בית פורומים ממלכה במבחן

חטיפת ילדי כפר אפסל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/10/2018 20:59 לינק ישיר 
חטיפת ילדי כפר אפסל

מה דעתכן? הקטע דמיוני?

החיילים פסעו בשקט לעבר הכפר אפסל, השעה היתה שעת לילה חשוכה, והאזור היה מכוסה ערפל כבד, מפקדם ידרת-הי בנו של המנהיג קאת-הי כבר פיקד עליהם בכמה מבצעים, כדי לנקום במלך איסתרק, הלה אישתו ודודתו רנה, כל מפלה שהוא הנחיל למלך איסתרק מילאה אותו תחושת ניצחון מתוקה, ומענגת, שמחה על מפלת אויבו, היו ה'אהוב' על יוסף, היום בו איסתרק חזר למלוך על העם, היווה הן בשביל הוד מלכותו יוסף והן בשבילו – ידרת, יום נקמה,לאחר שאביו מת, יותר נכון התאבד, מכשף המאהל כישף אותו בחותמתו של אביו, וידרת-הי נאלץ חרף רצונו המפורש, ללכת לנקום את כבוד אביו, אכן כעסו היה אף הוא מופנה אל המלך ואל קרוביו, אך רצונו היה למלוך על בני עמו הקווארים, כעת ידרת היה עם קבוצת לוחמים קשוחה, שאומנה על ידו במשך פרק זמן ממושך, אל עבר הכפר אפסל, המטרה לדעת ידרת מגוחכת, האכזריות הקווארית שזרמה בדמו ציפתה ליותר, להרבה יותר...

המובחרים שבחייליו יצאו יחד איתו כעת בשעת לילה מאוחרת, הם היו ברחובה המרכזי של הכפר, חודרים בשקט לבתים שבכפר הגבול השקט,

כאדראש הרגיש מתח עז, הוא חמק בזריזות חתולית לתוך הבית הראשון לעבר חדר הילדים המרווח, נוטל בעדינות את הילדים ממטותיהם ומובילם בחשאי אל פתח הבית וממשיך משם לעבר כרכרה גדולה שחיכתה בכיכר, מניח אותם שם, והולך לבית הבא,

אנשי הכפר אפסל היו נאמנים למלך יוסף, אך לאחר מסע ההסברה של מיכאל ורנה דודתו הם קרעו את עצמם משלטונו של יוסף, וכולם כולל מחנה הנוער הניפו את דגלו של המלך איסתרק, יוסף נשבע לנקמה, וכעת היא הגיעה, ידרת-הי נבחר בשל מומחיותו, ורצונו העז לנקום (אך כמובן לא לנקמה...), רצון שלא יאפשר לו לסגת, אף לא במחיר מוות, מוות בטוח, וזה עוד חוץ ממה שידרת קווארי אכזרי שירש את מידותיו ה'טובות' מאביו ומאימו, והוא לא יהסס לעשות משהו כדי למנוע איום על מעשיו, והחיילים שהיו בפיקודו למדו אף הם להתנהג כך, כמו קווארים אמיתיים, וליוסף ודאי לא היה איכפת מזה, להיפך, רק שלא רצה שהם ידע על זה וימרוד בו...

מחצית הכפר כבר 'כוסה' כאשר אחד הילדים התעורר וראה את עצמו אחוד בידי זר, והחל לבכות, אימו שנזעקה למקום וראתה את הנעשה בבניה החלה זועקת ללא שליטה, וקולה שהיה חזק ביותר העיר את כל הסביבה, שכשראו את הנעשה אף הם החלו גם הם לצרוח בהיסטריה ללא שליטה, כמו שכנתן...

ידרת-הי ויתר אך רשם להלקות את החייל על רשלנותו הפושעת...

'נגלה' שלמה כבר נסעה,כשאנשי הנציבות באו לבדוק מה הולך, אך ידרת-הי התחמק מלענות על כל השאלות הקשורות לילדים, והוא עד מהרה משך את החיילים בלשונו להאמין לגירסתו שהוא חף מפשע, והעברה המשיכה בלא הצלחה מרובה, ואפילו חייל אחד נתפס, אבל ידרת-הי כבר היה רחוק, יחד עם חיליו גמע את המהירות בקלות והגיע לעבר חורבות העיר זָאָהַב שהפכה למחנה צבאי,

המלך איסתרק נאנח בזעם, כעת יוסף החליט לחטוף את ילדי הכפר אפסל המסכנים, כדי להשיג את מטרותיו, איסתרק היה בטוח שהוא בחיים לא היה עושה מעשה כזה ניבזי, אך לך תדבר עם רוצח...

היונה שהמלך קיבל לפני יומיים הסירו לו את כל הספקות, שמדובר במעשה של הנבל מאלקן, אמנם חשד בו מיד לאחר שקיבל מכתב תלונה מתושבי כפר אפסל חשד בדיאלידאן הבוגד אבל היונה אישרה לו את זה, הדרישה לדעת איסתרק היתה מוגזמת לחלוטין – הפסקת אש שנה וחצי, אחוזת הספר אַדְרָם ומבצר רכס האנשוג, בתמורה לכמאתיים ילדים!!! כל המלחמה תנטה לצידו של יוסף!!! ואז בכלל בטח כל הכפר יחרב... הוא קרא לדודו דיליאבר ולדוד אחיו בסטיאן מקאן שר המלחמה, והסביר את כל הצדדים שלו,

האביר דיליאבר סיים לקרוא בעצמו את האיגרת של יוסף, שדרש תמורה 'הולמת' מאד "זה מוגזם!!!" הטיח האביר דיליאבר את ידו על השולחן "אסור לנו לתת לזה להיות!!! מה דעתך בסטיאן?! אה? חוצפה!!!" אמר האביר דיליאבר, מדגיש כל משפט בדפיקה נמרצת, "זה המילה!!! בדיוק!" מבט קשוח ניתז בין הגברים,

נהמה חרישית נמלטה מבין שפתיו של שר המלחמה, האביר לבית מקאן, גם הוא כ'יריבו' זעם על יוסף, אך הוא דאג לשלוט ולרסן את עצמו, כראוי למעמדו, רק מבע פניו וידיו החופרות בשערו הסגיר את עובדת היותו נסער ביותר, המלך עיווה את פיו בתנוחה האומרת, אני מבין אותך מצויין...

בסטיאן הפליט משהו לתוך זקנו דואג לא למלמל בקול קללה בולגרית חריפה שכמותה לא שמעו ממנו לעולם, מוחו היה עסוק בלחשוב על נקמה, ותוכנית חילוץ,

התוכנית היתה מוכנה לפרטי פרטיה, הכלא התברר היה בזאהב, התוכנית היתה פשוטה, וכל החומרים הדרושים לה היו מוכנים, ומבצע החילוץ יצא לדרך, בתוספת נקמה,

הטבח המונדרי מוװרֶג' יצא ממטבחו שבמחנה זאהב שורק לעצמו בעליזות, לפתע שריקתו נקטעה, שניים מ'חיילי המחנה' קפצו עליו, הטיחו אותו בחבטה שקטה לרצפה, חסמו את פיו במטלית, והוציאו אותו דרך פירצה בחומה אל מחוץ למחנה, הם קשרו את עיניו והוציאו אותו לעבר היער, דוחפים אותו לתוך בקתה קטנה, הם הפשיטו אותו מבגדיו, ומונדרי מאותו שבט הזהה לו במבנה פרצופו, לאחר לבש אותם וצבע שערותיו התכהה על ידי מיץ פירות הוא היה נראה בדיוק כמו הטבח, צבע עורו אומנם היה מעט שונה, והוא היה יותר רחב וגבוה מטבח, אך אם לא ראית את שניהם באותו הזמן לא היית מאמין שמדובר בשניים,

אֶרְג'וּס כפילו של הטבח מורג' נכנס למטבח בזאהב מפזם מנגינה שקיטה, בכיסו מונחת אבקת הרדמה שהגבירה רנה רקחה, והוא ניגש אל הסירים, והחל לפזר מאבקה זו במרץ ובנדיבות על כל הסירים והתבשילים, כשהתבשילים בושלו לגמרי הוא כיבה את האש, עזב דרך הפירצה את המחנה, נכנס לביקתה, הניח במגירה קטנה וחייך, מאשר את זה שהצליח,

רחוק מאד מזאהב, באתיל שבניב המונדרי הקדום נקראה איטיל איסתרק ניהל משא ומתן עם הנבל מאלקן, מנסה להרוויח כמה שיותר זמן, דורש אף הוא יותר ופחות כדי לסיים רק לאחר שכל הילדים יהיו אצל הוריהם והחיילים אצלו בכלא, מכתב נוסף נשלח לבבל, מבקש להתפלל לשלום המבצע, אומנם המתפללים לא ידעו על המבצע, רק הנסיך מיכאל וראש הישיבה ידעו.

איסתרק היה שרוי במתח גדול, אם המבצע לא יצליח הוא יצטרך להכנע ליוסף בודאי, ובחלומותיו הוא ראה את היונה של יוסף שולחת לו איגרת הדורשת תמורה 'הולמת' עבור החיילים, הוא ידע שהמבצע אמור להצליח אך חשש ביותר עדיין,

באותו זמן בו איסתרק הילך בחדרו כארי בסוגר, ובבל התפללו לשלום המבצע, אכלו בזאהב ארוחת צהריים חמה ומעוררת תאבון, הכלים היו חדשים ויפים והאוכל היה משובח, יוסף היה מוכן לעשות הכל בשביל שהחיילים יסכימו לשמור על הילדים בלי לרטון ולספר לאיש, החיילים דיברו בלהט מה המלך איסתרק יעשה בשביל לשחרר את הילדים,

הילדים לא קיבלו ארוחת צהריים, הם קיבלו ארוחה חלבית בבוקר ובשרית בערב וזהו, גם כן אף חייל לא שמר על הילדים, הם היו כלואים בבניין קטן, שהיה קרוב למגורי החיילים, והוא היה נעול כל הזמן, והוא היה ללא חלונות ולכן לא היה צורך בעוד שמירה,

אברהם הרגיש בעייפות שלפתה אותו והשתלטה עליו, גם רָפוּא כמעט נרדם, אברהם הביט ברפוא שהניח את ראשו בעייפות על צלחתו שזזה, ומזיזה יחד איתה, את קנקן השתיה, שנפל והתנפץ על אברהם, הוא ניגש בעייפות אל ארון התרופות, ולקח תחבושת, והחל לסובב סביב פרק ידו הפגוע, אבל ב'זכות' עייפותו הרבה הוא הסתבך בתחבושת, ובכל ארון התרופות,

באותו זמן שאברהם נאבק בחתבושות ובשלל התרופות פרצו חייליו של המלך איסתרק לעבר אולם האוכל, נשקם היה שלוף בידיהם למקרה שלא כולם נרדמו, אברהם ניסה לגשש אחר חרבו אך הסתבך רק יותר עם בגדיו וכל התחבושות, הוא הסכים עם גורלו בהשלמה והניח את ראשו על מף התרופות נרדם עוד מספיק לראות שלושה מהחיילים מתקרבים אליו,

החייל הקווארי גָארָץ אף הוא נאבק בעייפותו ולא הסכים כלל להרדם, חייל אחד המם אותו בגולת האיזון שבסוף חרבו, והחייל הקווארי-דיאלידאני התעלף, מפקד הקבוצה הביט בו בבוז וקבע "הוא כבר עבר את זה פעם..."

כמה חיילים פרצו את המנעול משחררים את הילדים, מובילים אותם אל מחוץ למחנה, דרך השער הפתוח...

הילדים היו מאושרים, המלך איסתרק דאג להם כמו שאמר להם בצחוק אחד החיילים הדיאלידאניים שעבר לידם,

עוד באותו לילה שמונה עגלות כבר חצו את הגבול, ולמחרת בבוקר היו כבר בדרך הראשית המובילה לאתיל,

יוסף זעם, אכן, כמו שכתב לו איסתרק קטינא – כל מעשיו ננקמו, בהתחלה הוא תמה, אך אחר כחצישעה כשיועץ האסטרטגיות הגיע הוא קלט מה הכוונה, וכששלח לראות מה קורה בזאהב נדהם לגלות שהמחנה שומם, ואין חיילים, ואין ילדים,

המכתב הבא שיוסף קיבל הציע לו את השבויים חזרה בתמורה לכמה מחוזות ומבצר הבאטראגן יוסף כבר ידע מה הוא יכתוב.

כשהמלך איסתרק קיבל את התשובה הוא נדהם במכתב היה כתוב כך: 'חיילי חשובים לי כחייליך -  כקליפת השום!!! כוזר החדשה בין אם אתה מאמין בכך ובין אם לא תנצח!!! תחי כוזר האמיתית – החדשה!!! המלך יוסף הרביעי, מלך כוזר האמיתי!!!' לאחר מכן הייתה חתימת שעווה תכולה, וכשאיסתרק הביט בה הוא יכל לראות את סימן הדפיקה החזקה על הקלף.

נו???




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/11/2018 20:18 לינק ישיר 

אוואו! קודם כל, יש לך דמיון ממש מפותח! יש קצת חוסר התאמה בזמנים- לפי הכתיבה נשמע שזה קרה בכמה ימים ספורים ובאותו זמן רק לשלוח שליח לקח שבוע


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/11/2018 20:29 לינק ישיר 

חוץ מזה איך בדיוק בלוחמיו של ידרת יש אברהם? ולמה בסטיאן מקאן ודיליאבר יריבים?


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/11/2018 01:25 לינק ישיר 

חוץ מזה הקטע מאוד יפה והכתיבה מאוד מעניינת, שילוב של כתיבה ספרותית גבוהה עם דיבור יומיומי מודרני כמו ההתגברות של בסטיאן "להוציא איזו קללה בולגרית שכנעה לא שמעו ממנו לעולם."
חוץ מזה מעניין אותי איך זה שלהכנס כחיילים של ידרת הם הצליחו וכדי להכניס את הסם הרדמה היה צריך לחטוף את הטבח?


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/12/2018 17:57 לינק ישיר 

ידרת קיבל לוחמים מיוסף, הם יריבים כי אפשהוא ככה כתוב באחד הספרים, והחיילים פשוט לא הסתובבו במטבח, ולכן כשהם נכנסו לא הכירו אותם, הטבח סתם החלפתי... יכלו רק לשבות אותו...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/12/2018 18:57 לינק ישיר 

בעצם תיקנתי כמה טעויות:


החיילים פסעו בשקט לעבר הכפר אפסל. השעה היתה שעת לילה חשוכה, והאזור היה מכוסה ערפל כבד. מפקדם ידרת-הי בנו של המנהיג קאת-הי כבר פיקד עליהם בכמה מבצעים, כדי לנקום במלך איסתרק. הֶלָה אישתו ודודתו רנה, כל מפלה שהוא הנחיל למלך איסתרק מילאה אותו תחושת ניצחון מתוקה, ומענגת, שמחה על מפלת אויבו. היום ה'אהוב' על יוסף, היום בו איסתרק חזר למלוך על העם, היווה הן בשביל הוד מלכותו יוסף והן בשבילו – ידרת, יום נקמה. לאחר שאביו מת, יותר נכון התאבד, מכשף המאהל כישף אותו בחותמתו של אביו, וידרת-הי נאלץ חרף רצונו המפורש, ללכת לנקום את כבוד אביו, אכן כעסו היה אף הוא מופנה אל המלך ואל קרוביו, אך רצונו היה למלוך על בני עמו הקווארים, ולא לצאת לנקום. כעת ידרת היה עם קבוצת לוחמים קשוחה, שאומנה על ידו במשך פרק זמן ממושך, אל עבר הכפר אפסל. המטרה לדעת ידרת הייתה מגוחכת - האכזריות הקווארית שזרמה בדמו, ודמו הרותח לנקמה, ציפו ליותר, להרבה יותר...

המובחרים שבחייליו, שניתנו לו על ידי המלך הבוגד יוסף, יצאו יחד איתו כעת בשעת לילה מאוחרת, הם היו ברחובה המרכזי של הכפר, לאחר מסע מהמחנה שהיה קרוב ביותר לכפר, חודרים בשקט לבתים שבכפר הגבול השקט,

כאדראש, חייל הוסטרס רגיל בצבא יוסף, הרגיש מתח עז, הוא חמק בזריזות חתולית לתוך הבית הראשון לעבר חדר הילדים המרווח, נוטל בעדינות את הילדים ממטותיהם ומובילם בחשאי אל פתח הבית וממשיך משם לעבר כרכרה גדולה שחיכתה בכיכר, מניח אותם שם, והולך לבית הבא,

אנשי הכפר אפסל היו נאמנים למלך יוסף, אך לאחר מסע ההסברה של מיכאל ורנה דודתו הם קרעו את עצמם משלטונו של יוסף, וכולם כולל מחנה הנוער שיוסף הקים הניפו את דגלו של המלך איסתרק. יוסף נשבע לנקמה, וכעת היא הגיעה. ידרת-הי נבחר בשל מומחיותו, ורצונו העז לנקום, רצון שלא יאפשר לו לסגת, אף לא במחיר מוות בטוח וזה עוד חוץ ממה שידרת קווארי אכזרי שירש את מידותיו ה'טובות' מאביו ומאימו, והוא לא יהסס לעשות משהו כדי למנוע איום על מעשיו. החיילים הכוזריים שהיו בפיקודו למדו אף הם להתנהג כך, כמו קווארים אמיתיים, וליוסף ודאי לא היה איכפת מזה, להיפך, רק שלא רצה שהעם ידע על זה, כי אז ימרוד בו...

מחצית הכפר כבר 'כוסה' כאשר אחד הילדים התעורר וראה את עצמו אחוד בידי זר, והחל לבכות. אימו שנזעקה למקום וראתה את הנעשה בבָּנֶיהָ החלה זועקת ללא שליטה, וקולה שהיה חזק ביותר, והפחד והטירוף שחיזקו אותו יותר העיר והזעיק את כל הסביבה. הגברים במהירות רצו לעבר בניין נציבות ביטחון הפנים, מעירים בקולותיהם את הסביבה, הנשים לעומת זאת כאשר ראו את הנעשה החלו אף הם גם הם לצרוח בהיסטריה ללא שליטה, כמו שכנתן...

ידרת-הי אך רשם להלקות את החייל על רשלנותו הפושעת...

'נגלה' שלמה כבר נסעה, וכעבור כחמש דקות הופיעו אנשי הנציבות שעד כה התעוררו ובאו לבדוק מה העניין, אך ידרת-הי התחמק מלענות על כל השאלות הקשורות לילדים, והוא עד מהרה משך את החיילים של נציבות הביטחון בלשונו להאמין לגירסתו שהוא חף מפשע.

העברה המשיכה בלא הצלחה מרובה, אפילו חייל אחד נתפס. אבל כעת ידרת-הי כבר היה רחוק, יחד עם חיליו גמע את המהירות בקלות וכאשר האיר השחר, הם הגיעו לעבר חורבות העיר זָאָהַב שהפכה למחנה צבאי, מאחר והייתה המקום הפנוי היחיד הקרוב ביותר לגבול.

המלך איסתרק נאנח בזעם, כעת יוסף החליט לחטוף את ילדי הכפר אפסל המסכנים, כדי להשיג את מטרותיו. איסתרק היה בטוח שהוא בכל חייו לא עשה ולא היה עושה מעשה כזה ניבזי בשביל כאלו מטרות, אך לך תדבר עם רוצח...

היונה שהמלך קיבל לפני יומיים הסירו לו את כל הספקות, שמדובר במעשה של הנבל מאלקן, אמנם חשד בו מיד לאחר שקיבל מכתב תלונה מתושבי כפר אפסל חשד בדיאלידאן הבוגד, אבל היונה אישרה לו את זהות האדם.

הדרישה לדעת איסתרק היתה מוגזמת לחלוטין – הפסקת אש שנה וחצי, אחוזת הספר אַדְרָם ומבצר רכס האנשוג, בתמורה לכמאתיים ילדים!!! כל המלחמה תנטה לצידו של יוסף!!! ואז בכלל בטח כל הכפר יחרב... הוא קרא לדודו דיליאבר ולדוד אֶחָיו בסטיאן מקאן שר המלחמה, והסביר את כל הצדדים שלו,

האביר דיליאבר סיים לקרוא בעצמו את האיגרת של יוסף, שדרש תמורה 'הולמת' מאד "זה מוגזם!!!" הטיח האביר דיליאבר את ידו על השולחן "אסור לנו לתת לזה להיות!!! מה דעתך בסטיאן?! אה? חוצפה!!!" אמר האביר דיליאבר, מדגיש כל משפט בדפיקה נמרצת, "זה המילה!!! בדיוק!" מבט קשוח ניתז בין הגברים,

נהמה חרישית נמלטה מבין שפתיו של שר המלחמה, האביר לבית מקאן, גם הוא כאביר דיליאבר זעם על יוסף, אך הוא דאג לשלוט ולרסן את עצמו, כראוי למעמדו. רק מבע פניו וידיו החופרות בשערו הסגיר את עובדת היותו נסער ביותר, המלך עיווה את פיו בתנוחה האומרת, אני מבין אותך מצויין...

בסטיאן הפליט משהו לתוך זקנו דואג לא למלמל בקול קללה בולגרית חריפה שכמותה לא שמעו ממנו עמיתיו וחבריו לעולם, מוחו היה עסוק בלחשוב על נקמה, ותוכנית חילוץ.

התוכנית היתה מוכנה לפרטי פרטיה, הכלא התברר, היה בזאהב, התוכנית היתה פשוטה, וכל החומרים הדרושים לה היו מוכנים, ומבצע החילוץ יצא לדרך, בתוספת נקמה.

איסתרק ידע שהדרך תיקח לחייליו הרבה זמן ולכן התחיל למשוך את הזמן.

שבועיים לאחר החטיפה, הטבח המונדרי מורֶג' יצא ממטבחו שבמחנה זאהב שורק לעצמו בעליזות, לפתע שריקתו נקטעה, שניים מ'חיילי המחנה' קפצו עליו, הטיחו אותו בחבטה שקטה לרצפה, חסמו את פיו במטלית, והוציאו אותו דרך פירצה בחומה אל מחוץ למחנה, הם קשרו את עיניו והוציאו אותו לעבר היער, דוחפים אותו לתוך בקתה קטנה.

בינתיים 'חייל' נוסף נכנס למטבח בזאהב מפזם מנגינה שקיטה, בכיסו מונחת אבקת הרדמה שהגבירה רנה רקחה, והוא ניגש אל הסירים. הוא החל לפזר מאבקה זו במרץ ובנדיבות על כל הסירים והתבשילים, כשהתבשילים בושלו לגמרי הוא כיבה את האש, עזב דרך הפירצה את המחנה, נכנס לביקתה, הניח במגירה קטנה וחייך, מאשר את זה שהצליח,

רחוק מאד מזאהב, באתיל שבניב המונדרי הקדום נקראה איטיל איסתרק ניהל משא ומתן עם הנבל מאלקן, מנסה להרוויח כמה שיותר זמן, דורש אף הוא יותר ופחות כדי לסיים רק לאחר שכל הילדים יהיו אצל הוריהם והחיילים אצלו בכלא, מכתב נוסף נשלח לבבל, מבקש להתפלל לשלום המבצע, אומנם המתפללים לא ידעו על המבצע, רק הנסיך מיכאל וראש הישיבה ידעו אך להתפלל להצלחת המבצע כולם התפללו.

איסתרק היה שרוי במתח גדול, אם המבצע לא יצליח הוא יצטרך להכנע ליוסף בודאי, ובחלומותיו הוא ראה את היונה של יוסף שולחת לו איגרת הדורשת תמורה 'הולמת' עבור החיילים, הוא ידע שהמבצע אמור להצליח אך חשש ביותר עדיין,

באותו זמן בו איסתרק הילך בחדרו כארי בסוגר, ובבל התפללו לשלום המבצע, אכלו בזאהב ארוחת צהריים חמה ומעוררת תאבון, הכלים היו חדשים ויפים והאוכל היה משובח, יוסף היה מוכן לעשות הכל בשביל שהחיילים יסכימו לשמור על הילדים בלי לרטון ולספר לאיש, החיילים דיברו בלהט מה המלך איסתרק יעשה בשביל לשחרר את הילדים,

הילדים לא קיבלו ארוחת צהריים, הם קיבלו ארוחה חלבית בבוקר ובשרית בערב וזהו, גם כן אף חייל לא שמר על הילדים, הם היו כלואים בבניין קטן, שהיה קרוב למגורי החיילים, והוא היה נעול כל הזמן, והוא היה ללא חלונות ולכן לא היה צורך בעוד שמירה,

אברהם הרגיש בעייפות שלפתה אותו והשתלטה עליו, גם רָפוּא כמעט נרדם, אברהם הביט ברפוא שהניח את ראשו בעייפות על צלחתו שזזה, ומזיזה יחד איתה, את קנקן השתיה, שנפל והתנפץ על אברהם פוצע אותו בשברי זכוכיות חדות, הוא ניגש בעייפות אל ארון התרופות, ולקח תחבושת, והחל לסובב סביב פרק ידו הפגוע, אבל ב'זכות' עייפותו הרבה הוא הסתבך בתחבושת, ובכל ארון התרופות,

באותו זמן שאברהם נאבק בחתבושות ובשלל התרופות פרצו חייליו של המלך איסתרק לעבר אולם האוכל, נשקם היה שלוף בידיהם למקרה שלא כולם נרדמו, אברהם ניסה לגשש אחר חרבו אך הסתבך רק יותר עם בגדיו וכל התחבושות, הוא הסכים עם גורלו בהשלמה והניח את ראשו על מף התרופות נרדם עוד מספיק לראות שלושה מהחיילים מתקרבים אליו,

החייל הקווארי גָארָץ אף הוא נאבק בעייפותו ולא הסכים כלל להרדם, חייל אחד המם אותו בגולת האיזון שבסוף חרבו, והחייל הקווארי-דיאלידאני התעלף, מפקד הקבוצה הביט בו בבוז וקבע "הוא כבר עבר את זה פעם..."

כמה חיילים פרצו את המנעול משחררים את הילדים, מובילים אותם אל מחוץ למחנה, דרך השער הפתוח...

הילדים היו מאושרים, המלך איסתרק דאג להם כמו שאמר להם בצחוק אחד החיילים הדיאלידאניים שעבר לידם,

עוד באותו לילה שמונה עגלות כבר חצו את הגבול, ולאחר כחודש בבוקר היו כבר בדרך הראשית המובילה לארמון שבאתיל,

יוסף זעם, אכן, כמו שכתב לו איסתרק קטינא – כל מעשיו ננקמו. בהתחלה הוא תמה, אך אחר כחצי שעה כשיועץ האסטרטגיות הגיע הוא קלט מה הכוונה, ושלח לראות מה קורה בזאהב. כארבעה יממות לאחר מכן נדהם לגלות שהמחנה שומם - אין חיילים, ואין ילדים.

המכתב הבא שיוסף קיבל הציע לו את השבויים חזרה בתמורה לכמה מחוזות ומבצר הבאטראגן יוסף כבר ידע מה הוא יכתוב.

כשהמלך איסתרק קיבל את התשובה הוא נדהם במכתב היה כתוב כך'חיילי חשובים לי כחייליך -  כקליפת השום!!! כוזר החדשה בין אם אתה מאמין בכך ובין אם לא תנצח!!! תחי כוזר האמיתית – החדשה!!! המלך יוסף הרביעי, מלך כוזר האמיתי!!!' לאחר מכן הייתה חתימת שעווה תכולה, וכשאיסתרק הביט בה הוא יכל לראות את סימן הדפיקה החזקה על הקלף.

עכשיו זה בסדר??.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ממלכה במבחן > חטיפת ילדי כפר אפסל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר