בית פורומים עצור כאן חושבים

המיוחדות בחשיבה של הרב יצחק גינזבורג

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/4/2017 18:30 לינק ישיר 
המיוחדות בחשיבה של הרב יצחק גינזבורג

לפני זמן רב הועלה אשכול אודות משנתו של הרב יצחק גינזבורג ("ישיבת קבר יוסף") אך לא מצאתיו.

לדעתי, המיוחדות של הרב גינזבורג היא בכך שאינו נרתע לקרוא את המפה הציבורית-פוליטית בארה"ק על פי חכמת הקבלה. ולהציע דרכי פעולה בהתאם.

(ציפור קטנה מזהירה אותי: "הסתבכת פעמיים עם רבינו מיימוני, גם קבלה וגם פוליטיקה?" אבל אמסור את נפשי הוירטואלית לומר את אשר על ליבי, ועצכח הטוב יכפר בעד)

הנה דוגמא השייכת לעניינא דיומא הבעל"ט.

בדברי חז"ל נמשלו ישראל לאגוז. האגוז מתייחד ביחס בין קליפותיו הקשות לבין הפרי המזין הטמון בתוכן. בקבלה מנתחים את האגוז לשלש קליפות קשות, בלתי אכילות, וקליפה פנימית רכה שניתן לאכול אותה. זהו המבנה הבסיסי של הקליפות הסובבות את הקדושה – ישנן שלש קליפות טמאות ואסורות, שלא ניתן להעלות, וקליפה אחת המעורבת מטוב ורע, שניתן לתקנה ולהעלותה. במרכבת יחזקאל שלש הקליפות ה'קשות'-הטמאות נקראות "רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת" ועל הקליפה ה'רכה'-המעורבת נאמר "ונֹגה לו סביב".

תוך כדי גדילת האגוז שומרת הקליפה על הפרי ומזינה אותו, אך כשהאגוז בשל הופכת הקליפה למחסום המונע את ההנאה ממנו, ואף מאיימת לחנוק אותו. אז בא הזמן לפצח את האגוז – לשבור ולזרוק את הקליפות ולהנות מאכילת הפרי.

דימוי האגוז מתאים במיוחד לעם ישראל השב לארצו במאה השנים האחרונות. השיבה לארץ הצמיחה פרי מזין וטוב – יהודים רבים וטובים שבו לכאן, כשבלבם שאיפות טובות של שיבת ציון וכינון מדינה יהודית בארץ. אבל, פרי זה עטוף בקליפה – הורתו ברוח שאיננה נאמנה לערכי התורה ולידתו בממסד שאיננו מכיר ביעודו של "גוי אחד בארץ". קליפה זו – אשר אפשרה לפרי לגדול ולהבשיל – מתחילה משלב מסוים לסכן את הפרי, להסתיר ולחנוק אותו.

היום ניתן לזהות במבנה ה"אגוז" שלנו את שלש הקליפות כסובבות – זו למעלה מזו – את הפרי הטוב של יהודי ארץ ישראל. בעומק, אפשר לזהות כי שלש הקליפות הללו, התומכות זו את זו, שייכות לשלש העבירות החמורות – עבודה זרה (או כפירה), גילוי עריות ושפיכות דמים:

הקליפה המקיפה את האגוז היא "הרוח" של המפעל הציוני, "רוח סערה" שהפיחה חיים במהלך שיבת ציון אך לוותה בכפירה גדולה ומודעת. הרוח העיקרית של המפעל הציוני יזמה דמות של "יהודי חדש", כופר בה' ובתורתו, וניסתה לעצב בכח יהודים בדמות זו. אוירת הכפירה והמרידה בה' מלוה את המפעל הציוני עד היום, והשופר העיקרי שלה הוא התקשורת. היא הנותנת את הטון הכפרני לשיח הציבורי במדינת ישראל, ויוצרת אוירה בה הדיבור בשם התורה נתפס כאנכרוניסיטי, פרימיטיבי ולא רלוונטי לכל דיון מהותי לחיינו. הרמז לקליפה זו הוא כי ציונות עולה בגימטריא "דבר פעור" (כינויה של עבודה זרה הנושקת לגילוי עריות והתבוללות בעמים, כנודע, כאשר השם "דבר פעור" רומז להופעת קליפת מינות זו בדברי התקשורת הפוערת את פיה לבלי חוק).

הקליפה השניה, המוחשית והקרובה יותר לאגוז, היא הממסד הבלתי-מתחלף, שעיקרו מערכת החוק והמשפט. מערכת זו כופה על העם, בכח ובחוצפה, ערכים שליליים – ערכים שאינם יונקים מן התורה, מן המוסר ומן הטבע היהודי. המניע העמוק להתנהלות המשפט הוא חפץ ההתבוללות וטשטוש ההבדלים בין ישראל לעמים. אין זה מניע ערכי בדווקא, אלא בעיקר מניע נהנתני – השייך לתחום העריות – המשתוקק לפרוץ כל גדר ולהתיר כל איסור, כל עוד איננו כופה עצמו בכח על הזולת. לקליפה זו שייכת גם מערכת החינוך, המתאמצת גם היא, בסגנונה שלה, לכפות על הנוער את אותם ערכים זרים ומטשטשים. הרמז לקליפה זו הוא כי ציונות עולה בגימטריא "לא תנאף".

 

הקליפה השלישית היא הממסד המתחלף במדינה – הכנסת והממשלה. תפקיד השלטון הוא לדאוג לחיי האזרחים ולבטחון העם. החלפת תפקיד זה במגוון אידיאולוגיות, טיעונים ואינטרסים המזיקים לו, הוא שפיכות דמים. המנגנונים כאן החליפו באופן מוחלט את סדר העדיפויות הראוי להנהגת עם ישראל, יש בהם נכונות לפגוע בחיי אדם ר"ל על מנת לקדם את מטרותיהם, ודמי הרבים תלויים בצווארם. הרמז לקליפה זו הוא כי ציונות עולה בגימטריא "וימלך... וימת" (פסוק המלמד גם כי הציונות הינה מהלך של עולם התהו, המועד מראשיתו לשבירה-מיתה, בסוד "ז מלכין קדמאין דמיתו", וד"ל).

קיימת גם קליפה רביעית, רכה וטובה לאכילה – הצבא. הצבא מעורב מטוב ורע בצורה קיצונית. מחד, זהו "צבא העם" של צעירים (כמו גם אנשי מילואים) בעלי מסירות נפש לשמירת העם וארצו. מאידך, קיימים בצבא קלקולים רבים, שהשרש לכולם הוא תחושת "כחי ועֹצם ידי". בעטיה של תחושה זו אובד הצורך ב"מחנה קדוש" שה' הולך בקרבו ומסייע לו, ואזי נכשלים בערכי מוסר מעוותים ובהשחתת המדות בתחומי העריות וכו' (כאשר הרע שבקליפת נגה הוא המזין את ג הקליפות הטמאות לגמרי: "טוהר הנשק" הטמא והמעוות מזין את קליפת שפיכות הדמים, עירוב המינים והפריצות בצבא מזינים את קליפת גילוי העריות, ונוכחותם של זרים בצבא ישראל מזינה את קליפת הכפירה והעבודה הזרה). הזכרון הקריטי לחיינו וקיומנו בארץ ישראל – "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הֹנותן לך כח לעשות חיל" – הוא המפתח לתיקון הצבא (לצד בטול הקליפות הקשות שמעליו, כמובן).

על ימינו אלו יש לומר "אל גנת אגוז ירדתי" – הפרי התפתח והבשיל, והגיע הזמן לשבור את הקליפות. כעת, יותר מבעבר, חשים כי הקליפה, לאחר שנים של שמירה, הפכה לגורם המתנגד ומפריע להתפתחות עם ישראל בארצו. על שבירת הקליפות העוטפות את הפרי אנו מתפללים שלש פעמים בכל יום "ואת מלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותמגר [כנגד 3 הקליפות הטמאות לגמרי], ותכניע [כנגד הקליפה הרכה, קליפת נגה]". ובתמצית:

יש לעקר את הרוח הציונית, בעצם ההכרה שהיא עקרה מללדת – שאין היא גורם מפרה ומצמיח חיים בעם ישראל (ואדרבה, כיום, גם בשאריות המהדורה הראשונה של הרוח הציונית וגם במהדורה החדשה של הפוסט-ציונות, היא המסרסת והפוגעת בכל צמיחה רוחנית או שאיפה לגאולה אמיתית ושלמה).

את בית המשפט עלינו לשבר. לשבירה יש גם משמעות של קושיא ופירכא. אדם חכם ועדין איננו שובר אלא מפרק – יש להתמודד עם בית המשפט בשום שכל, תוך הצגה מתמדת של מעלת חוקיה החכמים והנבונים של התורה, לעומת החלטותיו השגויות, הפגומות והנפשעות של בית המשפט. זהו המקום לטיעוני העומק החכמים והערכיים של תורתנו הקדושה, תוך הגחכה ו"בזיון בית המשפט" חכם וחינני בכל תחום בו הוא עוסק.

את הממשלה – ממשלת השמאל או הימין – עלינו למגר. יש להפיל את הממשלה, ולכשתקום חדשה להפיל גם אותה, וכך הלאה – עד לכינון ממשל תורני בארץ. בעומק לבנו אנו מבינים כי זו הדרך, וכך פעלנו בשנים האחרונות. הנזקים כתוצאה ממיגור הממשלות הקודמות נבעו מכך שהדבר לא לווה בהכרה מפוכחת שאין במערכת הקיימת סיכוי להעמיד אלטרנטיבה אמיתית. אם נראה בבהירות את היעד, ולא נצפה כל פעם לממשלה חדשה שתשוב ותכזיב, מיגור הממשלות (והפיכתן מהיותן ממשלות-יוזמה לממשלות-שרידה) יהפוך לשיטה היעילה לנטרול שפיכות הדמים הנגרמת בעטיה של הממשלה.

החשוב והמשמעותי ביותר היום הוא תיקון "ותכניע" לכחות הבטחון. הצבא טוב ביסודו – ובוודאי ברמות של החילים הפשוטים, שאינם נושאים עדיין את עיניהם לכסאות המובטחים להם במערכת הקליפה הממשלתית – אלא שיש להכניעו תחת יד הקדושה. הכלי לכך הוא סירוב הפקודה הנוגדת את דעת התורה. האמירה למפקד ולמערכת כולה כי "אני אוהב אותך, ושמח למלא את הפקודות, אך התורה היא מקור הסמכות העליון, גם שלי וגם שלך" מעמידה באור פשוט ונכון את היחסים הבריאים בין הצבא לתורה, וממילא מגמדת את תחושת "כחי ועֹצם ידי" ומגלה את מקור הכח והסמכות האמיתי. הסירוב לא יעקר, ישבר, יפרק וימגר את הצבא (כמו שחוששים רבים) – הוא בסך הכל יעניק לו את קורטוב ההכנעה החסר לו. אם כן, הסירוב רצוי לכתחילה – זהו ערך עיקרי שיוביל את הצבא ואת העם היושב בציון בדרך טובה, שמחה ומאירה יותר.

כמובן, עיקר האגוז הוא הפרי. חשיפת הפרי היא האמונה וההבנה הנחושות כי "ועמך כֻלם צדיקים" ולכן "לעולם יירשו ארץ". הגדלת ההתנגדות לקליפות צריכה לנבוע מתוך הכרה בפרי הנפלא הטמון בתוכן, בכוחם האדיר של היהודים להקים מלכות שתהיה באמת "כסא ה' בעולם" ותפעל באמת כ"אור לגוים". פרי זה, הטמון בקליפתו, מבורך באמונה טבעית וטהורה ונכונות להתפתות ולהמשך אחרי חזון גאולה אמיתי (והרמז: ציונות= "יונה פותה", כינוי שהוא שבח לעם ישראל, גם אם התבטא לעיתים בהתפתות אחר חזונות שליליים), ברגש בריא וחזק כלפי ארצו (והרמז: ציונות = "תנה לנו אחֻזה", כתביעת בנות צלפחד שחבבו את הארץ) ובכח לברר את ההשקפות והדעות ולהכיר בטוב האמיתי, המאיר והמשמח (והרמז: ציונות = "ישמח צדיק", המרמז ל"ישמח צדיק כי חזה נקם", בשמחה נכונה ומבוררת בנצחון הטוב על הרע, וגם ל"ישמח צדיק בהוי'", במימוש תכלית היעוד של קיומנו בעולם בכלל ובארץ הקדש בפרט, לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים).

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ולכן אין לצפות לכך שהפרי הכלוא יביא לשינוי 'מבפנים', תוך השתלבות במערכת הקליפות של הממסד. "מפצח האגוזים" חייב לבוא מחוץ לאגוז – רק מי שתודעתו משוחררת מהמערכת העוטפת את האגוז יכול לומר את האמת בבהירות, ולפעול לפיצוח האגוז. אכן, על הפרי הכלוא לייחל לשבירת הקליפה, לסייע לכך מבפנים ולהכיר בכך שהוא בשל ליצור מציאות טובה ושמחה שתחליף את הממסד הקיים כעת.

 

מקור http://www.odyosefchai.org.il/TextHome/TextInfo/373

מי שיש בידו תיזה טובה יותר, או שיש בידו להפריך את התיזה הנ"ל, מוזמן לומר את דברו.

 

 

 




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/4/2017 19:29 לינק ישיר 

אם כל הפלפול הזה נאמר ברצינות, אז זאת ממש ירידת הדורות... מה שפעם היה חומר לוורטים עם גימטריות רחוקות בסעודה שלישית של חסידים מאחורי התנור, הופך פתאום ל"מיוחדות בחשיבה"...

פעם היה לי כוח לכתוב פארודיות על וורטים כאלו, אבל אסתפק בשלד: בוא נדרוש אותו דבר על העם הפלסטיני, שנמשל לאגוז (בגימטריה חט"א), ולא סתם אלא לאגו"ז קוקו"ס (בגימטריה פלסטיני"ם, ודוק!). ובעומק העניין מבואר שהפלסטינים כבושים בכוח ע"י הקליפה הציונית (בדגש על יחידת אגוז (!) של גולני) שמחולקת לשלוש של שלוש אותיות – בג"ץ, צה"ל וחב"ד – בבחינת והחוט המשולש וכו'. והפתרון הוא כמובן לפצח את האגוז = לפרק את ההתנחלויות, ולעשות לו ית' דירה בתחתונים, פירוש, להוריד לארץ את יישובי ההר המתנשאים לאמר "אני אמלוך" ודוק.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/4/2017 00:44 לינק ישיר 

tomerpersico.com/2014/02/21/romantic_ginsburgh/



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/4/2017 06:49 לינק ישיר 

אברם
יישר כוחך ששברת
אני קורא את הרב גינזבורג ובגילי המופלג אני לא תולה תמיד את חוסר הבנתי בקוצר המשיג ובעומק המושג.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/4/2017 07:32 לינק ישיר 

שחור כתום
תסביר  אלי איך ניתן להפריך את הדמיון הזה?
אני מציע שהוא יתן על פי הקבלה וכל האגוזים והאבטיחים והשומים שלו תחזית כללית לעוד 10 שנים ונראה מה יהיה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/4/2017 09:02 לינק ישיר 

בלי להתייחס לשאלת הווארטיות (מצחיק שאברם הוא זה שמעלה את העניין כשהוא מזנה את המחקר האקדמי בדיוק לזה), אתייחס לתיאור שלך את הרב גינזבורג כמי "שאינו נרתע לקרוא את המפה הציבורית-פוליטית בארה"ק על פי חכמת הקבלה. ולהציע דרכי פעולה בהתאם".

אתה מניח שהסדר הוא: 1. קריאת המפה על פי חכמת הקבלה. 2. הצעת דרכי פעולה בהתאם. אני משער שהסדר הוא אחר: 1. קריאת המפה (בכלים רגילים). 2. הצעת דרכי פעולה בהתאם (באותם כלים). 3. (הצגה רוחנית (?) של הדברים) על פי חכמת הקבלה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/4/2017 10:03 לינק ישיר 

הגימטריה על פלסטינים=אגוז קוקוס היא כפתור ופרח.
אבל הרעיון של ארבעת הקליפות עומד על רגליו גם בלי "פרפראות לחכמה" שבגימטריא.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-6/5/2017 22:06 לינק ישיר 

ישנם כאן כמה דברים לעיון.
נתחיל משניים, שאולי אינם הכי מפריעים, אך הם בהחלט חשובים:
א. האם עלינו "לעקר ולמגר" את מנהיגות המדינה? האם היא רעה ממסד ועד טפחות? האם אין בה חלקים חשובים שצריך וכדאי להשאיר, ורק לשפר מה שצריך שיפור, ואולי להחליף כמה דברים, להוסיף ולגרוע. זה לא אומר שהמערכת כולה אינה טובה. ייתכן שהכוליות שלהמערכת אינה טובה, אבל לא כל פרט הוא רע. 
ב. האם הוא יכול להציע דגם של מדינה דתית שתחליף את זו הקיימת? אינני בטוח בכלל שהדבר כל כך קל. מדינה צריכה הרבה חוזק טבעי. אני מאמין שהדת היא דבר טבעי וטוב, אבל החברה הדתית, גם אם היא חיה חיים "טבעיים" - העולם הגדול חי חיים "טבעיים" השייכים ל"טבע" אחר לגמרי, והשילוב ביניהם לא יבוא בקלות, ואם נחפז לעשות אותו הוא כנראה גם לא יהיה מוצלח. 
דברים נוספים:
א. הכי מפריע לי שהמאמר מציג את כל הדברים במדינה כבעלי שליליות, מלבד את הצבא. האמנם? האם דווקא הצבא, הצד של הביטוי הכוחני, האם הוא "הטוב ביותר"? ייתכן שמבחינה רשמית הוא הדבר היחיד שמתנהל באופן ראוי (האמנם? והאם באופן יותר ראוי משאר המערכות? אבל בכל מקרה זה נשמע מאוד מאוד מוזר. במחילה. (ואם תאמר שרק הצבא שומר על העם והארץ - זו כבר תפיסה גרועה הרבה יותר, כאילו מה ששומר עלינו זה החלק הכוחני ולא האיתנות התרבותית פלוס צריך להזכיר את האמונה בעזרת האלוקים. ההערה הזאת שבסוגריים היא דו משמעית: מחד, מי השומר שלנו: הרוח או החומר. ומאידך: האם בכוחות התרבות של המדינה אין שום צד טוב שתורם לשמירה עלינו?)
ב. וכי יש מנהיגים בישראל שיש להם נכונות "לפגוע בחיי אדם כדי לקדם את מטרותיהם"?
ג. האם "הרוח הציונית" היא הבעיה? צריך להבדיל בין עיקר וטפל. יש "טפל" - מעשים אלו ואחרים של אנשים ציונים. אלו דברים שמטבע העולם אינם עומדים בצורתם באופן קבוע. ומאידך ה"עיקר" - ה"רוח הציונית" - האם שם יש בעיה? יש אולי בעיה בהגדרות ובניסוח הדברים, ואולי גם בנתינת ביטוי לדברים כמו החלפת תרבות רוחנית בתרבות שכלית אנושית, אבל אני מניח שה"מקיף" של "הרוח הציונית" הוא בהחלט שייך למקום הנכון.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 06/05/2017 22:23:57




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2017 16:57 לינק ישיר 

גינזבורג הוא ביריון אלים ומתלהם.
הוא מקדם מטרות פוליטיות קיצוניות ומסוכנות באמצעות שימוש בלקסיקון חסידי.

כמובן שהצבא, הוא לא יותר "קליפתי" או פחות קליפתי ממנגנוני הממשל או המשפט.
גם הרשות השופטת, כמו הצבא וכמו הכנסת,פועלת על פי חוקים שמקורם אחד ויחיד.
אבל גינזבורג מכשיר את הצבא ומטמא את בתי המשפט ואת האקדמיה , לא בגלל הבנה קבלית, שאין לו.
הוא מקדש את הצבא, כי הוא בעצמו רצחני והצבא בעיניו הוא כלי מתאים כדי לקדם שפיכות דמים.

צריך לזכור גם, שהסלנג הקלריקלי של גינזבורג מנותק מקבלת האר"י. השימוש שהוא עושה במינוח קליפות, יותר מזכיר את הסגנון השבתאי.

גם אצל שבתאי צבי הייתה נטיה כזאת, להשתמש בטרמינולוגיה קבלית כדי ליצור תעמולה פוליטית ולקדם אג'נדות פוליטיות.

כמובן שגינזבורג קטן דל ועלוב הרבה יותר.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/5/2017 07:36 לינק ישיר 

יש

יפה כתבת וזה העיקר.

קצר ולעניין: יש ניתוח פוליטי ויש דימויים מעולם הקבלה, ושם אפשר לומר כל דבר. כמדומה שכבר דנו כאן בפורום על העיסוק במשפטים קבליים שלכאורה אומרים משהו אבל אינם אומרים דבר ובוודאי שכנגד כל אמירה אפשר היה להגיד את ההפך הגמור ולהישמע מרשימים ביותר.

לגבי גינזבורג, מן הראוי היה לדון בו. מזה שנים תיכננתי לעשות זאת. והזמן לא נמצא לי, וגם לא פניות הנפש לקרוא בלי להתרגז... ומי שרוצה להצביע על מה שהוא בעיניו טעויות שיטתיות של מן דהוא צריך להתאמץ להיות אובייקטיבי, לכתוב בדרך כבוד ולנמק כל דבר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2017 09:08 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/5/2017 14:26 לינק ישיר 

אנשים כאן אולי לא מתעסקים כאן בקבלה כמוני ולכן לא מבינים עד כמה מקוממות הטענות של גינזבורג.

אז אני רוצה להרחיב קצת בנוגע לקליפות, כי זה המונח שגינזבורג הפך לקרדום וגינזבורג אינו היחיד.
היום כל זב חוטם מייחס את האג'נדות הפוליטיות שלו לאיזה יישום של מלחמת קודש שבין הקדושה לקליפות.

צריך לזכור שהאר"י התנגד לגמרי לקוסמולוגיה הזו.

הרמ"ק יצר פנתיאון דמונולוגי מורכב של קליפות כשבראשו נמצאת קליפת העל, אותו תאומיאל , שהוא שווה בכוחותיו לקדוש ברוך הוא מכוח "זה כנגד זה". חוץ ממנו נמצאות אצל הרמ"ק עוד הרבה מאןד קליפות שלכל אחת עניינים מסויימים בעולם.

מה עשה האר"י בעץ החיים?
למעשה הוא זרק את כל מונח הקליפות אל הפח. מבחינתו הקליפות הן זיהום טכני, חסר כוונות או מוטיבציה, שהמשמעות היחידה שלו היא הפרעות מקומיות בהשתלשלות האורות והפרצופים.

יותר מזה, המנגנון של האור החוזר, שהוא החידוש העיקרי בקבלת האר"י אומר למעשה שקל מאוד להתגבר על הקליפתיות באמצעות הגברת האור החוזר.

זאת אומרת, הניסיון כאן לייצר קליפות כישויות, הוא שטניזם, הוא עבודת האופל. כמו שנגיד אנחנו נעניק משמעות דמונית לכל מיני דברים טכניים שוליים, כמו ליכלוך במטבח או ריחות רעים בשירותים.

זה ממש כמו בנצרות, דואליזם בדמות המלאכים הנופלים, המהווים ריאקציה למלכות שמיים.

לכן גינזבורג ודומיו אינם רק עוינים את התרבות המערבית, את המודרניזם ואת הנאורות, הם גם אויביה של עבודת השם, כפי שהגדירו אותו האר"י הקדוש וממשיכיו כמו רבי נחמן, כמו האיזביצ'ר ואחרים.

הם באמת זיהום רוחני.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2017 09:51 לינק ישיר 

קירטון

ברוך הבא אל הפורום!

זמן רב לא היה לנו מומחה של ממש לקבלה.

תודה על המבוא הקצר שלך לרמ"ק מול האר"י.

לגבי זה חידוש גדול מאד מה שכתבת. תמיד סברתי, בעקבות סקירות סיכומיות, כי הרמ"ק היה הפילוסופי יותר ואילו האר"י החוויתי והחזיוני יותר מבין השנים. וכי רמ"ק ניסה להעניק עיבוד פילוסופי לאמונות הקבליות בעוד האר"י לא חשש מביטויים מיתיים.

עתה אתה מציג את הרמ"ק כמי שדוגל בדואליזם כמעט מלא בעוד האר"י לדבריך ניסה למתן את הגישה הדואליסטית בתוך מערכת האלוהות.

הנושא הזה כה חשוב עד שראוי לפתוח עבורו אשכול מיוחד. הקבלה של הרמ"ק. תוכל להביא כאן את דבריך ולספק להם מראי מקומות למעיין. למשל, אשמח לדעת היכן הרמ"ק דן על אותו "תאומיאל". האם זה מונח אצלו בשיטתו? היכן אפשר לקרוא את זה ועל זה?

תודה מראש

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2017 14:40 לינק ישיר 

מיימוני שלום
הנקודה מאוד חשובה.
הרמ"ק היה פילוסופי יותר, טכנוקרטי יותר ולכן הוא המשיך את קו המחשבה של המקובלים שהיו לפניו ובראשם כנראה אותם אנשים שכתבו הזוהר (בלי להכנס למחלוקת הזו ובלי להכניס את עצמי לפוזיציה של "קבליסט מודרני" שטוען את הטענות של חוקרי הקבלה המודרניים שטוענים שזה לא היה יכול להיות רשב"י)
המקובלים ההם, שקדמו לרמ"ק יצרו מבנים קוסמולוגיים של העולמות הרוחניים וכנראה בגלל אותה קבלה קדומה, הרמ"ק יצר גם מבנה היררכי אצל הקליפות.
האר"י היה חוויתי יותר ומכוח החוויות שלו הוא הגיע למסקנה הפוכה, שהקליפות אינן ישויות, אלא ההפך, זיהומים וליכלוכיים רוחניים שההשפעה שלהן מקומית ושולית.
זו הסיבה שבקבלה הלוריאנית ישנה נפילה גדולה בעיסוק בקליפות ובחשיבות שלהן.
זה לא אומר שהעולם הלוריאני הוא חביב יותר, הוא דווקא יותר נוקשה, אבל הנוקשות שלו היא מכאנית והיא נובעת משני מנגנונים של אור ישר ואור חוזר.

על כך בפוסט נפרד.

ברוכים הנמצאים.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2017 18:22 לינק ישיר 

קירטון

איקון ירוק. תודה! מחכה להמשך.

ורצוי באשכול מיוחד. כתוב שם ואעתיק את השאר לשם. נניח "בין קבלת הרמ"ק לאר"י".

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2017 21:05 לינק ישיר 

בקשר לרמ"ק והאר"י - כדאי גם להביא מקורות רלוונטיים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > המיוחדות בחשיבה של הרב יצחק גינזבורג
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.