בית פורומים עצור כאן חושבים

דרשה לתשעה באב

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/8/2003 00:15 לינק ישיר 
דרשה לתשעה באב

מה התועלת בצום?
הרמב"ם כותב: שנתעורר לשים לב לעוונות של אבותינו, שהם גם עוונותינו. ובידיעה זו התחלתה של תשובה.
כמובן, יש עוונות רבים שאפשר להתמקד בהם. אך אני, כהרגלי, בוחר להצביע על כמה עוונות, הכרוכים יחד בעקבינו.
בלשון רבותינו:
העדפת חובת האברים על חובת הלבבות, ויראת העונש על פני יראת הרוממות.

צאו וראו מה אנו, החרדים, שרוצים להגדיר עצמנו כ"חרדים לדבר ה'" – מה אנו עושים הלילה? (ואין כוונתי למי שיושבים כמוני ליד המחשב...).
בבית הכנסת מכבים את כל האורות. לאחר התפילה, שליח הציבור קורא בקול את מגילת איכה. אחר כך מקפידים לומר קינות. המהדרין מזילים דמעה. ואז אפשר לחזור הביתה, לשבת על כסא נמוך, וללכת לישון...
תאמרו: מה רע בזה? ואודה לכם שאתם צודקים. זה חינוך נפלא לצאצאינו, דקדוק המצוות, אכפתיות לחורבן המקדש, שלמעשה לא ברור בדיוק מה היה עבור עם ישראל – יותר מסמל, כשלא היה מקום לעבודה זרה.
אבל זו – באיזו מילה אבחר – הסתפקות במועט. והסתפקות במועט ברוחניות אינה מעלה. להפך!
הבו לי אופקים נעלים! הבו לי שאיפות גדולות! האם דיקלומן של קינות שרובן מחוסרות הבנה הוא הוא מצוות היום?
היכן ההרהור על העוונות שרדפו את אבותינו ועדיין אנו שקועים בהם?
האם הפתרון לבעיות דורנו הוא לחפש עוד ועוד מנהגים? עוד ועוד – חיצוניות?
מכללי ההלכה היסודיים הוא שהחיצוניות היא חשובה. אין לוותר עליה. מי שמוותר עליה, פוסע במדרון החלקלק המוביל אל נטישת המצוות.
אך מכללי ההלכה היסודיים לא פחות הוא שאין להסתפק בחיצוניות. ואנו, האם אנו מחנכים ומתחנכים ליותר מאשר חיצוניות?
האם אנו מטיפים לאחרים ומעוניינים בעצמנו יותר מאשר ביראת העונש?
האם אנו מדקדקים גם בחובות הלבבות, ולא רק בחובות האברים?
האם אנו, כולנו, מסוגלים בכלל לתפוס שיש חובות של לב? שחובות אלו אינן מעשים שאינם מצריכים הבנה, אלא להפך, הם כל כולם עבודה פנימית של תובנה, של מאמץ, של מסירות, של התלבטות בקשיים וחיפוש אחרי האמת?
אחד מהלמדנים הרציניים ויראי ה' שניתן למצוא בהייד פארק כתב לאחרונה על הביטוי "לעשות האמת מפני שהיא אמת" שהוא נשמע לו כביטוי חילוני.
מה קרה לנו?
מדוע אנו מקפידים לצייר לעצמנו את הקב"ה רק כרודן שרירותי היושב בשמים, ותאב למעשי המצוות שלנו? למה מציגים אותו כרודן אכזר, מפלצתי, שמעניש בייסורים איומים על הזזת מוקצה בשבת?
בפורום סמוך נתקלתי בתצוגת דברים אופיינית מדי כתשובה על השאלה מדוע היתה השואה. הדרך היחידה שמצא המשיב לענות היתה שהיא נועדה להביא למוות מהיר של מגולגלים שנתחייבו עונשים שונים בדורות קודמים.
צאו וראו כמה הנחות תיאולוגיות הצטרפו יחד כדי לבנות את הבנין העלוב הזה!
1. יש גילגולים. נשמה שנתחייבה בעונש משלימה את העונש בהיותה בגילגול חוזר בעולם הזה (האם מכירים כאן את מה שכתב רס"ג על אמונת הבל זו, שהגיעה לעם ישראל מהודו, בדרכי עקיפין?).
2. יש מחיר לכל עבירה. המחיר הוא איום ונורא! בחומש אנו למדים שמי שחילל שבת בשוגג צריך להביא קרבן חטאת. זהו. אבל לפי שיטתם של מסבירנים אלו, מי שחילל שבת בשוגג באיסור דרבנן, חייב גילגול!
או שמסבירנים אלו סבורים שששה מיליון נפשות מגולגלות באו בגילגול מפני שחטאו חטאים איומים ונוראים שאין להעלותם על דל שפתינו?
3. בגמרא למדנו שרוב חוטאי ישראל סובלים בגהנום עד 12 חודשים, מצפצפין ועולין. אין יותר מדי גהנום לפושעים, גם על עבירות קשות וחמורות. ודרך אגב, משמע שם שגם הגויים זוכים לעולם הבא, פרט למספר קטן של חוטאים יוצאי דופן.
אבל לפי הגישה התיאולוגית שהחלה להיות רווחת בעם ישראל בגלות, אין די בכך. הגהנום ממתינה לכולם. אש רותחת. ולפעמים גם זה לא מספיק. רק גלגולים, רק שואה.
מדוע אנו מסתפקים בתיאולוגיה עלובה כל כך?
מדוע איננו מנסים לחשוב?

אנו אשמים.
האסון הגדול של הציבור שלנו הוא שאנו הצלחנו יותר מדי בחינוך שלנו.
חינכנו את הילדים ליראת שמים – והם סובלים מיראת העונש. מפחד נורא שאם לא עשו את המצוה – בדרך כלל חיוב דרבנן או מנהג – לפי כל הכללים הכתובים בספרי התקצירים, מי יודע איזה עונש מרחף וממתין להם.
חינכנו את הילדים לאמונת חכמים – והם אינם מעיזים לחשוב. האם אינם מעיזים להשתמש באותם כללים שהגמרא בנויה עליהם. לחשוב, לבדוק, לשאול: "מנלן"? לדעת שיפה כוח המתיר מכוח האוסר, שהתורה חסה על ממונם של ישראל, ועל צערם לא כל שכן.

(כאן מחקתי דוגמאות שונות מפני סיבות שונות).

… אולי הגיעה השעה לצעוק בקול: עשו תשובה. למדו משפט.
אל תדקלמו חומרות.
אל תחפשו למצוא חן בעיני ה' באמצעות חומרות, מנהגים, איסורים.
אל תיתפסו לתיאולוגיות עלובות, שהדרך היחידה לדבוק בהן היא להכריז בקול גדול על איסור המחשבה.
פתחו אופקים חדשים! למדו, למדו, למדו, הכל כבר נמצא לפנינו.
עשו תשובה!
אחרת – הגלות הנוראה שלנו, גלות המנהגים והחומרות, העוני התיאולוגי, הגיהנום של רגשות האשמה, והמרד של הצעירים שאינם יכולים עוד לשאת את אמונות ההבדל – הכל יימשך כמקודם.
ובתשעה באב הבא נמשיך לקרוא את הקינות בחשכה, כדי שלא נראה את פנינו מוריקות מבושה.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/8/2003 00:43 לינק ישיר 

ניכרים דברי אמת.

א. השהייה בפורום זה היא כבר שלב בחשיבה. היחשפות לאמיתות נוספות מעבר ל"דקלומים" שאנו משננים עוד מהגן.

ב. הבעיה היא אמנם בחינוך הילדים. אני מרגיש שאני מלעיט את בני לא פעם ב"אמיתות" מפוקפקות. אך היכן האיזון? אני לא פעם מתלבט האם לשחרר קצת "חומר למחשבה", או אולי הילד צעיר מידי. האם איני כובש את נשמתו תחת החינוך הקל והטריוויאלי?

ג. אני יודע שאנו מסוגלים למצוא פתרונות הולמים לכל הנ"ל. אל האחריות האישית היא גדולה. צריך אומץ מול החברה ואומץ אינטלקטואלי. לא בכל חברה ההתמודדות שווה. אני יודע שבחברה החרדית היא קשה הרבה יותר.

ד. ט' באב הוא אבל על חורבן. האם זה אמנם רק על חורבן פיזי של אתר המקדש?
הרבה יותר נחרב אז באינטלקט של האומה. אני מרגיש קצת חורבן מול כל מאובנות מחשבתית מובהקת הבולמת התפתחות טבעית של נורמות התנהגות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/8/2003 01:20 לינק ישיר 

מיימוני ויואל,

חן חן , אבל מה העצה???



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/8/2003 01:32 לינק ישיר 

וטו

היה לי חידוש ברמב"ם. איני יודע אם מותר לכתוב אותו בט"ב. אולי רק את הצד הפסיכולוגי.

מלשון הרמב"ם על תקנת הצומות משמע שהתקנה מביאה לידיעה. האם זו תשובה? עדיין לא. (אבל עיין בשיטת המאירי בספר התשובה בהסבר שיטת רבי שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה, והיא היא. אני מקווה שמותר לציין מראי מקומות בט"ב...).

היוצא מכאן, לדעתי, הוא שמה שניתן לתקן, כאשר אנו מנסים לחנך אחרים, הוא להגיע אל רמת הידיעה שלהם. שידעו.
אחר כך, אולי, הם יפנימו את הידיעה. אולי הם ישנו משהו. אולי יהיה שינוי באישיות.
ואז אולי יהיה גם שינוי בחברה.
אבל מה שבידינו לעשות הוא להפוך את שאינו יודע ואינו שם אל לב - ליודע ומתבונן.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/8/2003 01:58 לינק ישיר 

מיימוני
קודם כל חן חן על הכיוון בו פתחת.
אתה נראה כסבור שעצם הידיעה תפתח את אופקי המחשבה. הבעיה היא שכנגד כל ידיעה המערערת תבניות של קיבעון, צץ לו 'פתרון' שגור ושחוק, המקהה את רושמה של הידיעה ונותן לה תירוץ.

אתה כותב על מצוות אנשים מלומדה, שגוררת אותנו להתייחס לת"ב וכל כהאי גוונא ברמה ההלכתית או הטכנית, מבלי לחדור לעומק נפשנו. אבל אולי בשביל זה בא הצום: כי בידיעה או אפילו בעשייה פשוטה אנחנו לא מזדעזעים, ורק הסנקציה החריפה על גופנו מזכירה לנו את העניין ללא שנצליח 'לתרצה' ולהשתיקה. בבחינת 'מבשרי אחזה אלוה'.
אתה שואל 'מה קרה לנו'? ברור שהתשובה קשורה במשהו להפניית הדגש מן הלב אל המעשה הטכני של ההלכה. אבל השאלה היא האם החלופה טובה יותר: הפחתת הדגש מן המעשה הטכני יש לו מחיר ויש בו גם תועלת.
אבל מעבר לכך התשובה הנקודתית לגבי ת"ב היא שהנימוק המקורי שלו (חורבן הבית) כבר לא באמת מדבר אלינו, וזאת פשוט האמת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/8/2003 02:51 לינק ישיר 

תרנגול

לגבי ההשפעה של הצום, אני מסכים איתך.

לגבי הקהית הידיעה - אני סבור שידיעה אינה מוקהית על ידי פתרונות. היא מוקהית כאשר היא הופכת למלים חסרות מובן, שצריך להאמין בהן בגלל קדושתן, ואין מנסים להבין אותן.

ולכן, בכל דור ודור צריך לתרגם את המושגים מחדש לשפה מדוברת.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/8/2003 06:13 לינק ישיר 

אמונת הגלגול נתגלגל מהודו אלינו, כך כתבת בשם הרס"ג.
ואני ראיתי בהסכמה לספר עמק המלך כי חכמי יון הקדמונים המציאו משכלם ענין הגלגול, וא"כ לא שונה הוא מכל הפלסופיא שלך שאתה נמשך ביסודות של חכמי יון.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 06:18 לינק ישיר 

בעקבות דברים הנ"ל

במטותא מינך מיימוני,
על מה ולמה אקונן זה כמה, על חורבן בית המקדש, מה היו עושים שם כל כך טוב, הקרבת הקרבנות, אשר זה גם כן לדעתך ולדעת הרמב"ם יסודתו מעובדי עבודה זרה, ועל מה אקונן, אולי אשמח, תהלה לאל ית', נתבטלה העבודה הזרה הזה מבין ישראל, הלא קרא עלי מועד, ולמה נתאבל כלל?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 06:24 לינק ישיר 

ועל טענותיך על מנהגים, שוב נמשכת אחרי הרמב"ם שג"כ התריע בפירוש המשניות ברעת חולי המנהגים.

מיימוני מיימוני, שוב שוב, לדרך אבותיך מעולם, לדקדק על כל מנהג ומנהג, הלא הוא דרך אבותינו בני אשכנז, מנהג עוקר דין, תורת המנהג הוא הנותנת קיום לעם ישראל, הוא השומרת את זהות היהודי, הוא השומרת על זהות כל מצוה ומצוה, וא"כ אדרבה ביום המר והנמהר, יום שגלינו מארצינו, האיך נתאבל, וכי נסור למנהגי הגוים ההם, לתלוש שער ראשינו, או בפנים נזעפות, הלא טוב לנו עבוד את אלקינו לפי מסורת אבותינו, האבילות יהיה בדרך שאנו מתאבלים, ולפי ההגדות של אבילות שקבלנו מאבותינו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 06:30 לינק ישיר 

ועל קושיותיך בענין השואה, אוכיחך על פניך, ולא יפה היתה לך השתיקה בזה וכטענת הראב"ד, אילו היית לכה"פ אומר לנו דעתך על מה ולמה עלה לנו הכורת, בהריגת גדולים וקדושים, טובים ורעים, אולי היית נותן לנו במה לפלפל, אבל עתה הרי סלקת לנו בתימה, ואיך נשיב.

ואיך לא נקונן, על הריגת שליש עם ישראל, כאשר אפילו סיבת הדבר עלתה בהסתר פנים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 06:34 לינק ישיר 

ולמה על התירוץ שתירצו על פי תורת הגלגול, ממך יצא הקצף, ולא כן אמרו חז"ל בעשרה הרוגי מלוכה, על עון אבותיהם יצאו להריגה, יהיה גלגול או לא, אבותינו חטאנו ואנחנו עוונותיהם סבלנו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 10:12 לינק ישיר 

יסלחו לי מרנן ורבותי על מה שאגיד כאן אלא שתמיד אוכל להאשים את הצום המטשטש את הלבבות ואת המוחות....

ובאשר לצום, הרי לדעתי הסיבה פשוטה בתכלית. כל מי שראה עקרת בית יהודיה בליל הפסח וראש השנה יודע שעיקר עיסוקיה רחוק מלהיות ההרהור ביציאת מצרים ו/או במשפט בשמיים. עיקר עיסוקה הוא במנות שיגיעו, בכלים שצריך להטביל, במה תבשל ומה תאכל, איפה יישב הדוד אפריים ואיפה סבתה זלמה. מה תגיד החותנת על התפריט החדש, מה יהיה לקינוח, האם יש מספיק אוכל אם לאוו? (בסוף כמובן יש מספיק אוכל להאכיל את כל העמק ואשתו...), וכו' וכו' וכו'....

כשאנו צמים, אנו לא דואגי לעסקי עלמא.. מה יכול להיות יותר טבעי מלדאוג לאוכל ושתייה? איננו דואגים לכך וממילא כולנו מוקדשים יותר לחג.. ראו את יום כיפור.. אלו הכנות יש? ולאחר שנכנס, על מה יש לחשוב?

במילים פשוטות.. הצום ממקד את העניין....


צום קל, ובבניין האופרה בעפולה ננוחם.......



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/8/2003 10:56 לינק ישיר 

אני מוצא דווקא דבר מאוד טוב בהסבר של הרב עובדיה לשואה - ישנו קושי ומוכנים להתמודד איתו בהסבר ממשי.

יש השקפות בקבלה שלא רואות את הגלגול כעונש אלא כחסד - חסד שמאפשר לאדם לתקן את דרכיו גם אחרי ש"הנר נכבה".
האברבנאל כותב טעם מאוד יפה ורלוונטי לגלגול. אדם טוען לפעמים שהיה מגיע לתוצאות אחרות אם הייתה לו (בלשון זמננו) גנטיקה אחרת, סביבת גידול אחרת וכו'. הגלגול מאפשר לנפש להתנסות בתנאים אחרים ולהראות האם היא תוכל לקבל בחירות אחרות.

יותר מכך, רעיון הגלגול הוא רעיון של הענשת האינדיבדואל על חטאו. הוא הרבה יותר הומני בעיניי מהענשת היחיד בשל חטאי הקולקטיב.
וזה שהפשע כבר אינו זכור לנפש המתגלגלת - אין זה סיבה שלא יוטל עונש. האם סניגור יוכל להתגונן בטענה שמרשו חטף אמנזיה ?

למרות כל זה, לומר שקדושי השואה אינם אלא נפשות שחטאו עד כדי כך שהגיע להם כזו ענישה, זו אמירה שאי אפשר לסבול.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 11:10 לינק ישיר 

באראפארקער

נלך שלב שלב. הגם שהגלגולים הגיע מהיונים אבל יש ביניהם עצמם כאלו שמסתבר שחולקים ושוללים זאת. גם מי שאומר זאת, יש לעיין מה בדיוק כוונתו, שמא כוונתו היא שכיון שיש אנשים חוטאים בעולם אז ראוי שיבואו אנשים טובים לעולם במקומם.

בענין ביהמ"ק שמעתי הסבר
א. שכל שיש לו נקיפות מצפון על חטא או דבר אשר אינו ראוי, יבוא לשם עם קרבן ובדרכו ישאלוהו על מה ולמה זה ויאמר ויתביש ויחליט לעשות את הדבר הנכון
ועוד י"ל דהתם היה המרכז {עם ה הידיעה} הפורום היהודי.

מנהג הגיע לסמל משהו וצריך היה להסתכל על מה ולמה מה היה לפני החרבן ומה לאחריו ולא סתם להגיד דברים שבקושי מבינים ואינו מןסיף ע"כ מן הראוי היה שיתאספו קצת זמן וידברו אחד עם השני ויעוררו אחד את השני {ואולי יעשו גם דרשה כדרשת מימוני} ויגיעו לאט לאט לדרגת אשר יעשו הנכון והישר וכו
מה שכתוב על חטא אבותם פירושו שיש מושג שכיון שיש אוירה בעם ישראל של חטאים צריך משהו שיזעזע את הדור

ולענין השואה לולא דמסתפינא הייתי אומר דכשיש אחד טפש ומשוגע שרוצה את כל העולם לו אזי דרך העולם שכובשים מקום ושונאים אדם אז הורגים אותו רח"ל



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 11:52 לינק ישיר 

הרב מימוני
אילולא באנו רק לשם דרשתך דיינו
דברים נוקבים מאוד
ואם אוסיף לרדת עוד שלב זהו הנהג שפשע
בקירבינו להפיל התיק על מישהו אחר
השואה היאיומה לא בגללנו זה עניו לגלגולים
חיבור קינות שידברו על שפת ההעם זה הגדוילים
צריכים לעשות לא אנחנו
באו ניקח עצמאות עלינו כל אחד בקהילתו ינסה
להכניס תכנים שיהיו ברורים ללכולם אם זה יעשה
בצורה רצינית ההתנגדות תהיה רפה
היה לי עוד מה להוסיף אך אני חלש אחרי הקינות
וצריך זמן מה לנוח
ונאמרכי נחם ה' ציון ניחם כל חורבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'ששון ושמחה ימצא בא תודה וקול שימחה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/8/2003 11:58 לינק ישיר 

אני לא רוצה להתייחס לאבסורד שבשיטת הגילגולים - זו בעיני אחת האמונות המשונות ביותר שמחזיקים אנשים דתיים.

רק אנא, תעשו לפחות חשבון מתמטי:
היום חיים על פני כדה"א יותר אנשים מאשר בכל ההיסטוריה *גם יחד*. כלומר לא יתכן שכולם גלגולים אנושיים (אולי חלקם גלגולים של בע"ח).

כנ"ל לפני השואה היו כ-15 עד 18 מיליון יהודים וזה גם שיא היסטורי לעומת כל התקופות הקודמות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > דרשה לתשעה באב
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.