זיהוי מקור - העבר אין

מישהו יודע מה המקור?
"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?"

תודות מראש למשיב/ים

למיטב זיכרוני החרוז הוא:

'העבר אין, ההווה עדיין והעתיד מניין'

דומני שזה מיוחס לשמואל הנגיד, או למישהו אחר ממשוררי תור הזהב בספרד

אבן עזרא. אינו מונח לפני כרגע. אפשר לחפש בבן יהודה

בחיפוש בגוגל, מצאתי שני אתרים שאיני זוכר שמם. אחד מצטט זאת בשם אב"ע, ושני בשם פלא יועץ.

ואני סברתי כי המקור לכך הוא ר' ישראל סלאנטר.

בפלא יועץ מסיים החרוז "הבה נשתה יין" או משהו דומה

בתוכנת אוצר החכמה מובא ברובו בשם הראב"ע

עוד לפני העיקרים, כבר כתב הרלב"ג בלשון מעט קרובה יותר: "כי הזמן החולף כבר נעדר והעתיד עדיין לא נכנס במציאות" (פירוש למלכים ב ד טז). 
ועוד קודם הרעיון בכללותו נפוץ מאוד בימי הביניים. במוסרי הפילוסופים ב יא: "תמולך חולף ויומך עתיד ומחרתך סתום", ומקבילות רבות.
בלשון הזה ממש, ככל הנראה הופיע לראשונה כך שמעתי פעם מר"ש אשכנזי. בקונ' לא מוכר בשם מראה מוסר, דפוס ראשון פראג שעד: "העבר אין והעתיד עדיין, דאגה מניין".
בפלא יועץ ערך דאגה הסיום "דאגה מאין, קום שתה יין".
והצמידוהו לאבן עזרא, כמו פתגמים אחרים.

יש שהסיומת היא "וישועת ה' כהרף עין", ועל מקור סיומת זו (ואולי הפתגם כולו) מובא בספר 'איש חסיד היה' שזה באחד מהפיוטים לימים נוראים (המובאים בספר 'מנחת יהודה') והשווה ספורנו בראשית מא ד: "כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע".

"העבר אין והעתיד עדיין וההווה כהרף עין דאגה מנין"
מילים פלא יועץ אות דאגה (ע"פ ספר דרך שיחה ששאל לר' חיים קנייבסקי)

וראה גם בספר יוסף אומץ (מפרנקפורט) שמביא בצורה קצת שונה הנוסח

כעת מצאתי בעוד ספר שמביא בשם ר' ידעיה הפניני

לגבי המאמר בהרבה מהספרים כתוב "אמר החכם" "החכם במשליו" "וכדברי החכם" ועוד.
מיהו החכם בה"א הידיעה האם מישהו ספציפי או משום שלא בטוחים כותבים בסתמיות החכם?