בית פורומים עלה בקולמוס

להפגש?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/7/2011 20:05 לינק ישיר 
להפגש?

גברים

 חסונים, חזקים, רחבי כתפיים. גבורים.
 קשוחים, לא בוכים אף פעם. כל כך גברים...
 מגיבים באדישות על כל טלפון מסרב
 ומתיחסים בציניות לכל סגולה שאמורה לקרב

 מישהו אמר שרצינו להתארס?

 לא, אנחנו הולכים לפגישות כי זה נחמד.
 נחמד ליסוע במונית,
 לשתות קולה או מיץ תפוזים,
 להכנס פנימה כי הרוח הורסת לה את הפן.
 לשבת בכורסא הכי גרועה כי מול ההיא יושבת חברה שלה.
 לשמוע את סיפורי אלף הלילה ולילה שלה על הסמינר והחברות.
 להתישב כי קשה לה לעמוד על העקבים.
 לשבת ערב שלם עם חליפה כי זה פגישה ראשונה.
 לחייך אל אבא שלה בנימוס למרות ש- הופה! יש לנו אותה עניבה.
 לא לפהק אפילו שאתמול פיזזתי במרץ בחתונה של החברותא של סדר שלישי.

 ל...
 ל...
 ל...

 אם כל כך כיף להפגש, למה לנו אירוסין?

 כלה?
 שצריך להקשיב לה?
 להסביר למה אמא שלי התכוונה?
 לישר את ההדורים שם ופה?

 לנסות להבין למה היא מעדיפה עגילים ולא צמיד? (מה ההבדל בכלל?) להגיד לה
 שאיזה ארון שהיא תבחר אני סומך בעינים עצומות?
 להתקשר אליה הרבה כי היא מתגעגעת אבל לא מידי כי המדריכה אמרה שלא?
 לבקר איתה במוצאי שבתות אצל כל האחים הנשואים שלה שלמדו בישיבה לפני
 שנולדתי?

 כלה?

 שצריך לכתוב לה ולהתפייט?
 כשסביבי שלושה חברי חדר רועמים בצחוק?
 לוותר על חיי הישיבה העליזים?

 שאתה קם כשאתה רוצה?
 שאתה הולך לישון מתי שבא לך?
 שאתה לא צריך ליידע אף אחד ששוב נסעת לאבו סנאן?

 לוותר על הלילות הארוכים ... בחדר... בהלו תימן... ליד הרכב של יפונה...
 עם כל הנייעס הכי חמים... הכי טריים... הכי עסיסיים...

 גם, אולי...

 לחזור יותר מוקדם, אפילו שאתה בדיוק באמצע...
 וממש ממש עכשיו כשהרייד של ה'קציעס' ברור ומחוור...

 כשר' עקיבא איגר כל כך קורץ ... וזה תוספות מפורש ממש רק שצריך להפוך
 אותו על פניו ולדוש בו עוד ועוד...

 ........... אבל לחזור, כי היא כבר דואגת. ויש רשרושים במדרגות. וריח של
 שריפה. והיא בכלל מרגישה רעידת אדמה. ואולי אירן ישלחו פצצת אטום...

 מישהו אמר שרצינו להתארס?

 אבל למה, בכל זאת.
 כשאני עומד לבד בתחנה, ב 1 בלילה.
 חוזר מחתונה של חבר חדר, חברותא או כל זאטוט שמקים בית.
 וקר וחושך.

 ובכביש מולי נוסעות בלי סוף מכוניות עמוסות, אני סופר אותם.
 יונדאי. טויוטה. פיאט אונו.רנו מגאן. פששש.... איזה גולף עוצמתי...
 מנסה להתעלם מהבפנוכו שלהם.

 אנשים צוחקים, מפטפטים, מספרים, צופרים , מנייעסים, מתרגזים אולי... אבל
 מקשיבים.

 הי? פורד אסקורט? איזה שנה? מה זה הטרנטע הזה?
 אתה!!!

 ואז פתאום אני מדמיין את אותו היום,
 שאת תעמדי לצידי.
 אני אספר משהו והעינים שלך ידלקו בהערצה.
 אני אחמיא ואת תסמיקי.

 ופתאום למילה שלי יהיה כוח וקסם.
 תסתכלי ככה, במבט מיוחד כזה.
 ששמור רק לעינים הירוקות/כחולות/חומות שלך. לא מבין בצבעים...

 מבט שסוקר אותך מלמטה למעלה וכאילו תמה אם כבר עמד על כל הסודות והפלאים
 שקיימים ביצור החכם והמוערץ הזה שקוראים לו בעל.

 ואני... אל תראי אותי ככה... קשוח וגבר...
 זה רק כשאני רואה ג'וק.
 ...כי מול המבטים האלה אני אימס. לחלוטין.

 אני לא אומר את זה. רק אסמיק רגע ואעצור מישהו לבקש ממנו אש אפילו שאת
 לא מרשה.
 כי ככה אנחנו, לא נותנים שיתפסו אותם ברגשנות. 

 אני אקשיב ואת תספרי. אולי לפעמים זה יהיה להיפך.
 אספוג את כמות ההפרעות בשיחה – כי החברות שלך לא שמעו על 'שנה ראשונה'.

 אולי אני אפהק מידי פעם.
 זה לא בגלל שישעמם לי – בכלל לא.

 אני פשוט לא יעמוד בקצב של – "היא אמרה, עשתה , חשבה דברה... אז אמרתי
 לה..."

 אבל את תסלחי לי? נכון?
 הכל יראה אז פשוט יותר.
 ביחד. שנינו מול העולם.

 מול הכבישים הסואנים, מול השמים השחורים. מול השקט , מול הרעש.
 מול האוטובוס שלא מגיע. מול הארנק שריק. מול השכן שלוקח את העיתון.
 מול הארנונה הגבוהה. מול ... מול...

 אחד מול השני וכל כך ביחד.

 לא זולגת לי דמעה על הלחי, גם לא נחמץ לי הלב.
 אני רק מוציא סיגריה ומבקש אש מיצור שעומד שם בתחנה.
 לוקח חזק חזק לריאות ומקוה לימים יפים יותר.

 אז מישהו אמר שאנחנו לא רוצים להתארס?

 שוב נשארתי בצריך עיון



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/7/2011 20:47 לינק ישיר 

פוצי מוצי.

החיים הם יותר ממתנות ענוגות שניתנות ברטט ומתקבלות בסומק לחיים.

מי שמכר לך תותים שכח לתת לך סלסלה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/9/2011 20:32 לינק ישיר 

מי שנישואין לו משא או חפץ במותם
מי  ומה השיאוהו לבא בבריתם


תוקן על ידי משב_רוח ב- 01/09/2011 20:55:04




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/9/2011 21:09 לינק ישיר 

היה‏ ‏כדאי‏ ‏להכניס‏ ‏את‏ ‏זה‏ ‏ בפורום‏ ‏השידוכים:



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/9/2011 18:17 לינק ישיר 

אם תכניס את זה לשם תכרות את העץ עליו יושב הענף..



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/9/2011 13:34 לינק ישיר 

http://mabtim.com/



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/9/2011 10:34 לינק ישיר 

המשותף בין אתרוג לחתן חדש
שניהם נמצאים שבוע בצמר גפן ואחר כך החותנת עושה מהם ריבה

***

משווים את קריעת ים-סוף לשידוכים...
בשידוכים כמו בקריעת ים סוף
לפני שאתה נכנס מוצף אח"כ יבש...


 




***

שאל מישהו על מה מדברים בפגישות, ענו לו, על אהבה, על משפחה ועל פילוסופיה. בפגישה, שאל את הבחורה: את אוהבת יוגורט? לא. ענתה הבחורה.
ואביך, אוהב יוגורט? אבי נפטר. ענתה הבחורה.
ואם היה לך אבא, הוא היה אוהב יוגורט? שאל הבחור.

***

במסיבת אירוסין שואלים הורי החתן את הזוג שחזרו בתשובה
-"כיצד תתחתנו?"
"השם יעזור" עונה הכלה,
-"ואיפה תגורו?"
"השם יעזור" היא מוסיפה.
-"וכיצד תתפרנסו?"
"השם יעזור".
אביה של הכלה פונה בתמהון לאשתו ולוחש באוזנה "הבת שלך השתגעה, היא חושבת שאני אלוקים."
 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/9/2011 11:45 לינק ישיר 

גלגולו של שידוך / במנגינת "עלה קטן


יושב לו בחור בין דפי ספרים
נשים, נזיקין, וכל האחרים.
לפתע ביום בהיר נפגש
ובמהירות לחתונה גלש.

עומד שם צדיק ומתפלא,
ואל החתן הצעיר פונה.
אמור נא, מדוע ועל מה
מהר הושלכת לחתונה?

והחתן לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה,
אבי לפתע פתאום נלחץ,
ובנישואי מאד חפץ.

"אבי החתן" הממונה,
אולי תיתן לי מענה.
מדוע לפתע אתה נלחץ,
ולחתונה מיד רץ?

ואבי החתן לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה,
אשתי לפתע פתאום חשבה,
ולפגישה גם אותי סחבה.

אמא, אמא הממונה
אולי מענה תתני לי נא.
מדוע לפתע פתאום חשבת,
ואת בעלך לפגישה סחבת?

והאם לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה.
השדכן הציע הצעה
לא עכבתי את התשובה.

שדכן, שדכן הממונה,
אולי תיתן לי מענה.
מדוע על אמא תצווה
לבנות לבנה נווה?

והשדכן לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה.
בורא עולם, הגיבור והנורא,
לעשות זאת לי הורה.

בורא עולם, שליט עליון,
אולי תסביר לי בהיגיון.
עולל קטן זה מפני מה,
הושלך לחתונה?

והבורא הוא בכבודו,
מסביר לצדיק ברוב חסדו.
לסמינר מיד עלה,
ומה ששם תגלה...

תלמידה יושבת מול המורה,
לחוצה מהמבחנים נורא.
ספרים,דפים ומחברות-
בראשה מסתחררות.

סיימה הר של ספרים,
אך נותרו עוד כמה הרים.
אז קראה אלי: בורא רחמן
שלח לי במהירות את החתן.

מיד הוריתי לשדכן,
את הבחור בעיניו בחן.
האם על המשפחה חשבה,
לפגישה את בעלה סחבה.

והחתן לפגישה הלך,
כי אביו אותו שלח.
וכשחזר ונשאל, מיד ענה-
אני הולך לחתונה.

את הכלה הציגו לכולם,
וכבר הזמינו את האולם.
ואת הלימודים בסמינר,

החליפה בסינר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/2/2012 12:00 לינק ישיר 


 משפטים    ש נ מ א ס    לשמוע:



> 1. נו, מה קורה? יש חדש?
> 2. את תיראי - פתאום זה יגיע, יותר מהר ממה שציפית.
> 3. פתאום הכול ילך חלקו
> 4. מתי נרקוד בחתונה שלך?ו
> 5. בסוף את תגידי - היה שווה לחכות..ו
> 6. בחורה טובה כמוך -צריכה משהו מיוחד
> 7. כל הבחורים טיפשים?ואו שאת בררנית?
> 8. בגיל שלך - צריך קצת להתפשר
> 9. נווווווווווו מה נו ?אם הייתי מתארסת - היית שומעת, לא?
> 10. כשתחליטי להתחתן, תגידי לי....ו
> 11. יש לי תחושה בקרוב את מתארסת...
> 12. את בטוחה שאת רוצה להתחתן?ו
> 13. אל תדאגי - הוא כבר נמצא, מחכה לך!ו
> 14. בדיוק אתמול חשבתי עלייך
> 15. יש לי איזה רעיון בשבילך
> 16. בסוף כולם מתחתנים
> 17. אני מתה לדעת עם מי תתחתני. מה,לא מעניין אותך?ו
> 18. אולי תחליטי כבר? אני רוצה להיות סבתא צעירה!ו
> 19. זה רק לחץ חברתי! את תתחתני כשיגיע הזמן!ו
> 20. יש לי בחורה ממש ממש מצוינת להכירו
> 21. יש לי הרגשה שאת הולכת להפתיע... אה?!ו
> 22. למה את מתקשרת עכשיו? סגרת וורט?!?!ו
> 23. איך בחורה כמוך לא התארסה עד היום?ו
> 24. לכבוד מה עשית פן?...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2012 20:16 לינק ישיר 

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2945615&forum_id=20867 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/2/2012 03:10 לינק ישיר 

יפונה עוד עומד בלילות בישיבות?? 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/2/2012 10:44 לינק ישיר 



כשאתה לא מנסה להראות את חוכמתך - אתה מגלה את טיפשותם של אחרים













תוקן על ידי שיניקו ב- 29/02/2012 10:57:12




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/2/2012 11:07 לינק ישיר 

אל תחפש את הדרך אל האושר-תתחיל לחפש את האושר שבדרך

תוקן על ידי שיניקו ב- 29/02/2012 11:09:27




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/3/2012 09:30 לינק ישיר 

מחכים

 

לחכות לשדוך, או לילדים למשל, זה קצת כמו לחכות לאוטובוס.

 

אתם עומדים בתחנה ומחכים לאוטובוס. נו טוב, אתם אומרים, עוד דקה שתיים והוא יגיע. הרגע הגעתם, ויש לכם עדיין סבלנות.

 

דקה שתיים כבר חלפו, והאוטובוס בושש מלהגיע. אתם נשענים אחורה, מנסים איכשהו להתמקם בתחנה, נושמים עמוק – ומחכים.

 

מידי פעם אתם מעיפים מבט אל מעבר לעקול הרחוב. אולי הוא כבר מגיע?

 

קול נהמת מנוע מתקרב מפיח בכם תקוה – אולי עכשיו? אולי האוטובוס שלי מגיע? אך לא, זה לא הקו שלכם. זה האוטובוס של משהו אחר. ושוב נשמעת נהמת המנוע, ושוב נצתת בכם התקוה. אך אתם מתאכזבים. לא, זה לא האוטובוס שלכם.

 

הדקות חולפות ואתם מתחילים להיות קצת עצבניים וקצרי רוח. נו..? מתי הוא כבר יגיע?

 

פתאום אתם שמים לב שאנשים שהגיעו לתחנה אחריכם כבר מזמן עלו על האוטובוס. אפילו כאלו שהגיעו הרבה אחריכם – נסעו מזה.

 

אתם עומדים , מחכים ומצפים , עוקבים בעינכם אחר ברי המזל שמגיעים לתחנה, ממתינים חצי דקה, והופ – עולים על האוטובוס שלהם. וחוזר חלילה: באים, ממתינים דקה עד חמש, ונוסעים. דור הולך ודור בא – ורק אתם עדיין בתחנה.

 

   אתם מתחילים להרגיש קצת תקועים.

 

בינתיים, אתם מנסים להתאזרח בתחנה, לחיות את ההווה בתנאים קצת יותר משופרים. אתם מגלים שיש בתחנה עוד כמה כמותכם – שמחכים ומחכים והאוטובוס שלהם לא מגיע. אתם מתחילים לצור קשרים, להתידד ולחלוק יחד את ההמתנה. אט אט אתם מוצאים אחים לצפיה וזה מרגיע אתכם בהחלט. אתם מתחילים להרגיש בנוח עם השהות בתחנה. ואז, כשכמעט התרגלתם לתחנה ולידידים שבה, פתאום מגיע איזשהו אוטובוס - לא, לא שלכם – הידידים מנפנפים לכם לשלום ונוסעים להם לדרכם. ושוב אתם נותרים לבד בתחנה.

 

אתם ממתינים כבר זמן רב. הספקתם לרכוש ידידים חדשים ואף להפרד מעליהם. הספקתם כבר להתיבש חזק חזק  בשמש היוקדת – והאוטובוס שלכם עדיין לא הגיע.

 

       עכשיו, יש מבינכם  שכבר לא מסוגלים לחשוב על שום דבר. לא על היום היפה שבחוץ, לא על הפרחים ולא על הגדר שנצבעה לא מזמן בירוק טרי ורענן. אתם רק עומדים דרוכים, מעבירים את משקל גופכם מצד לצד, הצואר מתוח אל מעבר לאופק ואתם עסוקים אך ורק בלחכות.

 

ויש מבינכם שפותחים איזשהו ספר מענין, או מאמר מקורי, ויושבים לקרוא משהו על הספסל. אתם חושבים שאולי בעצם אפשר לנצל את הזמן הזה למשהו מועיל, כמו עזרה לעוור ששואל כל העת "איזה קו בא עכשיו" או תמיכה בחדשים שבאו לתחנה לא כל כך מזמן כמותכם, אך בכל אופן כבר הספיקו לחכות ולהתיגע. להפתעתכם, אתם עשויים לגלות שגם בתחנה ישנם חיים שןקקים, מלאי פעילות בונה ויוצרת. ואולי, מתגנבת המחשבה אל ליבכם, אולי בכלל יש דברים שאפשר להשיג רק כאן, בתחנה; תובנות חדשות, רעיונות והשגות שמגיעים אליהם רק כשעומדים בתחנה (כאילו) בלי לעשות שום דבר.

 

 

 

אך גם לממתינים הכי עליזים מתגנבת לא פעם המחשבה: הוא בכלל יגיע אי פעם? או אולי חלילה אני אשאר כאן לתמיד?

 

ולכולם נמאס לשמוע את העוברים ושבים שתמהים: מה, אתם עדיין כאן? כנראה שאתם פשוט לא רוצים לנסוע.

 

*

 


 

 

 

ואף על פי שיתמהמה...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > עלה בקולמוס > להפגש?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר