בית פורומים עצור כאן חושבים

הקלריקל הקטן, או סגירות בחינוך (למימוני)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/5/2004 01:35 לינק ישיר 
הקלריקל הקטן, או סגירות בחינוך (למימוני)

בעקבות דיון קצר שהיה לי פעם עם מיימוני, אני מביא כאן את שירו של אלתרמן "הקלריקל הקטן", ואחר כך כמה שאלות בנוגע לפתיחות וסגירות בחינוך.

הקלריקל הקטן / נתן אלתרמן

להורים חפשיים - זוג מוכר לי מאד -
נולד ילד חמוד וחפשי בדעות.
אך בטרם הילד עמד על רגליו
כבר הרגישה האם והרגיש גם האב
כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית
נשתרשה נטיה חזקה קלריקלית!

ערב-ערב שאל הוא, אותו קלריקל
מה למטה ומה בשמים מעל,
מי מוציא כוכבים להאיר בלילות
מי יושב ברקיעים המלאים אורה,
מי מוריד הטללים? וכמו-זה שאלות
של אנשי המאה השחורה.

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה,
לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה
וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,
פיזיות, חימיות, אנטרופולוגיות.

ומובן שאב גם האם, שניהם יחד,
עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.
לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים,
הפיליסטר שאל אם יש אלהים.

נדהמו אם ואב והתחילו לחזות:
איך הגיעה אליו
השמועה הלזאת?
והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף,
והוחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף.

אך הסבא נשבע
בדמעות שליש,
שאת זו השמועה לא סיפר הוא לאיש.
ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום
שנכדו לא יגש אליו חס ושלום.
והינו מתפלל בנשימה עצורה,
שנכדו לא ישמע את השם הנורא.
והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,
שנכדו לא יראנו עטוף בטלית.

ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות
להגן על הילד מפני השפעות.
ולשמור את נפשו הרכה ופתיה
מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב
שאמר, בלי לחזור פעמיים:
לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו
קודם כל
אדמה ושמיים.

כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור
אך בזה העולם הסוער וניתך
שום מרכסיסט לא גדל עוד
בתוך אינקובטור
ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב ייראה המרכסיסט שיחרוג
מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.
לוחמים ותיקים! אב, מורה ומורה! [הראשון בסגול, השני בקמץ - גו"ג]
אל תהיו פוחדים כה מעין הרע!

חוץ מזה שכחו השוקלים-ודנים
שגם המה היו קלריקלים קטנים,
ודבר לא קרה, יש דואג ומרחם:
הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.

בעקבות השיר, הייתי רוצה להציג כאן כמה שאלות ביחס לדרך הנכונה בחינוך ילדים. טבעי הדבר שמי שמאמין שהדרך שהוא הולך בה היא נכונה, ירצה שילדיו ימשיכו באותה דרך; לא פעם הוא אף חושש שחשיפה לדרכים אחרות עלולה לערער קשות את הנחלתה של דרכו הוא. מצד שני, רובנו היינו רוצים שילדינו יוכלו לבחור את דרכם בעצמם, לא כברירת מחדל כי אם מתוך שכנוע פנימי בנכונותה ובעדיפותה על האלטרנטיבות. לצורך כך, הכרחית מידה מסוימת, לפחות, של חשיפה לאותן אלטרנטיבות. יתרה מכך: לא ברור האם גישה שתתבסס על מניעת חשיפה היא בכלל פרקטית, מאחר והילד נחשף בין כך ובין כך דרך סביבתו. זוהי, אם כן, בעיה אחת. בעיה אחרת היא שאלת המורכבות. רבים מאיתנו נוטים לחשיבה מורכבת, המביאה בחשבון גם את הצד השני של כל טיעון - ובכל זאת מגיעה בסוף למסקנה שיש בה אמירה ברורה, ולא משאירה את הכל בערפל. מורכבות זו יוצרת בעיה חינוכית: לילד, בפרט צעיר, קשה לקלוט מורכבות כזו; ההורה עלול למצוא עצמו נדחק להעביר מסרים שאינו מאמין בהם, או מאמין בהם באופן חלקי בלבד, כדי להגיע למסקנה בה הוא מאמין, או שהוא עלול להשאיר את הילד ללא מסקנה כאשר עדיין אין לו כלים להתמודד עם מצב כזה. תת-בעיה של מצב זה היא השאלה כיצד לחנך לחשיבה מורכבת, לפתיחות מחשבתית ולביקורת עצמית בתוך חברה המשדרת פשטנות מכל פינה - מן המנהיגים, דרך אמצעי התקשורת ועד מוסדות החינוך, כולם משדרים חד-מימדיות ופשטנות (והדברים אמורים, לדעתי, הן בחברה החרדית, הן החילונית והן הדתית-לאומית). אם כן, אשמח לשמוע מה דעתכם בשתי בעיות אלה: חשיפה מול סגירות, ומורכבות והחינוך אליה.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2004 09:12 לינק ישיר 

.



מימוני, חוששני כי נפלה טעות הקלדה בדבריך.


כתבת:

" ... מצד שני, רובנו היינו רוצים שילדינו יוכלו לבחור את דרכם בעצמם, ..."



ונראה לי כי כך היה צריך להיות כתוב:



" ... מצד שני, רובנו היינו רוצים שילדינו יוכלו לבחור את דרכנו בעצמם, ..."





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2004 09:53 לינק ישיר 

גו"ג שיר נאה

לגבי שאלותיך
א. כשם שאינך מלמד את בנך לאכול איך שסינים אוכלים אורז, ודעתך שלכשיגלה דרך זו יבחר כדעתו, כך בדעות אין עניין לחשוף לדברים הנראים בעיניך בלתי נכונים. אתה לא מגביל את חרותו אלא פשוט לא מבלבל לו את השכל. וכי יעלה על הדעת שיש עניין להזכיר לכל ילד את טענת תלס שהעולם עשוי ממים?

לגבי המורכבות של דברים, אכן לכל זמן ועת, והכל לפי הגיל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2004 11:45 לינק ישיר 

אחד מאנשי העליה השנייה אמר פעם שמוואלוז'ין יצא ביאליק, ואילו מגימנסיה הרצליה אין סיכוי שיצא אפילו הרב קוק.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2004 16:42 לינק ישיר 

.


וכמובן, למעלה התכוונתי לפנות לגם_וגם, פותח הדיון, ולא למימוני.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2004 09:16 לינק ישיר 

מואדיב,
אכן כדבריך כן הוא, ובכל זאת אין בכך משום תשובה לשאלתי.

יהוסף,
כאשר אני מדבר על חשיפה אין כוונתי לכך שתשב עם הילד ותסקור בפניו את כל האופציות המחשבתיות שאתה מכיר. לדוגמה, הדיון שהיה לי בזמנו עם מיימוני החל בכך שמיימוני העיר שהוא אינו מכניס לביתו ספר מסויים, מאחר והוא מקפיד על חינוך ללשון נקיה, ובספר משתמש מישהו בביטוי "לכל הרוחות" (או שמא היה זה "לעזאזל"? אינני זוכר). באותה מידה, הוא לא יכניס לביתו את "הארי פוטר" האחרון, אף שיש בתוכן ערכים חיוביים, מאחר ומתוארת בו חברות בין הגיבור לבין נערה בבית הספר ואף נשיקה ביניהם. אם כן, האם תחסום, או תנסה לחסום, את הגישה של הילד לתכנים שאינם תואמים את מטרותיך החינוכיות, או שמא תנקוט מדיניות של התרת גישה - עם דיון חינוכי בתכנים האלה? האם חסימה היא מועילה, או אף אפשרית? אני, למשל, סולד סלידה עמוקה מאיין ראנד. לדעתי, כתביה יכולים לגרום נזק חינוכי עצום בגיל ההתבגרות, אף כי בתקופות מאוחרות יותר אדם מפתח את הכלים המאפשרים לו לברור את האספקטים החיוביים שבהם ולדחות את השליליים. אם כן, אם אראה ילד שלי מביא את הספר הביתה, האם יהיה טעם לאסור עליו לקרוא בו? ואם נניח שהוא יקבל את האיסור ולא יקרא, האם הרווח שאני מרוויח בכך שווה את הנזק שבצנזורה, המשדרת חוסר אמון שלי ביכולת הבחירה העצמית של הילד וביכולת ההתמודדות החינוכית שלי עצמי עם המסרים?

לגבי שאלת המורכבות, אחדד: הילד שואל אותך שאלה. יש לך תשובה שתספק אותו - בגילו, לפחות. רק חיסרון אחד יש לה: אתה עצמך אינך מאמין בה. אפשרות אחרת - בבית הספר נתנו לילד תשובה, שבעיניך היא פשטנית או שונה ממה שאתה מאמין בו. מה תעשה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2004 12:44 לינק ישיר 

.


גו"ג:


כל ההורים חוסמים, ברמה כזו או אחרת, ספרים/חומרים מסויימים מילדיהם.

זה חלק מהתהליך הנקרא חינוך.


ואם תרצה, הרי תמיד נוכל לטעון Ad Absurdum כי אף הליבראל הגדול ביותר, אינו מעוניין לחשוף את ילדיו לספר הכולל מתכונים להכנת חומר נפץ, או רעלים מסוכנים, או סרטי סנאף.

וכמחווה לברנרד שו, לאחר שקבענו את העקרון כי כל חינוך כולל צנזורה כלשהי, העברנו את הדיון רק לפן הטכני: היכן נמתח הקו.










דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2004 12:51 לינק ישיר 




הקלריקל

איזו מילה גדולה !



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2004 13:24 לינק ישיר 

מואדיב

אבל לכאורה יש לחלק בין ערכים שאנו תופסים אותם כמוחלטים שבהם או אחריהם אין אנו מוכנים להרהר אפי' בינינו לבין עצמנו , לבין ערכים שבהם אנו דבקים אבל לא חושבים שמי שאינו דבק בהם הוא פסול לחלוטין .

השאלה היא כיצד מנחילים אורח חיים שאנו מכירים בה כאחת טובה מני רבים ולא כאחת והיחידה . האם יש להיות ליברלי באופן מוחלט ולאפשר לילדים ולבחור בדרכם בכוחות עצמם , או שהדבר יוצר רק בלבול ? או האם זה לגיטימי בכלל להשתמש בסמכות וכדו' בכדי ליצור לפחות הטיה שתגרום לכך שלבסוף הם יבחרו בדרכי הוריהם ?

בסופו של דבר , מעצם העובדה שקיים קשר חיובי בין דרכו של ההורה לדרכו של הצאצא ברור שהסביבה שבה אדם גדל יוצרת את ההטיה הזאת . השאלה הוא כמה מזה נובע אכן מסמכות ההורים , סינון וצינזור .

לגבי חינוך דתי אורתודוקסי השאלה חריפה פי כמה שהרי המחויבות שזו דורשת היא גבוהה מאד ולכאורה זה דורש קודם כל הרגל הנעשה כטבע שני ורק אח"כ יש מקום לספיקות וחקירות . לכאורה אורח החיים האורתודוקסי הדורשת קיום קהלה בעלת מחוייבות גבוהה היא בלתי אפשרית על ידי חינוך ליברלי .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2004 15:57 לינק ישיר 

מואדיב,
ברור שכל ההורים חוסמים את הגישה לחומרים מסויימים, אבל מכאן ועד "את העיקרון כבר קבענו, נשאר רק להתווכח על המחיר" הדרך עוד ארוכה. האם אינך רואה הבדל בין מדיניות של "כל מה שאתה רוצה לקרוא, תראה לי קודם" לבין מדיניות של "מה שלא אמרתי לך שאסור לקרוא אתה יכול לקרוא"? האם אין הבדל בין מי שאוסר על ילדיו לקרוא ספר המנוגד לדרכו לבין זה שמאפשר להם זאת ואז יושב ודן איתם במסרים שבספר ובמשמעותם? האם, באנלוגיה, מדינה דמוקרטית ומדינה טוטליטרית הן זהות מבחינה מהותית, רק מפני שבשתיהן קיימים גבולות לחופש הביטוי וההתאגדות שמי שעובר אותם נענש?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2004 16:25 לינק ישיר 

.



גו"ג:


ניתן להפך ולהפוך בהגדרות שונות, להתפלפל בדקדקנות אודות ההבדלים בין מי שאומר כך למי שמגדיר בדרך אחרת, אך אני מעדיף להשאר פקיד בירוקראט טכני:

אם אין הגבלה כלל, אני יודע לקרוא לכך בשם מתאים, הבה נניח כעת כי זהו "חופש קריאה מוחלט" .

הגבלה מוחלטת, תהיה העדר מוחלט של חופש הקריאה המוחלט, משהו בסגנון "פארנהייט 451" של בראדברי.

ובאמצע? באמצע נמצא כל העולם.



וכאן נחזור לשאלה הבסיסית, היכן מותחים את הקו המבדיל בין קבוצה אחת לבין אחרת? מהו תחום הההגדרות?


למשל: בחברה א' , מותר לילדים לקרוא רק את הספרים שהוריהם הניחו עבורם על שולחן הקריאה שבסלון – המקום היחיד המותר לקריאה.

בחברה ב' , מותר לילדים לקרוא מתוך רשימת הספרים המותרים. קריאת ספר שאיננו מופיע ברשימה, טעונה אישרו מראש של הגורם המוסמך.


בחברה ג' , מותר, לכאורה, לילדים לקרוא הכל, אלא שהם מוגבלים לקרוא בשפתם שלהם ואין מאפשרים לתרגם "ספרות אסורה". לחילופין, רק הספרים הנמצאים בספריה העירונית נגישים באופן מעשי עבורם, ואותו הקובע מה יכנס לספריה ומה לא, למעשה, מכתיב את רשימת הקריאה המותרת.


וכן הלאה.


בדוגמא סכימתית כזו, ניתן לדון ולהגיע למסקנות איזו חברה סגורה יותר, מגבילה יותר, אך דיון זה לא יהיה שווה מאום אם לא תהיה מונחת בפנינו רשימת הספרים האסורים בכל חברה.


לכל חברה , רשימת הספרים האסורים שלה .


יש בתי ספר בארה"ב בהם אוסרים להחזיק את "התפסן בשדה השיפון" . יש ספריות שלא יחזיקו סרטים בהם יש אלימות קשה (איפה הימים שפחדו מהתפוז המכני, איפה... ) ויש מקומות הטוענים כי הם מתירים הכל.

אז טוענים. גם להם יש את הרשימות השחורות שלהם – וטוב שכך. האם באמת היינו רוצים חברה בה ניתן לרכוש/לשכור לצפיה סרטי סנאף ?








גם מדינה דמוקרטית וגם מדינה דיקטטורית, שתיהן מדינות. אף אחד אינו טוען שהן זהות במשטרן, אך רבים הצדדים המשותפים להם.


ובקיצור, בשלוש מלותיו של שייקספיר:

Words, Words, Words








דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2004 16:59 לינק ישיר 

מואדיב,
ברור שיש הבחנה בסיסית בין "הכל אסור", "הכל מותר" ו-"חלק כך וחלק כך". עד כאן - טריביאלי. השאלה שעניינה אותי, מאחר וכולנו (אני מניח) מצויים בתחום האפור, היא מהם הכללים שעל פיהם ראוי, לדעת החברים, לנהוג בתחום זה, האם ניתן לנהוג על פי מדיניות כלשהי ומהי. הרי השאלה היא שאלה מעשית (או היתה או תהיה כזו) לכל אחד מאיתנו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2004 18:52 לינק ישיר 

גם וגם

תודה על ההקדשה. השיר היה כמדומה חדש לי. והוא מציג, בצורה פואטית, שאלה פסיכולוגית, אנתרופולוגית, וגם מבט אל ההיסטוריה הקרובה של ארץ ישראל.

למעשה, השאלה הכללית היא על טיבו של חינוך. חינוך במובן זה: יש לכולנו מערכת שלתוכה אנו רוצים לגדל את ילדינו. אנו רוצים שיהיו דומים לנו, מתוך רצונם והתפתחותם החופשית. מה עלינו לעשות ולא לעשות כדי לקדם אותם מה שיותר בכיוון אידיאלי זה?

בסופו של דבר, הדיון הצטמצם לשאלה פרטית יותר: כיצד בוחרים חומר קריאה לילד.

א. הראוי והמומלץ.
ב. האסור והמוחרם.

יש כמובן דרגות בינים.

זה שאסור שידעו על קיומו.
זה מותר בדיעבד, אולי עם התנאי "נדבר על זה אחר כך".
וכיוצא באלו.

זה תלוי גם בגיל הילד. יש גיל שבו הילד מקבל הכל. יש גיל, כמובא בשיר, שבו נפתחים לעולם ומתחילים לשאול שאלות. ואכן זו שאלה קשה, במיוחד בדורנו, מה עושים בגיל הזה?

השאלה גם תלויה בהיצע שיש בשוק, השוק הרצוי והשוק הבלתי רצוי.

אם זה מעניין אותך, היה בעבר דיון על זה בחדרי חרדים, ושם הוצעו המלצות לספרים.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הקלריקל הקטן, או סגירות בחינוך (למימוני)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר