בית פורומים עצור כאן חושבים

פרופ' ורד נעם, כלת פרס ישראל לחקר התלמוד התש"ף

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/2/2020 10:48 לינק ישיר 
פרופ' ורד נעם, כלת פרס ישראל לחקר התלמוד התש"ף

.


בשמה של ורד נעם נתקלתי כמה פעמים, אך הפעם הראשונה בה קראתי משהו ברצינות, היה כאשר עבודת הדוקטורט שלה יצאה כספר ביד יצחק בן צבי. הספר, מגילת תענית והסכוליון, איפשר לי לקרוא בפעם הראשונה את המסכת הקדומה הזו, לא כרסיסים הפזורים בין המסכתות השונות, אלא ברצף.

מאז יצא לי להתקל, פה ושם, במחקרים ובמאמרים שונים.

עשו חיפוש באינטרנט על השם, ולכו לקרוא.

https://www.ybz.org.il/ViewImage.asp?Image=_Uploads/dbsArticles/MGILTTANIT.jpg






דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2020 10:49 לינק ישיר 

.
ויקיפדיה על מגילת תענית:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%AA



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2020 11:04 לינק ישיר 
מואדיב

/ואולי, יותר מכולם, ספר זה מלמד עליה. חפשו ביקורות שנכתבו עליו. היו לא מעט.



מקומראן למהפכה התנאית
היבטים בתפיסת הטומאה
ורד נעם

המאות האחרונות לקיומו של הבית השני בארץ ישראל הצמיחו תסיסה רוחנית אדירה ומחלוקות חברתיות ודתיות. עם סיומה של תקופה זו, מתגלה לנגד עינינו תרבות יהודית חדשה, תרבותם של חז"ל, אשר עיצבה את אורחות החיים היהודיים לדורות רבים. אולם שורשי צמיחתו של עולם תרבותי זה לוטים בערפל סמיך, שכן אין בידינו ספרות שיצאה מחוגי החכמים או קודמיהם, הפרושים, בימי הבית השני. הספר בוחן שאלות יסוד בתחום צמיחתה של ההלכה הקדומה בחלל הנפער בין עולם היצירה המקראי לבין הופעתה של ספרות חז"ל.

דיני טומאה וטהרה היו תחום הלכתי מרכזי בעולמה של החברה היהודית במי הבית ואחריו. הספר מבקש להתחקות אחר מקורותיה של ההלכה הבתר-מקראית ואחר מגמות המשמשות בעיצובה מתוך ניתוח של ההלכות הקשורות בטומאת המת בספרות הבית השני לגווניה: מגילות קומראן, כתבי פילון ויוסף בן מתתיהו, וכן בשכבות המוקדמות של הספרות התנאית. הספר תוהה על שורש המחלוקות בין הזרמים הדתיים השונים, על האסטרטגיות הפרשניות המשמשות אותם ועל השקפות העומק המונחות ביסודה של החקיקה הדתית שלהם.



שנת הוצאה: תש"ע / 2010



מס' עמודים: 408




תוקן על ידי מואדיב ב- 12/02/2020 11:06:01





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2020 13:08 לינק ישיר 
עד כמה משורר חילוני, יכול להבין מדרשי חז"ל?

.


עד שחיפשתי מקורות על כתיבתה, נתקלתי בביקורת הזו שהתפרסמה בעתון הארץ. יצחק לאור, משום מה, קיבל עליו לבקר ספר שעוסק בנושא בו אין לו שמץ של מושג.
אני מביא לכאן את הביקורת הזו, משום שהתופעה חשובה בעיני. כל לומד גמרא מתחיל, יודע להבין מדרש מהסוג המוזכר כאן בהתחלה, אודות דוד המלך העוסק בהתרת אשה לבעלה. בעיני לאור - זהו "תיאור קומי".

=================

המהפכה שהצליחה

יצחק לאור
08.07.2011| עודכן ב: 05.09.2011
מקומראן למהפכה התנאית, מאת ורד נעם, הוצאת יד בן צבי, 2011, 409 עמודים

המקרא קרוב אלינו יותר מהתלמוד. אפילו עניינים פשוטים לכאורה, כמו דמויות שהתלמוד השקיע בתיאורן, בשונה מהתיאור המקראי, נשארו רחוקים מהיהודי המודרני. למשל, תיאורו של שמשון הגיבור במסכת סוטה: "שמשון חיגר בשתי רגליו היה", או תיאור קומי של דוד המלך: "כך אמר דוד לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה".

נניח שהטקסט הזה נכתב אלף שנים אחרי שחובר סיפור דוד הגיבור, הבריון, המאהב המושחת, האב האוהב והפגוע. הקירבה בזמן בין שני התיאורים מתגמדת נוכח המרחק בזמן שלנו משניהם. ובכל זאת, האחד, המקראי, קיים כחלק מעולמנו החילוני, הישראלי, והאחר, האירוני, המלגלג על דוד, שידיו מגואלות בדם רחם של אשה, משום שהוא "מטהר אותה לבעלה", אינו ידוע, אינו נפוץ.

הריחוק מההומור התלמודי אמור להפתיע, שהרי האנטי-גיבור קרוב לעולמנו המודרני יותר מעולם הגיבורים המקראיים. ואולם מעבר להסברים המקובלים לגורמי הבורות שלנו ביחס לאוצרות התלמוד, חשוב לזכור כי מה שלא נתפש בדרך כלל בידע ההיסטורי הישראלי הוא השבר בין החוק המקראי להלכה היהודית, שבר ששני האיורים המצוטטים כאן רק מדגימים אותו. השבר הזה התרחש בזמן מוגדר למדי ומתועד היטב, ודומה כי מרב המאמצים הציוניים, גם ברמה האקדמית, נעשו כדי לבנות רצף, על פני השבר, ולא להודות בו.

ההלכה היהודית אינה סופית, והיא תלויה תמיד בפרשנות. לפיכך מפיק הקורא מהספר של ורד נועם את המרב הלא-שימושי, כלומר ידע טהור, מאותו עניין, שהנצרות, ובעקבותיה ההשכלה והציונות החילונית, תיעבו ותייגו תחת שם הגנאי: "תלמודיזם". כתוצאה מהבוז הזה, ובתוך המסגרת של הערצת המקרא כטקסט מכונן, הוקם אצלנו מיזם להפצת הבערות היהודית תחת הכיסוי של "יהדות לתלמידי תיכון". ההבדלים העצומים בין המקרא לעולם חז"ל לא רק טושטשו אלא קועקעו (כמה העזו לומר בריש גלי, כמו ישעיהו ליבוביץ', שהתנ"ך הוא "המצאה נוצרית"? כמה השכילו להבין שהכרך הקרוי תנ"ך-מלא מופיע אצל היהודים רק בתחילת המאה העשרים?)

הספר של נעם, "מקומראן למהפכה התנאית", הוא ספר אזוטרי, מפני שקהל קוראיו האפשרי הוא מיעוט שבמיעוט. תלמידי ישיבות אינם מתעניינים בהיסטוריה של הדת, והחוגים למחשבת ישראל מצטמצמים. ובכל זאת, ראוי לומר כי הספר הזה הוא מעין יהלום של כתיבה פרשנית. הדיון שלה הולך בעקבות חז"ל, ומחלץ מתוך השוואות עם הדיונים, כמו שהם עולים ממגילות קומראן, כתבי יוספוס ופילון (כלומר כמעט מאותה תקופה של סוף בית שני ומיד אחריה), את היסודות למפעל התנאי: כיצד התכונן השיח הקרוי הלכה יהודית, שחלק ממנו היה ביטול ההלכה המקראית.

נועם חופרת בתוך ים של הלכות, פסיקות, דיונים היסטוריים קודמים בחז"ל, ודולה משם את התפתחות ההלכה היהודית בראשיתה, בכל מה שקשור לעניין אחד - טומאה. ובמקביל גם עניינים אחרים (האדם, הגוי, העובר), השזורים בדיני הטומאה, כמו בכל דיון תלמודי, המצליב עניינים שונים ואין סדר מחייב שבאמצעותו אפשר לקוראו. כותבת נועם: "התהוותו של העולם ההלכתי הבתר-מקראי לוטה בחשיכה הפרושה על מאות השנים שבין סופה של תקופת המקרא לבין ימי החשמונאים. קורפוס זה של חיים יהודיים מגיח אלינו בגילוייו הראשונים בשתי המאות האחרונות לקיומו של המקדש השני מתוך סערת מחלוקת... ומתמצק לכלל מסורת אחת... במאות השנים שאחר החורבן, בתוך יצירתם הספרותית של חז"ל. מערכת הלכתית זו של חז"ל, המשתרעת על פני מאות רבות של שנים, מחורבן הבית השני ועד לחתימת התלמודים... משקפת תרבות יהודית חדשה, נבדלת כמעט לחלוטין מזו המקראית שקדמה לה".

הניסוח זהיר, אבל המחברת יודעת ומדגישה כי התרבות התנאית היתה מהפכה. היא דנה במעט המובאות המקראיות שעניינן בטומאה, בעיקר טומאת המת, לה מוקדשים כעשרה פסוקים בספר במדבר, ובאופן שבו שינו התנאים את ההלכה הקדומה. מה שבמקרא מתואר כאוהל, למשל, מקבל ים של פרשנויות על תחום המיועד לקבורת המת, מחוץ ליישוב, בשוליו וכו'. הקושי הגדול בטומאת המת, וגם בטומאת הנידה, הזרע שאינו ב"מקומו", הזיבה והמצורע, אינו דווקא במכנה המשותף.

הקושי הוא בעצם העמימות של המונח העתיק "טמא". איננו יודעים מה משותף לטומאת נבלה, לשמונת השרצים, לטומאת היולדת, לטומאת הצרעת ולטומאת הזב, הזבה והנידה. שום פרשנות על ה"סיבות" להגדרת הטמא (גם לא של האנתרופולוגית הדגולה מרי דגלאס) אינה יכולה להסביר את המושגים הקמאיים ההם בלא היזקקות ל"אנתרופולוגיה", כלומר להסברים מתקבלים על דעתנו-שלנו. אבל החקיקה המקראית אינה יכולה להתקבל על דעתנו. אין לנו מושג מי קיימו אותה, איך קיימו אותה, אם קיימו אותה. אין לנו מושג אם היתה קהילה שקיימה את חוקי המקרא. ומובן שאין לנו מושג מה היתה "פרה אדומה", שרק בעזרתה אפשר, על פי המקרא, לטהר את הטומאה ובהקשר שלה נזכרים ענייני הטומאה.

גם מהבחינה הזאת ההלכה התנאית מובנת יותר. ראשית, מפני שהיא מניחת היסוד להלכה היהודית גם בהווה, ברצף של התפתחות בת יותר מאלפיים שנה. מה שקרוי "בית ראשון" הוא יישות ערטילאית שרק ארכיאולוגים - כבר מעטים למדי - אומרים משהו ודאי עליה. כל היתר - אמונה.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2020 13:22 לינק ישיר 
האמנם לא המת מטמא? לדיוקנה של הטומאה בספרות התנאים

.


http://www.verednoam.com/articles/Heb%20Noam%20Haomnam%20lo%20Hamet%20Metame.pdf



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2020 19:58 לינק ישיר 

התחלתי לעבור על המאמר האחרון שלינקק איליו מואדיב אודות דיוקנה של הטומאה.

עמ 166 – הוכחה מכך שאהל אינו דווקא אוהל בלבד אלא גם עץ וכל דבר המאהיל שהטומאה הינה טומאה ממשית ולא הגדרה הלכתית. הכותבת מניחה שטומאה הלכתית היתה צריכה לא להיות אלא באהל ולא בכל דבר אחר המאהיל.. הנחה תמוהה.

 

עמ 168-9 – ההלכה, כדרכה, מפשטת את המונחים קבר ואהל למבנה פתוח ומבנה סגור. מכאן למדה הכותבת שהטומאה היא ממשית. ז.א. לו ההבחנה הינה בין קבר לאוהל אזי הטומאה היא הלכתית אבל ההפשטה מלמדת שהיא ממשית. כמובן שאפשר לומר בדיוק ההיפך באותה רמת סבירות. טומאה ריאלית חזקה בקבר שהוא משכן טבעי לגופה ואיננה במבנה "אזרחי" שתכליתו אינה לקבורה.

עמ 169 – הכותבת מנחה כי טומאה טבעית אינה נעצרת בדפנות האהל כאשר זה מק"ט. מנין היא מכירה אתצ טבע הטומאה?שמא טומאתצ אהל המתפטת בחללו נעצרת ע"י דופן?

אם זה הבסיס האם הכל אינו אלא מגדל הפורח באויר?

לר"ע אמרו כלך לך אצל נגעים ואהלות. כאן ראוי לומר ההיפך. כמה רב המרחק בין הדור הנוכחי של חוקרי התלמוד לדור שח אורבך ושות'




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/2/2020 05:56 לינק ישיר 

ואנחנו כמובן ממליצים על פרס ישראל בעדינות הנפש ואצילות הרוח לבעל המחבר מה שאלוהים לא יכול, שכל המחקרים והמחקרים (בםתח) בפניו כקוף בפני אדם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/2/2020 07:58 לינק ישיר 
תלמידטועה

בעב

לא פופולרי להיות בצד של בעמח"ס משל"י אבל מה לעשות ולכאורה הוא טוב תורם יותר לקורא מאשר תפוקתה של כלת הפרס
ההרגשה היא שהתחום נהיה מזבלה של כל בינוני השואף לדוקטורט או פרופסורה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/2/2020 12:11 לינק ישיר 

הנידון הוא הסגנון בלבד.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/2/2020 18:55 לינק ישיר 

התנצלותי העמוקה בפני הקוראים על שנאלצו לחזות בלשון הביבים האופיינית של ה"ה נ רובין.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/2/2020 11:59 לינק ישיר 

מגיל תענית יצאה בספר הרבה לפני זה של נועם. היא גם לא מפוזרת בין המסכתות אלא רק מעט ממנה (והסכוליון בכלל שונה).
החידוש החשוב בדוקטורט (ובספר) הוא שמה שהיה מקובל כסכוליון הוא בעצם שני סכוליה נפרדים (וזאת בנוסף לסכוליון נוסף שאין בידינו וחלקו משוקע בתלמוד).
אז זה נכון שהוצאת ספרים חדשים לפעמים גורמת לעמי הארצות להכיר ספרים שלא הכירו, אבל קצת מצחיק שאחר כך עמי הארצות נותנים ציונים (גם כשאלה לשבח).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > פרופ' ורד נעם, כלת פרס ישראל לחקר התלמוד התש"ף
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר