בית פורומים עצור כאן חושבים

נטילת ידים שחרית - גירסת ר"ח ורמב"ם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-9/3/2015 13:44 לינק ישיר 
נטילת ידים שחרית - גירסת ר"ח ורמב"ם

נטילת ידים שחרית נזכרה בתלמוד, במסכת ברכות דף ס: ובמסכת שבת דף קח: קט. הסוגיה במסכת ברכות מבארת את חובותיו של האדם בקומו בבוקר, לעומת זאת הסוגיה במסכת שבת עוסקת בענייני רוח רעה, והיא מלמדת שבכדי להינצל מהרוח רעה צריך לרחוץ ידיו ג' פעמים. לשון התלמוד בברכות: כי משי ידיה לימא [כאשר נוטל ידיו יאמר] ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. לשון התלמוד בשבת: תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים. ההלכה נקבעה לפי מסכת ברכות שהיא סוגיה הלכתית, ואילו האמור במסכת שבת הוא המלצה למי שירצה להינצל מהרוח רעה, התלמוד לא כתב חייב לרחוץ ידיו ג' פעמים, אלא ביאר מי שרוצה להינצל מנזקי הרוח רעה ירחץ ג' פעמים. בימינו שאין נזקי רוח רעה מצויים, ואין מי שיתעוור או יתחרש ממנה, כל התועליות של אותה סוגיה נעלמו ואינם. ועוד שהסוגיה במסכת ברכות לא חששה לאותם נזקים, והיא מנתה את נטילת ידים בסוף פעולותיו של האדם, ולא מיד בקומו בבוקר, מכאן שאף בזמן התלמוד לא חששו לרוח רעה, ופסקו הלכה תוך התעלמות ממנה. וכך פסק רבינו הגדול הרמב"ם בהלכות קרית שמע ג,א תפילה ד,ב, שנטילת ידים שחרית משום קריאת שמע ותפילה, ולא הזכיר משום רוח רעה, מפני שאין נזקיה מצויים, ואף בזמן התלמוד לא חששו לה. ועוד שאין מתקנים ברכה על רוח רעה, וחכמים שתיקנו ברכה לנטילת ידים, משום נקיות למצוות שיש בהם דברי קדושה.

מה שכתבנו עד כאן, הוא ביאור התלמוד על פי רש"י, וביארנו שאף לפי פירושו אין חובה מצד התלמוד ליטול ידים שלש פעמים. אולם גירסת הרמב"ם בתלמוד וביאורו לסוגיה הוא שונה. הרמב"ם גרס וביאר את הסוגיה כמו רבנו חננאל, גירסתו הובאה אף בערוך ערך "בת חורין", ובתלמוד כ"י מינכן. "תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת עד שלש פעמים". המילים "עד שירחוץ ידיו" אינם מופיעות בגירסתו, והם תוספת מאוחרת, מפני שהתלמוד עוסק ברוח רעה השורה על העין, ולא ברוח רעה השורה על הידים, ובכדי להעביר את הרוח רעה ישטוף את העין ג' פעמים ולא את ידיו. וזה לשון ר"ח: "פירוש, רוח רעה ששורה על [גב] העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים ופוך מעבירה". כביאור זה מוכח ממהלך הסוגיה, מפני שאחר דברי רבי נתן כתב התלמוד: "אמר רבי יוחנן: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים. תניא נמי הכי, רבי יוסי אומר: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים". לביאור רש"י קשה, מדוע קפץ התלמוד מדברי רבי נתן העוסקים ברוח רעה של הידים, לדברי רבי יוחנן העוסקים ברוח רעה השורה על העין? אולם לגירסת הרמב"ם הדברים ברורים, רבי נתן עסק ברוח רעה השורה על העין, וכינה אותה בת חורין, מפני שאינה עוברת עד שירחץ אותה [את העין] ג' פעמים, ואף רבי יוחנן עסק ברוח רעה השורה על העין, וכינה אותה בת מלך, וכחילת עניו בפוך מעבירה אותה. נמצא שלגירסת ר"ח והרמב"ם מעולם לא עלתה על דעתם של חכמי התלמוד לחייב נטילת ידים ג' פעמים שחרית.

לפי שיטת הרמב"ם, חכמים תיקנו נטילת ידים לקריאת שמע ותפילה, משום נקיות למצוות שיש בהם דברי קדושה, אבל לא חילקו בתקנתם. בכל פעם שקורא קריאת שמע ומתפלל צריך ליטול ידיו, אפילו אם ידיו נקיות, אפילו אם אינו יודע להם טומאה. רק אם נטל ידיו כהלכה ושימרם ולא הסיח דעתו מהנטילה, כלומר שזוכר בתת הכרתו שנטל, ושמרן שלא יטמאו ידיו, כגון שנטל ידיו לתפילת מנחה ומיד התפלל לאחר מכן ערבית, אינו צריך לחזור וליטול. וכן אם נטל ידיו שחרית, ושמרן, והתפלל שחרית ואכל ארוחת בוקר, והמשיך לשמור את ידיו עד תפילת מנחה, אינו צריך לחזור וליטול את ידיו שוב פעם לפני תפילת מנחה. אבל אם הסיח את דעתו מהנטילה לאחר תפילת שחרית, ושכח שנטל, ולא שמרן מטומאה, וכן אם ישן שאינו יכול לשמור את ידיו בשינה, צריך לחזור וליטול ידיו במנחה, למרות שידיו נקיות, למרות שיש סבירות שלא נטמאו ידיו, כי חכמים לא חילקו בתקנתם.

לעומת שיטת הרמב"ם, הרשב"א והרא"ש ביארו טעמים אחרים מדוע נוטל ידיו לקריאת שמע ותפילה, אולם דא עקא, הם לא החשיבו את תקנת חכמים ללא סייג, -והטעמים רק מסבירים את תקנת חכמים, ואף אם הטעם לא קיים יטול ידיו כי כך הם תקנות חכמים- אלא לדעתם אם הטעם לא קיים לא נוטלים ידים. דבר זה יצא להם, כי לא הגדירו את היסח הדעת מהנטילה, כיון שכן, איך נדע אימתי יטול ידיו שוב, על כורחנו לפי הטעם, למרות שבכל מקום תקנות חכמים מוחלטות גם אם הטעם לא קיים.

לפי הרשב"א, נטילת ידים שחרית לתפילה היא משום שהאדם בבוקר כמו בריה חדשה, וצריך להתקדש כמו כהן לעבודה, וסמך לדבר הפסוק "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'" (תהלים כו,ו). והשאלה הנשאלת, בתלמוד נאמרה דרשה אחרת על הפסוק. וכך נאמר בתלמוד ברכות דף טו. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב (תהלים כו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. ע"כ. הנוטל ומתפלל כאילו בנה מזבח והקריב, אבל להחשיבו בריה חדשה וכהן לעבודה קודם התפילה, לא נזכר בתלמוד. ועוד שבריה חדשה אינו טעם להצריך נטילה, מה בכך שהוא בריה חדשה. ואף כהן לעבודה אינו טעם להצריך נטילה, כי מנין לנו להפוך ישראלי לכהן ולהצריכו נטילה. אלא עיקר טעם הנטילה כפי שכתבנו משום נקיות ידיו למצוה שיש בה דברי קדושה, לפיכך יכול לנקות בכל דבר שמנקה.

לפי הרא"ש, נטילת ידים שחרית לתפילה היא משום שהאדם נגע במקום מטונף בלילה. והשאלה הנשאלת, אם ניטפו ידיו בצואה או במי רגלים ויש להם ריח רע, אסור להתפלל בהם משום הסרחון שבהם, ראה הלכות קריאת שמע ג,יא, אולם אם אין להם ריח רע, וכן אם סתם נגע במקום מכוסה, או שנגע במילמולי זיעה, מותר להתפלל בהם, בכל התלמוד לא נזכר איסור בדבר, כיון שכן מנין לנו להמציא טעם שמא נגע במקום מטונף, כאשר אין בסיס לאסור להתפלל אם נגע במקום מטונף. ועוד שחכמים תיקנו שהאדם מיד בקומו בבוקר יברך אלהי הנשמה, למרות שבזמנם ישנו ערומים, ובלילה נגעו במקומות מכוסים ובמקומות מטונפים, מכאן שנגיעה במקומות אלה אינה מונעת אמירת ברכות ותפילה.

טעם נוסף לנטילת ידים כתב הב"י (או"ח סי' ד) בשם ספר הזוהר, נטילת ידים שחרית משום רוח רעה השורה על ידיו, כי נשמתו של האדם מסתלקת ממנו בלילה, ובאה רוח רעה ושורה עליו, ובבוקר נשארת הרוח רעה על ידיו, לפיכך צריך ליטול ידים מיד בקומו, ולא ילך ארבע אמות ללא נטילה. ועדיף לילך פחות פחות מארבע אמות מאשר לרוץ למים. וצריך ליטול ג' פעמים דוקא ולא מספיק פעם אחת. אבל כבר ביארנו שבתלמוד במסכת ברכות הובאה נטילת ידים בסוף פעולותיו של האדם, לאחר שהתלבש ועמד והלך, ולא חששו חכמים לרוח רעה, ולא הצריכו שיטול ידיו מיד בקומו. 




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/3/2015 17:07 לינק ישיר 

ורחצו (שמות ל, יט). מכאן אמרו (ברכות טו.) נטילת ידים לתפילה (תשובות הרשב"א סימן קצ"א). ביאר התורה תמימה: "וע' ברמב"ם פ"ד ה"ג מתפלה כתב וז"ל, בכל התפלות צריך לרחוץ ידיו בלבד, ובתפלת שחרית צריך לרחוץ גם רגליו, ותמה הראב"ד וכתב לד ידעתי רגליו מנ"ל, והמפרשים טרחו הרבה בישוב הדברים. ולי נראה פשוט, דתפס הרמב"ם בשיטתו של הרשב"א דמקור חיוב נטילת ידים לתפלה ילפינן מקרבן כמבואר לפנינו, וא"כ מכיון דכאן כתיב ורחצו את ידיהם ורגליהם א"כ גם בתפלה כן, וניחא מאד מה שחילק בזה בין תפלת שחרית לשארי תפלות היום ע"פ מש"כ הוא בריש הלכות תפלה דמן התורה הוי חיוב תפלה רק פעם אחת ביום, ולכן באותה הפעם בתפלה הראשונה של יום שהיא תפלת שחרית צריך לרחוץ כמו שהכהנים קודם הקרבה, היינו הידים והרגלים, משא"כ שאר תפלות היום שאינן אלא מדרבנן והוי הקפידא רק אנקיותא בעלמא צריך לרחוץ הידים בלבד מפני שהידים עסקניות הן, ודו"ק".

אמנם בתפלה אם אין לו מים והיה רחוק מן המים מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה, ואילו בקרבן צריך מים דוקא ואם אין לו מים אינו עובד ואם עבד עבודתו פסולה. ועוד יש להקשות מדוע בפרק השביעי של הלכות תפלה השמיט הרמב"ם רחיצת רגלים. ואפשר לתרץ שבבית המקדש היה כיור מים ששימש את הכהנים לרחיצת ידיהם ורגליהם, ואילו אצל ישראל מים לא היו תמיד מצויים, וגם אם היו מצויים לא היו בהכרח מספיקים לרחיצת רגלים, ועל-כן חכמים הקלו.


 

  

תוקן על ידי מם80 ב- 09/03/2015 17:07:25




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/3/2015 17:40 לינק ישיר 

ור' אברהם בן הרמב"ם המליץ לרחוץ רגלים לפני כל התפילות. ונראה לי שכדאי לעיין במאמרו של וידר השפעות אסלאמיות על הפולחן היהודי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/3/2015 22:51 לינק ישיר 

אין זה נכון לומר שמהסוגיא בברכות רואים שלא חששו לרוח רעה הנזכרת במסכת שבת, ואינני יודע מהיכן למד כך דרום חוקר.
בין שלל הפעולות שמונה הגמרא בברכות קודם שיטול ידיו אין אף אחת מאלו שהזהירה עליהן הגמרא בשבת. מה שכן נכון הוא שמשתי הסוגיות משמע דלא כזוהר.

מעניין לציין שהרמב"ם בהלכות שביתת עשור פ"ג ה"ב פסק: ומדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק. טעם הדחה זו הוא משום רוח רעה הנקראת 'שיבתא', כמבואר ביומא עז:
האם חשש הרמב"ם לאותה רוח רעה? יש ממפרשיו הסבורים שכן. יעויי"ש.

עוד יש לציין, שהמאירי, שבדרך כלל צועד בדרכו של הרמב"ם בכל הנוגע לשדים, מזיקים ושאר מרעין בישין, כאן (שבת קט:) חושש בהחלט לרוח רעה השורה על הידיים.

אמנם הים של שלמה (חולין פ"ח סי' י וסי' לא) כתב שכל אותן רוחות רעות אינן מצויות אצלנו. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/3/2015 23:52 לינק ישיר 

עקביה

עכשיו שזכינו לגירסת ר"ח רמב"ם הערוך וכ"י מינכן, ולא כתוב במסכת שבת קט. ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים, אלא ומקפדת עד שלש פעמים, והכוונה לרחיצת העין ולא לרחיצת ידיו, התברר למפרע שכל ביאור הסוגיה בשבת קח שונה משיטת רש"י.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קח-קט

תניא נמי הכי, אמר רבי מונא משום רבי יהודה: טובה טיפת צונן שחרית, ורחיצת ידים ורגלים ערבית, מכל קילורין שבעולם. הוא היה אומר: יד לעין - תיקצץ, יד לחוטם - תיקצץ, יד לפה - תיקצץ, יד לאוזן - תיקצץ, יד לחסודה - תיקצץ, יד לאמה - תיקצץ, יד לפי טבעת - תיקצץ, יד  לגיגית - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס. תניא, רבי נתן אומר: בת חורין היא זו, ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים. אמר רבי יוחנן: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים. תניא נמי הכי, רבי יוסי אומר: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים.  

רש"י מסכת שבת דף קח-קט

טיפת צונן - לתת בעיניו.

ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - נמי מאירה העינים.

הוא היה אומר - ר' מונא.

יד לעין - שחרית, קודם שיטול ידיו.

תיקצץ - נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על היד ומסמתו, וכן כולן.

לחסודה - ריבדא דכוסילתא, פלימא"ה +אזמל הרופאים+ בלעז.

לפי טבעת - נקב הרעי, שעגול כטבעת.

תיקצץ - ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה.

לגיגית - שמטילין בה שכר.

תיקצץ - דלא תיגע קודם נטילת שחרית.

יד - לעין מסמא, קודם נטילה.

יד - לאזן מחרשת.

יד - לפה או לחוטם.

מעלה פוליפוס - ריח החוטם והפה, ולי נראה: דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה, אלא משום דמביא לידי קרי, ובמסכת נדה (יג, ב) אמרינן בה תקצץ משום האי טעמא, ומשום דתניא בה נמי לטותא דתיקצץ - תנייה נמי גבי הנך, וכן, יד לפי טבעת למשמש בה תדיר, מביאתו לידי תחתוניות.

בת חורין היא - הרוח השורה על הידים לפני נטילה.

ומקפדת - בנטילתו, לנוטלה יפה עד שישפוך מים יפה שלש פעמים על ידיו.

פוך - אם נותנו בעיניו.

מעביר בת מלך - אם הזיקה לעיניו.

רש"י ביאר את דברי רבי מונא יד לעין תיקצץ, שנגע בעניו קודם שיטול ידיו שחרית, וכן כולם, חוץ מיד לאמה, ויד לפי הטבעת, שהם משום קרי או תחתוניות. אולם עכשיו שזכינו לביאור ר"ח, כל ביאור הסוגיה לדעתו משתנה, ויד לעין תיקצץ, מפני שריבוי המשמוש בעין מזיקה וגורם לה סמיות, וכן יד שמכניס אותה הרבה לפה או לחוטם תיקצץ מפני שגורמת לריח הפה והחוטם, ויד הנכנסת הרבה לאוזן גורמת לה חרשות, ויד הנכנסת לפי הטבעת גורמת תחתוניות, ויד שמכניס אותה לגיגית גורמת לזיהום האוכל. נמצא שבשום מקום לא נזכר במסכת שבת חובת נטילת ידים שחרית ג' פעמים, וחכמים לא היו מניחים יסוד מוסד להינצל מנזקי רוח רעה ללא ביאור, והיו כותבים בפירוש "ידקדק לערות עליהן מים ג"פ, להעביר רוח רעה ששורה עליהן" (שו"ע ד,ב). ומשלא כתבו כך, לא חייבו דבר זה.

כאן כדאי להוסיף עוד עיון בדיני ברכות השחר. בתלמוד ברכות ס: כי פתח עיניה לימא [כאשר פותח עיניו יאמר] ברוך פוקח עורים. וקשה על גירסא זו, שהרי כאשר האדם מתעורר מברך אלהי הנשמה, ובזמן שאדם מתעורר, אוטומטית הוא פוקח את עיניו, נמצא שיש שתי ברכות על פעולה אחת. הרי"ף והרמב"ם גרסו אחרת, כי מנח ידיה על עיניה מברך פוקח עורים, ובגירסתם הדברים ברורים, כשמתעורר ופוקח עיניו מברך אלהי הנשמה, כאשר מעביר ידיו על עיניו מברך פוקח עורים.

נמצאנו למדים, לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם, לא רק שאין איסור לנגוע בעיניו קודם הנטילה, אלא אדרבה חכמים תיקנו ברכה על משמוש זה שבעיניו, ומסדר הברכות שם בסוגיה, מוכח פשוט שמשמוש זה יעשה מיד כשיתעורר קודם שיטול ידיו, נמצא שיש ברכה על משמוש ידיו בעניו קודם הנטילה, שלא כביאור רש"י בסוגיה במסכת שבת.

לא נכחד, אכן פשוטה של הסוגיה ביומא עז: מוכיח שחששו בזמנם גם לרוח רעה השורה על הידים, אולם כדי להסיר רוח רעה זו, די ברחיצה אחת של ידו אחת, ולא לרחיצת שתי ידיו ג' פעמים, ורק רוח רעה השורה על העין היא בת חורין המקפדת שירחץ עינו ג' פעמים, אבל רוח רעה השורה על ידיו די ברחיצת יד אחת פעם אחת, ודוקא אם רוצה לתת אוכל לבנו, ולא סתם כך אם אינו רוצה לתת אוכל או לאכול.

נמצא שאין בשום סוגיה חובת נטילת ידים ג' פעמים שחרית.

 



תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 09/03/2015 23:57:40




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 00:12 לינק ישיר 

דרום

איקון ירוק מאד!

צריך היה להפיץ דברים אלו בכל ישראל למען יתרחקו מן המאגיה האוילית הזו.

גילוי נאות: כותב שורות אלו מתנגד מאד למה שנראה בעיניו כאמונות הבל, גם אם חתומים עליהן גדולי ישראל או הנחשבים לגדולי ישראל.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/3/2015 00:13 לינק ישיר 

מיימוני, האם אתה נוטל ידים בבוקר? 4 פעמים כדעת החזו"א?

נ.ב. גם אם נפרש כדרום, מה שלא בטוח, לא ישתנה שום דבר בעולם המאגיה, פשוט יתברר לנו שבת חורין שורה על העינים ולא על הידים, לפי הגמ'.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 10/03/2015 00:16:02




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 00:35 לינק ישיר 

בעל בעמיו 

רחיצת רגלים לפני תפילת שחרית, או לפני כל התפילות, אינה מפני השפעות איסלמיות על הפולחן היהודי, אלא היא הלכה תלמודית שנשתמרה עד תקופת הגאונים, ומשום השפעות ארופיות על הפולחן שבאשכנז, נמחק מקור זה מהתלמוד, אולם הוא נשתמר בדברי כמה גאונים ובדברי הרמב"ם ובנו, כך שהלכה זו היתה רווחת ומפורסמת בזמנם, ולמפורסמות אין צריך ראיה. 

סידור רב עמרם גאון


סידור רב סעדיה גאון


אולם נראה שכיום אפשר לסמוך על המקלחת שבני אדם מתקלחים בכל ערב, ובבוקר מתעוררים כשהרגלים נקיות, ואין צורך להטריח בני אדם שאינם הולכים יחפים על הקרקע, לרחוץ לשוא את רגליהם לפני תפילת שחרית.





תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 10/03/2015 00:41:55




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 01:14 לינק ישיר 

דרום חוקר

נמצאת תקנתך קלקלתך.

אילו היה ידוע לנו שהרמב"ם גורס במסכת שבת כרש"י, ואעפ"כ לא חשש לרו"ר ולא פסק נט"י ג"פ, היה לנו אילן גדול להיתלות בו ולסמוך עליו שלא ליטול ג"פ שחרית. אבל כעת שאפשר שהרמב"ם גרס כר"ח, איננו יודעים שלא חשש לאותה רו"ר, אלא פשוט לא סבר שהגמ' מזכירה רו"ר כזו, אם כן מי יעלה לנו השמימה ויאמר שגירסת הר"ח היא הנכונה? ודאי שומה עלינו לחשוש גם לגירסת רש"י, ואין לנו על מי להישען שלא ליטול ג"פ שחרית. ובפרט לפי מה שהערתי לעיל שהמאירי, איש אמונו של הרמב"ם, כן סבר חובת נט"י ג"פ. 

הערתך מגירסת הרי"ף והרמב"ם על כך שמניח ידיו על עיניו קודם שנוטל ידיו - יפה היא. אבל יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שסדר הדברים בגמרא לאו דווקא. 
דוגמא לדבר: במסכת קידושין (כט:) שנינו: "האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות".
האם תאמר שחובות אלו הם דווקא לפי הסדר? א"כ חייב להשיאו אשה ורק אח"כ ללמדו אומנות. והלא פסק הרמב"ם (הלכות דעות פ"ה הי"א): "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה".
אלא ודאי סבר הרמב"ם שסדר הדברים בגמרא לאו דווקא, וה"ה בנידון דידן.

אח"כ ראיתי שכך הביא בשיטמ"ק (ברכות ס:) בשם הראב"ד: "וברכות אלו נהגו לאומרן שלא כסדר שהן אמורות בגמרא מפני שאין הידים נקיות שהן עסקניות כל הלילה. ובגמרא לאו בדוקא נקט האי סדרא אלא כלומר על מעשה פלוני אומר ברכה פלונית ועל מעשה פלוני אומר ברכה פלונית".

מיימוני

האם אתה סבור שדעתך רחבה מדעתם של חז"ל, עד שאתה מרחק את מה שהם קירבו (או להיפך)?
אני מבין שאינך טוען שנשתנו הנתונים, כמו הטבעים או המציאות או כוחן של הרוחות הרעות, אלא כאשר חז"ל ואתה ניצבים מול אותם נתונים אתה רואה את עצמך כנאור ומפוכח ואת חז"ל כשטופים באמונות הבל וחוששים למאגיה אוילית.

חילך מנין?
  




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/3/2015 01:50 לינק ישיר 

בעלבעמיו כתב:
ור' אברהם בן הרמב"ם המליץ לרחוץ רגלים לפני כל התפילות. ונראה לי שכדאי לעיין במאמרו של וידר השפעות אסלאמיות על הפולחן היהודי.



מאיר בר אילן

https://faculty.biu.ac.il/~barilm/raglaym.html


תוקן על ידי אנונימי00 ב- 10/03/2015 01:50:39





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 01:55 לינק ישיר 

בעל בעמיו

אחרי ששלחתי את ההודעה הקודמת, עיינתי שוב בסוגיה, נראה שנמצא המקור התלמודי שהושמט, שממנו למדו הרמב"ם והגאונים את חובת רחיצת רגלים לפני תפילת שחרית.

כבר כתבנו את דברי רב עמרם גאון, שלמד את חובת רחיצת פניו ידיו ורגליו שחרית, משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל.

וכך כתב רב נטרונאי גאון בתשובה (אורח חיים סימן ט): כיון שנינער אדם משנתו אסור לברך אפילו ברכה אחת עד שירחוץ ידיו [כמו שנא'] (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל. לפיכך, כיון שעומד אדם משנתו ניפנה ומתקן עצמו ונוטל ידיו ופניו ורגליו ומברך על הסדר...

והנה אם ננסה למצוא את מקור דבריהם של הגאונים הנ"ל, ואת מקור דרשת הפסוק הכון לקראת אלהיך ישראל, נמצא אותו בדקדוקי סופרים (כ"י מינכן) על מסכת שבת נ:

לפנינו בתלמוד כתוב: אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי, אייתו לקמייהו ברדא. אמימר ורב אשי - משו, מר זוטרא - לא משא. אמרו ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב ששת ברדא שרי? - אמר להו רב מרדכי: בר מיניה דמר, דאפילו בחול נמי לא סבירא ליה. סבר לה כי הא דתניא: מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו, אם בשביל ליפות - אסור. ואינהו כמאן סברוה - כי הא דתניא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר (משלי טז) כל פעל ה' למענהו.

ביאור הדברים: אמימר ומר זוטרא ורב אשי היו יושבים בשבת, והביאו לפניהם ברדא, שהוא תערובת של שליש אהלא שליש הדסים ושליש סיגלי, אמימר ורב אשי רחצו ידיהם בתערובת זו, ואילו מר זוטרא לא רחץ. שאלוהו, וכי אינך סובר כמו רב ששת שהתיר לרחוץ בתערובת זו בשבת, מפני שאינו ודאי משיר את השיער בשבת? ענה להם רב מרדכי, לשיטת מר זוטרא אסור לרחוץ את ידיו סתם כך אפילו בחול, ורק אם יש על ידיו גלדי צואה או גלדי מכה מותר לגרד אותם בחול, מפני שהם מצערים אותו, אבל סתם כך שינקה עצמו כדי להתייפות אסור, משום לא ילבש גבר שמלת אישה, ומטעם זה מר זוטרא לא רחץ ידיו בברדא. והמשיך התלמוד לבאר, שאמימר ורב אשי שהתירו לרחוץ ידיהם בברדא, סוברים כדברי התוספתא, המתירה לאדם לרחוץ בכל יום, משום שנאמר כל פועל ה' למענהו, ויפוי גוף האדם מכבד את קונו ובוראו.

עד כאן כתבנו את גירסת רש"י המופיעה לפנינו, וממנה אין שום מקור לרחיצת רגלים לפני תפילת שחרית, אלא מה שנזכר כאן הוא רחיצת פניו ידיו ורגליו בכל יום משום נקיון גופו. אולם בכ"י מינכן הגירסה שונה. להלן גירסת כ"י מינכן בצורה מתוקנת (עי"ש שנפל בה קצת שיבוש).   

"ואינהו כמאן סברוה - כי הא דתניא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום, שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. ואם עשה כן בשביל קונהו, עליו הכתוב אומר (משלי טז) כל פעל ה' למענהו".

נמצא שלגירסא זו התוספתא כוללת בתוכה שני עניינים. א- רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום, משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל, דהיינו לפני תפילת שחרית, וזה המקור להלכה של הגאונים הנ"ל, וזה מקור דרשתם לפסוק. ב- אם רחץ לכבוד קונהו, קיים עוד מצוה, שמעשיו לשם ה'.

נמצא, שלמרות שלמדו אמימר ורב אשי היתר לרחוץ בכל יום משום שרחצו לכבוד ה', אבל תוספתא זו מלמדתנו, שצריך לרחוץ בכל יום פניו ידיו ורגליו לפני תפילת שחרית, משום שנאמר, הכון לקראת אלהיך ישראל, וכך כתבו הגאונים, וכך פסק הרמב"ם.

כל מה שכתבנו כבר נכתב ע"י המגדל עוז, והרב רבינוביץ בביאורו יד פשוטה, הכס"מ דחה את ראיית המגדל עוז כי גרס כגירסת התלמוד שלפנינו, אולם על פי גירסת כ"י מינכן הדברים ברורים, ונמצא המקור התלמודי שממנו למדו הרמב"ם והגאונים את החובה לרחוץ רגליו לפני תפילת שחרית.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 02:08 לינק ישיר 

דרום חוקר

וכיצד הרמב"ם מבאר את דינא דגמ' ביומא דף ע"ז 'תנא דבי מנשה רשב"ג אומר מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים מ"ט אמר אביי משום שיבתא' שפי' רש"י רוח רעה ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 02:13 לינק ישיר 

עקביה

אני מבית מדרשו של הרמב"ם באתי, ולבאר את גירסתו ושיטתו כוונו דברי. 

עד שאתה מייחס את המאירי כאיש אמונו של הרמב"ם, אתה בודאי יודע שגירסאות ר"ח הם הגירסאות המהלכות בבית מדרשו של הרמב"ם, מה גם שמצאנו גירסה זו בכ"י מינכן מהמאה הי"ד, ובערוך, כך שפשוט וברור שזו הגירסה המקורית, ואף רש"י כך גרס בתלמוד, ומגיה מאוחר תקע את ביאור רש"י כחלק מנוסח התלמוד.

כנגד תוספת מאוחרת זו כוונו דברי, להדגיש ולבאר שאין שום תלמוד ערוך המחייב נטילת ידים ג' פעמים שחרית.

אליבא דידי ביאור ר"ח והרמב"ם הם פשט פשוט בתלמוד, וגם תמכתי את ביאורם בהוכחות ממהלך הסוגיה, ואם אתה סובר שהדברים שקולים, וגם פירוש רש"י אפשרי, וגם צריך להחמיר כמותו, הרי שכך היא שיטת לימודך, והבוחר יבחר, האם ביאור ר"ח והרמב"ם הוא בלעדי, או שניתן לבאר גם כרש"י.

התלמוד מתאר את התנהגות האדם בקומו בבוקר, וגם כאן הדברים נראים לי פשוטים, ואם אתה דוחה זאת, ואינך מדייק מעובדה זו כלום, ואתה משווה לתלמוד בקידושין, הרי שכך היא שיטת לימודך, והבוחר יבחר.

כפי שאתה רואה, אינני מחבב פולמוסים מיותרים, ואחרי שהובהרו הדברים, הקורא יקרא וישפוט בעצמו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 02:24 לינק ישיר 

אשכולות ישנים: 

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=774334&forum_id=1364

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2467927&forum_id=1364





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/3/2015 02:28 לינק ישיר 

אנונימי

דרכו של הרמב"ם להישאר נאמן למקורות הקדומים שהם מנוקים מטעויות, והוא אינו רואה את עצמו מחוייב לביאורי האחרונים גם אם נכתבו ע"י האמוראים.

בתלמוד יומא עז: נאמר: תנו רבנן: אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה - רוחץ כדרכו ואינו חושש. אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו - סך כדרכו ואינו חושש. תנא דבי מנשה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים. מאי טעמא? אמר אביי: משום שיבתא.

בתחילה הובאה ברייתא, המספרת על הוראת רשב"ג שמותר לאישה לרחוץ ידה את ולתת אוכל לתינוק, ואח"כ הובא הסבר אביי לברייתא זו משום רוח רעה.

מכיון שיש ברייתא, הוראה תנאית קדומה, הרמב"ם ראה עצמו כמחויב לפסוק את תושב"ע שעברה במסורת דרך התנאים, אולם הטעם שנאמר ע"י אביי אינו מחייב, ויתכן שהוא שינויי דחיקי ולא סמכינן עליה [תירוצים דחוקים ואיננו סומכים על כך], ויתכן שהוא במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, לפיכך מבאר הרמב"ם את דברי הברייתא בצורה הגיונית, משום לכלוך ונקיות ולא משום רוח רעה.

להרחבה בנושא זה, ראה אשכול "שיטת לימודו של הרמב"ם לעומת הראשונים", יש הרבה מה להאריך בנושא זה, ואף ניתן להוכיח זאת מסוגיות שונות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/3/2015 08:04 לינק ישיר 

ר' דרום חוקר

לרגע לא התכוונתי לסתור את משנתו של הרמב"ם מסוגיא דיומא, וא"צ כלל לזה לכלל דשינויי דחיקי ודומיו, שהרי דרך בית מדרשו של הרמב"ם לחלוק על התלמוד בעניני הכרת המציאות [כגון ר"ש בן חפני בענין ניסים שה' עושה לצדיקים, רבינו חננאל בענין יש נספה בלא משפט, ואפילו בנושאים הנוגעים לדינא כגון ר"י מיגאש בענין קטלנית, רמב"ם בענין חיישינן שמא שד הוא וכו' וכו' -זה מה שהעלה זכרוני כרגע], וממילא אפשר לומר שהרמב"ם לא פסק דינא דגמ' דיומא וכמו שלא פסק לדוגמא שאסור לשתות מים פושרים נגד סוגיית הגמ' בפרק אלו מציאות.

אבל כבוד תורתו דרך בדרך אחרת, שהרמב"ם לא גרס כן בגמ' כלל, וזה אשר שאלתי כיצד מבאר הסוגיא ביומא. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > נטילת ידים שחרית - גירסת ר"ח ורמב"ם
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.