בית פורומים בחדרי חרדים עיתונות ותקשורת

למה נפגשו עדנה ארבל, גדעון סער, שלי יחי?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-9/7/2004 14:44 לינק ישיר 
למה נפגשו עדנה ארבל, גדעון סער, שלי יחי?

סעודת ליל שבת


למה נפגשו עדנה ארבל, גדעון סער, שלי יחימוביץ' וטומי לפיד יחד לארוחה?
ומדוע הושעה יואב יצחק מ'מעריב'?


מאת:חני לוז
9 ביולי 2004, כ' בתמוז תשס"ד


יצחק

יום רביעי, 30 ביוני המיתולוגי, היה יום סוער בתקשורת. מעבר לתמונות הסטנדרטיות של ילדים שיוצאים לחופש הגדול ובידם תעודה, היה גם הסיפור הקשה של הקסאם שקטל ילד וסב ליד גן ילדים. בו בזמן חולל עיתון 'מעריב' סערה בנושא שונה לחלוטין: תחת חץ צהוב עם המלים החביבות על כל עורך עיתון, "חשיפה", הובאה כתבתו של יואב יצחק, תחקירן בכיר וותיק של העיתון. "שר המשפטים לפיד השתתף בפגישת תדרוך נגד מזוז", נכתב מעל לכותרת, והכותרת זעקה: "הפגישה החשאית של ארבל". הידיעה עוטרה בתמונות ארבעת המשתתפים בפגישה: השופטת עדנה ארבל, שר המשפטים יוסף לפיד, יו"ר סיעת הליכוד גדעון סער, והעיתונאית שלי יחימוביץ'.

בנוסח ההתנצלות שהציע יצחק הוא הצביע על הטעות שהיתה לו בעניין מועד הפגישה, הבהיר כי בפגישה לא היה תדרוך על דבריו של היועץ המשפטי שהרי הם נאמרו לאחר מכן, אך הוסיף כי החלטתו הצפויה של מזוז היתה ידועה ברבים כבר בעת הפגישה
הארבעה, נמסר בידיעה, התכנסו בחשאי לפגישת תדרוך שבה נדונה תגובתה של ארבל להאשמות שהטיח בה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בעקבות סגירת תיק האי היווני. בעקבות פגישה זו, כתב יצחק, הופיעה יחימוביץ בערוץ 2 ביום שישי 18.6 והשמיעה טענות קשות נגד מזוז תוך שהיא מציגה את ארבל כלוחמת הגדולה בשחיתות. גדעון סער הוצג בכתבה כמי ששימש עוזרה של ארבל בפרקליטות ומקורב אליה עד היום. מהכתבה השתמע שארבל עברה על הנחיותיו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק שלא להגיב בתקשורת על האשמות מזוז נגדה.
לכתבה נלוו ניסיונות לקבל תגובות. גדעון סער העדיף שלא להגיב כלל, לפיד רק אישר כי השתתף בפגישה, תגובתה של ארבל לא ניתנה, ואילו יחימוביץ' הגיבה כי מדובר בפגישת במסגרת עבודתה העניינית והיא לא תפרסם דבר לגבי תוכנה.
לאחר פרסומה של הידיעה תקף אותה השר לפיד, כינה אותה "שקרית" וציין שתי עובדות: הפגישה נערכה לפני פרסום דו"ח מזוז, והיא לא היתה חשאית אלא אירוע חברתי בהשתתפות בני זוג. כך מצא עצמו עורך מעריב אמנון דנקנר עסוק בבלימת מתקפה תקשורתית של ידידו לפיד על עיתונו. גם בהופעתו כאורח כבוד באספה השנתית של 'האגודה לזכות הציבור לדעת' הוא ניהל מעל בימת הכבוד שיחות טלפון, וציין שמדובר בעניינים דחופים (דנקנר: עסקתי גם בעניין הזה וגם בעניינים שוטפים).
יצחק נקרא אל משרד העורך, ושם מסר לו דנקנר את המידע שקיבל במשך היום. יצחק הסכים לפרסם הודעת תיקון, שבה יובהר שהפגישה התקיימה ארבעה ימים לפני פרסום החלטת מזוז. בנוסח שהציע יצחק הוא ציין את הטעות שהיתה לו בעניין מועד הפגישה, והביע בפני משתתפי הפגישה התנצלות על טעות זו. הוא הבהיר כי בפגישה לא היה תדרוך על דבריו של היועץ המשפטי שהרי הם נאמרו לאחר מכן, אך הוסיף כי החלטתו הצפויה של מזוז היתה ידועה ברבים כבר בעת הפגישה.
דנקנר קיבל את הנוסח לעיון, ולדברי יצחק אישר אותו עקרונית. בסופו של דבר פורסם נוסח אחר, התנצלות גורפת, בולטת, במיקום ובגודל דומים לידיעה המקורית שפורסמה יום קודם לכן. נדיר מאוד שעיתון מקדיש לְהתנצלות שטח, מיקום ובולטות דומים לאלו שהוקצו לידיעה שההתנצלות מתייחסת אליה.
"הידיעה שפורסמה אתמול במעריב... היתה לא נכונה בחלקיה העיקריים", נאמר. "בבדיקה שערכנו אתמול התברר כי פרטים מרכזיים בידיעה, שנתנו לה את משמעותה, היו לא נכונים ולא בדוקים". הפגישה, נכתב, לא היתה תדרוך אלא אירוע חברתי; לא שוחחו בה על פרשת האי; והיא התקיימה לפני פרסום דו"ח מזוז. "מכאן נובע כי לא היתה יכולת לתדרך את יחימוביץ' אודות הדו"ח הזה, או אודות ההערות של היועץ מזוז כלפי דו"ח ארבל, פשוט משום שהדברים הללו היו בעת קיום הפגישה חבויים בעתיד".
ההמשך מוקדש להגנה על שמו הטוב של 'מעריב' ועל מאבקו בעניין עדנה ארבל והפרקליטות: "עורך מעריב, אמנון דנקנר, אמר בתגובה כי הוא מבין את כעסו של כל מי שנפגע מידיעה לא נכונה, וכי מעריב עשה ככל יכולתו כדי לבדוק את הטענות נגד הידיעה ואינו נרתע מלפרסם תיקון. דנקנר הוסיף כי עם זאת, קשה היה להשתחרר מהרושם כי לפיד הגזים לא מעט, והשתמש במקרה הזה כדי לערער את אמינות הכתיבה במעריב בעניין עדנה ארבל. בסוגייה זו מעריב מתח תכופות ביקורת מוצדקת על מעורבותו של לפיד ועל מחדליו. דנקנר אמר כי הטיפול המהיר והיסודי לתיקון הידיעה הלא נכונה של יואב יצחק רק מדגיש את תחושת מעריב, כי הידיעות הקודמות שפרסם העיתון בפרשה זו היו אמינות ומדויקות".

"הידיעה שפורסמה אתמול במעריב... היתה לא נכונה בחלקיה העיקריים", נאמר בהתנצלות שהופיעה. "בבדיקה שערכנו אתמול התברר כי פרטים מרכזיים בידיעה, שנתנו לה את משמעותה, היו לא נכונים ולא בדוקים". הפגישה, נכתב, לא היתה תדרוך אלא אירוע חברתי

צעד חריף ונדיר
בפגישתו עם יצחק גם הודיע לו דנקנר שהחליט להשעותו מעבודתו למשך חודש. דבר ההשעיה נחשף לציבור בתוכניתו של רזי ברקאי ביום א' בגלי צה"ל, והתגלגלה הלאה לתוכניות אקטואליה רבות. השעיה מעיתון היא צעד חריף הננקט לעתים נדירות, כתגובה לרשלנות, עבירה אתית או טעות משמעותית של כתב. במקרים בעבר, של איתן רבין וגדי פרץ, נקט נגדם דנקנר צעדי הרחקה עקב התנהגות לא אתית, לא עקב פרסום שגוי. דנקנר: "היו כתבים שהרחקתי בשנתיים וחצי שאני עורך בגלל כשלים בעבודתם העיתונאית, ידיעות לא נכונות, לא מהימנות, ובגלל דברים אחרים שכרוכים בעבודה שלהם".
יואב יצחק, פרסמת עובדות לא נכונות. זה לא חמור?
"למרות הטעות שהיתה, מדובר בידיעה חשובה שנכון היה לפרסמה. בהתבסס על התגובות של המשתתפים בפגישה, העורך קרא לי ואמר שחלקים עיקריים בידיעה לא נכונים, ולכן הוא רוצה לפרסם תיקון. היו בינינו חילופי דברים. טענתי שיש דבר לא מדויק, שזה מועד הפגישה. עם זאת, טענתי כי הדבר המרכזי הוא עצם קיומה של הפגישה, ובה אני רואה את הפגם המרכזי.
"ארבעה אנשים אלו, שמייצגים אג'נדה מסוימת, נפגשים לארוחת ליל שבת והם קוראים לזה 'ארוחה חברתית'. מה שמסגיר אותם הוא המעשים שלהם לפני הפגישה ואחריה, כל אחד כפי חלקו באותה מערכת: גדעון סער בכנסת ובתקשורת שגונן על עדנה ארבל; השר לפיד, שלא עשה את עבודתו כשר המשפטים, ונהפוך הוא, פעל כדי לטייח את כל המעשים הבלתי חוקיים שייחסנו לארבל וחשפנו אותם; והגברת יחימוביץ' שגם לפני וגם אחרי גוננה על ארבל, ומתחה ביקורת נוקבת על אנשים שחשפו מעשים שלה, כולל לימור לבנת.
"שבוע לפני הפגישה יחימוביץ' מתחה ביקורת נוקבת וחד-צדדית בפרשת האי היווני, כשהיא מציגה את ארבל כאשת ברזל שנלחמת בשחיתות ואת מזוז כפקיד בכיר משפטי שהפך עצמו למשרתם של חבורות הפשע במדינה. לכן חשבתי ואני חושב גם היום שהפגישה הזו מלמדת על החברותא הזו, והיא מראה מה היחסים ביניהם ומכאן חשיבותה".
מה בעניין מועד הפגישה?
"פחות מעניין אותי מתי בדיוק היא נערכה. לא ידעתי מתי היא נערכה, ולכן לא כתבתי זאת בידיעה. העורך התקשר לברר את הנקודה הזו, ואמרתי שאינני יודע.
"אבל על אף שהיא נערכה לפני הודעתו הרשמית של מזוז, היה כבר ידוע אז שהוא סוגר את התיק. כל העיתונות התייחסה לזה, כולל טומי לפיד, שהתבטא בנושא הזה ואמר שיש לו סיבות טובות להניח שהתיק הזה ייסגר. נכון שלא ידעו שמזוז יתקוף את ארבל בצורה כזו, אך היה ידוע שיש לו ביקורת נוקבת על ארבל, והיתה התייחסות בתקשורת לגבי המוניטין של ארבל ואיך היא תוכל לתפקד לאור זאת שהתיק הכי גדול שהובילה עומד להתמוטט".
דנקנר ראה את הידיעה לפני שפורסמה?
"כן בהחלט. הוא טיפל בה. הוא היה עורך וערך את הידיעה".
דנקנר טוען כי כששאל את יצחק בעת העריכה אם הפגישה התקיימה לאחר פרסום דו"ח מזוז השיב יצחק בחיוב. "איננו יכולים לבדוק כל ידיעה שמגיעה לעיתון מהכתבים שלנו", הוא מוסיף. "אין כלים וזמן לבדוק את כל הידיעות. ככה עובדים בכל העיתונים ובכל העולם. סומכים על הכתב ומפרסמים אותה. אם כתב מכשיל את המערכת, והוא אחר כך אומר שהמערכת נושאת באחריות על זה שהכשיל אותה – זו אמירה לא ראויה שכל בר-דעת יבין את האבסורד שיש בה".
יצחק, לעומת זאת, עומד על כך שלא שאלו אותו אם הפגישה התקיימה לפני פרסום הדו"ח. "לא אמרתי מתי היא התקיימה. אני לא מסיר אחריות מכל מה שפורסם תחת חתימתי, אך אני גם לא רוצה שאחרים יתנערו מאחריות למה שהם עשו ויטילו את כל האשם עלי".

דרך ארוכה ביחד
אתה מקבל את גרסתם של משתתפי הפגישה לפיה לא דיברו על התיק היווני?
יצחק: "לא. לפי מיטב ידיעתי הם דיברו על האי היווני. אני חושב שזה צעד לא מתקבל על הדעת שדנקנר מקבל את הודעתם של הארבעה שזו רק פגישה חברתית. אי אפשר להגיד שדנקנר תמים. אני לא יכול לייחס לו תמימות כשהוא מקבל את גרסתם שזו פגישה חברתית. אני מפנה אותך לגרסה של יחימוביץ', לה אני מאמין: היא אמרה שהפגישה היא במסגרת עבודתה העיתונאית, ולא פגישה חברתית".
דנקנר: "אני באמת לא תמים, אבל אני לא מוכן לחיות בעולם שכל דבר חשוד, כל דבר הוא מזימה וכל דבר הוא פלילי ונורא. החיים לא בנויים ככה. אני בהחלט, בניגוד ליצחק, יכול לחשוב לעצמי שהארבעה יושבים ומתוך הבנה בשתיקה, מאוד תרבותית, לא נוגעים בעניינים כאלו בשיחה ומנהלים שיחה על דברים אחרים.
"אחרי שיצחק טעה בכמה עובדות מרכזיות, גם בכך שזו לא היתה פגישה חשאית, כפי שכתב, גם בכך שלא ידע שזו היתה ארוחת ליל שבת עם בני זוג, וגם בדבר העיקרי, שהוא חשב שקיומה היה אחרי פרסום דו"ח מזוז; אחרי שהוא טעה בכל אלה והם באים כולם ואומרים שלא דובר בנושא הזה – אני חייב לקבל את דבריהם. אני לא קובע מה האמת, כי אין לי דרך לדעת מהי. לא הייתי שם וגם לא יואב יצחק".
יואב יצחק, זו היתה פגישה חשאית?
"זה שהם נפגשו בערב שבת, בביתו הפרטי של חבר הכנסת, והעובדה שלא פורסם על כך מאומה, הייתי רשאי לייחס לכך סוג של פגישה חשאית. לטוב או לרע. אולי מישהו יגיד שאני מגזים, אך אי אפשר לומר שמי שקורא לפגישה הזו 'חשאית' הוא אדם לא רציני, לא בדק, עיתונאי לא רציני שכשל והכשיל".
הופתעת מעוצמת התגובה של דנקנר כלפיך?
"בהחלט. זה צעד היסטרי, מוגזם, שאין לו מקום. הידיעה היתה חשובה ונכונה בעיקרה, חוץ מנושא לוח הזמנים שעליו הסכמתי על התנצלות ותיקון".
מה היה סביר בעיניך שהוא יעשה?
"מה שסוכם בהתחלה. שנפרסם הודעת תיקון שתבהיר את עניין הלו"ז, לפי הנוסח שאני העברתי. סיכמנו שנפרסם ידיעת פולו-אפ ובידיעה הזו נביא את דבריהם של לפיד וסער ויחימוביץ', ובחלק שנוגע להודעה שלי אעמיד דברים במקומם בנושא מועד הפגישה, ואכתוב שממנה ניתן היה להבין שהמועד היה אחרי דו"ח מזוז".
אמנון דנקנר מסביר מצדו את הצעד: "זו ידיעה שאילו היא היתה נכונה היו צריכים שר משפטים ושופטת בבית משפט עליון להתפטר. אם היא לא נכונה – צריך לנקוט צעד משמעתי נגד מי שפרסם אותה בלי אישוש ובדיקה מספיקים".
יצחק, מה הלאה? הודעת שלא תחזור למעריב כל עוד דנקנר עורך.
"עשינו דרך ארוכה ביחד. ניהלנו מאבקים גדולים והיו לנו הישגים גדולים, ואני חושב שזה רק בזכות עבודה משותפת שלי עם דנקנר. לכן לא צריך לבחון את כל מערכת היחסים על בסיס הידיעה הזו. התנהגותו כלפי בנושא הזה הפתיעה אותי והכאיבה. בהחלט. סעד משפטי? היחסים שלי עם מעריב, כך אני מקווה, הם לא יחסים שצריכים להגיע למערכת המשפט.
"אני חושב שדנקנר גרם נזק לעיתון בכך שהביא למצב שעיתונאי, שמזוהה עם העיתון כמי שמוביל מהלך נגד גורמים במערכת המשפט ובקרב גורמי אכיפה אחרים, לא נמצא בעיתון. לא משנה אם הוא יוצא לחופשה או השעיה. מה שקובע הוא התוצאה. מעריב נתפס בשנים האחרונות בציבור, בצדק ובזכות, כעיתון היחיד מכל אמצעי התקשורת הכתובה שחושף את השיטה הנפסדת של פעולתם של חלק מגורמי אכיפת החוק. יש שלושה אנשים בעיתון שמזוהים עם המאבק הזה: דנקנר, בן-דרור ימיני ואני, אבל אני היחיד מבינינו שעוסק בדיווח שוטף ובתחקירים. התוצאה של הפרשה בעייתית למעריב, ועל כך צר לי".
דנקנר מתכוון להחזיר אותך לאחר שלושים יום.
"עם כל הכבוד, דנקנר לא קובע את עתידי. אני לבדי אחליט על עתידי. הודעתי מה שהודעתי, ובנסיבות האלה אני לא רואה את עצמי חוזר".
דנקנר: "לאחר חודש, אני לא רואה סיבה שהוא לא יוכל לחזור לעבודתו. אני לא תופס אותו על התבטאויותיו ברדיו, כי אין אדם נתפס בשעת צערו, אך דבריו בוודאי לא תרמו לכך שנפחית מהעונש".

בקיע בחומת הביקורת
השר יוסף לפיד עבד במעריב במשך כארבעים שנה, והגיע לעמדה בכירה בעיתון. הוא התייחס לכך בראיון ל'ערב חדש' שבו אמר לדן מרגלית, איש 'מעריב' בעצמו, שהידיעה של יצחק שקרית וכי הזהיר את דנקנר כי יצחק "יוריד את העיתון שאולה". לדנקנר וללפיד קשרים טובים. בין השאר הם חלקו במה בתוכנית 'פופוליטיקה', שהצלחתו של לפיד בה תורגמה לזירה הפוליטית בהצלחה מסחררת.
"זה לא סוד שטומי לפיד חבר קרוב של דנקנר", אומר יואב יצחק, "אבל אני לא טוען שזה המניע להשעייתי. ובטח לא העיקרי". את לפיד, לעומת זאת, הוא לא מהסס לתקוף חזיתית: "אנשים צריכים להחליט – אם היחסים בין לפיד וארבל קרובים, ברמה של ארוחות ליל שבת, איך הוא יכול להמשיך לבדוק אם החשיפות נגדה נכונות? אם יש ביניהם יחסים מיוחדים, צריך שר אחר שיטפל בכך, אלא אם לפיד גוזר על עצמו הימנעות מפגישות כאלו. אני רואה בו שר המשפטים הגרוע ביותר שהיה למדינה, לפחות בתקופה שאני מסקר. הוא מקפיד לטייח את כל הפרשות הקשורות לעדנה ארבל ולסכל כל בירור ענייני על החשדות נגדה. הוא מקפיד לצאת לתקשורת ולשקר בלי סוף".
לשקר?
"במצח נחושה".
למשל?
"כשהוא אומר שכל הדברים נגדה נבדקו ונמצאו לא נכונים. הוא לא בדק".
זו האשמה חמורה. על סמך מה אתה קובע זאת?
"אני הגשתי חלק מהתלונות. הוא לא פנה אלי לקבל מסמכים, ולא פנה לאנשים שנקבתי בשמם. הוא לא בדק את התלונות".
דנקנר: "אני חושב שלפיד היה לא בסדר, וכך כתבתי, בעניין עדנה ארבל. אני חושב שהוא לא בדק תלונות מרכזיות נגדה. הם נהגו בצורה מבישה. מה זה שייך לשאלה אם הוא יכול לשבת איתה או לא? זה הופך את הנבדק לעבריין שאסור לשבת איתו? כולם צריכים לשבת עם כולם. בכל דמוקרטיה יש חיכוך חברתי מתמיד בין אנשי פוליטיקה, כלכלה, תקשורת ומשפט, וזה בריא. החיכוך החברתי מאפשר זרימה של מידע והשקפה שהם סם החיים של החברה. נעשה משטרת מסיבות שיעברו ויחליטו מי יכול לשבת עם מי?"
השר לפיד מסר בתגובה כי "כל התלונות שהיו (על ארבל) נבדקו והוצגו לכל חברי הוועדה למינוי שופטים. לא עניינו של אף אחד עם מי מקיים השר קשרים חברתיים כולל ארוחות ערב עם בני משפחה. באופן כללי, יואב יצחק כבר מזמן לא מרגיז אלא מעייף ונמאס. הוא נכשל כישלון עיתונאי חרוץ ונענש על כך. כל ההאשמות שלו פתטיות ואינן ראויות לפרסום".
ח"כ גדעון סער, מצדו, הגיב על הפרשה ואישר שהיה עוזרה המשפטי של ארבל כפרקליטת המדינה. סער מסר כי הוא הביע את תמיכתו בהחלטת היועץ מזוז לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה, ותמך עוד קודם לכן במועמדותו של מני מזוז לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. ובקשר לפרשה במעריב – "הצעדים שננקטו על ידי מעריב בפרשה זו מדברים בעד עצמם".
שלא כבמקרים הקודמים של פיטורי משה נגבי ורון מיברג ממעריב, הפעם היתה תגובת התקשורת צוננת משהו. ניכרו אפילו סימני שמחה לאידו של יואב יצחק, שמאבקו בפרקליטות מנוגד לקו של רוב העיתונות. אז, במקרים של נגבי ומיברג המזוהים פוליטית בבירור עם השמאל, תואר דנקנר ב'הארץ' כעורך מתלהם ואימפולסיבי שמנסה להשליט במעריב אווירה ימנית ואווירת טרור. הפעם לעומת זאת, העדיף 'הארץ' להימנע מביקורת חריפה על דנקנר ולצטט התבטאויות של עורכים ממעריב נגד עבודתו של יצחק.
קשה להניח שדנקנר היה זוכה לגיבוי תקשורתי כזה שזכה לו אילו היה מבצע מהלך כזה נגד עיתונאי המצדד בעדנה ארבל. ראוי לציין לטובה עורך עיתון ועיתונאים המוכנים להודות בטעותם ולפרסם תיקון. חברה בריאה צריכה לשאוף לכך שכך תנהג העיתונות. כפי שאמר דנקנר בראיון עמו: "עיתון תמיד מועד לטעות. הוא יוצא כל יום, כמו לחם שנאפה בחיפזון, ויוצאת מצה מלאה חורים. ככה זה כשעובדים מהר. תיקונים לא פוגמים אלא מוסיפים אמינות". אולם שאלת הפרופורציה של התיקון ושל הענישה עומדת בעינה.
'האגודה לזכות הציבור לדעת', שהעניקה בעבר, במועדים שונים, את פרס ביקורת התקשורת הן ליואב יצחק והן לאמנון דנקנר, רואה את צעד ההשעיה כמוגזם. "יואב יצחק הודה בטעותו ואף ביקש לפרסם תיקון לידיעה. לאור כך, לא ראוי היה לפרסם הודעה כה חריפה וחסרת תקדים כפי שפרסם עורך מעריב, שחטאה ליואב יצחק וחטאה לעניין", מסרה האגודה. "יואב יצחק הוא עיתונאי רב זכויות בתקשורת הישראלית, הפועל לחשיפת האמת במקצועיות, ביושר ובאומץ. יש לקוות כי ייעשה הכל כדי להשיבו לכתיבה במעריב, לטובת הקוראים בפרט והציבור בכלל".
בשורה התחתונה, אומרים גורמים אחרים, מדובר במערכה המתנהלת בין שני אישים מרכזיים שהשקפותיהם בנושאי המערכת המשפטית ומערכת האכיפה קרובות ונמצאות בעמדת מיעוט. מולם עומדים ממסדים שלטוניים בעלי כוח ועוצמה, שהצליחו למצוא בקיע בחומת הביקורת עליהם וניצלו אותה עד תום.


--------------------------------------------------------------------------------



לא עזיבה ראשונה

אין זו הפעם הראשונה שיואב יצחק מורחק ממעריב. בתחילת 1989 פרסם יצחק במעריב סדרת כתבות על אודות עבירות כלכליות לכאורה שביצעו, לדבריו, אהרן דברת ועוזרו יצחק שרם, מראשי קונצרן 'כלל'. הפרסומים הובילו את הרשות לניירות ערך לפתוח בחקירה מקיפה, ובדו"ח שנכתב הומלץ להעמיד לדין את השניים, אולם הפרקליטות החליטה שלא להעמידם לדין.
בעקבות התחקירים פתחו חברות הקונצרן בחרם מודעות על 'מעריב', שכמעט מוטט את העיתון. החרם גרם להפסקת המשך התחקירים של יצחק על 'כלל', ועל פי דרישה של הבעלים החדשים של העיתון דאז, רוברט מקסוול, יצחק נאלץ להתפטר.
יצחק פרסם את פרטי הפרשה ב-1991 בספרו 'עגל הזהב'. הוא חזר למעריב בשלהי 96', בשיאה של פרשת האזנות הסתר. במקביל לעבודתו במעריב, שהופסקה עתה, הוא משמש כתב ביומון הכלכלי 'גלובס', והוא גם בעליו ועורכו של אתר החדשות 'חדשות מחלקה ראשונה' (www.nfc.co.il). באתר אפשר לקרוא את פרשנותו לפרשת הפגישה המרובעת.
chanie@makorrishon.co.il



למה נפגשו עדנה ארבל, גדעון סער, שלי יחימוביץ' וטומי לפיד יחד לארוחה?
ומדוע הושעה יואב יצחק מ'מעריב'?


מאת:חני לוז
9 ביולי 2004, כ' בתמוז תשס"ד




יום רביעי, 30 ביוני המיתולוגי, היה יום סוער בתקשורת. מעבר לתמונות הסטנדרטיות של ילדים שיוצאים לחופש הגדול ובידם תעודה, היה גם הסיפור הקשה של הקסאם שקטל ילד וסב ליד גן ילדים. בו בזמן חולל עיתון 'מעריב' סערה בנושא שונה לחלוטין: תחת חץ צהוב עם המלים החביבות על כל עורך עיתון, "חשיפה", הובאה כתבתו של יואב יצחק, תחקירן בכיר וותיק של העיתון. "שר המשפטים לפיד השתתף בפגישת תדרוך נגד מזוז", נכתב מעל לכותרת, והכותרת זעקה: "הפגישה החשאית של ארבל". הידיעה עוטרה בתמונות ארבעת המשתתפים בפגישה: השופטת עדנה ארבל, שר המשפטים יוסף לפיד, יו"ר סיעת הליכוד גדעון סער, והעיתונאית שלי יחימוביץ'.

בנוסח ההתנצלות שהציע יצחק הוא הצביע על הטעות שהיתה לו בעניין מועד הפגישה, הבהיר כי בפגישה לא היה תדרוך על דבריו של היועץ המשפטי שהרי הם נאמרו לאחר מכן, אך הוסיף כי החלטתו הצפויה של מזוז היתה ידועה ברבים כבר בעת הפגישה
הארבעה, נמסר בידיעה, התכנסו בחשאי לפגישת תדרוך שבה נדונה תגובתה של ארבל להאשמות שהטיח בה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בעקבות סגירת תיק האי היווני. בעקבות פגישה זו, כתב יצחק, הופיעה יחימוביץ בערוץ 2 ביום שישי 18.6 והשמיעה טענות קשות נגד מזוז תוך שהיא מציגה את ארבל כלוחמת הגדולה בשחיתות. גדעון סער הוצג בכתבה כמי ששימש עוזרה של ארבל בפרקליטות ומקורב אליה עד היום. מהכתבה השתמע שארבל עברה על הנחיותיו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק שלא להגיב בתקשורת על האשמות מזוז נגדה.
לכתבה נלוו ניסיונות לקבל תגובות. גדעון סער העדיף שלא להגיב כלל, לפיד רק אישר כי השתתף בפגישה, תגובתה של ארבל לא ניתנה, ואילו יחימוביץ' הגיבה כי מדובר בפגישת במסגרת עבודתה העניינית והיא לא תפרסם דבר לגבי תוכנה.
לאחר פרסומה של הידיעה תקף אותה השר לפיד, כינה אותה "שקרית" וציין שתי עובדות: הפגישה נערכה לפני פרסום דו"ח מזוז, והיא לא היתה חשאית אלא אירוע חברתי בהשתתפות בני זוג. כך מצא עצמו עורך מעריב אמנון דנקנר עסוק בבלימת מתקפה תקשורתית של ידידו לפיד על עיתונו. גם בהופעתו כאורח כבוד באספה השנתית של 'האגודה לזכות הציבור לדעת' הוא ניהל מעל בימת הכבוד שיחות טלפון, וציין שמדובר בעניינים דחופים (דנקנר: עסקתי גם בעניין הזה וגם בעניינים שוטפים).
יצחק נקרא אל משרד העורך, ושם מסר לו דנקנר את המידע שקיבל במשך היום. יצחק הסכים לפרסם הודעת תיקון, שבה יובהר שהפגישה התקיימה ארבעה ימים לפני פרסום החלטת מזוז. בנוסח שהציע יצחק הוא ציין את הטעות שהיתה לו בעניין מועד הפגישה, והביע בפני משתתפי הפגישה התנצלות על טעות זו. הוא הבהיר כי בפגישה לא היה תדרוך על דבריו של היועץ המשפטי שהרי הם נאמרו לאחר מכן, אך הוסיף כי החלטתו הצפויה של מזוז היתה ידועה ברבים כבר בעת הפגישה.
דנקנר קיבל את הנוסח לעיון, ולדברי יצחק אישר אותו עקרונית. בסופו של דבר פורסם נוסח אחר, התנצלות גורפת, בולטת, במיקום ובגודל דומים לידיעה המקורית שפורסמה יום קודם לכן. נדיר מאוד שעיתון מקדיש לְהתנצלות שטח, מיקום ובולטות דומים לאלו שהוקצו לידיעה שההתנצלות מתייחסת אליה.
"הידיעה שפורסמה אתמול במעריב... היתה לא נכונה בחלקיה העיקריים", נאמר. "בבדיקה שערכנו אתמול התברר כי פרטים מרכזיים בידיעה, שנתנו לה את משמעותה, היו לא נכונים ולא בדוקים". הפגישה, נכתב, לא היתה תדרוך אלא אירוע חברתי; לא שוחחו בה על פרשת האי; והיא התקיימה לפני פרסום דו"ח מזוז. "מכאן נובע כי לא היתה יכולת לתדרך את יחימוביץ' אודות הדו"ח הזה, או אודות ההערות של היועץ מזוז כלפי דו"ח ארבל, פשוט משום שהדברים הללו היו בעת קיום הפגישה חבויים בעתיד".
ההמשך מוקדש להגנה על שמו הטוב של 'מעריב' ועל מאבקו בעניין עדנה ארבל והפרקליטות: "עורך מעריב, אמנון דנקנר, אמר בתגובה כי הוא מבין את כעסו של כל מי שנפגע מידיעה לא נכונה, וכי מעריב עשה ככל יכולתו כדי לבדוק את הטענות נגד הידיעה ואינו נרתע מלפרסם תיקון. דנקנר הוסיף כי עם זאת, קשה היה להשתחרר מהרושם כי לפיד הגזים לא מעט, והשתמש במקרה הזה כדי לערער את אמינות הכתיבה במעריב בעניין עדנה ארבל. בסוגייה זו מעריב מתח תכופות ביקורת מוצדקת על מעורבותו של לפיד ועל מחדליו. דנקנר אמר כי הטיפול המהיר והיסודי לתיקון הידיעה הלא נכונה של יואב יצחק רק מדגיש את תחושת מעריב, כי הידיעות הקודמות שפרסם העיתון בפרשה זו היו אמינות ומדויקות".

"הידיעה שפורסמה אתמול במעריב... היתה לא נכונה בחלקיה העיקריים", נאמר בהתנצלות שהופיעה. "בבדיקה שערכנו אתמול התברר כי פרטים מרכזיים בידיעה, שנתנו לה את משמעותה, היו לא נכונים ולא בדוקים". הפגישה, נכתב, לא היתה תדרוך אלא אירוע חברתי

צעד חריף ונדיר
בפגישתו עם יצחק גם הודיע לו דנקנר שהחליט להשעותו מעבודתו למשך חודש. דבר ההשעיה נחשף לציבור בתוכניתו של רזי ברקאי ביום א' בגלי צה"ל, והתגלגלה הלאה לתוכניות אקטואליה רבות. השעיה מעיתון היא צעד חריף הננקט לעתים נדירות, כתגובה לרשלנות, עבירה אתית או טעות משמעותית של כתב. במקרים בעבר, של איתן רבין וגדי פרץ, נקט נגדם דנקנר צעדי הרחקה עקב התנהגות לא אתית, לא עקב פרסום שגוי. דנקנר: "היו כתבים שהרחקתי בשנתיים וחצי שאני עורך בגלל כשלים בעבודתם העיתונאית, ידיעות לא נכונות, לא מהימנות, ובגלל דברים אחרים שכרוכים בעבודה שלהם".
יואב יצחק, פרסמת עובדות לא נכונות. זה לא חמור?
"למרות הטעות שהיתה, מדובר בידיעה חשובה שנכון היה לפרסמה. בהתבסס על התגובות של המשתתפים בפגישה, העורך קרא לי ואמר שחלקים עיקריים בידיעה לא נכונים, ולכן הוא רוצה לפרסם תיקון. היו בינינו חילופי דברים. טענתי שיש דבר לא מדויק, שזה מועד הפגישה. עם זאת, טענתי כי הדבר המרכזי הוא עצם קיומה של הפגישה, ובה אני רואה את הפגם המרכזי.
"ארבעה אנשים אלו, שמייצגים אג'נדה מסוימת, נפגשים לארוחת ליל שבת והם קוראים לזה 'ארוחה חברתית'. מה שמסגיר אותם הוא המעשים שלהם לפני הפגישה ואחריה, כל אחד כפי חלקו באותה מערכת: גדעון סער בכנסת ובתקשורת שגונן על עדנה ארבל; השר לפיד, שלא עשה את עבודתו כשר המשפטים, ונהפוך הוא, פעל כדי לטייח את כל המעשים הבלתי חוקיים שייחסנו לארבל וחשפנו אותם; והגברת יחימוביץ' שגם לפני וגם אחרי גוננה על ארבל, ומתחה ביקורת נוקבת על אנשים שחשפו מעשים שלה, כולל לימור לבנת.
"שבוע לפני הפגישה יחימוביץ' מתחה ביקורת נוקבת וחד-צדדית בפרשת האי היווני, כשהיא מציגה את ארבל כאשת ברזל שנלחמת בשחיתות ואת מזוז כפקיד בכיר משפטי שהפך עצמו למשרתם של חבורות הפשע במדינה. לכן חשבתי ואני חושב גם היום שהפגישה הזו מלמדת על החברותא הזו, והיא מראה מה היחסים ביניהם ומכאן חשיבותה".
מה בעניין מועד הפגישה?
"פחות מעניין אותי מתי בדיוק היא נערכה. לא ידעתי מתי היא נערכה, ולכן לא כתבתי זאת בידיעה. העורך התקשר לברר את הנקודה הזו, ואמרתי שאינני יודע.
"אבל על אף שהיא נערכה לפני הודעתו הרשמית של מזוז, היה כבר ידוע אז שהוא סוגר את התיק. כל העיתונות התייחסה לזה, כולל טומי לפיד, שהתבטא בנושא הזה ואמר שיש לו סיבות טובות להניח שהתיק הזה ייסגר. נכון שלא ידעו שמזוז יתקוף את ארבל בצורה כזו, אך היה ידוע שיש לו ביקורת נוקבת על ארבל, והיתה התייחסות בתקשורת לגבי המוניטין של ארבל ואיך היא תוכל לתפקד לאור זאת שהתיק הכי גדול שהובילה עומד להתמוטט".
דנקנר ראה את הידיעה לפני שפורסמה?
"כן בהחלט. הוא טיפל בה. הוא היה עורך וערך את הידיעה".
דנקנר טוען כי כששאל את יצחק בעת העריכה אם הפגישה התקיימה לאחר פרסום דו"ח מזוז השיב יצחק בחיוב. "איננו יכולים לבדוק כל ידיעה שמגיעה לעיתון מהכתבים שלנו", הוא מוסיף. "אין כלים וזמן לבדוק את כל הידיעות. ככה עובדים בכל העיתונים ובכל העולם. סומכים על הכתב ומפרסמים אותה. אם כתב מכשיל את המערכת, והוא אחר כך אומר שהמערכת נושאת באחריות על זה שהכשיל אותה – זו אמירה לא ראויה שכל בר-דעת יבין את האבסורד שיש בה".
יצחק, לעומת זאת, עומד על כך שלא שאלו אותו אם הפגישה התקיימה לפני פרסום הדו"ח. "לא אמרתי מתי היא התקיימה. אני לא מסיר אחריות מכל מה שפורסם תחת חתימתי, אך אני גם לא רוצה שאחרים יתנערו מאחריות למה שהם עשו ויטילו את כל האשם עלי".

דרך ארוכה ביחד
אתה מקבל את גרסתם של משתתפי הפגישה לפיה לא דיברו על התיק היווני?
יצחק: "לא. לפי מיטב ידיעתי הם דיברו על האי היווני. אני חושב שזה צעד לא מתקבל על הדעת שדנקנר מקבל את הודעתם של הארבעה שזו רק פגישה חברתית. אי אפשר להגיד שדנקנר תמים. אני לא יכול לייחס לו תמימות כשהוא מקבל את גרסתם שזו פגישה חברתית. אני מפנה אותך לגרסה של יחימוביץ', לה אני מאמין: היא אמרה שהפגישה היא במסגרת עבודתה העיתונאית, ולא פגישה חברתית".
דנקנר: "אני באמת לא תמים, אבל אני לא מוכן לחיות בעולם שכל דבר חשוד, כל דבר הוא מזימה וכל דבר הוא פלילי ונורא. החיים לא בנויים ככה. אני בהחלט, בניגוד ליצחק, יכול לחשוב לעצמי שהארבעה יושבים ומתוך הבנה בשתיקה, מאוד תרבותית, לא נוגעים בעניינים כאלו בשיחה ומנהלים שיחה על דברים אחרים.
"אחרי שיצחק טעה בכמה עובדות מרכזיות, גם בכך שזו לא היתה פגישה חשאית, כפי שכתב, גם בכך שלא ידע שזו היתה ארוחת ליל שבת עם בני זוג, וגם בדבר העיקרי, שהוא חשב שקיומה היה אחרי פרסום דו"ח מזוז; אחרי שהוא טעה בכל אלה והם באים כולם ואומרים שלא דובר בנושא הזה – אני חייב לקבל את דבריהם. אני לא קובע מה האמת, כי אין לי דרך לדעת מהי. לא הייתי שם וגם לא יואב יצחק".
יואב יצחק, זו היתה פגישה חשאית?
"זה שהם נפגשו בערב שבת, בביתו הפרטי של חבר הכנסת, והעובדה שלא פורסם על כך מאומה, הייתי רשאי לייחס לכך סוג של פגישה חשאית. לטוב או לרע. אולי מישהו יגיד שאני מגזים, אך אי אפשר לומר שמי שקורא לפגישה הזו 'חשאית' הוא אדם לא רציני, לא בדק, עיתונאי לא רציני שכשל והכשיל".
הופתעת מעוצמת התגובה של דנקנר כלפיך?
"בהחלט. זה צעד היסטרי, מוגזם, שאין לו מקום. הידיעה היתה חשובה ונכונה בעיקרה, חוץ מנושא לוח הזמנים שעליו הסכמתי על התנצלות ותיקון".
מה היה סביר בעיניך שהוא יעשה?
"מה שסוכם בהתחלה. שנפרסם הודעת תיקון שתבהיר את עניין הלו"ז, לפי הנוסח שאני העברתי. סיכמנו שנפרסם ידיעת פולו-אפ ובידיעה הזו נביא את דבריהם של לפיד וסער ויחימוביץ', ובחלק שנוגע להודעה שלי אעמיד דברים במקומם בנושא מועד הפגישה, ואכתוב שממנה ניתן היה להבין שהמועד היה אחרי דו"ח מזוז".
אמנון דנקנר מסביר מצדו את הצעד: "זו ידיעה שאילו היא היתה נכונה היו צריכים שר משפטים ושופטת בבית משפט עליון להתפטר. אם היא לא נכונה – צריך לנקוט צעד משמעתי נגד מי שפרסם אותה בלי אישוש ובדיקה מספיקים".
יצחק, מה הלאה? הודעת שלא תחזור למעריב כל עוד דנקנר עורך.
"עשינו דרך ארוכה ביחד. ניהלנו מאבקים גדולים והיו לנו הישגים גדולים, ואני חושב שזה רק בזכות עבודה משותפת שלי עם דנקנר. לכן לא צריך לבחון את כל מערכת היחסים על בסיס הידיעה הזו. התנהגותו כלפי בנושא הזה הפתיעה אותי והכאיבה. בהחלט. סעד משפטי? היחסים שלי עם מעריב, כך אני מקווה, הם לא יחסים שצריכים להגיע למערכת המשפט.
"אני חושב שדנקנר גרם נזק לעיתון בכך שהביא למצב שעיתונאי, שמזוהה עם העיתון כמי שמוביל מהלך נגד גורמים במערכת המשפט ובקרב גורמי אכיפה אחרים, לא נמצא בעיתון. לא משנה אם הוא יוצא לחופשה או השעיה. מה שקובע הוא התוצאה. מעריב נתפס בשנים האחרונות בציבור, בצדק ובזכות, כעיתון היחיד מכל אמצעי התקשורת הכתובה שחושף את השיטה הנפסדת של פעולתם של חלק מגורמי אכיפת החוק. יש שלושה אנשים בעיתון שמזוהים עם המאבק הזה: דנקנר, בן-דרור ימיני ואני, אבל אני היחיד מבינינו שעוסק בדיווח שוטף ובתחקירים. התוצאה של הפרשה בעייתית למעריב, ועל כך צר לי".
דנקנר מתכוון להחזיר אותך לאחר שלושים יום.
"עם כל הכבוד, דנקנר לא קובע את עתידי. אני לבדי אחליט על עתידי. הודעתי מה שהודעתי, ובנסיבות האלה אני לא רואה את עצמי חוזר".
דנקנר: "לאחר חודש, אני לא רואה סיבה שהוא לא יוכל לחזור לעבודתו. אני לא תופס אותו על התבטאויותיו ברדיו, כי אין אדם נתפס בשעת צערו, אך דבריו בוודאי לא תרמו לכך שנפחית מהעונש".

בקיע בחומת הביקורת
השר יוסף לפיד עבד במעריב במשך כארבעים שנה, והגיע לעמדה בכירה בעיתון. הוא התייחס לכך בראיון ל'ערב חדש' שבו אמר לדן מרגלית, איש 'מעריב' בעצמו, שהידיעה של יצחק שקרית וכי הזהיר את דנקנר כי יצחק "יוריד את העיתון שאולה". לדנקנר וללפיד קשרים טובים. בין השאר הם חלקו במה בתוכנית 'פופוליטיקה', שהצלחתו של לפיד בה תורגמה לזירה הפוליטית בהצלחה מסחררת.
"זה לא סוד שטומי לפיד חבר קרוב של דנקנר", אומר יואב יצחק, "אבל אני לא טוען שזה המניע להשעייתי. ובטח לא העיקרי". את לפיד, לעומת זאת, הוא לא מהסס לתקוף חזיתית: "אנשים צריכים להחליט – אם היחסים בין לפיד וארבל קרובים, ברמה של ארוחות ליל שבת, איך הוא יכול להמשיך לבדוק אם החשיפות נגדה נכונות? אם יש ביניהם יחסים מיוחדים, צריך שר אחר שיטפל בכך, אלא אם לפיד גוזר על עצמו הימנעות מפגישות כאלו. אני רואה בו שר המשפטים הגרוע ביותר שהיה למדינה, לפחות בתקופה שאני מסקר. הוא מקפיד לטייח את כל הפרשות הקשורות לעדנה ארבל ולסכל כל בירור ענייני על החשדות נגדה. הוא מקפיד לצאת לתקשורת ולשקר בלי סוף".
לשקר?
"במצח נחושה".
למשל?
"כשהוא אומר שכל הדברים נגדה נבדקו ונמצאו לא נכונים. הוא לא בדק".
זו האשמה חמורה. על סמך מה אתה קובע זאת?
"אני הגשתי חלק מהתלונות. הוא לא פנה אלי לקבל מסמכים, ולא פנה לאנשים שנקבתי בשמם. הוא לא בדק את התלונות".
דנקנר: "אני חושב שלפיד היה לא בסדר, וכך כתבתי, בעניין עדנה ארבל. אני חושב שהוא לא בדק תלונות מרכזיות נגדה. הם נהגו בצורה מבישה. מה זה שייך לשאלה אם הוא יכול לשבת איתה או לא? זה הופך את הנבדק לעבריין שאסור לשבת איתו? כולם צריכים לשבת עם כולם. בכל דמוקרטיה יש חיכוך חברתי מתמיד בין אנשי פוליטיקה, כלכלה, תקשורת ומשפט, וזה בריא. החיכוך החברתי מאפשר זרימה של מידע והשקפה שהם סם החיים של החברה. נעשה משטרת מסיבות שיעברו ויחליטו מי יכול לשבת עם מי?"
השר לפיד מסר בתגובה כי "כל התלונות שהיו (על ארבל) נבדקו והוצגו לכל חברי הוועדה למינוי שופטים. לא עניינו של אף אחד עם מי מקיים השר קשרים חברתיים כולל ארוחות ערב עם בני משפחה. באופן כללי, יואב יצחק כבר מזמן לא מרגיז אלא מעייף ונמאס. הוא נכשל כישלון עיתונאי חרוץ ונענש על כך. כל ההאשמות שלו פתטיות ואינן ראויות לפרסום".
ח"כ גדעון סער, מצדו, הגיב על הפרשה ואישר שהיה עוזרה המשפטי של ארבל כפרקליטת המדינה. סער מסר כי הוא הביע את תמיכתו בהחלטת היועץ מזוז לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה, ותמך עוד קודם לכן במועמדותו של מני מזוז לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. ובקשר לפרשה במעריב – "הצעדים שננקטו על ידי מעריב בפרשה זו מדברים בעד עצמם".
שלא כבמקרים הקודמים של פיטורי משה נגבי ורון מיברג ממעריב, הפעם היתה תגובת התקשורת צוננת משהו. ניכרו אפילו סימני שמחה לאידו של יואב יצחק, שמאבקו בפרקליטות מנוגד לקו של רוב העיתונות. אז, במקרים של נגבי ומיברג המזוהים פוליטית בבירור עם השמאל, תואר דנקנר ב'הארץ' כעורך מתלהם ואימפולסיבי שמנסה להשליט במעריב אווירה ימנית ואווירת טרור. הפעם לעומת זאת, העדיף 'הארץ' להימנע מביקורת חריפה על דנקנר ולצטט התבטאויות של עורכים ממעריב נגד עבודתו של יצחק.
קשה להניח שדנקנר היה זוכה לגיבוי תקשורתי כזה שזכה לו אילו היה מבצע מהלך כזה נגד עיתונאי המצדד בעדנה ארבל. ראוי לציין לטובה עורך עיתון ועיתונאים המוכנים להודות בטעותם ולפרסם תיקון. חברה בריאה צריכה לשאוף לכך שכך תנהג העיתונות. כפי שאמר דנקנר בראיון עמו: "עיתון תמיד מועד לטעות. הוא יוצא כל יום, כמו לחם שנאפה בחיפזון, ויוצאת מצה מלאה חורים. ככה זה כשעובדים מהר. תיקונים לא פוגמים אלא מוסיפים אמינות". אולם שאלת הפרופורציה של התיקון ושל הענישה עומדת בעינה.
'האגודה לזכות הציבור לדעת', שהעניקה בעבר, במועדים שונים, את פרס ביקורת התקשורת הן ליואב יצחק והן לאמנון דנקנר, רואה את צעד ההשעיה כמוגזם. "יואב יצחק הודה בטעותו ואף ביקש לפרסם תיקון לידיעה. לאור כך, לא ראוי היה לפרסם הודעה כה חריפה וחסרת תקדים כפי שפרסם עורך מעריב, שחטאה ליואב יצחק וחטאה לעניין", מסרה האגודה. "יואב יצחק הוא עיתונאי רב זכויות בתקשורת הישראלית, הפועל לחשיפת האמת במקצועיות, ביושר ובאומץ. יש לקוות כי ייעשה הכל כדי להשיבו לכתיבה במעריב, לטובת הקוראים בפרט והציבור בכלל".
בשורה התחתונה, אומרים גורמים אחרים, מדובר במערכה המתנהלת בין שני אישים מרכזיים שהשקפותיהם בנושאי המערכת המשפטית ומערכת האכיפה קרובות ונמצאות בעמדת מיעוט. מולם עומדים ממסדים שלטוניים בעלי כוח ועוצמה, שהצליחו למצוא בקיע בחומת הביקורת עליהם וניצלו אותה עד תום.


--------------------------------------------------------------------------------



לא עזיבה ראשונה

אין זו הפעם הראשונה שיואב יצחק מורחק ממעריב. בתחילת 1989 פרסם יצחק במעריב סדרת כתבות על אודות עבירות כלכליות לכאורה שביצעו, לדבריו, אהרן דברת ועוזרו יצחק שרם, מראשי קונצרן 'כלל'. הפרסומים הובילו את הרשות לניירות ערך לפתוח בחקירה מקיפה, ובדו"ח שנכתב הומלץ להעמיד לדין את השניים, אולם הפרקליטות החליטה שלא להעמידם לדין.
בעקבות התחקירים פתחו חברות הקונצרן בחרם מודעות על 'מעריב', שכמעט מוטט את העיתון. החרם גרם להפסקת המשך התחקירים של יצחק על 'כלל', ועל פי דרישה של הבעלים החדשים של העיתון דאז, רוברט מקסוול, יצחק נאלץ להתפטר.
יצחק פרסם את פרטי הפרשה ב-1991 בספרו 'עגל הזהב'. הוא חזר למעריב בשלהי 96', בשיאה של פרשת האזנות הסתר. במקביל לעבודתו במעריב, שהופסקה עתה, הוא משמש כתב ביומון הכלכלי 'גלובס', והוא גם בעליו ועורכו של אתר החדשות 'חדשות מחלקה ראשונה' (www.nfc.co.il). באתר אפשר לקרוא את פרשנותו לפרשת הפגישה המרובעת.
chanie@makorrishon.co.il



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים עיתונות ותקשורת > למה נפגשו עדנה ארבל, גדעון סער, שלי יחי?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר