בית פורומים עצור כאן חושבים

אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/10/2003 18:51 לינק ישיר 
אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור

הרב קאפח, מגדולי התורה של דורנו, בעל פירוש על משנה תורה וספרים נוספים, לא היה מקובל על כל הציבור, בגלל מוצאו הדרדעי. הדרדעים היו אחרוני יהדות תימן שנותרו נאמנים למורשת הרמב"ם ולא אימצו את אמונות הקבלה.

יש האשמות - שאף זכו להופיע במאמר במוסף קודש של "יתד נאמן" - כי הדרדעים הוסתו לכך בידי נציגי השכלה מאירופה שהגיעו אליהם - לבדיקה עבור המומחים להיסטוריה של הפורום. אקדמאי, אייך?.

לפי השמועה הנפוצה, הרב קאפח נבחר לדיין בבית הדין הגדול של המדינה רק לאחר שמסר הודעה פומבית כי הוא מאמין בקבלה וחוזר בו מדרדעיותו. הנוסח המדוייק של החזרה אינו ידוע לי. כמו כן מספרים כי נשבע על הדברים האלו שהם נכונים. כלומר: על אמיתות הקבלה.

אם סיפור זה אמיתי או לא, איני יודע. אך הוא בוודאי מעורר שאלות מעניינות ביותר:

א. מצד ההיסטוריה: האם יש אמת בסיפורים אלו? האם הרב קאפח אכן נשבע שהוא מאמין בקבלה? - ולאידך גיסא - האם הדרדעים הושפעו מההשכלה?
(לידענים - נא לא להסתפק בציטוט ספרים ומחקרים, אלא להביא מתוכם...).

ב. מצד ההלכה: האם אדם *חייב* להאמין בקבלה? אם כן, מה אמונה זו כוללת? האם אי אמונה בקבלה, כלומר יחס של ספק אליה, או יחס של חוסר אמון ושלילה, הם עבירה? האם אדם שאינו מאמין בקבלה פסול מלשמש בתפקיד של רב או דיין? מה המקור לזה?

ג. האם יש מקום לשבועה על אמונה או אי אמונה בקבלה? האם מותר לאדם להישבע ולבטל בליבו כיון שהוא יודע שהמשביעים שוגגים באמונתם?

(תודה לרוח דרומית על העלאת הנושא. אשכול שלו שלו הוא לא פחות משלי, או אף יותר)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 19:11 לינק ישיר 


מיימוני, יש להבחין בין מי שהגיע למעלה בה הוא מורשה אוטומטית שכן הוא עוסק בקבלה באופן טבעי ומתוך שכלו, שהגיע לזה שלב אחר שלב, יש לו "היתר" ואז אמונת הקבלה היא לגיטימית

לבין מי שאסור עליו ללמוד קבלה מתוך הכרתו של חכם אחר כל עוד לא הגיע למעלה בו המדמה כפוף לשכלי, אי אפשר לתת במתנה אמת למישהו אחר, ואי אפשר שבן אדם יבין בשכלו שלו אמת שקיבל מן המוכן,ויגיע לאמונת הקבלה שהיא ברורה ומובנת לו, כמו עם הסיפור של הארבעה שנכנסו לפרדס ורק אחד יצא.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 19:16 לינק ישיר 


מיימוני היקר , הגדרה של הקבלה נחוצה כאן.

איקה,

ההודעה שלך מאוד מפליאה אותי בגלל האנאכרוניזם שבה. הרמב"ם ראה ב"סוד" לא משהו מיסתורי, ניסי, אלא מדע המצריך הכשרה ארוכה. ושאנשים נוטים לבוא לידי טעויות ללא הכשרה מתאימה. בניגוד גמור לתפיסת הסוד של הקבלה ושל המיסטיקה בכלל. הרמב"ם נקודת מוצאו היתה הכרת המציאות כפי שהשכל הישר מורה עליה, בלי ספקולציות בלי דמיונות, "הסוד" שלו איננו חשיפת משהו מעבר למציאות, אלא חשיפת המציאות עצמה לה כל אדם עקרונית יכול להגיע!




תוקן על ידי - Motech - 20/10/2003 19:23:13



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/10/2003 19:24 לינק ישיר 

רק לגבי האגדה על התמנותו לדיין, הנה דברים מפי אדם שהיה תלמידו:http://www.tapuz.co.il/forums/main/Viewmsg.asp?forum=241&msgid=17194787

אני מכיר את הרב קאפח רק מכתביו [גם זה לא מעט, כי כאלה ב"ה יש הרבה], אבל בלתי אפשרי עבורי להאמין שהוא היה חוטא לאמונותו כדי להתמנות לדיין [או לכל מטרה שמהנה בהבלי העולם הזה].
הרב קאפח החשיב בעיקר את פרוייקט התרגום וההידור שלו ודחה מספר פעמים הצעות להתמנות לרב ראשי, מתוך חשש שהדבר יפגע בתוכנית שלו להוציא כתבים מסויימים לאור. לכן כל הסיפור נראה כאגדה שהומצאה בידי שונאיו על מנת להכפישו.

לגבי השפעה מתנועת ההשכלה:
הרב יחיא קאפח, מייסד תנועת הדרדעים, האמין בצעירותו בקבלה, כמו כלל הקהילה בתימן. תחילת התהיות שלו החלו לאחר ביקור של חוקר מא"י שבא לתימן.
הרב קאפח וחבריו הציגו בפני החוקר חבורה של אנשים שלמדו את הזהר מתוך כוונה להתגאות בפניו על כך שגם אצלם למדו את חכמת הנסתר. החוקר הנ"ל הביע בפניהם את עצבותו על כך שגם אליהם חדרה מה שלדעתו הייתה אמונה זרה, ומאז החתעוררה אצל הרב קאפח וחבריו החקירה אחר הזהר והלגטימיות שלו.
עד כמה שאני זוכר, התיאור הזה הופיע בספר "שבות תימן" שמתאר את המחלוקת על הקבלה מנקודת מבט שנוטה בבירור לטובת הדרדעים, ולכן אם התיאור הזה אכן הופיע שם, אין סיבה להטיל ספק במהימנותו, אם אף הם טוענים שהייתה השפעה כלשהיא מן החוץ.

תוקן על ידי - רוח_דרומית - 20/10/2003 19:36:18



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/10/2003 19:26 לינק ישיר 

.

אני חושב כי כדי למנוע בלבול, יש להגדיר היטב למה כוונתנו בדיון כשאנו אומרים קבלה .

למשל, כאשר אבן עזרא כותב ( לגבי גילו של יצחק בעת העקדה ) אם קבלה היא - אקבלנה, לאיזו "קבלה" בדיוק הוא מתכוון ?

כאשר הרמב"ם מעיד על עצמו כי יש בידו קבלה, למה בדיוק כוונתו ?



הצעה ראשונה, הבה נבחין בין 2 סוגים:

כאשר אומר מאן דהו כי "מקובלני מבית אבי כי ... " , הרי זוהי קבלה מסוג ישיר - קיבלתי מאבי כי כך וכך, וזוהי קבלתי. נגדיר קבלה זו כקבלה מהסדר הראשון.


להבדיל מהקבלה מהסדר הראשון, יש גם מה שנקרא "ספרי קבלה" . ראש וראשון לכל אלו, כמובן, הוא הזוהר.
האם מן הזוהר פוסקים הלכות? האם המקור ההלכתי שלנו הוא השו"ע והפסיקות שהתפתחו אחריו וממנו, או שמא פוסקים אנו לפי הזוהר וספרי הקבלה "מסוגו" ?
האם נקבל כל מדרש המופיע בזוהר כפשוטו, בניגוד למה שכותבים הרמב"ם ובנו לגבי מדרשי חז"ל ?

לצורך הנוחות, קבלה מהסוג הזה, נגדיר כקבלה מהסדר השני .

אנא, טרם נמשיך בדיון, נגדיר היטב במה אנו עוסקים.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 19:30 לינק ישיר 

מוטי טכ

הזכרת מה ששכחתי. אכן שגיתי כאשר שלא ניסיתי לאפיין מה נכלל ב"אמונה בקבלה".

אני מניח שאמונה זו כוללת את הפרטים הבאים:

א. הקבלה היא חלק מהתורה שנמסר דור אחר דור מפה לפה.
ב. הזוהר הוא אמת, חלק סוד מהתורה, והוא נכתב בידי רשב"י ותלמידיו.
ג. הקבלה, כלומר קבלת הזוהר והאר"י, היא הלכה למשה מסיני.

מסתבר שטענות א-ג הן קצת נוקשות מדי, מפני שספרי קבלה רבים הינם חידושים של מחבריהם, המודים בכך בעצמם. וכן הזוהר יכול היה להיכתב, גם לדעת המקדימים, רק בידי רבי אבא הנחשב בזוהר לתלמידו של רשב"י. וכן רשב"י לפי סיפורי הזוהר והאר"י השיגו גילויים שלא היו ידועים קודם לכן, כנראה גם לא למשה.

אך יש לשער שהכוונה הכללית היא לאשר את מהימנות מה שנקרא בציבור "קבלה". כלומר שהקבלה המיוחסת לזוהר ולאר"י היא אמת, וחלק בלתי נפרד מהתורה, יהיו תכניה מה שיהיו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 19:33 לינק ישיר 

מותכ

המכנה המשותף לכל תורות הקבלה, תורות הנסתר זה שהם תיאוריות על עולמו של הקב"ה.

במה שונה הטיול בפרדס מתורת הקבלה? בשני המקרים מדובר על עולמו של הקב"ה, ואיך לפי דעתך אפשר לתפוס את עולמו של הקב"ה בשכל?הרי תורת השלילה אומרת שאת ה' אי אפשר לתפוס בשכל האנושי.

כשהשכלי משתלט על המדמה החכם "מורשה" ללכת עם דמיונו, הרי הנביא "קולט" את הנבואה בחלק המדמה, או במראות הלילה או במחזה או בחלום!





תוקן על ידי - איקה - 20/10/2003 19:40:54



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 19:51 לינק ישיר 



מיימוני היקר נאה הגדרת!

איקה היקרה,

שנינו יודעים שהיהדות איננה משהו שאתה יודע על העולם הרוחני, היא איננה מופנית ליחידי סגולה "לא נפלאת היא ממך". התובנות שיש לאדם על המציאות או על מה שמעבר למציאות היא מתוקף היותו אדם חושב ומרגיש ולא מתוקף היותו יהודי.



בחזרה לשאלותיו של מיימוני, אם אנחנו מקבלית את הקבלה כהגדרתך בסעיפים ב' ו-ג' אז אני שולל אותה.

מדוע בעצם יש לשלול את הקבלה ?

1. היא מגשימה את האל
2. היא מעמידה את האדם במרכז
3. היא מבטאת את הבריחה מהמציאות וקידוש הבריחה ממנה.

והחמור מכל היא מעיזה לקרוא לעצמה "תורת אמת" ולהעמיד את תוכן היהדות על עיקריה, כ"נשמה" של התורה. לא באה ואמרה: הנה לפניכם ספוקלציה שלנו על מבנה המציאות ועל דמות האל, בחנו ושיפטו, אלא אמרה: זאת היהדות ואין חוץ מזה!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/10/2003 20:02 לינק ישיר 

מותכ

אם הכרת האמת היא כל כך קלה להשגה, איך זה שרק מעטים מגיעים אליה? אני אומרת שהתורה מדריכה ומחנכת להגעת האדם לשלמות המעלות המידותיות והמעלות השכליות, כשאדם משיג את כל המעלות השכליות ורב המעלות המידות הוא בדרגה בה הוא "מורשה" לעסוק בקבלה, אך דרגה זו של "רוח הקודש" מושגת רק על ידי יחידי סגולה.



מכל שישים ריבוא הגיעו רק שניים שהיו ראויים! הרי זה כל הפרדוכס שאדם מצווה על דבר שהוא בלתי אפשרי להשגה ובכל זאת "לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה ראשי להיבטל ממנה".

ובלי שום טיפת ציניות, עכשיו אני מבינה למה יש לליבוביץ כל כך הרבה שונאים ומתנגדים. כדי להבין את ליבוביץ צריך להכיר את כל כתבי הרמב"ם, ובכלל את התורה במובן הרחב שלה.

הרי הרמב"ם בעצמו מצהיר שהוא כותב את המורה למעטים שאין ראוי לכנותם כת, והוא מעדיף לדבר לאחד המעולה ולא לעשרת אלפים סכלים <שמת לב ליחס>





תוקן על ידי - איקה - 20/10/2003 20:31:28



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 20:34 לינק ישיר 



איקה היקרה,

רק מעטים מגיעים לפסגות, אבל כל אחד עקרונית מסוגל לכך. רק מעטים מגיעים לדרגת רב-אלוף, אבל כל חייל יכול להגיע לכך עקרונית.

ועדיין, תורת הסוד של הרמב"ם היא פילוסופית-מדעית, לא מיסטיקה בבחינת פרדס!

בקשר לליבוביץ, רבים שנאו אותו בגלל החריפות של דבריו מבחינת התוכן והסגנון. אבל ברור כי מעטים הבינו אותו לאשורו. לו, בניגוד לרבים, היה ידע רב בעולם התורנו וגם בזה המדעי, ורבים ממבקריו מחזיקים רק ידע (ובדר"כ מועט יחסית) באחד התחומים.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/10/2003 20:54 לינק ישיר 

פעם יצא לי לקרוא עבודת גמר תיכונית בנושא הדרדעות שכללה ראיון עם הרב קאפח. הוא נשאל שם לגבי גישתו בנושא הקבלה, ואם כי נטה לערפל את דבריו, הובן ממנו שאינו מכחיש את אמיתות הקבלה, אך גם לא עוסק בה, שכן "יש דברים אחרים לעסוק בהם".



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/10/2003 21:04 לינק ישיר 

מותכ

תעבר על השיעור הראשון של מיימוני במורה נבוכים, שם ישנו הסבר מפורט מה ההבדל בין "סוד" מבחינת הרמב"ם ל"סוד" מבחינת תורת הקבלה.

"כל אדם ראוי לו...." זה אמנם נאמר על אדם באשר הוא אדם, אבל בשורה התחתונה הרשימה של בני האדם שהיו ראויים כוללת בודדים וגם הם יש מי שהגיע למעלה יותר גבוהה מחברו. כדי להגיע למעלת משה רבנו שעליו נאמרה המליצה הזו דרושה נחרצות והקרבה שרב בני האדם לא מצליחים להגיע.

משנה תורה של הרמב"ם היא פילוסופית מדעית? כי עד עכשיו חשבתי שזה ספר הלכתי.

" דברים אלה שאמרנו בעניין זה בשני פרקים אלו, כמו טיפה מן הים הם ממה שצריך לבאר בעניין זה, ובאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא - מעשה מרכבה".משנה תורה הלכות יסודי תורה פ"ב

"ומה בין מעשה מרכבה למעשה בראשית? שעניין מעשה מרכבה אפילו לאחד אין דורשים בו, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי פרקים
ועניין מעשה בראשית מלמדים אותו ליחיד, אף על פי שאינו מבין אותו מדעתו, ומודיעים לו כל מה שיכול לידע מדברים אלו, ולמה אין מלמדים אותו לרבים? - לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פרוש וביאור כל הדברים על בורים
וענייני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצוות אלו - הם שחכמים קוראים אותם "פרדס" כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס. ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו- לא כולם היה בהם כוח לידע ולהשיג כל הדברים על בורים. ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר...." הלכות יסודי תורה פ"ד





תוקן על ידי - איקה - 20/10/2003 21:21:25



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 21:14 לינק ישיר 

מוטי כ

לגבי שתיים מהנקודות שהעלת כנגד הקבלה:
1. היא מגשימה את האל
2. היא מעמידה את האדם במרכז

את אותו הדבר אפשר גם לטעון כנגד התורה שבכתב.


זריחת עץ,
אין ספק שהרב קאפח שלל את הקבלה באופן גמור ומוחלט. המחלוקת בתימן השאירה בנפשו צלקת עמוקה, והוא נמנע מלעורר אותה כאן בארץ מחדש.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/10/2003 21:24 לינק ישיר 



איקה היקרה ,

אני רק מבהיר ל"רוב הדומם" מה הפירוש של סוד במשנת הרמב"ם. את שיעורו של מיימוני והקדמותיו המאלפות קראתי היטב.

ואדרבא, הרשי לי לחלוק עלייך בנושא המעלות. גדולתו של משה רבנו היא בוויתור המוחלט על האגו, לא בהישג לימודי מבריק במיוחד או בהבנה מעמיקה. האגו של משה רבנו היה נקודה זעירה חסרת ממשות, ובהעדרו הוא זכה לראות את האמת כפי שאף אדם אחר לא זכה.

רוח_דרומית,

אינני קראי, ובכל מקרה אינני מקבל את ההנחה שלך שהאדם במקרא הוא המרכז.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/10/2003 21:38 לינק ישיר 


מותכ

הבילבול חוגג אצלך, הענווה היא מידה אמצעית שיש לאדם להשיג, והיא המידה היחידה שבו נוטים לכיון קצה אחרון והוא שפלות הרוח " והיה שפל רוח מאוד מאוד"

גאווה---------ענווה--------שפלות רוח

כמו את הענווה צריך להשיג את רב עשר מידות הנותרות, ואת שלושת המעלות השכליות, מה זה קשור לאגו?
ואם בן אדם יגיע למידת ענוונותו של משה ויהיה חסר בשאר המעלות יגיע למעלתו?ויראה את האמת ויכיר את האמת כמו משה?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/10/2003 22:03 לינק ישיר 



איקה היקרה,

ברור שהענווה היא לא תכליתית אבל לפי דעתי היא מטרתית להשגת "שפלות הרוח", ולא מידה אמצעית. המידות הטובות גורמות לזיכוך נפשי ואיון האגו בסוף התהליך - במובן הזה ענווה היא תנאי מקדים וגם תנאי הכרחי להשגת האמת - אבל בוודאי לא התנאי היחיד.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.