בית פורומים עצור כאן חושבים

מכירת חמץ באינטרנט

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-29/3/2004 23:25 לינק ישיר 
מכירת חמץ באינטרנט

מישהו סיפר לי שישנם טפסי מכירת חמץ באינטרנט - ורציתי לשאול היאך עושים קנין (במיוחד לפי שיטת חסידי חב"ד) ? תודה מראש.

השלמת אות חסרה בכותרת


תוקן על ידי עצכח ב- 18/04/2008 8:18:21




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2004 23:03 לינק ישיר 

יוסי,
לעניין תוקף הקנין נפסק כבר כי מכירת חמץ אפשר לעשות אפילו בטלפון (ובאחת השנים שעברו אפילו נאלצתי פעם להיזקק לקולא זו), והרי הדברים ק"ו לאינטרנט, שהרי סוכ"ס האדם כותב וחותם (ולו גם חתימה וירטואלית).
לעניין שיטת חב"ד - מהי?

אידך גיסא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/3/2004 16:48 לינק ישיר 

מה זאת אומרת איך עושים קנין?

מגביהים את המחשב



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/3/2004 17:03 לינק ישיר 

אבל השאלה כיצד באמת נעשה הקנין ? האם מדובר בשליחות ?

(השאלה גם לגבי הטלפון)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/3/2004 18:18 לינק ישיר 

אידך לשטית חב"ד נעשה מכירה אמיתית עם ערב קבלן ולכן לכאורה צריך להיות קנין,
אבל בכלל איך אכן חלה המכירה -?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/3/2004 18:23 לינק ישיר 

תמיד מזהירים מפני אתרי-מכירות באינטרנט...


אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-31/3/2004 18:28 לינק ישיר 

אם מכוח המכירה ניתן לקונה זכות לקחת משכון מכרטיס האשראי של המוכר אין ספק כי הלחיצה על הכפתור מהוה קנין כבכל קניה שבלחיצה מתחייב כרטיס האשראי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/3/2004 22:02 לינק ישיר 

אמנם לא חב"ד אבל הנה כמה הסכמות והסברים:
http://www.kipa.co.il/passover/ravs.asp

חג שמח



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/4/2004 14:28 לינק ישיר 

הגוי גם וירטואלי?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/4/2008 10:21 לינק ישיר 

למאי נמ

סליחה, אך ראיתי את הערותיך החשובות רק כעת.

ואני משיב, אם גם עדיין במקופיא.

א. לא הבנתי מהו החסרון של "קנין דרבנן". כפי שביארתי לעיל, אין "קנין דרבנן" מול "קנין דאורייתא". אמנם יש תחומים שבהם נדרש לביצוע פעולה של שינוי בעלות מעשה מסוג מיוחד (פדיון בכור למשל, או פדיונות בכלל של מעשר שני ועוד), אך יש תחומים שבהם התורה כאילו אינה מתערבת, ובהם חלים מנהגי בני אדם.

מעשי קנין אינם תלויים בהסכמת חכמים או בהגדרת התורה. הם נעשים כפי שהם מוכרים בחברה שבהם הם נעשו. נכון הוא שנהגו במכירת חמץ לגוי להפעיל סוגי קנין שונים המוזכרים בהלכה, אך האם באמת יש צורך בכך? ובכל מקרה, יש לנו לדון על שני "מעברים". האחד מן המוכר, היהודי בבית, אל הרב שמשמש לו כשליח, והשני מן הרב אל הגוי שקונה את החמץ. אנו דנים כאן במעבר הראשון. גם אם נדרש קנין למינוי הרב כשליח למכירת החמץ, מדוע שצורות קנין שהתחדשו ייחשבו רק "דרבנן" ולכן יהיו בהן חולשה או ספק?

ב. עוררת אותי לנקודה שלא חשבתי עליה עד היום, למרבה הבושה. מדוע באמת אנו נזקקים למעשה קנין במכירת החמץ. לתומי חשבתי שזה בא ליפות באיזה אופן את מינוי השליחות של הרב. אך באמת מעיקר הדין לא היה צורך בכך.

מינוי שליח אינו מצריך קנין.

דברי הרב אלברצלוני המובאים ברשב"א שציינת הם חדשים עבורי. לא זכור לי שלמדתי אותםל או שעיינתי בהם. כאשר אני מתבונן בהם עכשו, אני רואה שאיני מבין אותם כראוי.

אני מעתיק אותם לכאן (מפרוייקט השות).

חידושי הרשב"א מסכת קידושין דף מא עמוד א

מלמד שהשליח עושה שליח. וא"ת בשלמא שליח דידיה משוי שליח אבל שליח דידה היכי משוי שליח והא מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח, כדאמרינן בהמביא תניין, ותירץ הרב ברצלוני ז"ל דהכא בדשוייה איהי שליח בקנין דאלים לשוויי שליח

אולי תרצה לבאר:

א. כיצד מחזק הקנין את השליחות.
ב. כיצד זה שייך במכירת חמץ.

הערה:

כתבתי לעיל שקנין "מיפה" את השליחות. כוונתי היתה לתחושה שנוצרת אצל מוכר החמץ שזה "רציני". ואולי אף פחות מזה, כי "קישוט" אינו דבר המעכב ואינו דבר חשוב. הוא רק יוצר תחושה נעימה, במקרה זה תחושת ודאות אצל המוכר כי חמצו שוב לא יהיה ברשותו, וכי המכירה היא חלוטה (=גמורה) ואינו צריך לחשוש שעבר על חמץ בפסח.

המקור השני שציינת הוא בדברי הרב שכטר ב"נפש הרב". מעלעול הוא מזכיר מקור (דברי הרמב"ם, שמתוך הציטוט לבד נראה שסבר שמדובר בתחושה בלבד) וכן מוסיף על זה סברה משלו שמובנת מאד בחברה מודרנית שבהם מכירת חמץ נתפסת כפיקציה. אשתדל להביאם בהמשך ולדון בהם כאשר יספיק הזמן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/4/2008 12:22 לינק ישיר 

קנין בשליחות - דעת הרמב"ם

כתב רבנו הרמב"ם

רמב"ם הלכות מכירה פרק ה הלכה יא

יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח, או המוסר מודעה, או המבטל מודעה, או ט המוחל לחבירו חוב או י פקדון שיש לו בידו, וכל כיוצא בדברים אלו.

ובלי להיכנס להסבר כיצד מתרחש הפלא הזה, שאולי הוא פשוט מאד, שאדם ממנה את חברו שייצג אותו, די לנו לומר שאין מינוי זה טעון קנין. למרות שצריך כאן דעת של המשלח ודעת של השליח, אין לנו צורך במעשה סמלי שמראה את גמירות הדעת ומהווה נקודת מעבר שממנה ואילך משתנה מעמדם של הדברים. זה נחוץ לקנין, למעבר של רכוש מאדם לאדם. אין בו צורך כאן (וכמובן הדברים צריכים יתר ביאור והרחבה).

אמנם מעיר על זה הרמב"ם:

רמב"ם הלכות מכירה פרק ה הלכה יא

יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח, או המוסר מודעה, או המבטל מודעה, או ט המוחל לחבירו חוב או י פקדון שיש לו בידו, וכל כיוצא בדברים אלו.

(האותיות באמצע הן למפרשים).

ומדוע נהגו בכך העם?

רמב"ם הלכות מכירה פרק ה הלכה יג

קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום, אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואחר כך אמר, לפיכך אם אמר בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה אין צריך דבר אחר כלל.

הרמב"ם האריך וביאר את דבריו היטב. כיון שיש מקום לחשוש שאדם יטען לאחר מעשה כי לא היה מינוי השליח אלא "מהתלה", אף על פי שמסתבר שלא יהיה נאמן, בכל אופן נהג ההמון מעצמו להוסיף ביטוי או אופן התנהגות שיבטל את החשש הזה מראש.



_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/4/2008 12:25 לינק ישיר 

האם צריך קנין בשליחות למכירת חמץ?

ראינו בינתים שתי שיטות.

א. לפי שיטת הרמב"ם, אין שום צורך בקנין בזמן מינוי הרב לשליחות למכירת חמץ. ראשית, מפני שהדין הוא שאין צריך קנין בשליחות כלל. ושנית, גם לפי החשש שגרם לנוהג ההמון, אין חשש זה קיים כאשר אדם משקיע מאמץ להגיע אל הרב ולמכור. אין אדם טורח בכדי.

ב. לפי שיטת הרב אלברצלוני, קנין בשליחות עשוי לחזק אותה עד שהוא יתן אפשרות לשליח למנות שליח אחר. כדי לבאר את הדברים יש להיכנס ולדון בסוגיה אם שליח ממנה שליח ומה החסרון של "שליחות היא רק מילי (מילים, דברים)". אולם סוגיה מורכבת זו אינה צריכה להטרידנו כאן. גם לפי הרב אלברצלוני מועילה שליחות בלא קנין.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/4/2008 12:39 לינק ישיר 

שיטת הרב סולוביצ'יק (אליבא דהרב שכטר)

כתב הרב שכטר ב"נפש הרב" (ספרו על הרב סולוביצ'יק) עמ' קעט בסעיף ד שם:

המנהג הוא שכשהבעה"ב (בעל הבית, כלומר אדם יהודי סתם) מרשה להרב למכור את חמצו בעדו להנכרי, שהרב מקבל קנין בעד השליחות.

ואע"פ שכתב הרמב"ם... יש דברים הרבה שאין צריך קנין, ואין לקנין בהם טעם (כלומר שאינו חל ואין לזה שום משמעות), כגון ... העושה שליח, מכל מקום עיין שם בהמשך דבריו בהלכה י"ב שנהגו רוב המקומות להקנו למקצת אלו הדברים.

***
בינתים מעתיק הרב שכטר את הרמב"ם ומוסיף בו הסבר לדברי הרמב"ם, בסוגרים. איני יודע אם ההסבר הוא שלו או של הרב סולוביצ'יק. הבאת שני טעמים, "שאינו חל" ו"אין לזה משמעות", נראית כשל הרב סולוביצ'יק. אמנם קשה בעיני מדוע יכתוב "אין לזה משמעות" שהרי קצת משמעות יש, להוציא מהחשש של הטענה בעתיד שהיתה זו רק מהתלה.

***
וממשיך הרב שכטר:

אכן, אם בעל הבית מטלפן לרב בערב פסח ומרשהו בעל פה להיות שלוחו (=שהרב יהיה השליח), ואי אפשר לעשות קנין סודר בכה"ג (=באופן זה), בוודאי דבר פשוט הוא שאינו מעכב.

עד כאן.

אמנם, שיטת הרב סולוביצ'יק היתה להיזהר במנהגים (וכדאי לעיין מדוע ואיך). ולכן הוא הוסיף:

"אכן בכדי לקיים המנהג, אמר בזה רבנו, דיעויין שם בדברי הרמב"ם... [ כאן הוא מצטט את הרמב"ם ואת ההסבר שהבאנו לעיל, ועל סמך זה:] על כן יעץ רבנו שבכל כה"ג (=בכל אופן שכזה) שאי אפשר לעשות את קנין הסודר כפי המנהג, יבקש הרב מבעל הבית שיצהיר בפה מלא - שבלב שלם אמרתי וגמרתי למנות את הרב כשלוחי למכור את חמצי, ובזה הרי לא נתבטל המנהג".

עד כאן.

לקמן מביא הרב שכטר שתי עצות נוספות. האחת שמישהו העומד ליד הבעל הבית יתן את הסודר שלו עבור הרב. כלומר שיעשו קנין סודר בין בעל הבית הרוצה לעשות את הרב שליח לבין אדם אחר לידו (ואע"פ שהדברים קצת סותרים את עצמם, שהרי מכוח מה מועיל שאדם אחר יעשה קנין במקום הרב? לא מגדר שליחות? ושמא אין בכך צורך אלא שבעל הבית יבצע קנין כגון נתינה לאחר, כפי שמזכים מצה לאורחים בערב פסח או עירוב חצרות).

על כל פנים, זכינו להבין מדברי הרב סולוביצ'יק כי בשעה שהמכירה מתבצעת לא פנים אל פנים, די במינוי שליחות רגיל. ורק כדי לקיים מנהג, אפשר להוסיף שבעל הבית יאמר בפה מלא כי אין הוא משחק ומהתל.

אם נרצה ליישם זאת במכירה דרך האינטרנט, אפשר להוסיף חלון נוסף שבו צריך הממנה להוסיף לחיצת אישור או לחילופין, או בנוסף, לבקש ממנו לקרוא את המשפט הזה של הרב סולוביצ'יק בקול רם (אני איני משחק ומהתל).

מצד שני, עצם התוספת הזו נראית כמטילה ספק במכירות אחרות דרך האינטרנט שאינן כן. ויש לחשוב עוד בדבר. ואולי אם מוסיפים סעיף שאין פגם במי שאינו עושה כן, וזה רק להדר מחמת המנהג...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/4/2008 12:46 לינק ישיר 

שני טעמים להצדקת קנין למרות הכל, במקרים מסויימים


כיצד המנהג יוצר בעיה

אמנם, אם בני אדם רגילים שקנין (ואולי דווקא קנין סודר) הוא חלק מן המינוי של הרב למכירת חמץ, אז יתכן שאם החלק הזה יחסר במכירה, הם ירגישו שהמינוי שלהם פגום.

ואז צריך להסביר להם שאין צורך במינוי כזה (ושמא דווקא אם הם שואלים, או אולי גם אם לא ישאלו, שהרי עלול להימצא "חכם" או חכם בעיניו שיאמר להם שמי יודע אם זה בסדר מה שעשו עם הרב שהרי קנין לא נעשה).


מכירה פיקטיבית

כיון שמכירת חמץ אינה אלא הערמה, יתכן שאדם חש יותר שהמכירה היא רצינית אם נעשה קנין.

זה נכון במיוחד כאשר המכירה נעשית אצל מי שאינו שומר ומכבד תורה ומצוות.

אך יש להבדיל בין שני מקרים אלו.

במקרה הראשון, מדובר ברגש שעלול להתעורר אצל האדם והתרופה לזה היא ללמד ולהסביר.

במקרה השני, צריך להבדיל בין שני מקרים בפני עצמם.

1. כאשר מדובר לצורך אחרים. כגון בעל חברה שמשווק חמץ כל השנה, או בעל מכולת וכיו"ב. כאן צריך להבטיח, במידת האפשר, כי המכירה תהיה בת תוקף. ויש להבהיר למוכר כי זו מכירה ממש, ואם הגוי ירצה לעמוד בתנאים, החמץ שלו יישאר של הגוי. וכיו"ב.

2. כאשר מדובר ב"זיכוי אדם" שלא יהיה לו חמץ בפסח, כאן אין צורך להחמיר ולדרוש מן האדם יותר מדי. זאת כיון שהוא רוצה לצאת ידי המצוה, כפי שהסבירו לו ושיכנעו אותו, ודי בהבעת רצון זו כדי להציל אותו מן העבירה. וגם אם יש בליבו מחשבות אחרות, הכלל שלנו הוא שאותה מחשבה שבחר לבטא במילים היא הקובעת (כעין מי שהקדיש בהמה לשתי מטרות שונות, שאם התכוון שתחול הראשונה ואחר כך השניה, ההקדשה הראשונה חלה והשניה כבר אין לה על מה לחול).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2008 23:32 לינק ישיר 

יישר כח הגדול על התשובתו הרחבה.

סליחה שלא התייחסתי, רק כעת ראיתי את תשובתו. ממש 'אתרוגים אחרי סוכות', ומ"מ ד"ת לא נס ליחם.

א) בודאי כבודו צודק בביאור כוונת הגריד"ס (עפ"י המובא בס' הנ"ל) שביאר את המנהג עפ"ד הרמב"ם, כלומר: הקניין נעשה לרווחה דמלתא, ע"מ להראות גמ"ד חזקה, בפרט שקיים חשש שהמכירה פיקטיבית. לכן הקניין אינו מעכב.

בעניותי, קודם שראיתי דברי הגריד"ס, חשבתי בתמימותי, שטעם המנהג לחוש לדעת הרב אלברצלוני הנ"ל, שהרי כאן אין המקנה נותן לרב שום חפץ שיתן לשליח, וא"כ הוא בגדר 'מילי', ולכך צריך קניין. (לא הבנתי מה השיב כבודו על טענה זו).

 

ב) מהי בעיית 'מילי' וכיצד פוטר הקניין בעיה זו, - זהו נושא רחב שמרבים לדון עליו בעולם הישיבות.

נציע כעת בלנ"ד הסבר אפשרי. עצם המושג שליח – כפי שציינת לעיל – הוא מחודש מאוד, וזאת משום שהשליח הוא אדם אחר, ורחוק הדבר לראותו כמייצג דעה אחרת (יש עוד צדדים לבעיה זו, ואכ"מ). ומ"מ ישנן שתי דרכים לפתור 'בעיה' זו:

1) בגט - רצונו של הבעל בגרושין כתוב ומבורר באופן הטוב ביותר. כעת ברור שמסירה מביעה את דעתו הסופית והנחרצת.

2) במילי - רצונו  של הקונה בקניין אינה מספיק מבוררת אלא ע"י מעשה קניין, הנותנת תוקף וחיזוק לרצונו המובא במילים.

(הסבר זה מוסבר מאוד, לאור דברי [חלק מ]האחרונים (החזו"א המפו' - חו"מ סי' כב [חי' אביו] - ועוד), שהצורך מעשה קניין הוא למען תוספת גמירות דעת. לסברא זו, צ"ב כיצד יתכן שע"י שליחות בדיבור בעלמא יכול המשלח לקנות ולהקנות? ופשוט).

 

ג) לסיכום, לענ"ד – וכמדומה שגם כבודו מסכים לזה – בפשטות להלכה א"צ כלל במעשה קניין, אלא שקיים חשש שהמקנה מתייחס למכירה (= ואולי לדת בכלל?) כפיקטיבית לחלוטין. ע"מ למנוע בעיה זו, ראוי לעשות דברים המוכיחים על כוונה רצינית, כגון: מילוי פרטים מזהים מחייבים (שם, טל', חשבון בנק – אם זה לא גורר בעיות אחרות – ועוד), רישום בטאבו (במכירת קרקעות), וכדו'.

אבל לכתחילה, נהגו לחוש לדעת הרב אלברצלוני, מפני החומרא שבאיסור מכירת חמץ. ובכל מקום שאין הכרח בדבר כדי לנהוג עפ"י המנהג.

שו"ר שמובא (http://rotter.net/passover/din.shtml) בשם הגר"מ אליהו שליט"א שמותר למכור באינטרנט ואפילו לכתחילה, וצ"ע.

 

ד) לגבי אדם חילוני, הנה זה נידון רחב שנחלקו בו גדולי פוסקים דורנו: הגרמ"פ והגרשז"א זצוק"ל מעבר מזה, וילחטו"א הגריש"א – מעבר מזה (ראה http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=30&tid=0&id=101788 וש"נ).

כבודו חילק בין הפונה מעצמו לרב לבין העושה כך רק ע"מ למשוך כשרות וקונים דתיים: "כאשר מדובר ב"זיכוי אדם" שלא יהיה לו חמץ בפסח, כאן אין צורך להחמיר ולדרוש מן האדם יותר מדי. זאת כיון שהוא רוצה לצאת ידי המצוה, כפי שהסבירו לו ושיכנעו אותו, ודי בהבעת רצון זו כדי להציל אותו מן העבירה. וגם אם יש בליבו מחשבות אחרות, הכלל שלנו הוא שאותה מחשבה שבחר לבטא במילים היא הקובעת".

החילוק ביסודו נכון, אך יש לשים לב, שפעמים רבות, אדם חילוני (או דתי?) תופס – וכף פסק ביהמ"ש לא פעם – שהדת מסתפקת בטקס סמלי בלבד, ואינה מתכוונת למכירה 'אמיתית'. במקרה שכזה, יכול אדם שכוונותיו טובות, לבוא לעשיית טקס, מבלי לחשוב כלל שהוא מתכוון למכירה אמיתית ורצינית.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2008 10:37 לינק ישיר 

למאי נמ

אני מתייחס רק לחלק מדבריך בינתים.

א. לגבי שיטת הרב אלברצלוני, בעניותי איני מבין מדוע אתה תולה בדבריו את החומרה שנהגו המון העם להוסיף קנין למינוי הרב לשליח למכירת חמץ.

דבריו של הר"א נאמרו בסוגיה אחת לגבי נושא אחר לגמרי.

כמובן, אם יש לך הסבר אחר בדבריו, אשמח לראותו. בינתים איני מבין איך הוא יכול להחשב כבעל "שיטה" שמצדיקה תוספת קנין בשליחות בעלמא.

ב. חיפשתי ומצאתי את דברי אבי החזו"א (חו"מ סי' כ"ב עמ נא טור א):

כלל גדול יהיה לך בקנינים. דעיקר (1) הקנין הוא שיגמור בליבו להקנות הדבר לחברו, וחבירו יסמוך דעתו עליו. (2)
ויש דברים שקים להו לחז"ל (3) שבדיבור בעלמא גומר בליבו להקנות לחברו, ויש שאינו גומר בליבו רק על ידי הקנינים המפורשים מן התורה או מחז"ל (4).

ויש לי להעיר על זה כמה הערות:

1. כבר כתבתי לעיל שקנין בנוי לדעתי משלושה מרכיבים. שנים מהם מזכיר אבי החזו"א, רצונו של המקנה ורצונו של הקונה. וכן, כפי שהוסיף, גם אמונתו של המקנה שהקנין נעשה "ברצינות", מה שנקרא "סמיכות דעת". אבל גם מעשה הקנין הסמלי חשוב כאן מסיבה שתתבאר בהמשך. כך שהלשון שזה "העיקר" היא לאו דווקא. אמנם כמובן מעשה הקנין בא לאפשר לשני בני אדם לבטא רצונם, והכל מתחיל מהרצון. ואם זו כוונתו אז הוא ודאי צודק.

2. מדוע צריך מעשה סמלי של קנין? מפני שאם הקנין הסתיים ללא תקלות, הכל בסדר. אבל אם מישהו רוצה להתחרט, צריך סימן חיצוני שיבהיר לכולם, גם לקונה ולמקנה, עד מתי אפשר להתחרט וממתי כבר לא.

3. לפי דבריו כאן, משמע שהחסרון בהעדר מעשה קנין סמלי הוא שאין לנו ודאות שאכן גמר והקנה. וזו סברה יפה, אבל לא ממצה. נכון שאחת הסיבות לכך שצריך קנין היא כדי שנהיה סמוכים ובטוחים, וגם הקונה יהיה סמוך ובטוח (ותהיה לו ז"סמיכות דעת"). אבל לא רק. וכתבתי לעיל בסעיף 2. מדוע.

אמנם הסברה כשלעצמה היא עמוקה, ואני יכול לציין מן האוטוביוגרפיה שלי שרק לאחר שנים של לימוד תפסתי את העיקרון שצריך מעשה חיצוני כדי שהאדם עצמו יתכוון "באמת" לאיזה דבר, ואין די בתחושות הפנימיות שלנו. וכמדומה שדבר זה הנחיל לי מו"ר ע"ה.

4. הלשון כאן אינו מדוקדק. כלומר, משמעות הלשון אינה נכונה. לא צריך דווקא קנינים מן התורה או מחז"ל. כל צורת קנין שהיא מקובלת בציבור מועילה. כפי שאמרו בגמרא "האי סיטומתא קניא". אני חושד שהנחתו שצריך דווקא קנין המאושר בתורה או בדברי חז"ל נובעת מן התפיסה הכללית המקובלת בזמנו, להשערתי עקב המאבק עם ההשכלה, שרק דברים שהם מן התורה או שנאמרו בידי חז"ל ולכן ברוח קודשם הם בעלי תוקף.

על כל פנים, איני מבין מדוע אתה סבור שמדבריו נובע שצריך קנין בשליחות למכירת חמץ. וכי זה מאותם מקרים שבהם "קים להו לחז"ל שצריך קנין" כדי לבטא את גמירות הדעת? היכן מצאנו כזאת?

אם כבר, יש לומר ששליחות הוא מן הדברים שעליהם כתב אבי החזו"א שחז"ל ראו וידעו כי די בדיבור בעלמא ואין צורך במעשה קנין, והלא כך הוא עיקר הדין.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מכירת חמץ באינטרנט
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר