטבע – כל מה שאנחנו רואים, כל מה שאנחנו שומעים, בעצם כל מה שאי פעם נוכל לדמיין אותו או לחוש אותו – הכל הכל ממש, זה "לבושים" של הקדוש ברוך הוא, דרכים בהן הוא מתגלה אלינו. גם הנשמה זה בעצם מה שמעבר לכל ההגדרות. נשמה זה האדם בעצמו, החלק היותר עמוק ויותר מהותי שלו. ובאופן דומה גם לקדוש ברוך הוא יש שמות רבים, וכולם מתארים באמת צורות שונות שבהן הוא אכן מתגלה בעולם, אבל אף אחד זה לא הוא בעצמו. הוא בעצמו זה כמו הנשמה של העולם, משהו פנימי שהוא העיקרי, אבל בלתי נתפש ובלתי מוגדר. מבין אין סוף השמות שיש לבורא, כלומר לאין סוף הצורות בהן הוא יכול לפעול או להתגלות, בחרו חז"ל הקדושים לפנות אל הקדוש ברוך הוא בעיקר בתואר אחד עיקרי – "אלוקינו מלך העולם". "אלוקים", זה הכינוי של מידת הדין בעולם. כלומר הגבול, הדיוק, החלוקה הברורה, הצדק והשליטה במציאות, ו"מלך", זה די דומה לאלוקים, כלומר אדון ושליט, שופט ומושל, שאנו עבדיו וצריכים לסור למשמעתו. למה בעצם אנחנו פעמים רבות מתקשים להתחבר לזה? סיבה אחת - כי אנחנו בכלל לא מכירים מלכות ושלטון, ומה שאנחנו מכירים או שמענו עליו זה רק שלטון מושחת ומנוון. סיבה שנייה – כי האידיאולוגיה השלטת בעולם שלנו זה חופש – חופש הביטוי, חופש היצירה, חופש לעשות כל מה שאנחנו רוצים. דמוקרטיה, שוויון זכויות, זרימה, אנרגיות. ולכן "אדון ושליט" בכלל לא מדבר אלינו. אבל אם ניתן לזה סיכוי, אם נהיה מוכנים להיפתח למשהו שאנחנו לא מכירים עד היום, נוכל לשמוע שהחוויה הכי עמוקה שאדם יכול לחוות היא דווקא חווית השירות. להיות משרת לממלכת הקדושה. להיות עבד לאדוני האור. לקחת חלק בתיקון העולם, לשרת את הטוב המושלם. כי באמת, הרצון הכי עמוק שלנו הוא להישבע אמונים לכוחות הטוב, לשרת מטרה קדושה ונעלה, ובעבור משימה כזאת היינו מוכנים, לפחות ברמה העקרונית, למסור את חיינו. יש נאמנות ושייכות בין הורים לילדים, יש נאמנות בין בני זוג, יש נאמנות לחברה או לארץ מסוימת. אבל כל סוגי הנאמנות והשייכות הם רק צל צילה של הנאמנות הכי פנימית ושורשית שמוטבעת בנו – נאמנות לאלוקים. כל זה אמור להיות חבוי בהוראה של חכמינו לפנות אל הבורא דווקא בשם "אלוקים" ו"מלך". היו תקופות שהקשר עם הקדוש ברוך הוא באמצעות "הלבוש" הזה היה באמת קשר פנימי ועמוק, מסעיר, מרגש. קשר שבעבורו מוכנים לחיות ולמות. בלי ההרגשה הזאת קשה להבין אלפים ורבבות יהודים שאכן מסרו נפשם למוות ובלבד שלא ישתחוו לפסל או יעברו על מצוות הבורא. אין סיכוי שאדם יהיה מוכן למות אלמלא הוא חש נאמנות וקרבה ברמה שאין למעלה ממנה לאותו "אלוקים", ו"מלך". אבל אז נכנסו לתמונה "היכלי התמורות". יש בעולם כוח שנקרא "היכלי התמורות". אפשר לתאר את זה בצורה ציורית כמו רשת של קורי עכביש בלתי נראית שמקיפה את כל כדור הארץ, או לחילופין, את הלב של כל אחד. מה שעושה אותו כוח שלילי הוא לעוות ולשבש כל סוג של שפע שיורד לעולם ולהפוך אותו – בתודעה  של בני האדם – לההיפך הגמור ממה שהוא באמת. פסוק שמופיע בנביא מתייחס לתופעה הזאת: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר".  כדי להבין את התופעה אפשר להזכיר את מה שקורה לפעמים בשעת מחלה שמשתבש לאדם חוש הטעם והוא מרגיש שמר הוא מתוק ומתוק הוא מר. מבחינה מסוימת, התודעה של רוב האנשים נגועה בחולי כזה, שההרגשות והתפישות שלהם על המציאות משובשות ו"מומרות" על ידי אותם "היכלי התמורות". כדרכם להרוס ולקלקל כל דבר שבקדושה, בנו אותם כוחות מיסטיים מערכת שלמה של תפישת עולם, שתגרום אצלנו לסילוף עמוק של "לבוש" ה"אלוקים" ו"המלך". המלכים ובעלי השררה שנחשפו בפנינו היו על פי רוב מלכות מושחתת, מתנשאת, גאה ומשפילה, אכזרית, שיפוטית, רחוקה וקרה. לא הכרנו מלכות אחרת, ובעקבות הכרות עם תפישת המלכות המעוותת התעוותה אצלנו גם תפישת המלכות האמיתית, ובלי שנשים לב, לאט לאט, במשך שנים או דורות, התחלנו לתפוש גם את אלוקים, מלך מלכי המלכים, כקר ומנוכר, שיפוטי, מאיים, ולעיתים קרובות גם אכזרי וגרוע מזה. תפישת המלכות נפגמה, הקשר עם ה' התעוות והתרופף. "היכלי התמורות" השיגו את מטרתם המרושעת וניתקו אותנו מן הבורא. אבל אז קרה משהו. לפני כ 200 שנה הגיע לעולם רבי נחמן מברסלב. הוא הכיר את תעלולי "היכלי התמורות" והציג בפנינו לבוש אחר של הבורא: "חבר טוב אמיתי". באחת הפגישות הראשונות בין רבי נחמן מברסלב לתלמידו רבי נתן, כאשר הם טיילו ביחד בשדה ושוחחו ביניהם, אמר רבי נחמן משפט שנכנס בעומק ליבו של תלמידו, ולדבריו - היה זה משפט מפתח בחייו, ועל ידו הבין שבוודאי יזכה להגיע לשלמותו ותכליתו עלי אדמות.ואלו היו הדברים: "ובכלל, זה טוב מאד לשפוך את הלב לפני השם יתברך, ממש כמו ששופכים את הלב לפניחבר טוב אמיתי". מה היה החידוש הגדול שבדבר? הלא מושג התפילה כבר היה ידוע ומפורסם, ביהדות בכלל ובחסידות בפרט. אלא שכאן חידש רבינו שאפשר ליצור עם הקדוש ברוך הוא קשר מסוג מאד מיוחד, מאד אישי וקרוב. ועל סוג של קשר כזה לא דובר מעולם באופן כה ברור. "חבר טוב אמיתי"! הלא בשלוש מילים אלו מקופלת משאת נפשו של כל אדם, שיהיה לו חבר כזה: אוהב אמיתי, החפץ בכל ליבו באמת ובתמים אך ורק בטובת רעהו ללא כל אינטרסים. הוא לעולם לא ינצל את מה שידוע לו לרעת חברו חלילה. שומר סוד מושלם הוא, וכל מה שישמע לא יצא לחוץ לעולם. חבר טוב אמיתי לעולם לא ינטוש את חברו ולא יבגוד בו, גם אם ירד חברו לתכלית דיוטא התחתונה. תמיד יהיה מזומן לו ויבוא לעזרתו בעת הצורך, לעולם לא יאכזב, ותמיד ידע להקשיב בכל תשומת הלב, יבין וישתתף בקורות חברו, יבכה עמו בצערו וישתתף בשמחתו. כל אדם בעולם מאחל לעצמו חבר כזה ורבי נחמן אומר - יש לך חבר כזה. דבר איתו, שתף אותו, הוא באמת מקשיב ואיכפת לו, לעולם לא ייטוש אותך ולא יאכזב אותך. הקדוש ברוך הוא - הוא הוא אותו חבר.  לא שהלבוש "מלך" או "אלוקים" אינו אמיתי. הוא אמיתי ונחוץ לנו בוודאי גם היום, אבל כדי להחזיר את הכתר ללבוש הזה, כדי לפרק ממנו את הצורה המעוותת שהלבישו עליו "היכלי התמורות", צריך היה לגלות בו עצמו צד חדש. המלך הזה אינו רחוק ושיפוטי, עם כל גדולתו הוא יורד עד אלי ממש ומציע לי את ידידותו. בדברי הימים מצאנו הד ללבוש "חבר טוב אמיתי". באותו פרק נמנים והולכים אנשיו של דוד המלך ותפקידיהם: האחראים על האוצרות, על הצבא, היועצים וכן הלאה. ובתוך כל הרשימה הזו מופיע תפקיד מעניין: "ואחיתופל יועץ למלך וחושי הארכי רע המלך"  (דברי הימים א' פרק כ"ז פסוק ל"ג)מהו "רע המלך"? התרגום מסביר כי רע פירושו חבר ואילו ה"מצודות" מסביר את תפקידו: "רע המלך - הוא היה יושב בתמידות עם המלך להשתעשע עימו". פשוטו כמשמעו! הלא גם המלך צריך חבר...ואם במלכות הארץ כך, גם במלכות השמיים כך, שהרי אמרו חכמים "מלכות השמיים כעין מלכות הארץ". ואם לדוד המלך היה חבר, גם לקדוש ברוך הוא יש חברים. גם בסיפורי מעשיותיו, כאשר רבי נחמן מתאר את אנשי המלך בסיפור "מעשה מבעל תפילה", הוא מתאר תפקיד דומה: "וכן היה להמלך אוהב נאמן, שהיה אוהב את עצמו עם המלך באהבה נפלאה ונוראה מאד מאד, עד שלא היה אפשר להם כלל שלא יראו זה את זה איזה שעה, אך אף על פי כן יש שעות, שצריכין להתפרד קצת. והיו להם צורות, שהיו מצויירין צורת שניהם, והיו משעשעין עצמן באלו הצורות בעת שנפרדו אחד מחברו. והצורות האלו היו מצויירין איך המלך עם האוהב נאמן אוהבים עצמן ומחבקים ומנשקים עצמן באהבה גדולה".  מתוך הבנה זו אנו מגלים צד חדש ועמוק בקשר עם ה' - לא רק להודות ולבקש עזרה ממלך גדול שהכל בידו, אלא פשוט לשוחח, לשפוך את הלב, כמו ששופכים לפני חבר טוב אמיתי. לשתף ולספר כל מה שיש על הלב, כל המבוכות, כל השאלות, כלהרגשות, כל המחשבות, כל החלומות, כל התקוות, וכל המאורעות. מעבר לכל לבושיו, הקדוש ברוך הוא ממתין לנו שנבוא אליו. כחבר  אמיתי, הכי קרוב שיש, הכי אוהב שאפשר, הוא מצפה לנו, שנבוא נשפוך לפניו את כל הלב. ולא נבוא?      

בעלבעמיו:
מאמר יפה
אבל עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת עם הסחבקיות, האם נדלג איזו תפילה, או שמא שבת אחת נרתיח מים, כי עם חבר ניתן להסתדר? או כל האומר הקב"ה וותרן וכו'.


יהיאור:
בעל
הוא מתחמק מאד מלענות ישירות לשאלות כמו שלך . אבל יש הרבה מה לחשוב מה עולה ממנו בשאלות אלה, איני יודע אם מתאים לדבר על זה כאן.

יש נקודה מחודשת חשובה במאמר הזה, שהוא טוען שגם בנו יש הזדהות עם חווית השירות שהוא בעצם חווית המלכות. [אמנם הוא הופך את זה עצמו לחוויה מרגשת, אך יל"ע עד כמה זה שונה מהכוונה המקורית של משלי המלכות וכו']


[תוקן קישור, תוקן גופן - מ. משנה]





תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 04/07/2012 12:24:04




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:31 לינק ישיר 

יש הבדל בין חווית השרות לחווית המלכות.
בחווית השרות של הטוב, אני בוחר לשרת, המלכות, כפויה עלי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:38 לינק ישיר 

בעל
אכן. אבל הכפוי מרגיש כמו הרצוני כשזה מספיק מעניין. אם באמת נתיני מלכות הצאר פעם היו נהנים לשרת אותו, הרגשתם היתה אמורה להיות קרובה למה שהרב דורון מתאר. קשה להאמין שאי פעם אנשים הזדהו עם ענין הכפייה החיצונית המוחלטת [כלומר בשלב יותר מיראת העונש]. 

===

עוד מקור: 
ר' יענקלע מאנטוורפן מסר בשם הרב מצי'עשנוב שכמו שהרכבות היום נוסעים מהר יותר, כך במלכותא דרקיעא יותר מהר אפשר לעשות תשובה. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:46 לינק ישיר 

אסכם את הנקודה כפי שאני מבין אותו. מתוך ההבנה שלהקב"ה בעצמו אין שום הגדרה, ואין לו שום חפץ ורצון בשום דבר. עולה התובנה הפשוטה שכל מה שאנו מדברים אודותיו היינו בדימוייו כלפינו ואין בו שום דבר מוחלט מצדו. ממילא כל משל והגדרה שנובע ממנו משהו על תיאורו ועל חובת התנהגותינו כלפיו, אפילו יאמרנו נביא ואפילו יהיה כתוב בעשרת הדברות, אינו אמתי אלא עד כמה שאנשים תופסים את הדימוי הזה כדימוי מתאים. ברגע ששפת האנשים משתנה, גם הדימוי שבו תופסים אותו ישתנה. ואם ממשיכים לדבר על דימויים לא רלוונטיים, פשוט מדברים מאלהים אחרים [איך אומר מקס? אלילים], כי האל האמיתי אינו תלוי בשום מילה שנאמרת עליו ואינו מוגבל וקבוע לשום דימוי. וגם כל מה שנאמר אודותיו הנהגותיו בתורה, אפילו ההנהגות שמחייבות את קיום התורה גופא, חייבים להשתנות ולהתבטא מחדש לפי הדימויים שלנו. 
[המקובלים הכניסו בתמונה הזאת פצצה במה שהבהירו כי הדימוי שלנו על אלקים איננו מנותק ממנו לגמרי אלא מתקיים איתו בקשרי זהות, כלומר שהם דימויים נבחרים ונבראים מאתו ברצון. ובזה מובן שכל הדימויים הם אמת ולא רק שקר מוחלט שאינם קשורים כלל לאלקים. אבל זה לא משנה לגבי נידון דידן] 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:46 לינק ישיר 

יהיאור
לא התקדמנו מנתיני הצאר?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:48 לינק ישיר 

יהיאור כתב:
אסכם את הנקודה כפי שאני מבין אותו. מתוך ההבנה שלהקב"ה בעצמו אין שום הגדרה, ואין לו שום חפץ ורצון בשום דבר. עולה התובנה הפשוטה שכל מה שאנו מדברים אודותיו היינו בדימוייו כלפינו ואין בו שום דבר מוחלט מצדו. ממילא כל משל והגדרה שנובע ממנו משהו על תיאורו ועל חובת התנהגותינו כלפיו, אפילו יאמרנו נביא ואפילו יהיה כתוב בעשרת הדברות, אינו אמתי אלא עד כמה שאנשים תופסים את הדימוי הזה כדימוי מתאים. ברגע ששפת האנשים משתנה, גם הדימוי שבו תופסים אותו ישתנה. ואם ממשיכים לדבר על דימויים לא רלוונטיים, פשוט מדברים מאלהים אחרים [איך אומר מקס? אלילים], כי האל האמיתי אינו תלוי בשום מילה שנאמרת עליו ואינו מוגבל וקבוע לשום דימוי. וגם כל מה שנאמר אודותיו הנהגותיו בתורה, אפילו ההנהגות שמחייבות את קיום התורה גופא, חייבים להשתנות ולהתבטא מחדש לפי הדימויים שלנו. 
[המקובלים הכניסו בתמונה הזאת פצצה במה שהבהירו כי הדימוי שלנו על אלקים איננו מנותק ממנו לגמרי אלא מתקיים איתו בקשרי זהות, כלומר שהם דימויים נבחרים ונבראים מאתו ברצון. ובזה מובן שכל הדימויים הם אמת ולא רק שקר מוחלט שאינם קשורים כלל לאלקים. אבל זה לא משנה לגבי נידון דידן] 


ולמעשה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:49 לינק ישיר 

אתה חושב שפעם באמת הבינו שזה פשוט שחייבים לשרת את הצאר הטוב והרחמן בלי שום תמורה ובלי שום הרגשה שזה טוב ראוי נעים ויפה. קשה לי להאמין שהטבע האנושי הבסיסי ישתנה כ"כ. אבל יכול להיות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:51 לינק ישיר 

הדימוי מלך באמת אנרכוניסטי לגמרי.
איפה יש מלכים בכלל?
אולי כדאי לעדכן לראש ממשלה או לנשיא.
ראש ממשלת העולם או נשיא העולם מצלצל יותר טוב לא?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 20:52 לינק ישיר 

למעשה חייבים [בתרגום ללשוננו = זה כיף] להידבק ולהתקשר לה' כפי הצורה בה הוא בוחר להתגלות ולהידמות בימים אלו ובמקומות שלנו. 

יותר פרטים איני יכול לספק מכיון שאין לי היכולת [שהיתה כנראה למשה רבינו ולעוד כמה אנשים בהיסטוריה] להגיד משהו שיהיה מספיק כללי לכולם, ונשאר הדבר לכל פרט ופרט לפי תפיסתו את האלקים ולפי הבנתו מה הוא דורש מאתו. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/7/2012 01:21 לינק ישיר 

בעל,

מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. דון יצחק אברבנאל כתב שהמלכות האידאלית הינה כמו זו של הרפובליקה של ונציה, בה השלטון היה אוטוקרטי, אריסטוקרטי ודמוקרטי. כנראה יש מה ללמוד מהדמוקרטיה המודרנית.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/7/2012 05:21 לינק ישיר 

ואם אתה ליברטריאני?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/7/2012 07:57 לינק ישיר 

יש כאן שאלות במספר רמות.

א. אונטולוגיה. מה יש בשמים, או באותו מקום (באופן מושאל) שבו נמצא ה'.

ב. יחסי שפה ודימויים מול המציאות.

ג. אולי גם: הצורך האנושי בסמלים כדי לדבר על ה'.

והבוחר בוחר לפי הנחות היסוד שלו. בדרך כלל לפי המסורת, לפעמים באופן מודע וביקורתי.

כאשר חז"ל אמרו מה שאמרו, האם עשו זאת מפני שהאמינו שיש "שם" שמים ומקום בו ה' יושב על כסאו מוקף במלאכים כמו מלך במלכותו? או שמא ידעו שזה "רק" משל, או שמא המשיכו מסורת קיימת?

ושמא אי אפשר לדבר על "חז"ל" אלא יש להבדיל בין התנאים, וכל אחד כחכמתו?

הרי מצאנו את ר"ע מקבל ביקורת לאחר דרשתו כי גם המשיח יש לו כסא שם "למעלה". אבל על עצם כך שיש כסא למלך לא חלקו. או שמא הבינו באופן יותר פילוסופי ורק לא אמרו זאת ולא נשמר מאמר כזה אצלנו?

וכאשר הנביא מדווח שהוא רואה את ה' יושב על כסאו ושיפוליו מלאים את ההיכל, האם האמין שהוא רואה מציאות או שחשב שזה חלום נבואי בהתאם לתרבות? הרמב"ם יכול היה לפרש לפי הצד האחרון. הפילוסוף עשוי לשמוח לפרש כהרמב"ם, אבל האם אין אנו כופים בכך פרשנות מאוחרת על תקופה מוקדמת?

והאם כל אלו רק שאלות של פרשנות או של מציאות?

תשובתי שלי היא שודאי אין "שם" שום מערכת של סימני מלוכה, והכל מערכות סמליות אנושיות, ובכלל אין "שם" שהרי ה' אינו גוף ואין הוא זקוק למקום.

ואם אין אלו אלא סמלים שלנו, תלויי תרבות, בהחלט אפשר שאם התרבות מתפתחת, הגיעה העת להחליף סמלים בסמלים. להתנער מהרעיון שה' יוצג כמלך בסגנון של פעם ולהחליף לדימוי יותר מתאים. אבל עכשו יש לשאול: מהו "יותר מתאים"? לפי מה נבחנת ההתאמה? (המשך צריך לבוא).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/7/2012 08:15 לינק ישיר 

מיימוני
גם אותך אשאל - אם נחליף סמלים בסמלים, אלו מסקנות מעשיות תהיה מוכן להסיק מכאן? ייתכן שסגנון התפילה הקרליבכי הוא חלק מהתופעה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/7/2012 11:15 לינק ישיר 

בעל

לא הבנתי את השאלה.

בוודאי שאם מחליפים סמלים, כמו ה' כמלך, בסמלים אחרים - ה' כאבא, כאוהב, כיועץ חכם, כסמל של התנהגות מוסרית, ועוד - כה הרבה ישתנה!

אמנם זה יהיה לא פשוט לשנות, הרי המסורת שלנו אינה סובלת שינויים מודעים (הזכויות לחברנו אקדמאי בעל התגלית הזו עבורי).

אולי כוונתך להציע יישומים מעשיים: היכן יוחלף הסמל בסמל?

בתפילה? הכללית, הפרטית?

נראה לי שאי אפשר לקוות ליותר מאשר תוספת על הקיים במקום שינוי הקיים. כלומר, לא להחליף ניסוחים אלא להוסיף לידם ביאור או תוספות שמשמען כי הסמלים הקודמים משקפים תפיסות מוקדמות יותר. וגם בכך צריך להיזהר, שהרי איננו רוצים שיפסיקו להאמין בקדושתם ובחכמתם של ראשונים (ואיני כותב זאת בציניות. אני באמת חושש כי בשל הצורך החיוני להוריד מן המעלות שמייחסים לדורות הראשונים מה שבאמת אין בהם עלולים לאבד גם את מה שכן יש בהם).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/7/2012 11:22 לינק ישיר 

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2801960&forum_id=1364&upd=1



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/7/2012 11:50 לינק ישיר 

נדב

תודה!

ראויים הדברים למי שאמרם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.