בית פורומים עצור כאן חושבים

גרגר חמץ פצפון [עניין שרויה]

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/4/2003 13:26 לינק ישיר 
גרגר חמץ פצפון [עניין שרויה]


ידוע שתולעת לא ניכרת שגודלה פחות מנקודה של פיסקא בספר כזה - . - אין לחשוש ממנה ומורת באכילה, כיוון שאין התייחסות לדבר הזה כתולעת או כמהות שונה מהרקע שלו.
עיקרון זה הוא כלל בכל התורה.
לכא' גם בחמץ.

מעתה נחשוב נא על חומרת שרויה, נניח ואכן יש קמח, ונניח שהוא אכן תופח ונניח שהוא אכן מחמיץ. הנה נס יעקב אבינו עם כל האבנים שהתאחדו לאבן אחת אינו ידוע כנס שחוזר על עצמו (אולי רק בכיסאות הקש שחוריהם מתאחדים) ממילא הרי שאין להניח כלל שיהא חמץ בגודל של גרגיר ניכר לעין.

נמצא לכאורה שגם אם "החשש" שבשרויה מתאמת אינו איסור תורה, ונמצא כי הוא לעולם ספק ספק ספיקא של איסור משהוא שהוא איסור דרבנן.

אם כן בארו נא ונבין מה טעם יש להחמיר ככל את המנהג הזה. אך האמת שעל פסח אין שאלות צאו וראו את הפנים חדשות שעוטפות הרבה שיישים בבתי ישראל יראים ושלימים שעברו את גיל 20.

התעוררתי לכתוב, כי אני לתומי הונח לי בראש שחשש שרויה אם יקרה באמת יהא זה איסור דאורייתא.

יש אולי המוסיפים שהחשש הוא לחלקים במצה שלא נאפו, אך אם כן על המצה עצמה יש לחשוש את אותו חשש ודקדוק זה כדקדוקי עניות הוא.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/4/2003 13:54 לינק ישיר 

יהוסף

פשיטא.

אשר להתפתחות מנהג שרויה, צריך לעיין במקורות.
אך לעצם איסור חמץ בכלשהו, כבר כתבתי באשכול סמוך כי קיימא לן מרבותינו כי גם במשהו צריך שיעור מינימלי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2003 14:06 לינק ישיר 

יותר מדי סיפורים יוצא לי לספר היום
אבל
מספרים על החידושי הרי"ם שיום אחד באה אליו אשה אחוזת פלצות כולה אימה וחרדה עם סיר מרק
ובכתה בפניו שלתוך הסיר נפלה חתיכה מצה .

ואז הוא אמר לה :
עד היום שמעתי על איסור "משהו" בחמץ .
אבל על איסור "משהו" מצה, זה לא מצאתי בשום מקום...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2003 15:37 לינק ישיר 

המקור המבאר את מנהגינו במניעת אכילת שרויה, באריכות ובפרטיות, היא בשו"ת רבנו הזקן (שבסוף שו"ע הרב) סי' ו. ושם נראה שמנהג זה התחיל בחבורת תלמידי המגיד, ואח"כ נתפשט בתפוצות ישראל, כמו עוד כמה מנהגי ישראל החשובים שהתחילו שם ונתקבלו בתפוצות ישראל, כמו סכין מלוטש ועוד.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-16/4/2003 17:17 לינק ישיר 

שאלו את ה'חפץ-חיים' איך הוא מיקל בשרויה, והוא ענה: שהוא מחמיר בעונג יום טוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2003 18:22 לינק ישיר 

והחפץ חיים דוקא הקפיד בשרויה!!!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/4/2003 23:59 לינק ישיר 

מנין לך?
יתכן שהחלפתי עם דמות ליטאית אחרת.

אגב, כמדומני שה'משנה ברורה' מתעלם לחלוטין מהנושא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2003 04:32 לינק ישיר 

הוא מתייחס לנושא בסי' תנ"ח סק"ד ומצטט שמצד הדין אין לחוש אך מי שנוהג בחומרא זו 'אין מזניחין אותו'. כך שלא ניתן להסיק איך נהג אישית.

יש הנוהגים לשרות רק כשהמים רותחים כך שאין זמן לקמח להחמיץ ונדמה שאומרים שכן נהג החזו"א.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2003 04:45 לינק ישיר 

לא המצאתי את זה, אלא כך מספר בנו בספר 'מכתבי החפץ חיים, דוגמא מדרכי אבי זצ"ל', עמ' ל, אות ח: "בפסח לא אכל שרויה ולא קניידלך, רק תפוח-אדמה. מקרה קרה בהיותי עוד נער, התארח אצלנו אורח נכבד וזקן, דוד אמי, ליום אחרון-של-פסח עשו לכבודו חרעמזלאך [=לביבות מקמח-מצה], וטעם גם הוא בשביל כבודו". ומשמע, שדרכו בכל אחרון-של-פסח לא לאכלו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2003 05:09 לינק ישיר 

מאידך, רק על עצמו החמיר הח"ח אך על בני ביתו לא, ויתכן שעל זה כוונתך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2003 06:02 לינק ישיר 

זה שכתבתי שהחומרה הוסכם עליה בין תלמידי המגיד ממזריטש, ומשם נתקבל בתפוצות ישראל, כותב כך אחד מגדולי תלמידי בעל התניא, הרבי יצחק אייזיק מוויטבסק, מח"ס פני יצחק (יגדיל תורה נ.י. חי"ב ע' י): וכך היה דרכם של רבותינו במעזריטש, שהיו נזהרים מלאכול מאכלי מצה טחונה קניידלעך וכדומה.

וטעם החומרה הזאת מבאר בתשובת בעל התניא (סי' ו'): שמקרוב זה עשרים שנה או יותר נתפשטה זהירות זו בישראל קדושים, למהר מאד מאד בלישה, ואין לשין יפה יפה, ולכן נמצא קמח מעט במצות של עיסה קשה, כנראה בחוש למדקדקים באמת.

ומתוכן דבריהם נראית הכוונה, שעד אותה תקופה היו שוהים באפיית המצות הרבה יותר מח"י דקות, ועשו זאת באופן שאין חשש במצה שרויה. אמנם אחרי שהתחילו להדר שאפיית המצה היא פחות מח"י דקות, שוב צריך להחמיר גם בשרויה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-21/4/2003 06:03 לינק ישיר 

מעיד אני שנתקלתי בעצמי בקמח שלא נילוש במצה אפויה. הגורם לכך היה, כפי הנראה, שערה משערות ידו (או שמא זקנו הארוך) של הלש את הבצק, שנשתרבבה אל תוך המצה, וסביבה התרכזו גרגירי קמח בכמות ניכרת בהחלט לעין.

לו הושרתה פיסת מצה זו במים ושהתה, הרי לדעת הסוברים שקמח קלי מחמיץ, היה כאן חמץ גמור הניכר לעין שאינו מעורב במצה, והוא איסור דאורייתא.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2003 23:30 לינק ישיר 

איך זה שלא הזכירו עד כאן את דברי השו"ע (סי' תסא סעיף ד) שיוצאין ידי חובה במצה שרויה? ראו בכל הנו"כ ובמ"ב שם, אף אחד לא מזכיר אפילו ברמז שישנה בעיה של חימוץ.

רוב המקפידים על זה מקפידים גם שלא להרטיב את המצה בשום אופן, ישנם אף האוכלים את המצה בנפרד מכל המאכלים האחרים, ובתוך שקיות נילון.

לפי תפיסה זו כל עם ישראל אוכל חמץ, ורק חמץ, שהרי המצה מחמיצה בפה על ידי הרוק. ומפורש שנינו שהרוק מחמיץ, ראה ריש סי' תסו, ובמשנה ובגמ' בפרק שני דפסחים, 'לא ילעוס אדם חיטים ויניח על מכתו בפסח מפני שהן מחמיצין'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/4/2003 02:19 לינק ישיר 

מתוך שיעורו של הרב אליעזר מלמד: (מצאתי דרך גוגל)

אחר שנשלמה האפייה של המצה, נתבטל כח החימוץ שבקמח, ואפילו אם ישרו את המצה במים זמן רב לא תחמיץ. וסימן להשלמת האפיה של המצה, שקרמו פניה ואם יפרסוה לא ימשכו ממנה חוטי בצק. ולכן מותר להשרות את המצה במרק, וזקן או חולה שאינו יכול לאכול מצה יבשה בליל הסדר, רשאי להשרות את המצה במים ולאכול את המצה רכה, ובתנאי שהמצה לא נימוחה (שו"ע תסא, ד). וכן אם חזרו וטחנו את המצה, מותר ללוש את קמח המצה במים, ואין חוששים שיחמיץ, שאחר שנאפה היטב שוב אינו יכול להחמיץ (שו"ע תסג, ג). וכך ניתן לאפות בפסח עוגות מחמשת מיני דגן או לבשל סוגי קציצות שמעורב בהם קמח מצה (קניידלאך וגפילטע-פיש).

אולם יש שנהגו להחמיר שלא להשרות את המצות במים, שמא מעט מן הקמח שבבצק לא נילוש כראוי ונשאר בתוך המצה בלא שנאפה, וכשישרו את המצה במים אותו קמח יחמיץ. וכן חששו שמא נדבק מעט קמח על המצה אחר האפייה, וכשישרו את המצה במים יחמיץ. ולגבי קמח מצה ישנו טעם נוסף לחומרה, שמא עמי הארץ יחליפו בין קמח מצה לקמח רגיל ויבואו לידי איסור חמץ בפסח. וכן נהגו למעשה, החסידים תלמידי הבעל שם טוב, להחמיר על עצמם שלא לאכול מצה שרויה.

אבל להלכה דעת הפוסקים רובם ככולם שאין צריך להחמיר בזה, מפני שמן הסתם הלישה נעשתה היטב ולא נותר קמח שלא נילוש ונאפה היטב. וכן נוהגים הספרדים והאשכנזים שאינם חסידים. וגם מיוצאי משפחות חסידיות יש שמקילים כיום, מפני שלפי המנהג הרווח לאפות מצות דקות, אין לחשוש כלל שיש בתוך המצה קמח שלא נאפה כראוי. וכן אין לחוש שמא נדבק על המצות קמח, כי מקפידים שמקום הקמח יופרד ממקום המצות שיוצאות מהתנור. וכתב בעל המשנה ברורה (תנח, ד): שאף שמצד הדין אין לחוש לזה ומותר לאכול מצה שרויה, מכל מקום אין לזלזל באותם אנשי מעשה שנוהגים בחומרה זו.


מקורות:
ברייתא בפסחים לט, ב: "אלו דברים שאין באין לידי חימוץ: האפוי..." וכ"כ הרמב"ם ה, ה, וכך מוסכם על הראשונים. והסימן לאפיה גמורה הוא קרימת פנים ושלא יהיו חוטי בצק נמשכים, וזה שיעור אחד כמבואר במ"ב תסא, טו, ושעה"צ כג. וגם בשו"ע הרב תסג, ג, כתב שאין חימוץ אחר אפיה ומותר לבשל קמח מצה, אלא שכתב בתשובות שבסוף שו"ע הרב ו', שכל זה בתנאי שהיתה אפייה שלמה, אלא שיש לחוש שמא לא נאפה כל הקמח בשלמות, וכן שפעמים נדבק במצות קמח אחר האפיה. וסיכם שאין למחות ביד המון עם שמקילים שיש להם על מה שיסמוכו, והמחמיר תבא עליו ברכה. ולגבי קמח מצה, בכנה"ג תס"א, מביא מעשה שפעם ראתה שכנה את חברתה הרבנית שמשתמשת בקמח מצה לבישול וטיגון, ובאה לטעות להשתמש בקמח. וכששמעו חכמי העיר גזרו שלא להשתמש בקמח מצה מפני מראית העין. (ועיין בטור תס"ג) והפר"ח והרבה אחרונים חלקו על זה, וכ"כ בשאלת יעבץ ב, סה, בשם אביו החכם צבי, וכ"כ בשע"ת ת"ס, והביאו המ"ב תנח, ד. וכן מובא במעשה רב קפ"ג שאפשר לעשות כופתאות. ועיין באנציקלופדיה תלמודית חמץ ע' פג-פד. ובכה"ח תסא, לא, הזכיר שיטות האחרונים, וסיכם: "היכא דנהוג היתר נהוג, כי יש להם על מי לסמוך, והיכא דלא נהוג יש להחמיר" והוסיף "וברקיקין אין לחוש", והמצות שלנו רקיקין. גם ביחו"ד א, כא, הקל לכתחילה, וכתב שמי שנהג להחמיר כי חשב שכך הלכה, כיוון שטעה, רשאי להקל בלא התרה, ואם נהג להחמיר כמנהג חסידות ורוצה להקל, טוב שיעשה התרה בפני שלושה על שלא אמר בלא נדר.
למעשה, רבים מיוצאי משפחות חסידים אינם נוהגים כיום בחומרת שרויה, ועיקר הטעם, מפני שהמצות בימינו רקיקים, והתנורים חזקים. ומי שגם אביו הקל בזה אינו צריך התרה לזה למרות שהוא ממשפחה חסידית. ואם אביו החמיר ורוצה להקל, טוב שיעשה התרה, ויבדוק היטב שלא יפגע בכבוד אביו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > גרגר חמץ פצפון [עניין שרויה]
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר