בית פורומים עצור כאן חושבים

המקור הראשון למחיצה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/7/2004 21:52 לינק ישיר 
המקור הראשון למחיצה


באחד האשכולות שדן במחיצה שבבית הכנסת, כתב אחד ממשתתפי הפורום:

''המקור הראשוני (למחיצה בבית כנסת) הוא *ודאי* מהמסופר במסכת סוכה (נא, א) על התיקון הגדול שהיו מתקנים בעזרת נשים לקראת שמחת בית השואיבה".

ויש לי לשאול: אם נכונים הדברים, שיציע עזרת הנשים הוא בדוגמת הגזוזטרא, שהיתה בבית המקדש, ושעליה עמדו הנשים, בעת עת שמחת בית השואבה, לצפות ב"חסידים ואנשי מעשה שהיו מרקדים לפניהם", מדוע בעת ה"הקפות" בשמחת תורה, לא מקפידים שהוילון בעזרת הנשים יהיה "סגור", ואף יוצאים לרחובה של עיר עם ספרי התורה לריקודים.

ואף שהרב עובדיה יוסף, כותב בסוף תשובה (שו"ת יביע אומר חלק ז - או"ח סימן נו), בענין הוצאת ס"ת לרחוב, בעת ההקפות "השניות": "ויש להזהיר ביתר שאת וביתר עוז על הצניעות וההפרדה בין האנשים לנשים, וכמו שהזהירו חז"ל (בסוכה נב, א) בשמחת בית השואבה".

גם הוא לא כתב שיש צורך במחיצה.

האם מפני שבשמחת תורה רוקדים לא *רק* חסידים ואנשי מעשה?

===

*המקור הראשון למחיצה*

ייתכן שהמקור הראשוני (למחיצה בבית כנסת) אינו *ודאי* בתיקון הגדול שהיו מתקנים בעזרת נשים לקראת שמחת בית השואיבה, גם ה"אולי" מוטל בספק.

דבר אחד, שאינו מוטל בספק הוא, שבית הכנסת אינו בית המקדש, ואף אם הוא "מקדש מעט", אין דיניו כדין בית המקדש, ואף אם נדמה את בית הכנסת לבית המקדש, לא נוכל לדמות את המחיצה, מאחר וה*מחיצה* בבית המקדש, לא היתה מדיני בנין בית המקדש, אלא היתה פתרון לבעיה שהיתה במקדש, עלינו לבחון תחילה מה היתה הבעיה במקדש, ואם היא קיימת בבתי הכנסיות.

בעזרת הנשים שבמקדש, היו שתי פעילויות שהיו פתוחות ל"גברים ונשים", האחת שמחת בית השואבה, שבה הפרידו בין הגברים והנשים ע"י העמדת הנשים על גבי יציע, והשניה קריאת פרשת המלך במוצאי שביעית, אשר בה עמדו הנשים ב"אותו גובה".

===

*קריאת פרשת המלך ב"הקהל"*.

הלכות קריאת פרשת המלך, מובאות ברמב"ם הלכות חגיגה פרק ג:

הלכה א:

"מצות עשה להקהיל כל ישראל *אנשים ונשים* וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת, שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו'".

הלכה ד:

"כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, *ומביאין* בימה גדולה ושל עץ היתה, ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים, והמלך עולה ויושב עליה, כדי שישמעו קריאתו, וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו ...".

ומה אני מוצא בדברי הרמב"ם? שמביאין בימה גדולה של עץ ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים, באותו המקום שבו היתה שמחת בית השואבה, ומקהילים את ה"עם *האנשים והנשים* והטף וגרך אשר בשעריך וגו, וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו, וקוראין עליה את התורה.

בקריאת התורה ב"הקהל", שהיא דומה לקריאת התורה שבבית הכנסת, לא היתה גזוזטרא שהפרידה בין הגברים לנשים,(ראו שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן לט, ד"ה אבל א"א לומר ודבריו תמוהים, מנ"ל), ואילו בשמחת בית השואבה, הדומה להקפות של שמחת תורה, היתה גזוזטרא.

ואם תאמרו שהרמב"ם לא דייק בלשונו, ו"שכח" להזכיר בקריאת ה"הקהל" את הגזוזטרא, אציין להשגת הראב"ד על דברי הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק ו הלכה י): ''אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אע"פ שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ, אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש של אבן היו לא של עץ" ועליהם השיג הראב"ד א"א: "לשכת העץ בית היתה, בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה, וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואבה לשעתה היתה".

גם הוא שכח את הגזוזטרא "בשעת הקהל"?

ואף שמיד לאחר קריאת המלך היו צריכים לבנות את הגזוזטרא, ("אימתי היו קורין? במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות" = "במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול"), לא בנו את הגזוזטרא לפני קריאת המלך, ובנו אותה רק לשמחת בית השואבה, אף שבשניהם היו "אנשים ונשים",

המעיין בסיפור בניית הגזוזטרא יראה, שהיא באה לפתור ''בעיה", שהנסיונות הקודמים לפתור אותה נכשלו, ופתרו אותה רק ע"י העמדת הנשים במפלס גבוה יותר,(על גבי גזוזטרא), כפי ששנינו במסכת סוכה (דף נא עמוד ב (ובמקבילות:

"תנו רבנן: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול... תנו רבנן:

(נסיון ראשון) = "בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש".

(נסיון שני) = ''התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש"

(נסיון שלישי)= ''התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה...(גירסת הילקוט שמעוני, דברי הימים א רמז תתרפ: "תניא בראשונה היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש", התקינו שיהיו אנשים מלמעלה ונשים מלמטה"), והיינו, שהחסידים, והאנשים היו למעלה, והנשים היו למטה), ואולי הוא ט"ס).

"אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין *בשמחה* ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה".

שני הנסיונות הקודמים נכשלו, מפני שהפרדת המינים היתה "באותו גובה", הפרדה שלא פתרה את בעיית "קלות הראש", ואילו היתה הפרדה זו פותרת את הבעייה, לא היו בונים את הגזוזטרא, ולא היו "מחפשים פסוקים"(אמר רב: קרא אשכחו ודרוש), כדי להצדיק את המעשה.

פירושו של דבר: המחיצה באה לפתור בעיה "זמנית", שהיתה בבית המקדש רק בעת שמחת בית השואבה.

הראיה: גם בקריאת פרשת המלך, היתה ''תערובת המינים", ושם לא היו צריכים לחפש פתרונות.

אם דבר אינו מקולקל לא צריך לתקן אותו.

===

*המחיצה דוקא בעת ריקודים*

לדברי הכותב בפורום:

"הסיבה שעשו את המחיצה דוקא בעת ריקודים, ושמדייקים כל כך בשמחת נישואין בעת הריקודים דוקא (לא ראיתי שיעשו מחיצה בעת החופה), כי הריקודים דורשים הרחקה מיוחדת. ואין צריך לחפש הרבה כדי למצוא את ההסבר, רק ניגש למקום של ריקודי עם חילוני, נראה מיד שבדרך כלל הבחור בוחר לו בחורה לרקוד יחד, והסיבה מובנת. ומכאן הסיבה להרחקה מיוחדת בזה, באופן שלא יראו זה את זה בעת הריקודים".

לאשר כתב: "לא ראיתי שיעשו מחיצה בעת החופה".

הכתב סופר (שו"ת אבהע"ז סימן מז), נתבקש "למצוא פתח חרטה על מנהג ישן להעמיד החופה לפני חצר בהכ"נ, ד*באים בערבוביא יחד אנשים ונשים*, ולפמ"ש הב"ח והב"ש (סי' סב ס"ק יא), שבחדר שיש בו אנשים ונשים יחד בחדר א', לא נכון לברך שהשמחה במעונו, ולדברי הב"ח איה כבוד ה' במקום תגבורת היצר ולכן טוב בבית הכנסת שלא יבואו רק השושבינן".

וע"כ הוא השיב: "אומר אני, לא יבקש ולא יבדוק במומים במקום גדולי עולם, מוסדי הדור, ופוק חזי מה עמא דבר, ולא פקפק אדם ע"ז. ובאמת אינו מן המדומה כי הב"ח דבר דבריו כשהם יחד באים בערבוביא באין משגיח, צופה ומביט, והוא אחרי אכלו ושתו כדי שבעם ומתוך שמחה וחדוה יש תגבורת היצר. וכ"ז לא שייך בשעת החופה".

האם זה שייך בבית הכנסת?

ייתכן,ש גם לא הריקודים עצמם, אף אם הם ריקודי צעירות, הם הדורשים הרחקה מיוחדת, שהרי ימי ריקודי הצעירות בירושלים, היו ימים טובים לישראל שלא היו כמותם, ולא מצאנו שהיו בהם מחיצות.

שנינו במסכת תענית (דף כו עמוד ב): "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה".

האם הן אמרו "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך", לבחור שמאחורי המחיצה? או שהן בכלל לא אמר דבר, (שהרי אם "מרקדין" פירושו "אומרים" (רש"י כתובות דף טז עמוד ב), אז "היו אומרות" פירושו "היו מרקדות").

הבעיה היא האווירה ולא הריקוד.

===

"קלות הראש" שהיתה בשמחת בית השואבה*

אחת ההגדרות במלון אבן שושן ל"קלות ראש" היא: "חוסר רצינות, מיעוט תשומת לב, זלזול", ואכן כך הוא ברש"י ברכות דף לא עמוד א, המפרש את דברי הגמרא: "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש": "שיחה - ליצנות. מתוך קלות ראש - חילוף של כובד ראש, מתוך זחות לב ועתק".

וא"כ יש לשאול, במה התבטאו "חוסר הרצינות, מיעוט תשומת הלב והלזול", שהיו בשמחת בית השואבה?

ייתכן שקלות הראש, בשמחת בית השואבה, היתה רק ראשיתו של "תהליך", שהביא להתנהגות ''לא רצויה", וכפי שמצינו (כלה רבתי פרק ד הלכה כה, דרך ארץ פרק ב הלכה ה): "קלות ראש בנשים, *פתח לניאוף*".

לא צריך להיות בעל "ראש מלוכלך" כדי להבין, שכאשר אלפי אנשים גברים ונשים "שמחים", ("ושמחת בחגיך, ואין שמחה אלא בבשר, אין שמחה אלא ביין", (פסחים דף קט עמוד א), מסתובבים שעות על גבי שעות, לילה אחרי לילה, בשטח צפוף, מה אפשר לצפות מהם, שיגידו תהלים לאור אבוקות הזקנים הרוקדים?

"שמחת" הרגל גרמה לכך ש"בית דין (היו) חייבין להעמיד שוטרים *ברגלים* שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה". (רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה כא, ומשם לשולחן ערוך אורח חיים סימן תקכט סעיף ד).

אך בימים "רגילים",שלא היתה בהם* שמחה*, לא היו חייבים להעמיד שוטרים, אף שהיו שותים לשכרה, (ראו תענית דף כו עמוד ב, "כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא? (מהו בטעם שאין הכוהנים פורשים כפיהם בכל יום בתפילת מנחה?) משום שכרות!").

כנראה שאז שתו ללא ''עזרת הנשים".

===

*הקשר בין המחיצה בבית הכנסת ושמחת בית השואבה*


הראשון שהזכיר, את הקשר בין המחיצה בבית הכנסת אינו הרב משה פינשטיין (שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן לט ד"ה והנה עצם), אלא החתם סופר, שבאחת מתשובותיו (שו"ת חתם סופר חלק ה - השמטות סימן קצ), הזכיר כ"בדרך אגב", את הקשר בין מחיצת עזרת הנשים בבית הכנסת וגזוזטרת שמחת בית השואבה.

הדבר היה, כאשר השיב לעסקן ציבורי בוינה, האם מותר למקהלה מעורבת של גברים ונשים, לשיר מעזרת הנשים בבית הכנסת, לכבוד ביקורו של הקייזר שם:

והרי השאלה: "שואל כענין, היות היהודים עתידים ליום מועד שמחתינו, בבוא אדונינו החסיד קיר"ה לגבולנו לשלום, להכין הכנה דרבה בבית הכנסת הקדושה שלהם, שמה בשירי הלל ותודות לה' על כל הטוב, ולהתפלל על העתיד לחיי מלכא ובנוהי, ומיופי הידור מלאכת השיר, הוא שיבואו האנשים על הנשים, לענות במחולות ושירים, בקול מיטב נגן, ונפשם היפה בשאלתם, אם נכון לעשות כן עפ"י דת תורתינו הקדושה, לשמוע קול אשה בבה"כ, אשר שם מקובצים אנשים, והקול הולך מעזרת נשים לעזרת אנשים, היתכן לעשות כן או לא?

בפתיחת תשובתו משבח החתם סופר את הקייזר, והוא כותב:

"אך אם נעשה בזה היום, דבר המתנגד לתורתינו ח"ו, אין זה מכבודו רק חילול כבודו ח"ו, כאלו רוצה הוא בהרוס דתינו, ולרפות ידינו ממלאכת שמים, וזה הוא היפך הכוונה בשבחינו והודות לו על כל הטוב:

... והיות כן, יען נראה בעליל כי השמעת קול הנשים בין האנשים תועבה היא, וכערוה יחשב אצלינו, ע"כ לא יתכן לעשות כן ביום שוב האדון, אשר אנחנו מבקשי' אל היכלו כלו אומר כבוד, ... ועוד, מטעם שכ' בית שמואל בשם הב"ח סי' ס"ב ס"ק ל"א וז"ל: "כ' הב"ח כשאנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים שמחה במעונו, דאין שמחה כשיצר הרע שולט עכ"ל, ואם זה בזמטוטי חתן וכלה, ק"ו בן בנו של ק"ו, בבהכ"נ הקדושה, ...והטעם לזה, כי אנו מאמינים, שכל תפלה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא, שום הרהור אפי' באשתו, לא תעלה במעלות לפני הי"ת, ולא תקובל לפניו, ומפני זה אנו מפרישים הנשים מן האנשים בבה"כ בפ"ע, שלא יבאו לידי הרהור בשעת תפלה, ותהי' תפלה נדחית רחמנא לצלן, *ויצא לנו זה משמחת בית השואבה* דאמרי' מס' סוכה, שהי' מתקנין שיהי' נשים מלמעלה ואנשים מלמטה, שלא יבואו לידי קלות ראש, ואמרי' התם נ"ב ע"א דיצא להם כן מקרא (זכרי' י"ב) "וספדה הארץ משפחות לבד משפחות בית דוד לבד נשותיהם לבד" אמרו והלא דברי' ק"ו, ומה לעיל שעוסקי' בהספד ואין יצה"ר שולט בהם, אמרה תורה אנשים לבד עכשיו שעסוקי' בשמחה ויצה"ר שולט בהם, על אחת כמה וכמה, יע"ש. ומזה ראי' להנ"ל, דאפי' היכא דליכא משום איסור ערוה כגון אשתו של עצמו, מ"מ במקום תפלה והודאה או הספד כל מה דבעי לבא לרחמנא, לא יתעורר שום ענין הרהור אפי' באשתו אמרו, שהרי כתי' משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, ומ"ט לא יספדו כל איש עם אשתו יחדיו, אע"כ דגם זה אסור דגורם הרהור ובטול הכוונה, וכיון דבררנו דקול באשה ערוה, א"כ הקול המתהלך מעזרת נשים לעזרת אנשי' מעורר הרהור ובטול הכוונה בתפילה והודאה, ואנחנו מאמינים לפי דתינו, שזאת התפילה וזה השבח, לא יקובל לפני שומע תפילה...".

אלא שהמעיין בדברי החתם סופר שבתשובה זו יראה, שדבריו על הקשר בין גזוזטרת שמחת בית השואבה ועזרת הנשים שבבית הכנסת, אינם אלא לשיפורא, וכפי שהיו דבריו בענין העמדת "הבימה", שלא באמצע בית הכנסת,שהובאו במקום אחר.

===

*הסעודות המעורבות בקרקא*

החתם סופר כתב: "ועוד, מטעם שכ' בית שמואל בשם הב"ח סי' ס"ב ס"ק ל"א וז"ל: "כ' הב"ח כשאנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים שמחה במעונו, דאין שמחה כשיצר הרע שולט עכ"ל, ואם זה בזמטוטי חתן וכלה, ק"ו בן בנו של ק"ו, בבהכ"נ הקדושה"

תשובת הב"ח שאליה מתייחס החתם סופר, נדפסה בתשובות הב"ח החדשות סימן נה, (בפירושו על הטור אה"ע סימן סב (יב) בד"ה י"א, הוא כתב רק בקיצור: "לפי שסעודה זו קטנה היא, ומושיבין אנשים ונשים יחד בחדר אחד, וכתב במנהגים (מנהגי ר"א מטירנא, מנהג כל השנה, הגהות אות יד), שאין מברכים שהשמחה במעונו כשיש חשש הרהורי עבירה"), והרי היא לפניכם:

"שאלה: "בסעודת חתונה ליל ב' דהמנהג בקראקא שאין אומרים שהשמחה במעונו אי שרי לאבל לאכול באותו סעודה?"

"... ...אלא שיש לתמוה טובא על מנהג זה בקראקא שא"א שהש"ב ומברכין אשר ברא ואיפכא קאמר הש"ס בפ"ק דכתובות דאחר הנישואין דאין מברכין אשר ברא מ"מ מברך שהש"ב אפילו לא אמר מחמת הלולא ודוקא עד ל' מכאן ואילך עד יב"ח אם אמר מחמת הלולא מברך שהש"ב. ולפענד"נ ליישב דהמנהג נתפשט ע"פ ספר חסידים שכ' כ"מ שאנשים ונשים רואין זא"ז כגון בסעודת נישואין אין לברך שהש"ב לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה עכ"ד בסי' י'. (בספר חסידים שלפננו אינו בסי' י', אלא בסימנים שצג ותתש"כ, הספר נדפס פעמים רבות, בשינויים רבים, ראו ר"ר מרגליות, ב"תולדות ר"י החסיד", שבראש ספר חסידים, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' ז,), ולפי שבאותו סעודה בליל ב' אין עושין סעודה כ"א לקרובים וכולם יושבין בבית חורף וסועדין ביחד אצל חתן וכמה אנשים ונשים לפיכך א"א שהש"ב ע"פ ס"ח משא"כ בשבת בסעודה ג' דעושין סעודה גדולה ואנשים בלבד ונשים בלבד וכן בסעודה בליל שבת ובשבת שחרית אין סועדין לשם בקראקא כי אם בחורים ובתולות אין בו הרהורי עבירה אלא דוקא כשסועדין נשים בעולות בעל בליל ב' לפיכך א"א שהש"ב אע"פ שעדיין לא נגמרו הנישואין שאומר אשר ברא והסעודה מקרי סעודת שמחה והלכך אסור לאבל לאכול באותו סעודה והוא דבר פשוט לענ"ד שלא אמר הרוקח אלא דוקא ביום ב' שהוא לאחר הנשואין בסעודה דדגים דאין אומרים אשר ברא ולא שהשמחה במעונו כמבואר בלשונו אבל בסעודה דלפניו בליל ב' דאומר אשר ברא פשיטא דהוה נשואין ממש ומקריא סעודת שמחה ואבל אסור בה. הנלענ"ד כתבתי וחתמתי שמי בחודש כסליו שפ"ז לפ"ק".

הרי הב"ח הבין את דברי הספר חסידים, שאין אומרים "שהשמחה במעונו רק אם יש ב*תערובת* נשים נשואות. אך אם התערובת היא של (בחורים ו)בתולות שאין בו הרהור *עבירה*, מאחר ואינן ''ערוות". (ראו רמב"ם פירוש המשניות - סנהדרין פרק ז משנה ד, "ואשה הפנויה מותר לאותם שאינה לו ערוה ליהנות בהסתכלן ביופיה, ואין בזה איסור אלא על דרך צניעות והפרישות, והוא מן הדברים המותרים כדי שלא יגע באיסור, כי החסידים מרחיקין דברים כאילו ואע"פ שהן מותרים"), יש לומר "שהשמחה במעונו".

האם לדעת החתם סופר, בבית כנסת שמתפללים בו רק ("בחורים ו)בתולות" ואין בו הרהורי *עבירה*, לא צריך עזרת נשים ומחיצה?

וכמו שדברי הב"ח הובאו ע"י החתם סופר רק לשיפורא, כך הם גם דבריו על הקשר בין הגזוזטרא של שמחת בית השואבה ומחיצת בית הכנסת.

שהרי הפרדת הגברים מהנשים בשמחת בית השואבה על ידי גזוזזטרא, לא היתה מדיני *קדושת* בית המקדש, אלא כדי למנוע את *תוצאות* קלות הראש" וא"כ זו צריכה להיות גם מטרת מחיצת בית הכנסת, (ובפרט אם אנו מדמים את בית הכנסת לבית המקדש.

===

*מטרת הגזוזטרא בשמחת בית השואבה*

מפירושו של רש"י, שכתב ש" וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות - לווחין שקורין בלנ"ק כדי שיהו נשים עומדות, שם בשמחת בית השואבה ורואות", אך אינו מזכיר שהסתירו את הנשים מאחורי מחיצה, כדי שהאנשים לא יוכלו להביט בנשים. משמע, שקלות הראש נגרמה ע"י שהאנשים ונשים עמדו זה ליד זה במפלס אחד, ולכן, כאשר העמידו את הנשים במפלס גבוה יותר שהפרידם מהאנשים, נמנעה קלות הראש.

הרמב"ם, עוסק בסוגיא זו במספר מקומות, ובדבריו ישנם פירושים סותרים:

במשנה תורה (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב). הוא כתב: "ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו".

פירוש דומה הוא כתב גם בהלכות בית הבחירה (פרק ה הלכה ט): "עזרת הנשים היתה מוקפת גזוזטרא כדי שיהיו הנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן *כדי שלא יהיו מעורבבין*".

וכך הוא כתב גם בפירוש המשניות למדות, (פרק ב משנה ד): "וענין חלקה שהיתה פרוצה ואין כותל מקיף לה וכבר נתבאר בסוף סוכה שבה היתה הכניסה לשמחה בימי החג ומיראה *שמא יתערבו הנשים בין האנשים* הקיפו אותה בשקופין אטומים ועשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל לשמחת בית השואבה שם כמו שביארנו בסוף סוכה".

אך בפירושו למשניות לסוכה, (פרק ה משנה ב. וממנו למאירי), הוא כותב: "תיקון גדול, רוצה לומר גדול התועלת, והוא כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים, ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים, *כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים*".

הר"י קפאח מתרגם את דברי הרמב"ם בפירושו למשנת מדות, באופן שאינו סותר לפחרושיו האחרים: "וענין חלקה שהיתה רחבה ללא כותלים מקיפים אותה. וכבר נתבאר בסוף סוכה שבה היו מתקבצין לשמחה בימות החג, ומפני *שחששו להתערבות האנשים עם הנשים* הקיפוה עמודים ועשו עליהם מסביב תאים גבוהים שיסתכלו מהן הנשים בזמן שמתקבצין ישראל שם לשמחת בית השואבה כמו שבארנו בסוף סוכה".

תרגומו דומה לפירושו של המאירי בפירושו על מדות, (המאירי רגיל לפרש כהרמב"ם, ראו שו"ת הרדב"ז ח"ד סימן רכ"ה, והר"י פרלא ספרהמצוות לרס"ג, עשין י"ט, דף קלט ע"ד) ואף ששינה מלשון הרמב"ם, ולא הזכיר את מה שכתב הרמב"ם, ש"הקיפו אותה בשקופין אטומים/תאים", הרי גם הוא כתב: "... מפני שהיו מתכנסות בה הנשים לראות שמחת בית השואבה שהאנשים עושים בעזרה, ו*כדי שלא יתערבו נשים באנשים* הקיפוה במחיצות אלו".

===

*הריפורמים והמחיצה*

מאז ראשית הריפורמה, היתה המחיצה והישיבה הנפרדת בבית הכנסת, אחד ההבדלים הבולטים שבין בתי הכנסת האורטודוקסיים והריפורמיים, בספרות ה"הונגרית" מאותו העת: אנו מוצאים שו"תים רבים הדנים בנושא הישיבה הנפרדת בבית הכנסת:

בספר לב העברי חלק שני, נדפס פסק דין אשר עליו חתומים למעלה משבעים רבנים, בראשם המהר"מ אש והגר"ש גאנצפריד ז"ל, בסע' ה' של פסה"ד נאמר: "אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכל להסתכל אנשים בנשים, רק יעשו כנהוג בימי קדם, וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה".

המהר"ם שיק (שו"ת חאו"ח סי' ע"ז), נשאל מרב אחד על אנשים שמאיימים שאם לא יתנו להם להפיק זממם להרוס דבר המפסיק בין עזרת נשים לעזרת אנשים שלא תהא סגור לגמרי בקרשים רק בעמודים ויוכלו לראות ולהראות יפרשו עצמן מהקהל ויפתחו חנותם אף בשבת וכו'.

והשיב: "חלילה לכם להכשרים לשתוק ע"ד הפריצות שעשו החצופים ההם כי מדינא אנו מחויבים לעשות הפסק בין עזרת אנשים לעזרת נשים כמו שהי' בבית המקדש וכו' כדאיתא במס' סוכה פ' החליל ד' נ"א וכו' ועיין שם בתיו"ט, והפורצים עוברים ג"כ משום לא תעשון כן לד' אלקיכם ובהכ"נ ובית הכנסת הוא מקדש מעט ועיין בחת"ס חלק או"ח סי' כ"ח, וחייבים למחות על זאת ולהוכיחן לעוברי עבירה וכו' ואפי' אם הי' האמת כדברי הרשעים הנ"ל שעי"ז לא יפתחו החנות בשבת מכל מקום הרי קי"ל דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך היכא דפושע כמבואר במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ח כ"ט וכל שכן בנידון דידן שיאמרו מדשתקו רבנן ש"מ דניחא להו וכו'".

גם בספר שו"ת זכרון יהודה (גרינוואלד) חלק א' סי' ס"ב דן בענין המחיצה וגן הוא מביא את דברי הגמ' בסוכה והרמב"ם בפיה"מ, וכותב להרב השואל כי בודאי מחויב ביותר לעשות בדבר כהוגן יען כי דבר זה אינו נוגע רק משום שינוי מנהגן של ישראל בלבד אלא נוגע באיסור דאורייתא וכו' דמלבד האיסור של הסתכלות וכו' שהוא איסור דאורייתא וכו' עוד בו איסור דאורייתא שעובר על מקדשי תיראו שמורא מקדש מעט בכללו, ועוד יש בו איסור משום אל תסג גבול עולם כשמשנים ממנהג ישראל הקדושים מעולם שעושים המחיצה הנ"ל באופן שלא יוכלו להסתכל וכו' ".

*******************
לסיכום:

היש ביניכם היודע את המקור ל"כל תפלה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא, שום הרהור אפי' באשתו, לא תעלה במעלות לפני הי"ת, ולא תקובל לפניו, ומפני זה אנו מפרישים הנשים מן האנשים בבה"כ בפ"ע, שלא יבאו לידי הרהור בשעת תפלה, ותהי' תפלה נדחית רחמנא לצלן"?

האם גם מקורם בדברי החתם סופר?

לא התייחסתי לשאלה, אם יש או אין צורך במחיצה בבית הכנסת, אלא לשאלה אם יש קשר בין המחיצה לגזוזטרת שמחת בית השואבה.

נראה לי, שאם הקשר בין הגזוזטרא שהיתה בבית המקדש בעת שמחת בית השואבה למחיצה בבית הכנסת, הופיע לראשונה בספרות ה"הונגרית", בעת המלחמה נגד הריפורמים, קרוב לוודאי, שאין ביניהם כל קשר, של ממש, אף אם הוא הפך עם הזמן, ל*ודאי קשור* בפי הכל.

אף אם אין מקור המחיצה בשמחת בית השואבה, אין ספק שהיא גורמת שמחה, לגברים רבים ולנשים.

אם הייתי כותב לנשים *רבות*, הייתי צריל לכתוב לגברים רבנים.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/10/2010 03:09 לינק ישיר 

סליחה

בעמוד הקודם הודעתי קישור לא נכון למאמרו של הרב גורן, הקישור הנכון הוא:

http://www.zumodrive.com/share/87sNMjNmNj



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/10/2010 12:10 לינק ישיר 



http://www.srugim.co.il/9687-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%aa%d7%a3-%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%9d-%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%99%d7%a9-%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%92/?di=1



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2010 06:34 לינק ישיר 

http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1003938&forum_id=1364

תוקן על ידי נישטאיך ב- 27/10/2010 06:36:23




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2010 00:35 לינק ישיר 

בזכרוני שמדוייק מהבית יוסף בהלכות שבת (בדיני אוהל) שמחיצה בין גברים ונשים בבית הכנסת אינה חיוב מעיקר הדין. אולי מישהו יכול לאשר או לתקן.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/10/2010 09:40 לינק ישיר 

תוכן הפרקים במאמרו של הרב גורן

א. הב"ח והלבוש: הקפידו רק על ברכת "שהשמחה במעונו"

ב. מסוגיית סוכה משמע שיש להקפיד בכל אסיפה

ג. אין לחלק בין בית המקדש לשאר מקומות

ד. מסוגיית קידושין משמע שישבו מעורב

ה. הקפדה יתירה בחגים

ו. הקפדה יתירה בהתכנסות המונית

ז. בעל זכרון-יוסף סובר כלבוש

ח. ישיבת משפחות משפחות באולם אחד

_____________

העליתי את המאמר כאן:

https://www.zumodrive.com/file/263254563




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 20:08 לינק ישיר 

חחח...סליחה, משום מה פעמיים התייחסתי ל - כו   כאילו הי' וכו' , ובאמת תהיתי אם אינו טעות סופר... ישר כח!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/12/2006 20:07 לינק ישיר 

אמרי בינה,

אראל ענה לך - בכרך כ"ו.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 20:05 לינק ישיר 

התוכל להאיר עיני באיזה כרך "תחומין" נדפס מאמרו של הרב גורן בענין?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/12/2006 18:54 לינק ישיר 

צלצח,

אמנם התייחסתי לנקודה אחת בדבריך, אבל קראתי את הכל. הערתי על החלק האחד שייכת להבנתי את השאר - איני רואה מדוע יש צורך בפירושך, ומדוע אתה נדרש לומר כי ביו"כ לא חוללו בשדות. ברור שזה נראה מוזר, אבל האם זו סיבה מספקת להבין אחרת? למה שלא נתמודד עם המוזרות וננסה להבין מה ההגיון שיש בה?


_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 18:48 לינק ישיר 

בסדר
אני מקוה שבכך מיצינו את הנושא,  הטפל מבחינתי והעיקרי מבחינתך. לא אשיב יותר בענין.

וכעת ניתן אולי לקוות שמישהו ישים לב שכתבתי עוד כמה דברים בענין "ט"ו באב ויום הכיפורים".

וכדאי שהמנהלים ימחקו את השיח המיותר שהתנהל בכ-8 ההודעות האחרונות.

תוקן על ידי - צלצח - 31/12/2006 18:55:12

_________________



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 18:30 לינק ישיר 

צלצח,

ברי לכל מי שמכירני, שאיני מאלה (למען האמת, גם איני מכירה כאלה, אלא שאני סומכת על דעתך המלומדה שהן אכן קיימות, לפחות במוחם הקודח של כמה גברים מפוחדים...).




תוקן על ידי אמשלום ב- 31/12/2006 18:31:05




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 18:28 לינק ישיר 

כבר מצינו: אברהם טפל לשרה בנביאות.

נ"ב, ישנן כאלה שביטול המחיצה לא תספק אותן, ולא תתקרר דעתן עד שינהיגו מחיצה גבוהה ביותר בכל בית כנסת, אלא ש"עיקרות הבית" תפלחנה  בהיכל והגברים יצטופפו, ובקושי ישמעו,  בעליית הגג הצרה שתיקרא "עזרה". 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 18:17 לינק ישיר 

מואדיב -



צלצח,

ה"עיקר" בודאי כנגד "עיקר הבית", אבל ה"טפל" מהו?






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 18:12 לינק ישיר 

ל"אולי" יש שני צדדים. לא? ועכ"פ, אני בעד מחיצה. לכה"פ בין עיקר לטפל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/12/2006 18:06 לינק ישיר 

.

אמא שלום! מה זה עלה בדעתך!

וכי הנשים הגיעו לבית המקדש בלי שטריימל?






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > המקור הראשון למחיצה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.