בית פורומים עצור כאן חושבים

לשם ייחוד [מוקדש למיימוני]

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-8/5/2004 20:14 לינק ישיר 
לשם ייחוד [מוקדש למיימוני]



אם נתרגם את כל ביטויי הרעיונות הנקלעים בדרכנו במשמעותם הרעיונית-עקרונית, נוכל לראות גם ב"לשם ייחוד" הקדמה נאותה לקיום מצוות!

הנביא ירמיהו מצביע על כך שתכלית האדם דעת הווה באחדות מירבית ולא יזדקק להמחשות קדושות. המצוות משרתות את המטרה הזו. לפ"ז נוכל לזהות את ה"לשם יחוד" כנתון היכול לקשר מצוה לתכליתה!

לשם ייחוד קב"ה ושכינתיה -
"שכינה" לעומת הקב"ה היא השקף עצמותו של עצם הווה כמו שמשכן משקף את דיירו. מבט ישיר בהווה כמוחלט ללא צורך בהאנשה ובהמחשה משקפת כמו "שכינה" וכד', אלא להתאמץ כדי להגיע לראייתם כאחד [יחוד קב"ה ושכינתיה], הוא תכלית ה"השכל וידוע". לשם תכלית זו -מודעות להווה אחד- על המצוות להיעשות.

בדחילו ורחימו -
כדי שהמצוות תביאנה לייחוד זה, דרושה עירנות היראה ומניע האהבה לתכלית - דחילו ורחימו.

ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים -
השם יקוק המורה על נקודת האיחוד של כל "הוא והוא" דהיינו אחדות מציאותית שלימה. האמונה היא שככל שהאדם יגיע לשלימות עצמו כמודעות אחדותית' כך יזהה איחוד שלם בכל ההויה ["הוא והוא" - יקוק] - י"ה בו"ה, כמי שכל חלקיה מעורים זו בזה באחדות שלימה.

בשם כל ישראל -
המצוות נעשות לא כתכליתן של יחיד ויחיד אלא מהיות היחיד חלק מעם המתחנך והמחנך לתכלית האחדות.

הנני מוכן ומזומן לקיים -
כדי שהמצוות תשיגנה את תכליתן [השכל וידוע הווה], על האדם לגשת אליהן מתוך השאיפה לתכליתן. לדוגמא, ספירת העומר היא חלק ממצות ההכרה שהדגן -עיקר המזון- בא מאדון הכל. כך אנו שומרים על התיחסות נאותה להווה, ובכך מחזקים את הידיעה שעלינו להתאים את עצמנו ולהתאחד לו.


בדומה לכך חשבתי השבוע על המנהג שלמחרת יום הכיפורים מקדימים את התפילה בחמש דקות "צו פאפען דעם שטן" [לבלף את השטן].

במבט שטחי זה נראה כאילו בונים על בסיס טפשי שכאילו יש שטן כזה או כביכול משלחו [הווה ית'] שניתן לבלף אותו שיום הכיפורים שינה אותנו בעוד שלא נשתנינו והוספנו עוד שקר על פשע.

אבל למבין מהיכן המיתוסים מתפתחים, יוכל להתיחס לחלק הרציונלי [השווה: שמים בתורה] ולהפיק מזה. הרי הנקודה הפנימית היא להשתדל שלא להתנתק ולהישאר כמה שאפשר באוירת שיפור הדרכים. כך יביט הנבון, בעוד הראשיתי יזדקק להאנשה של שטן ובילוף.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/5/2004 20:30 לינק ישיר 

ווטו

אתה הרי יודע כמוני שאין זה הפירוש שהמקובלים נתנו לנוסח ה"לשם יחוד". לפי הקבלה המטרה של קיום המצוות היא אכן לזווג יישות רוחנית זכרית בשם "תפארת" עם בת הזוג שלה שנקראת "מלכות", ועל ידי ש"מלכות" ו"תפארת" מזדווגים ייחד הם גורמים חשק גם לאבא ואמא שלהם להזדווג, ועל ידי הזיווג הנ"ל יורד שפע רוחני לעולם (ועי' מורה נבוכים ח"ג פרק כט).

הפרוש שאתה מעניק הוא אכן מעניין, ונראה שאינו סותר את אמונת היחוד, ברם האם אין בכך שמץ של אירוניה שלמעשה אתה מרוקן את הקבלה מהתוכן האמיתי שלה ?

או שמא אתה אוחז בתאוריות הרמנויטיות קיצוניות ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2004 20:39 לינק ישיר 

רב"צ

מקובלים שונים נתנו לדברים משמעות שונה . פירושים כמו של ווטו שלמעשה מרוקנים את הדברים מאותה משמעות שעליה אתה מדבר הם הכלל ולא היוצא מן הכלל . ספרי חסידות מלאים מפירושים כאלה ואין ספק ששלומי אמוני ישראל דחו את הפירוש הפשוט .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/5/2004 20:54 לינק ישיר 

וטו, וטו

איני יודע איך להגיב.

מה דעתי על ה"לשם ייחוד" הקלאסי, קל לנחש.

איני זוכר אם היה אשכול על ההתפתחות ההיסטורית והמשמעות המקובלת של מונח זה, אך אם לא היה, ראוי לטפל בו.

מה שאתה עשית - זה משהו אחר לגמרי. רב צעיר צודק. האם באמת היו מקובלים שהאמינו בפרשנות כמו שלך, או שזו אינה אלא "הברגה" (או הברקה? )?

על כל פנים, על המאמץ להיישיר את אמונת ישראל ולהרחיקם מאמונת הריבוי, מגיע בהחלט -



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/5/2004 21:03 לינק ישיר 

וטו, ישר כוח

רב"צ, כזאת אנו עושים גם למצוות רבות בתורה ולהלכות רבות שמשמעותם המקורית זרה לעולמנו. למה יגרע כוח ה'לשם יחוד'?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2004 21:17 לינק ישיר 

ממללא

אתה הרי מכיר אותי לא מהיום, כך שמן הסתם אתה יודע שכבר חשבתי על שאלה זו. לדעתי יש כמה סיבות לכך:

1. היהדות יכולה להסתדר טוב מאוד גם בלי "הקבלה", ממש כמו שהיא הסתדרה אלף שנה לפני "גילוי" ספר הזוהר. וזאת לעומת מכלול המצוות המעשיות שהן-הן מהותה האמיתית של היהדות.

2. "הקבלה" מאוד מסוכנת לאמונת היחוד, אפשר כמובן להעניק לה פרשנויות מתוחכמות כמו שווטו עשה, ברם רובם ככולם של לומדי הקבלה מועדים ליפול לאמונות משובשות שונות.

3. אני מאמין שקיים תהליך של התפתחות ביהדות, הן בתחום ההלכה והן בתחום המחשבה (למעשה המקרא עצמו הוא התפתחות של המחשבה האנושית, ואכמ"ל). במהלך הדורות ישנם שלבים של התקדמות, אך יש גם שלבים של נסיגה לאחור. בקבלה אני רואה שלב מהסוג השני.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2004 23:50 לינק ישיר 

מיימוני ורב"צ

אינני קבליסט גדול , אבל גדלתי בדרכי החסידות ולמדתי ספרי חסידות . מעולם לא חלפה במוחי המחשבה שכוונת הדברים היא כפשוטם וזה נכון גם לגבי כל מי שאני מכיר .

באחד מספרי ר' צדוק (נדמה לי דובר צדק) מתבאר היטב הענין של לשם יחוד . וכמו כן בספר התניא מבוארים הדברים כמה פעמים (למרות שאינני זוכר אם הוא מתייחס ספציפית לענין לשם יחוד , הרי שהוא מבאר מהי השכינה ומה הכוונה ביחוד קוב"ה ושכינתיה) . על כל פנים הביאור שהם נותנים לדברים רחוקים מכל רעיון של הגשמה או ריבוי והם מתאימים אולי לקו של ווטו ואולי לקו דומה לזה .

האם הדברים הנ"ל מתאימים לפירוש ה'אמיתי' של הדברים ? זה ענין למחקר היסטורי . מה שברור הוא שלא בעל התניא ולא ר' צדוק ולא אחרים שלא הזכרתי מחוסר ידיעתי אינם מתכוונים לאפולוגטיקה כלפי חוץ אלא זהו הדרך שבו הם מבינים את הדברים באמת ובתמים . ועד כמה שידוע לי זהו התושבע"פ המקובל לפירוש התושב"כ של ספרי הקבלה.

אם זה המציאות , הרי שלדעתי כאשר באים לזרוק האשמות אודות ע"ז או הגשמה אין זה נכון להתייחס לתושב"כ בלי להתייחס לתושבע"פ . יש לדון באופן שבו הדברים מתפרשים ולא בכוונתם המקורית . ולענ"ד התושבע"פ של הקבלה מרחיקה את הפירוש המגשים ואין בה ריח של ע"ז .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 00:15 לינק ישיר 

אינני יכול לצטט כאן את דברי ר' צדוק במלואם . אביאם תוך השמטת חלק מהדברים בכדי לקצר .

"[...]ענין לשיקבה"ו שכתב בתשו' חוות יאיר שלא ידע פירושו . וביאורו הפשוט כמ"ש בר"פ כיצד מברכין (לה : ) אביו הקב"ה ואמו כנס"י וענין כנס"י הוא האם ומקור השורש אשר משם התפשטות ולידת כל חלקי הנפשות מישראל . וידוע חלק ד' עמו שנפשות ישראל הם חלק אלוק' . כמ"ש ויפח באפיו מאן דנפח מתוכו נפח . וכמ"ש ונתתי משכני בתוככם אני ד' השווכן אתם . הוא חלק אלוק ממש השוכן בקרב כליות ונפשות ישראל . והוא דנקרא שכינה בכל מקום . [...]

[...] והיינו כי באמת אור ד' גדול מאוד וא"א להיות מושג ללב בנ"א כלל כמ"ש כי לא יראני האדם וחי . וזהו תואר הקב"ה הוראת קדושה בכ"מ הבדלה שהוא נבדל מבנ"א . והיינו אור ד' הנבדל מלבות הישראלי . ולפי שרצה ית"ש שישיגו הנבראים ג"כ מאורו צמצם ית' הארתו שתהיה מוגבלת ומצומצמת ולא בתוקף כ"כ [...] והוא כח אור שכינתו ית' בתוך לבבות בנ"י . וכענין האם המגדלת בנה כך גידול החיים הנצחיים שבנפשות בנ"י הוא אור השוכן בם וע"י מתנהגים כל עניינים החיים האמיתים והבדלם מן הבהמות אבל עיקר ושורש אשר ממנו הושתלו בהעלם [...] הוא מן עצם האור הנבדל שהוא המוליד כל חלק וחלק אלוק' בכח ונותנם לשכינה שהוא כח הצמצום . ר"ל הכח שיסד הש"י שיצומצם ויוכל לצאת לפועל נרגש אור השגתו ית' בלב בנ"א ואותו כח השכינה הוא המוליד ומוציא לפועל , וזה פי' אביו זה הקב"ה .

והנה כל מעשה המצוות הוא ע"י חלק חיים השוכן בתוכנו אנו עובדים למלך הכבוד והקב"ה הנבדל מכל גשם וחופף עלינו . והיינו כי תכלית השלמות הוא הוספת התגלות אור הש"י בריבוי יותר מורגש עד כי כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמכה . וע"ז צוה הש"י חוקים ומשפטים אשר כפי סדרי החכמה העליונה ע"י יזדככו הנפשות והלבבות ויוסרו המסכים המבדילים עד שיורגש יותר ויתרבה החלק אלוק' ממעל שבקרבו . והיינו שיולד בקרב לבו עוד חלק אור והשגת הש"י בכל עבודה ועבודה , וכל לידה היא ע"י או"א היינו שיושפע מאור כבודו ית"ש עוד אור נוסף באור המצומצם בקרב השגת לבו להשיג יותר מאמתו אור ושפע השי"ת ע"פ תבל . [...] וע"י מעשה המצוות שעובד בכח חיותו ושכלו המושג ללבו ומוחו המצומצמים עובד לחיי עולם אלקים חיים ומלך עולם . הרי מתאחד ומתחבר חלק החיים השוכן בו למקור החיים . וע"י התאחדות זו היא הלידה החדשה בהשגה נוספות . וזה פירוש לשיקבה"ו . " (דובר צדק א.)

וכך הוא ממשיך לבאר את המשך התפילה . יש לדון במשמעותם של הדברים אבל ברור שאין בהם ריח של ריבוי , הגשמה או ע"ז .


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 09/05/2004 0:17:45



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 00:17 לינק ישיר 



ווטו העלה 'סברת אמונה' שאין תכליתה מעשה מן המעשים, והיא לגיטימית מקורית ומעניינת, (בנסיון הכוונה לישב בין עקרונות ה'תורה', שסותרות לתורת ה'קבלה', במיוחד בנושא היחוד) ועל דברים כגון אלה אין פירוש 'אמיתי' –


תוקן על ידי - איקה - 09/05/2004 0:52:15



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 02:11 לינק ישיר 

ווטו,

לשם יחוד קודשא שנזכה בכגון דא לעיתים תכופות.

ישר חילך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 05:06 לינק ישיר 

ווטו.

יישר כוח גדול.

ועיין תניא פרק מא עמ' 114



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 08:17 לינק ישיר 

ווטו1:

לענין לרמות השטן, עיין בפיוט המחיה לשחרית של יוה"כ להקליר "ובו בתחבולות יעיצו, ודוי בתחן יאיצו".

ומביא שם גולדשמיד הפי' הנפוץ מימי הביניים שהש"צ ממהר להתוודות באמצע התפילה כדי להטעות את השטן שלא יוכל לקטרג שהוא חושב שיתוודו בסוף התפילה כמו שעשו בתפילת הלחש.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/5/2004 10:37 לינק ישיר 

ומרוב להיטותי להשיב לרב"צ ומיימוני שכחתי את העיקר :

ווטו , קבל



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 13:54 לינק ישיר 

ווטו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 13:59 לינק ישיר 

מי הוא זה שמגרד שם את הפדחת ?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/5/2004 14:19 לינק ישיר 

אם אנחנו כבר בעניני היום

האם אתם מכירים פרוש טוב לשיר בר יוחאי נמשחת אשריך

כל קטע בשיר מורכב מחלקיקי פתגמים שקצת קשה למצוא את הקשר ביניהם
אחד המשפטים היפים ביותר בשיר הוא "נעשה אדם נאמר בעבורך"



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > לשם ייחוד [מוקדש למיימוני]
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.