בית פורומים עצור כאן חושבים

שאלת הגיוס, שאלת תכנית הליבה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/11/2019 09:07 לינק ישיר 

קדיש

ברוך השב!

הרשה לי להצטרף באמצע.

העלית כמה נקודות חשובות לגבי האפשרות של שילוב חרדי בצבא. כמדומה שיש מה להוסיף או להעיר על דבריך.


 לומדי התורה הם ביחס מזערי הרבה יותר מאשר שבט לוי ביחס לעם.

האם אנו מדברים על תקופת ההליכה במדבר? אפשר להשוות מספרים וכמדומה ששבט לוי היה הקטן בשבטים ולכן היה אחוז קטן יותר מאשר חרדים לומדי תורה ואינם מתגייסים בזמננו.


אבל זו גם תהיה טעות, בשל המקום השונה ששבט לוי מילא בחברה ואפילו בכלכלה של התקופה. האם שבט לוי נתמך על ידי שאר העם? או שמא היה לו רכוש משלו? בוודאי שההתמקצעות ומקורות הפרנסה היו שונים מאז להיום.


האם שבט לוי היו פטורים מגיוס? בוודאי שהשתתפות במלחמה ובמיוחד במלחמת מגן, זו הקרויה "מלחמת מצוה" הצריכה פחות הכנות ואימונים מאשר בזמננו.

שבט לוי נשאו בנטל שתבע זמן רב כלומר שירות המשכן. אבל באיזה נטל נושא החרדי בן זמננו?

האם באמת אי אפשר, לפחות מגיל מסויים, שהחרדי לא רק ילמד בישיבה או בכולל אלא גם ירים תרומה לחברה מסביב? הלא זה בדיוק מה שנעשה על ידי ארגוני החסד הנפלאים.

אפשר שאנו החרדים איננו מדגישים די הצורך את התרומה הזו. אפשר שהיה ראוי לחייב את החרדי לתרום בארגון התנדבותי שמתאים לנו ובזה לצאת ידי שירות לאומי.


זה רעיון שכדאי לחשוב עליו.


 הציבור החילוני מבקש שותפות בנטל הצבאי בזמן שהוא משתמט מהשותפות בנטל עבודת האלוקים שמבחינתו מביא אסון וחורבן גדול לא פחות ואולי אף יותר מאי השתתפות צבאית.

יש כאן הנחות יסוד מובלעות שצריך לחשוף ולדון בהן.

א. האמנם יש דמיון בין השתמטות להשתמטות. האמנם החילונים על ידי אי מילוי חובות הלכתיות מזיקים ולמי הם מזיקים ואיך? למשל, אם הם תינוקות שנשבו, האם העדר תורה ומצוות שלהם פוגע בכולנו? האם מוטל עלינו כחרדים לטפל בזה? האם אנו יכולים לעשות זאת? איך אפשר לעשות זאת?


אלו שאלות גדולות וחמורות. הלוואי שהיתה לי תשובה טובה. עם זאת, דומה בעיני שהדרך היחידה, אם בכלל יש כזו, היא על ידי חינוך ולימוד וזה לא בכפיה אלא על ידי הסברה ודוגמא אישית.


בלי זה, מה לנו להלין על אלו שלא זכו?


ב. התרומה שנתבעת על ידי חילונים מסויימים מן המגזר שלנו היא שונה מזו שאנו, כגון קדיש היקר, תובעים מן החילונים. הטענה שלהם היא על פי אמות מידה של יושר טבעי. אנו מקבלים אז אנו צריכים לתרום. נוכחותנו במדינה וקבלתנו שירותים יוצרת איזה חיוב. חוזה לא כתוב שבין המדינה לבין אלו שנהנים ממנה. (בוודאי שאם יש מגזרים שפטורים ולא נתבעים זה מחליש את הטענה הזו מאד).

התעלמות מההבדל הזה אינה עושה רושם טוב, והיא נראית דמגוגית. בעיני.

בעיות טכניות כגון אי התאמה של מסגרת צבאית לאדם חרדי שומר תורה ומצוות ויעידו על כך הפרסומים שמתפרסמים השכם והערב של החיכוכים שיש בין הצבא לשומרי המצוות גם במסגרות המיועדות להם.

יש כאן  טענות נכונות ושאינן נכונות. אם הטענה היא מהסוג "לא נתנו לי לטבול במקוה כל בוקר" ואפילו "לא נתנו לי זמן להתפלל במנין" אז אלו טענות סרק. לצבא אין זמן להתכונן לתפילה וגם לא להתפלל ככל הנוסח הארוך של שחרית, למשל, בסידור. ראה נא בהלכות מחנה צבאי כפי שהן למשל ברמב"ם. הידעת כי השוהה במצב מוכנות לקרב פטור מנטילת ידים ללחם?

אבל אם הטענה היא שמאלצים חיילים להיות יחד עם בעיות צניעות, כגון להיות עם חיילות שאופן לבושן אולי מקובל בחברה שלהן אבל לא אצלנו, או לכפות על חיילים להקשיב לשירת בנות (האם זה מותר או לא זו עוד שאלה אבל זו ודאי כפיה) - אלו בעיות שקיימות היום. ובוודאי שצריך למצוא להן פתרון. ויכול אני להבין לרוחו של מי שיאמר, כמו אחינו הד"לים (לא לשון גנאי אלא ר"ת) שאומרים: אני בעד לשרת ולתרום וגם מוכן לסכן את עצמי אבל למה לכפות עלי נסיונות שאני מקפיד לההימנע מהם? וזה מעורר אצלי הערכה רבה.

עוד עד כאן התייחסות לנקודות נקודות בדבריך.


ינוח


ברוך הנמצא על מסירותך לפורום!





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2019 13:42 לינק ישיר 

.

אף פעם לא הבנתי את ההשוואה הזו, בין הפטור שהחרדים תובעים לעצמם מגיוס לצבא, לבין שבט לוי.


ראשית, שבט לוי היו פטור ממלחמות?

הרי כאשר לוקחים "אלף למטה" - שנים עשר אלף, בדיוק בשבילכם כתב רש"י במפורש "לכל מיות ישראל - לרבות שבט לוי".
ואין צורך להזכיר, שוב, את ההלכה לגבי מלחמת מצווה. מי שלבוש שחורים סמוק דמו יותר מאשר חתן מחופתו?



שנית, אתמהה.
את שבט לוי, יחד לו ה' לעבודתו. לא בני שבט לוי באו ותבעו בפה זכויות וחובות שונים משל שאר העם. לא רק ה' הוא נחלתו - ה' קבע מהי נחלתו. היאך באים אנשים ותובעים ממני להתייחס אליהם כאל בני לוי, משום שהם החליטו כך?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/11/2019 15:09 לינק ישיר 

מואדיב

סוף דבריך ממש מזמינים ציטוט.


ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי

רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג יב-יג

אז כל אחד יכול לרצות להיות כמו הכהנים והלווים. האם זה מזכה אותו בפטור?אפשר לפרש כך...


אבל יש עוד רמב"ם אחד.


מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ולא עליך הדבר לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה ואם הרבית תורה הרבית שכר, והשכר לפי הצער.

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/11/2019 21:45 לינק ישיר 
מואדיב

מיימוני כתב:
מואדיב

סוף דבריך ממש מזמינים ציטוט.


ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה ...
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי

רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג יב-יג

...

תמהני עליך, על כי כאשר אתה מצטט מהרמב"ם "עוד הלכה", שכחת לצטט מהלכות מלחמת מצווה:

"אבל במלחמת מצוההכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".



"ואיזו היא מלחמת מצוהזו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם. "



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/11/2019 01:59 לינק ישיר 

אני רוצה רק להעיר בכאן על עניין משמרת הלימוד התורני, מעבר להסבר הדתי הרשמי, גם מצד הטבע זה ברור שיש לשמור על התרבות היהודית, בפרט בעידן שבו הזהות היא במצב פיזו"ר הקש"ב, חשוב לשמור על "סעודה אחת קטנה" של עם ישראל ותרבותו, כשאנשים מאבדים את דרכם ואינם יודעים כלל מאין באו ולאן הם הולכים, ודאי יש חשיבות עליונה למשמר התורה, וזה לא משנה אם נקרא לזה "השמירה על הגחלת" או כל שם יפה אחר, מה שחשוב הוא שזה שומר על התרבות שהיוותה את המוקד של הלאומיות היהודית לאורך כל קיום הלאום, והלימוד משמר ונותן תקווה להרים מחדש קרן הזהות והתרבות היהודית המתאימה ללאום, כי זו תרבותה של אומתנו, וכל אומה משמרת את תרבותה בכל מקום שהיא, ואף בשעה שעשו מהפכות, ואמנם איבדו הרבה מתרבותם הקודמת, אבל שמרו על צביון כללי, וכי הפסיקו להיות לאומים עם צביון כזה או אחר באופן שונה ומובחן מהלאום שלידו, כך ישראל ממשיכים להיות אותו לאום, והתורה היא השומרת על הצביון, ואף אם בעידננו קשה להבין בפרטים כיצד זה מהווה את מה שאנו רוצים, מכל מקום דווקא משום כך חשוב לשמור ולא לאבד, כי אין ספק מוציא מידי ודאי, והעגלה החדשה ספק תביא תבואה חדשה ספק לא תביא, והעגלה הישנה הלוא היא כבר עגלה מלאה זה מכבר והיא נושאת בתוכה תבואות הרבה, ולכל הפחות יש לשומרה ולא לאבדה, ואף אנשי הציונוצ לא הצליחו כי אם באשר שמרו והקפידו על הלאומיות וצביונה, כגון "עברי דבר עברית" וכגון "עבודה עברית", וכגון "חכמת ישראל" כידוע שהיו לומדים ומעיינים בדברי אמונות והגות ישראל שנהגתה בכל הימים מאז ומקדם ועד - ועד - ועד כל עוד נשמתנו בנו, וכל עוד רוח אלו-ה באפנו, וכל שיחם ושיגם היה בידיעת לימוד מרחבי ארץ ישראל לאור דברי התנ"ך, צא ולמד מה קרה לשפת האספרנטו, מה קרה לתוכנית אוגנדה, ודאי לא הצליחו, וכל כך למה, הרי אמרו רבותינו כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה, וחלילה אם לא ילכו בדרך החזקת הציונות ע"פ תורת בית אב זו של חכמת בני ישראל, חלילה איך יצליחו כנ"ל, אלא ודאי זו חובה קדושה לכל יהודי לתמוך ולדעת שזה "שמירת הגחלת" ממש, להאמין בחכמת בני ישראל מאז ומקדם ועד כעל עוד רוח אלו-ה באפנו, ובזה נזכה לעם שלם ותרבות שלמה עם צביון שלום ומשולם.וזה אף לדעת מי שהעיקר הוא לדון על פי המעשים, שזה דעה נפוצה אף על פי שאינה נכונה כלל, ויש להאריך ואכ"מ, אבל מ"מ, הרי לימוד התורה הוא על אודות המעשים השומרים על הצביון של התרבות המעשית בתפילה ותורה, ואף תפילה אינה נאבדת ואף תורה אינה נאבדת, רק כל דבר נוסף שנעשה במטרה לשמור הצביון היהודי הרי הוא מועיל, וכ"ש בלימוד מפורט של הלכות ע"פ התרבות היהודית, ואם בימינו קשה להבינם ולהוציא מהם משנה ברורה ומובנת לכל במקום אחד, אין זה אלא משום אריכות הגלות, ועוד מעט קט לבנה ללבנה ופרוטה לפרוטה יש לבנות עד שיהיה שוב באפשרות לבנות התרבות, וזה מוכרח כי אנה נלך אם לא לעבר זהות עצמנו שאינה כזהות שאר העמים, רק היא זהות מובחנת בבירור, ועוד היא מובחנת יותר משאר כל זהות.

*************

ולגבי שבט לוי

ראשית אבהיר דין בתי ערי חומה שבהקשר זה כתב הרמב"ם "ולא שבט לוי בלבד"

ודין בתי ערי חומה ידוע, שכל ארץ הנמכרת יוצאת ביובל, ונגאלת עד היובל, וביובל אף להיגאל בכסף אינה צריכה, כי חוזרת לבעליה, והטעם ידוע ש"והארץ לא תימכר לצמיתות" כי לה' הארץ, ובני האדם אינם אלא כגרים ותושבים,וכל זה דווקא במכירת שדה אחוזה, שלזה יאות לומר "כי לה' הארץ", אבל "בתי ערי חומה", חומותיך הגבוהות והבצורות אשר אתה בוטח בהן בכל ארצך, אם שדה אחוזה ומגורי ערי פרזות הם כגרות וזמניות אצל הקב"ה, הרי שבתי ערי חומה מעשי ידי אדם אינם כי אם כמטלטלין בעלמא אצלו, ואין בהם דין יובל כלל, ואף גאולתם אינה כי אם לזמן ארעי בתורת החזרת המכר, ולא בתורת השמטת קרקעות, 

ועל כן, אומר הרמב"ם, שבט לוי שאינו נוחל בכלל ישראל, רק ה' הוא נחלתו, אז "גאולת עולם תהיה ללוויים", כי אחוזתו אינה אחוזת חולין לא כחומות מעשי ידי אדם ואף לא כשדה אחוזה, כי שדה מגרש עריהם לא ימכר, רק אחוזתם אחוזת ה' היא ונגאלת לעולם כי אין יד חולין מוציאה מידי הקדש לעולם, 

ועל כן אומר הרמב"ם "ולא שבט לוי בלבד" ואומר "אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"

ויש לחלק עניין זה ממה שכתב בהלכות תלמוד תורה גבי מי שרצה לזכות לכתר תורה, וראשית יש להבהיר עניין, והוא שיש דרגות רבות בכל דבר, וכפי שבכל שבט יש ראשי משפחות, ראשי משפחות מצומצמות וראשי משפחות מורחבות, ויש עוסקים בצורכי ציבור, ויש נשיאים  וראשי שבטים, ועוד תפקידים רבים במנהל ובסדרי המנהליות, וכך גם בכל מנהל ומנהל המשוייך לכלל השבטים, דרך משל, יש סנהדרין גדולה ויש סנהדרין קטנה ויש ב"ד של שלושה, ויש שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות, וכמו כן בכל שבט לעצמו יש חלוקה בין ההדרגות, 

כך בסדרי כתר תורה ובסדרי שבט לוי יש הדרגות, כי דרך משל בכתר כהונה שזכה בו אהרן, אז יש את הכוהן הגדול מאחיו שיש בו דין גדלהו משל אחיו ומצווים לעשרו ממש שיהא עשיר ומכובד בכל, ויש כוהן סגן ויש כוהנים פשוטים, ויש בתי אב ומשמרות, ויש בית גרמו ובית אבטינס העוסקים במעשה הקטורת ובמעשה לחם הפנים, ויש האורגות בפרוכות, ויש ת"ח המלמדים הלכות הקרבנות, ויש מגיהי ספרים, וכן רבים רבים יש שכולם נוטלים שכרם מתרומת הלשכה, וכל זה תחת כותרת אחת של "כתר כהונה", ובכותרת זו יש גם "תרומה גדולה" וכל כ"ד מתנות כהונה, ויש מעשרות ללוויים, וכל זה כי כאמור כל אומה צריכה מי שישמור הצביון, וכל דור בדרך שבה אפשר לשמור הצביון באותו דור, אבל ודאי לשמור ולא לעזוב, וזה מסתבר שנוטלין שכרם מאוצרות המלוכה והמיסים, וכך הדיינים שהיו שם היו נוטלין שכרם מתרומת הלשכה, וזהו כבודם שיהא להם חלק קבוע להם, וזהו כבוד תורה וכבוד כהונה,

וכל זה בכתר כהונה, וכמו כן בכתר תורה יש מי שזוכה לכתרה של תורה להיות כראשי סנהדראות ומלמדים לרבים, ויש עוד שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות, שהם כולם נלווים על אנשי כתר תורה כשם שכל הנזכרים לעיל נלווים על אנשי כתר כהונה, ופשיטא שמותר לקחת אגר בטילא דמוכח כמו שכתוב שם בגמרא בכתובות ק"ה בפירוש, ומ"ש הרמב"ם שלא לקבל שכר הלימוד, הרי מפורש בדבריו שם בהלכות תלמוד תורה, שלא ישים אל ליבו לקנות התורה והעושר כאחת, ולענייננו הוא שלא יעשו התורה קרדום לחפור בה ועטרה להתגדל בה, כלומר שלא יעשוה כמקצוע אוניברסיטאי שנוטלין עליו שכר ממון הרבה, וזה עטרה להתגדל בה וקרדום לחפור בה, אבל אגר בטילא מעט כדי חייו ובני ביתו, בשעה שאין מי שיעמוד על המשמר לשמור משמרת התורה, זה פשיטא ששרי, וכן מותר שכר לוואי, כגון שכר פיסוק טעמים ודומיא דפיסוק טעמים בימינו הוא לימוד מבנה הסוגיא וכדומה ששרי כיוון שאינו עצם הלימוד אלא כלי עזר, והוא חכמת החכם כאיש, ואמנם דעת הברטנורא שגם לראשי הישיבות וכדומה יש דין "גדלהו משל אחיו", ומותר לקבל מתנות משום כבוד התורה, וכן שמואל לא נמנע מלקבל תשורות, ואין בזה לגרוע משום "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי", רק זה לכבוד התורה, ואמנם כתב שמשום מידת חסידות היו החסידים הראשונים נמנעים מלקבל כל דבר כלל, 

וכן מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות באבות, משמע מדבריו ככל הרעיון הנ"ל, דהיינו שהעיקר לא לעשותו כמקצוע פרנסה דהיינו כמקצוע אוניברסיטאי שהוא לממון רב להתעשרות, והוא חולין אצל תורה לעשותה כמקצוע, כמו שביארתי בעניין בתי ערי חומה, ואף הרמב"ם שם כותב בפירוש שאמנם התירה התורה לת"ח כגון שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה ויהיה השכר כולו להפם אם ירצה, והעושה זה יש לו שכר גדול, ושתמכר סחורתם לפני כל סחורה, ושיקנו להם בתחילת השוק, וכתב הרמב"ם "אלה הם חוקים שקבע להם ה' יתברך כמו שקבע המתנות לכהן והמעשרות ללווי לפי מה שבא בקבלה" - "כי שתי הפעולות  האלה יעשו אותם סוחרים קצתם עם קצתם על דרךכבוד ואע"פ שאין שם חכמה כדי הוא ת"ח להיות כע"ה נכבד" וכך אין רע בלסבסד במלגות את שומרי משמרת הצביון התורני, וגם הוא כאגר בטילא דמוכח, שמותר לכתחילה לקחתו כמו שלקח קרנא, והוא מעט כדי חייו ובני ביתו, 

וזהו שכתב הרמב"ם "ולא שבט לוי בלבד", פי' שכל הנלווים על ה' לשרתו להילוות על עבודת הקודש של כתר כהונה וכתר תורה, וכן הביא הרמב"ם שם פס' שכתוב בתהלים שאמר דוד "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי", כי כתר מלכות של דויד אינו כמלכות הטבעית, רק הוא כתר מלכות בשם דת האלוקים, והוא ג"כ מעניין זה, וכן כתב הרמב"ם שכתר תורה שהוא מונח ועומד, כך גם בכתר תורה שתלוי בבחירה, וגם הנלווים על אנשי הכתר בין בכתרי דויד ואהרון, בין בכתר תורה המונח ועומד, מ"מ בנלווים עליהם כל מי שבא לשרתו ולעובדו לדעה את ה', הרי זה נתקדש קודש קדשים, ואחר הכל הכל כמו שביארנו,

וכן כתב שאין עורכין מלחמה, וכמו שביארנו יש תפקידים שונים, ואולי היו כמו כהן משוח מלחמה, שאולי היה ממונה על כמה כוהנים המדברים לעם כולו, והיו הלוויים ממלאים תפקיד של "חיל המורל" ו"בית דין צבאי" וכדומה, וכן מצינו אצל יהושפט שהיו הלויים מהללים לפני החלוץ במלחמה, ואצל אביהו בן רחבעם היו הכוהנים מחצרים בחצוצרות, 

ובני לוי בהחלט באו ליהושע ואמרו לו "ה' ציוה ביד משה לתת לנו ערים לשבת ומגרשיהן לבהמתנו"

ומשה עצמו שמבני שבט לוי היה ולא נמנע מלומר "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך"

ועוד בעניין עריכת מלחמה ע"י בני לוי, הרי מצינו בספר שופטים שהיו ערים שלא הורישו בני ישראל מאת יושבי הארץ הכנענים, ומהם ערים רבות שהיו מערי הלווים כגון העיר תענך של מנשה והעיר גזר של אפרים והעיר רחוב של אשר והעיר אילון של דן ונהלל של זבולון, ובכל אלו לא כתב הנביא שבני לוי לא הורישו את הערים האלה, רק תלה הדבר בשבטים עצמם, נפתלי וזבולון ומנשה והאחרים, הרי שאין הדבר בסמכות שבט לוי.

מואדיב, לגבי האבנים בבבל עניתי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/11/2019 09:07 לינק ישיר 
מואדיב

אליקים7241 כתב:
אני רוצה רק להעיר בכאן על עניין משמרת הלימוד התורני, מעבר להסבר הדתי הרשמי, גם מצד הטבע זה ברור שיש לשמור על התרבות היהודית, בפרט בעידן שבו הזהות היא במצב פיזו"ר הקש"ב, חשוב לשמור על "סעודה אחת קטנה" של עם ישראל ותרבותו, כשאנשים מאבדים את דרכם ואינם יודעים כלל מאין באו ולאן הם הולכים, ...

*************

ולגבי שבט לוי

ראשית אבהיר דין בתי ערי חומה שבהקשר זה כתב הרמב"ם "ולא שבט לוי בלבד"

...
מואדיב, לגבי האבנים בבבל עניתי




אליקים:

טענתך הראשונה, אם הצלחתי לדלותה מתוך הדברים הארוכים והדחוסים, היא כי עם ישראל צריך לוותר לחרדים על השירות הצבאי, משום שהם משמרים את גחלת תרבות ישראל.


ועל כך יש לי כמה דברים לענות לך:


1.
ראשית, החרדים שומרים על עצמם, לא על גחלת תרבות ישראל. שגדולי התנאים והאמוראים לא באו אל הציבור ותבעו ממנו בפה את פרנסתם, אלא דאגו לעצמם בעצמם. המנהג הזה, בו ציבור שלם תובע בפה ממישהו אחר לפרנסו, כדי להוא יהיה שומר הגחלת - חדש הוא, וחדש אסור מן התורה.
גחלת ישראל היא מדרכות נפרדות? תצוגות האופנה של רחוב רבי עקיבא? תחרויות העפת סטנדרים בין השונאים והמחבלים?

2.
שנית, כאשר הציבור רוצה שיהיה מי שישמור על הגחלת, על הציבור לבחור, מרצונו, באנשים אלו. אתה מציג כאן ציבור שלא מבקש להיות שליחו של הציבור, אלא כופה על הציבור למנותו כשליח לעניין זה. היכן מצינו שהשליח כופה על השולח להיות שלוחו?


3.
כמה אנשים צריך הציבור שישמרו עבורו על הגחלת? 800 אברכים? 8,000?

הדרישה שאתה מייצג כאן, היא דרישה של מגזר שמשקלו היום מעל עשירית מהחברה בישראל, והוא דורש להיות שומר הגחלת לעולם ועד. בין אם 800 בין אם 800,000 - הוא תובע בפה מעמד מיוחד על חשבון אחרים. והרי התביעה כאן אינה רק לאברכים המצויינים, אלא גם לכל ארחי פרחי הבאים לקיוסק ביום חמישי בערב לראות משחק כדורגל תוך עישון סיגריות. לאותם שבבניקים שמניפים לעברי בוהן כדי שאקח אותם בחזרה בטרמפ לכיוון הישיבה, לאחר שיצאו לבלות במקומות שונים בעיר. לאלו הבאים לצפות בדיוני בית המשפט ובכנסת ישראל, ולא מעלים בדעתם את חילול ה' הנורא בכך שהם מגלים להמוני החילונים שהם לא לומדים בישיבה אלא מחפשים משהו מעניין להעביר בו את יומם אחרי שנמאס להם מנייעס על יד המתקן למים קרים.


ועל כל אלו עומדים וזועקים קול דמי אחינו שהקריבו את נפשם על קידוש השם והגנת עמם וערי אלוהיהם:

מאי חזית דדמא דידך סומק טפי?


וכל הנימוקים והטיעונים היפים, אלו שכוחם יפה לשכנע את המומרים מראש, אלו המשכנעים את עצמם שאחרים יסכנו את חייהם זה בסדר, ואילו הם - תורה מגנא ומצלה. אלו הפוסקים לפנות את הישיבות מאשדוד מוכת הטילים, אבל לא להתגייס, כי התורה מגנא ומצלה. 

הלא תבושו?





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/11/2019 09:51 לינק ישיר 

לא היעה פעם כלל שאין מתעסקים בפוליטקה?  כמעט ואין לך שאלה פוליטית גדולה מזו



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/11/2019 20:11 לינק ישיר 

משמרת הלימוד התורני הרי היא על התרבות, ולא יצוייר אף לא ייתכן כלל לשמור על התרבות ללא בני אדם המהווים בחייהם שמירה פעילה על התרבות, אדם שלם שכל תפקידו הוא משמר הלימוד והנושא התורני, כפי שבימי אבותינו היו נביאים ובני נביאים שכל עניינם היה עבודת ה' בהדרכת הנביא, וכהנים שכל עיסוקם היה בהוראת לימוד התורה ודיניה ומצוותיה, ודבר זה שכל עיסוק מצריך התמסרות מלאה לנושא, הוא דבר קדום עוד מימות אדם הראשון, אשר בניו קין והבל חילקו ביניהם את מקצועות העיר הראשונה ראשית התרבות, והיה אחד רועה צאן והשני עובד אדמה, ולא נגע זה באומנותו של זה, ולא ייתכן שיהיו מתקוטטים זה אומר לזה פשוט מעילך שמגז צאני, וזה אומר לזה פרח מאדמתי שהיא רשותי, וזו אינה דרך בניית עיר מאורגנת, רק כל אחד נהנה מחלקו ומשלם וקונה מחברו, וחוזר ומוכר מחלקו לחברו, ושוב השני קונה ומוכר וגם נהנה מחלקו של עצמו, וכשם שאסור להפקיע את המחירים, שאחד מבעלי האומנויות ימכור חלקו במחיר מופרז, כך אסור להפקיע ולהוריד השערים, שלא לקנות מאחד מבעלי האומנויות אלא במחיר קטן, שדבר זה הוא זלזול בחלק האומן, וגורם שלא יוכל האומן להשקיע כל צרכו באומנותו, וכ"ש אי מזלזלים בו שידע שאין קונים לסחורתו, למה ירצה להשקיע, וודאי יתאגדו בעלי אותה אומנות ויפגינו ויעשו עיצומים להשיב זכות אומנותם ולהרים קרנה ולהניף דגלה, ועוד, וכי סבור אתה שהקרבה קטנה היא לוותר על כל החיים המודרניים ועוד אפילו על מכשירי הטכנולוגיה הזמינה ביום יום, אשר עניינם כמעט ונעשה עיקרי, ואנשי הצבא, וכי כולם המתגייסים הם הולכים לחילות קרביים, אין זה אלא אחוז מועט, והשאר באגפי כוח אדם ולוגיסטיקה וטכנולוגיה ודוברות ורפואה ועוד, נמצא שבין כה וכה אחוז קטן הם המסתכנים, והרוב רק משקיעים את כוחותיהם בעזרה מהעורף, ואדם המקריב את כל חייו לוותר על הטכנולוגיה ועל דברים רבים שאפשר לקבל אילו היה בחברת כל העולם אשר הולך בדרכים אשר מחוץ לתרבות התורה, וכי הקרבה מועטת היא בעיניך להקריב כל זה, שאתה אומר "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"? בעוד שמעטים המסכנים את עצמם, והרוב מתחייבים לשלוש שנים של עבודה בעורף ועוד מעט מילואים, והחרדי מתחייב לכל חייו על ויתור הכל, וזה מועט בעיניך? מאי חזית? אבל בעניין החרד בין האנשים אשר עיסוקם שונה, ודאי ראוי שיהיה שיג ושיח בין בעלי האומנויות, ושבחו של זקן שתהיה דעתו מעורבת עם הבריות, ואילו היה החרד מתבדל, היו אומרים לו מה לך מתבדל, וכי זו תורה לשבת שמם מהעולם, ואי יוצא ומתערב בין הבריות, חוזר אתה ואומר לו מה לך מתערב בין הבריות רק עסוק בישיבתך, אלא ודאי צריך יישוב וקישור וחיבור בין בעלי האומנויות, בדרך כלשהיא האפשרית על כל פנים, ותא נחזי, כי לפני כמאתיים שנה התאספה החברה המאורגנת בענייני השקפת העולם, ונמנו וגמרו שהפרספקטיבה הדתית היא פרספקטיבה שאינם מוכנים להכיר בה כאמת, והפרספקטיבה של ההוכחה והדברים הניכרים היא הפרספקטיבה של האמת האנושית המוחלטת, כי מה שאינו ניכר לחושים חושי הגוף, אינם רוצים להכיר באמיתתו אף בחוש הדעת והסברא, ויצאו ועשו והצליחו ובנו לתפארה טכנולוגיות מתוחכמות, וראו בזה מופת לאמיתות דעתם לומר שהיא הפרספקטיבה האנושית המוחלטת, וכמעט שניתן לומר שהיו ונהיו לתנועה משיחית, אשר הם סבורים כי כל מי שמאמין בעקרונות שנבחרו באזור זמן של ימי המהפכה הצרפתית, אז לדעתם כל מה שנקבע אז הוא לטוב לעולם, ומה שאינו מתאים לזה לדעתם אינו שייך כלל לתרבות שהם מוכנים לקבלה, ולדעתם זו האמת התרבותית המוחלטת באשר לכיצד ראוי לקיים תרבות, ואינם מכירים כלל בערך כל תרבות אחרת, ועד שאתה מתלונן על שהחרדים רוצים את כבוד אומנותם, עד שדברים אלו מעסיקים את המתבונן, יש להתלונן על הדרישה מצד המשיחיות החילונית להעריץ את אמונותיהם ושיטותיהם ואת הטכנולוגיה שלהם כמושיעי העולם הבלעדיים, דבר אשר כבר בימינו רואה כל אדם שיש מקום לכפור באמונה זו, ושוב נחזי, מה היא פרספקטיבת אמת, האם פרספקטיבת הרוחניות או פרספקטיבת הגשמיות, ואף בתרבות מעריצת הטכנולוגיה מכירים בחשיבות הצד הלא מדעי, כמו קומדיה ואומנות פנטזיונרית ובלילי מילים כעין שירים ובלילי בלילת צבעים וצורות לאומנויות שעות הפנאי לשכחת הטרדות, ואם תשאל את איש החילוני, יסביר לך שזה אאיזשהוא צורך אנושי שקיים בכל אדם, "להתפרק" באומנות, ולהתרפק על כל שטות, ובאמת זה לדעתו אינו כי אם כסרח עודף משהו שמוציאים אותו בשעות הפנאי כשיח פטפוט של פליטות פה, ואמנם נכון, כי ודאי "פליטת פה" יש כאן, אבל לא "פליטת פה" חסרת משמעות, כי אם "פליטת פה" פרוידיאנית, שנמצא שגם החילוני מאמין שבאמת ישנו באדם פרספקטיבה רוחנית המוכרחה לבוא על סיפוקה, אבל כיוון שלפי עיקרי אמונתו אסור לתת לה מקום של כבוד, לכן הוא מוציא אותה בצורות בזויות ומוזרות, כ"אומנות" בעלמא, מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו לעשות אלילים אלמים, מעשה ידי חרש במעצד, תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כולם, כתומר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו, אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם, ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא. ועוד זאת, כי יאמר אף את תרבותך היהודית אני מכבד כשם שאני מכבד את תרבותי שלי הזולה בעיניי בעיני עצמי, וזה כפי שכתב הרמב"ם "כי כבר נתמלא מוחם משיגעונות הנשים הזקנות, ודמיונם הנפסדות כעיוורים וכנשים" ולא ידעו אף להתבונן בדברי חכמים אשר מלמדים רוחניות, רק יתבונן בהם כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל מי שאינו יודע ספר ותחת אשר יודה באמת ויאמר "לא ידעתי ספר", תחת זאת הוא לוקח את הספר ומחזיק אותו הפוך ומשים עצמו כמבין, ואומר ודאי אומנות זולה יש כאן כאומנות שאני מאמין שצריך כדי "להתפרק", וכי יש לך שטות גדולה מזו, ועוד זו שטות גדולה, שבאו אפיקורסים יהודיים, ששנו ופירשו, וסברו שמיעוט חכמתם הוא ידיעת ספר, וסברו שעיקר היהדות הוא להיות איש קולמוס, ולכבד עצמו קורא לעצמו יודע ספר, ובאמת אינו כי אם מושך בעט פובליציסטים, ומסביר כנביא אשר איתו חלום ויאמר חלום חלמתי, ויאמר כי החלום והדמיון והדימויים וחכמת חיים סתמית הרי היא כל היהדות, ועל זה אמר רבינו אשר הרא"ש וכי במשלים יפסוקו הלכות, ואמר הנביא ירמיה הנביא אשר איתו חלום ידבר חלום ואשר דברי איתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאום ה', וכי יצירת עניין ברמת חכמת חיים ולו ברמת עוה"ז, אבל אפילו ברמת חכמת חיים של ממש, אילו זקן דעדו עלי הרפתקי, הכי נמי, אבל לכל הפחות נדרש ממנו שלא יהיה זקן אשמאי, רק שיכבד את נסיון החיים של עצמו ולא יתלה עצמו בדעת אלוקים הגדול ואין ערך בין דבריו לדבריו, וודאי צריך "להתפרק", כלומר צריך לפרוק מעליו כל הבלי העולם, ולהתרפק על דבר ה', על דבר חכמת אמת לאמיתה, וזהי אומנות הרוחניות באמת, ולואי שנזכה, ומי יתן כל עם ה' נביאים, 


תוקן על ידי אליקים7241 ב- 10/11/2019 18:16:34




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/11/2019 20:25 לינק ישיר 

אליקים
מה המקור?
ונא לחלק לפסקאות לנוחיות הקריאה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/11/2019 20:39 לינק ישיר 

הריני מעתיק מחולק לפסקאות למען נוחות הקריאה
ו-מה המקור למה?

משמרת הלימוד התורני הרי היא על התרבות, ולא יצוייר אף לא ייתכן כלל לשמור על התרבות ללא בני אדם המהווים בחייהם שמירה פעילה על התרבות, אדם שלם שכל תפקידו הוא משמר הלימוד והנושא התורני, כפי שבימי אבותינו היו נביאים ובני נביאים שכל עניינם היה עבודת ה' בהדרכת הנביא, וכהנים שכל עיסוקם היה בהוראת לימוד התורה ודיניה ומצוותיה,

ודבר זה שכל עיסוק מצריך התמסרות מלאה לנושא, הוא דבר קדום עוד מימות אדם הראשון, אשר בניו קין והבל חילקו ביניהם את מקצועות העיר הראשונה ראשית התרבות, והיה אחד רועה צאן והשני עובד אדמה, ולא נגע זה באומנותו של זה, ולא ייתכן שיהיו מתקוטטים זה אומר לזה פשוט מעילך שמגז צאני, וזה אומר לזה פרח מאדמתי שהיא רשותי, וזו אינה דרך בניית עיר מאורגנת, רק כל אחד נהנה מחלקו ומשלם וקונה מחברו, וחוזר ומוכר מחלקו לחברו, ושוב השני קונה ומוכר וגם נהנה מחלקו של עצמו, וכשם שאסור להפקיע את המחירים, שאחד מבעלי האומנויות ימכור חלקו במחיר מופרז, כך אסור להפקיע ולהוריד השערים, שלא לקנות מאחד מבעלי האומנויות אלא במחיר קטן, שדבר זה הוא זלזול בחלק האומן, וגורם שלא יוכל האומן להשקיע כל צרכו באומנותו, וכ"ש אי מזלזלים בו שידע שאין קונים לסחורתו, למה ירצה להשקיע, וודאי יתאגדו בעלי אותה אומנות ויפגינו ויעשו עיצומים להשיב זכות אומנותם ולהרים קרנה ולהניף דגלה,

ועוד, וכי סבור אתה שהקרבה קטנה היא לוותר על כל החיים המודרניים ועוד אפילו על מכשירי הטכנולוגיה הזמינה ביום יום, אשר עניינם כמעט ונעשה עיקרי, ואנשי הצבא, וכי כולם המתגייסים הם הולכים לחילות קרביים, אין זה אלא אחוז מועט, והשאר באגפי כוח אדם ולוגיסטיקה וטכנולוגיה ודוברות ורפואה ועוד, נמצא שבין כה וכה אחוז קטן הם המסתכנים, והרוב רק משקיעים את כוחותיהם בעזרה מהעורף, ואדם המקריב את כל חייו לוותר על הטכנולוגיה ועל דברים רבים שאפשר לקבל אילו היה בחברת כל העולם אשר הולך בדרכים אשר מחוץ לתרבות התורה, וכי הקרבה מועטת היא בעיניך להקריב כל זה, שאתה אומר "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"? בעוד שמעטים המסכנים את עצמם, והרוב מתחייבים לשלוש שנים של עבודה בעורף ועוד מעט מילואים, והחרדי מתחייב לכל חייו על ויתור הכל,
 וזה מועט בעיניך? מאי חזית? 

אבל בעניין החרד בין האנשים אשר עיסוקם שונה, ודאי ראוי שיהיה שיג ושיח בין בעלי האומנויות, ושבחו של זקן שתהיה דעתו מעורבת עם הבריות, ואילו היה החרד מתבדל, היו אומרים לו מה לך מתבדל, וכי זו תורה לשבת שמם מהעולם, ואי יוצא ומתערב בין הבריות, חוזר אתה ואומר לו מה לך מתערב בין הבריות רק עסוק בישיבתך, אלא ודאי צריך יישוב וקישור וחיבור בין בעלי האומנויות, בדרך כלשהיא האפשרית על כל פנים,

ותא נחזי, כי לפני כמאתיים שנה התאספה החברה המאורגנת בענייני השקפת העולם, ונמנו וגמרו שהפרספקטיבה הדתית היא פרספקטיבה שאינם מוכנים להכיר בה כאמת, והפרספקטיבה של ההוכחה והדברים הניכרים היא הפרספקטיבה של האמת האנושית המוחלטת, כי מה שאינו ניכר לחושים חושי הגוף, אינם רוצים להכיר באמיתתו אף בחוש הדעת והסברא, ויצאו ועשו והצליחו ובנו לתפארה טכנולוגיות מתוחכמות, וראו בזה מופת לאמיתות דעתם לומר שהיא הפרספקטיבה האנושית המוחלטת, וכמעט שניתן לומר שהיו ונהיו לתנועה משיחית, אשר הם סבורים כי כל מי שמאמין בעקרונות שנבחרו באזור זמן של ימי המהפכה הצרפתית, אז לדעתם כל מה שנקבע אז הוא לטוב לעולם, ומה שאינו מתאים לזה לדעתם אינו שייך כלל לתרבות שהם מוכנים לקבלה, ולדעתם זו האמת התרבותית המוחלטת באשר לכיצד ראוי לקיים תרבות, ואינם מכירים כלל בערך כל תרבות אחרת,

ועד שאתה מתלונן על שהחרדים רוצים את כבוד אומנותם, עד שדברים אלו מעסיקים את המתבונן, יש להתלונן על הדרישה מצד המשיחיות החילונית להעריץ את אמונותיהם ושיטותיהם ואת הטכנולוגיה שלהם כמושיעי העולם הבלעדיים, דבר אשר כבר בימינו רואה כל אדם שיש מקום לכפור באמונה זו,

ושוב נחזי, מה היא פרספקטיבת אמת, האם פרספקטיבת הרוחניות או פרספקטיבת הגשמיות, ואף בתרבות מעריצת הטכנולוגיה מכירים בחשיבות הצד הלא מדעי, כמו קומדיה ואומנות פנטזיונרית ובלילי מילים כעין שירים ובלילי בלילת צבעים וצורות לאומנויות שעות הפנאי לשכחת הטרדות, ואם תשאל את איש החילוני, יסביר לך שזה אאיזשהוא צורך אנושי שקיים בכל אדם, "להתפרק" באומנות, ולהתרפק על כל שטות,

ובאמת זה לדעתו אינו כי אם כסרח עודף משהו שמוציאים אותו בשעות הפנאי כשיח פטפוט של פליטות פה, ואמנם נכון, כי ודאי "פליטת פה" יש כאן, אבל לא "פליטת פה" חסרת משמעות, כי אם "פליטת פה" פרוידיאנית, שנמצא שגם החילוני מאמין שבאמת ישנו באדם פרספקטיבה רוחנית המוכרחה לבוא על סיפוקה, אבל כיוון שלפי עיקרי אמונתו אסור לתת לה מקום של כבוד, לכן הוא מוציא אותה בצורות בזויות ומוזרות, כ"אומנות" בעלמא, מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו לעשות אלילים אלמים, מעשה ידי חרש במעצד, תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כולם, כתומר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו, אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם, ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא. ועוד זאת, כי יאמר אף את תרבותך היהודית אני מכבד כשם שאני מכבד את תרבותי שלי הזולה בעיניי בעיני עצמי,

וזה כפי שכתב הרמב"ם "כי 
כבר נתמלא מוחם משיגעונות הנשים הזקנות, ודמיונם הנפסדות כעיוורים וכנשים" ולא ידעו אף להתבונן בדברי חכמים אשר מלמדים רוחניות, רק יתבונן בהם כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל מי שאינו יודע ספר ותחת אשר יודה באמת ויאמר "לא ידעתי ספר", תחת זאת הוא לוקח את הספר ומחזיק אותו הפוך ומשים עצמו כמבין, ואומר ודאי אומנות זולה יש כאן כאומנות שאני מאמין שצריך כדי "להתפרק", וכי יש לך שטות גדולה מזו,

ועוד זו שטות גדולה, שבאו אפיקורסים יהודיים, ששנו ופירשו, וסברו שמיעוט חכמתם הוא ידיעת ספר, וסברו שעיקר היהדות הוא להיות איש קולמוס, ולכבד עצמו קורא לעצמו יודע ספר, ובאמת אינו כי אם מושך בעט פובליציסטים, ומסביר כנביא אשר איתו חלום ויאמר חלום חלמתי, ויאמר כי החלום והדמיון והדימויים וחכמת חיים סתמית הרי היא כל היהדות, ועל זה אמר רבינו אשר הרא"ש וכי במשלים יפסוקו הלכות, ואמר הנביא ירמיה הנביא אשר איתו חלום ידבר חלום ואשר דברי איתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאום ה', וכי יצירת עניין ברמת חכמת חיים ולו ברמת עוה"ז, אבל אפילו ברמת חכמת חיים של ממש, אילו זקן דעדו עלי הרפתקי, הכי נמי, אבל לכל הפחות נדרש ממנו שלא יהיה זקן אשמאי, רק שיכבד את נסיון החיים של עצמו ולא יתלה עצמו בדעת אלוקים הגדול ואין ערך בין דבריו לדבריו,

וודאי צריך "להתפרק", כלומר צריך לפרוק מעליו כל הבלי העולם, ולהתרפק על דבר ה', על דבר חכמת אמת לאמיתה, וזהי אומנות הרוחניות באמת, ולואי שנזכה, ומי יתן כל עם ה' נביאים, 
<*><*>



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שאלת הגיוס, שאלת תכנית הליבה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 סך הכל 2 דפים.